פסקי דין על אשרף וגיה קעדאן | פסקי דין על פואד שריף גנאים | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי

545/08 פשר     28/12/2009




פשר 545/08 אשרף וגיה קעדאן, פואד שריף גנאים נ' כונס הנכסים הרשמי








st1\:*{behavior: }

בתי המשפט


בית משפט מחוזי חיפה
פשר 545/08


בפני
:
כב' השופטת בטינה טאובר
תאריך:


01/01/2010


בעניין
:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980
להלן: "הפקודה"





ובעניין:
אשרף וגיה קעדאן

, ת.ז. 023173057
להלן:"המבקש-הנושה"





ובעניין:
פואד שריף גנאים
, ת.ז.
057547697
להלן: "החייב"






עו"ד ירון רג'ואן
להלן: "המנהל המיוחד"





ובעניין
:
כונס הנכסים הרשמי
להלן: "הכנ"ר"


פסק-דין


1.
ביום 21/5/08 הגיש הנושה, אשרף וגיה קעדאן
(להלן: "המבקש 1") בקשה למתן צו כינוס לנכסי החייב והכרזתו כפושט רגל.

במצורף לבקשת המבקש 1, הוגשה אף בקשת הנושה, ראיד עטאטרי (להלן: "המבקש 2 ") למתן צו כינוס לנכסי החייב ולהכרזתו כפושט רגל.

בבקשות המבקשים צויין (בנפרד ובהתאמה) כי חוב החייב למבקש 1 הינו סך של 54,476 ₪ ולמבקש 2 הינו סך של 31,230 ₪.

עוד פורט וביחס למעשה פשיטת רגל שעשה החייב כי במסגרת בש"א 19456/07 נעתר בית המשפט לבקשה להמצאה של התראת פשיטת רגל לחייב אשר הוגשה במצורף על ידי המבקשים וכי החייב לא הגיש התנגדות להתראה ולא שילם חובו.

2.
ביום 12/6/08 הוגשה לבית המשפט תגובה מטעם המבקשים, באמצעות המבקש 1, ובזיקה להחלטת כב' השופטת ד. סלע מיום 25/5/08 באשר לתנאי הקבוע בסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980. (להלן: "הפקודה").

3.
בהחלטת כב' השופטת ד. סלע מיום 18/9/08 נקבע מועד לדיון בבקשת המבקשים ליום 26/1/09.


מעיון בפרוטוקול מיום 26/1/09 עולה כי הדיון התקיים בנוכחות ב"כ המבקש 1, ב"כ הכנ"ר וללא הופעת החייב וכי ניתן צו כינוס לנכסי החייב.

4.
ביום 15/2/09 הורתה כב' השופטת ד. סלע בהחלטתה על מינוי של עו"ד ירון רג'ואן כמנהל מיוחד על נכסי החייב.

5.
ביום 18/10/09 הוגש דו"ח המנהל המיוחד בנוגע לבקשה להכרזת החייב כפושט רגל.
המנהל המיוחד ציין כי המבקשים איחדו כוחות לצורך הגשת בקשת נושה ומעבר הרף המינימאלי להגשתה וכי המבקש 2 לא הגיש תביעת חוב. המנהל המיוחד ציין כי על החייב הושת תשלום חודשי בסך של 1,500 ₪ וכי החייב לא שילם ולו תשלום אחד לקופת הכינוס. המנהל המיוחד הוסיף וציין כי החייב נחקר במשרדו, נדרש למלא אחר חובותיו בהתאם לצו הכינוס וכי לא המציא את המסמכים שהתחייב. המנהל המיוחד ציין כי לחייב צבורים ערכי פדיון בסך של 32,028 ₪ נכון ליום 10/5/09 בפוליסה לעצמאים הונית המנוהלת על ידי מנורה מבטחים ביטוח בע"מ.

