פסקי דין על ביטון אשר | פסקי דין על ביטון יצחק |

10449/00 פ     11/01/2004




פ 10449/00 מדינת ישראל נ' ביטון אשר, ביטון יצחק




1
בתי המשפט
פ 010449/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
11/01/2004
תאריך:
כב' השופט דוד רוזן

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

אורן פז
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
הנאשמים
1 . ביטון אשר

ע"י ב"כ עו"ד נבון אהרון

2 . ביטון יצחק
יעקב דרורי

ע"י ב"כ עו"ד
הכרעת דין

מר ביטון אשר
(להלן-"נאשם 1") ומר ביטון יצחק
(להלן- "נאשם 2") הואשמו בעבירות לפי סעיפים 499 (1) (א) 418, 420 ו-415 יחד עם 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן-"החוק"). ביום 13.5.2002 הוריתי על איחוד כתב אישום זה עם כתב האישום בת.פ. 3488/02 בו הואשם נאשם 2 בעבירות דומות נוספות, דהיינו, בעבירות לפי סעיפים 418, 420, 441 ו-415 יחד עם 25 לחוק.

כתבי האישום סבים סביב מעשי מרמה הנוגעים למסמכים וחותמות שנדרשו לקבלת משכנתאות. נאשם 2 הואשם בשתי סדרות מעשי מרמה וזיוף בהקשר לבקשת משכנתאות. משכנתא אחת על הדירה בבעלות משפחת סוויסה ברח' נרדור 24 ביפו. המשכנתא השניה עבור מר חקק יחזקאל, בעניין הדירה ברח' בורכוב 55 גבעתיים. נאשם 1 הואשם בשותפות למעשי המרמה שיוחסו לנאשם 2 בעניין המשכנתא על הדירה בבעלות משפחת סוויסה.
עפ"י כתבי האישום, זייפו הנאשמים מסמכים. כמו כן, חתמו, בין היתר, על גבי מסמכים את חתימתו של עו"ד דניאל וגנר, החתימו את המסמכים באמצעות חותמת הנחזית להיות של עוה"ד.

מטבע העניינים סבות ראיות התביעה סביב ציר עדותו של מר דניאל וגנר.

עו"ד וגנר העיד בביהמ"ש על חלקו בעסקאות נשואות כתבי האישום. לדבריו, בפרשת סוויסה לא נטל כל חלק. העד הודע לפרשה זו רק משזומן לחקירה במשטרה. העד ציין, כי אינו מכיר את בני משפחת סוויסה. כל המסמכים בפרשה זו בהם חתימתו ו/או חותמתו הינם מסמכים מזוייפים, שכן הוא לא חתם ולא שם חתימתו בהם.
לגבי המשכנתא הנוגעת לפרשת חקק יחזקאל, סיפר העד בבית משפט, שנאשם 2 הגיע אליו עם יחזקאל חקק שביקש לבצע עסקה של רכישת נכס מבתו. העד ערך הסכם מכר, (ת/8) והעבירו לחקק על מנת שיעיין בו. לאחר כחודשיים ימים הגיע הנאשם 2 עם בחורה, אותה הציג כבתו של יחזקאל חקק. נאשם 2 ביקש כי זו תחתום על ההסכם. הגברת סירבה להציג תעודת זהות. עו"ד וגנר מיאן לבקשת נאשם 2 וביקש אותו ואת הגברת שנילוותה אליו לעזוב את משרדו. לדבריו: "נאשם 2 ביקש ממני שאני יחתים את הגברת על הסכם מכר, וכל המסמכים הנילווים לחוזה מכר, כמו משחי"ם, הערות אזהרה, יפויי כח, וכל ;המסמכים האחרים" (ישיבה מיום 9/9/02 עמ' 41 שורות 1-2).
ממפגש כושל זה והלאה לא התעסק יותר בפרשת המשכנתא של חקק.
בחודש אפריל 2000 התקשרו אליו מהמחלקה המשפטית של בנק דיסקונט, ואז הוברר לו כי חתימתו זוייפה כמו גם חותמתו.

פרקליטיהם המלומדים של הנאשמים, עו"ד אהרון נבון ועו"ד יעקב דרורי
, יצאו חוצץ כנגד עדותו של עו"ד וגנר.
עו"ד וגנר הואשם והורשע במעשה מרמה. כל התנהלותו מלמדת על העדר אמינותו.
לטענתם, מדובר בעד תביעה שאין ליתן אמון בגרסתו.

לא אוכל לקבל גישתם של הסנגורים המלומדים.

ראיתי ושמעתי את עו"ד וגנר בבית המשפט. בחנתי עדותו בשימת לב מיוחדת. התרשמותי מעדות זו, שונה בתכלית השינוי מעמדתם הנחרצת של הסנגורים. עם זאת, מצאתי לדוק בעדות עו"ד וגנר בבית המשפט בנפרד מהתרשמותי הבלתי אמצעית מאופן מסירת עדותו בבית משפט.

אין מחלוקת בין הצדדים. העסקה בפרשת סוויסה היתה בעיקרה עסקת מכר אמיתית. נאשם 1, ביקש לרכוש דירה ממשפחת סוויסה. לצורך רכישת הדירה חפץ נאשם 1 לקבל משכנתא מבנק משכן. נאשם 1 התכוון ליטול את המשכנתא עבור רכישת הדירה, ולשלם את חובו לבנק משכן.
לעו"ד וגנר, לא היתה כל סיבה בעולם להתכחש לחתימותיו על גבי המסמכים הנוגעים לפרשת סוויסה. לעו"ד וגנר לא היתה כל סיבה שבעולם לטעון שחתימותיו אינן חתימותיו, חותמת העורך דין אינה חותמתו, הוא לא נכח בכל פגישה עם בני משפחת סוויסה, ואינו מכיר כל עיקר מי מבני המשפחה הנ"ל - אלא אם העיד אמת בבית המשפט.

