פסקי דין על בן הרשנזון | פסקי דין על אבי הרשנזון | פסקי דין על עירית רמת גן | פסקי דין על רשות השידור חיפה ואח' |

19795-06/09 הפ     28/12/2009




הפ 19795-06/09 בן הרשנזון נ' אבי הרשנזון, עירית רמת גן, רשות השידור חיפה ואח'








בית משפט השלום בחדרה



28 דצמבר 2009

ה"פ 19795-06-09 הרשנזון נ' הרשנזון ואח'






בפני

כב' השופט
נאסר ג'השאן


מבקש

בן הרשנזון


נגד


משיבים

1. אבי הרשנזון
2. עירית רמת גן
– נמחקה
3. רשות השידור חיפה
4. ליז הרשנזון
5. אנג'לה חן




פסק דין



1.
זוהי תובענה, על דרך המרצת פתיחה, להצהיר כי המיטלטלין המצויים בדירת המגורים ברחוב חטיבת הנח"ל 22/23 בחדרה (להלן: "הדירה") הם בבעלותו הבלעדית של המבקש וכי אין למשיב מס' 1 ו/או למשיבים האחרים זכויות במיטלטלין אלה.

2.
מלבד המשיבה מס' 4, גרושתו של המשיב מס' 1, לא הגיש מי מהמשיבים תגובה לבקשה. המשיבה מס' 4 התנגדה לבקשה, צירפה לה תצהיר מפורט בגדרו טענה, כי מדובר בניסיון של המבקש לסייע לאחיו, המשיב מס' 1, להסתיר את מיטלטליו מעיני נושיו. עוד הוסיפה המשיבה מס' 4 וטענה, כי המיטלטלין נשוא התובענה הם בבעלות המשיב מס' 1 ולמבקש אין כל זכויות בהם.

טענות המבקש

3.
בבקשתו טען המבקש, כי הוא הבעלים של הדירה ולהוכחת טענתו זו צירף חוזה רכישת הדירה משנת 2000, לפיו רכש המבקש, בהיותו קטין, את הדירה מכונס נכסים.

4.
לטענת המבקש, הוא רכש את המטלטלין המפורטים ברשימה נספח ב' לבקשה. מיטלטלין אלה, כך לטענת המבקש, הם רכושו הפרטי (סעיף 2 לבקשה). עוד מוסיף המבקש, כי הוא השכיר את הדירה על מיטלטליה לאחיו, המשיב מס' 1, וכי בדירה מתגוררים היום המשיב מס' 1, אשתו וילדיו.

5.
להוכחת טענתו, צירף המבקש לבקשתו חוזה שכירות שנערך ונחתם בחדרה ביום 1.1.2008, לפיו השכיר המבקש את הדירה למשיב מס' 1 בתמורה לדמי שכירות על סך 2,500 ₪. בסעיף 18 להסכם נכתב כי "הדירה נשארה מרוהטת, כולל כל מוצרי החשמל, מקרר, מזגן, טלפון אלחוטי, שני מכשירי די.וי.די, פלזמה, מחשב, מסך מחשב, מדפסת, סלון, חדר שינה קומפלט, חדר ילדים קומפלט".

טענות המשיבה מס' 4

6.
המשיבה מס' 4 מתנגדת, כאמור, לבקשה. בתצהירה שצורף לתגובתה, טוענת היא כי התגרשה מהמשיב מס' 1 בשנת 2001. לטענתה, הליך זה הינו נסיון מצד המשיב מס' 1 להסתיר רכושו מעיני נושיו ובכללם המשיבה מס' 4. לטענת המשיבה מס' 4 המבקש מנסה לסייע לאחיו להימלט מתשלום חובותיו והמשיב מס' 1 הוא זה שערך שיפוץ יסודי בדירה, ריצף אותה והקים בה קירות גבס (ס' 9 לתצהיר). המשיבה מס' 4 מוסיפה וטוענת, כי המשיב מס' 1 נישא בשנית בשנת 2003 והחל מתגורר בדירה מאז ובמשך לפחות 6 שנים, כאשר המבקש מעולם לא התגורר בדירה.

7.
המשיבה מס' 4 מוסיפה וטוענת כי המיטלטלין המצויים בדירה נרכשו ע"י המשיב מס' 1. המשיבה מס' 4 טוענת כי המבקש היה בן 18 כאשר החל להתגורר בדירה ואין זה סביר כי אדם צעיר ירכוש מיטלטלין מן הסוג האמור ברשימה נספח ב' לבקשה ואין זה סביר כי הוא ישכיר דירה מרוהטת לאחיו.

