פסקי דין על נפתלי הכט | פסקי דין על קרצמר יעל | פסקי דין על הכט לאה | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

9258/01 בשא     13/02/2002




בשא 9258/01 נפתלי הכט נ' קרצמר יעל,הכט לאה,כונס הנכסים הרשמי




3
בתי המשפט
בשא009258/01
בית משפט מחוזי באר שבע
בתיק עיקרי: פשר 005016/98

13/02/02
תאריך:
כב' השופט אלון יוסף

בפני
:

עו"ד נשר נפתלי

הנאמן על נכסי נפתלי הכט

בעניין:
המבקש
נ ג ד
1. קרצמר יעל

2. הכט לאה

3. כונס הנכסים הרשמי
המשיבים
החלטה

1. ביום 11.12.00 נעתר בימ"ש זה (כב' השופטת ח. סלוטקי) לחלק מבקשת הנאמן על נכסי החייב נפתלי הכט
(להלן: "הנאמן" "החייב") והצהיר כי הנכס הידוע כחנות מס' 6 ברח' מורדי הגטאות 60 בבאר שבע (להלן: "החנות") הינו נכס משותף לחייב ולרעייתו, גב' לאה הכט, (להלן: "אשת החייב") וכי העברת זכויותיו של החייב בחנות ללא תמורה לבנותיו, אביטל ויעל, (להלן: "הבנות") - בטלה מכח הוראות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל.

לאור קביעות אלה הורה ביהמ"ש לנאמן למכור את החנות במכירה פומבית - כאשר מחצית התמורה תהיה לאשת החייב ומחציתה לקופת פשיטת הרגל.

כנגד החלטה זו הוגשו שני ערעורים לביהמ"ש העליון.

אשת החייב ערערה כנגד הקביעה כי החנות היתה מלכתחילה משותפת לה ולבעלה החייב - כאשר לטענתה היתה החנות מלכתחילה בבעלותה הייחודית, כי בדין העבירה זכויות אלה לבנותיה, ועל כן העברה זו אינה בטלה.

כנגדה, הגיש הנאמן ערעור שכנגד ובו טוען הוא כי החנות כולה היתה בבעלות החייב, כי לאשת החיב לא היה בה כל חלק, כי ההעברה לבנות כולה בטלה מכח סעיף 96 לפקודה - וכי החנות כולה מצויה במסת נכסי הכינוס לטוב הנושים בפשיטת הרגל.

לאחר שהגישה את ערעורה, הורה ביהמ"ש העליון לאשת החייב להפקיד ערבון, כדרישת התקנות, וזאת בשני תשלומים של 5,000 ₪ כל אחד.
משלא עמדה אשת החייב בתשלום מחציתו השנייה של הערבון - דחה ביהמ"ש העליון ביום 30.3.01 את ערעורה, כאשר מנגד תלוי ועומד ערעורו הנ"ל של הנאמן.

עוד נזכיר כי ביום 30.1.01 לאחר שהגישה אשת החייב את ערעורה לביהמ"ש העליון, נעתר בימ"ש זה (כב' השופטת סלוטקי בבש"א 5203/01) לבקשתה לעכב את ביצוע החלטתו - נשוא הערעור - וזאת עד לתום ההליכים בערעור.

עתה, משנדחה כאמור ערעורה של אשת החייב בביהמ"ש העליון - פקע מניה וביה תוקפה של החלטת עיכוב הביצוע.

2. לאור התפתחות הדברים, פנה הנאמן לביהמ"ש בבקשה שבפני
ובה הוא עותר לצוות על יעל - בתם של החייב ואשתו - (להלן: "יעל") לפנות את החנות ולסלק את ידה ממנה וכן להתיר לו להגיש כנגדה תביעה לדמי שימוש ראויים בחנות.

בבקשתו זו טוען הנאמן כי יעל היתה צד להליך נשוא ההחלטה מיום 11.12.00, כי פלשה לחנות לאחר מתן ההחלטה בהעדר זכות כלשהי - וכי תפיסתה את החנות מסכלת את האפשרות לביצוע ההחלטה הנ"ל שנועדה להכניס סכומי כסף לטובת הנושים לקופת פשיטת הרגל.