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה המוסכמת, שנאשם 2 סיפק בעבר עבודה לעו"ד וגנר. בלשון נאשם 2: "...הבאתי לו המון עבודה". (ישיבה מיום 7/12/03 עמ' 25 שורה 8).
מדוע ולמה צריך היה עו"ד וגנר לתקוע טריז, כך סתם, בחוזה שנערך על ידו כדין?!
מדוע ולמה צריך היה עו"ד וגנר לחבל בעסקת מכר, ולפגוע בבני משפחת סוויסה, שביקשו למכור את דירתם, כשאלה לא הרעו לו מעולם?! מדוע ולמה צריך היה עו"ד וגנר להחשיד בעבירות חמורות של מעשי זיוף ומרמה אזרח עמו עבד, אזרח שלא גרם לו כל רע?!

רוצה לומר, גרסת ההגנה אינה מתיישבת עם ההגיון. עו"ד וגנר חף היה מכל מניע שלילי בנושא.

יושם אל לב, נאשם 2 נשאל על ידי מה היה המניע של וגנר להתכחש לחתימותיו. נאשם 2 לא ידע להשיב על כך: "לא יודע מהאינטרס שלו". (ישיבה מיום 7/12/03 עמ' 25 שורה 14).
נאשם 2 לא ידע להסביר את הבלתי ניתן להסברה. לעו"ד וגנר לא היתה כל סיבה סבירה להתכחש לחתימותיו.

הסניגורים המלומדים הטיחו בעו"ד וגנר, כי ביצע עשרות עסקאות משונות בהן נטל חלק נאשם 2. (עמ' 42 למטה). עו"ד וגנר אישר, שנאשם 2 טיפל עמו בעסקאות רבות, אבל רק שתי עסקאות יצאו מן הכוח אל הפועל. (עמ' 38 שורה 3).
הסנגורים המלומדים לא ביקשו להוכיח, כי עו"ד וגנר אינו מדייק בדבריו בבית המשפט.
ניתן להניח, שלו היה ממש בעמדת הסנגורים המלומדים היו במהירות ובקלות מוכיחים, כי עד מרכזי זה שיקר בעדותו בבית המשפט. ההגנה היתה מבקשת להוכיח באותות ובמופתים, כי לעד מרכזי זה היה מניע כלשהו להרחיק עצמו ולהסתיר קשריו המסועפים עם נאשם 2.

ביתר תוקף, ההגנה לא ביקשה להוכיח, כי החתימות והחותמות של עו"ד וגנר, המתנוססות על גבי המוצגים (ראה ת/3 לפרטיו, כמו גם ת/10, ת/11, ת/12, ת/21, ת/22, ת/23) דומות במשהו לחתימות וחותמות במסמכים אחרים שנערכו על ידו.
על פי גישת ההגנה עו"ד וגנר טיפל בעניינים הנוגעים לעסקיו של נאשם 2 בעבר.
ההגנה לא הציגה, ולא ניסתה להציג, חתימות וחותמות שכאלה!
להגנה נגישות למסמכים אותם ערך עו"ד וגנר. ניתן להניח, שלו היה דמיון בין חתימתו ו/או חותמתו של עו"ד וגנר באותם מסמכים לחתימות ו/או חותמות שבדיון - היו אלו מוצגים בבית המשפט.

יושם אל לב, ההבדלים בין חתימותיו של עו"ד וגנר לחתימות הנחזות להיות שלו ניכרים לכל עין. אין צורך במבט מומחה לכתבי יד כדי לומר, שמדובר בחתימות שונות.

ועוד, בחקירתו הנגדית הקשה פרקליטו המלומד של נאשם 1 על העד משהציג לו ההסכם בפרשת סויסה ושאל לענין סוג הדפוס בהסכם.
עו"ד וגנר לא השתהה ובצורה ספונטנית ושוטפת השיב, כי כל הפורמט לא מוכר לו, ולא נראה לו, שהמסמך יצא ממשרדו. לדבריו, במשרדו היתה תוכנה אחרת מזו בה נעשה שימוש לכתיבת המסמך (ראה ישיבה מיום 9.9.02, עמ' 43 שורות 14-15).
מעל לתגובתו המשכנעת של העד, תשובתו נתנה בידי ההגנה אפשרות להוכיח אחרת...
למותר לציין, שלא נעשה כל נסיון לסתור דברי עו"ד וגנר בנקודה זו.

הימנעות של ההגנה מלהציג ראיות הנמצאות ברשותן - אומרת דרשני.
ההלכה הפסוקה ידועה. [ראה ע"פ 728/84 חרמון נ' מ"י, פד"י מא,3, 617 בעמ' 625; ע"א 641/87 , זאב קלוגר נ' חברה ישראלית, פד"י מד (1) 239 בעמ' 245; ע"פ 112/52, גבוב נ' היועמ"ש, פד"י ז, 251; ע"פ 69/82, אלמגור נ' מ"י, פד"י לז, 4, 758 בע'מ 763; ע"א 78/ 548, שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, בעמ' 760; ע"פ 663/81 חורי נ' מ"י פ"ד לו (2) 85, בעמ' 94]

זאת ועוד, בעדותו בבית משפט העיד עו"ד וגנר על אירוע בו הגיע למשרדו נאשם 2 בלוית בחורה אותה הציג כבתו של יחזקאל חקק. עו"ד וגנר סיפר, שביקש את נאשם 2 ואת הבחורה לעזוב את המשרד, לאחר שהתעורר חשדו בנושא. (ישיבה מיום 9/9/02 עמ' 40 שורה 19 ואילך).
לאירוע זה מעמד וחשיבות.
על פי המתואר פה עו"ד וגנר הקפיד במילוי חובתו ונאמנותו כעורך דין. על פי המתואר ע"י עו"ד וגנר לא הסכים, כי גברת תחתום על חוזה, מבלי לוודא זהותה באמצעות תעודת זיהוי. על פי המתואר ע"י עו"ד וגנר לא היסס לדחות בקשת נאשם 2 עד כדי הוצאתו ממשרדו! עו"ד וגנר מנע חתימה על הסכם שערך לבקשת יחזקאל חקק !
מעמד זה מאושש במידה רבה על ידי נאשם 2 בעדותו בבית משפט. נאשם 2 יודע לתאר ולהוסיף למפגש הנ"ל גברת אלמונית שביקשה לחתום על החוזה. לדידו, מתתיהו היה זה שכיכב כדמות הדומיננטית, והוא עצמו רק נכח שם. (ישיבה מיום 7/12/03 עמ' 27 שורות 7-9).
צא וראה, לאחר שערך טיוטת חוזה בפרשת חקק, ומסרו לאדון חקק לא מהסס עו"ד וגנר לדחות בקשת נאשם 2 לקדם ההסכם על ידי החתמה של צד לחוזה.
לאמור, גרסת עו"ד וגנר מעוגנת. גרסת עו"ד וגנר בבית המשפט מאומתת.

