פסקי דין על דמיר ואן אוסט | פסקי דין על אייל יזרעאלי |

13739-03/09 פ     11/01/2010




פ 13739-03/09 מדינת ישראל נ' דמיר ואן אוסט, אייל יזרעאלי




<כב' ה<שופטת> <דיאנה סלע
>>
<בפני

< מדינת ישראל
באמצעות פמ"ח <><>>

המאשימה
-נ ג ד -
<<1>. <דמיר ואן אוסט
ת.ז. 313825077 (עצור)>
>
< <2>. <אייל יזרעאלי
ת.ז. >049172752>
הנאשמים
>

גזר דין
1. הנאשמים 1 ו-2 הודו בעובדות המפורטות בכתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון, לאחר שנשמע חלק מראיות התביעה, והורשעו בעבירות דלקמן:

הנאשם 1 הורשע ביבוא סם מסוכן - עבירה לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); יצור, הכנה והפקה של סם מסוכן - עבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים, והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

הנאשם 2 הורשע בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים + סעיף 29 לחוק העונשין.

2. תמצית העובדות המפורטות בכתב האישום:
א. במהלך שנת 08' קיבל הנאשם 1 בדואר זרעי קנבוס רבים אשר נשלחו אליו לבקשתו מאחיו מנו בהולנד (להלן: הזרעים).

ב. בסוף שנת 08', תחילת שנת 09', הקים הנאשם 1, בדירה ששכר ברחוב העליה השנייה 22 בחיפה (להלן: הדירה ברחוב העליה), מערכות תאורה והשקייה על מנת להשתמש בזרעים ולגדל צמחי קנבוס, שלא כדין, בכמות גדולה המיועדת לסחר. בדירה זו הפיק וגידל מהזרעים שתילים וצמחי קנבוס בוגרים בכמות שאינה לצריכה עצמית בלבד, עד למועד מעצרו ביום 16.3.09.

ג. ביום 15.3.09 קטף הנאשם 1 את צמחי הקנבוס שגידל, ארז אותם באריזות נפרדות והעביר את צמחי הקנבוס, במשקל כולל של 87.4 ק"ג נטו, לדירה נוספת ששכר ברחוב הרמב"ן 3 בחיפה (להלן: הדירה ברחוב הרמב"ן). בדירתו ברחוב העלייה הותיר הנאשם 1 224 עציצים ובהם שתילים של צמח קנבוס.

ד. ביום 16.3.09 בשעות הבוקר, סיכמו הנאשמים להכין את צמחי הקנבוס לצורך אריזתם. עוד סוכם כי הנאשם 1 ישלם לנאשם 2 שכר בגין מעשיו. בהמשך, בסביבות השעה 10:00 הגיעו הנאשמים כמוסכם לדירה ברחוב הרמב"ן (בה היו צמחי הקנבוס במשקל כולל 87.4 ק"ג נטו). הנאשם 2 הוציא את צמחי הקנבוס משקיות הואקום ופיזר אותם על משטחים בדירה לצורך יבושם.

ה. בנוסף לאמור לעיל, ביום 16.3.09, החזיק הנאשם 1 בכליו אשר בדירתו ברחוב העליה, סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 0.45 גרם נטו.

3. הסדר הטיעון
ביום 1.11.09, במהלך ישיבת ההוכחות הראשונה, לאחר שהתביעה החלה בהבאת ראיותיה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו, הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום אשר תוקן לגבי הנאשם 2 בלבד.
על פי המוסכם, עתרו הצדדים להטיל על הנאשם 1 מאסר בפועל בן 27 חודשים, מאסר מותנה, קנס ופסילה מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לפי שיקול דעתו של בית המשפט.
הצדדים לא הגיעו להסדר לענין העונש המבוקש לגבי נאשם 2, והוסכם כי הטיעון לעונש יהא חופשי. נוכח עברו הנקי של הנאשם 2 ולבקשתו, נתבקש תסקיר שירות המבחן בעניינו.

4. תסקיר של שירות המבחן בעניין הנאשם 2
קצינת המבחן סקרה את נסיבותיו האישיות של הנאשם 2, המשוחרר בתנאים מגבילים. הנאשם 2, בן 27, יליד ישראל, נשוי מזה 8 חודשים ועובד עם אביו בתחום האיטום. הוריו התגרשו בהיותו בן 4, הוא נשאר במשמורת אמו, ובגיל 12 נותק הקשר עם אביו שנישא בשנית. הנאשם 2 סיים 11 שנות לימוד, ושירת שירות צבאי חלקי מששוחרר עקב קשיי הסתגלות למערכת הצבאית.

הנאשם 2 נחקר בעבר בגין החזקת סמים מסוכנים, ובשנת 00' נדון למבחן ללא הרשעה בגין שימוש בסמים. לדבריו, החל להשתמש בסמים בגיל 18, טרם גיוסו לצבא, על בסיס מזדמן. משך השנים הפסיק לעשן מספר פעמים, אך בסופו של יום חזר לעשן. עם זאת, לתפיסתו, הוא אינו מכור לסמים.

הנאשם 2 הודה בעבירה בה הורשע, לקח אחריות והביע חרטה על ביצועה. לדבריו, הכיר את הנאשם 1 דרך חברים משותפים וסייע לו לבקשתו, בפריסת משטחי הקנבוס לצורך ייבושם.

