פסקי דין על איהאב בן נימר סעדי

288/03 פ     06/01/2004




פ 288/03 מדינת ישראל נ' איהאב בן נימר סעדי




12
בתי המשפט
ב.ש. 002787/03
בית משפט מחוזי נצרת
ת.פ. 000288/03
06/01/2004
תאריך:
כב' השופט בנימין ארבל

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המבקשת

נ ג ד
1. איהאב בן נימר סעדי

2. גארגי בן יוסף נניקשוילי

המשיבים
מטעם המבקשת: עו"ד מונטיליו-סגל

מטעם המשיב מס' 1: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד חורי

נוכחים:

החלטה
(כנגד המשיב 1)

1. המשיב הואשם בשני אישומים.
על פי האישום הראשון, נהג המשיב ביום 8/12/03 במכונית מסוג קרייזלר כשהוא מסיע
יחד עימו את המשיב 2, כאשר השניים נושאים עימם אקדח מסוג fn ובמחסניתו 10
כדורים. לוחיות של המכונית הוסתרו על ידי לוחיות זיהוי אחרות, כך שלמראית עין נחזתה המכונית להיות מכונית אחרת.

על כן מואשמים 2 המשיבים בעבירות של נשיאה או הובלת נשק - בניגוד לסעיף 144(ב)
רישא וסיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977 וכן בעבירה של החזקת נשק בניגוד לסעיף 144
(א) לחוק.

2. על פי האישום השני, גנב המשיב לוחיות זיהוי, אשר היו מותקנות על גבי מכונית מסוג
"גולף", והרכיבן מעל לוחיות הרישוי של רכבו, באופן שרכבו נחזה להיות בעל מספר
הרישוי של מכונית הגולף.

ביום 8/12/03 נתפס המשיב, כשהוא נוהג במכונית המוסווית כאמור, כשהוא מחזיק בה שני מגזרי תיל, שני סכינים, מברג ושני זוגות של כפפות - אשר משמשים ככלי פריצה.
בגין מעשיו אלה, הואשם המשיב בעבירות של החזקת כלי פריצה בניגוד לסעיף 409 לחוק
העונשין; פרוק רכב, עבירה בניגוד לסעיף 413 3(ב) לחוק; גניבה או זיוף של מסמך בניגוד
לסעיף 413 ח' ושינוי זהות של רכב או חלק מרכב - עבירה בניגוד לסעיף 413 ט' לחוק
הנ"ל.
3. חומר הראיות נשען בעיקרו על עדויות אנשי המשטרה, אשר לכדו את המשיבים ברכב
האמור, כאשר בו מצויים כלי הפריצה ולוחיותיו מוסוות בתוך הרכב, בתוך תיק נמצאו
האקדח מסוג fn וכלי הפריצה (ראה דו"ח השוטר אריק אביטל, וכן צילומי לוחיות הזיהוי וכלי הפריצה).

המשיב שמר על זכות השתיקה וסירב למסור כל הודעה. אולם בטרם שתק, הודה בפני

השוטר אלי דהן (ראה מזכר) כי הוא נהג ברכב, אלא שהרכב שייך לפלוני משה אזולאי,
אשר נגנב ממנו, ונמצא על ידי המשיב לאחר שחיפשו עבור מר אזולאי.

אין ספק כי הנסיבות בהן נתפסו המשיבים, הינן נסיבות אשר יש בהן כדי להטיל על
השניים חשד כבד. למשיב לא היה כל הסבר באשר ללוחיות הזיהוי הגנובות, שהוצמדו
מעל לוחיות הזיהוי המקוריות. לטעמי, לו אכן היה המשיב מחפש רכב עבור חברו, מר
אזולאי, הרי יש להניח כי היה מחפשו לפי מספרי לוחיות הזיהוי הנכונים, ולא המזוייפים
- וודאי שלא היה נהוג במכונית, לאחר לאחר, שכביכול, מצאה, כשהיא נושאת מספרי
זיהוי זרים.

אף לא ניתן כל הסבר לגבי כלי הפריצה שנמצאו במכונית.