בעימות שנתקיים בין הנאשם 2 לעו"ד וגנר (ס/4) ציין נאשם 2, כי עו"ד וגנר "החליפו" במתתיהו, הואיל ועו"ד וגנר הינו "בעל חוב" לאותו מתתיהו בשל פרשת המרמה בביטוח הרכב (יפורט בהמשך ראה בינתיים ת/14). לגישת הנאשם 2 האירוע התקיים, אבל עו"ד וגנר העדיף להאשים ולהרחיב את חלקו כמי שביקש להחתים את הגברת האלמונית, חלף מתתיהו שכיכב בפועל באירוע.
הכשל בגירסת נאשם 2 הינו שעו"ד וגנר לא הכיר, כל עיקר, את מתתיהו באותם ימים (ישיבה מיום 9/9/02 עמ' 41 שורות 15-16). יתר על כן, גם לו היה ממש בדברי הנאשם 2, מדוע צריך היה עו"ד וגנר לספר כלל על אותו אירוע במשרדו?!
לאמור, עו"ד וגנר סיפר על אירוע שהתרחש במציאות. אירוע שאושר בעיקרו על ידי
נאשם 2.

פרקליטו המלומד של נאשם 2 ביקש להצביע על קשר פלילי שנקשר בין עו"ד וגנר לאותו מתתיהו (שבנתיים הלך לבית עולמו). הפרקליט המלומד ביקש לקשור בין סיפור המרמה (ת/13 ת/14) לפרשת המרמה בחקק.
עו"ד וגנר תיאר את האירועים לפי סידרם. לדבריו, בתקופה הרלוונטית לפרשת חקק לא הכיר כלל ועיקר את מתתיהו. את האחרון הכיר אך ורק לאחר חודש אפריל 2000 לאחר שבפרשת חקק נפתחה חקירת משטרה (ראה עמ' 57-56 ישיבה מיום 9.9.02).
לא הובאה כל ראיה לסתור דברים נחרצים אלה של עד התביעה.

ועוד, מוצגים ס/1 - ס/8 על התאריכים הנקובים בהם מתיישבים עם גירסת עו"ד וגנר.
יתר על כן, ממוצג ס/8 עולה, שאותו מתתיהו גרס בעימות שנערך לו עם עו"ד וגנר, כי וגנר, למעשה, לא רימה את חברת הביטוח, אלא בפועל התרחשה תאונה בה פגע הרכב בו נהג מתתיהו ברכבו של עו"ד וגנר. לגישת מתתיהו עו"ד וגנר הינו אדם בלתי שפוי, שהודה במעשה מרמה, שלא נולד מעולם. על פי אותו עימות מתתיהו הכיר את עו"ד וגנר לראשונה באותה תאונת דרכים.

לא זו אף זו, עו"ד וגנר סיפר בחקירתו הראשית בבית המשפט על שיחת טלפון בחודש אפריל 2000 מבנק דיסקונט למשכנתאות בו נשאל על משכנתא בפרשת חקק.
לדבריו ציין באותה שיחה, כי אינו מטפל במשכנתא. לבקשתו הועברו אליו בפקס' מסמכים בהם גילה את זיוף חתימתו. (ישיבה מיום 9/9/02 עמ' 41 שורה 25 ואילך).
דברים אלה מוסכמים לכל. (ראה למשל ת/25 שורות 13-16 - עדות מוסכמת לכל דבר ועניין).
מעל לאימות גרסתו של עו"ד וגנר בבית משפט, יש בהתנהגותו של עו"ד וגנר ללמדנו על התנהלותו בנושא.
בשיחה הטלפונית בפני
אדם בלתי מוכר התכחש עו"ד וגנר לכל מעורבות שהיא בפרשת חקק.
עו"ד וגנר אינו מתמהמה, ובוודאי אינו מתחמק ומתעקל עם האלמוני המדבר עמו מעבר לקו הטלפון. עו"ד וגנר משיב לפונה תשובה נכוחה הכופרת בכל מעורבות שלו בפרשה.
לאמור, עדות עו"ד וגנר בבית המשפט מאומתת לחלקיה השונים.

ועוד, עו"ד אפרים הרמן, מהמחלקה המשפטית בבנק דיסקונט למשכנאות, סיפר בביהמ"ש על התכחשותו של עו"ד וגנר לחותמות ולחתימות. יתר על כן, עו"ד וגנר מסר לעו"ד הרמן בשיחה הטלפונית שקיימו, כי :"...מישהו אחר ארגן את הענין הוא מהסס או מפחד להגיש תלונה במשטרה, מדובר במישהו שקשור בעולם התחתון..." (ישיבה מיום 15.9.03, עמ' 69 החל משורה 24 עד עמ' 70 שורה 2).
בנוסף תיאר העד לבקשת הסניגור המלומד את תגובתו של מר חקק לסירוב בקשתו לקבלת משכנתא, שהיתה תמוהה ומפליאה : "...הוא לא התווכח ולא אמר מילה קם והלך מהחדר..." (ראה ישיבה מיום 15.9.03, עמ' 70 שורות 22-23).
לא יהא זה מרחיק לכת להניח שלו היה מוטח בפני
חקק כי חתימות עורך דינו הינן מזוייפות, והוא היה יודע שלא כך, ספק רב אם היה מגיב כפי שהגיב...
לאמור, דבריו של עו"ד הרמן בביהמ"ש מתיישבים עם תיאורו של עו"ד וגנר בביהמ"ש.