קצינת המבחן שיקפה לנאשם 2 את התנהלותו לאורך השנים, חזרתו לעישון פעם אחר פעם, הקושי להתמיד במסגרות, כעולה מהתנהלותו במערכת החינוך ובצבא והסתבכותו בפלילים, ושיתפה אותו בהערכתה כי ללא טיפול מתאים הוא עלול לשוב ולהשתמש בסמים בעיקר בעיתות משבר. הנאשם 2 מסר כי הוא מבין כיום את מצבו ומוכן להשתלב בטיפול שיסייע לו בטיפול בהתמכרותו וברכישת כלים להתמודדות מקדמת.

לפיכך, הופנה הנאשם 2 ליחידה לטיפול בהתמכרויות בנתניה, ובשלב זה הינו נמצא בשלבי פנייה למסגרת. עוד הופנה לבדיקות שתן לאיתור שרידי סם, אך עד למועד בו נכתב התסקיר, לא נתקבלו תוצאותיהן.

נוכח התרשמותה כאמור לעיל, המליצה קצינת המבחן להעמיד את הנאשם 2 במבחן למשך שנה, במהלכה ייערך מעקב אחר הטיפול ביחידה, ואחר ניקיונו מסמים באמצעות בדיקות שתן תקופתיות.

5. טיעוני המאשימה
א. ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירות שביצעו הנאשמים, אשר החזיקו בצוותא בכמות גדולה ביותר של סם מסוכן מסוג קנבוס - 87.4 ק"ג. בנוסף לכך החזיק הנאשם 1 בביתו שתילים וכמויות נוספות של הסם דנן.

נאשם מס' 2, אף שהחזיק בסמים למשך שעות בודדות, פעל להכינם לאריזה כמפורט בכתב האישום ופיזר אותם על משטחים בדירה.

שני הנאשמים נעצרו ביום 16.3.09. הנאשם 1 נעצר עד תום ההליכים, ואילו הנאשם 2 שוחרר ביום 23.3.09 למעצר בית בתנאים מגבילים, ובהמשך ב- 13.5.09 שוחרר למעצר בית לילי בלבד.

ב. ב"כ המאשימה ביקשה לכבד את הסדר הטיעון שנתגבש לעניין עונשו של הנאשם 1, נוכח שיתוף הפעולה שלו עם גורמי המשטרה החל מהרגע הראשון, הודייתו בעבירות שיוחסו לו, ועברו הפלילי הנקי. לטענתה, יש לעובדה זו משקל לא מבוטל בהיות הנאשם 1 בן 44, וזו לו הסתבכותו הראשונה עם החוק. כן ציינה כי במסגרת ההסדר נלקחה בחשבון העובדה שהסמים המסוכנים נשקלו כשהם לחים, וברור כי כמותם היתה קטנה יותר לו היו המעצר והחיפוש נערכים לאחר סיום ייבושם של הצמחים.

ג. באשר לנאשם 2, נטען כי המאשימה אינה יכולה לקבל את המלצות שירות המבחן. התסקיר בחן את עברו של הנאשם 2, אולם התעלם מהעבירה החמורה בה הורשע, ומבחירתו ליטול חלק בפעילות העבריינית תמורת בצע כסף. התסקיר מתייחס לעובדה כי הנאשם 2 משתמש בסמים, אך אינו מכיר בהתמכרותו. תוצאות בדיקותיו של הנאשם 2 טרם התקבלו, והנאשם נמצא בשלבי פנייה בלבד למסגרת טיפולית, כך שלא ברור אם הוא עתיד להתקבל.

שירות המבחן לא התייחס לתוצאותיה ההרסניות של הפצת הסמים ולאינטרס הציבורי בהרתעת נאשם זה ואחרים מלעסוק בכך, לא כל שכן כאשר מדובר בכמויות כה גדולות של הסם. אמנם הנאשם 2 החזיק בסמים משך מספר שעות בלבד, אך אין להתעלם מכך כי הסם היה ברשותו, הוא יכול היה לעשות בו כרצונו ובפועל אף ביצע פעולות לייבוש הסמים. המאשימה אינה רואה הבדל בין מעשיו של הנאשם 2 לבין נאשמים אחרים הבוחרים להסיע סם מנקודה לנקודה בכמויות גדולות, ועונשו צריך להיות חמור כשלהם.

באשר ליחס בין העונשים של שני הנאשמים בתיק זה, המאשימה הבהירה כי ידוע לה שיש לקחת בחשבון בגזירת עונשו של נאשם 2 את עונשו של נאשם 1. יחד עם זאת ראוי שיוטלו גם על הנאשם 2 מאסר בפועל משמעותי ומרתיע, מאסר על תנאי, קנס וכן פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה, נוכח ניסיונותיו הכושלים להפסיק את השימוש בסם, כאשר אין ספק כי נהיגה ושימוש בסם מסוכנים אינם מתיישבים זה עם זה.

ד. המאשימה ביקשה כי רכיב הקנס שיושת על שני הנאשמים יבטא את מלחמת החורמה שבית המשפט מצווה לנהוג במי שפועל להפצת סמים מסוכנים. שני הנאשמים נכנסים בגדר מפיצי סם, והכמות הגדולה שנתפסה מעידה על כך.

6. טיעוני הנאשם 1
א. הנאשם 1 טען מפי באת כוחו כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים מאזן בצורה ראויה בין האינטרס הציבורי, נסיבותיו האישיות של הנאשם 1 ונסיבות העבירה, וביקש לכבדו.

