פסקי דין על אורי יוחנן יצחקי

315/08 פ     10/01/2010




פ 315/08 מדינת ישראל - משרד התמ"ת נ' אורי יוחנן יצחקי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
פ
000315/08


בפני
:
כב' השופטת יפה שטיין


10/01/2010




בעניין:
מדינת ישראל - משרד התמ"ת



ע"י ב"כ עו"ד

עדתו גיורא

המאשימה

נ
ג
ד


אורי יוחנן יצחקי






נאשם


הכרעת
דין

1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, במסגרתו
הואשם באי החזקת מסמכים במקום העבודה, ניכוי משכר עובדים זרים
עבור מגורים,
בסכום העולה על השיעור שנקבע ואי מסירה לעובד פירוט שכר העבודה ששולם - בניגוד לסעיפים
2(ב)(4), 2(ב)(5), 2(ב)7) ו-2(ב) 9 לחוק עובדים זרים, התשמ"א – 1991
(להלן: "החוק"),
וזאת בנוגע להעסקתם של שני עובדים זרים אזרחי תאילנד, שפרטיהם האישיים מצויים בכתב האישום (להלן: "העובדים הזרים").
2.
ע"פ כתב האישום, נערכה ביקרות ביום ראשונה ביום
7/8/05, וביום זה לא נמצאו מסמכי העסקה של העובדים הזרים שהעסיק הנאשם. ביקורת שנייה נערכה ביום 10/10/05 (התאריך תוקן בטרם ההקראה), לאחר שהומצאו הסכמי העסקתם, אולם אז נמצא
בביקורת כי הנאשם ניכה משכרם עבור מגורים בסכום העולה על המותר ע"פ החוק וכי תלושי השכר אינם מפורטים כנדרש בחוק, וללא פירוט שעות העבודה.


הנאשם הכחיש את המיוחס לו.

3.
רקע:

א.
הנאשם העסיק, ב"משתלת פאר" שבמושב מטע (להלן: "המשתלה"), עובדים זרים וזאת על פי היתר שניתן לו ממשרד התעשייה המסחר והתעסוקה (התמ"ת).

ב.
ביום 7/8/05 נערכה ביקורת במשתלה על ידי מפקחים של התמ"ת. על פי רישום תיאור המקרה של המפקח, במועד הביקורת לא נמצאו במשתלה מסמכי העסקה של העובדים הזרים (ת/1).

ג.
ביום 10/10/05 נערכה ביקורת נוספת על ידי מפקחים של משרד התמ"ת ובמהלכה נבדקו מגורי העובדים הזרים, אשר נמצאו תקינים (ת/7).


ד.
ביום 9/1/06, שלחה המאשימה לנאשם זימון לחקירה ודרישה להמצאת מסמכים (ת/4).

ה.
ביום 1/2/06 העביר הנאשם למאשימה את המסמכים שנתבקשו, בקשר עם העסקתם של העובדים הזרים (ת/6).

ו.
ביום 7/2/06 הוטל על הנאשם קנס מנהלי, בגינו ביקש להישפט.
לאחר דיון בבית דין זה הוארך המועד להגשת רשות להישפט, והוגש כנגדו
כתב אישום זה.
4.

הכר
ע
ה

א.
אקדים ואומר כי החלטתי לזכות את הנאשם מכל סעיפי האישום וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

ב.
על פי כתב האישום, מואשם הנאשם כי ניכה משכר העובדים הזרים סכום העולה בשיעורו על הקבוע בחוק וזאת בהסתמך על סעיף 2(ב)(4) לחוק הקובע כי:
"העביד עובד זר בלי שהעמיד לשימושו מגורים הולמים בהתאם להוראות סעיף 1ה או ניכה משכרו של העובד הזר סכום העולה על השיעור שנקבע בתקנות לפי אותו סעיף";

וכן בהסתמך על סעיף 2(ב)(9) הקובע כי:
"ניכה משכרו של העובד הזר בניגוד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח–1958;"

בסעיף 25 לחוק הגנת השכר נקבע כי:
"

(א)
לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:

(1)
סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק;"


ג.
סעיף 2(ב)(4) לחוק אוסר על ניכוי משכרו של עובד בשיעור העולה הקבוע בתקנות. בתקנה 2(ב) לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), תש"ס–2000, תק' 4 נקבע, אמנם, כי:
"היו המגורים בבעלות המעביד, ינכה משכר עובד זר סכום שלא יעלה על מחצית הסכום הנקוב בתקנת משנה (א)..."
ברם, תקנות אלו עודכנו ובנוסח המעודכן של "
הודעת עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התשס"ד-2004",
ק"ת תשס"ד, הושמטה ההבחנה בין מגורים שבבעלות המעביד לבין מגורים אחרים, ונקבע הסכום לניכוי בירושלים על סך של 318.99 ₪. סכום זה גבוה מהסכום שניכה הנאשם (200 ₪), כפי שעולה מתלושי השכר שלפני.

