פסקי דין על אביב סקברר | פסקי דין על שחר סקברר | פסקי דין על מירון שמחוביץ' ואח' | פסקי דין על רובי ראובני

57694/08 א     21/12/2009




א 57694/08 אביב סקברר, שחר סקברר, מירון שמחוביץ' ואח' נ' רובי ראובני




לפני כבוד השופטת שושנה אלמגור
, סגניתֿֿנשיא
התובעים
1. אביב סקברר

2. שחר סקברר

3. מירון שמחוביץ'
4. דב שמחוביץ'
5. יצחק חזות
6. אינה חזות

ע"י ב"כ עוה"ד שחר סקברר ועוה"ד אביב סקברר

נ ג ד
הנתבע
רובי ראובני
ע"י ב"כ עוה"ד גיל ברֿֿזהר ועוה"ד אסף רפפורט
פ ס ק ֿ ד י ן

ה ע ו ב ד ו ת

התובעים, בני משפחה, החליטו להכין לקראת יום הולדתה השישים של אם המשפחה, הגב' ריבה שמחוביץ', קְליט חוזי היתולי (להלן: ,,הקליפ'' או ,,הסרטון'') ולהציגו במסיבת הפתעה שתכננו לכבודה, שאליה הזמינו את המשפחה וחברים קרובים. לצורך הפקת הקליפ התקשרו בחוזה עם הנתבע, בעליו של עסק בשם 'שיר בעצמך' המספק שירותי הפקת סרטונים. עלֿֿפי ההסכם שנכרת בין הצדדים, התחייב הנתבע לחבר מילים חדשות ללחן של שיר מוכר שבחרו התובעים, לצלם אותם מבצעים אותו באולפן ולערוך את הקליפ.

ביום 20.09.08 התייצבו התובעים באולפנו של הנתבע והקליפ צולם. בסרטון הסופי שהופק ניתן לחזות בתובעים, חבושים כובעים, שרים ומרקדים באווירה משפחתית מבודחת. לאחר מכן מופיעה אסופת ,,טייקים'' מתוך הצילומים (תקליטור שעלֿֿגביו הקליפ צורף כנספח ג לתצהיר תובע 2). בתום הקלטת השיר והצילומים נשאלו התובעים אם ירצו שהקליפ יופיע ב'מצעד הקליפים' המוקרן באתר המרשתת שבית העסק של הנתבע מפעיל. לא זו בלבד שהשיבו על כך, בצוותא חדא, בשלילה, אלא שאף עמדו על כך שהקליפ לא יהיה זמין לשידור באתר (סעיפים 6–7 לתצהיר תובע 2, שלא נסתרו). זאת ועוד: בטופס שנתבקשו למלא לאחר ההקלטה והצילום (נספח ב לתצהיר תובע 2) ציינו התובעים מפורשות כי אינם מעוניינים שהקליפ יפורסם באתר, והגדילו עשות כשבפסקה שבה נדרש המצולם לאשר את פרסום הסרטון רשמו את המילים ,,לא מעוניינים'' ומחקו את הפסקה כולה.

בחודש נובמבר 2008 נודע לתובעים באקראי כי הקליפ פורסם באינטרנט (סעיף 11 לתצהיר תובע 2, שלא נסתר). הנתבע, התברר, העלה לאתר של בית העסק קישור לסרטון באתר הנודע 'יו-טיוּב' (http://www.youtube.com) המציג קטעי וידאו שונים. כך, כל גולש שביקר באתר העסק היה יכול לצפות בקליפ, ולוּ הקליד את שמם של תובעים 1–4 ב'יו-טיוב' או במנוע חיפוש דוגמת המנוע הפופולרי 'גוּגל' (http://www.google.co.il), היה יכול על נקלה לקבל ברשימת התוצאות קישור לעמוד שבו הוא מוקרן ולצפות בו (סעיפים 7–8 לתצהיר תובע 2).