הסניגורית ביקשה להדגיש כי במסגרת ההסדר נלקחו בחשבון הודייתו של הנאשם 1 בביצוע העבירות בבית המשפט כבר בשלב ראשוני של שמיעת הראיות, וכן שיתוף הפעולה המלא שלו עם חוקריו בחקירתו במשטרה. כן ניתן משקל משמעותי לעובדה כי מדובר באדם ללא כל עבר פלילי, וכי זה לו מאסרו הראשון מאחורי סורג ובריח.

הסניגורית פירטה את נסיבותיו האישיות של הנאשם 1, יליד הולנד. לדבריה, נדד בילדותו עם משפחתו בין מספר מדינות שונות במזרח התיכון, ועבר התעללות קשה מאוד מצד אביו. בהיותו בן 7 ברחה אמו חזרה להולנד עם הנאשם 1 ועם אחיו הצעירים על מנת להתרחק מהאב המתעלל. במהלך התבגרותו בהולנד, התגלתה אצל אמו מחלת ניוון שרירים. בהיותו האח הבוגר, נאלץ הנאשם 1 לטפל באמו ובאחיו ולשאת בנטל הדאגה למשפחה. לפני כ- 13 שנה עלה ארצה, נדד חזרה להולנד, ולפני כשנתיים שב ארצה בעקבות געגועיו לבנו בן ה- 13 המתגורר בארץ. הנאשם 1 תמך בבנו והקשר ביניהם היה טוב, אולם מעצרו בגין תיק זה הביא מטבע הדברים לניתוק בין השניים. לפני כשלוש שנים עבר הנאשם 1 משבר נוסף כאשר כל בני משפחתו הביולוגית עברו בדיקות נשאות של מחלת ניוון השרירים. התברר כי הנאשם 1 אינו נשא, אך כל שלושת אחיו הינם נשאים של גן המחלה.

הסניגורית הדגישה כי עובר למעצרו ניהל הנאשם 1 אורח חיים נורמטיבי, ועבד בעבודה מסודרת בתפקיד מנהל צוות ציפוי בטון. גם היום, חרף העבירות שביצע, מוכן מעסיקו לקבלו לעבודה לאחר שחרורו מהמאסר שייגזר עליו בתיק זה. העבודה כרוכה בנסיעות מרובות, ולכן ביקשה הסניגורית להטיל על הנאשם פסילה לתקופה קצרה על מנת לאפשר לו להשתלב בעבודה מסודרת לאחר שחרורו.
באשר לכמות הסם הנקובה בכתב האישום, בהסדר הטיעון נלקחה בחשבון כי הכמות שנשקלה משקפת את העובדה כי הצמחים היו לחים. למאשימה כי אין מידע אודות כמות הנוזלים שהיו בצמחים, והשתילים נקצרו שלושה ימים לפני שנשקלו.

בבקשה להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם 1 ולהשית עליו קנס מידתי, שתקופת תשלומו תחל מאוחר ובתשלומים רבים ככל האפשר על מנת שיוכל לעמוד בנטל התשלום, הגישה הסניגורית לבית המשפט טפסי חשבון בנק של הנאשם 1 וכן מסמך על חוב לעיריית חיפה.

ב. הנאשם 1 ביקש אף הוא לאמר דברו, מסר כי במהלך מעצרו הבין כי עבר על החוק ועשה עשה פסול, הביע צערו על מעשיו, נשבע כי לא יחזור על כך לעולם, כי יהיה אזרח שומר חוק בעתיד, ואמר כי הוא מוכן לקבל על עצמו את העונש שיוטל עליו. הנאשם 1 ביקש להתחשב במצבו הכלכלי הקשה, בטרם יוטל עליו הקנס, וכי רשיונו לא ישלל לתקופה ממושכת.

7. טיעוני הנאשם 2
הנאשם 2 ביקש, מפי באת כוחו, להתחשב בהודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בחרטתו הכנה, ובעובדה כי מייד עם מעצרו שיתף פעולה עם המשטרה ומסר את כל אשר היה ידוע לו. כן ביקשה הסניגורית להדגיש כי לאחר שנתקיימה ישיבת הוכחת אחת בלבד הסכימה המאשימה לתקן את כתב האישום באופן שיבוטלו העבירות החמורות של יצור, הכנה והפקת סם מסוכן שיוחסו לנאשם 2 ללא כל צידוק.

עוד ביקשה להתחשב בעובדה כי הנאשם 2 הינו בחור צעיר, יליד 82', אשר לא היה הרוח החיה מאחורי העבירות, וכי חלקו בפרשה היה שולי בלבד. הנאשם 2 לא היה זה אשר ייבא את הסם וגידל אותו, פעל על פי דרישת הנאשם 1, אשר ביקש ממנו כי יבוא ויעזור לו, ופיזר את הסם המסוכן על מנת לייבשו על פי בקשת הנאשם 1. הנאשם 2 היה אמור לקבל סך של 1,500 ₪ עבור העבודה, אולם בסופו של יום לא קיבל דבר ולא התעשר מהעשייה.

לטענת הסניגורית שונה תיק זה מתיקים אחרים וכן מהמקרים המופיעים בפסיקה אליה מפנה המאשימה, באשר מדובר במקרה ייחודי של החזקת סם למשך מספר שעות בלבד, כאשר הסם כלל לא היה בבעלותו של הנאשם 2, וטעותו היתה בכך שהסכים לבצע את "העבודה", אליה הוא מתייחס כאל "עבודה ברגע". מכל מקום, הנאשם 2 למד את הלקח ממעשיו.

