פסקי דין על זיאדה זיאדה | פסקי דין על משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים

38/01 ענ     27/11/2007




ענ 38/01 זיאדה זיאדה נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים




בעניין:

1



בתי המשפט

בבית משפט השלום בחיפה

ועדת ערר

לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (נוסח משולב)


בפני
:
כב' השופט שמעון שר
- יו"ר הועדה
ד"ר וליש - חבר ועדה
ד"ר זילברמן - חבר ועדה



ענ 000038/01







27/11/2007


בעניין
:
זיאדה זיאדה



ע"י ב"כ


רוזן אורי

המערער/ת

נ
ג
ד


משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים



באמצעות
פרקליטות מחוז חיפה

המשיב

פסק דין

1.
בתאריך 26.12.85 נפגע המערער בתאונת דרכים בתקופת ועקב שירותו במשמר הגבול. המערער נפגע בכתף שמאל ובברך שמאל. קצין התגמולים דחה את תביעתו להכיר בפגיעות אלו בנימוק שלא נותרה לו נכות. המערער הגיש ערעור על החלטה זו במסגרת ענ 372/93 וקצין התגמולים הכיר בפגיעה בכתף שמאל.

במסגרת ענ 372/93 קבע המומחה מטעם המערער, פרופ' חיים שטיין, כי נותרה לו נכות רק בכתף שמאל ולא בברך, לפיכך חזר בו המערער מערעורו בקשר לברך. בהחלטת ועדת הערעור מיום 03.07.95 נדחה הערעור בקשר לברך שמאל.

2.
המערער המשיך לסבול מכאבים והגבלות בתנועת ברך שמאל ובדיקת
mri
שביצע ביום 18.11.99 העלתה כי הוא סובל מקרע במיניסקוס המדיאלי של הברך. לפיכך, ביום 24.01.00 הגיש המערער בקשה לקצין התגמולים לפי סעיף 35(א) לחוק כי לאור ממצאי הבדיקה מתבקשת החלטה חדשה בעניינו.

קצין התגמולים דחה הבקשה בהחלטתו מיום 07.08.00 בנימוק שאין קשר סיבתי בין החבלה הנ"ל לבין מצב ברך שמאל.

3.
על החלטה זו ערער המערער בתיק דנן וביום 14.02.05 נדחה הערעור בטענת מעשה בית דין והתיישנות. ביהמ"ש המחוזי הפך ההחלטה במסגרת ע"א 1308/05 והורה לועדת הערעור לדון ולהחליט לגופו של עניין

4.
הוכחת הקשר הסיבתי בין המחלה לתנאי השירות הצבאי:
כאמור, כדי להכיר בתביעתו של חייל חוק הנכים דורש הוכחה כי נכותו נגרמה "עקב" השירות הצבאי. משמעותה של דרישה זו היא הוכחת קשר סיבתי בין
הופעת המחלה או החמרתה לבין השירות הצבאי. קשר סיבתי זה מוסק על-ידי בית-המשפט תוך התבססות על המידע הרפואי המוצג בפני
ו, אך גם תוך הפעלת שיקולים נוספים של מדיניות משפטית. כפי שנקבע על-ידי כב' השופטת ביניש:
"שאלת הקשר הסיבתי (המשפטי) בין מחלה כלשהי לבין השרות הצבאי היא שאלה שבמשפט, ועל כן מסורה היא להכרעתו הסופית של בית המשפט ולא של הרופא; ואולם, בית המשפט יפעיל שיקול דעתו בהתבסס על חוות דעת המומחים המונחות לפניו..."

(ראה רע"א 1521/95 שטיין נ' קצין התגמולים, משרד הבטחון – אגף השיקום . וראה גם ע"א 137/64 וינשטיין נ' קצין התגמולים, בעמ' 519).
חלוקתו של נטל ההוכחה של הקשר הסיבתי הוסברה בעבר על-ידי הנשיא שמגר בע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט (להלן – הילכת
רוט, בעמ' 214:
"נטל ההוכחה בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי, המהווה אחד מהנדבכים הדרושים להקמת עילת התביעה, רובץ תמיד על התובע (בהיעדר הוראה אחרת בחוק...). אולם, בעוד שנטל השכנוע, הוא 'החובה מס' 1' כהגדרת השופט אגרנט (כתוארו אז) בע"פ 28/49 בעמ' 523, רובץ על התובע מתחילתו של ההליך ועד לסופו... הרי שנטל הבאת הראיות, הוא 'החובה מס' 2', יכול שיעבור מצד אחד למשנהו במהלך ההליך. כך, גם כאן על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי לשירות, אולם משהוכיח קיומן של נסיבות מסוימות במהלך השירות, על קצין התגמולים הנטל לסתור קיומו של קשר סיבתי כזה".
הוכחת הקשר הסיבתי המשפטי תישען בראש ובראשונה על הוכחתו של קשר סיבתי עובדתי בין המחלה לבין השירות הצבאי (ר' דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן [5], בעמ' 747)