מיד עם גילוי דבר הפרסום שיגרה תובעת 1, ביום 25.11.08, מכתב לעסקו של הנתבע בדואר אלקטרוני שבו דרשה ממנו להסיר לאלתר את הקליפ מהאתר (נספח א לתצהירה). המכתב לווה בשיחת טלפון לבית העסק (סעיף 5 לתצהירה, שלא נסתר). לאחר שקיבל את הדרישה דאג הנתבע להסיר את הקליפ או את הקישור אליו מאתר העסק, ואולם כפי שבדקו התובעים ומצאו, עדיין היה ניתן לצפות בו ב'יו-טיוב' ובאתר נוסף. ביום 04.12.08 פנה תובע 2 (להלן: ,,סקברר'') אל הנתבע במכתב, כתב לו כי הקליפ עדיין מפורסם במרשתת, הפנה אותו אל הקישורים הרלוונטיים ושב ודרש, בין היתר, שיסיר אותו מיד (נספח ה לתצהיר סקברר; מנספח ו, תדפיס עמוד מאתר 'יו-טיוב' שהופק באותו יום, עולה כי עד אז נרשמו 37 צפיות בקליפ). בו ביום השיב הנתבע לסקברר: ,,[...] הקליפ הוסר במיידי לבקשתך ונמחק גם מהמחשב הראשי שלנו'' (נספח ח לתצהיר סקברר).

למרות זאת, אף ביום 07.12.08 הייתה אפשרות להגיע אל הקליפ דרך 'גוגל' (סעיף 16 לתצהיר סקברר; ראו גם נספח ט לתצהירו, שם רשומות 26 צפיות). עוד באותו יום פנה סקברר אל הנתבע, ובין שאר הדרישות שהציג לו תבע שוב שהקליפ יוסר ללא דיחוי (נספח י לתצהירו). בדֿֿבבד פנה סקברר לאתר 'גוגל' עצמו בדרישה להסיר את הקישור לקליפ ולמנוע את האפשרות לצפות בו (נספח יא לתצהירו). ואמנם, ימים ספורים לאחר מכן הוסר הקליפ מהמרשתת. ביום 13.12.08, במענה לפניית התובע, כתב הנתבע כי פנה ל'גוגל', וזו הסירה את הקישור אל הקליפ (סעיף 19 לתצהיר סקברר).

בטרם פתחו בהליך דרשו התובעים מהנתבע לפצות אותם פיצוי כספי, ומשלא נענתה דרישתם הוגשה התביעה דנן.

יוער כי הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה לא ייחקרו המצהירים על תצהיריהם, ופסקֿֿהדין יינתן על בסיס תצהירי העדות הראשית וסיכומי הטענות שהגישו.

ת מ צ י ת ט ע נ ו ת ה צ ד ד י ם

התובעים טוענים כי בפרסום הקליפ, אשר נועד להפצה בקרב החוג המצומצם של בני המשפחה וחברים קרובים במיוחד, יש משום פגיעה חמורה בפרטיותם העולה כדי השפלה וביזוי, עלֿֿפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: ,,החוק''). לגבי דידם, הנתבע פרסם את הקליפ אף בניגוד לקבוע בסעיף 2(6) לחוק, הואיל ועשה שימוש בדמותם, בתמונתם ובשמם, וזאת לצורך הפקת רווח. נוסף על כך הם מבקשים לקבל שמעשיו ומחדליו הם בבחינת הפרת החוזה שנכרת בין הצדדים, וגלומים בהם עשיית עושר ולא במשפט וכן פגיעה בזכויות המבצעים שלהם בקליפ.

