פסקי דין על אסמעיל עבד אלרחמן נסר קוטינה | פסקי דין על מיכאל מרק | פסקי דין על נגן עובדיה | פסקי דין על דוד בן חמו ואח' |

19339/08 א     27/12/2009




א 19339/08 אסמעיל עבד אלרחמן נסר קוטינה נ' מיכאל מרק, נגן עובדיה, דוד בן חמו ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
019339/08


בפני
:
כב' השופט ראובן שמיע
סגן נשיא


27/12/2009



בעניין:
אסמעיל עבד אלרחמן נסר קוטינה






התובע

נגד


1. מיכאל מרק

2. נגן עובדיה

3. דוד בן חמו
4. מדינת ישראל





הנתבעים


החלטה


בפני
בקשה של הנתבעים 1-3
(להלן:"המבקשים") לחייב את התובע (להלן:"המשיב" ) בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות על מנת להבטיח את כיסוי מלוא הוצאות המבקשים וזאת
עפ"י תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות" ).
עניינה של התביעה באירוע אשר אירע בתאריך 30.6.02 בנפת חברון ,במסגרתו כך טוען התובע נגזל ממנו סוס שלו ע"י המבקשים וזאת לאחר שהללו דחפו אותו ואיימו עליו בנשק. התביעה הוגשה כנגד המבקשים וכנגד המדינה בשל התנהלותה ואפן טיפולה בפרשה, כך לטענת התובע.

אשר לבקשה טוענים המבקשים, כי המשיב מתגורר באיזור חברון – אזור הנמצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל.
עפ"י ההלכה הפסוקה והספרות המשפטית , תובע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין בידו להצביע על בעלות בנכסים במדינת ישראל מהם יוכל הנתבע להיפרע הוצאותיו – די בכך כדי לחייבו בהפקדת ערובה.
בנסיבות אלה, בהם מתגורר המשיב באיזור חברון שהיא כידוע מחוץ לתחומי ישראל,
טוענים המבקשים יקשה עליהם להיפרע מהמשיב הוצאות המשפט, במידה ותביעתו תדחה.
עוד טוענים המבקשים כי סיכויי התביעה דנן הינם נמוכים ולא זו בלבד שלא היה מקום להגיש תביעה נגדם שכן הם לא עשו דבר אלא שהמשיב הוא זה שגזל מהם את הסוס המדובר.
מדובר לטענתם בתביעה מגמתית שהוגשה בשמו של המשיב למעלה מ-6 שנים לאחר אירוע הגניבה ושאין לה על מה לסמוך על כן יש לחייב את המשיב הפקדת ערובה כאמור.

מנגד טוען המשיב, כי פסקי דין רבים קובעים כי אין לחייב תושב שטחים בהפקדת ערובה בשל עוניו בלבד, שכן מעשה מעין זה מהווה פגיעה בזכות הבסיסית והיסודית של הפניה לערכאות .
יחד עם שיקול זה יש לשקול שיקולים נוספים שהובאו בפסיקה ובהם סיכויי התביעה.
לטענת המשיב מגמת הפסיקה היא לחייב בערובה רק במקרים נדירים.
המשיב סבור כי סיכויי תביעותו טובים ועל כן בהצטבר כל השיקולים הרלבנטים יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשים בהוצאות.

דיון

תקנה 519(א)לתקנות קובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
לשון התקנה מלמדת על שיקול הדעת הרחב שניתן לבית המשפט בבואו להכריע בסוגית הפקדת הערובה.
"תקנה
519
אינה מפרטת, כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים, שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול-דעתו, כגון:נ
כאשר מתגורר התובע בחוץ-לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע"...
רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מ"ד (1) 647,650.
עינינו הרואות כי כאשר תובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל וכשאינו בעל נכסים ברי מימוש בארץ , תגבר הנטיה לחייבו בערובה .(ראה עוד י. זוסמן סדר הדין האזרחי(מהדורה שביעית), 900
וכן רע"א מד"י נ' עזבון המנוח באסל ניעם איברהים, נח(5) 865, 869).
בברע(חי) 3186/08
עמד כב' השופט עמית על השיקול של העדר אכיפה ישירה והדדית של פסקי דין בין הארץ והרשות הפלסטינית כמו גם על מכלול השיקולים אשר על בית המשפט לקחת בחשבון קודם החלטתו האם לחייב בערובה אם לאו:
"אחד השיקולים לחיוב תובע בערובה, עפ"י התקנה , הוא כאשר התובע מתגורר בחו"ל ואין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע. במקרה כזה תהא הנטיה לחייבו בערובה. בענייננו המבקש הוא תושב הרשות הפלסטינית ומאחר שאין כיום אפשרות של אכיפה ישירה והדדית של פסקי דין ישראליים ברשות הפלסטינית, נחשב המבקש לצורך התקנה כתושב המתגורר בחו"ל - פרשת איברהים לעיל. עם זאת היות התובע תושב חוץ אינו השיקול היחיד והמכריע לחיובו בערובה , ובמקביל יש לשקול גם את יכולתו הכלכלית, סיכויי התביעה, סכום התביעה ויתר נסיבות העניין- פרשת איברהים: רע"א 3601/04
ונצ'ון נ' מד"י מנהל ההגירה/משטרת ישראל (בר"ע(חי') ג'יהאד אלדירי נ' שאחדה סאמר וונוסואח'
).
יוצא איפוא, כי במסגרת השיקולים הרלבנטיים יש כמובן לשקול
את יכולתו הכלכלית של התובע , סיכויי התביעה, סכום התביעה ויתר נסיבות כל מקרה ומקרה.
כב' השופטת פרוקצ'ה היטיבה לתאר את מלאכת האיזון והשיקולים שעל בית המשפט לערוך בבואו ליתן החלטה בעניננו:
"החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד – מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו. עקרונות אלה יפים גם למצבים שבהם הנתבעת היא המדינה, המייצגת לענין זה את הציבור הרחב. על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למיהות התובע ומצבו הכלכלי, למיהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל. בענייננו, הערכאות השונות הביאו בחשבון לצורך ענין הערובה את מכלול השיקולים הרלבנטיים לענין. הם הגיעו לתוצאות שונות בשל משקל שונה שייחסו לשיקולים השונים, שהוליד נקודות איזון שונות. נראה לי, כי האיזון שנעשה בידי בית המשפט המחוזי הוא המשקף את שיווי המשקל הראוי בין השיקולים הנוגדים, תוך מתן משמעות וערך לכל אחד מהם, בלא ביטולו המוחלט של האחד לטובת האחר. עם זאת, בנסיבות הענין אציע להפחית את סכום הערבון הנדרש מהמבקש, במסגרת האיזון הראוי"
(רע"א 3601/04).