המנהל המיוחד הוסיף וציין, בין היתר, כי לא ניתן לכאורה לתת אמון בדברי החייב באשר לתפקידו כשכיר ולא כבעלים סמוי של מעסיקו, וכמו כן כי התרשם כי החייב אינו רוצה בפירעון חובותיו לנושיו וכי סביר כי ינצל את ההזדמנות כי יוכרז כפושט רגל מבלי שיהא עליו להגיש בקשת חייב במסגרתה עליו הנטל להוכיח כי הסתבך בתום לב. המנהל המיוחד הוסיף וציין ממצאיו ביחס לנכסי החייב.

לעמדת המנהל המיוחד מאחר והחייב לא מילא אחר המתחייב בצו הכינוס וככל שיש לחייב נושים שאינם מעודכנים בהליך הפש"ר, ניתן לשקול להורות על שבירת קופת החייב ומאסרו לשם אכיפת תשלום פיגוריו ומילוי הוראות צו הכינוס עד שתוברר מצבת נכסיו ועיכוב זמני בהכרזתו כפושט רגל. לחלופין, מציע המנהל המיוחד כי יש לשקול הכרזת החייב כפושט רגל אגב סיווג כי ההליך יחול אך על הנושים שידעו פוזיטיבית על ההליך באמצעות החייב, וזאת לשם תשלום המל"ל לאחר בדיקת חוב העובד לנושה מגיש הבקשה.

6.


כב' השופטת סלע הורתה בהחלטתה מיום 27/10/09 וביחס לדו"ח המנהל המיוחד כי הכנ"ר יגיש חוות דעתו עד יום 15/11/09 וכי לחייב זכות תגובה עד יום 1/12/09.

7.
ב"כ הכנ"ר ציינה בחוות דעתה, בין היתר, כי נכון להכנתה הוגשה כנגד החייב תביעת חוב אחת של המבקש 1, הנושה מגיש הבקשה בסך של 58,107 ₪ והביעה עמדתה, לפיה אי הגשת תביעת החוב על ידי הנושה השני שהגיש את הבקשה מעורר חשש כי צירופו לבקשה נועד לאפשר פתיחת הליך הפש"ר בשל חוב נמוך מהסכום הקבוע בסעיף 7(1) לפקודה. ב"כ
הכנ"ר ציינה כי כעולה מדו"ח המנהל המיוחד החייב אינו משתף פעולה בהליך, אינו מגיש דוחות הוצאות והכנסות ואינו משלם תשלומים לקופת הכינוס ועקב כך לא ברור היקף נכסיו וחובותיו של החייב. ב"כ הכנ"ר ציינה כי בנסיבות העניין ומשעה שמדובר בנושה אחד שסכום נשייתו נופל מהסכום הקבוע בסעיף 7(1) לפקודה נראה כי אין מקום לנהל תיק פש"ר.

עוד ציינה ב"כ הכנ"ר כי ההליך נועד בעיקרו לגביית חובות באופן קולקטיבי מהחייב ולא כגביית חובות פרטני עבור נושה אחד והנושה מגיש הבקשה יכול לפעול באמצעות ההוצל"פ ולהטיל עיקול על פוליסת התגמולים של החייב ולהשיג כך את אשר יכול היה להשיג באמצעות ניהול הליך הפש"ר.

לנוכח כך, סבורה ב"כ הכנ"ר כי אין מקום להכריז על החייב כפושט רגל וכי יש לבטל את צו הכינוס שניתן לחייב.

8.
ביום 2/12/09 הגיש החייב בקשה להארכת מועד להגשת תגובה לדו"ח המנהל המיוחד עד ליום 20/12/09. החייב ציין כי קיבל את החלטת בית המשפט מיום 27/10/09 סמוך ליום 15/11/09 וכי לאחר שהצליח לארגן כסף לצורך תשלום שכר טרחה לעו"ד להכנת תגובה, לא עלה בידו למצוא עורך דין שיכין עבורו את התגובה נוכח חופשת חג הקורבן.

