Google

בן חמו בלוריה, בן חמו אדיר, בן חמו אדוה - מ.ש. זגורי חברה לבניין ופיתוח בע"מ

פסקי דין על בן חמו בלוריה | פסקי דין על בן חמו אדיר | פסקי דין על בן חמו אדוה | פסקי דין על מ.ש. זגורי חברה לבניין ופיתוח בע"מ

3970/98 א     01/01/2004




א 3970/98 בן חמו בלוריה, בן חמו אדיר, בן חמו אדוה נ' מ.ש. זגורי חברה לבניין ופיתוח בע"מ




1
בתי המשפט
א 003970/98
בית משפט השלום באר שבע
01/01/2004
תאריך:
כבוד השופט אריאל ואגו

בפני
:
1. בן חמו בלוריה

2. בן חמו אדיר

3. בן חמו אדוה

בעניין:
התובעים
י. אדרי

ע"י ב"כ עוה"ד

נגד
מ.ש. זגורי חברה לבניין ופיתוח בע"מ
הנתבעת
ש.אביטן

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
1. זוהי תביעה בשל ליקויי בניה אשר התובעים טוענים לקיומם בדירת קוטג' בת 5 חדרים, ברחוב המלכים 18 באר שבע, שהם רכשו מהנתבעת, חברה קבלנית שבנתה את הדירה.

2. ביום 30.04.96, נמסרה החזקה בדירה לתובעים ונחתם טופס "אישור קבלת בית" סטנדרטי הנוהג אצל הנתבעת, והוסף לו סעיף נוסף בכתב יד, ופועל יוצא מאלה, טוענת הנתבעת כי יש לראות בכך כתב ויתור על טענות עתידיות באורח החוסם את התובעים מלטעון בגין הליקויים נשוא התביעה.

סעיף 5 לטופס הסטנדרטי לשונו:

"למען הסר כל ספק, הרינו מאשרים בזאת כי בתמורה להודעת הויתור מטעמכם
לתשלום הערבות הבנקאית בהתאם להוראות ההסכם, אנו מצידנו מוותרים ויתור
מלא, סופי וגמור כנגד כל תביעה, ו/או דרישה נגדכם ובלבד שיתוקנו הליקויים
כמפורט בסעיף 3 דלעיל..."

אין חולק שאותם הליקויים המפורטים בסעיף 3 לפרוטוקול, אינם נשוא התביעה כיום, וכנראה שהדברים הוסדרו להנחת דעת התובעים בפרק הזמן של 20 ימים שהוקצה לכך בהמשך טופס המסירה.

התוספת בכתב יד, היא אישור מפי התובעים כי:

"אין לנו התנגדות לקבל את הדירה במצבה הנוכחי. אנו מצהירים כי אין
לנו שום טענות ו/או תביעות כלפי הקבלן בגין שינויים שבוצעו על ידינו
אם באמצעותנו או באמצעות הקבלן, ואנו אחראים בלעדית למוצרים אלו
אשר סופקו והורכבו על ידינו. כגון ארונות מטבח, שיש למטבח, ארונות
במקלחות..."

משום מה, אין הנתבעת מתייחסת בסיכומיה לסעיף 6 באותו מסמך אשר מאשר, לכאורה, כי הרוכשים בדקו בדיקה מדוקדקת וקפדנית את הדירה, ומצהירים כי פרט לליקויים שפורטו בטופס, אין כל ליקויים נוספים, למעט ליקויים נסתרים שבדירה.

משלא התייחסה הנתבעת לסעיף 6 הנ"ל, לא אקבע ביחס אליו כל ממצא ולא אסיק מסקנה.

אשר ליתר הסעיפים שעליהם נסמכת הנתבעת בסיכומיה, איני רואה בהם מניעה שתחסום את דרך התובעים להגשת התביעה בגין ליקויי הבניה כפי שנעשה.

התוספת בכתב יד, עניינה במובהק, ויתור התובעים על טענות כלפי הנתבעת בגין שינויים ותוספות או חומרים וכלים שהם עצמם סיפקו לדירה, או שהעבודות בגינן בוצעו על ידי אנשי מקצוע ישירות מטעמם, ועל כן, אין התוספת רלוונטית לעילת התביעה המתייחסת לעבודות שבוצעו על ידי הנתבעת וחומרים אשר סופקו על ידה.

