פסקי דין על הילאל לדאוי | פסקי דין על מחמוד תאיה |

1020/07 פח     20/12/2009




פח 1020/07 מדינת ישראל נ' הילאל לדאוי, מחמוד תאיה






בפני

כב' השופטת נורית אחיטוב
, אב"ד

כב' השופטת מרים דיסקין
כב' השופט רענן בן-יוסף
בעניין:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד גב' פאר

המאשימה
נגד
1. הילאל לדאוי

ע"י ב"כ עו"ד מסארווה

2. מחמוד תאיה

ע"י ב"כ עו"ד ג'לג'ולי
הנאשמים
גזר דין
1. הנאשמים הועמדו לדין בכתב אישום המייחס להם עבירה של אינוס בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 345(ב)(1)+(5) בנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ועבירה של מעשה סדום בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 347 (ב) בנסיבות סעיף 345 (ב) (1)+5 בנסיבות סעיף 345 (א(4).
לקראת תום פרשת התביעה ובכלל זה עדות המתלוננת, הגיעו הצדדים להסדר טיעון שבמסגרתו הגישה התביעה כתב אישום מתוקן.

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי לכתב האישום, במתנ"ס ב(...), השתתפו המתלוננת, ד.ע, ילידת 20.11.91 והנאשם 1 בחזרות למחזמר. הנאשם 2 הינו חבר של הנאשם 1. בתאריך 8.2.07 ב שעה 19:30, לאחר סיום החזרה, החליטו נאשם 1 והמתלוננת לנסוע יחד עם נאשם 2 כדי לפגוש חברים נוספים ששיחקו איתם באותו מחזמר. הנאשם 2 הגיע למתנ"ס ב(...) ברכבו מסוג מיצובישי מ.ר- 82-546-02 (להלן: "הרכב"), והנאשם 1 והמתלוננת נכנסו לרכבו.
במהלך הנסיעה עצרו הנאשמים בקיוסק בנתניה והצטיידו בחטיפים ובבקבוק וודקה.
בהגיעם לחוף ארגמן בסמוך לבית גולדמינץ בנתניה, עצרו הנאשמים את הרכב ויצאו ממנו יחד עם המתלוננת והחלו לשתות וודקה עד לשוכרה.
בשלב זה, חשה המתלוננת בסחרחורות ונפלה על הארץ. הנאשמים רכנו לעברה ונאשם 1 נגע בחזה ואילו הנאשם 2 הרים את חולצתה ונגע בחזה של המתלוננת מתחת לבגדים, תוך שהוא מנסה להחדיר את ידיו לתוך מכנסיה בעודה נתונה בגילופין - מצב אשר מנע ממנה ליתן הסכמה חופשית למעשים.
בהמשך, העבירו הנאשמים את המתלוננת למושב האחורי ברכב והפשיטו אותה מבגדיה, תוך כדי שהיא אומרת להם בשארית כוחותיה כי אינה מעוניינת בכך. אחר-כך פישקו הנאשמים את רגליה של המתלוננת, כאשר הנאשם 1 יושב לשמאלה כשאיבר מינו חשוף ונאשם 2 יושב אותה עת בין המושבים הקדמיים של הרכב כשפלג גופו התחתון חשוף. הנאשם 1 ניסה לנשק את המתלוננת, אך היא סכרה את פיה, והשניים החלו לנשק את שדיה והחדירו את אצבעותיהם לאיבר מינה.
לאחר מכן גררו הנאשמים את המתלוננת אל מחוץ לרכב משום שהחלה להטיל את מימיה ולהקיא.

על יסוד מעשים אלה, הואשמו הנאשמים יחדיו באינוסה של המתלוננת, שהינה קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, תוך היותה שרויה בגילופין - מצב אשר מנע ממנה לתת הסכמתה החופשית למעשים.

