פסקי דין על דוד חנינה | פסקי דין על שלמה ביטון |

4093/09 פ     24/12/2009




פ 4093/09 מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' דוד חנינה, שלמה ביטון








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"פ 4093-09 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' חנינה ואח'


24 דצמבר 2009





בפני
:
כב' השופט
חאלד כבוב



בעניין:

מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ת"א - פלילי



ע"י ב"כ עו"ד גל

המאשימה



נגד



1. דוד חנינה
(עציר)

ע"י ב"כ עו"ד אלפסה

2. שלמה ביטון
(עציר)

ע"י ב"כ עו"ד סיימון



הנאשמים


גזר דין



1.
הנאשמים הורשעו, על סמך הודאתם, בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע והצתה.
לפי המפורט בכתב האישום, עובר ליום 12.4.09, קשרו הנאשמים קשר ביחד עם שניים נוספים, להצית את מבנה תחנת המשטרה שברחוב ירושלים 25 בבני ברק, המשמש מרכז שיטור ושירות לאזרח, כאשר במסגרת הקשר ולשם קידומו נסעו הנאשמים עם אחר לתחנת דלק ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק, בו נהג הנאשם 2,
ירדו מהרכב, תדלקו את הרכב, נאשם 1 נטל בקבוק אותו מצא בתחנת הדלק, מילא בו בנזין, השניים נכנסו לרכב ונסעו מהמקום.
בהמשך, אספו הנאשמים ואחר אדם רביעי ונסעו איתו לתחנת המשטרה בבני ברק, ובשעה 04.20 או בסמוך לכך
עצרו את הרכב בסמוך, הנאשם 2 נותר ברכב, בעוד שנאשם 1 יחד עם שני אחרים ירדו מהרכב והלכו לכיוון תחנת המשטרה, בהגיעם לשם שפך האחר את הדלק שבבקבוק על הדלת ועל החלון שבתחנת המשטרה, בעוד הנאשם 1 הצית את הדלת, והאחר הצית את החלון.
משהבחינו השלושה באש שאוחזת בדלת ובחלון, ברחו מהמקום לכיוון הרכב בו המתין אותה שעה הנאשם 2, עלו לרכב ונמלטו מהמקום.

כנגד שני הנאשמים הוגש כתב אישום נפרד מהאחר, חי חליוא, שגם עניינו נדון בפני
מותב זה, הוא הורשע על פי הודאתו ונשלח לקבלת תסקיר והדיון בעניינו קבוע לחודש פבר' 2010.


2.
עו"ד גל
, ב"כ המאשימה, עתרה להטלת עונש חמור של מאסר לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח, כל זאת בשים לב לנסיבות המחמירות שמתקיימות במקרה זה, החל מהעובדה שהנאשמים קשרו קשר להצית תחנת משטרה (מרכז שיטור לאזרח), הנמצא מתחת לבנין מגורים ובסמוך לחנויות אחרות, בעיר מאד צפופה כמו בני ברק – זאת גם בהתחשב בעובדה שאף המחוקק מצא לנכון להחמיר בענישה המירבית שנקבעה לצד עבירה של הצתת נכס מדינה או נכס ציבור, לכדי 20 שנות מאסר, עונש המקביל לעונש בעבירות חמורות ביותר.


עו"ד גל
הוסיפה וטענה שהנאשמים שביקשו לפגוע, במכוון, בתחנת משטרה, בטענה שהנאשם 1 הושפל מהתנהגות שוטרים יום קודם לכן, היא היא הנותנת שבנסיבות הענין יש להחמיר בענישתם של אלה, שהרי מדובר בהתנהגות מתריסה שנועדה לפגוע במי שממלאים את חובתם על פי דין, במי שאמונים על שמירת הסדר הציבורי וההגנה על האזרחים.


עו"ד גל
טענה שאין מקום לאבחן בין שני הנאשמים הואיל וחלקו של נאשם 2 שווה ערך לחלקו של נאשם 1 ואילולא הסיע הוא את נאשם 1 ואת האחרים ברכבו, יש להניח שאלה היו מתקשים להוציא את תכניתם אל הפועל.


התובעת הפנתה עוד לעונש מאסר מותנה שתלוי ועומד כנגד נאשם 2, הפנתה לעברם הפלילי המכביד של שני הנאשמים, למספר הרב של הרשעות קודמות, לעובדה שנאשם 1 ריצה מספר עונשי מאסר שלא הרתיעו אותו,
כך גם לגבי הנאשם 2 שהורשע בעבר בעבירת הצתה, וטענה ששני הנאשמים בחרו בעבריינות כדרך חיים ועל כן אין מקום להקל עמם.

עו"ד גל
הוסיפה וטענה שהנאשמים הודו במיוחס להם אך זו הנסיבה המקלה היחידה העומדת להם.


