פסקי דין על בנק המזרחי בע"מ | פסקי דין על זיו-שיינפלד אורית

1034/03 עא     04/01/2004




עא 1034/03 בנק המזרחי בע"מ נ' זיו-שיינפלד אורית




11
בתי המשפט

עא 001034/03
בית משפט מחוזי חיפה
04/01/2004
תאריך:
ב. גילאור
- ס. נשיא [אב"ד]
י. דר

א. שיף

בפני
הרכב כב' השופטים:
בנק המזרחי בע"מ

בעניין:
המערער
עו"ד וקסלר יעקב

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
זיו-שיינפלד אורית
המשיבה
עו"ד שפריר דן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
השופט י' דר:

1. הערעור
ערעור על

פסק דין
שנתן הנשיא א' קיטאי מבית-משפט השלום בחיפה בת"א 3138/00, בו קיבל חלקית את תביעתה של המשיבה, וקבע שהתחיבותה כלפי המערער מסתכמת בסכום של 65,000 ש"ח.
עוד חייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות ההליך.

2. התביעה
2.1 המשיבה הגישה תובענה ועתרה בה להצהרה שהבטחונות שנתנה למערער הוגבלו עד ליום 30.1.00 וכי על המערער לפעול להסרת שעבודים שנרשמו על חשבונה ועל דירתה.
וזו תמצית העובדות כפי שתוארה בכתב התביעה.

2.2 התובעת נישאה לישראל שיינפלד (להלן - שיינפלד) ביום 18.12.98. לשניהם היו אלה נישואין שניים כשהם כבני 40 שנה. חודשים מספר לאחר נישואיהם ביקש שיינפלד מן המשיבה ליתן בטחונות לחברה שניהל (להלן - החברה) שנכנסה לקשיים כספיים ונוהלה על ידי מפרק מפעיל, עו"ד עידן גולדנברג (להלן - גולדנברג).

2.3 על פי כתב התביעה, שימשה אז המשיבה קצינה בצבא קבע ומועד שחרורה מן השירות נקבע ליום 31.1.00. בשנות עבודתה רכשה בית מגורים לה ולילדיה. לדבריה, הסכימה לתת את הבטחונות כדי לסייע בהבראתה של החברה, אך התנתה זאת בכך שהבטחונות יוגבלו עד סוף שנת 1999, כך שכאשר תפרוש משירותה הצבאי, לא ירבצו עליה חובות.

עוד נכתב בכתב התביעה שגולדנברג הבטיח למשיבה כי בידי המערער מצויים שיקים ובטחונות אחרים. לאור זאת, ולאור העובדה שהמשיבה הגבילה את תוקף הערבות, היא הסכימה לתת את הבטוחות שהן ערבות אישית, משכון על כספים בסך כ-300,000 ש"ח בפק"מ ושעבוד על בית מגורים.

2.4 טופס "ההודעה לערב" נחתם ביום 26.4.99 והוספה בו פסקה וזו לשונה

"למרות כל הוראה סותרת, ערבותי זו תהיה ניתנת למימוש רק לאחר פרעון הבטחונות האחרים (לרבות ובפרט המחאות ו/או שטרות ו/או מזומן ו/או שעבודים). ערבות זו בתוקף עד 31.12.99".

על פי כתב התביעה וכפי שעולה מעותק של כתב הערבות, החליפה המלה "פרעון" את המלה "מימוש", שכן בסעיף 32 לכתב הערבות נכתב:

"למרות כל הוראה סותרת ערבותי זו תהיה ניתנת למימוש רק לאחר מימוש הבטחונות האחרים (לרבות ובפרט המחאות ו/או שטרות ו/או מזומן ו/או שעבודים). ערבות זו תהיה בתוקף עד 31.12.99".

עוד נכתב בכתב התביעה כי המשיבה שעבדה לטובת המערער את דירת המגורים ונטלה הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות בסכום של 300,000 ש"ח, שהופקד בחשבון פק"מ שמושכן לטובת המערער.