הסניגורית ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו של הנאשם 2. לטענתה, תסקיר המבחן שנתקבל הינו חיובי, אולם נפלה בו טעות משנרשם כי הנאשם נדון למבחן ללא הרשעה, בעוד שהנאשם נעדר כל עבר פלילי. התיקים שנפתחו בעבר בגין עבירות הסמים אשר יוחסו לנאשם נסגרו מחוסר ראיות, ולפיכך כלל לא היה מקום להעלותם, ואין לעשות שימוש בתיקים שנסגרו. המאשימה מבקשת לעשות בהם שימוש שלא כדין ולבקש לשלול את רישיונו של הנאשם, בעוד שאף לדבריה הנאשם נעדר עבר פלילי. החזקת הסמים בתיק זה נעשתה לצורך עבודה ולא לשימוש אישי, הנאשם 2 לא נהג כשהוא משתמש בסמים, ואין כל הצדקה לבקש לפסול את רשיונו.

מדובר בנאשם אשר סיים 11 שנות לימוד בלבד, שירת בחייל קרבי וכעבור שנה וחצי השתחרר, עזב את הארץ לתקופה ארוכה, לא היה בקשר עם אביו מגיל 12 ודווקא תיק זה הביא להיכרות מחודשת ולמערכת יחסים טובה ביניהם. האב התנדב לפקח על הנאשם 2, וכיום הוא מעסיק אותו בעבודות ניהול ואחזקת מבנים. כראיה לעבודתו של הנאשם 2 צירפה המאשימה תלושי שכר לתקופה מאז השתחרר מהמעצר.

שירות המבחן מבין כי הנאשם 2 זקוק לטיפול, הנאשם משתף פעולה מאז שוחרר ממעצר, לא הסתבך בפלילים, וביום 17.11.09 נישא לחברתו לחיים. הסניגורית הפנתה לפסיקה ממנה עולה כי גם בעבירות חמורות יותר, לרבות של יבוא סם מסוג קוקאין, אפשרו בתי המשפט לשירות המבחן לטפל בבחורים צעירים ולהוליכם יד ביד. בעניינו מדובר בסם מסוג קנבוס, שהינו קל יחסית.

הסניגורית סברה כי יש לאבחן את פסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה, בטענה כי מדובר במקרים שהנסיבות בהן חמורות יותר, לרבות של יבוא סמים, כאשר מדובר בסוגים קשים יותר, ובתכנון להפצת סם למטרת רווח, מה שאין כן בענייננו.

לאור כל האמור לעיל ביקשה לאפשר לנאשם 2 להשתמש ולהפיק תועלת מהטיפול בשירות המבחן, אשר עשה עמו עבודה טובה עד כה, ולהעמידו למבחן השירות למשך שנה. לחלופין ביקשה להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, ולהתחשב בו בכל הנוגע לגובה הקנס שיושת עליו, משנישא רק לאחרונה.

הנאשם 2 לא ביקש להוסיף על דברי באת כוחו.

דיון
8. אין צורך להרחיב את הדיבור על חומרתן של העבירות אותן ביצעו הנאשמים במקרה דנן.
הנאשם 1, אשר היה הרוח החיה והציר המרכזי בפעילות העבריינית, ייבא מהולנד זרעי קנבוס רבים, גידלם בתנאים מתאימים בדירה ששכר, מתוך כוונה להפיצם ולהפיק רווחים נאים. אילו הנאשם 2 שיתף עמו פעולה בייבוש הסמים תמורת תשלום. שני הנאשמים החזיקו בצוותא כמות גדולה, שאינה לצריכה עצמית, של סם מסוכן מסוג קנבוס.

הנזק הגדול והתוצאות ההרסניות הגלומות בסמים מסוכנים לבריאותה ולביטחונה של החברה ופרטיה, הם מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. רבות נכתב על נגע הסמים המכלה כל חלקה טובה, ועל החשיבות בענישה מחמירה הן של ספקי הסם ומפיציו, הן של יבואני הסם, והן של הבלדרים המתפתים להצעות מפתות לרווחים קלים. אני רואה להביא דברים בשם אומרם:
"מלחמת החורמה בעברייני סמים נמשכת והולכת. מלחמה קשה היא, מלחמה ארוכה, והיא כמלחמת ישראל בעמלק... נגע הסמים אוכל באוכלוסיה שלנו בכל פה; והחברה הכריזה עליו מלחמת חורמה ומצפה שהעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים ישתלבו במאבק הכולל להדברת הנגע.

עונש הולם למחזיקי סמים שלא לשימוש עצמי - קרי: למשולבים במערך ההפצה (ההדגשה אינה במקור - ד.ס.) - מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים בכוח מלשלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים... כך, למשל, מורה ההלכה כי בקביעת עונשם של עברייני סמים יש להתחשב, בעיקר, בחומרת העבירה ובצורכי ההרתעה... כך נקבע, למשל, כי במקרים כגון המקרה שלפנינו - בהם המדובר בייבוא או בהחזקה של סם קשה בכמות משמעותית- ראוי לגזור על המורשעים עונש הקרוב לעונש המירבי הקבוע בחוק...
הצפת המדינה בכמויות גדולות של סם, מעשה שהולך ומתרחב, יכולה להיבלם רק על-ידי עונשים מרתיעים ומשמעותיים. מי שנגרר אחרי מעשי עבירה המסכנים חיי אדם בצורה מפליגה, צריך לדעת אל נכון, כי אם ייתפס יטופל עניינו בכל חומרת הדין...

כן קבעה ההלכה כי בעבירות סמים נסוגים השיקולים האישיים של העבריין מפני שיקולי הנזק הקשה שהשימוש בסם מביא על המשתמשים בו...