אשר לסעיף 5 שבטופס, מדובר בהצהרת ויתור המתייחסת למעמד מסירת הדירה, ולבדיקתה באותו מעמד על ידי הרוכשים, אין בכך ולו ברמז, ויתור על זכות התובעים לתבוע מן הנתבעת תיקונים במסגרת שנת הבדק, כפי שנעשה, או, כמובן, לתבוע בגין ליקויים שהם בגדר ליקויים נסתרים שיתגלו תוך כדי המגורים בדירה.

אמנם מקצת הליקויים שבסופו של יום נמצאו על ידי התובעים והם חלק מעילת התביעה, נופלים בקטגוריה של ליקויים שניתן לגלות בבדיקה סבירה ותוך השוואה למפרט, כבר בעת המסירה (למשל העדר אנטנה מרכזית), אולם הצדדים לא טענו בפרטנות לאמור בחתך נקודתי של כל פריט (למעט בענין המעקה הפנימי כפי שיפורט להלן), וחלק מן הדברים, טעונים הבאת ראיות, שכן, אין ידיעה שיפוטית מתי פגם כזה או אחר, הוא בגדר פגם נסתר, או שניתן היה לגלותו בבדיקה סבירה כבר בעת המסירה, או לחלופין, הינו פגם אשר נוצר או מתפתח תוך כדי המגורים בדירה ולאחר מועד המסירה.
משום כך, איני רואה בטופס המסירה,משום כתב ויתור גורף בעל נפקות לעניינים נשוא התביעה.

3. ביום 31.03.97, ביקר בדירה המומחה מטעם התובעים, מר יולי ברנאיזן, ונתן חוות דעת בדבר ליקויים בדירה שהגיעו לשיטתו, לשווי של 105,212 ₪.
בסמוך לאחר מכן, נמסר העתק חוות הדעת למנהל הנתבעת, מר זגורי, בצרוף דרישה לתיקון אותם ליקויים.
לאחר מגעים ותכתובת שבין הצדדים, שאיני רואה מקום לפרטם כאן, הוסכם בין הצדדים על ביצוע תיקונים בדירה, ולפחות חלק מהליקויים, נשוא חוות הדעת, טופלו על ידי הנתבעת ואנשיה, במהלך נובמבר 97.
כאשר לגישת התובעים, התיקונים לא היו מלאים ולא נתנו מענה למלוא האמור בחוות הדעת, ניתנה על ידי המומחה מטעמם, חוות דעת נוספת, על פי ביקור שערך בדירה ביום 11.01.98, והמומחה אמד את שווי ליקויי הבניה שנותרו, בסכום של 95,173 ₪.

4. התובעים הגישו תביעתם זו, ביום 24.05.98, והם עתרו לפצותם בעלות התיקונים הנ"ל על פי חוות הדעת השניה של המומחה מטעמם, בצרוף פיצויים על ירידת ערך הדירה, מקום בו ימצא שלא ניתן לתקנם, וכן ביקשו פיצויים בגין נזק כללי ועוגמת נפש בסכום שהועמד על 10,000 ₪.
עוד ביקשו התובעים, לחייב הנתבעת לשאת בעלות דיור חלופי עבורם לתקופת התיקונים ולשפותם על הוצאותיהם השונות בגין עריכת חוות הדעת מטעמם.

5. במסגרת הליכי קדם המשפט, מונה, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם ביהמ"ש, המהנדס חיים שוהם, אשר הוסמך לקבוע מה הם הליקויים, על בסיס חוות הדעת של התובעים, שיש צורך בתיקונם, ואשר ניתנים לתיקון, והוסכם כי בתוך 60 יום, יתוקנו אותם ליקויים בהתאם לחוות הדעת, ולאחר מכן, המומחה יבקר שוב בדירה, ויערוך דו"ח ביחס לליקויים שלא תוקנו ולשוויים. 60221

6. הסדר דיוני זה, אכן קויים, ומעבר להגשת שתי חוות הדעת שעליהן היתה ההסכמה הדיונית דלעיל, גם השיב על שאלות הבהרה רבות של הצדדים, ואף נחקר פעמיים בחקירה נגדית בביהמ"ש על ידי ב"כ הצדדים.

כמו כן העידו בפני
, עדי הצדדים ונחקרו.

