פסקי דין על איתן צדוק | פסקי דין על דורון דוד |

3926-04/08 פ     06/01/2010




פ 3926-04/08 מדינת ישראל נ' איתן צדוק, דורון דוד





לפני כבוד השופט ג'ורג' אזולאי
– נשיא

המאשימה
מדינת ישראל
נגד

הנאשמים
1 איתן צדוק
– נדון
2 דורון דוד
<#2#>
נוכחים:
בשם המאשימה: עו"ד פארס
הנאשם 2: הופיע
בשם הנאשם 2: עו"ד ראמי מסאלחה
הופיעה קצינת המבחן הגב' טלי עוז
#הכרעת דין וגזר דין – לגבי הנאשם 2
<

הנאשם 2 הודה בעובדות כתב האישום, בביצוע עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) +(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג- 1973.
בתאריך 08.10.07, בשעות הערב, ברחוב יצחק בן צבי בגבעת המורה, ברכבו של הנאשם 2, החזיקו הנאשמים סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 97.13 גרם נטו שלא לצריכתם האישית.
הנאשם 1 הורשע על פי הודאתו ונגזרו עליו, במסגרת הסדר טיעון, מאסר על תנאי והתחייבות.
תסקיר שירות המבחן:
הנאשם 2 בן 33, נשוי ואב לשני ילדים, עובד כנהג. כשבוע לפני גיוסו לשירות הצבאי, עבר הנאשם תאונת דרכים קשה. בעקבות התאונה, הוכר על ידי הביטוח הלאומי כנכה 75%.
באשר לעבירות נשוא תיק זה, הנאשם הודה בביצוען. בדיקות השתן שנערכו לו נמצאו נקיות משרידי סם. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם 2 מתפקד באופן נורמטיבי וכן התרשמה כי אישיותו איננה בעלת קווים עבריינים, על כן לא קיים סיכון להישנות העבירות.
בשיחות עמו, הביע הנאשם 2 חשש, כי הרשעתו בדין עשויה להקשות עליו במציאת מקום תעסוקה בעתיד. קצינת המבחן המליצה להטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף של 130 שעות, מבחן לתקופה של שנה וזאת מבלי להרשיעו בדין.
טיעונים לעונש:
ב"כ התביעה בקשה לדחות המלצותיו של שירות המבחן ולהרשיע את הנאשם. לדבריה, אופייה של העבירה מחייב הרשעתו של הנאשם 2 והטלת עונש מאסר בפועל. אולם כחריג, בשל העובדה כי על הנאשם 1 הוטל מאסר על תנאי והתחייבות, הסכימה לענישה דומה.
ב"כ הנאשם בקש לאמץ המלצתו של שירות המבחן הן באשר לעונש והן באשר לאי ההרשעה. עברו הפלילי של הנאשם 2 נקי, זאת בניגוד לשותפו אשר עברו מכביד בעבירות סמים. מדובר באדם נורמטיבי, העובד לפרנסתו בהובלת תרופות, אשר אין חשש כי ישוב לבצע עבירות.
הרשעה או אי הרשעה:
בסיום ההליך הפלילי ולאחר שהוכחה אשמתו, הכלל הוא הרשעת הנאשם. רק נסיבות חריגות ויוצאות דופן מצדיקות במקרים מיוחדים הימנעות ממנה, המבחנים להימנעות מהרשעה נקבעו למעשה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(3), 337:
"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים : ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".
בבר"ע 432/85 רומנו נאמר מפי כב' הנשיא שמגר (כתארו אז) כי:
"לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש אימתי ישתמש בית המשפט בסמכותו להטיל מבחן ללא הרשעה. כל שהמחוקק יכול היה לקבוע לענין זה הוא מניינם של הנתונים העיקריים אשר אותם רשאי בית המשפט להביא בחשבון והם נסיבות הענין, ובכללם אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאיו בביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה אחרת".
בע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל
נ' שמש ואח' , פ"ד נ (3) 682, קבע בית המשפט העליון כי:
"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו, זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת הנאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן".