2.5 ביום 1.2.00 פנתה המשיבה למערער וביקשה לפרוע את הפק"מ ולהעבירו לבנק לאומי למשכנתאות, לסילוק ההלוואה על סך 300,000 ש"ח. פקידת המערער השיבה כי השעבוד רובץ על החשבון וכי הגבלת התוקף שנקבעה בערבות אישית, אינה חלה על הבטוחות האחרות שנתנה המשיבה.

2.6 המשיבה טוענת בכתב התביעה כי הסכמתה לתת את הבטחונות לבנק הותנתה בזמן שנקבע בכתב הערבות, לאור מידע שהיה לה, לפיו יש לחברה רכוש הניתן למימוש. לטענתה, אלמלא היו תנאים אלה מתקיימים, לא היתה מסכימה לתת את הבטוחות.

עוד נכתב כי המשיבה אינה זוכרת אם במסמכים שחתמה לבנק בענין משכון חשבון הפק"מ ושעבוד הדירה, הוגבלה התקופה "... אך בוודאי שאין זה הגיוני שהייתה מגבילה רק את ערבותה האישית ולא בטחונות אחרים".

3. כתב ההגנה
3.1 בכתב ההגנה טען המערער כי ביום 26.4.99 חתמה המשיבה על תוספת ערבות, שתוקפה עד ליום 31.12.99.
ביום 6.4.99 חתמה המשיבה על ערבות עד לסך 65,000 ש"ח.
ביום 8.7.99 חתמה המשיבה על ערבות מתמדת מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב עד לסך של 800,000 ש"ח. תוקף ערבות זו הוגבל עד ליום 31.1.00.
המשיבה חתמה עוד על משכנתא מדרגה שניה על דירת המגורים שלה הנמצאת ברח' חניתה 14 וכן על כתב קיזוז מיוחד, לפיו תהא למערער זכות קיזוז ביחס לכספים שיעמדו לזכות המשיבה בחשבונות פק"מ ללא הגבלה בסכום.
כן נטען כי אנשי המערער הסבירו למשיבה, כאשר חתמה על המסמכים, שרק תוקף הערבויות מוגבל בזמן.

3.2 המערער מכחיש את הטענה כאילו הסבירו עובדיו למשיבה כי לחברה יש רכוש, וטוען שלא היה לו מידע על קיומו של רכוש. עוד נטען שההסכמה להגבלת תוקף הערבות האישית בזמן, נבעה מקיומן של בטוחות אחרות שאינן מוגבלות בזמן, שאם לא כן לא היה המערער מסכים לתת אשראי ולפעול על פי ערבויות מוגבלות בזמן.

4. ההליך בבית משפט השלום ופסק הדין
4.1 הנשיא קיטאי שמע ראיות. לבית-המשפט הוגשו תצהיר עדות ראשית של המשיבה ושל שיינפלד. מטעם המערער הוגש תצהיר ראשי של מנהלת סניף חיפה-כרמל. בעת שמיעת הראיות הוברר ששיינפלד לא אותר ולכן נחקרו רק המשיבה והעדה מטעם המערער והצדדים סיכמו.
4.2 בפסק הדין הביא הנשיא קיטאי את טעוני ב"כ הצדדים. הנשיא לא קיבל את טענת המערער לפיה ניתן לחברה אשראי על יסוד הבטוחות שנתנה המשיבה. הוא קבע שהאשראי ניתן קודם שקיבל המערער את הבטוחות, ומצא לכך סימוכין בסעיף שהוסף לכתבי הערבות בענין מימושם רק לאחר פרעון הבטוחות האחרות. מכך מסיק השופט שבידי המערער היו בטוחות לגבי האשראי, אולם מחשש שלא יוכלו להפרע, דרש בטוחות גם מן המשיבה.

4.3 עוד כתב הנשיא כי פעולותיה של המשיבה לא נעשו משיקולים עסקיים אלא כדי לסייע בידי שיינפלד, בעלה. הוא קבע כי אילו מילא המערער את חובת הזהירות והגילוי המוטלים עליו בחוק, היתה המשיבה מבינה את המשמעות האמיתית של חתימותיה,

"והיתה מבינה שהסעיפים שהוספו לכתב הערבות אינם מגנים עליה, ועל כן היתה נמנעת מהתחייבותה לשמש כערבה" (סעיף 29 לפסק הדין).

