פסקי דין על אלברט אוחיון ואח' | פסקי דין על חממי עזרא | פסקי דין על אמיר איבצן |

12/09 עשא     21/12/2009




עשא 12/09 אלברט אוחיון ואח' נ' חממי עזרא, אמיר איבצן




1



1
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



21 דצמבר 2009

עש"א 12-09 אלברט אוחיון נ' חממי עזרא
ואח'






בפני
:

כבוד השופטת יהודית שטופמן





בעניין
:
אלברט אוחיון ואח'




ע"י ב"כ עו"ד
י.ש. גולן

המערערים



נ
ג
ד



1. חממי עזרא

2. חממי שלמה



ע"י ב"כ עו"ד
אמיר איבצן

המשיבים

פסק דין

א.
ערעור על החלטתו מיום 8.12.08 של ראש ההוצל"פ (כתוארו אז) (כב' הרשמת לימור רייך) בתיק הוצל"פ 2608781075 לפיה התקבלה טענת 'פרעתי' שהוגשה מטעם המשיבים.

ב.
העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:
ביום 18.8.00 ניתן ע"י סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א, השופט משה טלגם ז"ל,

פסק דין
בתביעה שהגישו המערערים כנגד המשיבים (ת.א 1208/96) (להלן: "פסק הדין"). במעמד שימוע פסק הדין התבקש והתקבל עיכוב ביצוע של פסק הדין בחלקו עד להכרעה בערעור, בשני עניינים: פיצוי בדבר הפרשי שטחי דירות ופיצויי ע"י אדריכל. שני הצדדים ערערו על פסק הדין.
על החלטת עיכוב הביצוע, הגישו המערערים, בקשת רשות ערעור שנדחתה ע"י ביהמ"ש העליון. בקשה שהוגשה מטעם המערערים לביטול אותה החלטה נדחתה גם היא. בקשה שלישית שהוגשה מטעם המערערים לביטול עיכוב הביצוע נדחתה אף היא בהעדר שינוי בנסיבות, המצדיק ביטול עיכוב הביצוע או שינוייו.

ביום 4.9.07 ניתן פסק הדין של ביהמ"ש העליון בערעורים (ע"א 7298/00) (להלן: "פסק הדין בערעור") ובו נדחתה, בין היתר, טענת המערערים לפיה יש להוסיף ריבית מיום הגשת התביעה (סעיף 52). ונקבע כי "סכומי הפיצוי יהיו צמודים מיום רכישת הדירה ועד ליום מועד מתן פסק הדין החלקי 18.8.00 ומיום זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום המלא בפועל." עוד נקבע כי הצדדים יערכו טבלת תשלומי פיצוי שתוגש לבית משפט בתוך 30 יום ולאחר אישור הטבלה על ידי בית משפט קמא, תהווה הטבלה חלק מפסק הדין (סעיף 53).

לאחר מתן פסק הדין בערעורים הוגשה טבלת חישוב ע"י המערערים, בהסכמת המשיבים, שאושרה בפסיקתא ונחתמה ע"י בימ"ש המחוזי ביום 7.10.07, והסכום שצוין בה, התייחס ליום מתן פסק הדין (18.8.00) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, עד לתשלומם המלא בפועל של מלוא הסכומים.

לאחר מתן פסק הדין בערעורים שילמו המשיבים לב"כ המערערים סך של 10,706,000 ₪. סכום שלטענת המשיבים מהווה מלוא הסכום שאושר במסגרת הפסיקתא בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי סעיף 5(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961 (להלן: "החוק") ובקיזוז הסכומים שהתייחסו לדיירים עמם נחתם הסכם פשרה לאחר מתן פסק הדין.

המערערים הגישו להוצל"פ בקשה לביצוע פסק הדין מיום 18.8.00 על סך 7,408,664 ₪, בטענה כי יתרת החוב עומדת על סך של 4,520,417.39 ₪, המורכבת רובה מריבית פיגורים לפי סעיף 5(ב) לחוק.

המשיבים הגישו טענת 'פרעתי' במסגרתה טענו כי פסק הדין עוכב עד להכרעה בערעור. משכך, בהתאם לפסיקה, יש להשית על החיוב ריבית פיגורים רגילה, ולו היה בכוונת ביהמ"ש של ערעור לפסוק ריבית פיגורים, היה עושה זאת במפורש. המשיבים טענו כי הסיבה בשלה צויין בפסק הדין בערעור כי מועד החיוב בריבית הוא ממועד מתן פסק הדין, הוא מהטעם שהוגש ערעור ע"י המערערים לעניין תחילת מועד החיוב בריבית, בו נטען על ידם כי יש לחייב בריבית ממועד הגשת כתב התביעה, ערעור שנדחה בסופו של יום. לפיכך, כך טענו המשיבים, לא היו זכאים המערערים לפתוח תיק הוצל"פ לצורך גביית ריבית פיגורים, שאינה חלה במקרה זה. באשר לסוגיית הסכמי הפשרה, טענו המשיבים כי לאחר מתן פסק הדין, נפרע חלקו בהסכמי פשרה שנחתמו עם חלק מהמערערים ומששולמו הסכומים, לא היה מקום לפתוח תיק הוצל"פ בגינם. שאלת תוקפם של ההסכמים הללו איננה בסמכות ראש ההוצל"פ, אלא בסמכות ביהמ"ש המוסמך, במסגרת תביעה שיכולים היו המערערים להגיש, לו חפצו בכך, לביטול הסכמי הפשרה.
מנגד טענו המערערים כי פסק הדין בערעור והפסיקתא שנחתמה בעקבותיו חזרו במדויק על קביעת פסק הדין המקורי, לפיו ממועד מתן פסק הדין המקורי, ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית עד תשלומם בפועל. קרי, יש להוסיף ריבית פיגורים לאחר מתן פסק הדין. המערערים מצאו חיזוק לכך בטבלת החישוב שהוגשה על ידם בהסכמת המשיבים. המערערים טענו כי במקרה דנן נקבע במפורש מועד לתחילת תשלום החיוב, ועל כן אין מקום להחיל את ההלכה באשר לעיכוב ביצוע שנקבעה ברע"א 5420/07 דמארי נ' צוות ברקוביץ מאגרי בניה (טרם פורסם, 4.3.08) (להלן: "פרשת דמארי") הלכה זו חלה, לטענת המשיבים, גם במקרה זה. באשר להסכמי הפשרה טענו המערערים כי בשל הדברים החמורים שנאמרו ע"י ביהמ"ש העליון
לעניין זה, דין חוזים אלה להתבטל. בנוסף, פסה"ד שניתן בביהמ"ש העליון והפסיקתא שנחתמה בעקבותיו, ניתנו לאחר חתימת הסכמים אלה. המשיבים לא הביעו הסתייגות מכך, ובכך יש לראות הסכמה של המשיבים לכך שהסכמי פשרה אלה, בטלים ומובטלים.

בהחלטה מיום 8.12.08 קיבלה כב' הרשמת לימור רייך את טענת 'פרעתי' במלואה. ראש ההוצל"פ סקרה את ההלכה הנוגעת לעיכובי ביצוע והשלכתם על סוגי הריבית שיש להחיל ומועדם, וקבעה כי במקרה דנן, לכאורה, יש להוסיף על החוב הפסוק ריבית פיגורים ממועד מתן פסק הדין ביום 18.8.00 ועד למועד התשלום בפועל, אלא שהמשיבים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהתקבלה בחלקה. ומשעוכב הביצוע, לא קם החיוב לתשלום החוב הפסוק עד להכרעה בערעור.
ראש ההוצל"פ התייחסה לכך שביהמ"ש העליון בפסק הדין בערעור חזר על הנוסח המדוייק, כפי שנקבע ע"י בימ"ש קמא, באשר למועד התשלום וסוג הריבית, וקבעה כי כל אחת מהפרשנויות שהועלו ע"י הצדדים לעניין זה, מתיישבת, לכאורה, עם האמור בפסק הדין וההלכה שנפסקה.
"יחד עם זאת, קריאת פסק הדין בכללותו וההסבר כפי שניתן ע"י ב"כ המבקשים לציון התאריך של מתן פסק הדין החלקי ע"י ערכאת הערעור, כמו גם הפרשנות הראויה שיש ליתן להלכת ביהמ"ש בעניין עיכוב ביצוע, מתיישב יותר עם הפרשנות של ב"כ המשיבים וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית, מקובלת עלי בעניין זה עמדת ב"כ המבקשים לפיה ביהמ"ש, נקב בציון התאריך בהתייחס למחלוקת בנוגע לתוספת ריבית עליה נסוב, בין היתר, הערעור. שנית, משום שמדובר בתובענה מורכבת שעניינה ליקוי בניה בפרוייקט והיה על הצדדים לערוך טבלת חישוב בהתאם לחוו"ד שהוגשה. ביהמ"ש אימץ את הנחיית ביהמ"ש קמא לאופן עריכת החישוב."
(עמ' 5 להחלטה).
ראש ההוצל"פ המשיכה וקבעה כי לו רצה ביהמ"ש של ערעור, שדן בנושא עיכוב הביצוע, לשנות את תוצאותיו, היה עושה כן במפורש, ומשלא עשה כן, הדעת נותנת כי כוונתו היתה שמועד הפירעון של פסה"ד נדחה למועד פסה"ד בערעור. מכל האמור לעיל, לא מצאה ראש ההוצל"פ, מקום לאבחנה שטוען לה ב"כ המערערים בין פסק הדין בערעור, להלכה שנקבעה בפרשת דמארי. לפיכך, קיבלה ראש ההוצל"פ את טענת 'פרעתי' ביחס לסוגיית עיכוב הביצוע וקבעה כי יש לסגור תיק ההוצל"פ שנפתח שלא כדין.
לעניין הסכמי הפשרה, קבעה ראש ההוצל"פ כי אין מחלוקת, שההסכמים נחתמו לאחר מתן פסק הדין החלקי, ובהמשך בוטל פסק הדין שאישר את תוקפם. אולם, אין בביטול פסק הדין שניתן בהעדר סמכות משום ביטול הסכמי הפשרה. ראש ההוצל"פ קבעה כי הטענה לפיה יש לראות את ההסכמים כבטלים אינה בסמכותה, אלא בסמכות ביהמ"ש במסגרת תובענה שרשאים הצדדים להגיש. ראש ההוצל"פ קבעה כי טבלת החישוב שהוגשה, היתה בבחינת מילוי הוראה טכנית של ביהמ"ש וכללה את כלל התובעים. אולם, אין בכך כדי להביא למסקנה כי המשיבים הסכימו לביטול ההסכמים. ראש ההוצל"פ קבעה עוד, כי היה על המערערים להפחית את התשלומים ששולמו ע"י המשיבים לדיירים בהתאם להסכמי הפשרה, ומשלא עשו כן רשאים היו המשיבים לקזז סכום זה.

החלטה זו היא נשוא הערעור שבפני
י.

ביום 9.2.09 הגישו המערערים בקשה דחופה לעיכוב סגירת התיק ומתן החלטה נוספת/משלימה בטענה כי יש להורות על עיכוב סגירת התיק עד להחלטה בערעור. מבלי לגרוע משאר טענותיהם, ביקשו המערערים כי ראש ההוצל"פ תשלים את החלטתה ביחס ליתרת החוב בתיק בסכום של 324,672 ₪ הנותרת, גם אם מתקבלת טענת המשיבים לעניין ריבית הפיגורים והסכמי הפשרה.
ביום 27.2.09, בעת שכב' הרשמת רייך נמצאה בחופשה, ניתנה ע"י כב' הרשם צחי אלמוג החלטה בה קבע, בזהירות המתבקשת, שכן לא היה המותב ששמע את הבקשה, כי נראה שטענת 'פרעתי' התקבלה במלואה, ומשעה שראש ההוצל"פ קמה מכיסאה, אין מקום להידרש לבקשה ליתן החלטה משלימה, והדבר מהווה לכל היותר עילה לערעור, כפי שאכן עשו המערערים. כב' הרשם דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע סגירת התיק, מן הטעם שהבקשה הוגשה באופן סתמי, ללא כל נימוק ואם ממילא מבוטלים ההליכים בתיק, הרי שלא יכול להגרם למערערים כל נזק מעצם סגירת התיק.

ג.
המערערים טוענים כי בהחלטת ראש ההוצל"פ נפלה טעות חישוב פשוטה, לפיה באם מתקבלת טענת 'פרעתי' ביחס לשני הרכיבים, עדיין נותרת יתרת חוב שלא נפרעה בתיק בסכום של 321,810 ₪. המערערים טוענים כי בקשתם לעיון מחדש ותיקון ההחלטה בסוגיה זו, נדחתה מנימוקים טכניים ולא עניניים.

המערערים שבים ומעלים טענות בנוגע לחוקיותם ותקפותם של הסכמי הפשרה. בנוסף,טוענים כי ראש ההוצל"פ סברה בטעות שהמשיבים פרעו את חובם למשפחת דרעי וחודרה, על פי הסדרי הפשרה שנחתמו, אך לא כך הוא. המערערים טוענים כי החלטת ראש ההוצל"פ מרוקנת מתוכן את ההחלטות השיפוטיות שביטלו את פסקי הדין שאישרו את הסכמי הפשרה. כמו כן, מתעלמת היא מפסק הדין שניתן בביהמ"ש העליון והפסיקתא שנחתמה בעקבותיו, שהכילו את שמות המערערים, על אף שניתנו במועדים המאוחרים בכמה שנים להסדרי הפשרה.
המערערים טוענים כי יש לאבחן את פרשת דמארי ממקרה זה, בשל העובדה שבענייננו ביהמ"ש העליון, שהיה ער, כך לדעת המערערים, לעיכוב הביצוע, קבע באופן מפורש את תאריך מתן פסק הדין בביהמ"ש המחוזי, כ"מועד הפרעון" ממנו ישאו הסכומים ריבית פיגורים. בנוסף, לטענתם, תחולת סעיף 10א לחוק ההוצאה לפועל, הינה תחולה אוטומטית, ועל פיה ריבית פיגורים תתווסף ללא צורך בהחלטה שיפוטית. המערערים סומכים טענתם גם על הנוסח הזהה לנוסח פסק הדין המקורי ולפסיקתא שנחתמה בעקבותיו, ועל טבלת החישוב שהוגשה בהסכמת המשיבים.

ד.
מנגד טוענים המשיבים כי הלכה היא שאין לחייב בעל דין שפסק דינו עוכב, לשלם ריבית פיגורים, בגין התקופה שבה עוכב פסק דינו ונדחה למעשה "מועד הפירעון". לו התכוון ביהמ"ש העליון לסטות מהלכה זו, היה עושה כן במפורש.
בנוסף, בעת מתן פסק הדין טרם נחקקה עדיין הוראת החיוב בריבית פיגורים, לפי סעיף 5(ב) לחוק, שנכנסה לתוקף רק בשנת 2003, והמערערים לא הסתמכו על סעיף 10א לחוק ההוצאה לפועל בטענתם לעניין הריבית. המשיבים שבים וטוענים כי הקביעה המפורשת לפיה הריבית מתווספת רק ממועד מתן פסק הדין ולא ממועד הגשת התביעה, משרתת את הצורך בהכרעה ממתי יש לחשב את הריבית, ותו לא. המשיבים טוענים עוד כי הפסיקתא, כמו גם ההחלטה מיום 18.8.04, ניתנו בהתאם לפסק הדין, ואין בהן כדי להשליך על סוגיית עיכוב הביצוע שהיה תקף באותה עת.
בנוסף, טוענים המשיבים כי חלק מהסכום נפרע באמצעות הסכמי פשרה שנערכו לאחר מתן פסק הדין, ומעולם לא בוטלו, ולכן לא היה מקום לפתוח תיק הוצל"פ בגינם, ולגישתם, אין כל משמעות לכך שהפסיקתא נחתמה בשלב מאוחר יותר. באשר לטענת המערערים בדבר טעות חישוב, עונים המשיבים כי טענה זו נטענה לראשונה, באופן סתום וללא ביסוס, רק לאחר מתן ההחלטה בטענת 'פרעתי', בה עסקינן, ומטעם זה אין להעלותה במסגרת ערעור זה. המשיבים טוענים כי המערערים מיהרו, בחוסר תום לב, לפתוח תיק הוצל"פ מבלי ליתן מענה לפניותיהם.

