פסקי דין על אהרון פרץ | פסקי דין על הדר חברה לבטוח בע"מ

9299/03 א     06/01/2004




א 9299/03 אהרון פרץ נ' הדר חברה לבטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 009299/03
בית משפט השלום ירושלים
06/01/2004
לפני כב' השופט דוד מינץ
אהרון פרץ

בעניין:
התובע
ע"י ב"כ עו"ד צבי הדרי
נ ג ד
הדר חברה לבטוח בע"מ
הנתבעת
ע"י ב"כ עו"ד גיצה ניסן
פסק דין
התובע יליד 1935 וביום 11.6.00 נפגע במהלך עבודתו ונחבל בכתפו (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") וזה קבע לו נכות לצמיתות בשיעור 38%. הנכות האמורה נקבעה על פי המבחנים הקבועים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") תוך כדי הגדלת שיעור הנכות הבסיסי של 25% במחצית עד כדי הבאתה ל 38%, כאמור, לפי סמכות הוועדה הרפואית של המל"ל בהתאם לתקנה 15 לתקנות (להלן: "תקנה 15").

בידי התובע פוליסת ביטוח תאונות אישיות של הנתבעת (להלן: "הפוליסה"), וזו לא התכחשה לכיסוי הביטוחי שיש לתובע בשל אירועי התאונה ועל חובתה לשלם לו תגמולים על פי הפוליסה. היא אף שילמה לו תגמולים, אך זאת בהסתמך על נכות בשיעור 25% בלבד, בטוענה כי היא אינה כבולה לקביעת וועדת המל"ל ככל שהיא הגדילה את שיעור הנכות במחצית בהפעילה את "תקנה 15". לא הייתה פלוגתא שסכום התגמולים שבמחלוקת הנובע משיעור הנכות המוגדל עומד על סך 15,326 ש"ח ועל סכום זה הוגשה התביעה בסדר דין מהיר וב"כ הצדדים סיכמו את טיעוניהם בכתב ובקשו את הכרעת בית המשפט ללא שמיעת ראיות.

הדין עם התובע ולהלן נימוקי פסק הדין בתמצית כמצוות תקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

הסעיף שבפוליסה עליו תומך התובע את יתדותיו הוא סעיף 3(ח)(3) (להלן: "סעיף 3") הקובע כי:

"הייתה למבוטח עילה לתביעה גם מהמוסד לביטוח לאומי עקב קרות מקרה הביטוח, תחייב הקביעה של מל"ל לגבי שיעור נכותו של המבוטח הנובעת ממקרה הביטוח גם את הצדדים לפוליסה זו."

לעומת זאת, הנתבעת נתלית באמור בסעיף 3(ח)(1) לפוליסה (להלן: "סעיף 1") הקובע כי:

"דרגת הנכות הרפואית שנגרמה למבוטח עקב מקרה ביטוח על פי פוליסה זו תיקבע, על פי המבחנים הרלבנטיים שנקבעו לפגיעה מהסוג הנדון בחלק א' אשר בתוספת לתקנה 11 שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, ולהלן בסעיף זה "המבחנים". (אין בקביעת נכות כאמור כדי להחיל על פוליסה זו הוראה כלשהי מתוך חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו)."