ד.
כמו כן, סעיף 2(א) להודעת עובדים זרים, שבקובץ התקנות, התשס"ה, שלעיל, מתיר למעביד לנכות מהשכר גם הוצאות נלוות בסכום מרבי שעד 74.60 ₪. סכומים אלו יחדיו עולים על הסכום אותו ניכה הנאשם משכרם של העובדים הזרים, כפי שעולה מתלושי השכר שהומצאו לתיק.

ה.
על כל פנים, גם אילו התירו התקנות על כנה את הבחנה בין מגורים שבבעלות המעביד לבין מגורים אחרים, הרי שהנאשם הכחיש כי
המשתלה, וממילא מגורי העובדים הזרים, בבעלותו. כך בדברי הנאשם

(פרוטוקול הדיון מיום 12/5/09, עמ' 20 ש' 7- 8):

"ש. העובדים ישנים במשתלה במגורים שסדרתי עבורם, זה נכון?
ת. שארגנו לי שם את זה מהמושב, כן, המשתלה לא שלי".

ו.
המאשימה לא הביאה כל ראיה לעניין הבעלות במקום מגורי העובדים הזרים, וממילא לא הרימה את נטל ההוכחה המונח לפתחה. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, יש לזכות את הנאשם מהאישום הנוגע לניכוי יתר משכר העובדים הזרים.


ז.
עוד טוענת המאשימה, כי במועד עריכת הביקורת ביום 7/8/05, עבר הנאשם על סעיף 2(ב)(5) לחוק, הקובע כי:
"לא החזיק בהתאם להוראות סעיף 1ו, עותק של חוזה עבודה או תרגום לעברית ממנו או מסמכים נוספים, במקום כאמור באותו סעיף או שלא מסר הודעה כאמור באותו סעיף";
בסעיף 1ו(א) לחוק, נקבע כי:
"מי שמעביד עובד זר יחזיק במקום העבודה שבו מועסק העובד הזר עותק של חוזה העבודה עם העובד הזר ותרגום נכון שלו בשפה העברית, וכן מסמכים נוספים שקבע השר; ואולם רשאי המעביד להחזיק את המסמכים האמורים במקום שבו הוא מנהל את עסקיו, ובלבד שהודיע על כך בכתב למי שקבע השר; ההודעה תכלול גם את המען שבו יוחזקו המסמכים כאמור".

ח.
לטענת הנאשם, במועד עריכת הביקורת, הוא הראה למפקחים ממשרד התמ"ת את חוזה העבודה וכן את הדו"ח הרפואי של העובדים הזרים. רק תלושי המשכורת היו, באותה העת, אצל יועץ המס מטעמו. כך בדבריו של הנאשם (פרוטוקול הדיון מיום 12/5/09, עמ' 16 ש' 17-22):
"ש. בזמן הביקורת כשהמפקחים חקרו אותך, תוכל לספר על האירוע?
ת. הם הגיעו אלי שני המפקחים, ביקורת שגרתית, ביקשו להראות מסמכים, הראיתי להם את הדו"ח הרפואי וחוזה העבודה, תלושי המשכורת זה תמציא אצל יועץ המס שלי, והם לא אמרו לי שזה דו"ח או משהו, הם באו בצורה חברית, שאלו כמה שאלות, ואמרו לי בסוף תחתום, אפילו לא קראתי. אחר כך בדקו גם את המגורים, ואמרתי שאביא את המסמכים לאחר מכן, נתתי את המסמכים, הוא אמר לי הכל בסדר ונגמר הסיפור".