פרקליטו המלומד של נאשם 2 חקר את עו"ד וגנר לגבי עיסקאות אחרות בהן היה מעורב. העד השיב ודחה הצעותיו של הפרקליט המלומד לפיהן העיסקאות היו נגועות ולא תמיד כשירות.
מתשובות עו"ד וגנר עלה, כי פעל בנאמנות ובהתאם לחוק (ישיבה מיום 9.9.02,, עמ' 47 שורה 9 ; עמ' 55 שורות 12-18). עו"ד וגנר השיב תשובותיו ללא נסיון התחמקות ובסיומה של חקירה בנושא נותרה עדותו בלתי מעורערת. הסניגור המלומד לא ניסה לסתור את דברי העד במוצגי הגנה שהם, ובסיכומיו לא גרס עוד בנושא.

עו"ד וגנר הורשע על פי הודאתו בעבירות לפי ס' 499 ו-415 לחוק העונשין, (ת/14). על כך שדיווח דיווח כוזב לחברת הביטוח הכשרת הישוב, לפיו ביום 2.2.00 פגע ברכבו מסוג סובארו, רכבו של מתתיהו, וגרם לו נזק בסך 3,050 ₪.
פרקליטו המלומד של נאשם 2 החל לשאול את עו"ד וגנר בנושא בצורה מיומנת כשהוא מנסה לדחוק בו ומתקדם בשאלותיו שלב אחר שלב.
חשוב היה לראות את עו"ד וגנר בביהמ"ש.
עו"ד וגנר לא ניסה להתפתל ולא ניסה להצטדק. עו"ד וגנר השיב לשאלות בצורה גלויה תוך נטילת אחריות להתנהגותו הנואלת. לדבריו : "...אני נכנסתי במלכודת. העבירה שלי שאחרי ידעתי שהגישו תביעה פיקטיבית כזו לא פעלתי כדי לעצור זאת זו העבירה שעשיתי לא דיווחתי כי התביישתי." (עמ' 57 שורות 12-14).

הנה כי כן, נחה דעתי כי עדותו של עו"ד וגנר בביהמ"ש הינה עדות אמת.

אמרתה של הגב' ימנה סויסה בחקירתה במשטרה מיום 5.12.99 (ת/6) הוגשה בהסכמה.
מוצג זה הינו מוסכם לכל דבר וענין. מוצג זה - ת/6 - מתאר תיאור עובדתי, שאין בלתו.
הגב' ימנה סויסה מתארת בחקירתה במשטרה את עריכת ההסכם והחתימה על המסמכים. הגב' ימנה סויסה מציינת, אך ורק, את נוכחותו של נאשם 1, קונה הדירה, ושל המתווך. על פי דבריה המוסכמים של הגב' ימנה סויסה, לא נכח ולא השתתף במעמד החתימות פרקליט כלשהו.
רוצה לומר, עדותה של הגב' ימנה סויסה משמשת יתד תמיכה איתן בגירסת עו"ד וגנר. בד בבד, עדות מוסכמת זו מערערת גירסת הנאשמים. 60221

שמעון סויסה העיד בביהמ"ש וסיפר על טיפולו במכירת דירת הוריו לנאשם 1. נאשם 2 היה המתווך בעיסקה. לשאלת התובע, מי נכח בפגישה השיב העד: "היה נאשמים 1 ו-2 ועוד מישהו שאני לא זוכר..." (ישיבה מיום 13.5.02, עמ' 28 שורה 1).
העד אינו מכיר את עו"ד וגנר.
מר שמעון סויסה היה מודע לכך שבחקירתו במשטרה לא מוזכר אותו אדם שלישי. לדבריו, השינוי בביהמ"ש נובע מאחר :"...לא שאלו אותי על זה." (ישיבה מיום 13.5.02 עמ' 28, שורה 14).
שמעון סויסה קרא את הודעתו במשטרה וציין : "כל הדברים שם נכונים" (ישיבה מיום 13.5.02, עמ' 29 שורה 22).
משאישר שמעון סויסה, כי הדברים שמסר בחקירתו במשטרה הינם נכונים, אימץ בכך את האמרה כולה בשלמותה. [ראה : הלכת מרילי (ע"פ 76/71 פורסם בפד"י ל(2) עמ' 813; ע"פ 803/80 אבוטבול נ' מ.י., פד"י לו(2) עמ' 528; (רפי לוי נ' מ.י. ע"פ 355/88 מ"(3) בעמ' 242) ד"נ 23/85 מ"י נ' דוד טובול, פד"י מ"ב, 4, עמ' 309 בעמ' 341)].
ראיתי את שמעון סויסה בביהמ"ש.
העד הוכרז כעד עוין, לאחר שמכל הופעתו בביהמ"ש ניכר היה בו, כי גמר בדעתו למזער הפגיעה בנאשמים ככל שניתן. נראה היה בביהמ"ש, שהעד הוסיף את אותו אדם שלישי "נעלם" ברצונו לאיין התמונה העובדתית הנכוחה, שצייר בעדותו במשטרה.
הנני מעדיף, ללא היסוס ופקפוק, הדברים המצויינים בת/5 על פני דברי העד בביהמ"ש.
הנה נא, מוצג ת/5 מתיישב עם מוצג ת/6.
שני המוצגים מוכיחים בעליל את גירסתו של עו"ד וגנר בפרשת סויסה. בד בבד, המוצגים הנ"ל מפוררים לפירורים גירסת הנאשמים.

מול עדותו בביהמ"ש של עו"ד וגנר עומדות עדויות הנאשמים. אבחן, איפוא, עדויות כל אחד משני הנאשמים.

