פסקי דין על ד"ר אלכסנדר קורת | פסקי דין על ד"ר צבי בן ישי | פסקי דין על דליה אלנהורן | פסקי דין על משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

19176-07/09 וע     28/12/2009




וע 19176-07/09 ד"ר אלכסנדר קורת, ד"ר צבי בן ישי, דליה אלנהורן נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים








בית משפט השלום בחיפה



28 דצמבר 2009

ו"ע 19176-07-09 אלנהורן נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים






בפני

כב' השופט
אהרון
שדה
ד"ר אלכסנדר קורת
ד"ר צבי בן ישי


עוררים

1
.
דליה אלנהורן


נגד


משיבים

1. משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים




פסק דין




בפני
נו ערר על החלטת המשיבה הדוחה את בקשת העוררת לקבלת קצבה חודשית לניצולי שואה יוצאי מחנות ריכוז,גטאות ומחנות שעבדו בהם בעבודת פרך עפ"י חוק התכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים וסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה),התשס"ח-2007.
הבקשה נדחתה ע"י המשיבה מהטעם שהעוררת איננה עומדת בתנאי היסודי של שהייה במחנה ריכוז,בגטו או במחנה שעבדו בו בעבודת פרך ולא הביאה כל ראיה ששהתה במחנה או בגטו כאלו המוכרים לצורך הקצבה.
למעשה, אין בין הצדדים שום מחלוקת עובדתית וגם אם יש הרי שנקודת המוצא היא כי כל המסכת העובדתית המתוארת ונטענת ע"י העוררת נכונה ואכן התקיימה.
גם ההכרעה בערר פשוטה ולכאורה צריכה להיות קצרה ולקונית אלא שבכך אנו חשים כי לא נצא ידי חובתנו כלפי העוררת ורבים מחבריה שסבלו ונרדפו בתקופת השואה, אנשים שמחסור ודוחק היו מנת חלקם אז וגם היום כשהגיעו לגיל גבורות מלווים אותם הן הזיכרונות ותוצאות הנרדפות והן המחסור שכשלעצמו מהווה קריטריון בסיסי לקבלת הקצבה (החוק הרלוונטי קובע זכאות ל"קשישים נזקקים").
מעיון בערר עולה כי העוררת מבלבלת בין שני חוקים שונים שדורשים תנאי סף שונים. נכון הוא שיוצאי טוניס הוכרו כמי ששהו בשטח כיבוש נאצי ברם הכרה זו היא לצורך זכאות עפ"י חוק נכי רדיפות הנאצים ואין לה משמעות לגבי החוק שבמסגרתו הגישה כעת העוררת את בקשתה לקצבה.
העוררת איננה טוענת ששהתה במחנה או גטו מוכרים,איננה מציינת שם של כזה מחנה או גטו ואין בידנו ולו ראשית ראיה שתוכל לבסס קביעה בדבר זכאות עקב שהייה במחנה/גטו מוכרים.
משכך ובאשר להכרעה המשפטית בערר, הרי שדינו להדחות. המסגרת המשפטית נשארה בגדרה של הבקשה המקורית לקבלת הקצבה הנמצאת בפני
נו והחוק הרלבנטי (קצבה ליוצאי מחנות ריכוז,גטאות ומחנות שעבדו בהם עבודת פרך). נכון הוא שאם הייתה עולה העוררת לישראל לפני 1.10.53 לכאורה הייתה זוכה להכרה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ולא הייתה נזקקת לתבוע עפ"י החוק שבכותרת אלא שהעוררת עלתה לישראל לאחר מכן ולכן היא איננה יכולה להכנס לגדרו.
התאריך שנקבע בחוק נכי רדיפות הנאצים אינו גמיש ואין לנו סמכות להאריכו,למעשה גם לא התבקשנו לעשות כן.
בימים אלו התפרסם פסק דינה המלומד והמפורט של ועדת הערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים המתכנסת בתל אביב בראשות כב' השופט שלמה פרידלנדר והסוקר את הרקע ההסטורי שנוגע לחקיקת החוקים השונים
הנוגעים לניצולי השואה כמו גם את התנאים לקבלת הקצבאות וההטבות השונות ואין לנו אלא לאמץ בשתי ידיים