בחוות הדעת הראשונית, ולאחר סבב שאלות הבהרה שנעשה, סיכם המומחה שוהם את עמדתו בכך שעלות הליקויים שיש לתקן, היא 22,600 ₪ (המומחה הוסיף לכך הוצאות פיקוח, אך בכך אין צורך שכן, סוכם שהנתבעת עצמה תבצע התיקונים ואילו עלות הביקור הנוסף של מומחה ביהמ"ש היא חלק מהוצאות המשפט), ובנוסף, מצא ליקויים שלא ניתן לתקן בשווי 7,500 ₪, וכן פירט מספר סעיפי ליקוי בשווי 6,100 ₪, אשר אותם הותיר לשיקול ביהמ"ש מנימוקים שציין.
בפועל, לא היה צורך בפינוי הדירה בעת התיקונים.

לאחר ביצוע סבב התיקונים הנוסף על ידי הנתבעת, לאחר שענה על שאלות הבהרה נוספות של הצדדים, בטרם חקירתו השניה בביהמ"ש, ניתן לסכם את חוות דעתו העדכנית של המומחה בכך, שנותרו ליקויים בלתי מתוקנים בשווי 12,870 ₪, וסעיפים להכרעת ביהמ"ש בשווי 9,700 ₪.

7. לאחר שנחקר המומחה שוב בביהמ"ש, ולאחר שיתר עדי הצדדים העידו, הגישו ב"כ הצדדים סיכומיהם בכתב, ובהם ממוקדות טענות הצדדים לגבי המחלוקות שעדיין נותרו, לרבות, נקודות שבהן הצדדים חולקים על דברי מומחה ביהמ"ש, ואלה טעונות הכרעה כעת.

כאשר הוסכם על ביצוע סבב תיקונים מטעם הנתבעת על פי חוות דעת מומחה ביהמ"ש, אין יותר נפקות להתנצחות שבין הצדדים לענין נכונותו או סרובו של הקבלן, בשעתו, להזדרז ולבצע תיקונים טרם הגשת התביעה, פרט אולי לנפקות הנוגעת לנזק הבלתי ממוני, כלומר, טענות על עוגמת נפש, ולכן, לא ארחיב בנקודה זו, הגם שהצדדים התייחסו אליה בסיכומיהם.

שאלת נכונות הקבלן או סרובו או התחמקותו מביצוע תיקונים, והשאלה עד כמה הרוכשים מילאו חובתם להודיעו בזמן אמת, על קיום הליקויים, רלוונטיות בעיקר, כאשר יש התדיינות סביב השאלה, האם הקבלן איבד את זכותו החוזית או זו מכח החוק, לבצע את התיקונים בעצמו, והאם יש זכות לרוכשים להפרע ממנו פיצוי כספי חלף התיקונים בעין.

לאור ההסכם הדיוני שהושג ואשר קויים לפרטיו, אין עוד בהליך הנוכחי פלוגתאות ממין אלה, ואין הדברים טעונים הכרעה.

8. להלן ההכרעה בנקודות שבמחלוקת והעולות מסיכומי הצדדים:

א. התובעים טוענים כי המומחה הפחית ב- 4,000 ₪ את הסכום המקורי שקצב עבור ליקויים שלא תוקנו, באשר בפריט של סילוק מי גשמים מהגגות המשופעים באמצעות מזחילות ומרזבים, חל שינוי בדין הרלוונטי וכיום ניתן לנקז גגות משופעים ממי גשם בשפיכה חופשית.
התובעים גורסים כי מאחר שבשעתו, התקלה הרלוונטית דרשה את אותם התקנים שכיום אינם דרושים, מגיע להם פיצוי זה, והמומחה מחק את הפריט שלא בצדק.
ברור שאין כיום משמעות מעשית לבצע תיקון אשר המחוקק או מחוקק המשנה, כבר אינו רואה בו ליקוי כלשהו, והגם שמהיבט פורמלי, צודקים התובעים שבזמנו הדין חייב סידורי סילוק מי גשמים במתכונת הקודמת, יש לראות בעמידה דווקנית על הפיצוי בפריט זה, משום קיום שלא בתום לב, ובדרך מקובלת של החוזה מצידם, ועמידה על זכות חוזית, מקום שבו אין זה ראוי לעמוד על כך.
משום כך, יש לראות התובעים כמנועים לתבוע בנקודה זו, ולהשאיר על כנה את החלטת המומחה לגרוע פריט זה, מחוות דעתו.