3.
ב"כ הנאשמים, עוה"ד אלפסה וסיימון, ביקשו לשכנע את בית המשפט שלא למצות את הדין עם הנאשמים תוך הפניה לנסיבותיהם האישיות והמשפחתיות הלא קלות, העובדה שלא נגרם לתחנת המשטרה נזק של ממש למעט הדלת והחלון, העובדה שדו"ח נזק שנערך על ידי מכבה-אש העלה שלחלק הפנימי של המבנה לא נגרם כל נזק, העובדה שהנאשמים ביקשו לשלח אש במקום בשעה שידעו ידוע היטב שהמקום ריק מאדם, כך שהם נעדרו כוונה לפגוע במאן דהוא, לעובדה שהנאשמים הודו במיוחס להם, הביעו חרטה, מכים על חטא, נאשם 1 אף שלח מכתב
לבית המשפט בו גולל את נסיבות
חייו הקשות, את רצונו לשקם את חייו, את הרקע לביצוע המעשה גם אם הוא לא מתקבל על ידי בית המשפט, הרי יש בו כדי לשפוך אור על התחושה הקשה שבה התהלך הנאשם יום לפני כן עקב יחס קשה שקיבל מאנשי משטרה.


הסניגורים הוסיפו וטענו שפסיקת בתי המשפט השונים אינה אחידה בנסיבות הענין, וקיימים מקרים שבהם בתי המשפט הטילו ענישה מקלה על נאשמים שהורשעו בעבירות דומות, מקל וחומר כאשר מדובר בנזק שהוא מזערי, בהודאה מלאה שבצידה הבעת חרטה והכאה על חטא.


4.
עבירת ההצתה היא
מהעבירות החמורות בספר העונשין, שהרי יודע אתה איך מתחיל אירוע של הצתה, אך לעולם אינך יכול לדעת איך הוא יסתיים.


מדובר בהצתת תחנת שיטור קהילתי המצויה בטבורה של עיר, וכל בר בי רב יכול לשער את מידת הנזק שאש יכולה לגרום לדירות באותו בנין ובבניינים סמוכים אילו היו מצליחים הנאשמים לגרום להצתה של תחנת השיטור, כך שאין לקבל את הטיעון שמדובר בנזק מינורי שאזרחים השתלטו עליו גם לפני התערבות
מכבה-אש -

"עבירת ההצתה היא מן החמורות שבספר החוקים...
פרשה חמורה זו, של
הצתה שיש בה מלבד פגיעה קשה ברכוש, גם סיכון לחיי אדם ... מצדיקה
עונש חמור"
(ראה דברי הנשיאה ביניש בע"פ 8699/08, שם הטלתי עונש של 30 חודשי מאסר על אחד הנאשמים, ו-20 חודשי מאסר על הנאשם האחר, בית המשפט העליון מצא שלא להתערב בעונשו של הנאשם הראשון, ולהקל במידה מסוימת בעונשו של הנאשם האחר אך ורק כדי לעודדו בהליך השיקום בו החל).


עברתי גם על שורה ארוכה של פסקי דין שהגישו לי ב"כ הנאשמים, בכולם בית המשפט הפנה לסיכון הטמון בהצתה באזור מגורים, אך יחד עם זאת בתי המשפט הקלו בעונשם של חלק מהנאשמים בין משום נסיבות אישיות, ובין משום נסיבות מקלות אחרות – רף הענישה אינו אחיד, ונשקל כל מקרה על פי נסיבותיו, ומבין כל פסקי הדין שהוגשו לי ראיתי לציין את ת"פ 159/08 (בימ"ש מחוזי בנצרת), שם דובר בנאשם שיצא במשא התנכלות לאיש משטרה ובני משפחתו, ובין היתר שלח אש בגדר הבית ובשער הכניסה, הטריד טלפונית את משפחת השוטר במספר רב של פעמים, ובית המשפט שם מצא לנכון לקבוע שהואיל ומדובר בהתנכלות לאיש משטרה, הרי זו נסיבה לחומרא, המלמדת על עזות מצח, על מסוכנות, הכל על רקע של קבלת דו"ח תנועה שהנאשם התקומם כנגדו ועל כן ראה בכך קריאת תיגר על רשויות החוק – שם הוטל על הנאשם עונש מאסר של 3 שנים ופיצוי לטובת המתלונן.


5.
גיליון הרשעותיהם של הנאשמים הוא מכביד, לנאשם 1 הרשעות רבות מאד במגוון רחב של עבירות רכוש, אלימות, סדר ציבורי, סמים, ריצה מספר עונשי מאסר, והשתחרר כארבעה חודשים לפני ביצוע העבירות נשוא כתב האישום.


נאשם 2 הורשע גם הוא במגוון רחב של עבירות, לרבות עבירת הצתה בה הורשע בבית משפט לנוער בשנת 2005 בגין אירוע משנת 2004, ריצה עונש מאסר בפועל, תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהוטל עליו בת"פ 1629/05 (בימ"ש לנוער בת"א), כמו כן קיימת התחייבות ברת חילוט על סך 3,000 ₪ שהוטלה עליו באותו תיק.


