פסקי דין על מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי | פסקי דין על דני חורי

1188/05 פ     07/01/2010




פ 1188/05 מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' דני חורי






בפני

בפני
סגן הנשיא, כב' השופט פיילס בן
בעניין:

מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי

המאשימה
נגד
דני חורי
הנאשם

גזר - דין
הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירות של גרם מוות ברשלנות, נהיגה בדרך רשלנית ונמהרת לפי סעיף 338 (א)(1) לחוק העונשין, גרם נזק לאדם ולרכוש ברשלנות, נהיגה במהירות בלתי סבירה ואי שמירת רווח.

ביום התאונה הנאשם הסיע איתו 7 נוסעים במונית שנהג בה ברשלנות, נסע במהירות בלתי סבירה, לא שמר על מרחק מהרכב שלפניו, ובנסיבות אלה אף לא נתן דעתו לעצירת הרכב שלפניו, אחרי רכב אחר שביקש לפנות שמאלה בצומת, הנאשם תוך סטיה שמאלה לנתיב הנגדי, גרם לפגיעה ברכב לפניו ובהמשך להתנגשות חזיתית ברכבה של שרית שראל שהיתה בחודש השביעי להריונה.

כתוצאה מהתאונה, שרית נפצעה באופן קשה בחלקי גוף שונים כך גם הנוסעת ברכב שלפניו וכן יתר הנוסעים ברכבו נפגעו אף הם. בעקבות חבלה בבטנה של שרית, הרגישה כאבים עזים , הובהלה לבית החולים , אובחנה מצוקה עוברית והיא נזקקה לניתוח קיסרי.

העובר נולד , ולאחר שחי במשך 14 שעות,הילוד נפטר.

קבעתי במסגרת הכרעת הדין כי פטירתו של הילוד נגרמה כתוצאה מהתאונה.

ב"כ המאשימה טענה לנסיבות אשר יש בהן לחייב החמרה בענישה של הנאשם: מעבר למדיניות הענישה המקובלת בגין גרימת מוות ברשלנות כתוצאה מנהיגת רכב, ציינה התובעת את מידת הרשלנות הגבוהה בנהיגתו של הנאשם, חובתו של נהג ציבורי כלפי בטחונם של נוסעיו, עברו התעבורתי של הנאשם אשר במשך 6 שנות נהיגה צבר עד למועד התאונה 25 הרשעות בעבירות תעבורה וכי לאחר התאונה ביצע 3 עבירות קנס בגין מהירות מופרזת.

התובעת עתרה להשית על הנאשם מאסר לתקופה של מעל 6 חודשים , מאסר על תנאי מרתיע , קנס פסילה בפעל ממושכת ופסילה על תנאי.

בנוסף ביקשה התובעת לחייב את הנאשם בפיצוי לשרית שראל ולנפגעת הקשה הנוספת ויקי בן נר.

הגב' שרית שראל הביעה את עמדתה בכתב (ע/2) .

ב"כ הנאשם טען בעיקר כנגד קביעות ביהמ"ש במסגרת הכרעת הדין . עיקרו של דבר, לדברי הסניגור הנאשם "הרג" את ה"עובר" ולא את "החי" כאשר ה"עובר" נפטר לאחר פרק זמן של 14 שעות, ולשיטתו יש להשליך על מצב זה בקביעת הענישה. עוד נטען כי על בית המשפט לקחת בחשבון כי המדובר בגבול דק בין אחריות להעדר אחריות ביחס לעובר אשר לגביו נקבע כי נולד "ללא רוח חיים" ואמנם חזר לחיים אך נפטר כעבור 14 שעות . הספק בעניין זה פועל לטובת הנאשם בקביעת הענישה.

עוד טען הסניגור כי התאונה נגרמה עקב אי שמירת מרחק מספיק שזו אינה עבירת תעבורה חמורה.

הסניגור הפנה לחלוף הזמן מיום התאונה, ואף טען לעינוי דין שנגרם לנאשם בהתמשכות ההליכים.

לעניין עברו התעבורתי של הנאשם , על פי הנטען יש לקחת בחשבון לטובת הנאשם כי כנהג מונית הוא נמצא רבות על הכבישים ומשכך עברו אינו מכביד.

הנאשם הביע סליחתו , ביקש לעזוב את התאונה בעניין מי אשם או לא אשם, להתחשב במצבו הכלכלי , לאחר שנשרף הרכב ששימש כמונית לפרנסת משפחתו. הנאשם טען לחובות לבנק בסך 400,000 ₪. הוא עוד הפנה להוצאות חודשיות בהן הוא נושא בגין טיפולים רפואיים לאשתו.