פסק דין
זה המתפרס על פני 29 עמודים ואשר מתאר את המצב המשפטי הנוכחי לאשורו (ראה ו"ע 676/09 קובנט נגד הרשות המוסמכת,ו"ע 1233/08 גורנו נגד הרשות המוסמכת בית משפט השלום בתל אביב).
פסק דין
זה אגב,מתייחס באופן מפורש ליהודי טוניס ושאר מדינות צפון אפריקה שם לא זכו הרבעים והשכונות היהודיות שסבלו מאד להכרה כגטאות המזכים בתגמול בשל תלות הדין הישראלי בדין הגרמני ובקרנות הגרמניות והאוסטריות.
היות והעוררת טענה לאפליה מסויימת בין יהדות צפון אפריקה ליהדות אירופה ראינו לנכון לציין שמחנות,"גטאות" ומקומות אחרים באירופה שגם בהם התחוללו זוועות שקשה לתאר (ואפילו בורות מוות לשם הובלו יהודים ע"מ לירות בהם) לא הוכרו לצורך החוק שבכותרת.
אלא שכאמור דעתנו אינה נוחה מהתוצאה אליה אנו נאלצים להגיע לא בשל מקורה וטעמה המשפטיים אלא בשל השלכותיה המוסריות על ציבור לא מבוטל של ניצולים שלרוב אינם מבינים מדוע דווקא הם אינם זכאים לכל פיצוי ומדוע הם מופלים לרעה.
בחרנו להוסיף מילים ולו בכדי להיות לפה לאותו ציבור ניצולים שמופיע בפני
נו, ציבור זה אינו מצליח להבין תמיד את הדקויות המשפטיות, את שליטתם של הדין הגרמני והקרנות המממנות על זכאותם ואת שיקולי התקציב שכולם בסופו של דבר מביאים לתוצאה שתביעתם נדחית.
הניצולים מתקשים לקבל הסברים בעלי אופי "ביורוקראטי" מבחינתם ומתקשים להבין כיצד בית משפט ישראלי אינו מכיר בסבלם, אינו קובע זכאות כלשהי ומשמש למעשה כ"ממלא הוראותיו" של הדין הגרמני, מדובר בקונוטציה בעייתית מאוד לדידם.
כמעט כל עורר שתביעתו נדחתה מהטעמים דלעיל אינו מבין מדוע סבלו פחות משל אחרים ומדוע הוועדה הפועלת בבית המשפט אין בכוחה לסייע לו.
נראה כי הגם שהקריטריונים שנקבעו בחוקים השונים קשורים קשר אמיץ עם הסכמים והחלטות של המוסדות הגרמניים שבבסיסם באו להיטיב עם הניצולים והם גם קשורים לשיקולים תקציביים שונים הרי שבעיני הניצולים קריטריונים אלו נראים שרירותיים גרידא ומפלים ואנו ראינו לנכון לבטא עניין זה בפסק דיננו,כיום עם פרסום פסק הדין הנ"ל בעניין קובנט ואח',הרי שההסברים לסיטואציה שנוצרה ומקורה מפורטים וזמינים לכול.
מנגד ולמען האיזון הנדרש, החוק שבצילו חוסה תביעת העורר התקבל בכנסת לאחר דיונים בהם השתתפו בין היתר גם נציגי ארגוני הניצולים ומן הסתם נקבעו תנאי ולשון החוק לא באופן שרירותי אלא לאחר הפעלת שיקול דעת המחוקק.
כאמור, יכולים אנו לפסוק רק בגדרו של החוק ובגדר הסמכות שניתנה לנו ומשכך אין מנוס אלא לדחות את הערר.
אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום,
י"א טבת תש"ע, 28 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.






אהרון שדה
, שופט
יו"ר הוועדה

דר' אלכסנדר קורת
חבר הוועדה

דר' צבי בן-ישי
חבר הוועדה












וע בית משפט שלום 19176-07/09 ד"ר אלכסנדר קורת, ד"ר צבי בן ישי, דליה אלנהורן נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים (פורסם ב-ֽ 28/12/2009)