נאשם 1 העיד בביהמ"ש וסיפר על הדירה אותה ביקש לרכוש ממשפחת סויסה.
לדברי נאשם 1 נכח עו"ד וגנר בדירה של סויסה במעמד עריכת החוזה. עו"ד וגנר הגיע לדירה הנ"ל יחד עם נאשם 2, אותו שכר נאשם 1 לשמש לו כמתווך (ישיבה מיום 7.12.03 עמ' 12 למטה).
נאשם 1 סיפר בביהמ"ש, שהואיל והינו עצמאי חשש שההלוואה לא תאושר ועל כן: "...הסכמתי להגיד שאני עובד במקום עבודה שאני לא עובד בו. לא התכוונתי לרמות את הבנק. עובדה שמסרתי את הפרטים הנכונים שלי." (עמ' 13 שורות 15-16 ישיבה מיום 7.12.03). בהמשך : "...שיקרתי לגבי מקום העבודה שלי ואני מצטער על כך מילאתי את זה בבנק מול הפקידה כושי לא היה איתי באותה עת" (עמ' 21 שורות 16-17).
בנושא תלושי השכר שהוצגו לבנק ציין נאשם 1: "אני מעולם לא ראיתי אותם ולא הראיתי לבנק תלושים שכאלה" (ישיבה מיום 7.12.03 עמ' 13 שורות 18-19). בהמשך: "...תלוש המשכורת לא ראיתי מעולם לא ראיתי איך נראה התלוש ולא מסרתי לפקידה שום תלושה שכזה..." (ישיבה מיום 7.12.03 עמ' 19 שורות 16-17).
במהלך חקירתו הנגדית הוסיף וציין נאשם 1 : "...אני לא עבדתי באותו מקום עבודה. פשוט היתה צריכה להיות הצהרה רשמית בדמות תלושי משכורת...נכון בצד הפורמלי המצג הוא לא מדויק. בצד המהותי של ההכנסה זה אפילו פחות ממה שהרווחתי באמת.סה"כ היתה לי כוונה לקנות בית ולעשות עיסקה ולעמוד בהחזרים..." (ישיבה מיום 7.12.03 עמ' 14 למעלה).
נאשם 1 ביקש שלא לערב את נאשם 2, אך משהתובע לא הרפה בשאלותיו, ציין כי נאשם 2 מסר את תלוש השכר לבנק, ובלשונו: "זה טבעי שיצחק הגיש את זה הוא המתווך שלי" (ישיבה מיום 7.12.03 עמ' 21 שורה 20). אם כי מייד ניסה להסתייג, וציין שלא ידע שנאשם 2 הגיש מסמך מזויף בשמו (שם, עמ' 21 שורה 24).
נאשם 1 אישר, כי דיבר אמת בחקירתו במשטרה (ישיבה מיום 7.12.03 עמ' 16 שורה 12).

נאשם 2 סיפר על חלקו בפרשת סויסה. היה זה הוא שהביא את עו"ד וגנר אל דירת סויסה. עו"ד וגנר הכין את ההסכם למכירת הדירה.
בנושא תלוש השכר ציין נאשם 2, כי היה זה הוא שקיבל את התלושים מחיים כהן ובלשונו:"...אני סגרתי עם חיים כהן לבד..." (ישיבה מיום 7.12.03, עמ' 28 שורה 9).
כמו כן לדבריו הוא זה שאמר לנאשם 1 :"...שיגיד שהוא עובד באותה כתובת שמסר לי חיים כהן, בקיבוץ גלויות 2, למה זה שקר? הרי חיים כהן עובד שם...אני ידעתי שנאשם 1 לא עובד אצל חיים כהן" (שם, עמ' 30 שורות 9-20).
בפרשת חקק נכח בפגישה בין עו"ד וגנר לחקק, ובהמשך לקח את טופס הבקשה של חקק ואת דפי החשבון של חקק והעבירם לבנק דיסקונט.
בענין הפגישה במשרדו של וגנר אישר נאשם 2 בעדותו בביהמ"ש את נוכחותו במעמד. אביא את דבריו: "...אני הייתי אצל וגנר ומתתיהו בא עם מישהי, שאותה אני לא מכיר, ואמר שזו הבת של יחזקאל חקק. אני הרמתי טלפון ויחזקאל ואמרתי לו שהבת שלו תחתום ומהר. מתתיהו בא עם הבחורה אני רק נכחתי שם..." (ישיבה מיום 7.12.03 , עמ' 27 שורות 7-9).
לגירסת נאשם 2, וגנר ניסה להרחיק את עצמו ממתתיהו, בעקבות פרשת המרמה המשותפת שלהם ולכן העיד בביהמ"ש כפי שהעיד.

הנאשמים הותירו רושם דל ועגום בתצוגתם על דוכן העדים.
גירסתם בביהמ"ש נשמעה בלתי אמינה. נראה כי השניים תיאמו גירסה שתוכל לשמש עבורם מתרס והגנה מטענות התביעה.

נאשם 1 רשם בכתב ידו בבקשה לקבלת ההלוואה מבנק משכן, שהינו עובד ברחוב קיבוץ גלויות 2. הנאשם ציין את מספר הטלפון של העבודה. (ראה ת/3 א').
אין חולק, הנאשם לא עבד ברח' קיבוץ גלויות 2 מעולם.

הנה נא, נאשם 1 הצהיר שקר בהגישו בקשה לקבלת הלוואה בסך 250 אלף ₪.
לא מדובר בפרט טכני, ובוודאי לא בפרט שולי. מקום העבודה, ושיעור ההכנסה מהעבודה הינם נתונים מהותיים מרכזיים בבחינת הבקשה על ידי הבנק.
הנאשם שיקר בנתון מהותי זה, הואיל וחשש שדיווח אמת יוביל לדחיית בקשתו.

