פסקי דין על נציגות הבית המשותף ברח' אפרים 12 רמת גן | פסקי דין על הדסה טל | פסקי דין על ויגולד שי ואח' | פסקי דין על דיור לעולה בע"מ

38175/05 א     17/12/2009




א 38175/05 נציגות הבית המשותף ברח' אפרים 12 רמת גן, הדסה טל, ויגולד שי ואח' נ' דיור לעולה בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



17 דצמבר 2009

ת"א 38175-05 נציגות הבית ואח'
נ' דיור לעולה בע"מ






בפני

כב' השופט
מרדכי בן-חיים


התובעים

1. נציגות הבית המשותף ברח' אפרים 12 רמת גן
2 . הדסה טל

3 . ויגולד שי
4 . ברנס ניסים
5 . קרמר מרים
6 . בפורג' פיליפ
7 . הרצל דניאל
8 . הדר שרקר דוד ושושנה
9 . יששכר אורן
10 . אדרת בת-שבע
11 . חבה יעקב
12 . אדיב יעקב
13 . אלפרון בני
14 . יום טוב משיח
15 . שטרן יוסף
16 . עזיז עמנואל
17 . מדינה עדי
18 . כהן יצחק
19 . יפעי יהודה
ע"י ב"כ עו"ד ש. ורשה


נגד


הנתבעת:

1. דיור לעולה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד סינואני




פסק דין



א.
הרקע ביסוד התובענה ועיקר טענות התובעים

1.
התובעים הינם בעלי הדירות בבנין ברחוב אפרים 12 ברמת גן, הרשום כבית משותף (להלן: "הבנין") והנתבעת הינה הקבלן אשר הקימה את הבית, בנתה אותו ומסרה את החזקה בדירות לתובעים.

2.
בכתב התביעה טוענים התובעים כי הנתבעת התרשלה בבניית הבנין ו/או כי לא קיימה את התחייבותה לבנותו כדבעי ובשל כך נתגלעו בבנין ליקויים ופגמים רבים בכל חלקי הרכוש המשותף ובעיקר בחיפוי מעטפת הבנין החיצונית אשר בוצע באמצעות לוחות אבן שיש (להלן: "החיפוי"), אשר כנטען בוצע בניגוד למיפרט המחייב לעיגון אריחי האבן, קשירתם וחיזוקם לקירות החיצוניים של הבית.

3.
מומחה מטעם התובעים, אינג' מרדכי בס קבע בחוות הדעת כי עלות תיקון החיפוי מסתכמת לסכום של 744,995 ₪ (להלן: "חוות דעת בס").

4.
פניות התובעים לנתבעת בדרישה לתיקון ליקויי החיפוי בשנים 2002 ו-2005 לא נענו, ומשכך, נערכה על פי פניית התובעים חוות דעת נוספת מיום 23.3.05 בגידרה תומחרה עלות תיקון הליקויים לסך של 928,184 ₪, ומשך ביצועם הוערך ב-120 יום אשר במהלכם, תנאי המגורים בבנין הוגדרו "כתנאים קשים".

5.
בכתב התביעה שהוגש ביום 14.7.05 עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגובה עלות התיקונים וכן בפיצויים בסכום של 100,000 ₪ בגין אי נוחות ועוגמת נפש.

כמו כן נתבעו במסגרת כתב התביעה עלויות מומחים.

6.
סכום התביעה הועמד על סך 1,037,037 ₪.

ב.
טענות הנתבעת

1.
הנתבעת הגישה כתב הגנה בגידרה נטען כי בשל קשייה הכספיים של הנתבעת נרכשה זו בפועל על ידי קבוצה בראשותו של דוד מגן (להלן: "קבוצת מגן") וכי הנתבעת, תחת אחריותה של קבוצת מגן הצליחה לסיים את בניית הבנין ולמסור את החזקה בדירותיו לתובעים.

2.
על רקע נסיבות אלו, טענה הנתבעת כי תביעת התובעים הינה בבחינת כפיות טובה.

3.
לעיצומו של עניין הכחישה הנתבעת את טענות התובעים בכל הנוגע לקיומם של ליקויים ברכוש המשותף.

4.
לחילופין טענה הנתבעת כי ביצעה בזמנו תיקונים בדירות הבנין וברכוש המשותף וכי ככל שיסתבר כי עדיין קיימים ליקויים ברכוש המשותף שחובת תיקונם חלה על הנתבעת, כי אז יש לזקוף לחובת התובעים כל נזק שנגרם בשל סירובם של האחרונים לאפשר לנתבעת לתקנם.