6.
עיינתי במכתבו המפורט של נאשם 1 שבו גולל את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הלא קלות, התייחס למצבה של אמו ולצורך לטפל בה, התייחס לעונש המאסר שריצה בעבר ולרצון שלו לשקם את חייו ולתפקד כאדם נורמטיבי, פירט בדבריו בעל פה וגם במכתבו את הרקע לביצוע העבירות כאשר הוא מציין שמדובר בשיקול דעת שהופעל על ידו בשעה שחש מושפל ונפגע מהתנהגות השוטרים כלפיו, הביע חרטה על כל הנזק והצער שגרם לא רק במקרה זה אלא בכל שנות חייו, הוסיף וציין שהוא היה שתוי בעת ביצוע העבירה ופעל כפי שפעל בלי להקדיש לכך מחשבה ראויה, ועתר לבית המשפט להקל עם חברו שנעדר את אותה כוונה פלילית שהיתה לו.

כך גם אמר הנאשם 2.


7.
אכן מדובר במעשה חמור ביותר שמצביע על מי שלא הפיק כל לקח מהסתבכויותיו הקודמות, על מי שלא נרתע מעונשי מאסר בפועל ועונשי מאסר מותנים, על מי שהיה נכון ליטול סיכון של פגיעה בחפים מפשע על רקע של רצון שלו לנקום באנשי משטרה שהשפילו אותו – ועל מי שמזלזל ברשויות אכיפת החוק, ועל כן נאשמים שכאלה אינם ראויים לחסד מצד בית המשפט, לבטח לא התחשבות בנסיבות אישיות.


יחד עם זאת, בית המשפט חייב לשוות לנגד עיניו את מכלול הנסיבות בטרם הוא גוזר את דינו של הנאשם, ושלא כדעת הסניגורים, הנזק המינורי אינו שיקול מרכזי בקביעת העונש, שהרי הנאשמים עשו את שהתכוונו לעשות שעה ששילחו את האש בדלת ובחלון תחנת השיטור, והנזק המינורי הינו תולדה של התערבות אזרחים אשר כיבו את האש ולא משום העובדה שהנאשמים לא התכוונו להצית את כל המבנה.


אם החלטתי
בסופו של דבר שלא למצות את חומרת הדין עם הנאשמים, הרי החלטה זו הינה פועל יוצא של הודאת הנאשמים באופן מיידי במיוחס להם בכתב האישום, דברי החרטה והצער החריגים שהביעו הנאשמים, הרצון שלהם לשקם את חייהם, ההכאה על חטא ובקשת הסליחה שהם הביעו באופן בלתי משתמע לשתי פנים.


8.
עיינתי בשורת פסקי הדין שהגישו לי הצדדים, וניתן לראות שאכן הפסיקה אינה אחידה והיא תולדה של איזון ראוי בכל מקרה ומקרה בין חומרת העבירה מחד, לבין נסיבות אישיות וסיכויי שיקום העבריין מאידך, אך כאמור לא ראיתי מקרים של הצתת תחנת משטרה בין פסקי הדין שהוגשו לעיוני – נסיבה שללא ספק מהווה נסיבה מחמירה, אף שיש לשקול אותה בפספקטיבה הראויה בשים לב לעובדה שמדובר בתחנת שיטור קהילתית שלא היתה מאויישת בשעת מעשה.


סופו של דבר ולאחר שנתתי את דעתי לכלל השיקולים לקולא ולחומרא, מצאתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

א.
מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים, בקיזוז ימי מעצרם של הנאשמים.

ב.
אני מורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהוטל על הנאשם 2 בת"פ 1629/05 (בימ"ש לנוער בת"א יפו), גז"ד מיום 11.4.06, באופן חופף לעונש המאסר שהטלתי על הנאשם בתיק זה.

למען הסר ספק, שני הנאשמים ישאו בעונש מאסר בן 30 חודשים.

ג.
18 חודשי מאסר, אך הנאשמים לא ישאו בעונש זה אלא אם יעברו תוך 3 שנים משחרורם ממאסר, עבירה בה הורשעו או כל עבירה אחרת מסוג פשע.

אני מחלט את ההתחייבות על סך 3,000 ₪ עליה חתם הנאשם 2 באותו תיק בבית משפט לנוער, וקובע שהנאשם 2 יפקיד סכום זה בקופת בית משפט
תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יאסר למשך חודשיים.

זכות ערעור תוך 45 יום.


ניתן והודע היום 24.12.09 במעמד הצדדים.



חאלד כבוב
, שופט







פ בית משפט מחוזי 4093/09 מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' דוד חנינה, שלמה ביטון (פורסם ב-ֽ 24/12/2009)