הנתבע, מנגד, אינו חולק על כך שפרסום הקליפ נעשה בניגוד לרצון התובעים. אלא שלשיטתו, הוא נעשה עקב טעות אנוש שנפלה בתוםֿֿלב, והקליפ שפורסם לא היה ,,מבזה'' או ,,משפיל'', כך שפרסומו אינו נכנס בגדר סעיף 2(4) לחוק – מה גם שהעלאת הטענה היא בבחינת הרחבת חזית אסורה. עוד הוא טוען כי מטרת הפרסום באתר האינטרנט לא הייתה השגת רווח כי אם הענקת הטבה ללקוחותיו, שכן בדרך זו יוכלו כל יקיריהם ובני משפחתם לצפות בקליפ.

ד י ו ן ו ה כ ר ע ה

האחריות

1. בפתח הדיון יש לדחות את הטענה שהעלה הנתבע בסיכום טענותיו (סעיף 15.2), כאילו ,,פרסום'', כמשמעות המונח בחוק, לא נעשה בענייננו. טענה זו טוב היה לה שלא הועלתה משהועלתה. סעיף 3 לחוק מורה כי למונח זה תוענק המשמעות שניתנה לו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"א-1965, המגדיר אותו כך:

,,(א) פרסום[...] – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.''

חזקה כי בקליפ המפורסם במרשתת, ועוד באתר מרכזי כ'יו-טיוב', צופים גולשים זולת הנפגע (בנספחים ו, ז וְ-ט לתצהיר סקברר ניתן לראות כי צפו בו עשרות בודדות של צופים), והנתבע לא סתר חזקה זו. יסוד הפרסום מתקיים אפוא.

פרקליטו של הנתבע נוטל בסיכומיו מצב דברים זהה לזה שהתקיים בענייננו, אך מחליף את המרשתת כאתר הפרסום בלוח מודעות, רדיו, טלוויזיה וכיוצא באלה. אילו כך היה, לדבריו, ,,לא היה כל מקום לספק כי התובעים היו מנצחים ב'שאלת האחריות'[...]'' (סעיף 2). דומה כי למעשה, ניתן לראות בדבריו הודאה בכך שהפרסום היה אסור ופגע בפרטיות התובעים. ראשית, סביר שלקוחות המבקשים לשמח את היקרים ללבם ותרים אחר בית עסק דוגמת זה שהנתבע מנהל, יצפו בקליפ דרך האתר שלו. שנית, הרשת היא יקום רחב-ידיים, אך למבקש לנווט בה מוקנה יתרון המיקוד והדיוק שהחיפוש בה מאפשר. סקברר, שכמו רעייתו אף הוא פרקליט במקצועו, הצהיר שהקלדת שם המשפחה שלו, של אשתו או של תובעים 3 ו-4 במנוע חיפוש הייתה מובילה אל הקליפ בנקל. גם במקרה כזה סביר שלקוחותֿֿבכוח המבקשים ללמוד עוד על עורכי-הדין שאת שירותיהם הם שוקלים לשכור ינסו לעשות זאת באמצעות המרשתת, ולא מן הנמנע שיצפו בקליפ – אדרבה, לשם כך אפילו אין צורך שיחפשו את אתרו של הנתבע דווקא.

2. הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית, עלֿֿפי סעיף 7(א) לחוקֿֿיסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר לפיו:

,,כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.''

ובסעיף 1 לחוק נקבע:

,,לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.''

עניינה של זכות הפרטיות, כדברי בית המשפט העליון בע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4) 314 (2004) (להלן: ,,פרשת מקדונלד''; עתירה לדיון נוסף שהוגשה, דנ"א 4813/04 מקדונלד נ' אלוניאל בע"מ, נדחתה), הוא:

,,[...] באינטרס האישי של האדם בפיתוח האוטונומיה שלו, במנוחת נפשו, בזכותו להיות עם עצמו ובזכותו לכבוד ולחירות [...]. אין לומר כי עיקר עניינה באינטרס כלכלי.''

(עמ' 347)

בכל הנוגע לעילת הפגיעה בפרטיות, התובעים מניחים את תביעתם על שני אדנים מרכזיים: האחד – הטענה כי הנתבע עשה ,,שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח'', פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(6) לחוק; השני – הטענה כי פרסם את ,,תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו'', פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(4) לחוק.