9.
ביום 3/12/09 נערך דיון בבקשה להכרזת החייב כפושט רגל בנוכחות ב"כ המבקש 1, המנהל המיוחד וב"כ הכנ"ר.


המנהל המיוחד ציין, בין היתר, כי החייב לא התייצב אף כי נשלח אליו העתק דו"ח המנהל המיוחד בו צויין מועד הדיון, כי החייב נחקר במשרדו ונדרש להמציא מסמכים וכמו כן כי מועד הדיון נמסר לחייב אישית על ידו. המנהל המיוחד שב וציין כי הבקשה הוגשה על ידי המבקשים, כאשר אך המבקש 1 הגיש תביעת חוב וכי החייב אינו משתף פעולה בהליך. המנהל המיוחד הציע כי תינתן פקודת מאסר על מלוא גובה חוב הפיגורים בסך של 15,000 ₪, תביעת החוב תבדק ובמידת הצורך יתבקש לפעול לשבירת פוליסת התגמולים של החייב ומבלי שהחייב יוכרז כפושט רגל.


ב"כ הכנ"ר שבה על העמדה שבחוות הדעת וכן ציינה כי יש לשקול עלות הליך הפש"ר על חשבון קופת הציבור.


ב"כ המבקש 1, טענה כי הבקשה עמדה במועד הגשתה בדרישות הפקודה והטענה כי המבקש 1 כיום הינו נושה יחיד אינה רלוונטית. עוד טענה כי לחייב תיק איחוד בהוצל"פ כאשר סכום החוב הינו 160,000 ₪ וכי באם יפעל המבקש 1 בהוצל"פ לא יקבל דבר. ב"כ המבקש 1 ביקשה לחלופין לפעול בהתאם להצעת המנהל המיוחד וציינה כי המדובר בתביעת עובד והגשתה נועדה אף למיצוי זכויותיו במל"ל.

דיון:

10. הוראת סעיף 42 לפקודה שכותרתה, צו הכרזה על פשיטת רגל, קובעת כדלקמן:

"ניתן על חייב צו כינוס והחליטו הנושים באסיפתם בהחלטה רגילה שהחייב יוכרז פושט רגל, או שלא קיבלו כל החלטה או לא נתכנסו, או שפשרה או הסדר לא אושרו לפי סימן ג' בפרק זה תוך מועד שקבע בית המשפט, יכריז בית המשפט בצו שהחייב פושט רגל, ומשעשה כך יהיו נכסי פושט הרגל ניתנים לחלוקה בין נושיו ויוקנו לנאמן."

יחד עם האמור, לבית המשפט קיים שיקול דעת שיפוטי באשר להכרזתו של חייב כפושט רגל, אף כאשר הבקשה הוגשה על ידי נושה.

היקף סמכותו של בית המשפט בבקשות נושה להכרזת חייב כפושט רגל נדון בע"א 3756/92 מנס נ' הכנ"ר הרשמי ו-6 אח', פ"ד מח(4), 121 ובמסגרתו קבע כב' השופט י. קדמי כדלקמן:

"א. לשיטתי, סעיף
42
לפקודה אינו מבטא הוראה קונקלוסיבית, הכובלת את ידיו

של בית המשפט בכל

הקשור להכרזת חייב כפושט-רגל למקרים המפורטים בו ואינו שולל ממנו בהקשר זה שיקול-דעת שיפוטי, המביא בחשבון את כלל השיקולים המתחייבים מן הצורך לעשות צדק עם כל הנוגעים בדבר
.
על-פי גישה זו, סעיף
42
לפקודה אינו אלא "מורה דרך", המנחה וממחיש את דרך יישומה של סמכותו של בית המשפט בדבר הכרזת חייב כפושט-רגל. אין לראותו כמציג רשימה סגורה של נסיבות, שכאשר הן מתקיימות חובה על בית המשפט להכריז על חייב כפושט-רגל, וכאשר אינן מתקיימות אין בית המשפט מוסמך לעשות כן.
אופי המשימה שהטיל המחוקק על בית המשפט בפקודה מחייב את הפרשנות המוצעת לעיל לסעיף
42
שבה. פרשנות מצמצמת ודווקנית - כפי שמציעה באת-כוח המערער