שומה על בית-המשפט לשקול את הפגיעה הקשה בצרכני הסם - צרכנים קיימים וצרכנים פוטנציאליים - לרבות גרירתם לביצוען של עבירות פליליות לצורך מימון הסם. על כל אלה ועוד עמד בית-המשפט בפרשת קרדוסו באומרו, בין השאר, דברים אלה (שם, 787):
"לעולם נזכור עבירת סמים מה היא, ומה הם ערכי-החברה שאנו נדרשים להגן עליהם. מעבר מזה עומדים המערערים - הם ואחרים שכמותם - אנשים שעיניהם אל בצע-כסף, ומעבר מזה עומדים צרכני הסם, אנשים אומללים שגופם ונפשם מכורים לסם. אותם עלובים תלו עצמם בסם, ואנשים רעים כמערערים מנצלים תלות זו עד-תום לגריפת כסף-רע לכיסיהם. המערערים מוכרים סם-מוות למי שמכרו את גופם לסם, ועל עיסקאות-מכר אלו זוכים הם בתמורה כספית. למותר להזכיר את שרשרת העבירות הנדרש מעיסקאות הסם: צרכנים שאין הפרוטה מצויה בכיסם פושטים על אחרים, שודדים אותם, פורצים לבתיהם, תוקפים אותם, והכל כדי להשיג מימון לרכישתו של הסם. המערערים אינם חבים, כמובן, מבחינה משפטית בעבירות שעוברים אחרים, אך לעת גזירת העונש נביא כל אלה במניין. חומרה, חומרה, חומרה - זו חייבת שתהא דרכו של בית-המשפט"". (ע"פ 6029/03 מ"י נ' גולן שמאי, פ"ד נח(2), 734, עמ' 738-739; וכן ע"פ 4998/95 קרדוסו נ' מ"י, פ"ד נא(3), 769).
המאבק בהפצת הסמים כולל גם את הפצתם של סמים קלים יחסית, דוגמת סם הקנבוס, ובית המשפט כבר עמד לא אחת על המעבר הקל והטבעי מצריכתם של סמים קלים לסמים כבדים יותר. (ראו גם ע"פ 407/97 אמויאל יניב נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 15.4.97).

9. יחד עם זאת, מחייב עיקרון הענישה האינדיווידואלית את בית המשפט לדון במקרה המיוחד שלפניו ובנסיבותיו האישיות של כל עבריין, גם כאשר עסקינן בעבירות חמורות.

"ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזר דין לפי תעריפים. בגדר שיקול הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפני
הם". (ע"פ 5106/99 אבו- נג'ימה נ' מ"י, פ"ד נד(1) 350, 354; וכן ראו ע"פ 4980/01 מ"י נ' פלוני ואח', פ"ד נו(1), 594, 601).

לקולא אני רואה לקחת בחשבון את הודייתם של שני הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, אשר תוקן ביחס לנאשם 2 בלבד, את העובדה כי שיתפו פעולה באופן מלא עם גורמי המשטרה מרגע מעצרם והביעו חרטה בגין מעשיהם, וכן את עברם הנקי. עוד אני רואה להתחשב בנסיבותיהם האישיות כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר המבחן ובטיעוני הסנגוריות.

10. נאשם 1
הנאשם הודה בעבירות שיוחסו לו ושיתף פעולה עם גורמי המשטרה. אני רואה להתחשב בנסיבותיו האישיות כמפורט ליעל, לרבות העובדה כי מדובר באדם בן 44 ללא עבר פלילי, אשר ניהל אורח חיים נורמטיבי עד למעצרו בתיק זה. לא נעלם מעיני כי רוב שנותיו שהה הנאשם 1 בחו"ל, וכי אין לבית המשפט מידע מלא על התנהגותו בעבר, אך הנאשם נטל אחריות, והמאשימה שוכנעה כי הביע חרטה כנה על מעשיו, וכי בכוונתו לתקן את דרכיו, לשוב ולנהל אורח חיים נורמטיבי, לרבות השתלבות בעבודה לאחר שחרורו ממאסרו.

הצדדים ביקשו לבסס את ההסדר על הנסיבות לקולא שפורטו לעיל. כן ראו לייחס משקל לעובדה כי הסמים שנתפסו נשקלו בהיותם לחים, וכי לו היו נשקלים לאחר סיום הייבוש היתה כמות הסם קטנה מזו שצוינה בכתב האישום.
לאחר בחינת השיקולים לחומרא ולקולא, לא ניתן שלא להיווכח כי בנסיבות המתוארות לעיל, הענישה המוסכמת אליה עותרים הצדדים בעניינו הינה על הצד המקל. אף על פי כן, לא ראיתי להתערב בהסדר ולסטות הימנו.
התשתית הנורמטיבית לעניין הסדרי טיעון נסקרה בהרחבה בע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז(1), 577 (כבוד הנשיאה בייניש), שם נקבע כי ככלל יקיים בית משפט הסדר טיעון שהונח בפני
ו, בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם של הסדרי הטיעון. בצד זה, מחובתו של בית המשפט לבחון אם הסדר הטיעון מאזן בין טובת ההנאה שמעניק ההסדר לנאשם לבין האינטרס הציבור שיש בעונש המוצע במסגרתו. וכך נאמר:

"קיומו של הסדר טיעון הוא שיקול מרכזי בשיקוליו של בית-המשפט הגוזר את העונש. ככלל, בית-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון, בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון. עם זאת, תמיד חייב בית-המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש, שכן תפקידו ואחריותו אינם מאפשרים לו להסתתר מאחורי גבה של התביעה. במסגרת בחינתו של העונש המוצע, ייתן בית-המשפט דעתו לכל שיקולי הענישה הרלוונטיים, ויבחן אם מקיים העונש המוצע את האיזון הדרוש ביניהם. לשם כך, יבחן בית -המשפט את העונש ההולם בנסיבות העניין, וישקיף עליו גם באספקלריה שהעמידה לרשותו התביעה בהסדר הטיעון שערכה. בבחינת הסדר הטיעון, נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. כמו בכל הליך של גזירת-הדין, ייתן בית-המשפט דעתו גם לנסיבות האישיות של הנאשם ולשיקולי מדיניות של ענישה ראויה, ויתחשב בכל אלה... הוא יבחן את העונש על -פי אמות המידה שמנינו, ויבדוק אם העונש המוסכם שהוצע לו אינו מפר את האיזון הדרוש בין טובת ההנאה שהנאשם מקבל לבין אינטרס הציבור. אם שוכנע בית-המשפט בקיומו של איזון כאמור, יאמץ את הסדר הטיעון. אם הופר האיזון האמור, אם התביעה הכללית חרגה בהפעלת השקלול ההולם במזיד, בשוגג או בתום -לב, ואם ציפיות הנאשם מנותקות מהצדקה עניינית, יסטה בית-המשפט מההסדר המוצע ויגזור את הדין על-פי שיקול-דעתו".(שם, בעמ' 607- 610; כן ראו ע"פ 1717/06 אבו זינה נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 12/11/07; וע"פ 351/07 פלוני נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 6.6.07).

יחד עם זאת נפסק כי בית המשפט יסטה מהסדר טיעון רק במקרים חריגים, בהם יהיה משוכנע כי בשיקולי התביעה נפל פגם משמעותי, ואין די בכך שהענישה שונה מהענישה הראויה לפי השקפתו של בית המשפט כדי לקיים תנאי זה.

"אכן, בגוזרו את העונש על בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין והעובדה שהושג הסדר טיעון אין בה כדי לפטור אותו מחובתו זו. אולם, מקום שבו מוצג בפני
בית המשפט הסדר טיעון צריך הסדר זה להוות שיקול מרכזי בשיקוליו של בית המשפט הגוזר את העונש וככלל על בית המשפט לקיימו (ראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז (1) 577, להלן: עניין פלוני). המקרים בהם יסטה בית המשפט מהסדר טיעון, על פי גישת האיזון שאומצה בעניין פלוני הנ"ל, הם אפוא המקרים החריגים ובית המשפט יעשה כן מקום ששוכנע כי נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה. לעומת זאת, העובדה לבדה שהעונש עליו הוסכם איננו העונש שראוי היה להטילו בנסיבות המקרה לפי השקפתו של בית המשפט, אין די בה כדי להביא לסטייה מן ההסדר". (ע"פ 9600/04 משראקי נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 2.3.05).

לאור המדיניות הנוהגת לגבי הסדרי הטיעון, ולאחר שאיזנתי בין מכלול השיקולים הנדרשים - חומרת העבירות בה הורשע הנאשם 1 ומדיניות הענישה הראויה בעבירות סמים כגון דא מחד גיסא, ונסיבותיו האישיות של הנאשם, הודייתו, חרטתו, והסתמכותו על הסדר הטיעון, תוך מחילה על זכותו לטעון לחפותו ולדרוש מהתביעה כי תוכיח אשמתו מעבר לכל ספק סביר מאידך גיסא, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים ביחס למכלול השיקולים שהנחו אותם בהגיעם להסדר - נראה לי כי אין עסקינן באותם מקרים חריגים בהם יהא זה מן המידה לסטות מהסדר הטיעון שהוצג בפני
. חזקה על הצדדים כי שקלו היטב את שיקוליהם בהגיעם להסדר המתואר לעיל, ואני רואה לכבדו.

לענין הקנס המבוקש, לא ראיתי להתעלם ממצבו הכלכלי הנטען של הנאשם 1, אך הרווח העצום הצפוי בעבירות החמורות שביצע, מחייב קנס המגלם פגיעה משמעותית בכיסו, למען יירתע בעתיד ויירתעו גם אחרים מפני ביצוע עבירות דומות. קנס כבד עשוי לאיין לפחות חלק מהתועלת הנצפית בעבירות חמורות אלה.

גם בקשתו של הנאשם 1 להטיל עליו פסילה לתקופה שאינה ממושכת, כדי שלא יאבד את מקום עבודתו, אינה משכנעת. הנאשם 1 ביצע עבירה חמורה ביותר, ויש לפגוע ביכולתו המיידית לשנע סמים בעתיד.

11. באשר לנאשם 2, המאשימה מבקשת להטיל על נאשם 2 עונש מאסר משמעותי ומרתיע, מאסר על תנאי, קנס ופסילה. מנגד מבקשת הסניגורית לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו, ולחלופין להטיל עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם 2 מתקשה להיפרד מן הסם ולהכיר בהתמכרותו. שירות המבחן, אשר התרשם כי בהעדר טיפול מתאים עלול הנאשם 2 לשוב ולהשתמש בסמים בעיקר בעיתות משבר, הפנה אותו לטיפול ביחידה להתמכרויות ולבדיקות שתן לאיתור שרידי סם, והמליץ כאמור להעמידו למבחן של שירות המבחן למשך שנה. בשלב זה נמצא הנאשם 2 בשלבי פניה בלבד ליחידה לטיפול בהתמכרויות, ובטרם נתקבלו תוצאות בדיקות השתן בעניינו, כלל לא ברור כי הבין והפנים את בעיית ההתמכרות בה הוא נתון. עד לאחרונה סירב להכיר בקיומה ובחומרתה, ואף לא ברורה מידת מוכנותו ונכונותו להיגמל מהשימוש בסמים.