המחלוקת הרפואית
5.
הצדדים
איש איש ומומחיו
הביאו את הדברים בפני
בית המשפט כאשר כל צד טוען לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות הנטענת ובין השירות הצבאי.
נסקור תחילה את העמדות אותן הביעו המומחים מטעם הצדדים.

א.
חוות דעת המומחה מטעם קצין התגמולים, פרופ' ביאליק, מיום 20.07.00:
"דיון: סובל משחיקת סחוס קלה על רקע יישור יתר של הברכיים. אין כל אפשרות ששחיקה קלה מסוג זה נגרמה עקב מנגנון שפגע בכתף, במרפק שמאל, בגב תחתון ובקרסול ימין וללא כל ממצא בזמן החבלה.
לפיכך, בסיכום, אין קשר של גרימה או החמרה בין החבלה בים 26/12/85 ובין בעיית ברך שמאל".

ב.
חוות דעת המומחה , ד"ר מיכאל בסר, מיום 05.09.00:
"סיכום ומסקנות:
מדובר על גבר בן 37 אשר בזמן שירות צבאי היה מעורב בתאונת דרכים ומאז סובל מכאבים בכתף שמאל, ברך שמאל, ע"ש צווארי ומותני...
ברך שמאל כתוצאה מהפגיעה בדצמבר 85 תמיד כואבת וכעת פיתחה שינויים ניוונים אשר ילכו ויחמירו... כל תלונותיו הם כתוצאה מהתאונה של דצמבר 85".

ג.
חוות דעת המומחה מטעם המערער, ד"ר הלל אדמוני, מיום 06.09.02:
"בסיכום:

זיאדה נפגע בתאונת דרכים, בה נסע במשאית שהתהפכה, בשנת 1985.
הוא נפגע בחלקי גוף שונים, כולל כתף שמאל, כף יד שמאל, ברך שמאל.
כשנתיים לאחר מכן החל לסבול בצורה הולכת ומתגברת, כאבים והגבלות בברך השמאלית.
יש לציין, שלפני התאונה הנ"ל, מעולם לא סבל כל בעיה בברכיו.
לאחר שנבדק מספר פעמים ואף עבר בדיקת תהודה מגנטית, נותח בברכו, בשנת 1999 – והתגלה נזק בסחוס המדור המדיאלי.
למרות הטיפול הניתוחי הוא לא הסתדר. הוא אינו יכול לחזור לפעילות גופנית מלאה, יש לו כאבים ומגבלות גם בתפקוד היומיומי.
בבדיקה שערכתי לו, מצאתי מימצאים המצביעים על פגיעה ביציבות המדיאלית של הברך, פגיעה בפיקה ובמדור המדיאלי של הברך.
איני מסכים כלל עם פרופסור ביאליק, שמסקנותיו אינן מתאימות למצב החולני של הברך השמאלית.
הוא בעצמו מתאר בבדיקה, שיש דלדול בשרירי הירך השמאלית, מציין אף שיש הגבלה של 90 מעלות בכפיפה – שזוהי בהחלט מגבלה משמעותית בתנועה לברך, שלכאורה לא נפגעה כלל, כי אם אכן יש לו פגיעה בשתי הברכיים, על רקע ישור יתר, כפי שהוא מצין, מדוע אם כן יש הבדל כל כך גדול בתפקוד הברכיים?
לפיכך, יש לקבוע, שכתוצאה מהפגיעה בתאונה הנ"ל נותר זיאדה, נכה לצמיתות, בגין הפגיעה בברך שמאל, לפי התקנות לקביעת דרגת נכות כדלקמן:
מ.א. חבלה בברך שמאל, עם התפתחות שינויים ניווניים קלים והגבלה בתנועות – 35 – (1) – ב- 10% נכות לצמיתות".