5.
הנתבעת הכחישה את הממצאים והמסקנות הכלולים בחוות דעת בס וטענה כי מרבית הליקויים נובעים משימוש ובלאי סביר של התובעים ברכוש המשותף.

ג.
מומחה מטעם בית המשפט

1.
בהחלטתו מיום 30.11.05 מינה בית המשפט את אינג' זרניצקי יצחק כמומחה הנדסי מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה ההנדסי או זרניצקי").

2.
לאחר שסקר את הבנין עיין בכתבי הטענות ובחוות דעת בס, הוציא המומחה ההנדסי תחת ידו חוות דעת מיום 6.3.06 בגדרה אושרו חלק מן הממצאים שתועדו בחוות דעת בס; אשר לחיפוי ציין זרניצקי כי לא ניתן לקבוע ממצאים לגבי התשתית שמתחת לאריחי החיפוי, הגם שזרניצקי עצמו נוכח בהתפרקות חלקית של אריחי החיפוי.

3.
זרניצקי קבע כי מדובר בליקוי בעל משמעות בטיחותית ניכרת והמליץ על בדיקת חוזק לשליפה של האריחים.

4.
ככללו של דבר תימחר זרניצקי את עלות תיקון הליקויים (להוציא עלות תיקון החיפוי) בסכום של 55,500 ₪ כולל מע"מ ופיקוח.

ד.
מינוי מומחה בסוגיית החיפוי

1.
ביום 21.3.07 מינה בית המשפט בהסכמת בעלי הדין את אינג' ע. בוך כמומחה בסוגיית החיפוי, והנחה אותו לקבוע את דרך תיקון החיפוי ועלות התיקון.

2.
אינג' בוך הגיש ביום 28.6.07 את חוות הדעת בגידרה תיעד ליקויים בחיפוי מבחינת טיב האריחים ודרך חיבורם לתשתית הקירות, לרבות חוסר בווי חיבור וכושר הידבקות נמוך.

3.
אינג' בוך המליץ על חיזוק משטחי החיפוי באמצעות ברגים ושיפור האריחים באמצעות חומר דוחה מים.

4.
בחוות דעת משלימה מיום 3.7.07 תימחר אינג' בוך את עלות התיקון של משטחי החיפוי בסכום של 222,000 ₪ וקבע נוהל עבודה מסודר ומפורט לצורך ביצוע החיזוקים.

5.
ביום 26.12.07 הודיעה הנתבעת כי התקשרה בהסכם עם קבוצת שילר (להלן: "קבלן החיפוי") לביצוע עבודות החיפוי תחת פיקוחו של אינג' בוך.

6.
בהודעה נאמר כי העבודה תחל ביום 1.12.07 ותסתיים ביום 1.4.08.

ה.
מהלך עבודות התיקונים והליכי ביזיון בית המשפט

1.
חרף לוח הזמנים שנקבע בהודעת הנתבעת התקדמה העבודה בעצלתיים. בנסיבות אלו, עתרו התובעים בבקשה לאכוף על הנתבעת, באמצעות הליכי ביזיון בית המשפט, את ביצוע החלטת בית המשפט.

2.
בהחלטתי מיום 8.4.08 התייחסתי לטענות בעלי הדין באשר לעיכובים שחלו בעבודת קבלן החיפוי ולמטרד המתמשך
הנגרם לתובעים בשל הנחת פיגומים וקיום מצבורים של חומרי בנין ופסולת בנין בחצר.

המועד לסיום העבודה הוארך על פי ההחלטה הנ"ל עד ליום 15.6.08.

הנתבעת לא השכילה לעמוד גם במועד סיום זה בין היתר מחמת קשיי מימון שגרמו להפסקה בעבודת קבלן החיפוי.

3.
במסגרת הדיון ביום 1.7.08 חזרו ונשנו תלונות התובעים בגין המטרדים בבנין.

4.
לנתבעת ניתנה ארכה אחרונה לסיום העבודות עד ליום 5.9.08.

5.
בינתיים עלתה על מדוכת הדיון גם סוגיית העיכוב בביצוע התיקונים האחרים שתועדו בחוות דעת המומחה זרניצקי וזו נדונה בישיבה מיום 22.2.09 אשר בסיומה הוריתי לנתבעת לסיים את עבודת התיקונים בתוך 30 יום ממועד הישיבה.

6.
כמו כן, הוריתי לבעלי הדין לסכם את טענותיהם באשר להוצאות המשפט והנזק הבלתי ממוני.

בחוות הדעת המשלימה מיום 9.6.09 פירט זרניצקי את הליקויים שנותרו בעינם ותימחר את עלות תיקונם בסכום של 9,950 ₪.