אבחן את הטענות לפי סדרן.

א) מטרת פרסום הקליפ

אחת מטענות ההגנה היא שלא הופק כל רווח מפרסום הקליפ. ואולם בת"א 19080/91 (שלום ת"א) ברקוביץ' נ' עיתונות מקומית בע"מ (פורסם במאגרים, 20.12.1992) נדון פרסום בעיתון מודפס, ושם פירשה את החוק כבוד השופטת (כתוארה אז) הילה גרסטל באופן הבא:

,,לדעת ב"כ הנתבעים מדובר בסע' 2 (6) [...] על הפקת רווח ממשי ממעשה, אך לדעה זו אין כל תימוכין בלשון הסעיף. ההיפך הוא הנכון.
סעיף 2 (6) קובע מפורשות כי מה שנחשב לפגיעה בפרטיות הוא מטרת הפרסום ולא תוצאתו, דהיינו, די שהפרסום נעשה לשם רווח הגם שבפועל לא הופק רווח, על מנת להכנס תחת כנפי סעיף זה. זהו הפרוש היחיד אשר ניתן לתת לסע' 2 (6), שאם לא כן, ואם היה ממש בדעת ב"כ הנתבעים, היה ניסוחו חייב להיות שונה באופן שיציג נאמנה את דרישת הרווח הממשי, לדוגמא – 'שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו אשר הופק מהם רווח'[.] תוספת המילה 'לשם' לפני 'רווח' מבהירה חד משמעית כי מדובר בכוונת רווח ואין נפקא מינה אם הופק הרווח בפועל, אם לאו.''

(פסקה 3ב; ההדגשה במקור)

הנתבע טען במסגרת תצהירו כי פרסום הקליפ באתר האינטרנט תכליתו להעניק הטבה ללקוחותיו – האפשרות שגם קרוביהם יוכלו לצפות בסרטון. בתמיכה לטענתו זו ביקש להסתמך על עדות הגב' ויקטוריה לשצ'ינסקי ומר קובי חליפה, אשר קיבלו ממנו שירותים. השניים הצהירו כי בראות עיניהם, פרסום הסרטונים שהופקו למענם לא נעשה כדי לפרסם את בית העסק, אלא המדובר ב,,צ'ופר'', וכי אין בלבם חשש שיצפה בסרט מאן דהוא שלא הפנו הם לאתר (סעיף 7 לשני התצהירים). אלא שאין בעדויות אלו כדי לסייע לנתבע.

בטופס שנמסר לתובעים בתום הקלטת הקליפ נכתב:

,,כחלק מהשירות, נבנה לכם עמוד אינטרנט משלכם באתר שלנו, עם תמונתכם + הקליפ שלכם להורדה, כדי שכל בני משפחתכם וחבריכם – יוכלו לקבל מכם לינק (הפניה) אל הקליפ שלכם – ולהנות מהצפיה אצלם בבית! [...]''

(נספח ב לתצהיר סקברר; ההדגשה במקור)

פרסום הסרטון ב'מצעד הקליפים' באתרו של הנתבע, שהוא ,,כרטיס הביקור'' של העסק, נעשה למטרת רווח. לקוח המעוניין בשירותי הפקת וידאו משול לאותו אדם, שאותו הזכרתי לעיל, אשר מבקש לו עורךֿֿדין לשכור את שירותיו. זה כמו זה עשויים לגלוש לאתרי המרשתת של בתי העסק העוסקים בתחום, ואין ספק שהצגת היצע רחב של דוגמאות קליפים באתר כמוה כפרסומת לעסק, וה'מצעד' כמוהו כחלון הראווה שלו. אין תמה שגם התובעים עצמם, כאשר התלבטו באיזו חברת הפקה לבחור, בחנו את הסרטונים מתוך הרשימה שפורסמה באתר של 'שיר בעצמך' (סעיפים 3 ו-9 לתצהיר סקברר), ודף ההנחיות שמחלק העסק (נספח א לתצהיר סקברר) מפנה בעצמו את הלקוחות המזמינים ממנו את השירות לשאוב רעיונות מ'מצעד הקליפים'.

