פסקי דין על שבתאי ונטורה | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ

7769/09 רעא     10/01/2010




רעא 7769/09 שבתאי ונטורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ





בבית המשפט העליון

רע"א 7769/09

בפני
:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
שבתאי ונטורה



נ ג ד

המשיב:
בנק לאומי לישראל בע"מ



בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 5.7.09 בע"א 2504/07 שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיאה א' קובו

בשם המבקש: עו"ד ע' בירותי; עו"ד צ' פלג
החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 5.7.2009 (כבוד השופטת, סגנית הנשיאה, א' קובו) בע"א 2504/07 אשר דן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' אבניאלי) בת"א 165083/02 מיום 22.2.2007. עניינם של הליכים אלו בחיוב המבקש ביתרת חוב בחשבון בנק לו היה המבקש ערב.
רקע עובדתי והליכים קודמים

1. בשנת 1998 פתחה גב' אתי גנים (להלן – גנים) חשבון בבנק המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ
. ביום 21.11.1999 חתם המבקש לטובת החשבון הנ"ל על "כתב ערבות מתמדת ושיפוי המוגבל בסכום (לא צמוד)" בסכום של 140,000 ₪. ביום 12.3.2000 חתם המבקש על ערבות נוספת, באותם תנאים, בסכום של 10,000 ₪. בהתאם לכתבי הערבות, שעמדו על סך כולל של 150,000 ₪, התחייב המבקש לשלם לבנק, עם דרישתו הראשונה, את כל הסכומים בגינם הוא ערב והמגיעים לבנק.

עוד חתם המבקש, ביום 21.3.1999, על "כתב קיזוז מיוחד" לטובת התחייבויותיה של גנים ללא הגבלה בסכום. בהתאם לכתב הקיזוז, הקנה המבקש לבנק זכות קיזוז ביחס לכל הסכומים אותם תהיה חייבת גנים בגבול הסכומים העומדים בפיקדון על שמו שהתנהל בבנק המשיב. כמו כן, חתם המבקש, ביום 13.2.2000, לטובת גנים, על שטר משכון ניירות ערך ללא הגבלה בסכום, העומדים לזכותו בפיקדון בחשבונו. השעבוד נרשם אצל רשם המשכונות.

2. חשבון הבנק של גנים הפך לדביטורי וביום 25.11.2001 הגיעה יתרה החובה בו לסכום של כ-290,000 ₪. משלא סילקה גנים את חובה לבנק, הוגשה כנגדה וכנגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר. משלא התייצבה גנים לדיונים, ניתן כנגדה

פסק דין
. המבקש מצידו, הגיש בקשת רשות להתגונן וזו ניתנה לו.

3. לאחר ניהול הוכחות קבע בית משפט השלום על המבקש לשלם למשיב סך של 140,000 ₪, בתוספת ריבית. בתוך כך, נדחתה טענתו של המבקש לפיה החתימה על כתבי הערבות נעשתה עקב הטעיה או טעות. המבקש טען כי בעל החשבון האמיתי היה גדעון גנים, אותו הכיר המבקש במסגרת עבודתו עם קבלני שיפוצים, והוא היה זה אשר פעל בחשבון. טענה זו נדחתה כאמור לאחר שנמצא כי המבקש לא היה "זר" לחשבון; הוא הודה כי הוא היה מיופה כוח לפעול בחשבון, פרט אותו לא חשף בבקשת הרשות להתגונן, הוא זה שהפעיל את החשבון בפועל, ביצע בו פעולות יומיומיות ואף הגדיל את מסגרת האשראי מעת לעת, מה גם שפקידי הבנק העידו כי כלל לא פגשו את גדעון גנים בסניף אלא רק את המבקש. יתרה מכך, נקבע כי לגדעון גנים אין כל מערכת הסכמית עם הבנק או אפילו היכרות ממשית.

גם טענת המבקש לפיה הוא "ערב מוגן" לגבי כתב הערבות הראשונה על סך 140,000 ₪ נדחתה הואיל והערבות אינה נופלת למגבלת הסכום החלה על "ערב מוגן" מכוח סעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 (להלן – חוק הערבות). עוד נקבע בהקשר זה כי המבקש לא יוכל להסתתר מאחרי טענתו לאי קיום חובת הגילוי כלפי ערב יחיד, חובה הקבועה בסעיף 22 לחוק הערבות, זאת בשים לב כי הפעילות השוטפת בחשבון בוצעה על ידו. בנסיבות אלה, נקבע כי ערבות זו שרירה וקיימת. באשר לכתב הערבות השני, על סך 10,000 ₪, נקבע המבקש הינו "ערב מוגן" ומשלא ניסה הבנק להיפרע תחילה מגנים, הרי שלא ניתן להגיש תביעה כנגד המבקש ביחס לכתב ערבות זה.