4.4 הנשיא מעמיד זו מול זו את החשיבות ביציבותם של כתבי הערבות, כדי לשמור על יציבות חיי המסחר, ואת חובת הנאמנות של הבנק, המוטלת עליו לאור היתרון שיש לו כבנק על פני הערב המצוי. עוד הוא מזכיר את חובת האמון המוגברת כלפי ערבים מכח חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981.
מסקנתו היא שהמערער לא עמד בחובותיו ביחס לכתבי הערבות מיום 26.4.99 ומיום 8.7.99.

4.5 הנשיא קיטאי קיבל את טענת המשיבה, כי הוסבר לה שכתב הערבות בסך 800,000 ש"ח חופף את סכומי הבטוחות הקודמות, כלומר, הפקדון ע"ס 100,000 דולר והמשכנתא בסך 400,000 ש"ח. מכאן הוא מסיק שהמערער לא עמד בחובת הגילוי ומסירת המידע בדבר המהות המדוייקת של פעולת המשכון.

4.6 הנשיא צועד צעד קדימה ומעתיק את מערך היחסים לתחום דיני הנזיקין, בו מוטלות על המערער חובות כלפי צד שלישי שעלול להפגע מפעילותו. לגישתו, בהחתמת המשיבה על כתבי הערבות ובמשכון הדירה, פגע המערער במשיבה ולכן היה על המערער ליידע אותה, דבר שלא נעשה.
עוד הוסיף הנשיא קיטאי כי אי העדתם של המפרק גולדנברג ושל שיינפלד אינו פועל לרעת המשיבה, שכן ראיות אלה אינן בשליטתה והשניים מצויים במצב של ניגוד ענינים עמה.

4.7 בית-המשפט הגיע למסקנה שמכח סעיף 12 לחוק החוזים יש להעמיד את המשיבה במקום היתה אלמלא בוצע אי הגילוי, שאז לא היתה חותמת על כתבי הערבות ועל כתב המשכנתא, אלא רק על כתב ערבות בגובה 65,000 ש"ח, ולסכום זה צמצם את החיוב, כשהוא קובע שהסכום ישוערך מיום הגשת התובענה.

5. הטענות בערעור
5.1 ב"כ המערער מפנה לסעד שהתבקש בכתב התביעה והממוקד במשכנתא ובפק"מ בלבד, וטוען שבית-המשפט שגה כאשר הצהיר שגם כתבי הערבות בטלים, ובכך חרג מן הסעד שהתבקש.
ב"כ המערער מבקש להסיק מן הסעד שהתבקש כי למשיבה לא היתה טענה כלל לכתבי הערבות, ולפיכך אין מנוס, לטעמו, להסיק שאין למשיבה טענת הטעיה לגבי הבטוחות האחרות, שהן המשכנתא ושעבוד הפק"מ.
עוד מפנה ב"כ המערער לסתירות שמצא בגרסאות שהעלתה המשיבה בכתב התביעה, בתצהיר העדות הראשית שלה, בעדותה בבית-המשפט ובסיכומים שהוגשו מטעמה, ביחס לשאלה אם קיבלה מידע מאנשי הבנק או לא, והאם ידעה על מה היא חותמת אם לאו.
ב"כ המערער מבקש שנסיק מהעדר הגבלת זמן על הבטוחות הנוספות (משכנתא וחשבון פק"מ), כי המשיבה התיחסה אליהם אחרת מאשר אל כתבי הערבות.

5.2 עוד טוען ב"כ המערער כי יש לזקוף לחובת המשיבה את אי העדתם של שיינפלד ועו"ד גולדנברג. טענות נוספות מתיחסות לתוקף חתימתה של המשיבה על טופס השעבוד. כן מפנה ב"כ המערער לקביעת בית-המשפט שהחיוב של 65,000 ש"ח ישא רבית והפרשי הצמדה רק מיום הגשת התובענה, בעוד שצריך להצמידו למועד החתימה של הערבות, דהיינו 6.4.99.