אם כן, פרסום הקליפ תרם לקדם עניין מסחרי של הנתבע. לפיכך ניתן לקבוע כי הלה השתמש בדמותם ובתמונתם של התובעים להפקת רווח, וכל זאת עשה בניגוד לדרישתם המפורשת שלא לפרסם את הקליפ באתר המרשתת. ושוב יוטעם כי קביעה כזו אינה טעונה הוכחה שהנתבע אמנם הפיק רווח כלכלי מהפרסום בסופו של דבר.

אשרֿֿעלֿֿכן אני קובעת כי בפרסמו את הקליפ במרשתת פגע הנתבע בפרטיותם של התובעים, ומכאן שעוול כלפיהם עוולה אזרחית כקבוע בסעיף 4 לחוק.

ב) השפלה וביזוי

התובעים גורסים כי הנתבע פרסם את הקליפ בנסיבות המתוארות בסעיף 2(4) לחוק, שכן היה בפרסומו כדי להשפילם ולבזותם בעיני הזולת. להשקפתם, יש לפרש את המונחים ,,השפלה'' ו,,ביזוי'' שבאותו סעיף פירוש מרחיב. תמיכה לפרשנות כזאת הם מוצאים בפסקֿֿהדין שניתן בת"א (מחוזי י-ם) 1408/99 לוי נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (פורסם במאגרים, 01.03.2001), שם נפסק:

,,[...]בצילום נראה התובע מס' 1 כשהוא נח במשרד. עצם פרסום תמונתו של אדם בתנוחת שכיבה, להבדיל מאשר ישיבה או עמידה במשרד, עלול להשפילו או לבזותו. [...]''

(פסקה 72)

הנתבע, כזכור, משיב כי הוא סבור שבפרסום הקליפ לא הייתה טמונה כלל הסכנה שביזיון והשפלה יהיו מנת חלקן של הנפשות הפועלות בו, אף כי לדעתו, טענתם זו של התובעים ממילא מרחיבה את החזית ועלֿֿכן אין לקבלה.

נוסח סעיף 2(4) לחוק שונה מהנוסח שהופיע בהצעת החוק, שבו, כדי לקבוע שפרטיותו של אדם נפגעה, נדרשה פגיעה בדרגה קלה ביותר:

,,צילום אדם ברשות הרבים או פרסום תצלומו ברבים בנסיבות שבהן הצילום או הפרסום עלול להביאו במבוכה;''

(הצעת חוק הגנת הפרטיות, התש"םֿֿ1980, ה"ח 1453)

בנוסח החוק שהתקבל הועלה רף הפגיעה שעלולה להיגרם מ,,מבוכה'' ל,,השפלה'' ול,,ביזוי''. ברם כך או אחרת, משקבעתי כי פרטיותם של התובעים נפגעה לפי חלופת סעיף 2(6) לחוק, שוב אין צורך להיכנס בעובי הקורה בסוגיית הפגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(4).

3. משקבעתי כי הנתבע פגע בפרטיותם של התובעים, יש לבחון אם אחת מההגנות שבחוק עומדת לו.

ההגנה לפי סעיף 6 לחוק, שהנתבע שלפניי מבקש לחסות בצלה, לא תעמוד לו במקרה זה. הגנת ,,מעשה של מה בכך'' תחול במקרה שבו הפגיעה הייתה מזערית וזניחה עד כדי כך שאדם סביר לא היה מטריח עצמו לתבוע בגינה. במקרה דנא הבהירו התובעים לנתבע ברחלֿֿבתךֿֿהקטנה כי הם עומדים על כך שהקליפ לא יפורסם, ומשכך אינני מקבלת את טענת הנתבע כי הפגיעה שהיווה הפרסום אין בה ממש וכי בעניין פעוט וחסר חשיבות עסקינן.