רעייתו של הנאשם גב' ספא העידה כי הנאשם מפרנס את המשפחה וכי ילדיו והיא זקוקים לו.

הכומר מוניר מזאוי העיד על תרומתו של הנאשם במעשיו לכנסייה.

ב"כ הצדדים הגישו פסיקה מטעמם.

דיון:
שיקולי הענישה הנוגעים לעבירות תנועה שגרמו לתאונות דרכים, בהן נפגע אדם ונגרמו לו חבלות גוף בכלל, וכן לעבירה של גרם מוות ברשלנות, בפרט, מתבססים בעיקר על דרגת הרשלנות באופן הנהיגה; מהפרת חובת זהירות שנבעה מהיסח דעת רגעי, א עד לזו שנבעה מהערכה מוטעית של הנתונים הסביבתיים ועד לזו שנבעה ממהלך מתוכנן שהיה בו נטילת סיכון אדיר לגרימת תאונת דרכים , נהיגה שלוקה ברשלנות חמורה.

לאחרונה השיקולים לענישה בתאונת דרכים קטלנית ברשלנות פורטו ע"י ביהמ"ש העליון במסגרת ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל , 16/11/09 , נאמר ע"י כב' השופט הנדל:

"נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על הנאשם מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עיקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך – כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".

לעניין נסיבותיו האישיות של הנהג הגורם בנהיגתו הרשלנית לפגיעה באדם ועד לגרם מוות, נקבע לא אחת כי ככל שנהיגתו הרשלנית של הנהג הובילה לתוצאה קשה וחמורה יותר, יפחת משקלן של נסיבות אישיות (ראה לאחרונה ע"פ 3821/08 מג'דוב נ' מדינת ישראל ע"פ 3013/06 צבי לוין נגד מדינת ישראל מיום 17/7/06).

באשר לתאונה קטלנית, נסיבותיו האישיות של הנהג הרשלן מתגמדות לנוכח עיקרון קדושת החיים.

לנוכח טיעוני הסנגור מצאתי לנכון , להדגיש כי להשקפתי עובר שטרם יצא מרחם אימו, אף הוא חי וקיים בו פוטנציאל לחיי אדם.

לעניין אחריות של נהג ציבורי , הנאשם נהג מונית ועקב כך נדרשה ממנו זהירות מופלגת ( ראה ע"פ 6544/07 ניזאר גראמנת נ' מדינת ישראל , כב' השופט לוי מיום 12/11/07.

כפי שקבעתי במסגרת הכרעת הדין , הנאשם נהג ברשלנות גבוהה כפי שהעידו נסיבות התאונה ותיאור הנוסעים לעניין אופן נהיגתו עובר לתאונה.

יודגש כי הנאשם בחר שלא להתרכז בנעשה בכביש עובר לתאונה ולהתאים את מהירותו בהתאם לכך.

חומרתה של התנהגות זו עולה בבירור ונוכח נסיבות נסיעתו בכביש עירוני באזור בתי מגורים.

נהיגתו של הנאשם, כמתוארת בהכרעת הדין מהווה סטייה חמורה מנהיגה סבירה תוך יצירת סיכון של ממש לחיי אדם גם כלפי הנוסעים ברכבו הענישה חייבת ליתן ביטוי הולם לנסיבה זו.

דרך נהיגתו של הנאשם בעבר כפי שמעלות הרשעותיו הקודמות שף לא היתה תמיד תקינה משלחובתו עבירות של אי ציות לתמרור עצור, אי ציות לתמרור מתן זכות קדימה, אי מתן אפשרות להשלים חציית הולך רגל במעבר חציה בבטחה, שימוש בטלפון בעת נסיעה ועוד.

תאונות דרכים שהפכו מכבר לנגע ממאיר, גובות לא רק מחיר בחיי אדם אלא לפגיעות קשות בגוף אשר בהן נותרים הקורבנות מוגבלים בגופם בליווי כאב וסבל למצער, אף עד סוף חייהם.

לעניין זה, הנוסעת ברכב שלפני רכב הנאשם נפגעה באופן קשה כעולה מסיכום האישפוז (ע/3) ובין השאר שבר במספר צלעות, בעצם השוק ואושפזה למשך 16 ימים.

הגב' שרית שראל נפגעה קשה בשברים בעצם בית החזה, בארובת העין, שורש כף היד , כף רגל , עצם הזנב.