נטל ההוכחה

8.
בסיכומיו בפני
, טען ב"כ המבקש, כי הנטל להוכיח את זהות הבעלים במיטלטלין רובץ על המשיבה מס' 4. לטענתו, הואיל והמבקש הוא הבעלים במקרקעין, הרי קמה חזקה שהוא הבעלים במיטלטלין הנמצאים בדירה. טענתו זו מבסס המבקש על סעיף 12 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, הקובע כי "הבעלות במקרקעין חלה גם על המחובר אליה חיבור של קבע". לעניין זה, מפנה ב"כ המבקש לבש"א (ת"א) 167069/06 דורדיה אינווסנטס בע"מ נ' הכט אפריים 2002 בע"מ ואח'
(טרם פורסם).

9.
מאידך, טען ב"כ המשיבה מס' 4 כי הנטל להוכיח את בעלות המבקש במיטלטלין הנמצאים
בדירה שבחזקת אחיו רובץ על המבקש.


10.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה, כי על המבקש הנטל להוכיח כי הוא הבעלים במיטלטלין המוחזקים ע"י אחיו- המשיב מס' 1 . הנימוק הראשון שמביאני למסקנה זה הוא שאף על תביעות מן הסוג הזה נשמר הכלל : "המוציא מחברו עליו הראיה" אך הטעם העיקרי למסקנתי היא החזקה הקבועה בסעיף 28 (א) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967, שקובע כדלקמן;

"מטלטלין שעוקלו שהיו על גופו של חייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שאינם שלו".



ואילו סעיף 28 (ג) לחוק ההוצאה לפועל קובע;


"הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לבקש עיכוב ביצוע של החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לעניין הבעלות על המטלטלין המעוקלים; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו".

11.
משמע- החוק מקים חזקה, לפיה חזקה שמיטלטלין הנמצאים במקום מגוריו של אדם, הם בבעלותו. חזקה זו פועלת במישור היחסים בין המחזיק במיטלטלין מצד אחד (בענייננו- המשיב מס' 1 ), הטוען לבעלות בהם (המבקש) והמבקש לעקלם (במקרה דנן- יתר המשיבים).

12.
הסעיף קובע, למעשה, כי נושה בתיק הוצאה לפועל יהיה רשאי לעקל מיטלטלין הנמצאים בביתו של חייב, באשר רואים מיטלטלין אלה כנכסי החייב. על הטוען לבעלות במיטלטלין הנמצאים בביתו של החייב, לפנות לבית המשפט כמצוות סעיף 28 (ג) ולבקש סעד המוכיח בעלותו במיטלטלין. הכלל הוא, אף במקרה זה, כי המוציא מחברו עליו הראייה.

13.
לא אוכל לקבל את גישת ב"כ המבקש, הטוען, כי חזקה שהבעלים בדירה הוא הבעלים במיטלטלין שבה וזאת ממספר נימוקים. טעם אחד הוא שגישה זו תביא לתוצאות אבסורדיות, ולפיהן- כל המשכיר דירה לחברו מוחזק כבעלים במיטלטלין המצויים בדירה. מיטלטלין אלה יהיו באופן אוטומטי נתונים לסכנת עיקול מטעם נושים של הבעלים בדירה אף שאינו מתגורר בדירה. טעם אחר הוא- שמסקנה זו אינה הולמת את לשונו ותכליתו של חוק ההוצאה לפועל, אשר קובע, כי מיטלטל הנמצא על גופו או בכליו או "בחצרים שבהחזקתו"- רואים אותם כנכסי החייב.

14.
כאמור- המבקש מנסה לבסס את טיעונו על סעיף 12 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 הקובע כלהלן:

"הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינה אם המחוברים נבנו, ניטעו או חוברו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר."

15.
לשון הסעיף ברורה. זכות הבעלות במקרקעין משתרעת על הבנוי עליה, הנטוע בה והמחובר אליה חיבור של קבע "זולת מחוברים הניתנים להפרדה". המבקש עצמו לא טען בבקשתו, כי מדובר במחוברים, כי אם במיטלטלין שהוא רכש. משמע- המבקש טוען לבעלותו במה שלא מחובר למקרקעין ולכל היותר טוען לבעלותו במחוברים הניתנים להפרדה. לפיכך- אין בסעיף 12 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 בכדי להושיע את המבקש.


16.
מכאן אפנה לבחון את השאלה: כלום הוכיח המבקש ברמת ההוכחה הדרושה
במשפט אזרחי, כי המיטלטלין המפורטים בנספח ב' לבקשתו הם בבעלות המבקש?

