פסקי דין על משה נריה ברכה

20542-12/09 מת     29/12/2009




מת 20542-12/09 מדינת ישראל נ' משה נריה ברכה




לך



9


בית משפט השלום בפתח תקווה

מ"ת 20542-12-09 מדינת ישראל
נ' ברכה(עציר)
29 דצמבר 2009


בפני
כב' השופטת דבורה עטר

20519-12-09

המבקשים

מדינת ישראל


נגד

המשיבים

משה נריה ברכה
(עציר)
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת עו"ד נטלי חגי
ב"כ המשיב עו"ד שרון חזות ממשרד עו"ד רובינשטיין
המשיב הובא על ידי הליווי



<#3#>
החלטה

1.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המכיל שני פרטי אישום והמייחס לו ביצוע עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות,
בניגוד לסעיפים 334 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן:"החוק"), איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק
וכן תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 274(1) לחוק .

על פי האישום הראשון נטען כי המשיב שהה בדירה המשמשת כמקום מפגש בין היתר למשחקי קלפים. המשיב ניגש לאחד משוהי המקום, אורי כהן ששון (להלן:"ששון") , דרש ממנו סך של 100 ₪ והצמיד סכין לצווארו ואולם הלה סירב להיענות לדרישתו. בהמשך דרש המשיב כאמור גם מיוסי סלטון ( להלן:סלטון"). הלה טען בפני
ו כי אין ברשותו את הסכום המבוקש. בתגובה לכך שלף המשיב סכין ודקר אותו בבטנו וכן בעט בו. כתוצאה מכך נגרם לסלטון
פצע דקירה וקרע בקיבה, הוא אושפז בבית החולים ונותח.

על פי האישום השני נטען כי הגיע שוטר על מנת להוביל את המשיב לדיון בהארכת מעצרו בעקבות האירועים נשוא האישום הראשון. המשיב סירב להיכבל והיכה באגרופיו
את השוטר בחזהו. לעזרת השוטר נחלץ מתנדב והמשיב הוסיף להשתולל ולתקוף את השניים. כמו כן איים על השוטר "אני עוד אשתחרר ואטפל בך".

2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו וזוהי הבקשה שבפני
.

3.
ב"כ המשיב אישר קיומן של ראיות לכאורה ככל הנוגע לעבירת הפציעה המיוחסת למשיב וטען לתשתית ראייתית בעוצמה נמוכה, ככל הנוגע ליתר העבירות.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומה של עילת מעצר, לנוכח עבירת הפציעה ואולם עתר, לאור כלל נתוניו של המשיב, להורות על קבלת תסקיר מעצר אשר יבחן שחרורו לחלופת מעצר בבית אחותו בפיקוחה ובפיקוח אחיו.

4.
ב"כ המבקשת טען לקיומה של תשתית ראייתית מספקת ככל הנוגע לכלל העבירות המיוחסות למשיב.

עוד טען ב"כ המבקשת בדבר המסוכנות הנשקפת מהמשיב אשר לא ניתן לאיינה בכל חלופת מעצר. על כן לדבריו אין צורך בקבלת תסקיר מעצר ועל בית המשפט לשקול את כלל הנתונים ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.


באשר לתשתית הראייתית הליכאורית

5.
כאמור לעיל לא חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ככל הנוגע לעבירת הפציעה המיוחסת למשיב באישום הראשון.

6.
על פי האישום הראשון מיוחס למשיב בנוסף, ביצוע עבירת איומים באמצעות סכין, כנגד ששון כמפורט לעיל.

עיינתי בתיק החקירה. על ביצוע עבירה זו נלמד לכאורה מהודעתו של מיכאל פראבר , עד ראיה לאירוע. העד ציין כי המשיב ניגש לששון, דרש ממנו 100 ₪ והצמיד לצווארו סכין.

לא נעלם מעיני כי ששון עצמו שלל כי אוים על ידי המשיב. ואולם עלה בנוסף כי מסר גרסתו זו בעת שנחקר כחשוד בניהול ואחזקת המקום להימורים. עלה בנוסף לכאורה כי שלל גם שאירוע הדקירה היה בתוך המקום הגם שעניין זה לא היה שנוי במחלוקת לכאורה ועוד עלה ממזכר שערך אהרון צרפתי כי ששון הגיע ביחד עם אחר בשם שי למיטת חוליו של סלטון וניסה להשפיע עליו כי יאמר גם הוא שהאירוע היה מחוץ למקום.