אין חולק, תלוש השכר שהוגש מטעם נאשם 1, כתמיכה בבקשתו (ת/3ג), הינו כוזב מיסודו.
נאשם 1 בחקירתו במשטרה מתכחש לתלוש ומציין: "...מי שהגיש אותו לבנק זה המתווך כושי" (ת/2 גליון 2 שורה 10).
בחקירתו בבית המשפט, עשה נאשם 1 מאמצים ניכרים לעין על מנת להסתיר חלקו של נאשם 2. תחילה ציין, כי לא הוא זה שמסר את מסמכי המשכנתא לבנק. התובע שאל שאלה ישירה, כיצד הגיע מוצג ת/3ג לבנק ותשובתו: "אני לא יודע להסביר". ואחר כך: "...אני לא הגשתי את המסמך. לא ידעתי שכושי מגיש את זה...לא ידעתי שכושי מגיש בשמי מסמך מזויף" (ישיבה מיום 7.12.03, עמ' 21 שורות 19-24).
בחקירתו במשטרה ביום 20.12.99 ידע הנאשם גם ידע, שנאשם 2 הגיש את תלוש השכר המזויף לבנק. 4 שנים אחר כך "מתרענן" זכרונו של הנאשם והוא כבר לא יודע, שנאשם 2 הגיש את המסמך לבנק, ובכלל הוא לא יודע להסביר כיצד זה "צנח" ותויק בתיק המשכנתא שלו בבנק משכן?!
נאשם 1 מצהיר שקר בבקשת ההלוואה. נאשם 1 רושם כי הכנסתו החודשית נטו הינה 9,095, סכום דומה להפליא, ולא רק בספרותיו, לסכום הנקוב בתלוש השכר המזויף (ת/3ג) - 9059.
הנאשם ידע, כי נאשם 2 מסר את תלוש השכר לבנק, כמו שידע במפורש לציין את כתובת מקום העבודה, וסכום השכר נטו.

זאת ועוד, נאשם 1 נשאל על ידי התובע המלומד, עו"ד אורן פז
, כיצד יכול והוא עצמו רשם מקום עבודה שקרי. אחר כך, בלי ידיעתו הוגש תלוש שכר המשקף אותו רישום שיקרי.
חשוב היה לראות את נאשם 1 בבית משפט. זה נראה כמי שנתפס בכפו.
נאשם 1 לא יכול היה להסביר את הבלתי ניתן להסברה (ראה ישיבה מיום 7.12.03, עמ' 22 למעלה).

בחקירתו החוזרת הסכים נאשם 1 לציין: "אני לא תמים. אני יודע שאם מציינים שאתה עובד במקום מסוים, כנראה שיגישו תלושים בהתאם..." (שם, עמ' 23 שורות 18-19).

רוצה לומר, מודעותו של הנאשם, בזמן אמת, לתלוש המזויף הינה טבעית ומתבקשת.

יתר על כן, התפתלויותיו של הנאשם בחקירתו הנגדית, מתיישבות להפליא עם שקריו, עם הצהרת השקר במוצג ת/3א.

אמור מעתה, גרסתו של נאשם 1 בבית המשפט, הינה ולא כלום.

לא זו אף זו, נאשם 1 העיד בבית המשפט על נוכחותו של עו"ד וגנר במעמד חתימת החוזה, ובלשונו: "היתה פגישה במעמד חוזה, חתימות, מה יש לדבר. אני ראיתי את וגנר חותם בחתימת ידו בצרוף חותמת על החוזה" (שם, עמ' 18 שורות 5-6).
כמפורט לעיל, עו"ד וגנר - שעדותו בבית המשפט נאמנה עלי - העיד אחרת.
משגרסתו של נאשם 1 נדחית על ידי מכל וכל, נתפס נאשם 1 על דבריו בבית המשפט, כי היה מודע לאקט החתימה, והשמת החותמות המזויפות של עו"ד וגנר.

עניין לנו בהלכת "השטר ושוברו בצידו". כבוד השופט זילברג בע"פ 23/58 חנוך פינטר נ' יועמ"ש, פד"י, ב, (1) 537, קובע ההלכה שתוספת מקום כבוד בפסיקתנו. [ראה גם ע"פ 675/81 מ"י נ' אלבזיז פד"י ל"ו, (3), עמ' 265; ע"פ 484/76 דף לפרקליט 188; ע"פ 812/79 דף לפרקליט 207].
לאמור, נאשם 1 נכח לדבריו במעמד השמת חותמת של עו"ד וגנר, כמו גם שירבוט שמו על מסמכי הבנק. משגרסתו נדחתה, נתפס הוא על דברים אלה, כהוכחה למלוא מודעותו.
נאשם 1 מחבר עצמו לאקט השמת החותמות על המסמכים שבדיון. בעדותו זו בביהמ"ש מחבר עצמו נאשם 1, חיבור בעבותות, לחותמות המזויפות. (עדות עו"ד וגנר, עדות שכאמור נתנה לה מלוא המשקל).

נאשם 2 מסר בחקירתו במשטרה מיום 10.4.00, כי בפגישה בביתו שלו מסר לו נאשם 1, שאין לו תלוש שכר. חיים כהן, שהיה במקום, אמר להם: "...שהוא יסדר לו תלוש משכורת אצלו ושהוא רוצה שיהיו לו הוצאות..." (ת/1 גליון 2 שורות 8-10).
בעדותו בביהמ"ש, ניסה נאשם 2 לחלץ את נאשם 1 ממעורבות בענין תלוש השכר.
על פי עדותו נאשם 1 לא נכח בפגישה עם חיים כהן, והוא עצמו (נאשם 2) סגר עם חיים כהן (שם, עמ' 28 שורה 9 ; עמ' 30 שורות 1-12 ).

מעל לסתירה הרבתית בין עדויותיו, נראה כי שני הנאשמים תיאמו דבריהם קודם בואם אל דוכן העדים. נאשם 1 ביקש לחלץ את נאשם 2 ממסירת תלוש השכר לבנק. ובתמורה, נאשם 2 ביקש לחלץ את נאשם 1 משותפות ביצירת תלוש השכר המזויף.

