פסקי דין על גבועה פאיז | פסקי דין על בר זוהר |

20183/02 ערר     05/02/2002




ערר 20183/02 גבועה פאיז, בר זוהר נ' מדינת ישראל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי באר שבע
ערר 020183/02


בפני
:
כבוד השופט ניל הנדל
תאריך:
06/02/02



העורר:
גבועה פאיז



ע"י ב"כ עוה"ד
בר זוהר


נגד


המשיבה:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עוה"ד
מ. מרגלית


החלטה

1.
בפני
ערר על החלטת בימ"ש השלום בבאר-שבע (כב' הנשיא מ. מכליס), לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהחלטה ארוכה, מנומקת ומפורטת, החליט כב' הנשיא של בימ"ש השלום שהמדינה עמדה בנטלים המוטלים עליה בבקשה מעין זו. בערר זה, תוקף הסניגור את מסקנת בימ"ש קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה וכן טוען שסוגיית חלופת המעצר לא נבדקה כראוי.

2.
כתב האישום מכיל שישה אישומים. הוא הוגש נגד שלושה נאשמים. נטען כי העורר ואחר התגוררו בדירה ונאשם נוסף נהג ללון במקום. כמו כן נהגו השלושה לארח בדירה את הקטין ת. בן ה -
14 ואת חברו הקטין י. בן ה - 16. עפ"י האישום הראשון, נטען כי הנאשמים והאחרים קשרו קשר לסחור בסמים ולשם כך נעזרו בקטינים ת. ו- י. כשליחים להעברת הסמים ולביצוע התפרצויות וגניבה. עפ"י האישום השני, העורר ואחר עישנו סמים מסוג מריחואנה בדירה יחד עם הקטינים. בנוסף סיפק העורר לת. סם מסוג אקסטזי ומריחואנה. באישום השלישי, מואשם העורר בכך
שבעקבות אספקת הסם המפורט באישום השני, טען כי ת. חייב לו כסף. על רקע זה ביצע ת. עבור העורר שליחויות שונות והעביר לו סם בחמש הזדמנויות. באישום הרביעי, נטען כי על רקע טענת העורר שהקטין ת. חייב לו כסף, ביצע ת. התפרצות למועדון וגנב רכוש בשווי כולל של - 6,000 ₪. עפ"י האישום החמישי, ועל רקע טענת העורר כי ת. חייב לו כסף, הורה העורר לת. לפרוץ למועדון אחר ולגנוב רכוש, ואכן גנב רכוש בשווי של כ - 4,000 ₪. עפ"י האישום השישי, מסרו העורר ואחר לקטין י. 30 כדורי סם מסוכן מסוג אקסטזי לצרכי סחר. הקטין י. מכר חלק מהכדורים בערד ובמועדון הפורום בבאר-שבע והעביר את התמורה לעורר ולאחר באמצעות ת.


בימ"ש קמא ניתח את הראיות. הוא קבע כי עליו למצוא חיזוק לראיות בשל כך שהקטינים הינם שותפים לעבירה. מסקנת בימ"ש קמא היתה שקיימות ראיות לכאורה לביסוס האשמות המיוחסות לעורר. צויין כי בחלק מהאישומים עומדים לחובת העורר אימרותיהם של הקטינים בלבד ורק בשלושה אישומים מתוך השישה ישנן ראיות נוספות לחיזוק, ובכך די. הסניגור טוען כי גם אם ישנן ראיות לכאורה, הרי הן באשר לאישומים שנושאם עבירות רכוש. יוער בהקשר זה כי ת. זיהה פריטים מהגניבה שנתפסו בדירה השייכת לעורר ולאחר. כן ישנם עדים אובייקטיביים כגון בעלי המועדונית המחזקים את הראיות. עם זאת, עומד הסניגור על טענתו כי אין די בכך. לגישתו, עבירות הרכוש אינן מקימות עילה למעצר ואינן יכולות להוות בסיס לקיומן של ראיות לכאורה לעבירות הסמים.

3.
דעתי הינה כי התביעה הוכיחה את אשר היה עליה להוכיח בבקשה מעין זו. עדות של קטין עשוייה לחזק עדותו של קטין אחר. עיון בראיות מלמד שזהו המצב בענייננו. ת. מסר עדות מפורטת המייחסת לאישומים השונים (פרט לאישום השישי). י. מחזק עדות זו (ראה למשל עדותו מתאריך - 25.12.01). הוא מאשר שהעורר ואחר הציעו לו ולת. לבצע עבירות של "כדורים ופריצה" תמורת כסף (הכוונה לאישום השישי). ודוק עדותו של י. כשלעצמה אינה מפלילה את העורר בעבירות המיוחסות לו. ברם, נדרש חיזוק ולא ראייה עצמאית. חשיבותה של עדות י. הנה באישור "שילדת" גירסתו של ת. העורר מעורב עם ת. בביצוע עבירות רכוש, וכן יש התייחסות לעבירת סמים. כאמור, הסניגור מנסה להפריד הפרדה חדה בין עבירות הרכוש ועבירות הסמים. לגישתו יש להצביע על ראיית חיזוק עצמאית בכל עבירה. ברם, וכפי שבימ"ש קמא ציין בדין, הפסיקה קבעה "שאין צורך שראיית החיזוק תכוון לעבירה מסויימת כלשהי, ומכאן - שאין צורך שהיא תכוון לעובדות הנטענות בכתב אישום מסויים. פניה של ראיית החיזוק מכוונים לגיבוייה של עדות השותף מבחינת מהימנותה ואמינותה. בכך בלבד אנו עוסקים..."(ע"פ 348/88 אבו אסעד ואח' נ' מ"י, פ"ד מ"ד (3) 98).