ו.
טענות בעלי הדין בסיכומיהם

1.
בסיכום טענותיהם טענו התובעים כי יש לפסוק להם פיצויים בגין נזק בלתי ממוני אשר יתבסס על היקפה הכספי של עבודת תיקון ליקויי החיפוי (בסכום של כ-287,000 ₪), עלות תיקון הליקויים האחרים (כ-63,000 ₪) וכן בהתחשב בתקופת התיקונים הארוכה שנמשכה לאורך 16 חודש במהלכם כנטען, התגוררו התובעים במעין אתר בניה, נחשפו לאי נוחות וסיכון בטיחותי בשל הפיגומים והסיכון לנשירת אריחי חיפוי.

2.
אשר להוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין נטען כי יש להשית אותם בהתחשב בהסכם שכר הטרחה שבין התובעים לפרקליטם לפיו התחייבו התובעים לשלם ל-ב"כ סכום גלובלי בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת 10% מאומדן הליקויים.

כמו כן עתרו התובעים לשיפוי בגין הוצאותיהם.

3.
מנגד טענה הנתבעת כי הסכם שכר הטרחה - אינו בבחינת חזות הכל וכי השכר שהותנה בין התובעים לפרקליטם, חורג באופן בלתי סביר מהתעריף שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין.

4.
אשר לפיצויים בגין הנזק הבלתי ממוני טענה הנתבעת כי הצבת הפיגומים נועדה למנוע כניסה לדירות התובעים וכי העבודה בכללותה תואמה עימם.

כמו כן טענה הנתבעת כי משך ביצוע עבודות התיקונים התארך גם בשל התובעים ואופי התנהגותם.

5.
התובעים הגיבו בכתב תשובה בגדרו עתרו גם לחיוב הנתבעת בסכום עלות הליקויים שלא תוקנו.



ז.
דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי לסיכומי בעלי הדין ובחנתי את הראיות והנסיבות שבפני
לצורך הערכת סכומי הפיצויים וההוצאות, אני פוסק כדלקמן:

1.
סוגיית הנזק הבלתי ממוני

1.1
בכתב התביעה העמידו התובעים את סכום הפיצוי המוסכם לו עתרו על סך 100,000 ₪.

1.2
צוהר להבנת הבסיס לפסיקת פיצויים בלתי ממוניים מצוי הן בהוראת סעיף 2 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) אשר כלל בהגדרת נזק:
"...אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית...או חיסור מהם וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה"
.

1.3
מקור נוסף לפסיקת פיצויים כאמור נמצא בהוראת סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"); הגם שבנוסחו הלקוני לא ניתנה הגדרה לנזק בלתי ממוני, הרי, שמנוסח הסעיף מתחייב כי על התובע בגדרו להוכיח קשר סיבתי בין הפרת ההסכם ובין הנזק הבלתי ממוני תוך השארת מרחב לשיקול הדעת שניתן לבית המשפט לקבוע את שיעור הנזק.

1.4
בנסיבות בהן עסקינן, קיומו של הקשר הסיבתי שבין הצורך בתיקון הליקויים פרי רשלנותה של הנתבעת ו/או הפרת ההסכם מטעמה, ובין חוסר הנוחות ועוגמת הנפש שנגרמו לתובעים הינו בבחינת מובן מאליו, מכאן, שבבחינת הסוגיה יש להתמקד בהערכה ובכימות של סכום הפיצויים.

1.5
על השיקולים המובאים בחשבון לצורך הערכת הנזק הבלתי ממוני בתביעות שעניינם ליקויי בניה עמד בית המשפט בין היתר ב-ר"ע 5602/03 אבי ושרה סגל נ. שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (ד"ע ע"א 461) שם נקבע:
"בקביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים, האם מדובר בדירת מגורים במבנה עסקי או אחר, מה טיב הליקויים, מידת חומרתם והשפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו, עלות תיקון הליקויים ועוד"
.

למטה מזה נקבע כי שיקול הדעת של בית המשפט בקביעת הפיצוי צריכה לעמוד במבחן של סבירות (שם בפיסקה 16 לפסק הדין).

1.6
הגם שעסקינן ברשימה בלתי סגורה סבורני כי יש בהלכה שנפסקה באותו עניין כדי להוות אבן בוחן לכימות סכום הפיצויים.

1.7
שיוויתי לנגד עיני את העובדה כי סכום הפיצוי בו נקבו התובעים בכתב התביעה נגזר מהיקף ליקויים בסכום גבוה בהרבה מן הסכום שתומחר בסופו של יום (למעלה ממיליון ₪ בכתב התביעה מול כ-300,000 ₪ על פי פסיקת המומחים).