5.3 המערער טוען עוד בעיקרי הטעון, לחלופין, כי אפילו היו הבטחונות מוגבלים בזמן עד 31.1.00, הרי במועד זה הסתכם חובה של החברה לבנק בסכום של 600,368 ש"ח, ועד לסכום זה, עומדת למערער זכות למימוש הבטוחות.

5.4 ב"כ המשיבה מפרט בעיקרי הטעון את מצבה האישי של המשיבה, וחוזר על הטענה שהמשיבה, ששירתה בצבא קבע, לא ידעה דבר על ניהול עסק ועל מסמכים בנקאיים, לא קיבלה הסברים מן המערער על המשמעות המשפטית של פעולותיה, על מצבה של החברה ועל הסיכונים שהיא נוטלת על עצמה. בין השאר, לא הסבירו לה שיינפלד, גולדנברג ופקידי הבנק כי יתכן ששיקים מעותדים שהוחזקו כבטוחה, יחוללו באי פרעון או לא ישולמו.

5.5 ב"כ המשיבה מתיחס לטענת המערער בעיקרי הטעון, כי יש לזקוף לחובת המשיבה את אי זימונם של שיינפלד ושל גולדנברג כעדים, ושואל האם סבור המערער ששני אלה היו מודים במעשיהם "הנפסדים" (כך במקור) כלפי המשיבה, "ובקשירת קשר עם הבנק להונות אותה וליטול כל רכושה, כל נכסיה וכל עמל חייה???" (סעיף 50 בעיקרי הטעון של המשיבה).

6. דיון
6.1 ראוי לפתוח בבחינת גרסותיה של המשיבה לארועים.
כפי שעולה מתצהיר עדותה הראשית של המשיבה ומחקירתה בבית-המשפט, גרסתה העיקרית היא שהמצגים בגין מצבה של החברה וביחס למהות הבטוחות שתיתן ולאפשרות מימושם, הוצגו בפני
ה על ידי שיינפלד ועל ידי גולדנברג. המשיבה חוזרת וטוענת

"בנק מזרחי לא דרש ממני שום דבר. מעולם לא ישבתי בבנק מזרחי על נושא מקשי [החברה]. מעולם לא הוסבר לי נושא הערבויות" (עמ' 2).

6.2 בהמשך היא אומרת שמי שטיפל בנושאים היה גולדנברג, שלא הסביר לה את משמעות הדברים. היא אומרת בענין זה

"עו"ד גולדנברג לא הסביר לי משמעויות של דברים. עו"ד גולדנברג אמר לי שכדי להאיץ את העסק של ישראל [שיינפלד] הם מבקשים בטחון נוסף שיתן תנופה לעסק, באלה המלים. מעולם לא הסביר לי את הריזיקה ואת המשמעויות. לצורך הכספים האלה, אחרי שעידן [גולדנברג] סיפר לי שצריך תנופה, לקחו ועשו בכל רכושי בשלהם ואני חתמתי כמו זומבי, לא הבנתי מה אני עושה" (עמ' 3).

בסיום חקירתה הנגדית היא אומרת כך

"כשבאתי לבנק מזרחי, כשפתחתי את הטפסים ראיתי הערה בכתב יד, שאלתי את מנהלת הבנק מה זה. הבנק היה ליד מקום מגוריי. המנהלת אמרה לי לא יודעת, צאי ותחשבי מה את עושה. צלצלתי לעו"ד גולדנברג ואמר לי זה בסדר, תחתמי. אני כאן נשבעת. הוא לא הסביר לי. אמר לי זה בסדר. אז הלכתי וחתמתי" (עמ' 3).

