פסקי דין על אבו חליל ריאד | פסקי דין על הכשרת הישוב חב' לביטוח | פסקי דין על באסם וערי | פסקי דין על איילון חב' לביטוח ואח' |

11670/08 א     05/01/2010




א 11670/08 אבו חליל ריאד נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ, באסם וערי, איילון חב' לביטוח בע"מ ואח'




בעניין:

1




בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
011670/08


בפני
:
כב' השופט כרמי מוסק
-סגן נשיא

תאריך:
05/01/2010



בעניין:
אבו חליל ריאד





התובע


נ ג ד


1 . הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ

2 . באסם וערי
3 . איילון חב' לביטוח בע"מ
4 . אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ
5 . רז ברק
6 . שקד יאיר




הנתבעים



פסק דין

שוב נזקקים אנו לערוך אבחנות הכוללות דקויות וחידודים שלעיתים נראה כי אינם מתיישבים עם הגיונו של האדם הסביר והכול
בשאלה של מיהו האחראי לפיצוי הנפגע בעבור נזקי הגוף שנגרמו
לו
בתאונת דרכים שארעה ביום 11/11/07. האם באמת ובתמים לא הגיעה השעה כי על דרך תיקון חקיקה תפטרנה מחלוקות אלה?

רקע
1.
עלפי כתב התביעה ביום 11.11.07 נפגע התובע בהיותו הולך רגל בתאונת דרכים בה היו מעורבים שלושה רכבים. (ראה סעיף 14 לכתב התביעה).
2.
לתובע מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר אורי פרנקל, אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה.
3.
הצדדים הגישו תחשיבי נזק אשר לאחריהם נתנה הצעתו של בית המשפט לסיום התביעה בפשרה.
4.
הצדדים הגיעו

להסכם פשרה ביחס לנזק
אשר קיבל תוקף של

פסק דין
ביום 15.11.09.
5.
הצדדים הסכימו כי יגישו

סיכומים בנוגע לאחריות
הצדדים לאירוע ובית המשפט יכריע בעניין החבות ומי מהצדדים חב בפיצוי התובע.
6.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. לא התקיימו דיוני הוכחות. הצדדים מבססים טיעוניהם על הודעות למשטרה, מסמכים רפואיים , תצהירו של התובע וטענות משפטיות.

טענות הצדדים
7.
באירוע היו מעורבים אוטובוס אשר איבד את בלמיו, החליק ופגע במונית שחנתה והמשיך ופגע באוטובוס נוסף שעמד בתחנה והעלה נוסעים.
8.
נתבעים 1,2 הם המונית ומבטחה טוענים כי התובע בעת התאונה לא היה משתמש ברכב אלא היה "הולך רגל" ולכן האחריות היא על נתבעים 3-6 הם נהגי האוטובוסים והחברה המבטחת.
9.
נתבעים 3-6, טוענים מנגד כי התובע היה משתמש ברכב היינו במונית החונה ומכאן שמדובר בתאונת דרכים כאשר האחריות חלה על נתבעות 1,2 נהג המונית והמבטחת.

דיון
10.
תאונת דרכים היא אירוע בו נפגע אדם עקב השימוש ברכב מנועי. נדרש קיום קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש ברכב לבין התאונה, שאם לא כן משמש הרכב כ"זירת אירוע" ותו לא.
שימוש בכלי רכב צריך להיות גורם ממשי לנזק הגוף, אם הנזק הוא בתחום הסיכון, שהשימוש העיקרי והמשני ברכב יוצר ואשר בגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי.
11.
במקרה דנן, עלינו לבחון האם פעולותיו של התובע לצורך העלייה
למונית היו רק בגדר כוונה אלא כוונה המשולבת עם עובדות מסוימות המלמדות על עליה למונית או תחילת עליה למונית לרבות מגע פיזי ממשי עם המונית לצורך עליה למונית כל זאת במטרה לנסוע במונית, כאשר מטרה זו היא במטרה העיקרית לשמה נועדה במונית.
(ראה למשל רע"א 10875/08 ששון נ. קארו, רע"א 9084/05 אגד נ. ינטל).