כמו כן לקחתי בחשבון כי למעט ליקוי החיפוי, עסקינן במקבץ רחב של ליקויים אשר כל אחד בפני
עצמו הינו זניח.

1.8
שיקול נוסף הראוי להיבחן הוא כי בהבחנה מפרשת סגל, עסקינן בתובענה זו בליקויים ברכוש המשותף אשר עצם החשיפה אליהם והן מידת השפעתם על תחושת הרווחה והנוחות הינה קטנה יותר, הגם שלא ניתן להתעלם מתחושת אי נוחות וסיכון בטיחותי הנלוות למציאות של פיגומי בנין וערימות חומרי בנין בחצר.

1.9
הגם שהנתבעת כפרה במסגרת כתב ההגנה שהגישה בזכויות התובעים - לא ניתן להתעלם לצד הזכות מן העובדה "שהתעשתה" בשלב מוקדם של ההליכים והסכימה לתקן את הליקויים בעין. הגם, שיש לזקוף לחובתה התנהלות של "גרירת רגליים" במהלך עבודת התיקונים שגרמה להתמשכותם מעבר לצפוי וחייבה את התובעים לחזור ולפנות לבית המשפט.

1.10
על יסוד השיקולים שמניתי ובנתון לממצא לפיו הנזק הבלתי ממוני נגרם לבעלי הדירות בתור שכאלו, אני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מבעלי הדירות- (התובעים 2-19) סכום בסך של 2,500 ₪.

1.11
כמו כן אני רואה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת מס' 1 (נציגות הבית המשותף) את עלות הליקויים שלא תוקנו בסכום של 9,850 ₪.

2.
סוגיית שכר טרחה והוצאות

2.1
בניגוד לנתבעת, סבורני כי שכר הטרחה שהותנה בין התובעים לפרקליטם המבוסס על סכום קבוע וצנוע יחסית (בסך 20,000 ₪) ותוספת בסך 10% מותנה בגובה הנזק שמוכח - אינו חורג מן הקבוע בתעריף המינימלי המומלץ שנקבע מכח כללי לשכת עורכי הדין, תש"ס-2000 (להלן: "התעריף המומלץ").

2.2
תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת אבני דרך לפסיקת שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט. בתקנת משנה (א) גלומה התובנה לפיה בדרך כלל לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המומלץ, ואילו תקנת משנה (ב) מוסיפה לכך גם את השיקול בדבר: "שווי הסעד שנפסק בתום הדיון" וגם "בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון".

2.3
ככללו של דבר נקבע בפסיקה כי למעט מקרים חריגים, מרן הראוי הוא שבעל דין הזוכה במשפט, לא ייצא בחיסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם.

השווה: ע"א 27/81 מודול חברה להנדסה מכנית נ. אימקו הנדסה (פ"ד ל"ז (1) 211).

התובענה שבפני
הוגשה על סך של למעלה ממיליון ₪ ובאה לידי סיומה בתיקון ליקויים בעלות כוללת של למעלה מ-300,000 ₪ ופסיקת נזק ממוני בסכום נוסף של כ-45,000 ₪.

בנסיבות אלו, אין מדובר בתובענה חמדנית גרידא אלא כזו שבסיסה טענות מבוררות.

2.4
בניגוד לגרסת הנתבעת, איני סבור כי יש לתלות את קולר התמשכות הדיונים בתובעים. על פי התרשמותי מדובר במיעוט דיונים משפטיים על רצף של תקופת ביצוע ארוכה של עבודות התיקונים אשר לנתבעת חלק בלתי מבוטל בהתמשכותה.

2.5
על יסוד כל השיקולים שמניתי, אני רואה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים יחדיו שכר טרחת עורך דין בסכום של 36,047 ₪ בתוספת מע"מ כדין המהווה שיעור של 10% מכלל הסכום שנפסק לזכותם (סך של 360,471 ₪) וכן לשלם לתובעים יחדיו הוצאות משפט בסכום של 6,000 ₪, סכום הלוקח בחשבון השתתפות בעלויות מומחים ומימון אגרת התביעה על פי בסיס הסכום שנפסק בפועל.

2.6
הסכומים שנפסקו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

הודעה זכות הערעור

המזכירות תשגר פסק הדין לצדדים.




ניתן היום,
ל' כסלו תש"ע, 17 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 38175/05 נציגות הבית המשותף ברח' אפרים 12 רמת גן, הדסה טל, ויגולד שי ואח' נ' דיור לעולה בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/12/2009)