ב. המומחה שוהם תמחר את עלות תיקון המרצפות הפגומות שמצא בדירה, בסכום של 4,000 ₪.
לענין זה, טוענת הנתבעת כי חלק מהפגמים יש לייחס לשימוש התובעים בדירה לאורך השנים, ולבעיות שנוצרו מהזזת רהיטים ופעולות בניה שביצעו התובעים בעליית הגג של הדירה, לאחר קבלתה מהנתבעת, ועוד היא טוענת שהמומחה אישר בחקירתו, שאם ימצאו מרצפות זהות ותואמות לאלה הקיימות, אזי, כל התיקון יעלה 1,800 ₪ בלבד.
אין להוציא מכלל אפשרות שחלק מהריצוף השבור והפגום, לא היה כך בעת מסירת הדירה, ובדרך הטבע לאורך התקופה, שעד מתן חוות הדעת השונות על ידי המומחים, נוצר בלאי ונוצרו פגימות, אשר אין אשם לגביהם במעשי הנתבעת וכי אין מדובר בליקוי בחומר ובעבודה.
קשה להעריך ולפצל כמותית בין בלאי זה, לבין אותם פגמים שהם באחריות הנתבעת, ואולם, תוך קבלה חלקית של טענה זו, הייתי מפחית רבע, כלומר, 1,000 ₪ מן הסכום שפסק המומחה, ומעמידו על 3,000 ₪.
איני מקבל את הטענה שניתן למצוא בשוק מרצפות זהות לאחר שנים כה רבות, והדבר נותר בגדר ספקולציה של הנתבעת, אשר לא הוכחה. עמדת המומחה היתה, והוא בקיא בשוק ובתנאיו, שיהיה צורך להתקין ריצוף חדש באותה עלות שפרט, ואיני רואה להתערב בכך.
מכאן, שהסכום שיפסק בגין החלפת מרצפות, יועמד על 3,000 ₪ כמובהר לעיל.

ג. ביחס לפתחים נוספים לאוורור הגג, סעיף ליקוי בשווי 1,000 ₪, חזר בו המומחה מפריט זה בעת חקירתו, ויש לכן, להפחית 1,000 ₪ מסעיף הליקויים שלא תוקנו.

ד. ביחס לליקוי של ריצוף קרמי, קופסת ביקורת, אשר תומחר ב- 1,000 ₪ על ידי המומחה, העיד העד אדרי, מטעם הנתבעת, כי תיקן פריט זה, יחד עם יתר התיקונים שבעקבות חוות דעת מומחה ביהמ"ש. המומחה עצמו, לא היה בטוח האם קופסת הביקורת תוקנה אם לאו, אך הוא זוכר שהיו 2 קופסאות ביקורת שצריך לתקנם. יתכן איפוא, שנותרה קופסא אחת לתיקון, ומחמת הספק, ראוי להפחית את הסכום בפריט זה, ל- 500 ₪, תוך שאני דוחה את הטענה החלופית של הנתבעת, כי מדובר בתמחור "אסטרונומי ובלתי סביר" של הפריט, משום שלגרסתה, קופסת ביקורת לחדר אמבטיה, עולה רק 200 ₪.
סביר שקופסת הביקורת והעבודה בגין התקנתה, יגיעו לסכום של 500 ₪ ואיני רואה בכך קביעה חריגה כזו, ובלתי מתקבלת על הדעת מצד המומחה אשר תצריך התערבות ביהמ"ש, בהנחה שמלכתחילה, התכוון בפריט זה, אשר תומחר ב- 1,000 ₪, לשתי קופסאות, כלומר, 500 ₪ לכל קופסת ביקורת, כולל הקופסא והעבודה.
התוצאה מכך - שיש להפחית עוד 500 ₪ מפרק הליקויים שלא תוקנו.

ה. ביחס לשסתום אספקת מים לדירה, ליקוי שתומחר ב- 1,200 ₪, טוען ב"כ הנתבעת בסיכומיו, אך זאת שעל פי צילום שהוגש לביהמ"ש, (במסגרת המוצג
נ/3), רואים שהשסתום קיים, ויש למחוק ליקוי זה.
כל עוד אין בידי הנתבעת להראות האם מדובר באותו שסתום אליו התכוון המומחה, ומי התקינו, מתי ועל חשבון מי, מוחזק המומחה בחזקת מי שבדק ומצא ששסתום כזה היה חסר בעת ביקורו, וממצאיו לא נסתרו על ידי עצם הצגת אותה תמונה.
אני דוחה טענת הנתבעת לגבי פריט זה.