12.
התובע תאר את נסיבות קרות האירוע בתצהיר עדות ראשית כדלקמן:
"ביום 11.11.2007 בסביבות השעה שש בערב בסמוך לתחנת אוטובוס שליד בית החולים הדסה הר הצופים נפגעתי בתאונת דרכים, כאשר החזקתי בדלת מונית מס' 25-920-95 (להלן:"הרכב", מספרה נודע לי בהמשך) בשעה שהתחלתי להיכנס אליה. קבלתי מכה חזקה בראש שמעתי רעש ואיבדתי את ההכרה."
13.
עפי" דו"ח פעולה מס. 02-0220-002-6 של משטרת ישראל עדה שהייתה במקום ראתה את התאונה ותארה את האוטובוס מחליק ופוגע במונית מעיף אותה לעבר תחנת האוטובוס

ואדם אשר דיבר עם נהג המונית
עף לכיוון האוטובוס ומשם נפל למדרכה על הפנים.
14.
בהודעתו של התובע למשטרה על האירוע הוא תאר את נסיבות המקרה כדלקמן:
"
הייתי עומד על המדרכה מחכה למונית...לאחר שעמד מונית פתחתי הדלת שלו על מנת לברר עם הנהג לאחר כך שמעתי רעש גדול ולא זוכר אחרי כך מה קרה.

15.
נהג המונית בעדותו למשטרה תאר את פרטי האירוע כדלקמן:
"..עמדתי עם המונית..והייתי מדבר עם נוסע כדי לשאול אותו לאן הוא צריך להגיע באותו זמן עקף אוטובוס של אגד אותי לתחנה שלו..."
16.
לטענת הנהג בעדותו במשטרה הוא החנה את המונית במרחק של 30-35 מ' מתחנת האוטובוס והתובע עמד על המדרכה כאשר דיבר איתו.
גם על פי ההודעה למשטרה על תאונת הדרכים טוען נהג המונית כי היה בצד הכביש ליד התחנה.
17.
ב"כ הנתבעים 3-6 טוען כי בתצהיר למשטרת ישראל הצהיר התובע כי היה הולך רגל
וכך גם הוגדר התובע בגיליון השחרור מבית החולים הדסה.
18.
לדידו, מכיוון שההודעות למשטרה והמסמכים הרפואיים סמוכים
למועד האירוע ונערכו "בזמן אמת" ללא ייעוץ וניסוח משפטי יש להעדיפם על פי תצהיר העדות ויש ולראות בתובע הולך רגל.
19.
לא מצאתי כי יש במסמכי המשטרה או במסמכי בית החולים כדי להכריע לעניין הנדרש מבחינה משפטית.

20.
מתיאור המקרה מהמקורות השונים המצויים לפני אני למד כי התובע טרם נכנס פיזית למונית בעת קרות האירוע ומכאן שהגדיר עצמו כהולך רגל ולא כנוסע המונית, אולם אין בהגדרה זו של התובע כדי לקבוע מבחינת משפטית האם התובע היה הולך רגל או משתמש במונית.

21.
על פי כל המסמכים המצויים לפני אני למד כי התובע עמד על המדרכה, פתח את דלת המונית, ניהל שיחה עם נהג המונית לגבי יעד הנסיעה והתכוון להיכנס למונית אלא שבאותו רגע אירע האירוע והתובע נפגע.

22.
פעולותיו של התובע מצביעות לא רק על כוונה תיאורטית להיכנס למונית אלא על פעולות נלוות, פתיחת הדלת ושיחה לגבי יעד הנסיעה. אני מקבל את טענת הנתבעים 3-6 כי
מבחינת משפטית בעת האירוע התובע עמד בסמוך למונית מתוך כוונה לעלות למונית ולכן הוא בגדר מי שעשה שימוש ברכב. (ראה לעניין זה ת"א (ירושלים) 9257/01
שורוק גאסין מוחראב ואח'
נ' מדינת ישראל

מיום 21.9.03.)

23.
מדובר אפוא בתאונה שארעה בשלב האחרון בו עמד התובע להיכנס למונית לצורך נסיעה. האירוע קשור קשר הדוק עם מטרת השימוש במונית ועל כן הוא נכנס לגדר "הסיכון התעבורתי" הטמון בעצם השימוש במונית.

24.
אשר על כן אני קובע כי האחריות לפיצוי בגין תאונת הדרכים מיום 11.11.07 חלה
על נתבעים 1,2
שכן התובע היה בגדר משתמש במונית.

25.
הערה לסיום -
על
נושא זה בלבד של תאונה שארעה בשלב העלייה לרכב קיימים פסקי דין לא מעטים. בתי המשפט נדרשו לערוך אבחנות שונות ומשונות ולנתח את העובדות כאילו הדבר נעשה במצלמה ובהילוך איטי של הצילום כל זאת כדי להגיע למסקנה האם החל השימוש ברכב או שמא טרם החל ורק הייתה כוונה לעלות לרכב. לטעמי, ראוי היה לערוך תיקוני חקיקה שייתרו דיונים מסוג זה, על דרך קביעת מבחנים ברורים ואחידים.

26.
בנסיבות העניין -
אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ט בטבת, תש"ע (5 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


כרמי מוסק
, שופט
סגן נשיא








א בית משפט שלום 11670/08 אבו חליל ריאד נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ, באסם וערי, איילון חב' לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 05/01/2010)