מן הכלל אל הפרט:
אפתח ואומר כי לאור חומרת העבירה נשוא תיק זה, גובר האינטרס הציבורי על האינטרס השיקומי אשר לא הוכח ועל כן אין מקום להימנע מהרשעתו של הנאשם.
המלצתו של שירות המבחן הינה לעולם בגדר המלצה, כאשר שרות המבחן רואה לנגד עיניו את האינטרס הטמון בשיקומו של הנאשם, ובית המשפט לבדו הוא האמון על האיזון הנכון, בין הפן ההרתעתי והאינטרס הציבורי, ונסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות הפן השיקומי. כפי שקבע כב' השופט שמגר (כתוארו דאז) בע"פ 344/81 מ"י נ' סגל , פ"ד ל"ה (4) 313:
"שיקוליו של שירות המבחן למבוגרים אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, וזאת, אין היתר, מאחר שהוא אינו מופקד על הראייה הכוללת, הבוחנת גם את אלמנט ההרתעה הכללי ונתונים כיוצא באלה. לכן, אין לבוא בטרוניה אל שירות המבחן, אם הוא נותן דעתו בעיקר לאינטרס האישי של הנאשם, ואף מוכן להציע הצעות לשיקום, המעוגנות, לעתים, בהערכה ובהתרשמות ותו לא. השירות רואה את עיקר מעייניו במיצויו של היבט מוגדר של הנתונים, הנאספים לקראת ההכרעה השיפוטית, ובית המשפט הוא שיוצר את האיזון הנאות בין הנתונים השונים ומופקד על ראייתו של השלם להבדיל מן הקטע או המקוטע".
זהו המקום לצטט דבריה של כב' השופטת חיות ברע"פ 5176/03 בן ציון סוריאנו:
"עמדת שירות המבחן אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני
בית המשפט בגוזרו את הדין, ועליו מוטלת החובה לערוך את האיזונים הנדרשים: לעיתים יקבל את עמדת שירות המבחן ולעיתים ידחה אותה" .
הצורך בהרתעת הרבים, ובהוקעת מעשי העבירה, בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר, כל אלה משמשים כגורמים העשויים לגבור אף על שיקומו של הנאשם.
במקרה דנן, הנאשם לא הרים את הנטל כנדרש ולא הוכיח כי ייגרם לו נזק ממשי וקונקרטי מעצם הרשעתו. הנאשם 2 עובד כנהג במחסני קופת חולים כללית ועל פניו לא נראה כי הרשעתו בפלילים תפגע, פגיעה כלשהי, בתעסוקתו.
מכל מקום, מעביד המוסר לעובד כמויות גדולות של תרופות להובלה –כולל תרופות המכילות חומרים מסוכנים- עליו לדעת כי עובד זה הוביל גם סמים מסוכנים כדי שישקול המשך צעדיו, ואל לו לבית המשפט להסתיר זאת מאותו המעביד.
לאחר ששקלתי את כל הנסיבות והטיעונים שפורטו לעיל, ובהתחשב באמות המידה שנקבעו בפסיקה, לא שוכנעתי כי מתקיימות בפרשה שלפנינו "נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר" המצדיקות סטייה מן הכלל לפיו מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. כמו כן לא מצאתי כי מתקיים כאן יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מהרשעתו לבין חומרתה של העבירה שעבר ומסקנתי היא כי אין מקום להימנע מהרשעתו.
נגע הסמים פשט בחברתנו כרעה חולה ויש להלחם בה ביד קשה, הימנעות מהרשעה אינו עולה בקנה אחד עם אותו מסר עונשי מתחייב, וכן עלולה לעודד ניצול אנשים, חסרי עבר פלילי, לצורך מסחר, תיווך, אחסנה ושמירה על מצבורי הסמים.
לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
העונש:
הנאשם הורשע על פי הודאתו בהחזקת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 97.13 גרם נטו, שלא לשימושו העצמי. המדובר בעבירה חמורה המצדיקה שליחתו של הנאשם מאחורי סורג ובריח. יש להוסיף את העובדה כי הסמים נמצאו דווקא ברכבו של הנאשם 2.
לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, ולאחר שעיינתי בתסקיר שרות המבחן המפרט נסיבותיו האישיות של הנאשם 2, ונסיבות פציעתו, רואה אני לנכון, על אף חומרתה של העבירה והאינטרס הכללי המחייב מיגור עבריינות הסמים על ידי ענישה מרתיעה, להתחשב בנסיבותיו האישיות וכן בעובדה כי על שותפו לביצוע העבירה הוטל מאסר על תנאי והתחייבות.
לזכותו של הנאשם בתיק זה יאמר, כי אין לחובתו עבר פלילי, הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד בצורה קבועה לפרנסת משפחתו ותסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו הינו חיובי.
לאור כל האמור לעיל, לאחר שזקפתי לזכותו של הנאשם 2 כי הודה בביצוע העבירה, גוזר אני על הנאשם 2 את העונשים הבאים:

1. אני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי של חודשיים למשך שנתיים שלא יעבור על כל עבירה מפקודת הסמים המסוכנים.
2. אני מחייב את הנאשם לחתום על ערבות בסך 3,000 ₪, שלא יעבור על אותה עבירה במשך שנתיים, במידה ולא יחתום על הערבות תוך שבוע ימים, יאסר לשבועיים.
הסמים להשמדה.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בנצרת.
<#5#>

ניתנה והודעה היום כ' טבת תש"ע, 06/01/2010 במעמד הנוכחים.
ג'ורג' אזולאי
, נשיא

הוקלד על ידי: מרטין פרץ
16
בית משפט השלום בנצרת
ת"פ 3926-04-08 מדינת ישראל
נ' צדוק ואח'
06 ינואר 2010









פ בית משפט שלום 3926-04/08 מדינת ישראל נ' איתן צדוק, דורון דוד (פורסם ב-ֽ 06/01/2010)