תשלול מבית המשפט את האפשרות לקיים פיקוח צודק על הליכי פשיטת הרגל ולהבטיח הגינות ומניעת קיפוח, הן - ובעיקר - מן הנושים והן מהחייב
.
"

מקום בו מתרשם בית המשפט כי השימוש בהליך נעשה שלא למטרה לגיטימית, נראה כי יש הצדק למנוע הכרזת החייב כפושט רגל. "אף קנוניה בין הנושה לחייב תביא לדחיית הבקשה". (ראה: לוין וגרוניס בספרם, פשיטת רגל, מהדורה שניה, עמ' 100.)

11. המבקש 2 חבר למבקש 1 לצורך הגשת הבקשה להמצאת התראה של פשיטת רגל ולהגשת הבקשה למתן צו כינוס והכרזת החייב כפושט רגל ואף ראה ליתן עמדתו לבית המשפט באמצעות המבקש 1 לעניין התנאי הקבוע בסעיף 7(3) לפקודה.

חרף התנהלות המבקש 2 ועמדת הכנ"ר בחוות דעתו באשר לחשש כי צירופו נועד לאפשר פתיחת ההליך נוכח התנאי הקבוע בסעיף 7(1) לפקודה, לא ראתה ב"כ המבקש 1 וחרף שיתוף הפעולה שבין המבקשים לצורך הגשת הבקשות, כאמור להתייחס לעמדת הכנ"ר באשר לטעם בגינו הוגשו הבקשות במאוחד, לרבות מתן הסבר באשר להתנהלות המבקש 2 בהליך.

בנסיבות דלעיל אין מנוס אלא לקבוע כי בקשות המבקשים אוחדו אך לצורך מעבר הסף המינימאלי הקבוע בסעיף 7(1) לפקודה להגשת בקשת פשיטת רגל כנגד החייב נוכח סכום חוב החייב הנטען כלפיהם.

12. המבקש 2 לא ראה להתייצב למועד הדיון הקבוע למתן צו כינוס לנכסי החייב, לא הגיש תביעת חוב כנגד החייב ולא התייצב למועד הקבוע להכרזת החייב כפושט רגל.

בית המשפט העליון קבע בע"א 786 ,667/88, מיכאל גרינשפון נ' דרורה חן ו-3 אח', תק-על 92(3), 1625 ושעה שעמד בפני
ו ערעור על דחיית בקשת המערער למתן צו כינוס והכרזת החייב כפושט רגל כדלקמן:

"אמת נכון הדבר שבבית המשפט המחוזי לא יכול היה הכונס הרשמי לאשר קיומה של קנוניה בין המערער לבין החייבות; עם זאת צודק הכונס הרשמי בטענתו לפנינו "כי מנסיבות הענין ניתן להסיק שנודף ממנו לפחות ריח של קנוניה, משום שמדובר במבקש הוא דוד ואח של המשיבות, ובהגשת הבקשה הוא עשה למעשה את מלאכתן...". לא למותר לציין שהחייבות דרורה חן ומירב חן לא נשארו אדישות לבקשות שהוגשו נגדו ובתיקי בית המשפט המחוזי הנוגעים אליהן מצויים העתקים של בקשות שהוגשו על ידן ללשכת ההוצאה לפועל בה עתרו לעיכוב ההליכים כנגדן עקב הגשת הבקשות נשוא הערעור."