ב

פסק דין
שניתן לאחרונה, נדרש ביהמ"ש העליון לסוגיית היקף החיזוק הנדרש כאשר מדובר בעבירות שונות. נקבע כי דרישת החיזוק אינה דרישה טכנית, אך ניתן להחיל חיזוק שנמצא לעבירה אחת על פני עבירות שונות, זאת בתנאי שקיימת בין העבירות "זיקה פנימית" (ע"פ 2949/99 כהן נ' מ"י).

בענייננו, קיימת זיקה בין עבירות הרכוש לבין עבירות הסמים. כן, וודאי קיימת זיקה בין עבירות הסמים השונות. זאת למה? הסיבה נעוצה בשאלה הקשר שבין הקטינים לבין העורר ושני הבוגרים הנוספים. ת. נותן תשובה. לדבריו הוא משתמש בסם והוא משלם תמורתו בביצוע "משימות שונות". השימוש בסם מהווה את החוט המקשר בין הקטינים לבין הבוגרים. הצד השווה בין עבירות הסמים לבין עבירות הרכוש, הינו כי זוהי דרך המאפשרת לת. לשלם את חובו הכספי. עדותו של י. מחזקת את עדותו של ת. עבירות הרכוש מחוזקות ע"י ראיות חיצוניות. עדותו של משה בראון מחזקת את עדותו של י. באישום השישי.

המסקנה הינה כי התביעה הצביעה על ראיות לכאורה לכך שבהזדמנויות שונות הטיל העורר משימות על הקטינים לגנוב ולמכור סמים. אין זה משחרר את הקטינים מאחריותם הפלילית. ברם, הדין רואה בחומרה מצב בו בגיר מוכר סם לקטין, גם אם האחרון מעל גיל האחריות הפלילית (ראה סעיף 21 לפקודת הסמים). על אחת כמה וכמה, כאשר הבגיר דורש מקטין להיות מעורב בסחר סמים.

4.
חומרת העבירות מלמדת נתון נוסף. לכאורה, העורר הינו מסוכן. נכון שהוא בן 23 והרשעותיו הקודמות הינן מתקופת שירותו הצבאי בלבד. אך אין להשוות בין אדם בגיל זה לבין קטינים שהינם בגילאים 16 ו- 14. עיון בחומר גם משכילנו מי הוא בעל הבית - תרתי משמע. מכאן, אין מקום לקבל את טענת ההפלייה של הסניגור, לפיה י. ו- ת. הינם משוחררים. אין להשוות בין מעשיהם לבין מעשיו הלכאוריים של העורר (ראה עדותו של ת. מתאריך - 25.12.01).


בשל האמור, אף אינני סבור כי ניתן למצוא חלופת מעצר אשר תשיג את מטרת המעצר. לכאורה העורר מסוגל לפגוע בציבור בכלל ובקטינים בפרט, בתפעלו את האחרונים כשלוחיו. שיטת עבודתו אינה מחייבת כי הוא עצמו "ירד למגרש". לנוכח זאת, קיים חשש שגם תנאי שיחרור של מעצר בית אינה ערובה להפסקת פעילותו הפלילית. המעשים הלכאוריים של העורר (ראה כתב אישום גם ללא סעיף הקשר), מצביעים על מסוכנות לכאורית גבוהה. המוכן לשלוח קטינים לעשות את המלאכה, עלול לא להירתע מלהמשיך לפגוע בציבור כאשר מוטל עליו תנאי שיחרור של מעצר בית.


הקביעה בשלב זה כי ישנן ראיות לכאורה, לצורך בקשה למעצר, אין בה כדי להוות הכרעה - לא בשאלת חפותו או אשמתו של העורר, גם לא בסוגיית קיומן של ראיות לחיזוק בסיום המשפט. זאת בשל שתי סיבות: הראשונה, כי עסקינן בקביעת ממצא לשם מטרה מסויימת, ולא בקביעת ממצא סופי. כך עולה מפסק הדין המנחה זאדה (בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל
). שנית, קבעתי כי יש תשתית לחזק את עדות ת., באשר לאישומים 5-2, ואת עדות י. באישום השישי. לענייננו וכפי שהוסבר לעיל עולה תמונה כללית כי העורר מעורב בשליחת קטינים לביצוע עבירות רכוש וסמים, כנטען בעדותו של ת.
תמונה זו הנה חמורה ומצביעה על מסוכנותו של העורר.
אין הכרח איפוא בשלב זה למצות פרטי כל אירוע ואירוע על מנת להגיע להכרעה בערר. מימלא מלאכה זו תעשה על ידי המותב אשר בפני
ו יתנהל המשפט.

5.
החלטתי לדחות את הערר.



ניתנה היום כ"ג בשבט, תשס"ב (5 בפברואר 2002) במעמד ב"כ הצדדים והעורר.



ניל הנדל
- שופט








ערר בית משפט מחוזי 20183/02 גבועה פאיז, בר זוהר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 05/02/2002)