לבסוף, נדחתה טענת המבקש לפיה פעולות הבנק בקשר לחייב האמיתי עלו כדי ויתור על סכום החוב ולפיכך פטור גם המבקש מחבותו בהתאם לערבות. עוד נקבע כי המבקש נמנע מלחתום על הסכם פשרה שהציע הבנק ופעל בחוסר תום לב עת העביר את כספי הפקדון שהיו בחשבונו, אשר נועדו לקיזוז חובות חשבונה של גנים, לחשבון על שם אחותו. מכאן, הוסיף בית המשפט השלום, ניתן ללמוד כי הבנק ניסה ללכת לקראת המבקש, אולם הלה ניצל את הזמן לשינוי המצב לטובתו וגרם להגשת תביעה כנגדו.

4. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט המחוזי דחה את כל טענות המבקש וקבע כי אין כל טעות משפטית שנפלה בפסק הדין של בית משפט השלום וכי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות שנעשו על ידיו.

5. על

פסק דין
זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. טענתו העיקרית של המבקש הינה כי הבעלים האמיתי של החשבון הוא גדעון גנים, בעלה לשעבר של גנים. זאת ניתן ללמוד משם החשבון: "אתי גנים - ג. גנים". המבקש מוסיף כי על רקע ההיכרות של המבקש עם גדעון גנים, חתם המבקש על ערבות בנקאית לטובת האחרון על סך של 50,000 ₪, זאת בעקבות זכייתה של חברת הבניה אשר בבעלותו של גדעון גנים במכרז של חלמיש. מכיוון שגדעון גנים היה זקוק לאשראי גבוה יותר מהבנק, נאות המבקש לחתום על ערבות גבוהה יותר, על סך 140,000 ₪, אשר החליפה את הערבות הראשונה. בהמשך, כך טוען המבקש, הוגדלו מסגרות האשראי של גדעון גנים ללא ידיעת המבקש. משביקש גדעון גנים לקחת אחריות ולשלם את החוב, התעלם ממנו הבנק ועל כן נעלם גדעון גנים. עובדות אלה, טוען המבקש, יש בהן כדי להצביע על כך שגדעון גנים הוא בעל החשבון ועל הבנק היה להיפרע ממנו קודם לפנייתו אל המבקש. עוד מוסיף המבקש בהקשר זה כי הבנק התרשל בחובת הגילוי כאשר איפשר לגדעון גנים להשתמש בחשבון למרות היותו לקוח מוגבל.

עוד טוען המבקש, בין היתר, כי העדים מטעם המשיב לא העידו מידיעה אישית והם לא היו מעורבים בכל הפעולות הרלוונטיות לחשבון, מה גם שפקידי הבנק שכן היו מעורבים בניהול החשבון לא זומנו לעדות על ידי המשיב. המבקש ממשיך ומעלה שורה של טענות אשר עניינן בקביעות עובדתיות שקבע בית משפט השלום ועליהן חזר בית המשפט המחוזי.
דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להליך [רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. פסקי הדין של הערכאות דלמטה מנומקים היטב ומבוססים על עובדות המקרה. גם לגופו של עניין, איני רואה מקום להתערב בפסיקתו של בית המשפט המחוזי באף אחת מהסוגיות שאותן מעלה המבקש. בית משפט השלום קבע כי בין גדעון גנים לבין הבנק אין כל מערכת הסכמית והלה אינו חתום על אף מסמך בבנק ולא פעל בחשבון. על קביעה זו חזר בית המשפט המחוזי. משכך, לא ניתן היה לפעול כנגדו ולהגיש נגדו תובענה להחזר החוב. יתרה מכך, המבקש היה מיופה כוח בחשבון, פעל בו על בסיס יומיומי ואף שיעבד כספים, פיקדונות וניירות ערך שלו לטובת החשבון. המבקש טוען כי פעולות אלה בוצעו על ידו בכדי לסייע ללקוח של בית העסק שלו, גדעון גנים, והן תוצאה של יד המקרה. כך למשל, המבקש "מתרץ" את ביקוריו היומיומיים לצורך הפקדות בחשבון הבנק של גנים בכך כי נהג לפקוד את סניף הבנק שלו, הבנק הבינלאומי הראשון, מידי יום ורק בגלל קרבתו הפיזית לסניף הבנק של גנים הוא נאות לבצע גם הפקדות לחשבון של גנים. טענות אלה ראוי להן שלא תועלינה, זאת בשים לב לעובדות המלמדות כי מעורבותו של המבקש בחשבון הבנק של גנים היתה מעבר ל"יד המקרה".

נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד בטבת תש"ע (10.1.2010).
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09077690_w01.doc חכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

1
4
1








רעא בית המשפט העליון 7769/09 שבתאי ונטורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/01/2010)