ו. לגבי סורגים בחלונות המטבח, נראה שנפלה טעות בחוות דעת המומחה, כאשר הוא תמחר את הסורגים ב- 1,400 ₪, בהתייחסו ל- 3 חלונות שונים, כאשר על פי טענת הנתבע, אשר התובעים לא מצאו להתייחס אליה, אף לא בסיכומי התשובה שהוגשו מטעמם, יש לאמיתו חלון אחד במטבח, שאותו יש לסרג. יש לקבל טענת הנתבעת, שלא נסתרה, כי מן הדין לעשות את החישוב רק לגבי חלון אחד, באותם מידות הקיימות בפועל במטבח.
חלון המטבח, גודלו, 60 על 60 בלבד, ולכן התמחור הנכון לסורגים (במעוגל), הינו, 300 ₪, משמע, יש להפחית 1,100 ₪ נוספים מסעיף הליקויים שלא תוקנו על פי חוות דעת המומחה שוהם.

ז. המומחה פסק 1,500 ₪ עבור סעיף התקנת אנטנה מרכזית לטלויזיה, פריט שאין חולק שהיה קיים במפרט ואשר לא סופק על ידי הנתבעת, אלא שהנתבעת טוענת שניתן תחליף נאות על ידה, בדרך של חיבור דירת התובעים לחברת כבלים, על פי "הסכם פילטר", שהנתבעת הציגה בפני
ביהמ"ש.
על פי ההסכמים שצורפו לתצהיר מנהל הנתבעת, יוצא, שהנתבעת לא נשאה בכל עלות כתוצאה מהתקנת התשתית לכבלים על ידי הזכיין שחיבר את הדיירים במתחם למערכת הכבלים. יוצא שאותם 1,500 ₪ אשר בשעתו בודאי גולמו במחיר הכולל של הדירה, אותו שילמו התובעים, נחסכו מן הנתבעת, והפתרון החלופי, לא עלה לה מאומה.
מכאן, שראוי לזכות את התובעים בסכום זה, שכן, הדירה בעצם, מבחינת תחשיבי הקבלן "הוזלה" באותו סכום (בשונה למשל מהמצב גבי הסדרת ניקוז המים מהגג, שם גם הפתרון החלופי, שהתקן מתיר אותו כיום, בודאי עולה כסף והקבלן צריך היה לממנו).
לכן, אני דוחה את טענת הנתבעת ופריט זה, נשאר בעינו.

ח. לענין ניקוז על ידי בור חלחול, המומחה פסק סכום של 1,200 ₪ לתיקון, ואילו הנתבעת טוענת שסיבת התקלה היא, משטח בטון בחצר, אשר הדיירים עצמם התקינו, ואילו המומחה (עדותו עמ' 3 ש' 20), קובע, שהמשטח הזה, לא יכול היה לגרום לכך שבור החלחול יסתם.
מסקנתו זו של המומחה, לא נסתרה, ולכן קביעתו נותרת בעינה.

ט. המומחה הותיר לשיקול ביהמ"ש את סוגיית ישור קירות חוץ בחדר המדרגות, בעלות של 6,000 ₪, אולם בחקירתו, הבהיר שבעצם אין מקום לחייב את הקבלן בסעיף זה, והוא עצמו אינו רואה בכך פגם, ואם קיימת סטיה מסויימת שטוען לה מומחה התובעים, הרי הוא עצמו לא מדד זאת, ואינו יודע אם אכן מדובר בליקוי.
אני מוצא שאין מקום בנסיבות אלה, לפסוק פיצוי בפריט זה.

י. במפרט הופיע, אין חולק, מעקה ברזל, ואילו בפועל, הותקן בתוך הדירה, מעקה בנוי, שלפי עדות התובעת, הגב' בן חמו, כבר היה קיים בעת מסירת הדירה, והיא לא מחתה עליו.
שווי ההתקנה למעקה הברזל על פי המומחה - 3,000 ₪.
הוסבר על ידי הנתבעת, שהשינוי התכנוני נעשה עוד קודם למסירת הדירה ואף קודם לעריכת ההסכם, אך עקב תקלה טכנית, נותר סעיף זה, במפרט וכי הדייריים ידעו מה הם מקבלים, הסכימו לכך ולא מחו על כך בשום שלב.
יצוין כי אחד הליקויים הבודדים שמצאו התובעים בדירה בעת פרוטוקול המסירה, היה "ליטוש מעקה מדרגות", ומכאן, שאותה עת, היו מודעים היטב לטיב המעקה והחומר ממנו הוא עשוי, והם השלימו עם כך ובחרו לא להעיר על כך דבר. מעקה בנוי אבן, במקום ברזל, הוא אי התאמה בולטת וברורה, שאין בר דעת מתעלם ממנה, ולפיכך, רואים התובעים כמי שויתרו על זכותם לתבוע בגין כך והם מנועים להתלות בכך כיום.
לכן איני מאשר פיצוי לתובעים בפריט זה.

