פסקי דין על חיים סדגר |

20680-11/09 עפת     27/12/2009




עפת 20680-11/09 חיים סדגר נ' מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים



27 דצמבר 2009

עפ"ת 20680-11-09 סדגר נ' מדינת ישראל




בפני

כב' השופט
כמאל סעב

המערער
חיים סדגר
ת. ז. 053990321


נגד

המשיבה
מדינת ישראל




פסק דין


בפני
י ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן – "בימ"ש קמא") אשר ניתן ביום 9/11/09, על ידי כב' השופט שלמה בנג'ו בתיק בפ"מ 5002-10-09.

בית משפט קמא דחה את בקשת המערער להארכת מועד להישפט. ההחלטה ניתנה ביום 9.12.09 בהעדר המערער. אפנה כבר עתה להלכה הנוגעת לעניין קיום הדיון בהעדר הצדדים - רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 8.1.2009), רע"פ 9142/01 אטליא נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(6), 793 (2003); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל
נ' מנחם (ניתן ביום 6.1.2009).

למערער נשלח דו"ח ברירת משפט בגין עבירה של נסיעה במהירות העולה על המהירות המותרת. העבירה בוצעה בחודש פברואר 2009
כשלטענת המערער נודע לו על קיום הדו"ח רק ב-24/8/09.

הדו"ח נשלח אל המערער אך זה טוען כי דבר הדואר לא הגיע אליו משום שבבניין בו הוא מתגורר, מתגוררות משפחות עם ילדים, ולא אחת נעלמו דברי דואר שנשלחו אליו. בעקבות זאת פנה המערער למשטרה ולרשות הדואר ומשהבעיה נפתרה נתקבלה אצלו הודעת תשלום הקנס. עוד נטען כי המערער לא נהג ברכב שבו בוצעה העבירה ולכן היה ראוי להיעתר לבקשתו ולהאריך לו את המועד להישפט.

בית משפט קמא דחה את בקשת המערער תוך שהוא קובע כי אין מחלוקת שהמכתב הרשום הודבק על דלת ביתו וכי הוא לא ביקש להישפט או לבטל את הדו"ח במועדים הקבועים בחוק. מכאן, שמדובר ב

פסק דין
חלוט שאין כל מקום להתערב בו.

המערער חזר בפני
על טענותיו שהעלה בבית המשפט לתעבורה והדגיש את "הבעייתיות של הגעת דברי דואר לביתו" ואף הוסיף וטען כי הוא לא נהג ברכב ביום האירוע ובאותה נשימה המשיך וטען כנגד אמינות מכשיר המדידה (מצלמה
fa6
). אציין כבר עתה כי המערער לא מסר מי נהג ברכב ואין בפני
כל ראיה או תצהיר של האחר שכביכול נהג ברכב, תצהיר שיש בו כדי לאמת טענת המערער. בהעדר ראיה נוספת נותר תצהירו של המערער אל מול החזקה החלה על בעלי הרכב, כלומר שהעבירה בוצעה על ידו, אלא אם יוכיח אחרת. הבעלים של הרכב אינו יכול לצאת ידי חובתו בטענה סתמית שאחר נהג ברכב. מהאמור לעיל אין לומר כי בפני
נו טענה לעיוות דין מבוססת ובוודאי שלא ברמה הדרושה שיש בה כדי לבסס חשש ממשי לעיוות דין.

ב"כ המשיבה טוען כי דין הערעור להידחות והפנה לחזקת המסירה על פי תקנה 44(א) לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד-1974. המשיבה הוסיפה וטענה כי המערער בעצמו מודה כי דבר הדואר הגיע ליעדו, אך לא נדרש. לגישת המשיבה אין לקבל את טענת המערער שבבניין בו הוא גר, מתגוררים ילדים ומכאן החשש שהם נטלו את דבר הדואר, טענה שאינה יכולה לסתור את החזקה שבדין. לדעת המשיבה החלטת בית משפט קמא מנומקת ואין כל מקום להתערב בה.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטת בית משפט קמא ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

על סוגיה זו חולשת הוראת סעיף 229 (ח2) ו- 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – , 1982, (להלן – "חסד"פ"). סעיף 229 (ח2) לחסד"פ קובע כי נהג שנרשם לו דו"ח ברירת משפט, גם אם לא שילם את הקנס במועד ולא הגיש בקשה להישפט באותו סד זמנים הקבוע בחוק, רואים אותו כאילו הורשע בבית משפט ודינו נגזר לקנס.

סעיף 230 לחסד"פ מסמיך את בית המשפט לקיים משפט למי שהגיש בקשה להישפט בגין הודעת הקנס שהוגשה לאחר תקופת תשלום הקנס, ובלבד שיונחו בפני
ו נימוקים שירשמו – ראו רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 1.5.07). על שני הסעיפים הנ"ל כתב כב' השופט ג'ובראן את הדברים הבאים:

"משקיבל המבקש דו"ח תעבורה הרשום על שמו, בגין עבירה אשר לטענתו לא בוצעה על ידו, היה עליו לפעול לאלתר במסגרת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי לשם ביטול הדו"ח או הסבתו לאדם אחר... בנסיבות אלו, וחרף טענותיו האחרות של המבקש, צדק בית המשפט לתעבורה משדחה את הבקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, בשל האיחור הבלתי סביר שבהגשתה." - רע"פ 4557/08 בן זכאי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 3.11.2008), רע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 2.6.09) (להלן – "פס"ד שלבי").

היה על המערער לפנות בבקשה מתאימה בסד הזמנים הקבוע בחוק, אך הוא לא עשה זאת. טענת המערער שיתכן שדבר הדואר נלקח על ידי הילדים שמתגוררים בבניין ועקב זאת הגיש בקשתו באיחור, לאו טענה היא ואינה יכולה להיות נימוק סביר או הסבר לאי הגשת בקשתו במועד. מיותר לציין כי אין בנימוק הנ"ל כדי לשמש עילה על פי דין להארכת המועד. בתי משפט דנו בסוגיה זו רבות, ועל כך אמר כב' השופט ג'ובראן:

"ניתן לראות אפוא כי כאשר בעבירה מסוג "ברירת משפט" עסקינן, יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. שונה מצב זה ממקרה בו לנאשם זכות להישפט מלכתחילה, כברירת מחדל, וניתן

פסק דין
בהיעדרו, שאו אז ישנו מקום לשקול ביתר שאת אם ישנו מקום לבטל את הרשעתו
"
– פס"ד שלבי הנ"ל.

בחינת החלטת בימ"ש קמא לאור הפסיקה הנ"ל, מובילה למסקנה כי לא נפל בהחלטה כל פגם. ההחלטה התייחסה לכל טענות המערער שהועלו בפני
ו וחזר עליהם בפני
, טענות שאין בהן כדי לבסס את בקשתו.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

המזכירות תמציא למצדדים עותק

פסק דין
זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,
י' טבת תש"ע, 27 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.














עפת בית משפט מחוזי 20680-11/09 חיים סדגר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 27/12/2009)