במסגרת הצהרת נפגעת עבירה ציינה היא כי – הפגיעות בה מקשות על הנשימה עד היום סובלת מעיוותים בלתי צפויים וקשים בפני
ם ומעבר לנזק אסטטי , חוסר תחושה, וכן כאבים וצלקת מקריעת העור , הגבלה ביכולת דריכה על הרגל והגבלה ביחס לאופן ישיבה.

כעולה מדבריה במסגרת התצהיר:

"12. בגלל המכה הקשה מעוצמת המהירות של הנהג קיבלתי מכה חזקה בראש, סבלתי מזעזוע מוח קשה וכתוצאה מכך אני סובלת מבעיות נוירולוגיות שונות כמו אובדן זיכרון, כאבי ראש קשים, בעיות בראייה, חוסר שקט, סיוטים שנמשכים עד עצם היום, מה שמביא אותי לבעיות הנפשיות שהפכו לנחלתי כמו: עצבנות, חוסר שקט, סיוטים, קושי התמודדות עם ידיעות על תאונות דרכים שאני שומעת, בעקבות כל אלה אני נמצאת בטיפולים פסיכולוגיים אינטנסיביים.
13. אובדן ומות הילד המיטו עלי אסון שאני לא מאחלת לשונאים שלי. חוסר האונים והתחושה של לעבור ניתוח קיסרי או לידה בלי להחזיק תינוק ולמעשה להישאר בידיים ריקות, מבלי להתכונן לכך ובצורה כל כך טראומטית וקשה זה הכאב והקושי הכי נורא שהפך להיות מנת חלקי בכל רגע ושנייה שאני חיה. העובדה שלא יכלתי להציל את הילד שלי, שלא יכלתי לעזור לו מה שאני אמורה לעשות בתור אמא ולדאוג לשלום הילדים שלי, העובדה והידיעה שהילד שלי נחנק לי בבטן בגלל שלא קיבל חמצן, היא מחשבה מפלצתית, שמלווה ושתלווה אותי כל החיים עד יומי האחרון. הילד שלי שנולד במשקל 1765 ק"ג ויכל לחיות חיים בריאים אם היה נולד בזמנו, הילד שלי שאפילו אמא לא היה אומר לי, שנולד עם פגיעות מוחיות אנושיות ביותר, וששרד רק 13 שעות , הילד שלי שלא עשה רע לאף אחד ושסבל יותר מכולם, שאפילו להחזיק ביד, לנשק ולבכות עליו לא יכלתי, בגלל הפגיעות הפיזיות הקשות שלי, הילד שלי שנקבר בחלקת הילדים "הנפילים" ושאפילו את טקסי האבלות המקובלים לא יכלתי לקיים עבורו, שאין לו אפילו מצבה . הילד שלי שמת והציל אותי משום שאם לא הייתי בהריון אני הייתי מתה".

לא ניתן להתעלם מריבוי הדיונים בתיק זה, קודם במסגרת הסכמת הסניגור הקודם של הנאשם לעניין קביעת עמדתו בהתאם להחלטת בית המשפט בטענה מקדמית, החלפת סניגורים , וחרף החלטה זו, דחיות על פי בקשת הסניגור החדש לבוא בדברים עם התביעה ,קביעת הדיונים בהתאם ליומנו של הסניגור, הצורך להעיד פעם נוספת את פרופסור היס עקב מחיקת הפרוטוקול, הצורך בדחיית עדותו של עד המומחה מטעם ההגנה עקב גיוסו בצו 8 והאיחור בהגשת סיכומי המאשימה.

ואולם, בנסיבות האירוע, תפקידו של בית המשפט להרתיע באמצעות ענישה ממשית הנוהגים ברשלנות בכבישים וכפי שנהג הנאשם במקרה הנוכחי, ברשלנות חמורה תוך יצירת סיכון ממשי.

בנסיבות אלה, אני סבור כי אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל .

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן:
מאסר בפועל למשך 10חודשים.

קנס בסך 10,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו.
אני מתיר לנאשם לשלם הקנס עד ליום 1/7/2010.

12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור על עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין.

הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לנהיגה ברכב ציבורי למשך 25 שנים וברכב אחר למשך 15 שנים.

אני מחייב את הנאשם בפיצוי לגב' שרית שראל בסך 20,000 ₪ אשר ישולם תוך 6 חודשים מיום השחרור מהמאסר.
זכות הערעור לצדדם תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"א טבת תש"ע, 07 ינואר 2010, במעמד הנאשם, ב"כ וב"כ המאשימה

בית משפט השלום בצפת
ת"פ 1188-05 מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי
נ' חורי

07 ינואר 2010








פ בית משפט שלום 1188/05 מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' דני חורי (פורסם ב-ֽ 07/01/2010)