בתגובה לבקשת הנאמן טוענת יעל כי היא החלה להחזיק בחנות עוד באפריל 2000 (שמונה חודשים בטרם מתן ההחלטה), כי השקיעה בשיפוץ החנות סכומים העולים על 50,000 ₪ (שאינה יכולה להוכיחם כי העבודות בוצעו ללא קבלות) וכי לאור הליכי מו"מ להסדר בין החייב לנושיו - מן הראוי להמתין עד לאותם ההליכים.

אשת החייב מצידה ביקשה להצטרף להליכי בקשה זו והוסיפה טענה לפיה על אף שערעורה בביהמ"ש העליון נדחה - הרי שלאור העובדה שתלוי ועומד בפני
ו ערעור הנאמן - יתכן וביהמ"ש העליון מכח סמכותו עפ"י תקנה 462 לסד"א - לא זו בלבד שידחה את ערעור הנאמן אלא שהוא אף יוסיף ויבטל גם את יתר קביעות ההחלטה נשוא הערעור.

3. אתייחס להלן לטענות יעל ואמה המפורטות לעיל.

משנדחה ערעורה של אשת החייב - בטלה מאליה החלטת עיכוב הביצוע.
עתה, משלא מונח עוד ערעור מצד אשת החייב כנגד ההחלטה - אין ולא קמה סמכות כלשהי להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 11.12.00 - עד למתן ההחלטה בערעור שאיננו קיים כלל.

הפניית אשת החייב לערעור הנגדי שהגיש הנאמן ולתקנה 462 לסד"א - איננה כלל ממין העניין.

עפ"י אותה תקנה מוסמך אמנם ביהמ"ש שלערעור ליתן החלטה לטובת משיב בערעור אף אם לא הוגש ערעור מטעמו , אולם אין תקנה זו מקנה את הסמכות להורות, בטרם מתן פסה"ד בערעור, על עיכוב ביצוע של פסה"ד או ההחלטה נשוא הערעור לבקשת משיב כאמור שלא ערער כלל על אותו פסה"ד - ומקל וחומר משיב שערעורו נדחה כאמור בהחלטת רשם ביהמ"ש העליון. (ראה לעניין זה ע"א 695/79 פד"י ל"ז 52, 68).

למעלה מן הצורך אוסיף כי אשת החייב לא פנתה כלל לבימ"ש זה בבקשה מחודשת לעיכוב ביצוע החלטת 11.12.00 וכי טענה זו הנסמכת ונשלבת לטענתה בדבר תקנה 462 לסד"א - הועלתה על ידה רק כטענת תגובה לבקשת הנאמן שבפני
.
לאור זאת הנני דוחה טענה זו של אשת החייב.

מכאן לטענתה של יעל בדבר החזקה שתפסה כדבריה בחנות עוד באפריל 2000, שמונה חודשים בטרם מתן החלטת 11.12.00.
עפ"י כתבי בי-הדין שבהליכי בש"א 2885/99, נשוא אותה ההחלטה, הוגשה בקשת הנאמן עוד ב-17.6.99 ובה ביקש להכריז על בטלות העברת הזכויות ללא תמורה שביצעה אשת החייב ליעל ולאחותה ביום 4.2.99.

ביום 17.8.99 ניתן ע"י ביהמ"ש - לבקשת הנאמן - צו מניעה זמני למניעת דיספוזיציות בנכס החנות.
ביום 19.3.00 הוגשה בקשה נוספת של הנאמן לצירוף יעל ואחותה, המשיבות בבקשת הנאמן, למתן ההוראות נשוא אותם ההליכים.

נוכח כל אלו - טענתה של יעל כי בחודש אפריל 2000 תפסה חזקה בחנות - אינה מעלה ואינה מורידה מאומה לעניין בקשת הנאמן שבפני
.

יעל איננה נוקבת או טוענת בכתבי בי הדין שהגישה בבקשה זו, ואף לא במהלך הדיון שהתקיים בפני
ביום 3.2.02 מהו מקור זכותה הנטענת לתפיסת חזקה זו שעשתה בחנות.

זאת ועוד, יעל שהיתה צד להליך נשוא החלטת 11.12.00 - לא ערערה כלל על אותה ההחלטה וממילא לא ביקשה את עיכוב ביצועה.