רגע לפני מתן גזר הדין טענה באת כוחו כי הנאשם מסר לה שנתקבלה תוצאה של בדיקת השתן אשר נשלחה על שירות המבחן וכי היא נקייה מסמים, וכי מדובר בבדיקה אחת בלבד.

למקרא התסקיר, לא ניתן להימנע מהרושם כי המלצתו זו של שירות המבחן מקורה במתן משקל מכריע ובלעדי לאינטרס השיקום של הנאשם 2, על רקע נסיבותיו האישיות. אכן, לאינטרס השיקום משקל חשוב במלאכת גזירת דינו של נאשם, אך אין הוא השיקול הבלעדי שיש לקחתו בחשבון, ועל בית המשפט לבוחנו ולאזנו מול שיקולים נוספים, לא פחות חשובים, לרבות חומרת העבירה, הגמול, הרתעת היחיד והרבים, ההגנה על הציבור ועוד (לעניין זה ראו ע"פ 4890/01 מ"י נ' פלוני, פ"ד נו(1), 594).

שירות המבחן לא נתן ביטוי ממשי לחומרת העבירה שביצע הנאשם ותוצאותיה ההרסניות, תוך התעלמות מוחלטת ממדיניות הענישה המחמירה בעבירות סמים. כבר נפסק לא אחת כי בית המשפט אינו כבול להמלצתו של שירות המבחן והמלצות קציני המבחן הינן בגדר המלצה בלבד.

"שיקוליו של שירות המבחן למבוגרים אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, וזאת, בין היתר, מאחר שהוא אינו מופקד על הראייה הכוללת, הבוחנת גם את אלמנט ההרתעה הכללי ונתונים כיוצא באלה ... השירות רואה את עיקר מעייניו במיצויו של היבט מוגדר של הנתונים, הנאספים לקראת ההכרעה השיפוטית, ובית המשפט הוא שיוצר את האיזון הנאות בין הנתונים השונים ומופקד על ראייתו של השלם להבדיל מן הקטע או המקוטע". (ע"פ 359,344/81 מ"י נ' סגל, פ"ד לה(4) 313, 318; וכן רע"פ 8787/03 מנסור נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 11.1.04; 2235/08 פלוני נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 17.11.08; ע"פ 4383/07 אבו פנה נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 25.9.07; בש"פ 7835/09 אגבאריה נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 18.10.09. ראו גם ).

ב. הנאשם 2 ביקש להפחית מחומרת מעשיו, בטענות כי החזיק בסם במשך מספר שעות בלבד, וכי חלקו היה שולי בפרשה, באשר לא ייבא את הסם, לא גידלו ולמעשה הסתכמו מעשיו אך ב"עבודה" שהסכים ליטול על עצמו תמורת תשלום, מה גם שבסופו של יום כלל לא קיבל את שכרו בגינה. טענות אלה לא ניתן לקבל, ומכל מקום הן אינן מקלות בנסיבות ביצוע העבירה בה הודה. מלכתחילה הואשם הנאשם 2 ביצור סמים והחזקתם, ורק במסגרת ההסדר הוסכם בין הצדדים למחוק את עבירת היצור וההפקה ביחס לנאשם 2.

גם לגופו של ענין, אין ממש בטענת הנאשם 2. במסגרת פעילותו בסם המסוכן, היה הנאשם 2 בעל שליטה ממשית בו, והחזיקו פיסית לכל דבר וענין, ביחד עם הנאשם 1, כשביכולתו לקבוע את גורלו של הסם. בנוסף לכך, ניכר כי היתה לנאשם 2 מודעות ורצון לשלוט ו/או להחזיק בסמים באותו שלב, לצורך פיזורם וייבושם. (על האלמנטים של ה"החזקה" והגדרתה ראו גם ע"פ 250/84 הוכשטט נ' מ"י, פ"ד מ(1), 813; ע"פ 149/86 רבייב נ' מ"י, פ"ד מ(2), 371; ע"פ 2410/07 תורכ נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 18.10.07; ע"פ 4533/07, 4623 אזרי נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 31.10.07).

הנאשם 2 עשה מעשיו תמורת תשלום, ואין בכך שלא קיבל שכרו כדי להפחית מחומרת מעשיו. הנאשם 2 כמו גם הנאשם 1 לא הפסיק פעילותו העבריינית מיוזמתו כתוצאה מחרטה.