2. מכוח הסדר הטיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום כמפורט לעיל, סוכם כי התביעה תטען לעונש ראוי של שנתיים וחצי מאסר בפועל ואילו ההגנה תעתור לעונש כראות עיניה. הצדדים הסכימו ביניהם לעתור בנוסף למאסר על תנאי ולפיצוי למתלוננת בסך 10,000 ₪ שיופקד על-ידי כל אחד מהנאשמים עד מועד מתן גזר-הדין.
בהתאם להסכמה זו, הודו הנאשמים בפני
נו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו על פי הודאתם בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 345(ב)(1)+(5) לחוק.

3. עובר לטיעונים לעונש הופנו הנאשמים מכוח החוק ומכוח ההסדר לקבלת תסקיר שירות מבחן והערכת מסוכנות.
מדו"ח הערכת המסוכנות הנוגע לנאשם 1, הילאל לדאוי
, עולה כי הנאשם נהג לצרוך בעברו אלכוהול, השתמש בסמים ואף נעצר בגין החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. על מעשיו נשואי העבירה הוא טוען, בין היתר, כי "ניצלנו את הכוח הפיסי שלנו ואת חולשתה".
הדו"ח קובע ביחס לנאשם זה קיומם של עיוותי חשיבה המאופייניים לעברייני מין כמו השלכת האחריות על הקורבן. אומנם הנאשם מודה שהוא אשם ומבין את הפסול שבמעשיו, אך יחד עם זאת ניכר בו קושי של ממש בלקיחת אחריות על מעשיו והוא אינו מחובר לכך רגשית.
בסופו של דבר, קובע הדו"ח כי בגילו של הנאשם בעת ביצוע העבירה, בעברו הכולל שתייה ושימוש באלכוהול ובשימוש בסמים, בכך שהקורבן היתה מוכרת לו ובאי לקיחת האחריות מצידו, יש כדי להגביר את מסוכנותו המינית. מנגד העובדה שבינתיים נישא הנאשם והוא עובד באופן מסודר, יש כדי להפחית במסוכנותו. המסקנה של כותב הדו"ח שבנתונים אלה, המסוכנות הנשקפת מהנאשם היא נמוכה עד בינונית.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי מסקנותיו ביחס למסוכנות הנאשם והיעדר נטילת אחריות, זהים לאלו שפורטו בדו"ח המסוכנות.

באשר לנאשם 2, תאיה מחמוד, מדו"ח הערכת המסוכנות לגביו עולה, כי גם הוא נוטה להפחית ממידת אחריותו וממידת שליטתו על התנהגותו, ומייחס זאת לגורמים אחרים. כמו כן, עולה מן הדו"ח כי לנאשם עיוותי חשיבה, נסיון לטשטש ולהפחית מחומרת התנהגותו וכן אף הכחשה של חלקים מאירועי העבירה בה הורשע. הנאשם מייחס לעצמו אחריות פחותה לעבירות ביחס לחברו, נאשם מס' 1. עוד מציין הדו"ח כי בין הגורמים מעלי המסוכנות מצויים גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה, פגיעתו בקורבן אותה הכיר באופן שטחי ביותר, תחת השפעת אלכוהול ובמקום ציבורי.
בשל היעדר הרשעות קודמות, עבודתו באופן מסודר ומגורים עם משפחתו, הוערכה מסוכנותו כבעלת רמה נמוכה.
מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו, ומייחס זאת להשפעת האלכוהול. הנאשם מתאר את העבירה כהתנהגות חריגה שאיננה אופיינית לו, וכן הביע נכונות לפצות את המתלוננת.
שירות המבחן ממליץ לשלב את שני הנאשמים בטיפול קבוצתי לעברייני מין.