הכרעה

17.
למען הוכחת בעלות במיטלטלין המוחזקים בידיו של אחר, אין די באמרות סתמיות לפיהן המבקש הוא שרכש את המיטלטלין .המבקש לא הציג כל חשבונית, קבלה או הסכם להוכחת רכישת ולו פריט אחד מן הפריטים שלגביהם מבוקש

פסק דין
הצהרתי. המבקש העיד, כי אין בידיו כל מסמך המוכיח רכישת פריט אחד מן הפריטים הנ"ל (ראו עדותו בעמוד 2 לפרוטוקול שורות 7-6, שורה 13 וכן בעמוד 4 שורות 8-13).
לפיכך- אין בפני
ראיה עצמאית כלשהיא המוכיחה רכישת המיטלטלין. לא זו אף זו, אין בפני
ראייה אחת או ראשית ראייה להוכחת הטענה שהמבקש רכש פריט אחד מן הפריטים שלגביהם מבוקש

פסק דין
הצהרתי.


אפילו הייתי מקבל את הסבריו של המבקש שאין הוא נוהג לשמור חשבוניות – איני יכול לקבל הסבריו לגבי העדר תעודות אחריות (למוצרי חשמל- לדוגמא), שכל קונה סביר במיוחד "הקנאי לדבריו שלו" (ראו דברי המבקש בעמ' 3 שורה 24 שם הוא מעיד : "אני מאד קנאי לדברים שלי"), היה מחזיק בידיו.

18.
לגרסת המבקש, הסכם השכירות בין המבקש לבין המשיב מס' 1 נערך ביום 1.1.08, לאחר שהחלו נושיו של המשיב מס' 1 לעקל את המיטלטלין (ראו דברי המבקש "רק בגלל התביעות שלכם עשינו חוזה – עמוד 2 שורות 24 ו- 25).

מאידך- מעיד המבקש כי בחצי השנה האחרונה הוא רכש "שני מוצרי חשמל, תנור חדש ומדיח". אם כך- שני פריטים אף נרכשו לאחר שהוגשו תביעות כנגד המשיב מס' 1 ואף לאחר חתימת חוזה השכירות. מדוע, אפוא, לא טרח המבקש לשמור קבלות או חשבוניות לאחר רכישת פריטים אלו – למבקש הפתרונים!

19.
ואם לא די בכך; המבקש שמעיד על עצמו, כאמור, כמי שקנאי לדברים שלו, אינו יודע למנות את המיטלטלין שרכש (דבריו בעמוד 2 שורות 1-2). המבקש מעיד כי רכש המיטלטלין בהיותו בן 18 – בתחילת שירותו הצבאי (דברי המבקש בעמ' 3 שורה 12).

גרסת המבקש אינה מתיישבת עם שורת ההגיון ולו מן הסיבה שלא הובאה כל עדות, ממנה אוכל להסיק כי צעיר בן 18 שאינו נשוי ואין לו ילדים, רוכש רהיטים המתאימים למגורי משפחה, לרבות "חדר ילדים קומפלט". אף אם אניח כי ריהוט זה נרכש במרוצת השנים – לא מצאתי הסבר לשאלה מדוע המבקש חייב לרהט דירה בה מתגורר אחיו או מדוע ממשיך המבקש לרכוש עד היום ריהוט מקום שאחיו, המשיב מס' 1, מתגורר בדירה עם בני משפחתו. לא מצאתי תשובה לשאלה מדוע ומתי נרכש חדר ילדים, כאשר המבקש אינו נשוי, אין לו ילדים וכאשר המשיב מס' 1 החל להתגורר בדירה מיד לאחר שנשא אשה שנייה.

20.
לסיכום, המבקש לא הרים את הנטל להוכיח את בעלותו במיטלטלין הנמצאים בדירה ולא סתר החזקה, לפיה המיטלטלין הנמצאים בדירה הם בבעלות המשיב מס' 1 . מעבר לכשלונו של המבקש להוכיח את בעלותו במיטלטלין, נראה, כי בגרסת המבקש קיימות סתירות מהותיות, שגרמו לי להתרשם, כי המבקש העיד באופן מגמתי
ועל כן עדותו אינה מהימנה עלי.

21.
מסקנתי הנ"ל מובילה למסקנה, לפיה חוזה השכירות, לכל הפחות באשר לסעיף הקובע כי הדירה הושכרה כמרוהטת הוא חוזה למראית עין וככזה-בטל, לפי הוראות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

22.
הבקשה נדחית, אפוא. המבקש ישלם למשיבה מס' 4 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל ע"ס 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום,
י"א' טבת תש"ע, 28 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט שלום 19795-06/09 בן הרשנזון נ' אבי הרשנזון, עירית רמת גן, רשות השידור חיפה ואח' (פורסם ב-ֽ 28/12/2009)