התוצאה מן המקובץ היא, שמעלות הליקויים הניתנים לתיקון, בסך 12,870 ₪, יש
להפחית 3,600 ₪ לפי הפרוט שנתתי לעיל, והיתרה, שאותה יש לפסוק לתובעים, היא
9,270 ₪.

ביחס לליקויים שנותרו לשיקול דעת ביהמ"ש על פי הפניית המומחה, אושר רק סכום של
700 ₪ (בסעיף דלתות פנים).

התוצאה היא, שעבור ליקויים שנותרו בדירה ולא תוקנו, מגיע לתובעים, סכום של
9,970 ₪ (ובמעוגל למעשה - 10,000 ₪, כאשר סכומים אלה, יש לשערך על פי חוות דעת
המומחה למדד הבניה של 04/99 , ולהוסיף מע"מ.

9. אשר לתביעה בגין נזק כללי, שאינו ממוני, ובהתחשב בכלל הנסיבות, ערך הליקויים שנמצא כי אכן היו קיימים בדירה ואופיים, משך הזמן שנדרש לביצועם, והצורך לבצע סבב תיקונים נוסף לאור אי השלמת המלאכה על ידי הנתבעת, אני מוצא להעמיד את הסכום הראוי לפצות בו את התובעים, על סך של 4,000 ₪ בערכי היום.

10. אני דוחה את טענות הנתבעת בסיכומיה, כאילו, לא עשו התובעים די להקטנת נזקם, משום מה, וזאת באשר טענה זו עלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת, ולא הובאו לגביה ראיות כלשהן, ולפיכך, צודקים התובעים כי מדובר בשינוי חזית האסור בשלב זה.
מעבר לכך, ולהפיס דעת הנתבעת, גם לגופה ומתוך עיון בטיעון שבסיכומים, הייתי דוחה את הטענה.

11. התובעים מפרטים בסיכומיהם, את הוצאותיהם בגין אגרות משפט וחוות דעת, ומבקשים החזר בגין סכומים אלה.

הסכום הכולל המשוערך שהוצא על ידי התובעים, הוא כ- 10,000 ₪, אך יש להתחשב בכך שלפחות לגבי מרכיב האגרות, שולמו אגרות בגין סכומים שמעל ומעבר למה שנקבע כשווי הליקויים שהיו קיימים, אף ערב התיקון על ידי מומחה ביהמ"ש, ובכך אין הצדק שתשא הנתבעת.

מאחר שמומחה ביהמ"ש, ולאחר מכן ביהמ"ש ב

פסק דין
זה, דחה טענות רבות שהועלו כנגד הנתבעת ורק חלק מן התביעה התקבל בסופו של יום, אין הצדק גם להטיל את מלוא המימון חוות דעת מומחה ביהמ"ש ועדותו, על הנתבעת לבדה, וגם בכך אתחשב.

הריני פוסק החזר הוצאות גלובלי לתובעים, כולל אגרות, ובסכום נכון להיום,
של 6,500 ₪.

12. לסיכום -

על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

א. עבור ליקויים שנותרו בדירה - 10,000 ₪ ומע"מ, ובשערוך כנקוב בפסק הדין.

ב. עבור נזק שאינו ממוני - 4,000 ₪ בערכי היום.

ג. עבור החזר הוצאות - 6,500 ₪ בערכי היום.
כמו כן על הנתבעת לשאת בשכ"ט עו"ד של התובעים בסכום של 5,000 ₪ ומע"מ, צמוד ונושא ריבית חוקית מיום פסק הדין.


המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום ז' בטבת, תשס"ד (1 בינואר 2004) בהעדר הצדדים.

אריאל ואגו
- שופט


003970/98א 134 ריקי








א בית משפט שלום 3970/98 בן חמו בלוריה, בן חמו אדיר, בן חמו אדוה נ' מ.ש. זגורי חברה לבניין ופיתוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/01/2004)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים