פסקי דין על חנה רדליך | פסקי דין על רות רדליך | פסקי דין על מירון צורן ואח' | פסקי דין על פרחה פאר | פסקי דין על סילביה זילברשטיין | פסקי דין על עו"ד דר' יצחק גולדפיין |

136/04 הפ     03/08/2006




הפ 136/04 חנה רדליך, רות רדליך, מירון צורן ואח' נ' פרחה פאר, סילביה זילברשטיין, עו"ד דר' יצחק גולדפיין




בעניין:
1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי חיפה
הפ 000136/04

בשא 2814/06

בפני
:
כב' השופטת שושנה שטמר
תאריך:
03/08/2006





בעניין
:
1 . חנה רדליך
2 . רות רדליך

3 . מירון צורן
4 . גבי צורן
5 . רונית וולף
6 . אירמה ריגבי
7 . אליזבט דויגני
8 . ריצרד סילבר


ע"י ב"כ עו"ד
אריה אבריאל

המבקשים


- נ ג ד -


1 . פרחה פאר
2 . סילביה זילברשטיין

3 . עו"ד דר' יצחק גולדפיין



ע"י ב"כ עו"ד
שי ניידרמן

המשיבים


החלטה


1.
ביום 23/2/06 נתתי צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שבו הוריתי למשיבים להמנע מלבצע פעולות במקרקעין שפרטיהם בבקשה למתן הצו והנמצאים בגרמניה (להלן - "הנכס"), וזאת עד למתן

פסק דין
בבוררות המתנהלת בין הצדדים, או עד לשינויו


של הצו על ידי בית המשפט.
המבקשים ביקשו את הצו על פי הוראות תקנה 383 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן -
"תקנות סד"א").
לאחר מתן הצו במעמד צד אחד, נקבע הדיון בבקשה בנוכחות כל הצדדים. המשיבים התנגדו להשארת הצו על כנו. בהחלטתי מיום 7/3/06 דחיתי את הטענות המקדמיות של המשיבים. לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, נחקר המצהיר מטעם המבקשים על תצהירו, הצדדים סיכמו עמדותיהם בכתב. החלטתי זו, נועדה להכריע בשאלה אם להשאיר את הצו הזמני על כנו.

2. להלן העובדות להן אני נזקקת על מנת להכריע במחלקות בין הצדדים.

בעזבון המנוח אליאס רדליך-וולף-זילברשטיין ז"ל כלול הנכס, נשוא החלטתי זו, הנמצא ברחוב הגנאאור 6 בברלין בגרמניה. הצדדים לפני הם יורשי העזבון. מתנהלת ביניהם בוררות לפני שופט בית המשפט העליון (בדימוס) פרופ' אנגלרד. הצדדים הסכימו לבוררות במהלך ההתדיינות לפני בית משפט זה (כב' השופט גינת, ס' הנשיא), וההליכים עוכבו עד לתום ההליכים בבוררות. עם הינתן פסק הדין בה, יתייתר הדיון בבית המשפט.

ההליכים לפני בית משפט קמא החלו בבקשה למתן הוראות של הנאמן על העזבון, עת ביקשה המשיבה 1 (להלן – "המשיבה") לפטר את הנאמן בניגוד לדעת היורשים האחרים.

המשיבה, היא קרובתם של המבקשים. במשך שנים רבות פעלה בהסכמת היורשים כנציגתם על מנת להחזיר לעזבון זכויות בעלות ערך רב במקרקעין (בנינים בברלין), שנגזלו ממשפחתו של המנוח בתקופת השלטון הנאצי. היא עמדה בקשר עם עורכי הדין שהתחלפו מדי פעם. העזבון, כאמור כולל נכסים בעלי ערך רב, וככל הנראה ערכו בשקלים עמד על מספר לא
קטן של מיליוני שקלים.

כתוצאה מפעולתה של המשיבה הוחזר הנכס נשוא הדיון לעזבון, אולם המבקשים טוענים כי במקום להחזירו לעזבון, למוכרו ולהעביר את תמורתו לעזבון לצורך חלוקה בין היורשים, רשמה המשיבה את מלוא הבעלות בנכס על שמה ולאחר מכן מכרה מחצית ממנו לחברת

hapero


(להלן - "החברה"). מאז מתנהל הנכס במשותף על ידי המשיבה
והחברה.

3.
בכתב תביעתם בבוררות טוענים המבקשים נגד המשיבה, בין היתר, טענות שמהותן היא תרמית ומעילה באמון בהיותה נאמנה או שלוחה מטעמם. בין הסעדים המבוקשים, דורשים המשיבים להחזיר לעזבון את מחצית הנכס, שכאמור נותרה רשומה על שם המשיבה או לחילופין לפצותם בסכום של 1,400,000 יורו; להחזיר לקופת העזבון את כל הרווחים וההכנסות שהיו למשיבה בגין שכר דירה עבור נכס זה וכן לשלם להם סכומים (של כ-1,600,000 יורו) בגין נזקים ממוניים שהסבה להם.

4.
במהלך הבוררות,
הופנתה
בקשה אל הבורר לתת סעד ביניים על מנת לשמר, עד למתן פסק הבורר, את המצב הקיים, כך שהמשיבה לא תוכל למכור את חלקה בנכס ולהעמיד את המבקשים לפני שוקת שבורה. הבורר הפנה את המבקשים לבית המשפט, שכן - לעמדתו - בהעדר מנגנון אכיפה יעיל לפיקוח על צווים כאלה, יש להעביר בקשות לסעדים זמניים, שמטרתם למנוע הברחת הרכוש בכלל והנכס בפרט, לבית המשפט.

5.
אתייחס בקצרה לפן הנורמטיבי של תקנה 383 לתקנות סד"א לפיה ניתן הצו, המצוטטת להלן:


383. הגבלת שימוש בנכס
(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', להורות למשיב להימנע, בעצמו או באמצעות אדם מטעמו, מלהוציא נכסים מרשותו או מרשות מחזיק, למכרם, לשעבדם או לשנות את מצבם או את זכויותיו בהם, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.
(ב) בתקנה זו, "נכסים" - לרבות נכסים המצויים מחוץ לתחום המדינה.

ב-רע"א 4556/03 בנק סטנדרט צ'רטר – תאגיד חוץ נ' כאלד קטב, דינים עליון כרך סד, 728, דן בית המשפט העליון (השופט ריבלין) בסעד לפי
תקנה 383 וכתב, כי הצו הוא במהותו "צו מרבה" (

mareva
). את התנאים למתן צו מסוג זה לפי תקנה 383, פרט בית המשפט העליון כדלקמן:

"משנמצאנו למדים כי ניתן להעניק כיום "צו מרבה" בעל תחולה עולמית, מכוח הוראות תקנה 383, עלינו לקבוע עוד מהם התנאים להענקת סעד זמני זה, התנאי המקדמי הוא, כמובן, שהאדם כלפיו מכוון הצו יהיה כפוף לסמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי מוציא הצו. התנאים האחרים מנויים בתקנה עצמה. ראשית, מחילה התקנה עצמה את התנאים הכלליים למתן סעד זמני, בהפנותה לסימן א' לפרק כ"ח לתקנות, שעניינם סעד זמני. בתקנה 383 נדרשות גם ראיות מהימנות לכך שאי מתן הצו יכביד על אפשרות ביצוע פסק הדין. לדעתי, בשוקלו את התקיימותו של תנאי זה, על בית המשפט לבחון האם אין די בנכסים שבידי הנתבע בארץ על מנת להבטיח את קיומו של

פסק דין
לכשזה יינתן. אם אכן די בנכסי הנתבע שבתחום השיפוט, אין צורך בהוצאת צו בעל תחולה מחוץ לתחומי השיפוט שהוא צו יוצא דופן".

אם נצרף לכאן את הוראותיה של תקנה 362 לתקנות סד"א, הדנה במתן סעד זמני, הרי על המבקש סעד לפי תקנה 383
למלא שני תנאים (בנוסף להפקדת הערובות הנדרשות לפי התקנות). עליו להצביע על בסיס של ראיות מהימנות לכאורה
שקיימת עילת תובענה, וכן להראות שאי מתן הצו יכביד על אפשרות ביצוע פסק הדין.

גם תקנה 374 הדנה בעיקול זמני - ומטרת הסעד לפי סעיף 383 לתקנות דומה במטרתה למטרה של עיקול זמני, קרי להבטיח אפשרות ביצוע פסק הדין - מחייבת הצבעה "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".
באשר לסעד של עיקול זמני, הדגישו בתי המשפט, שעם כניסתו לתוקף של חוק יסוד; כבוד האדם וחירותו, יש להגביר את ההגנה על זכות הקניין של אדם, ולפיכך יש להקפיד יותר מאשר בתקופה שלפני חקיקת חוק היסוד על איכותן של הראיות בבקשה לעיקול זמני (ראו למשל, רע"א 8420/96

מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ


פ"ד נא(3) 789, 799; שלמה לוין


בספרו


תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד,

עמ' 37-36; ע"א 3777/00; רע"א 5935/97 ו-5937/97 רוני סיני ואח'
נ' יעקב גלנץ ו-12 אחרים, פ"ד נג(1) 193, תק-על 2000 (3), 2117).

6.
באשר לתנאי שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, שוכנעתי כי המבקשים עמדו בנטל המוטל עליהם. המשיבה טענה לפני הבורר, לטענת המבקשים, שלא הוכחשה על ידי המשיבים, כי אין ביכולתה לממן את הבוררות (סעיף 11 לבקשה), ויש בדברים אלה כדי להראות שאין לה אמצעים מהם ניתן יהיה להפרע על פסק הדין, אם יזכו בו המבקשים. יצויין עוד, כי המשיבה פנתה לבית המשפט בבקשה לזרז את מתן ההחלטה, בטענה שהיא כבת 80 ומתפרנסת משכר הדירה של הנכס וכמו כן ויש צורך למוכרו, בין היתר, בשל מצבו הרעוע. גם טענותיה אלה, מראות על העדר אמצעים, אם פסק הדין יקבע סכומים משמעותיים לחובתה.
יש להוסיף לכאן, כי הסעד אותו ביקשו המבקשים בבוררות היה להחזיר את מחצית הנכס לעזבון, ונראה שאין דומה פיצויי כספי מנכסים אחרים, אפילו היו למשיבה, כמו תביעה לביצוע בעין של השבת הנכס. דחיית הבקשה למתן הצו, תאיין את הסעד לביצוע בעין.

7.
באשר לעילות התביעה בבוררות:
למשיבה
טענות מספר בעניין העובדות המתייחסות לעילות התביעה שלפני הבורר, כגון שהיורשים הסכימו לכך שהיא תרכוש את הבית; היא מכרה את מחצית הנכס תמורת הסכום הראוי; היא זכאית ל-10% עבור חלקה כיורשת - טענה שככל הנראה אינה מוכחשת. המשיבים הסכימו כי היא תקבל 10% נוספים מהנכס לפני חלוקת העזבון בגין פעולותיה לאיסוף הנכסים והשבתם לעזבון; המשיבים מס' 2 העבירו לה את חלקם, כך שהיה לה סך הכל 37%; היורשים הסכימו לכך שהיא תקבל את היתרה.
המצהיר מטעם המשיבים הודה, כי הוסכם בין יורשי העזבון לבין המשיבה, כי היא תהא זכאית בשל פעולותיה לאיתורו של הרכוש והשבתו לעזבון ל-6% נוספים מעבר לחלקה בעזבון. לדעת המבקשים, רישום הבית על שמה עולה בהרבה על המגיע לה, לא ניתנה הסכמתם להעבירו לבעלותה, והיא מעלה באמונם כשפעלה כך. עוד טענו המבקשים, כי המשיבה העריכה את הנכס הרבה מתחת לערכו כשהעבירה אותו על שמה (בתמורה של 220,000 יורו, בעוד הם טוענים כי ערכו הוא פי חמישה לכל הפחות) כביכול עבור העמלה המגיעה למשיבה, בעוד שבעת מכירת מחציתו לחברה, היא העלתה את מחירו בהרבה. כמו כן, נטען כי המשיבה מסרבת למסור להם דוח על הוצאותיה והכנסותיה מפעילותה כנציגת העזבון ורק בשלהי קיץ 2005 המציאה ליורשים דו"ח של רו"ח, אשר לטענתם הוא כללי ומעורפל ואינו כולל את כל המידע לו הם זכאים.
המבקשים טענו כי התברר להם על מעשי המרמה והמעילה באמון או בנאמנות של המשיבה רק ממכתבו של הנאמן, שמונה ב-2002 (מכתב מיום 16.06, נספח א'). הנאמן אף ביקש מבית המשפט הוראות כיצד להמשיך בנאמנותו לאחר גילוי ממצאיו אלה, כאשר הוא מצרף לבקשתו תצהיר, שגם עליו מסתמכים המבקשים. לבקשה אז צורף מכתבו של הנאמן, הדן בהפרות חמורות, לכאורה, של המשיבה את נאמנותה עבור היורשים, לרבות מכירת נכסים, משיכת כספים ומכירת נכסים לחברה שלא בערכם האמיתי, בעוד היא מקבלת הלוואה מהחברה, שאין ראיה על כך שנפרעה. היורשים, מהיותם זקנים וחולים נתנו אמונם במשיבה, בעוד שהיא ניצלה אמון זה לרעה. כתוצאה מחשיפת מעשיה, ביטלו היורשים את יפוי הכוח שניתן לה ביולי 2003. עד אז הספיקה המשיבה, לטענת המערערים, למכור את מחצית הנכס נשוא הבקשה בכמחצית משוויו, כפי הערכת השמאים של הרוכשים.

8.
טענות אלה של היורשים, כמו טענותיה הנגדיות של המשיבה עומדות לבירור לפני הבורר.
שלא כטענותיו של בא-כוחה של המשיבה, לא נתברר בהליך לפני שטענות אלה נסתרו או שהן חסרות בסיס. סבורה אני, כי מכתבו של הנאמן מהוה ראיה לכאורה, התומכת בגירסת המבקשים, כמו גם זכותם של המבקשים לקבל פירוט מלא ומדוייק מהמשיבה לכל פעולותיה בעזבון ולכל הרווחים וההכנסות שהיו לה ממנו, פירוט שעדיין לא התקבל או התקבל באופן בלתי מלא או מערפל.

9.
עוד טענה המשיבה, כי המחלוקות שהוצבו לפני הבורר להכרעתו, אינן כוללות את הנכס. המחלוקת היחידה, שנותרה בין הצדדים היא לעניין השכר או העמלה המגיעים לה. לעמדתה של המשיבה, המבקשים ויתרו לה על הנכס, ומכאן שהסכימו להעברתו על שמה.
אכן בין הצדדים נחתמו מספר מסמכים (ראו נספחים ד' וה' לתצהירה של המשיבה), דא-עקא, שהמבקשים מכחישים שהיתה להם כוונה לותר על התביעות המופנות כנגד התנהלותה של המשיבה כנאמנה, והם אף מפנים לקטע (בנספח ה'), לפיו כל הסכמה בין הצדדים, לא תשפיע (

will not influence
)

על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה. הכוונה במסמכים אלה היתה, שהיורשים ישתפו פעולה ביניהם על מנת להשלים מכירתו של נכס אחר (ברח' חודוביצקי בברלין), לטובת כל היורשים.


לאחר עיון בטענות אלה והמסמכים המתייחסים אליהם ולאחר חקירתו של המצהיר מטעם המבקשים, לא שוכנעתי שגירסתם של המערערים אינה נכונה
וכי יש לבטל את הצו בהעדר עילה.

10.
טענה אחרת של המשיבה היא כי יש לבטל את הצו מכיוון שהמבקשים לא חשפו בבקשתם את כל העובדות הרלוונטיות: כך למשל, לא חשפו את העובדה שהם חתמו על העברת הבית למשיבה ועל המסמכים המצמצמים, לעמדתה, את המחלוקת בין הצדדים רק לשאלת עמלתה של המשיבה.
על אף שמן הראוי היה כי מסמכים אלה יצורפו לבקשה ולתצהיר, בפרשה סבוכה זו, על מסמכיה המרובים, אין אני רואה משום הכרח לדחות את הבקשה בשל עילה זו, ודי לי במתן הסבר של המצהיר למסמכים אלה. מן הראוי היה, לעמדתי, כי כל תביעותיהם של המעורבים ייבדקו בבוררות, וכי תוצאות הבוררות לגבי הנכס, לא תסוכלנה בשל העברתו לאחרים לפני מתן הפסק.

11.
טענה נוספת בפי המשיבה והיא, כי על העילות הקשורות לנכס, חלה התיישנות. לדבריה נתמנתה לתפקידה לפני 30 שנים והאירועים המהווים את מעשי העוולה אירעו בשנת
1994 ולפיכך התיישנו.
אינני מקבלת טענה זו של המשיבה. הבית נרשם על שמה בשנת 1994. אם התביעה היא תביעה במקרקעין, שעילתה להשיב את מחצית הבית לעזבון, הרי לפי סעיף 5(ב) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, תביעה לגבי זכות במקרקעין תתיישן רק לאחר 15 שנים. בנידוננו לא חלפה התקופה האמורה. אם העילה היא של תרמית ומעילה באמון, הרי – לטענת המבקשים - נודע להם עליה רק עם מכתבו של הנאמן ביום 16/6/03, ולפיכך לא חלה התיישנות גם כאן וזאת בהתאם להוראות סעיפים 6 ו-7 לחוק ההתיישנות.

טענות המבקשים לעניין ההתיישנות מקובלות עלי. השלב לפני הוא ראשוני בהתדיינות, ושאלת ההתיישנות תבדק על ידי הבורר. למבקשים תביעות גם לגבי נכסים וכספים אחרים, והם מבקשים להפרע מרכושה של המשיבה, אם טענותיהם תתקבלנה. לגבי תביעות אלה, אם הועלתה טענת התיישנות, הרי היא תיבדק על ידי הבורר. בשלב זה אין מקום לדחות את הבקשה בשל התיישנות.

12.
טענה אחרונה של המשיבה היא כי יש לדחות את הבקשה גם בשל השיהוי בהגשתה. המבקשים ידעו על העסקאות בנכסים כבר בשנת 2000. המבקשים טוענים, שהחשד לכך שהמשיבה מתכננת להעביר את הנכס, התעורר כאשר היא
חזרה וביקשה דחיות להגשת כתב הגנתה מהבורר וכן כאשר קיבלו את מכתבו של הנאמן מיום 4/4/06 (מוצג מב/2). זאת ועוד, עת קצרה לפני הגשת הבקשה, נודע למצהיר כי המשיבה קיבלה הצעה מצד ג' לקנות את חלקה בנכס. המשיבה אינה מכחישה את כוונתה למכור את הנכס. בנסיבות אלה, אינני רואה שיהוי בהגשת הבקשה.

13.
סבורה אני כי "מאזן הנוחות" עומד לזכות המבקשים. המשיבה טוענת כי הנכס מוזנח וכי עליה למכור גם את מחציתו השניה לחברה, הדורשת את פירוק השיתוף על ידי העמדת הנכס למכירה פומבית. מנגד טוענים המבקשים, שאם הסעד לא יינתן, ימכר הנכס, והם יעמדו לפני שוקת שבורה.
דעתי היא, שאם יש צורך בשיפוצים או בעשיית פעולות דחופות על מנת לשמור את ערכו של הנכס, רשאית המשיבה לפנות בבקשה מתאימה לבורר או לבית המשפט, על מנת לקבל הוראות והרשאה לטפל בנכס, אך אין בצרכים אלה, אם אמנם הם קיימים, כדי להצדיק את מכירת הנכס בלא הסכמת היורשים ועל אף תביעותיהם.

14.
לפיכך, ובהתאם למסקנותי דלעיל, אני דוחה את הבקשה לבטל את צו המניעה הזמני.







15.
בהתחשב באריכות הטיעון על ידי המשיבה, התעקשותה על דחיית הבקשה מטעמים מקדמיים, שנדחו כולם, וכן דחיית טיעוניה לגופה של הבקשה, אני מחייבת את המשיבה בהוצאותיהם של המבקשים ובשכר טרחתם בסכום של 10,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ט' באב, תשס"ו (3 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.



שושנה שטמר
, שופטת









הפ בית משפט מחוזי 136/04 חנה רדליך, רות רדליך, מירון צורן ואח' נ' פרחה פאר, סילביה זילברשטיין, עו"ד דר' יצחק גולדפיין (פורסם ב-ֽ 03/08/2006)