ג. בגזירת דינו של נאשם 2, לא ניתן להתעלם מהעונש המוסכם, הנוטה כאמור לקולא, בעניינו על נאשם 1, אשר אין חולק כי חלקו במעשים היה חמור בהרבה מזה של נאשם 2. אומנם כבר נאמר כי אף שאחידות הענישה היא עיקרון חשוב, היא אינה חזות פני הכל, אך היא מהווה שיקול שיש להתחשב בו. (ראו דנ"פ 1109/02 שושני נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 12.2.02; ע"פ 5450/00 שושני נ' מ"י, פ"ד נו(2) 817; ע"פ 1289/93 יאיר לוי נ' מ"י, פ"ד מח(5) 158; ע"פ 6967/94 נקן נ' מ"י, פ"ד מט(5) 397).
אני רואה להתחשב בהודייתו של הנאשם 2 בשלב מוקדם של ההליך ובשיתוף הפעולה עם השוטרים, בעברו הנקי, בנסיבותיו האישיות, אשר פורטו בהרחבה הן בתסקיר שירות המבחן והן על ידי באת כוחו, וכן בעובדה כי נישא רק לאחרונה. עוד לקחתי בחשבון את חלקו של הנאשם 2 בעבירה, ואת העובדה כי לא היה הרוח החיה בביצוע העבירה. ואולם, נוכח כמות הסם הגדולה אותה החזיק הנאשם 2 בצוותא עם נאשם 1 שלא לצריכתו העצמית, ופוטנציאל הנזק העצום הטמון בו, ונוכח מדיניות הענישה המחמירה בעבירות מסוג זה, אין מנוס מהרחקתו של נאשם 2 מהחברה ומשליחתו למאסר בפועל.

"אמנם כן, בכל ענישה, וגם בענישה של פשע נתעב של הפצת סם המות למען בצע כסף, יש להביא חשבון נסיבות אישיות מקילות וסיכוי שיקום וחזרה למוטב, וכבר עמדתי על כך בע"פ 359 ,344/81, מדינת ישראל
נ. סגל ואח', פד"י לה(313 (4, עמ' 321 ואילך). אבל עם התגברותה של הפשיעה בתחום עבריינות זה והפיכתו למכת מדינה, נדחקים שיקולי קולא אלה לקרן זוית, וכל עוד לא הודברה מכה זו עלינו להעמיד בראש שיקולי הענישה על עבירות אלה שיקולי תגמול והרתעה, למען ישמעו וייראו ולא יוסיפו עוד". (ע"פ 329/87 מ"י נ' בר- און, פ"ד מב(1), 382, 387. הדברים נאמרו אמנם ביחד לסם ההירואין, אך הם יפים גם לענייננו בשינויים המחויבים).

וכן:

"בשלב מתן גזר הדין- ניצב העבריין בפני
בית המשפט. עולמו, בעיותיו, קשייו ומשפחתו, כולם נפרשים בהרחבה. התמונה באשר לכל אלה ברורה, לעתים קרובות קשה, וההתחשבות בה מתבקשת ואנושית. אלא שאסור לה לתמונה זו שתתפוס את מלוא המסך. העונש חייב להיות מוכתב גם על-ידי אותה שורה אינסופית של קורבנות אנונימיים שירכשו את מנות הסם שיובאו, גם לאלה חיים, בעיות, משפחות, וגם הם צריכים להיזכר ולמצוא את מקומם בשיקולי הענישה". (ע"פ 2073/04 זאב אמדורסקי נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 4.9.06).

בהתחשב במכלול השיקולים המצוינים לעיל, אף שבנסיבות דומת ראוי להטיל על הנאשם 2 מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח, נוכח העובדה כי עסקינן בפרשה אחת, בה הודו שני הנאשמים וחלקו של נאשם 2 הינו קטן משמעותית מחלקו של נאשם 1, אין מנוס מהקלה

משמעותית בעונשו של הנאשם 2. חזקה על המאשימה כי לקחה גם עניין זה בחשבון, בהסכימה לעונש בהסדר הטיעון בעניינו של נאשם 1. יחד עם זאת, אין מקום לפטרו ממאסר בפועל שירוצה בין כתלי הכלא.

12. נוכח כל המקובץ לעיל, אני רואה להשית על הנאשמים עונשים כדלקמן:

נאשם 1-
א. מאסר בפועל למשך 27 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו מיום 16.3.09.

ב. מאסר על תנאי למשך 24 חודשים, אשר הנאשם לא ישא בו זולת אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירה מסוג פשע בפקודת הסמים המסוכנים.

מאסר על תנאי למשך 10 חודשים, אשר הנאשם לא ישא בו זולת אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של נהיגה ללא רשיון או נהיגה בזמן פסילה.

ג. קנס בסך 60,000 ₪ או מאסר של 10 חודשים תמורתו.
הקנס ישולם ב- 30 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.4.12.

ד. אני פוסלת את הנאשם 1 מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 18 חודשים מיום שחרורו. למען הסר ספק הנאשם יהיה פסול מלנהוג גם בתקופה בה הוא שוהה בבית הסוהר, דהיינו בחופשותיו מהכלא. הנאשם ידאג להפקדת רשיונו בתוך 30 ימים מהיום.

נאשם 2-
א. מאסר בפועל למשך 12 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו מיום 16.3.09 עד 13.5.09.

ב. מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, אשר הנאשם לא ישא בו זולת אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירה מסוג פשע בפקודת הסמים המסוכנים.

מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, אשר הנאשם לא ישא בו זולת אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של נהיגה ללא רשיון או נהיגה בזמן פסילה.

ג. קנס בסך 20,000 ₪ או מאסר תחתיו למשך 5 חודשי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.12.10.
ד. פסילה מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה למשך 9 חודשים. הנאשם יפקיד דרכונו בקופת בית המשפט בתוך 7 ימים מהיום.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, <כ"ה טבת תש"ע>, <11 ינואר 2010>.

< >
??

??

??

??
<בית המשפט המחוזי בחיפה>
<11 ינואר 2010>
<<ת"פ> <13739-03-09> <פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' ואן אוסט(עצור) ואח'>>

1








פ בית משפט מחוזי 13739-03/09 מדינת ישראל נ' דמיר ואן אוסט, אייל יזרעאלי (פורסם ב-ֽ 11/01/2010)