למעלה מן הצורך, ואף-עלֿֿפי שהנתבע לא עורר את הסוגיה בסיכום טענותיו, אתייחס להגנת סעיף 18(2)(א) לחוק, שעניינה מקרה שבו הנתבע לא ידע ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות. הנתבע בוודאי אינו יכול לטעון כי אפשרות זו נסתרה מעיניו, ולכן אין להחיל הגנה זו על נסיבות המקרה. אין זאת כי ברור היה לו שלא כל לקוחותיו ששים לפרסום הסרטונים ברבים – וָלא, לא היה נוקט משנה זהירות (להלכה, למצער) ומקפיד להחתים כל לקוח ולקוח על אישור לפרסומם. במקרה הנדון אין עוררין – ובכלל זה הנתבע – על כך שידע כי התובעים מתנגדים לכך.

עלֿֿכן יש לקבוע כי הנתבע לא השכיל להוכיח כי עומדת לו איזו מן ההגנות שבחוק אשר בכוחן לפטור אותו מחבות.

את הטעות שהנתבע תולה בה את האשם בפרסום הקליפ הוא מייחס לעובד לשעבר בעסק, בשם אלי זהבי (להלן: ,,זהבי''), שתפקידו היה להעלות את הסרטונים לאתר (סעיף 8 לתצהירו). לדברי הנתבע, בשלב הגשת תצהירי העדות הראשית עבר זהבי טירונות קרבית ולא היה ניתן להחתימו על תצהיר, אך ,,[...]ככל שמתבקשת חקירתו, אני נותן הסכמתי המלאה לזימונו למתן עדות''. לכך יש להשיב שאין די בכך שהנתבע הסכים לזמן את העד, אלא היה עליו לזמנו, וזאת לא עשה. יתרֿֿעלֿֿכן, כבר חלף זמן רב מאז הוגשו התצהירים, וחזקה על זהבי שסיים מכבר את הטירונות. אף-עלֿֿפי-כן הוא לא זומן, והרושם המתקבל הוא שהנתבע ביכר להימנע מזימונו. בהקשר זה יפים דברי בית המשפט העליון בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 761 (1980), בדבר אותו כלל –

,,[...] הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעלֿֿדין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאיֿֿהצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה. [...]''

לאור כל המקובץ, הנתבע לא הוכיח כי פרסום הקליפ נעשה בתוםֿֿלב.

4. עילת תביעה נוספת שהתובעים מסתמכים עליה היא הפרת חוזה. בפסקה הראשונה לטופס שנתבקשו למלא אחרי הצילום (נספח ב לתצהיר סקברר), אשר נוסח בידי הנתבע או עלֿֿידי מי מטעמו, נתבקשו התובעים ליתן הסכמתם לפרסום הקליפ. לאחר הקטע המודיע שכחלק מהשירות ניתן לבנות ללקוחות אתר עמוד משלהם באתר העסק מומלץ ל,,מתלבטים'':

,,[...] עדיין כדאי ללכת על זה, כיוון שיש לכם בכל רגע נתון אופצייה להתקשר אלינו או לשלוח מייל ולבקש את הסרת הקליפ מהאתר, וזה יבוצע במיידי.''

(ההדגשה במקור)

התובעים הבהירו בשני מקומות עלֿֿגבי הטופס, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי אינם מעוניינים בפרסום הקליפ. במסמך זה ניתן לראות הסכם שנכרת בין הצדדים, שלפיו הנתבע מתחייב שלא לפרסם את הסרטון. משפרסם אותו הפר את ההסכם, ואף הפר את פרטיותם של התובעים לפי סעיף 2(8) לחוק (בעניין זה ראו: רע"א 6902/06 צדיק נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ [פורסם במאגרים, 13.08.08]). לטעמי, גובה הפיצוי בגין הפרת החוזה, בנסיבות המקרה ומשלא הוכח אלא נזק לא-ממוני, צריך שיהא כגובה הפיצוי בעד הפרת חוק הגנת הפרטיות. בכך אדון בפרק נפרד בהמשך.