בנסיבות אלה מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית מספקת גם להוכחת ביצוע עבירת האיומים.

7.
על פי האישום השני מיוחס למשיב ביצוע עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והשמעת
איומים כלפיו. בהקשר זה קיים דו"ח פעולה שערך השוטר לייזר אל מול גרסת המשיב השוללת מכל וכל את המיוחס לו. די בכך כדי להוות תשתית ראייתית מספקת, ככל הנוגע לשלב זה.

באשר לעילת המעצר

7.
מהאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהתקבלה בעניינו של המשיב ומסך כל מעשיו נלמדת מיניה ובייה
מידת הסכנה הגבוהה הנשקפת ממנו לכלל הציבור.

מצטיירת תמונה של משיב, אשר סובל מבעיות נפשיות, מכור להימורים ולטיפה המרה. הוא דרש לפתע כסף מששון כשהוא מאיים עליו ומצמיד לצווארו סכין. בסמוך לכך הקצין המשיב את פעולותיו ומימש את איומיו כלפי סלטון. הוא פנה
הוא פנה לסלטון ודרש גם ממנו כסף. משגם הלה ציין בפני
ו כי אין בידו להיעתר לבקשתו, איבד המשיב שליטה, שלף בפתאומיות סכין, דקר את סלטון בבטנו וגרם לו לפציעה שהצריכה אשפוז וניתוח.

מחוות הדעת הפסיכיאטרית עלה כי המשיב , אשר ביקש בעבר לשים קץ לחייו, מצוי לאחרונה, בטיפול מרפאתי בנוגדי דיכאון וחרף כך ביצע את המעשים. עלה בנוסף כי המשיב ציין את נטייתו לתוקפנות כשהוא שתוי.

באשר לחלופת מעצר

8.
אין המדובר במסוכנות ספציפית כלפי זה או אחר, אלא כזו הנלמדת משילוב כלל נתוניו המיוחדים של המשיב וקמה כלפי כולי עלמא. על כן נהיר לי כי לא ניתן למצוא כל חלופת מעצר שיהא בה כדי לאיינה ומשכך גם לא מצאתי להורות על קבלת תסקיר מעצר שיבחן זאת.


יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בבש"פ 9284/08 לוי נגד מדינת ישראל
:

"אכן צודק בא כוח העורר בטענתו כי יש לבחון קיומה של חלופת מעצר בכל מקרה לגופו, וברי כי לכל נאשם שמורה הזכות לטעון בפני
בית המשפט לקיומה של חלופה כאמור. עם זאת, יש להבחין בין חובתו של בית המשפט לבחון את האפשרות העקרונית לקיומה של חלופת מעצר – חובה המוטלת עליו מכוח סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996
(להלן:
החוק
), לבין עריכת בחינה קונקרטית בנוגע לחלופת מעצר זו או אחרת. כך, כאשר נסיבות המקרה מעידות על מסוכנות חמורה ומוכחת, עשוי להתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר ספציפית (ראו:
בש"פ 2931/06

גבאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 23.4.2006)). הבחינה היא אפוא דו שלבית: תחילה יבחן בית המשפט אם ניתן להסיר את עילת המעצר הרלוונטית באמצעות חלופת מעצר כלשהי, ורק בהגיעו למסקנה חיובית, יעבור בית המשפט לבחינת חלופות המעצר הקונקרטיות ומידת התאמתן ולשקילת הצורך בעריכת תסקיר (בש"פ 5543/06

אבו חוצא נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 5.7.2006);
בש"פ 9447/04

זבידאת נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 2.11.2004);
בש"פ 5985/08

אבו ואסל נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 10.7.2008);
בש"פ 10210/05

אלעטאונה נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 7.11.2005); והשוו:
בש"פ 5431/04

בדראן נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 15.6.2004))."

9.
אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

<#4#>
ניתנה והודעה היום י"ב טבת תש"ע, 29/12/2009 במעמד הנוכחים.



דבורה עטר
, שופטת







מת בית משפט שלום 20542-12/09 מדינת ישראל נ' משה נריה ברכה (פורסם ב-ֽ 29/12/2009)