6.3 אני נכון להניח ללא התיחסות את שאלת מהימנות תשובותיה של המשיבה, ולקבל את הדברים שהיא מציגה, לצורך הדיון, כאמת צרופה. היכן כאן אחריותו של המערער?
הן מכתב התביעה והן מחקירת המשיבה עולה בפירוש גרסה, לפיה כל שעשתה, עשתה על יסוד דברים שתוכננו על ידי שיינפלד ועל ידי גולדנברג, מבלי שעולות עובדות המצביעות על הכשלה על ידי המערער.
בהקשר זה צריך להזכיר שהעדה וינברגר מטעם המערער, העידה כי קיימה שיחות עם המשיבה, שביקשה לדעת איך היא יכולה לעזור לשינפלד. עוד העידה וינברגר כי

"מטרת הבטחונות להבטיח אשראי. התובעת היתה מודעת לכך כי ישבה ורצתה לדעת בדיוק פרטים וקיבלה תשובות, פרטים כמו מה החוב, איזה בטחונות רוצים. גיבוש ההצעה היתה בפני
, אצלי בחדר. לא רק התובעת היתה אלא גם עו"ד גולדנברג וישראל" (עמ' 4 מש' 16).

6.5 המשיבה אינה טוענת לחוסר ידיעת קרוא וכתוב. היא גם אינה טוענת במפורש להטעיה על ידי אנשי המערער, טענה שהיתה מחייבת ראיות חד-משמעיות והיא אינה פשוטה. עיקר טענותיה מופנות למי שלו היתה נשואה, לשיינפלד, ולמפרק החברה גולדנברג.
למרות זאת, מבקשת המשיבה להתנער כלפי המערער ממסמכים עליהם חתמה.
6.6 אין מנוס מלחזור ולהזכיר מושכלות ראשונים, וראוי להביא כאן ריכוז פסיקה שהוזכרה לאחרונה בפסק דינה של השופטת א' חיות בע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ - סניף בורסת היהלומים ואח' (ניתן ביום 17.12.03)

"כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן ואח', פ"ד נו(5) 365). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה (ראו: ע"א 1513/99 הנ"ל וכן ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח' (טרם פורסם).
...
אשר לטענה כי הבנק הפר כלפי המערערים חובות גילוי וחובות נאמנות החלות עליו בנסיבות העניין. אכן, הבנק נושא כלפי ערבים, ובכללם הממשכן נכס כערובה לחיוב, בחובות מיוחדות, החלות עליו מכח סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, וזאת בנוסף לחובות הכלליות החלות עליו מכח דיני החוזים ודיני הנזיקין (ראו: ע"א 1548/96 הנל; ע"א 6899/97 פניה פייבושביץ נ' בנק לאומי לישראל ו-5 אח' (טרם פורסם)). מתוקף חובות אלה, מחויב הבנק שלא להטעות את מקבל השירות - לקוח או ערב; לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות הניתן והסיכונים הכרוכים בו (ראו: ע"א 1570/02 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר, פ"ד מט(1) 369); ליתן השירות בנאמנות ובזהירות ראויה ולנהוג בדרך מקובלת ובתום לב-בעת מילוי תפקידיו (ראו: ע"א 1304/91 טפחות - בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' אלן ליפרט, פ"ד מז(3) 309; ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח ואח', פ"ד מח
(2) 573)".

6.7 המשיבה חתמה על ערבות בסכום 65,000 ש"ח ביום 6.4.99. לכתב הערבות צורפו שני נספחים: האחד "תוספת לערבות מוגבלת..." והשני "הודעה לערב או לממשכן על פי ערבות מתמדת...".

בהודעה אחרונה זו, מפורט במדויק מעמדה של המשיבה. בעמ' 2 של המסמך נרשמו סכום האשראי ויתרת האשראי. נרשם סכום החיובים של החברה לבנק לאותו יום. בכך נחסמת הדרך בפני
הטענה השגורה של "פקיד הבנק לא הסביר לי" או "כשחתמתי לא ידעתי את המצב בחשבון".
אין מחלוקת שערבות זו לא הוגבלה בזמן. ההגבלה בזמן הוספה לתוספת לערבות שנחתמה ביום 26.4.99, ובה ההגבלה של 31.12.99.