5. התובעים סוברים כי יש לקבל את תביעתם גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. בפרשת מקדונלד נפסק:

,,העושה שימוש מסחרי בדמותו של אדם, בשמו או בקולו בלי לקבל רשותו לשם כך, מתעשר ולא במשפט. אם נחיל עליו את הוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, נמצא כי הוא קיבל טובת הנאה מאדם אחר – הלא הוא הסיוע בפרסום המוצר שהוא משווק. זוהי זכייה 'שלא על פי זכות שבדין' משום שהיא באה תוך פגיעה בזכות לפרסום של אחר. [...]''

(עמ' 364)

וכן:

,,כללם של דברים: סבורים אנו כי העושה שימוש מסחרי בשמו, בדמותו או בקולו של אחר בלי לקבל לכך את הסכמתו, עושה עושר ולא במשפט. חייב הוא לשלם למי אשר בדמותו, בשמו או בקולו עשה שימוש את דמי השימוש הראויים באותו הנכס. ביתֿֿהמשפט עשוי, כמובן אם ימצא זאת לנכון, לפטור את הנתבע מחובת ההשבה '...אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת' – כהוראת סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט. [...]''

(עמ' 365–366)

מכל המפורט לעיל עולה כי הנתבע עשה שימוש בסרטון שהזמינו התובעים כדי לקדם את עסקו, מבלי שקיבל הסכמתם לכך (נהפוך הוא) ואגב פגיעה בפרטיותם. אי-לכך השימוש שעשה בקליפ היה שימוש שלא עלֿֿפי זכות שבדין, ונמצא שהתעשר ולא במשפט. אשר לפיצוי המגיע לתובעים – בעילה זו לא מצאתי לנכון לפסוק יותר ממה שפסקתי בעילות הפרת החוזה והפגיעה בפרטיות, כפי שפורט לעיל ויפורט להלן.

הפיצוי

סעיף 29א(ב)(1) לחוק קובע כדלקמן:

,,במשפט בשל עוולה אזרחית לפי סעיף 4, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק.''

התובעים, שישה במספר, עותרים לפיצויים בסך כולל של 300,000 ₪.

בבואו לקבוע את שיעור הפיצויים רשאי בית המשפט להתחשב בשורה של שיקולים, כגון: היקף הפרסום, זהות הנפגע, חומרת הפגיעה שספג, עגמתֿֿהנפש שנגרמה לו וכיוצא באלה. הבאתי בחשבון שפרסום הקליפ נעשה עלֿֿאף התנגדותם של התובעים בהדיא ואת העובדה שהנתבע נמנע מלזמן את זהבי לעדות, ומנגד – את תוכן הפרסום ואת אופן הצגתו. אני מחייבת את הנתבע לשלם לכל אחד מן התובעים סך 10,000 ₪. כמו-כן ישלם הנתבע לתובעים הוצאות משפט וכן שכרֿֿטרחת עורךֿֿדין בסך 7,000 ₪, בצירוף מסֿֿערךֿֿמוסף ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן בלשכתי היום, ד' טבת תש"ע (21 בדצמבר 2009).

המזכירות תשגר העתקי פסקֿֿהדין לצדדים.
בית משפט השלום בתל־אביב-יפו
ת"א 57694-08 סקברר ואח'
נ' ראובני
21 בדצמבר 2009
ד' טבת תש"ע
1 מתוך 9








א בית משפט שלום 57694/08 אביב סקברר, שחר סקברר, מירון שמחוביץ' ואח' נ' רובי ראובני (פורסם ב-ֽ 21/12/2009)