4. על פי סעיף 144(3) לחוק העונשין תשל"ז-1977 מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק
המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. הואיל והמשיב שומר באדיקות על זכות השתיקה, הרי שלכאורה הוא לא הפריך את החזקה האמורה.

5. המשיב משליך יהבו על הודעתו של משיב 2. זה האחרון, הודה, רק לאחר שהיה עצור
למעלה מ- 10 ימים, כי האקדח הובא על ידו, לאחר שמצא אותו מוסתר בכרם זיתים
מתחת לאבן.

צודקת באת כח התביעה בהדגישה כי גירסה זו צצה רק באיחור, לאחר שהשניים נועדו
ביניהם.
יש לציין כי בעוד שהמשיב לא מסר כל גירסה, טען המשיב 2 כי הוא הוסע בטרמפ על ידי
המשיב, המוכר לו בשמו בלבד, כ"מוחמד", כאשר ההיכרות בין השניים שטחית.
והנה, התביעה הגישה קלטת בה מתועדת פגישה שנערכה בין השניים בחדר המ"ט בתחנת
המשטרה. השניים נחזו בקלטת כמכרים ותיקים. ניכר היה בשניים כי הם מודעים לכך
שנעשית הקלטת אודיו במקום, ועל כן תקשרו ביניהם בשפת הסימנים, תוך שהם מחליפים ביניהם לחישות וסימנים שונים, המלמדים על כך שהם מסמנים איש לרעהו כי לא מסרו גירסה או כי שתקו. בין היתר נראו השניים מנשקים איש את רעהו על לחייו, כך שברור כי בין השניים קיימת היכרות אמיצה.

כעולה מהודעתו של המשיב מספר 2 מיום 21/12/03, שהינה הרביעית במספר, ורק בה
פתח את סגור ליבו, באה ההודעה רק לאחר שהוא פגש את המשיב ומכאן שיש בסיס לטענת התביעה כי גריסה זו "נולדה" רק לאחר שהשניים נועדו.

6. בנסיבות אלה, כאשר המשיב שומר באדיקות על זכות השתיקה, ולנוכח הודאתו הכבושה של המשיב 2, מסופק אנוכי אם יעלה בידי המשיב לסתור את חזקת המקום, על פי סעיף 144 (ד) לחוק (ראה לעניין זה ע"פ 4941/90 מדינת ישראל
נ. יגאל אלוש, פד"י מו (4) 131).

7. לא מצאתי רבותא בכך שבביתו של המשיב נמצאו תרמילי רובה. תרמילים אלה אינם קשורים לאקדח, ובמקומותינו ניתן למצאם במקומות רבים, גם ע"י מי שמעולם לא אחז בכלי נשק.

8. לא מצאתי כל הסבר בדברי הסניגור המלומד, מדוע זה נמנע המשיב מלמסור גירסה
משל עצמו, אשר יתכן ויהא בה כדי להפריך את החזקה הקבועה בסעיף 144(ב) לגבי הנשק.
המשיב היה מיוצג על ידי עורך דין, כך שקשה להניח כי השוטרים הטילו עליו מורא, באיומים עליו בעונש לו הוא צפוי, מורא ששיתקו גם לאחר שכבר זכה להתייעץ עם פרקליט.

אף יש לזכור כי משיב 2 מסר 4 גירסאות שונות. טענת הסניגור כי דווקא הגרסה
הרביעית, בה הוא נוטל על עצמו את החזקת הנשק טעונה בדיקה, שכן מי לידינו יתקע שאכן דווקא גירסה אחרונה זו, בנסיבות בהן ניתנה, היא אכן הנכונה, ולא גירסאותיו הקודמות.

9. על פי החומר המצוי בתיק החקירה, נגנבו לוחיות הזיהוי שהוצמדו לכלי הרכב - לילה קודם שלתפיסת המשיב. כן מצויה ראיה לפיה האקדח נגנב בחודש ספטמבר האחרון.