הטענה היחידה של יעל שהועלתה במהלך בקשה זו של הנאמן - כנגד אותה בקשה הינה הטענה הסתמית המופיעה בסעיף 4 ל"תגובת יעל לבקשת מתן הוראות" מיום 5.12.01 - כי: "המשיבה (יעל - י.א.) מחזיקה בחנות החל מחודש אפריל 2000" דא ותו לא.

גם במהלך הדיון בפני
ביום 3.2.02 - לא הוסיפו יעל או בא כוחה מעבר לאותה טענה סתמית - פרט להצעת ב"כ יעל כי יש להמתין להחלטת ביהמ"ש בעניין בקשת ההפטר שהגיש החייב.

על האמור לעיל יש להוסיף את ההתרשמות הבלתי נמנעת כי תפיסת החזקה בחנות ע"י יעל - בין אם נעשתה כטענתה כבר באפריל 2000 או במועד מאוחר יותר - לא היוותה אלא נסיון לקבוע עובדות בשטח תוך התעלמות מוחלטת מההליך המשפטי שהיה תלוי

ועומד אותה שעה בשאלת הזכויות בחנות, ואשר יעל היתה צד לו, בשאלת תוקף העברת הזכויות בה ליעל ולאחותה, כאשר צו מניעה זמני תלוי היה ועומד בעניין.

החלטת ביהמ"ש מיום 11.12.00 הכריעה בדבר בטלות העברת הזכויות מהחייב ליעל, וקביעת זכויות הנאמן בחנות. יעל לא ערערה על כך ולא ביקשה כלל עיכוב ביצוע ההחלטה.

בשל כל אלה אני קובע כי תפיסת החזקה בחנות ע"י יעל נעשתה שלא כדין וללא זכות.
פועל יוצא מכך הינו שאם אמנם השקיעה יעל סכומים בשיפוץ החנות לאחר אותה פלישה לתוכה שלא כדין - אין לה כי תלין אלא על עצמה.

הוצאות שכאלה, אם אמנם הוצאו, אינן יוצרות ליעל יש מאין זכויות כלשהן בנכס כלפי בעלי הזכויות בו - כפי שנקבעו בהחלטת ביהמ"ש מיום 11.12.00.

סוף דבר, בשל כל האמור והמפורט לעיל, אני מחליט בזאת להיעתר לבקשת הנאמן בבש"א 9258/01 זו, ומורה למשיבה - הגב' יעל קרצמר - לסלק את ידה לא יאוחר מיום 15.3.02 מהנכס הידוע כגוש 38004 חלקה 7 (חלק) חנות מס' 6 המצוי ברח' מורדי הגטאות 60 בבאר שבע.

אשר לבקשת הנאמן להתיר לו הגשת תביעה נגד יעל לתשלום דמי שימוש ראויים בנכס - אני מורה בזאת כדלהלן:

א. עד ליום 1.4.02 ימסור הנאמן הודעה לביהמ"ש בדבר פינוי יעל את החנות עפ"י החלטה זו והצעדים שהחל בנקיטתם לקראת ביצוע המכירה הפומבית כקבוע בהחלטת ביהמ"ש מיום 11.12.00.

ב. עותק ההודעה האמורה יועבר ישירות לאשת החייב וליעל שיהיו רשאיות להגיב עליה תוך 20 יום מקבלתה.
ג. בהודעות הצדדים שיוגשו כאמור, יהיו הם רשאים להתייחס להשפעת השיפוצים שביצעה יעל בנכס, אם בכלל, על מחירי הנכס - ולשאלה האם יש מקום להביא נתונים אלה ועד כמה - בבחינת השאלה אם יתיר ביהמ"ש לנאמן הגשת תביעה כספית לדמי השימוש הראויים עד למועד פינוי הנכס.

כמו כן הנני מחייב את המשיבה (גב' יעל קרצמר) ואת אשת החייב (גב' לאה הכט) הדדית לשלם לנאמן הוצאות בקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.
המזכירות תשלח עותק החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום א' באדר, תשס"ב (13 בפברואר 2002) בהעדר הצדדים.
יוסף אלון - שופט









בשא בית משפט מחוזי 9258/01 נפתלי הכט נ' קרצמר יעל,הכט לאה,כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 13/02/2002)