ד.
חוות דעת המומחה מטעם קצין התגמולים, פרופ' ו. ביאליק, מיום 02.07.06:
"ביום 20/7/00 חוויתי דעה, שאין קשר החמרה או גרימה בין החבלה ביום 26/12/85 ובין בעיית ברך שמאל...
ביום 26/12/85 נרשם, שבין היתר נחבל בברך שמאל. לא תואר כל ממצא חולני ולא טופל. ביום 06/2/94 פרופ. שטיין, מומחה לכירורגיה אורתופדית, לא מצא כל פגיעה בברך שמאל. ביום 22/6/97 וביום 15/5/98 מר זיאדה זיאדה
לא הזכיר כלל וכלל את בעיית ברך שמאל ברשימת הבעיות מהתאריכים הנ"ל. ביית ברך שמאל הוזכרה רק ביום 1/12/99. דר' מ. בסר ביום 5/9/00 המליץ על נכות בברך שמאל בשעור 10% בגין שינויים ניווניים בבמפרק הפיקה – עצם ירך, אשר לדעתי הינם תוצאת יישור יתר בברך. ביום 28/12/01 דר' י. גוטפריד, מומחה לכירורגיה אורתופדית, בחוות דעתו לא הזכיר כלל בעיית ברך שמאל...
בתהודה מגנטית של הברך ביום 18/11/99 התעוררה שאלת קרע בסהרון הפנימי של ברך שמאל אשר לא אומתה בבדיקה ארטרוסקופית ביום 26/12/99 על ידי דר' מ. בסר.
על פי דר' אדמוני, החלו "בעיות מטרידות בברך שמאל", למרות שאין לכך תיעוד רפואי. אין לי כל ספק, שאילו באמת היה מר זיאדה זיאדה
סובל מבעיות מטרידות בברך, היה על כך תיעוד רפואי כלשהו...
כפי שפורט לעיל, הבעיות בברך החלו כ-13 שנים לאחר האירוע.
למרות שדר' אדמוני ממשיך: "נבדק מספר פעמים על ידי אורתופדים, בגלל הבעיות בברך שמאל...", הוא אינו מציין מתי, כמה פעמים ובעיקר מה היו הממצאים בבדיקות אלה. דר' אדמוני מבליט את הממצאים המתוארים על ידי בחוות הדעת הקודמות, אך מתעלם מהעובדה שממצאים אלה בחלקם, למשל: יישור יתר של הברך – שהינו ממצא מולד, רגישות לכל נגיעה בברך – הנובעת מאישיות הנפגע, אינם תוצאת החבלה. דר' אדמוני גם אינו מסביר, מדוע נפגע שסובל עד כדי כך מבעיית הברך, אינו פונה משנת 1999 עד 2002 (זמן כתיבת חוות הדעת על ידי דר' אדמוני) לעזרה רפואית בעניין הברך..."

6.
פרופ' ביאליק ביקש לעיין בתיקו הרפואי של המערער בקופ"ח על מנת לברר האם קיימים רישומים נוספים המעידים על בעיה בברך וטיבם.

בהשלמה לחוות-הדעת מיום 19/11/06 כותב פרופ' ביאליק כי לאחר עיון נוסף בתיקו הרפואי, לרבות התיק מקופ"ח, לא מצא כל רישום על בעיית ברך שמאל לאחר התאריכים המוזכרים בחוות-הדעת לעיל. נקבע כי "מדובר בעדות נוספת לכך שבסיכום, אין כל החמרה או גרימת נכות כתוצאת החבלה נשוא התביעה, ביום 26/12/85".

סיכומו של יום
7.
לאחר שבחנו את חוות הדעת שהוצגו בפני
נו וכל המסמכים אשר עמדו בפני
נו הגענו למסקנה כי המערער לא הצליח להרים את נטל הראיה,
ובמיוחד השתכנענו מחוות דעתו האחרונה של פרופ' ביאליק, מיום 2.7.06, אשר סקר הן את ההיסטוריה של המערער ואת מצבו נכון להיום, ולא מצא כל אינדיקציה
לבעיה בברך שמאל
אשר יש לה קשר לשירות
הרפואי. כמו כן בחוות דעת המומחה מטעם המערער, ד"ר אדמוני מיום 6.9.02 נכתב כי שנתיים לאחר התאונה החל לסבול כאבים והגבלות בברך שמאל.
ולפיכך, במקרה זה, מאחר והנטל להוכיח הוא על המערער, אין מנוס בנסיבות העניין מדחיית הערעור.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בשאלה המשפטית תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום י"ז בכסלו, תשס"ח (27 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.

שמעון שר
, שופט
יו"ר הוועדה

ד"ר וליש
חבר הוועדה

ד"ר זילברמן
חבר הוועדה

קלדנית: לימור ב.







ענ בית משפט שלום 38/01 זיאדה זיאדה נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים (פורסם ב-ֽ 27/11/2007)