ה.
השלכת עיכוב הביצוע על סוגיית הריבית -

חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, קובע כדלקמן:
" 5. תקופת הריבית וריבית פיגורים -
(א)
תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה - או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית - עד מועד הפרעון; בהוצאות משפט - מיום הוצאתן עד מועד הפרעון; בשכר טרחה של עורך דין - מיום מתן הפסק עד מועד הפרעון; והכל אם לא קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה יותר.
"מועד הפרעון" - המועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר.
(ב)
סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפירעון, ייווספו עליו, ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל -הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן - ריבית פיגורים).
(ג)
..."

תקנה 470 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דנה במשמעות המונח עיכוב ביצוע, וקובעת:
"470. עיכוב ביצוע מהי?
עיכוב ביצוע, לענין סימן זה הוא:
(1)
עיכוב הוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;
(2)
עיכוב ביצוע בכל דרך אחרת;
(3)
התליית פעולתה של החלטה"

הלכה היא כי דחיית מועד הוצאת פסק הדין אל הפועל דוחה גם את מועד הוספת הפרשי ההצמדה והריבית על החוב, לאותו מועד נדחה. בתקופת עיכוב הביצוע לא מתקיימת התכלית לעודד ולתמרץ את החייב לשלם את החוב הפסוק, ומכאן שאין טעם והגיון בחיובו בריבית פיגורים על תשלום, שבהתאם להחלטה שיפוטית, לא היה עליו לשלם בתקופה זו (רע"א 5420/07 דמארי ויקטור נ' צוות ברקוביץ מאגרי בנייה בע"מ ואח' (טרם פורסם, 4.3.08)).

בניגוד למקרים אחרים, בהם המחלוקת בין הצדדים נגעה ל"מועד הפרעון" ונקבע, כאמור, כי עיכוב ביצוע פסק הדין, דוחה את "מועד הפרעון" למועד פסק הדין בערעור, הרי שבמקרה דנן, קבע ביהמ"ש של ערעור כי סכומי הפיצוי ישאו הפרשי הצמדה וריבית, ממועד מתן פסק הדין המקורי ועד מועד תשלומם בפועל.

ניסוח זה גרם למחלוקת בין הצדדים המסכימים כי יש להוסיף לסכום פסק הדין הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין המקורי, ב – 18.8.00. אך חלוקים בדבר סוג הריבית שיש להוסיף, האם ריבית "רגילה" על פי סעיף 5(א) לחוק כטענת המשיבים וזאת לאור עיכוב הביצוע שניתן, או ריבית פיגורים על פי סעיף 5(ב) לחוק כטענת המערערים.

המחלוקת שבין הצדדים העמיקה, בין היתר, גם בשל העובדה שתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה) התשס"ג – 2003, עליהן הסתמכו המערערים בתגובתם לטענת 'פרעתי', נכנסו לתוקף ביום 1.4.03 ולא היו בתוקף במועד מתן פסה"ד המקורי.

בעת מתן פסק הדין המקורי ביום 18.8.00 היה עדיין בתוקף סעיף 10א' לחוק ההוצאה לפועל, שנוסחו היה כדלקמן:
"10א. ריבית פיגורים -
(א) חוב שנפסק ולא שולם על ידי החייב במועד שנפסק או במועד שנקבע לתשלומו בפסק הדין, לפי המאוחר (להלן בסעיף זה - מועד הפרעון), יתווספו עליו הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-3 1961 (להלן בסעיף זה - החוק) וריבית צמודה כמשמעותה בחוק בשיעור של 5% ממועד הפרעון עד התשלום בפועל. "