6.8 הערבות הנוספת ניתנה ביום 8.7.99, וגם בה יש פירוט מלא של האשראי. בעוד שביום 6.4.99 עמד האשראי הנקוב על 300,000 ש"ח ויתרתו 465,000 ש"ח, הרי במסמך מיום 8.7.99, עמד סכום האשראי הנקוב על 700,000 ש"ח ויתרת האשראי עמדה על סכום 509,000 ש"ח. סכום זה צויין במפורש כסכום חיוביו של הלקוח לבנק (סעיף 14 במסמך).
הנה כי, בין מועד החתימה על כתב הערבות הראשון לבין החתימה על כתב הערבות השני, הוגדל האשראי הנקוב ב-400,000 ש"ח ויתרתו גדלה בכ-45,000 ש"ח.
באותו יום נחתם כתב הקיזוז ללא כל הגבלה.
צריך עוד להוסיף כי על פי נספח י' לתצהירה של העדה וינברגר מטעם המערער, ביום 3.11.99 הודיע המערער לחברה, באמצעות עו"ד גולדנברג, כי החברה ממשיכה "... למשוך שיקים ללא כיסוי מספיק המעמידים את החשבון בחריגה".
התמונה העולה מכך היא שהמשיבה אינה יכולה להתנער מבטוחות שנתנה, ואשר אותן לא הגבילה בזמן.

6.9 השופט קיטאי כותב בסעיף 32 כי הוא מקבל את טענתה של התובעת, לפיה הוסבר לה שכתב הערבות ע"ס 800,000 ש"ח חופף את סכומי הבטוחות האחרות. בפסק הדין אין הוא כותב מי הסביר לתובעת את הדברים, אם ההסבר ניתן על ידי אנשי המערער, על ידי שיינפלד או על ידי גולדנברג. אם הכוונה לכך שאנשי המערער הסבירו, הדברים אינם עולים מפיה של המשיבה, שאומרת שכלל לא קיבלה הסברים בבנק, היתה שם "כמו זומבי" ולא ידעה במה מדובר.

6.10 בסעיף 28 לפסק הדין כותב הנשיא קיטאי כי הוא דוחה את טענות המערער, לפיהן ניתן לחברה אשראי על יסוד בטוחות שנתנה התובעת, וכי המערער נתן את האשראי עוד קודם שקיבל מהמשיבה את הבטוחות. המסמכים שוללים טענה זו וכך גם המכתב מיום 3.11.99. מן המכתב עולה שהמערער אמנם התיר חריגה מהאשראי, אבל העובדה שהיו לוו בטוחות, אפשרה חריגות נוספות, שנוצלו על ידי החברה.

7. התוצאה
7.1 המסקנה מכל אלה היא שלא היה מקום לפטור את המשיבה מחובותיה על פי הבטוחות שלא הוגבלו בזמן.
אני מציע לחברי לקבל את הערעור ולדחות את תביעת המשיבה.

7.2 אינני מתעלם מן המצב אליו נקלעה המשיבה, כאשר ערבה לחובות של מי שהיתה נשואה לו, כנראה על יסוד מצגים שהוצגו בפני
ה, לא על ידי המערער.
בנסיבות הענין הייתי מציע לחברי לקבוע שהוצאות הערעור יהיה בסך 10,000 ש"ח, והן תכלולנה את ההוצאות בשתי הערכאות.
י' דר, שופט
השופטת ב' גילאור - ס. נשיא [אב"ד]:
אני מסכימה.

ב' גילאור, ס' נשיא
[אב"ד]
השופט א' שיף:
אני מסכים.
א' שיף, שופט
לפיכך הוחלט על פי האמור בפסק דינו של השופט דר.

המזכירות תשלח עותקי פסק הדין לב"כ הצדדים.
היום י' בטבת, תשס"ד (4 בינואר 2004).
א. שיף
, שופט

י. דר
, שופט

ב. גילאור
, ס. נשיא
[אב"ד]
001034/03עא 051א.ס








עא בית משפט מחוזי 1034/03 בנק המזרחי בע"מ נ' זיו-שיינפלד אורית (פורסם ב-ֽ 04/01/2004)