10. במקרה דנן, מכלול חומר הראיות יש בו כדי ליצור תשתית ראייתית לכאורית בעלת עוצמה מספקת. המשיב נהג במכונית שלוחיות הזיהוי שלה הוסוו ע"י לוחיות שנגנבו זמן קצר קודם לכן, כאשר במכונית מצויים כלי נשק וכלי פריצה, כאשר המשיב עצמו שומר באדיקות על זכות השתיקה ולא מוסר כל הסבר לגבי מקור כלי הנשק וכלי הפריצה.

על כגון דא נאמר מפי בית המשפט העליון בבש"פ 861/02, אבו סאבור ואח' נ. מדינת ישראל
, תקדין עליון 2000 (1) 239:

"על כל אלה, אוסיף את העובדה שהעורר 2 שמר על זכות השתיקה, במקום שלכאורה היתה מתבקשת דוקא "זעקה": "מה שמצאתם ברכב המוחזק על ידי אינו שלי".

11. משקבעתי כי קיימת תשתית ראייתית לאישומים בהם הואשם המשיב, הרי ממילא יש
לקבוע כי קיימת נגדו עילת מעצר סטטוטורית, ואף עילת המסוכנות.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט טירקל, אשר נאמרו אך לאחרונה, יום לפני הדיון דידן, בבש"פ 10028/03, פטריק אלקבץ נ. מדינת ישראל
(טרם פורסם, החלטה מיום 30/12/03):

"4. לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) וסעיף 35(ב) לחוק המעצרים באה עבירה
בנשק בגדר "עבירת בטחון" המקימה עילת מעצר עצמאית. לא זאת בלבד, אלא שבדרך כלל יש לראות עוברי עבירות כאלה כמי שמסכנים את הציבור. בעילת המעצר שמקימה עבירה בנשק כרוכה, איפוא, כפן נוסף שלה, גם העילה של מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. שתי עילות אלה, כאשר הן כרוכות יחד, מצדיקות מעצר עד תום ההליכים ורק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה (ראו דברי בבש"פ 4920/02 פדרמן נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2002(2) 2130. כן ראו: בש"פ 3596/96 יצחקי נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 96(2) 118; בש"פ 922/01 עיראקי נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2001(2) 425). במקום אחר הוספתי ואמרתי כי "על מחזיק הנשק המבקש לפדות עצמו מן הכליאה להביא טעמים כבדי משקל שיצדיקו חלופה למעצר", שאם לא כן "נשאר החטאת רובץ לפתחו" (בש"פ 2262/99 ארפינו נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 99(2) 412 וכן ראו: בש"פ 5124/02 אשרף נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2002(2) 2110; בש"פ 4958/01 אלנבארי נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2001(2) 425; בש"פ 4840/03 גאלי נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2003(2) 2715).
טעמים כאלה לא הובאו לפני."

עם כל הצניעות והענווה סבורני, כי דברים אלה יפים אף למקרה דידן, מבלי שיהא עלי להוסיף נופך משל עצמו.

12. על כן מוטל על המשיב הנטל הכבד, לשכנע את בית המשפט כי נתקיימו במקרה דידן
הטעמים כבדי המשקל אשר יצדיקו חלופה למעצר.

במקרה דידן, לא רק שהמשיב לא טען כל טענה כאמור, אלא שלחובתו נזקף גם עברו
המכביד. עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של המשיב מעלה כי המשיב הורשע בעבר מספר
פעמים בביצוע עבירות בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים ועבירות של אלימות.

אמנם הסניגור המלומד טען כי בית המשפט יכול לקבוע תנאי שחרור כראות עיניו, לצורך
שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, אולם בפועל לא הוצעה כל חלופת מעצר קונקרטית,
אשר יהא בה כדי לשכנעני כי אכן קיימת חלופת מעצר אשר יהא בה כדי להפיג את
מסוכנותו של המשיב.
13. בנסיבות אלה לא נותר לי אלא להעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב עד
לתום ההליכים נגדו.

ניתנה והודעה היום, י"ב בטבת התשס"ד (6 בינואר 2004) במעמד המשיב וב"כ הצדדים.
__________________
בנימין ארבל
, שופט
אלה - 002787/03בש








פ בית משפט מחוזי 288/03 מדינת ישראל נ' איהאב בן נימר סעדי (פורסם ב-ֽ 06/01/2004)