ט.
דברים אלו עומדים בניגוד למה שנרשם ע"י המפקחים כאילו חוזה העבודה לא היה אצלו באותה עת. אלא, משנתתי דעתי על
עדותו של הנאשם מחד, ועדויות המפקחים מאידך, התעורר ספק בשאלה האם היו או לא היו במקום חוזי העבודה של העובדים הזרים - ספק שיפעל לטובת הנאשם, כפי שיפורט להלן.

י.
במהלך בחינת הראיות שבתיק, התברר כי המפקחים מטעם משרד התמ"ת פעלו בניגוד לדרישת סעיף 6(א)(2) לחוק, על פיו רשאי מפקח להיכנס למקום מגוריו של עובד זר- רק אם ניתנה הסכמה לכך מאת העובד הזר עצמו. מחומר הראיות עולה כי המפקחים מטעם משרד התמ"ת נכנסו למקום מגוריהם של העובדים הזרים בניגוד לקבוע בחוק, ללא קבלת רשות או הסכמה לכך, ולמעשה כלל לא שוחחו עם העובדים הזרים. כך בעדותו של המפקח מר מאיר דוד (פרוטוקול הדיון מיום 12/5/09, עמ' 11 ש' 13-14):
"ש. שאלת את העובדים אם קיבלו דו"ח עבודה?
ת.

לא דיברתי עם העובדים בכלל, לא יכולתי לתקשר איתם".
ובעדותה של הגב' אודליה לוי (עמ' 12 שם, ש' 12-17):
"ש. בזמן ביקורת המגורים העובדים היו נוכחים במקום?
ת. לא זכור לי.
ש. בדרך כלל כשאתם בביקורת מגורים אתם נוהגים לבקש את האישור של העובדים להיכנס למגורים?
ת. גם לא זוכרת שראיתי הוראות ספציפיות לגבי הדבר הזה. לפי מה שזכור לי לא עשינו דבר כזה".

יא.
עוד עולה מחומר הראיות שבפני
, כי במכתבם מיום 9/11/05, הוסיפו המפקחים מטעם משרד התמ"ת עובדה שלא נרשמה בתיאור המקרה (ת/1), והיא, כי העובדים הזרים נצפו עוסקים בעבודות במשתלה (ת/4, ש' 4 שם). יצויין
כי מכתב זה נרשם לראשונה כשלושה חודשים לאחר שנערכה הביקורת ומבלי שנסמכה בכתובים. הנאשם העיד, כי העובדים הזרים כלל לא היו במקום שבו ערכו המפקחים מטעם משרד התמ"ת את הביקורת. כך בעדותו של הנאשם (פרוטוקול הדיון מיום 12/5/09, עמ' 17 ש' 11-15):
"ש. ספר לי בזמן הביקורת, היכן היו העובדים?
ת. העובדים היו בשטח במסגרת העבודה שלהם, השטחים למטה, אני חקלאי.
ש. היכן נערכה הביקורת?
ת. בחלק העליון של המשתלה, ליד המגורים שלהן, ויש לי אוטובוס ישן שם שזה מן משרד כזה".

יב.
התנהלות זו של המפקחים מטעם משרד התמ"ת, מעלה ספק בנוגע למידת הדייקנות שבפרטים העובדתיים שבעדותם.
אמנם, בשעת עריכת הביקורת, רשם המפקח מטעם משרד התמ"ת את עדותו של הנאשם והחתים אותו עליה. אלא, שלמקרא עדות זו במלואה, ובמיוחד לאור התנהלות החוקרים כאמור, ומשלא נרשמו השאלות אלא רק התשובות, מתעורר ספק בשאלה האם ניתן להסתמך על חקירה זו כפי שנרשמה, כראיה מספיקה לשאלה
אילו מסמכים המציא הנאשם למפקחים באותה השעה, ואילו לא. לפיכך בנקודה זו יפעל הספק לטובת הנאשם, ויזוכה בעניין זה ם מפאת הספק.

יג.
בכתב האישום, הנאשם אף הואשם, כי עבר על סעיף 2(ב)(7) לחוק הקובע כי:
"לא מסר לעובד הזר תלוש שכר או מסר לעובד הזר תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958;"

סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, מפנה לדרישת הפרטים המנויים בתוספת,

על פי סעיף 4 לתוספת, על תלוש השכר לפרט את שעות העבודה:

"(2)
מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם השכר;
(4) מספר שעות העבודה בפועל של העובד בתקופה שבעדה שולם השכר; אם העובד נמנה עם עובדים כאמור בסעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, יש לציין זאת במפורש".