סעיף 10 א' לחוק ההוצאה לפועל נחקק, בתחומיו של תיקון מספר 8 לחוק (סה"ח התשמ"ט עמ' 50), על רקע התערערות מוסר התשלומים במדינה והתחמקות חייבים מלמלא אחר חיובים שנטלו על עצמם. הסתבר כי הפרשי הצמדה וריבית בלתי צמודה, אינם מהווים גורם ממריץ לפרעון מהיר של חובות פסוקים, ועל כן התעורר הצורך לגבש מערכת תמריצים שיהיה בה כדי לתרום לאכיפה מהירה של חובות פסוקים. (ראו הפניות לספרו של כב' השופט ד' בר-אופיר כפי שהובאו בע"א (חיפה) 2800/01 ירוחם פרמינגר נ' פריצקר ושות' בע"מ, תק-מח 2002(2), 11131 ,עמ' 11134).

סעיף 10א' הנ"ל בוטל, ובמקומו תוקן סעיף 5 לחוק אך התכלית נותרה זהה, והיא בעיקרה, לתמרץ חייבים לשלם את חובותיהם הפסוקים.

הן לריבית בהתאם לסעיף 10א' והן לריבית בהתאם לסעיף 5 תחולה אוטומטית, ללא צורך בהחלטה שיפוטית כלשהי. ברם, במקרה דנן, יש לקבוע מהו "מועד הפרעון" ממנו תתווסף ריבית הפיגורים.

בענייננו, כאמור, ציין ביהמ"ש של ערעור כי מועד התשלום הוא ממועד מתן פסק הדין המקורי ב 18.8.00, כשהוא חוזר על הנוסח המדוייק כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש קמא, באשר למועד התשלום וסוג הריבית.

השאלה שיש להכריע בה, אפוא, היא האם לסכום פסק הדין שעוכב ביצועו יש להוסיף ממועד מתן פסק הדין המקורי, הפרשי הצמדה וריבית רגילה בלבד כטענת המשיבים או שמא ריבית פיגורים, כטענת המערערים.

כאמור בהחלטת ראש ההוצל"פ יש, לכאורה, בכל אחת מגרסאות הצדדים, כדי להתיישב עם האמור בפסק הדין וההלכה שנפסקה.

מסכימה אני עם קביעת ראש ההוצל"פ לפיה אם נשלב יחדיו את מהותו וטיבו של עיכוב הביצוע; תכליתו של החיוב בריבית פיגורים; ההלכה לפיה ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין נבלעת בפסק הדין קמא, בכך שהיא דוחה את "מועד הפירעון" למועד אחר; וזאת - יחד עם לשון פסק הדין וסמיכות הסעיפים– נגיע לכלל מסקנה, כי הפרשנות הראויה שיש ליתן לעיכוב ביצוע, מתיישבת יותר עם פרשנות המשיבים.

כאמור, בפסק הדין של ערעור נקבעו הדברים הבאים:
"52. בערעורם טוענים רוכשי הדירות, כי על הסכום שנקבע בפסיקתא יש להוסיף ריבית לפחות מיום הגשת התביעה. שקלתי בקשה זו ונראה לי כי אין מקום להיעתר לה. במקרה שלפנינו שקל בית המשפט המחוזי את העניין לאור מכלול הנתונים שהובאו לפניו והחליט על הצמדה תוך אי-צירוף ריבית. ברור, כי בכך ראה את הביטוי הנאות של מה שהתחייב לאור כלל נסיבותיו של המקרה, לרבות דרך ההתנהלות הדיונית בתיק. אין אמות מידה מדויקות, שעל פיהן יש לנהוג ועל פני הדברים אין סיבה במקרה זה להעדיף את שיקול דעתנו על פני שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי (ראה ע"א 144/84 מאיר שרעבי נ' האחים קרטין השקעות בנכסים, פ"ד לט(4), 606, עמ' 608-609).
53. אשר על כן הפיצוי בגין הפסד שטח דירות יחושב על פי חוות דעתו של השמאי מנצבך (ת/16). לפי חישוב זה, סכומי הפיצוי יהיו צמודים מיום רכישת הדירה ועד ליום מועד מתן פסק הדין החלקי 18.8.00 ומיום זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום המלא בפועל. לא ישולם מע"מ בגין פיצוי זה. הצדדים יערכו טבלת תשלומי פיצוי על פי האמור לעיל לכל רוכש דירה. טבלה זו תוגש לבית משפט קמא לא יאוחר מ-30 ימים לאחר ההמצאה לצדדים. לאחר אישור הטבלה על ידי בית משפט קמא היא תהווה חלק מפסק הדין."
(
הדגשות שלי – י.ש.)