4. שני הסניגורים הצביעו על הנסיבות לקולא, ובכללם גילם הצעיר של הנאשמים ועברם הנקי וכי האירוע הוא אירוע בודד וחריג באורח חייהם הנורמטיבי עד כה. עוד הם מציינים כי הגם שהמתלוננת העידה, הדבר נעשה בשל עובדות כתב האישום המקורי שכאמור תוקנו במסגרת הסדר הטיעון. כן הצביעו על חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות והעובדה ששני הנאשמים שהו במעצר בית במשך שנתיים וחצי. בפרק זמן זה התקרבו הנאשמים לדת. הנאשם 1 אשר הגיע מרקע של עזובה משפחתית קשה סיים את לימודיו התיכוניים והשיג תעודת בגרות מלאה, הוא מתכנן להמשיך וללמוד לימודים גבוהים ונישא לאשה הנמצאת היום בהריון.
שני הנאשמים עובדים באופן מסודר וערכו שינוי חיובי באורח חייהם.
5. אין חולק כי מדובר בעבירה חמורה וקשה שאת רישומיה תישא המתלוננת עוד שנים רבות.
מדובר באונס שנעשה בצוותא בקטינה על-ידי שני בגירים, שאחד מהם היה מיודד עמה. בשל כך נאותה להצטרף אליהם בהמשך הערב תוך ששמה מבטחה בנאשם 1 ידידה, שלא יבולע לה.
מעבר למעשה החמור עצמו, הנאשמים חדלו ממעשיהם רק לאחר שהמתלוננת החלה להקיא ולהטיל את מימיה ולא מיוזמתם.
לא נחזור על ההלכות שנקבעו במקרים דומים לגבי חומרת העבירה והנזק הנפשי שנגרם לקורבן המעשה בחילול גופה, נפשה וכבודה של האשה. מטעמים אלו מתחייבת ענישה כואבת וקשה כפי שקבע בית המשפט העליון לא אחת.
התלבטנו לא מעט האם לכבד את הסדר הטיעון שיש בו משום הקלה ניכרת בהתחשב באופיים של המעשים.
אלמלא הסדר הטיעון יכול והיינו מטילים עונשים כבדים בהרבה.
יחד עם זאת, לאחר שעיינו בפסיקה שהוגשה בפני
נו ובכלל זה ע"פ 2056/09 שנסיבותיו דומות מאד לתיק שבפני
נו, שם הושת על הנאשם עונש של 36 חודשי מאסר, ראינו שלא לסטות מהסדר הטיעון בהתאם לרף העליון משום שאין ביכולתנו לומר שהוא חורג בצורה בלתי סבירה או קיצונית מנורמות הענישה שנקבעו בפסיקה בנסיבות דומות (ראה ע"פ 1958/98 בעניין פלוני).
ראינו להוסיף ולומר כי התובעת עתרה לסטות מעונש המינימום הקבוע בסעיף 355 לחוק העונשין הקובע עונש מזערי שלא יפחת מרבע העונש המירבי שבענייננו הינו 5 שנות מאסר, אך לא ראינו הצדקה לעשות כן.

6. לאור כל האמור לעיל, באמצנו את הסדר הטיעון אנו גוזרים על הנאשמים את העונשים הבאים:
א. 5 שנות מאסר מתוכם שנתיים וחצי מאסר בפועל בניכוי שבעה ימי מעצרם, והיתרה של 30 חודש על תנאי, שלא יעברו בתוך 3 שנים מיום שחרורם מהכלא עבירות פשע לפי סימן ה' לפרק י' לחוק.
ב. פיצוי למתלוננת בסך 20,000 ש"ח לשני הנאשמים ביחד ששולמו על-ידי הנאשמים במזכירות בית-המשפט על-פי הקבלות שהוצגו בפני
נו.
מודע על זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
ניתן היום, 20 בדצמבר 2009, במעמד הצדדים.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
תפ"ח 1020-07 מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' לדאוי ואח'

20 בדצמבר 2009








פח בית משפט מחוזי 1020/07 מדינת ישראל נ' הילאל לדאוי, מחמוד תאיה (פורסם ב-ֽ 20/12/2009)