יד.
לטענת המאשימה, תלושי השכר שהציג הנאשם, לא פירטו את שעות העבודה כנדרש בתוספת (פרוטוקול הדיון מיום 12/5/09, עמ' 24 ש' 2). אלא, שמעיון בתלושים ניתן לראות כי
העובדים השתכרו לפי שכר יומי, באופן גלובאלי לכל יום עבודה, כשמספר ימי העבודה פורטו בתלושים. מחקירתו של הנאשם בפני
המפקחים, הסביר כי
העובדים עבדו כל יום משעה 8:00 ועד השעה 15:00 וכי קיבלו שכר יומי, בהתאם למספר ימי העבודה בפועל. בעניין זה לא מצאתי
כי הנאשם עבר על החוק, וכי התלושים משקפים את ימי עבודתם.

טו.
ולעניין נוסף:
בתקנה 1(א) לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מסמכים נוספים), תש"ס–2000, נקבע פנקס השכר כאחד המסמכים שעל המעביד להחזיק במקום העסקתו של העובד הזר. בתקנה 1(ב) שם, צוין כי:

"על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי מעביד להחזיק מסמכי עובד זר כאמור, שלא במקום העסקתו של העובד אלא במקום ניהול עסקיו, ובלבד שהודיע על כך, בכתב, למנהל האגף לאכיפת חוקים סוציאליים במשרד העבודה והרווחה וקיבל אישור בכתב על מסירת ההודעה כאמור".

טז.
על אף שמשרדו של יועץ המס של הנאשם, הינו אחד המקומות בהם הנאשם "מנהל את עסקיו" (כלשון סעיף 1ו(א) לחוק), הרי שלא הוצגה בפני
נו כל ראיה כי הנאשם הודיע על כך, בכתב, למנהל האגף לאכיפת חוקים סוציאליים במשרד העבודה והרווחה וקיבל אישור בכתב על מסירת ההודעה.




יז.
ממכלול הראיות והעדויות שבתיק, עולה כי הנאשם נהג באופן הוגן עם העובדים הזרים שהועסקו אצלו, ארגן עבורם מקום מגורים תקין ונתן להם ביטוח רפואי ראוי, ואף העובדים עצמם לא טענו כל טענה בדבר קיפוחם באופן כלשהו. כך העיד גם המפקח מטעם משרד התמ"ת (פרוטוקול הדיון מיום 12/5/09, עמ' 11 ש' 1-10):
"ש. בסופו של דבר הומצאו לך המסמכים.
ת. כן.
ש. בדקת את חוזה העבודה?
ת. כן.
ש. חוזי העבודה היו תקינים?
ת. כן.
ש. ביטוח היה?
ת. כן, היה תקין.
ש. מגורים היו תקינים?
ת. נכון".

יח.
עיון בדברי ההסבר להצעת החוק מלמד - כי המטרה שראה המחוקק לנגד עיניו הייתה – בקרה ופיקוח יעילים של הרשויות על ביצוע הוראות החוק (ר' – ה"ח 2824 ט"ו בחשוון התש"ס 25.10.99).

יט.
משעה שנתברר כי הנאשם המציא למאשימה את המסמכים המעידים כי העסיק את העובדים הזרים כנדרש, במגורים ראויים, עם ביטוח רפואי ושילם להם שכר כפי המוסכם, הרי שהעבירה שנותרה (דהיינו, אי מתן הודעה בכתב למנהל האגף לאכיפת חוקים סוציאליים במשרד העבודה והרווחה על החזקת התלושים אצל יועץ המס וקבלת אישור בכתב על מסירת ההודעה)

מתרוקנת מתוכן, שכן מטרתה נעדרת, והיא נותרה בבחינת "זוטי דברים" בלבד (ר' בעניין דומה פ 1015/06 מד"י משרד התמ"ת – בלק סטיר ואח') .

סוף דבר
הנאשם זוכה, אפוא, מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום כ"ד בטבת, תש"ע (10 בינואר 2010) במעמד הצדדים.

יפה שטיין
, שופטת







פ בית דין אזורי לעבודה 315/08 מדינת ישראל - משרד התמ"ת נ' אורי יוחנן יצחקי (פורסם ב-ֽ 10/01/2010)