סבורה אני, כי הפרשנות הראויה שיש ליתן היא, כי עם דחיית טענת המערערים בדבר הוספת ריבית מיום הגשת התביעה, מצא ביהמ"ש של ערעור להדגיש כי ממועד מתן פסק הדין המקורי (ולא ממועד הגשת התביעה) יחולו חיובי הריבית, אך אין בכך כדי לקבוע תוספת בריבית פיגורים ממועד זה.

בנוסף, ביהמ"ש של ערעור אומנם חזר על לשון פסק הדין המקורי אך בכך אימץ, לדעתי, את קביעותיו לעניין אופן עריכת החישוב בלבד.

סבורה אני כי, כל פרשנות אחרת, תרוקן מתוכן את החלטת בית המשפט של ערעור בענין עיכוב ביצוע פסק הדין. שכן כאמור לעיל, בתקופת עיכוב הביצוע לא מתקיימת התכלית לעודד את החייב לשלם החוב הפסוק, ומכאן שבמקרה דנן, אין כל הגיון בפסיקת ריבית פיגורים, על תשלום שלא היה על המשיבים לשלם בתקופה זו, ודי בתוספת ריבית רגילה ממועד מתן פסק הדין המקורי, שאלמלא כן אין כל נפקות לעיכוב הביצוע שניתן, ולא לכך, נראה לי, התכוון המחוקק.

ו.
הסכמי פשרה -

לא מצאתי מקום להידרש לטענות המערערים הנוגעות לפגמים בהסכמי הפשרה ולנפקותם. טענות אלה מקומן בגדר תביעה שבידי המערערים להגיש לבית המשפט המוסמך, וראש ההוצל"פ חסר סמכות עניינית לדון בהן.

ז.
טעות חישוב -

שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לטעות חישוב שנפלה לטענת המערערים בהחלטת ראש ההוצל"פ.

כאמור, המערערים טוענים כי גם אם מתקבלת עמדת המשיבים בטענת 'פרעתי' לעניין שיעור החיוב בריבית וקיזוז הסכמי הפשרה, עדיין נותרת יתרת חוב בתיק. המערערים טוענים כי שגה ראש ההוצל"פ כשלא התייחס לטענה זו אותם פרטו במסגרת תגובתם לטענת 'פרעתי'. המערערים מפנים לתמיכה בטענתם לטבלאות חישוב שהוגשו ע"י הצדדים במהלך הדיונים.

בתגובה, טוענים המשיבים, כי אינם יורדים לסוף דעת המערערים.

גם אני לא ירדתי לסוף דעת המערערים, אך סבורה אני, כי היה על ראש ההוצל"פ, שהוא הערכאה המוסמכת לעריכת תחשיבים אלה, לדון גם בטענה זו בדבר יתרת חוב הנותרת, לאחר קבלת כלל טיעוני המשיבים.

ז.
סוף דבר – הערעור מתקבל רק במובן זה שהתיק יוחזר לרשם ההוצל"פ, על מנת שידון בטענת המערערים לפיה, גם אם מתקבלת טענת 'פרעתי', נותרת יתרת חוב בתיק.

כל טענות הערעור האחרות בתיק – נדחות.


לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

הערבון שהופקד יושב למערערים לידי בא כוחם, עו"ד גולן.

ניתן היום,
ד' טבת תש"ע, 21 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.














עשא בית משפט מחוזי 12/09 אלברט אוחיון ואח' נ' חממי עזרא, אמיר איבצן (פורסם ב-ֽ 21/12/2009)