עפ"י האמור, השיקולים המרכזיים שיש לשקול בטרם קבלת החלטה בדבר הפקדת ערובה הינם מקום מגורי התובעים , היותם בעלי נכסים ברי מימוש בישראל כמו גם סיכויי התביעה.
בענייננו, המשיב אינו אזרח ישראל אלא תושב חוץ. המשיב לא הצביע על החזקתו בנכס כלשהו שהינו בר מימוש בישראל .
יחד עם זאת, מתגובתו של ב"כ המשיב לבקשה עולה שלטענתו מצבו הסוציו-אקונומי של המשיב ומשפחתו קשה:
"התובע הינו רועה צאן ועובד בחקלאות
בעבודות מזדמנות ואולם אין לו מקור הכנסה קבוע או פרנסה קבועה מעבודה ו/או ממשלח יד"
(סעיף 48 לתגובה).
ועוד בהמשך:
..."התובע סובל יחד עם בני משפחתו ממצב סוציו-אקונומי קשה מאוד "...(סעיף 51 לתגובה).
מהפסיקה אמנם עולה כי כעקרון אין לסגור הדלת בפני
תובע אך
ורק בשל מצבו הכלכלי, ובכך למנוע ממנו הגשת התביעה. אולם, יחד עם זאת, כפי שצויין בשורת פסקי הדין המנחים בסוגיית הערובה, אין זה מן הנמנע שתובע יחוייב בערובה על אף מצבו הכלכלי וזאת בהתחשב
במכלול השיקולים ובכלל זה מצבו הכלכלי הקשה, סיכויי התביעה ונסיבות המקרה.
במקרה שלפנינו, קיימת מחלוקת עובדתית בשאלת הבעלות בסוס המריבה, מחלוקת שאין בידי בית המשפט להכריע בה בשלב זה, אולם ברור שעל המשיב (התובע) הנטל להוכיח כי הסוס נגנב ממנו .
במצב זה לא ניתן לומר, כפי שטוען המשיב כי סיכויי התביעה גבוהים.
לא שוכנעתי,איפוא, וזאת מבלי להכריע כמובן בתביעה גופא, כי סיכויי התביעה
לכשלעצמם מצדיקים המנעות מהפקדת ערבות.
במקרה דנן כאשר קיימת אפשרות, כפי שהדברים נראים כעת, שהתובע לא יהיה מסוגל להוכיח כי הסוס שבמחלוקת הינו בבעלותו יש סיכוי שתביעתו תידחה.
בנסיבות אלה, נראה שהפעלת תקנה 519 באופן המחייב את התובע להפקיד ערובה נדרשת כדי להבטיח את הוצאות הנתבעת במקרה שהתביעה אכן תידחה.
אשר על כן אני מורה למשיב להפקיד לקופת בית המשפט ערובה בסך 6,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים 1-3.
ההפקדה תבוצע עד ולא יאוחר מיום
15.01.2010.

לא ימציא התובע לביהמ"ש אישור עד יום 16.01.2010 על ביצוע ההפקדה תימחק התביעה.

ניתנה היום י' בטבת, תש"ע (27 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ראובן שמיע
, סגן נשיא







א בית משפט שלום 19339/08 אסמעיל עבד אלרחמן נסר קוטינה נ' מיכאל מרק, נגן עובדיה, דוד בן חמו ואח' (פורסם ב-ֽ 27/12/2009)