יושם אל לב, בסיום עדותה של פקידת בנק משכן, הגב' אורלי אזולאי, חקר אותה נאשם 2 וציין שהוא זה שמסר לה את תלוש השכר של נאשם 1. העדה השיבה כי יכול להיות, אבל החומר היה אצלה אך יומיים (ראה ישיבה מיום 13.2.01, עמ' 12, שורות 19-20).
לאמור, בתחילת המשפט, טרם שת עצה עם אחרים, נמנע נאשם 2 מלהתכחש לעצם מסירת תלוש השכר על ידו לפקידת הבנק.

גדולה מזו, נאשם 2 האיר את כלל תפיסת עולמו. חיים כהן דיווח על נאשם 1 כעובד במקום עיסקו, למרות שזה לא עבד שם. חיים כהן מוציא תלוש שכר מזויף למשעי, אבל דבר שכזה, אליבא דנאשם 2 - אינו זיוף ?! (עמ' 31 שורה 1).
נאשם 2 העיד, שמתוך תמימות ראה את הדברים כך.
השתכנעתי, לא מדובר בתמימות ולא בטיפשות. נאשם 2 תחבל תחבולה וממשה. בדרך עבודתו, זייף מסמכים לצרכיו.

זאת אף זאת. בחקירתו במשטרה סיפר נאשם 2 על המפגש בו סירב עו"ד וגנר להחתים גברת שנחזתה להיות בתו של חקק. לדבריו, על האירוע שמע מבנו של מתתיהו. הבן סיפר לנאשם 2, כי אביו מתתיהו: "...הביא את הפקידה רונית לעורך דין ושתגיד שהיא הבת של יחזקאל חקק..." (ת/16 גליון 1 שורות 21-26).
נאשם 2 תיאר בפני
חוקרו, רס"מ יהודה נווה, כיצד משך את בנו של מתתיהו בלשונו, וזה ציין בפני
ו, שאותה פקידה העובדת במשרד הינה אחותו של תמיר. בהמשך החקירה מתאר נאשם 2 שיחותיו עם עו"ד וגנר בנושא, וכן עם בעלה של אותה רונית, שגרס בפני
ו, שהינו: "...המום מכך שאשתו הסכימה ללכת לעו"ד וגנר עם מתתיהו..." (ת/16 גליון 2 שורות 15-16).
בעדותו בביהמ"ש סיפר נאשם 2 סיפור שונה.
בעדותו בביהמ"ש מוכן, ראשית לכל, לאשר את נוכחותו באירוע.
בעדותו בביהמ"ש שמע הוא באוזניו כיצד מתתיהו הציג את רונית כבתו של יחזקאל חקק (ישיבה מיום 7.12.03 עמ' 27 שורות 7-9).

למותר לציין שאותה רונית לא אותרה. אחותו של תמיר, רונית, אינה אותה בחורה לה כיוון נאשם 2.
גברת רונית לנסיאנו, אחותו של גדעון תמיר, לא מכירה את עו"ד וגנר, כמו גם לא את יחזקאל חקק. בכלל, למתתיהו לא היו פקידות אלא אותו מתתיהו ישב במשרדו של אחיה, ותו לא (ישיבה מיום 27.11.03 עמ' 2).
בביהמ"ש ציין נאשם 2, כי הטעו אותו, חקק הטעה אותו, וזאת היאך? אביא את דבריו כלשונם : "...חקק הטעה אותי, שאלתי אותו זה לא הבת שלך והוא אמר לי שזו המזכירה של מתתיהו. אני לא יכול לדעת מי זו זה מה שחקק אמר לי." (שם, עמ' 31 שורות 18-20).
צא וראה, נאשם 2 פעם כך ופעם אחרת.

ועוד, בחקירתו במשטרה נשען נאשם 2 על עדותו של בנו של מתתיהו. בנו של מתתיהו נמצא בין חיים, להבדיל מאביו.
למותר לציין, שאזרח נכבד זה, שגילה את אוזניו של נאשם 2, לא זומן ע"י הנאשם להעיד בביהמ"ש.
לא מדובר בדבר של מה בכך. בכוח עדות בנו של מתתיהו, אליבא דגירסת נאשם 2, להפריך גירסתו המפלילה של עו"ד וגנר. ובד בבד, לתמוך תמיכה ממשית בגירסת הנאשם.
המשמעות המשפטית של המנעות זו ברורה (ראה לעיל).

ועוד, בעדותו בביהמ"ש ציין נאשם 2, שעו"ד וגנר שיקר בביהמ"ש, שכן עו"ד וגנר ראה את מתתיהו בא עם "בחורה נאה", ועו"ד וגנר אמר לנאשם 2 "תצא החוצה אל תפריע לנו במשרד". (שם , עמ' 27 שורה 10).
מעבר לתיאור השונה מזה שנמסר על ידו בחקירתו במשטרה, ביקש נאשם 2 להקנות נופך רומנטי לאירוע. נוכחות בחורה נאה המובילה את עו"ד וגנר להוציאו מחוץ למשרד.
כל גירסתו של נאשם 2 נשמעה מן מופרכת ופורחת באויר.
הנאשם היה האיש שחיבר את עו"ד וגנר לעיסקה. נאשם 2 הוליך את עיסקת חקק. עו"ד וגנר לא היה מוציא את נאשם 2 ממשרדו לולא זה ניסה לגלגלו למעשה שלא ייעשה.

אמור מעתה, גירסתו של נאשם 2 בביהמ"ש אין בה ולא כלום.