ואכן לפי סעיף 3 "הקביעה של המל"ל" היא זו שתקבע את נכותו של המבוטח וזאת ללא נקיבת סייג כיצד הגיע המל"ל לכלל החלטתה. לפי פירושו הפשוט של סעיף זה, יש לקבל את "קביעת המל"ל", על ראשה קרבה וכרעיה, ואין זה משנה על בסיס מה נקבע שיעור הנכות - הן על בסיס נכות רפואית "גרידא" והן על בסיס תוספת נכות "תפקודית" לנכות הרפואית הקיימת לפי תקנה 15. מנגד, לפי סעיף 1, קביעת דרגת הנכות הרפואית נעשית לפי תקנה 11 לתקנות, ומכלל הן אתה שומע לאו. לאמור, תקנה 11 - הן, ואילו תקנה 15 - לאו. תימוכין לפרשנות זו מצויה בתוספת שבסוגריים בשולי הסעיף. ברם, לא קיימת סתירה בין שני הסעיפים. וזאת על שום מה? על שום שסעיף 3 עוסק, כאמור בו, במצב שבו הייתה למבוטח עילת תביעה גם כלפי המל"ל, ואילו סעיף 1 עוסק במקרה שלא הייתה לו עילה כזו. במקרה הראשון, נקבע לשם ייעול הדיון סביב קביעת התגמולים ומניעת וויכוח בין המבטח למבוטח לגבי שיעור הנכות, שקביעת המל"ל תכריע, ואילו במקרה השני, קיים צורך אימוץ מנגנון מוסכם לשם קביעת דרגת הנכות של המבוטח. במקרה שכזה, כוונת הצדדים הייתה כי דרגת הנכות של המבוטח תיקבע באופן חופשי ללא הזדקקות למבחנים הפנימיים של וועדות המל"ל. 60221

ודוק. סעיף 3 דן בקביעת "שיעור הנכות" ואילו סעיף 1 דן בקביעת "דרגת נכות רפואית". ללמדך, שתכולת סעיף 3 רחבה יותר והוא מכיל גם התחשבות בנכות התפקודית (לפי תקנה 15), לעומת זאת, סעיף 1 בעל תכולה צרה יותר והיא עוסקת בנכות הרפואית בלבד (בדרך פרשנית זו אף הלך עמיתי כב' השופט (בדימ') ד' פרנקל וראה בת"א (י-ם) 10152/97 רינה בקר נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, דינים - שלום, ט"ו, 664).

ואציין, שתי הערות נוספות. האחת, כי דרך הפרשנית האמורה הובילה לתוצאה דלעיל, אף ללא הזדקקות לפוליסה החדשה שהוצאה על ידי הנתבעת ושצורפה לסיכומי ב"כ התובע (ושלא כהלכה), ובה הוסף סעיף הבא להוציא במפורש את הפרשנות המרחיבה, אשר ממנה ביקש ב"כ התובע ללמוד מכלל ההן (הפוליסה החדשה) את הלאו (הפוליסה הקיימת). השנייה, כי אף אם טעיתי בפירוש הסעיף ובהחלתו, עדיין יש לומר כי לנוכח "הסתירה" הקיימת לכאורה בין שני סעיפי הפוליסה, יש לבכר את הפירוש המיטיב עם המבוטח (ראה לדוגמא ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2), 749) ועדיין התובע יצא עם ידו על העליונה.

במקרה זה, אפוא, הואיל ולתובע נקבע שיעור נכות על ידי המל"ל, הוא נכנס לגדרו של סעיף 3 וזכאי לתגמולים המבוססים גם על תקנה 15.

ובשולי הדברים יוער כי לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבעת כי יש ללמוד היקש מסעיף 6ב' לחוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). שם אכן נקבע כי על בית המשפט הדן בתביעת פיצויים, לפי חוק הפיצויים, לאמץ את דרגת הנכות שנקבעה עפ"י דין אחר ככל שזו מתייחסת לדרגת נכות הרפואית בלבד ועליו להתעלם מקביעת הוועדה הרפואית של המל"ל לפי תקנה 15 (ע"א 516/86 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אזולאי, פ"ד מ(4), 690). ברם, אין הנידון דומה לראייה. במקרה זה מדובר במתן פירוש לפוליסה מוסכמת לפיה הצדדים הסכימו במפורש לאמץ את מכלול מבחני המל"ל. במקרה של קביעת פיצויים, שלא על פי פוליסה אלא, על פי חוק הפיצויים, מדובר בפרשנות דבר חקיקה על פי תכליותיו ועל פי תכליתן של תקנות המל"ל, כפי שאכן נאמר מפורשות בפסק הדין האמור.

אני מחייב אפוא, את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,326 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 27.8.03 ועד התשלום המלא בפועל. על הסכום האמור, יתווספו הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

ניתן היום י"ב בטבת, תשס"ד (6 בינואר 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
דוד מינץ
, שופט









א בית משפט שלום 9299/03 אהרון פרץ נ' הדר חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/01/2004)