הגם כי לא ניתן לקבוע בוודאות קיומה של קנוניה בין המבקש 2 ובין החייב לצורך הכרזתו כפושט רגל, הרי שהתנהלות המבקש 2 והעדר נקיטת פעולות מצדו במסגרת ההליך בנסיבות דלעיל תמוה ומעלה חשש באשר למטרת המבקש 2 בהגשת הבקשה למתן צו כינוס כנגד החייב והכרזתו כפושט רגל .

מפרוטוקול חקירת החייב שצורף לדו"ח המנהל המיוחד עולה כי לגרסת החייב, עטאטרי, (המבקש 2 -ב.ט.) הינו ספק ירקות מהשטחים שזכה בתביעה, קיבל חלק מהתמורה ולא הגיש תביעת חוב.

אין בחקירת החייב פרטים אודות המועד בו שולמה, כטענתו, התמורה למבקש 2 ואין אלא להניח כי זו שולמה עובר למתן צו הכינוס כנגד החייב, שכן אחרת יש ויחשב ביצוע התשלום בגדר העדפת נושים ולא כל שכן כאשר המבקש 2 הינו יוזם הבקשה למתן צו כינוס.

סבורני כי ככל שכך הם פני הדברים, הרי שהיה על המבקש 1 אשר פעל להגשת הבקשות במשותף עם המבקש 2 ליידע את בית המשפט אודות ביצוע תשלום למבקש 2 ו/או על שינוי הנסיבות בעטיין הוגשו הבקשות, וזאת בטרם מתן צו כינוס לנכסי החייב. לחלופין, היה על המבקש 2 להתכבד ולהגיש תביעת חוב ולשלול את גרסתו של החייב, לפיה פרע את חובו, רובו או חלקו, למבקש 2.

זאת ועוד, ככל ששולמה תמורה למבקש 2 לאחר מתן צו הכינוס וחרף האמור, הרי שיש בכך לחזק המסקנה כי בקשתו של החייב 2 הוגשה אך לצורך הכרזתו כפושט רגל ושעה שלא ניתן הסבר לטעם בגינו בוצע התשלום במועד זה.

הליכי פשיטת הרגל הינם הליכים יקרים ומרביתם נמשכים תקופה לא קצרה. הנחת המחוקק היתה כי חובות בסכום נמוך מן הסך 65,885 ש"ח ניתנים לפרעון במסגרת ההוצאה לפועל. [השוו לדברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 3) (פושט רגל זמני ותיקונים שונים) התשנ"ד - 1944 "הצעות חוק" מס' 2282 בעמ' 498].

הואיל וכך ומשעה שחוב החייב כלפי המבקש 1 נמוך מהחוב הקבוע בסעיף 7(1) לפקודה והמבקש 2 לא הגיש תביעת חוב ואינו מגלה כל עניין בהליך ועולה חשש באשר לטעם בגינו הגיש המבקש 2 את בקשתו למתן צו כינוס לנכסי החייב והכרזתו כפושט רגל, הרי שראיתי להעדיף את עמדת ב"כ הכנ"ר על פני בקשת המבקש 1 ולדחות הבקשה להכרזת החייב כפושט רגל.

ויוער, כי קיומו של תיק איחוד לחייב בסך של 160,000 ₪ אינו מהווה טעם בגינו יש להותיר בקשת המבקש 1 על כנה ו/או להוות טעם מיוחד שיצדיק סטייה מן הכלל הקבוע בסעיף 7(1) לפקודה.

צו הכינוס מבוטל בזאת וכן מבוטלות כל ההגבלות מכוחו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב מן הארץ.

ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ מעוכב למשך 45 יום מהיום.

הכנ"ר יודיע ללשכות ההוצל"פ על ההחלטה.

ניתן היום,
י"א טבת תש"ע, 28 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.




הוקלד ע"י לטם ג.






פשר בית משפט מחוזי 545/08 אשרף וגיה קעדאן, פואד שריף גנאים נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 28/12/2009)