נאשם 2 נתבקש במהלך חקירתו במשטרה למסור דוגמאות כתב ידו.
חוקר המשטרה, רס"מ יהודה נווה, ציין בביהמ"ש, שנאשם 2 טען כי יד ימינו מרוסקת. ברם, לא הוצג בפני
ו כל מסמך רפואי והוא עצמו לא יודע על כך מאומה (ישיבה מיום 15.9.03, עמ' 67 שורות 1-2, ראה גם ת/17).
ההלכה הפסוקה עקיבה ומושרשת [ע"פ 663/81 חורי נ' מ"י פד"י לה (2), 85, בעמ' 90; ע"פ 234/81 חרבון נ' מ"י לה (1) בעמ' 90; ע"פ 517/86 ברוקס נ' מ"י: פד"י מג (3) 441 בעמ' 453].
התנהגותו המפלילה של נאשם 2 עומדת לו לרועץ. התנהגותו המפלילה של נאשם 2 מחזקת ראיות התביעה.
יתרה מזו, גם במהלך המשפט לא ניסתה ההגנה להביא מסמך או ראיה אובייקטיבית כלשהי, היכולה להעיד על התרסקות ידו הימנית של נאשם 2. התרסקות יד אינה עניין של כל יום. מדובר באירוע טראומטי.
המנעות ההגנה מלהביא ראיה תומכת, אומרת דרשני. המנעות ההגנה בעוכריה.

באלה הדברים אסכם את האירועים הנדונים. תחילה, לכתב האישום הראשון - פרשת סוויסה.

תמצית התשתית העובדתית המוכחת:

א. עו"ד וגנר לא נטל כל חלק בפרשת סוויסה.
ב. נאשם 1 הודה, כי רשם שקר בבקשת ההלוואה מבנק משכן. נאשם 1 רשם, שהינו עובד כשכיר ברח' קיבוץ גלויות 2 ומשתכר הכנסה חודשית נטו, בסך 9,095 ₪ (ראה ת/3א).
ג. תלוש השכר שהוגש לתמיכה בבקשת ההלוואה (ת/3ג) הינו כוזב ומכזיב.
ד. החתימות על עו"ד וגנר, המתנוססות על המסמכים שהוגשו לתמיכה בבקשה וחותמת עוה"ד (ראה מסמכים בתיק ת/3) - מזויפים.
ה. נאשם 2 מסר תלוש השכר המזויף לבנק (אמרת נאשם 1 בחקירתו (ת/2) ואימוץ החקירה במשטרה, בעמ' 16 שורה 12, הישיבה מיום 7.12.03) (דברי נאשם 2 בביהמ"ש, ישיבה מיום 13.2.01, עמ' 12 שורה 19-20) (דברי נאשם 1 בביהמ"ש, עמ' 23 שורות 18-19).
ו. נאשם 1 מודע לזיוף תלוש השכר ולשימוש בו, במסירתו לבנק (עמ' 23 שורה 18-19) (הנאשם 1 רושם בבקשת ההלוואה לבנק פרטים דומים להפליא לאלו המצויינים בתלוש השכר המזויף) (נאשם 2 בחקירתו במשטרה (ת/1) מספר על הפגישה בביתו, שם הציע חיים כהן להמציא תלוש שכר מזויף).

הנה נא, שני נאשמים הרוקחים ומתכננים קבלת משכנתא בדרך זיוף ומרמה. השניים ממציאים לבנק תלוש שכר מזויף. נאשם 1 מגיש לבנק בקשת הלוואה בה מצהיר שקר על מקום עבודה, התואם את תלוש השכר המזויף. במסמכים המוגשים לבנק ע"י השניים מוטבעת חותמת ומשורבטת חתימה מזויפת של עו"ד וגנר, שאליבא דשני הנאשמים, נכחו בעת השמת החותמת והחתימה של המסמכים.
הראיות הנסיבתיות המתוארות לעיל מובילות למסקנה אחת ויחידה : שני הנאשמים פעלו בצוותא לזיוף המסמכים לעשיית שימוש בהם לצורך קבלת כספים במרמה מבנק משכן.[ראה : ע.פ. 112/69 חליחל נ' מ"י , פד"י כג', 1, 733, 741; ע.פ. 524/77 מזרחי ואח' נ' מ"י, פד"י לב', 2, 682, 685; ע.פ. 27/79 סלמאן נ' מ"י, פד"י לד', 2, 118, 123; ע.פ. 351/80 חולי נ' מ"י פד"י לה', 3, 477, 484; דנ"פ 4342/97 מ"י נ' אל-עביד; אל-עביד נ' מ"י פד"י נא (1) עמ' 736; ע"פ 1888/02 מדינת ישראל
נ' מקדאד מקדאד, פורסם פ"די כרך נו(5) עמ' 221].

התמונה העובדתית שהוכחה בפני
מעל לכל ספק, כמפורט לעיל, מגבשת יסודות העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום.

כתב אישום שני - פרשת חקק

תמצית התשתית העובדתית המוכחת:

א. חותמת וחתימות עו"ד וגנר הנוגעות לבקשת ההלוואה מבנק דיסקונט להשקעות - מזויפות.
ב. חתימות גב' יפה חקק וגב' רונית נמני על מסמכי ההלוואה - מזויפות.
ג. נאשם 2 ביקש להחתים גב' אלמונית, שהציגה בפני
עו"ד וגנר, במרמה, כבתו של חקק, על חוזה המכר (ת/8).
ד. נאשם 2 מסרב למסור דוגמאות כתב ידו.
ה. מעורבותו המיוחדת של נאשם 2 באירועים, כמתואר לעיל.

התמונה העובדתית מסבכת את נאשם 2 בצורה ממשית ומכבידה. עם זאת, שתי דמויות המעורבות באירועים, בצורה זו או אחרת, (חקק ומתתיהו) הלכו לבית עולמם.
משלא הובהרה, במידת הוודאות הצריכה במשפט פלילי, מידת מעורבותם ותרומתם של השניים האחרונים לאירועים - נהנה נאשם 2 מן הספק.

סוף דבר

הנאשמים מורשעים בעבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 418, 420 ו-415 יחד עם סע' 25 לחוק (ת"פ 10449/00).
נאשם 2 זכאי מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בת"פ 3488/02 מחמת הספק בלבד.

ניתנה היום בפומבי, 11 בינואר 2004, במעמד הצדדים.
דוד רוזן
- שופט








פ בית משפט שלום 10449/00 מדינת ישראל נ' ביטון אשר, ביטון יצחק (פורסם ב-ֽ 11/01/2004)