פסקי דין על חוטר ישי אזולאי | פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ

3553/05 א     29/12/2009




א 3553/05 חוטר ישי אזולאי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום ברחובות



29 דצמבר 2009

ת"א 3553-05 אזולאי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ






בפני

כב' השופטת
איריס לושי-עבודי


תובע

חוטר ישי אזולאי
על ידי עו"ד צבי הרצוג


נגד


נתבעת

כלל חברה לביטוח בע"מ
על ידי עו"ד אבי דויטש




פסק דין



1.
התובע, יליד 6.10.76, נפגע בתאונת דרכים ביום 9.1.05 בעת שנהג ברכבו (להלן: "התאונה"), וזאת בנסיבות המזכות אותו בפיצויים בגין נזקי גוף מאת הנתבעת (המבטחת) לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, והדיון התמקד בשאלת הנזק שנגרם לתובע בגין התאונה ושיעור הפיצויים שיש לפסוק לו בהתאם לכך.

אדון אפוא בדברים על-פי סדרם.

הנכות הרפואית

2.
מיד לאחר התאונה פונה התובע לבית-החולים "הדסה עין כרם" בירושלים (להלן: "בית-החולים"), שם אושפז במשך שמונה ימים.

מסיכום המחלה שהוצא על-ידי בית-החולים עולה כי התובע סבל, בין היתר, משבר ביד שמאל, חבלה תוך-בטנית אשר כללה קרע בטחול ושני קרעים במעי הדק, חבלה בשיניים וחתך ברירית השפה התחתונה, וכן שריטות בפני
ם.

3.
בית-המשפט מינה שלושה מומחים רפואיים מטעמו: מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר אלכסנדר בלנקשטיין (להלן: "האורטופד"), מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה, פרופ' דניאל רחמילביץ (להלן: "הגסטרואנטרולוג"), ומומחה בתחום הפה ולסת, ד"ר יצחק הורוביץ (להלן: "מומחה הפה ולסת").

4.
האורטופד בדק את התובע, ובחוות-דעתו מיום 21.4.06 נקבע כך ביחס לנכותו הרפואית האורטופדית של התובע שנגרמה בתאונה:

כתוצאה מתאונת הדרכים בתאריך 9.1.05 סבל [התובע] מחבלה באזור אמת יד שמאל. נגרמו לו שברים בעצם הרדיוס והאולנה. הוא עבר ניתוח עם קיבוע פנימי של השברים. בנוסף סבל מחבלות של רקמות רכות באזור ברך שמאל. בהתייחס ליד שמאל נשארו הצלקות כמפורט, לא נשארה הגבלת תנועות בטווח התנועות של אמת יד שמאל לא בכתף, לא במרפק, ולא בשורש כף היד השמאלית. בברך שמאל נשארה צלקת בגודל של 4
x
1 ס"מ לאחר תפירת פצע. בברך ימין נשארה צלקת שפשופית שטחית בגודל 2
x
2 ס"מ.
צילומי רנטגן עדכניים מתאריך 11.4.2006 מדגימים מצב שלאחר ניתוח וקיבוע פנימי של שברים באמת יד שמאל. עמדה טובה. שברים מחוברים.
...
לאור כל האמור לעיל הנני מעריך את נכותו ב-10% (עשרה אחוזים) לפי סעיף 75(1)(א) וזאת בהתייחס לצלקות.
בנוסף הנני מעריך את נכותו ב-2% (שני אחוזים) לפי סעיף 35(1)(א-ב).
סה"כ 12% (שנים-עשר אחוזים).
[עמ' 3 לחוות-הדעת.]


הצדדים לא חלקו על הקביעה האמורה של האורטופד.

5.
הגסטרואנטרולוג בדק את התובע, ובחוות-דעתו מיום 7.8.06 נקבע כדלקמן:

חוות דעת זו מתייחסת רק להיבטים הקשורים במערכת העיכול.
1.
נכון להיום [התובע] אינו סובל מנכות כל שהיא הקשורה לתפקוד מערכת העיכול לאחר התאונה והניתוח הדחוף.
2.
[התובע] סבל מנכות מזערית בימים הראשונים לאחר הניתוח כצפוי לאחר כל ניתוח בטן. נכות זאת אינה ניתנת לכימות וכבר לא הייתה קיימת עת שוחרר מבית החולים ב-17.1.05.
3.
בגין התאונה והניתוח [התובע] לא יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד.
נכותו של [התובע] בגין הצלקת הינה 10% לפי סעיף 75(1)(א) של תקנות הביטוח הלאומי.

[עמ' 1 לחוות-הדעת.]


גם על קביעה זו לא הייתה מחלוקת בין הצדדים.

6.
מומחה הפה ולסת בדק אף הוא את התובע, ובחוות-דעתו מיום 8.11.06 נקבע כדלקמן:

דיון:
נחבל בתאונת דרכים וסבל מקרע בשפה תחתונה, אשר נתפר והותיר צלקת בלתי סדירה באורך של כ-5 ס"מ.
בחלל הפה נפגעו שלוש שיניים חותכות... בלסת העליונה ואחת... בלסת התחתונה. בשן טוחנת מס' 27 חל שבר של הדופן הפלטינלי והשן נעקרה.
...
זכאי ל-4% נכות בשל צלקת בשפה תחתונה לפי סעיף 75 (2) א-ב בהתאמה.
זכאי ל-%½ על אבדן שן 27 לפי סעיף 74 (1) ד'. לא ניתן לבצע באזור השתלה שכן רצפת הסינוס המקסילרי נמוכה מאוד ואין מספיק עצם מכתשית.

עלות שחזור מחומר מרוכב
450 – 350 ₪
עלות טיפול שורש בשן קדמית
900 – 700 ₪
עלות התקנת כתר
2800 – 2000 ₪

יש לציין כי שחזור מחומר מרוכב יש לחזור ולהתקין בממוצע אחת ל-5 שנים. כתר יש לחזור ולהתקין בממוצע אחת ל 8-10 שנים.
[עמ' 2 לחוות-הדעת.]


הצדדים לא חלקו גם על הקביעה האמורה של המומחה.

7.
מכלל האמור לעיל עומדת אפוא נכותו הרפואית המשוקללת של התובע על שיעור של 24.36%, כאשר הצדדים בסיכומיהם הסכימו לעגל נכות זו לצרכי חישוב הפיצוי בגין כאב וסבל לשיעור של 25%.
הנכות התפקודית; הפסד כושר השתכרות

8.
כפי שיתואר להלן, במקרה זה לא היה לתובע משלח-יד מוגדר כלשהו עובר לתאונה. בנסיבות אלה נכון יהיה לאמוד את הפסדי השכר שלו באמצעות המדד הכללי המקובל של "נכות תפקודית". זאת, הואיל ולא באה בפני
בית-המשפט טענה כלשהי מצד התובע ביחס להשפעה ספציפית שיש לנכות שנגרמה לו על מקצועו או עיסוקו ועל סיכוייו לחזור ולעסוק בהם (להבדל בין "נכות תפקודית" ל"הפסד כושר השתכרות" ראו ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב(3) 792 (להלן: "ע"א גירוגיסיאן").

9.
ידועה ההלכה בנוגע ליחס שבין הנכות הרפואית לנכות התפקודית:

הלכה פסוקה היא, שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים, בהכרח, על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו. יש והפגיעה בגופו של הניזוק אינה חמורה כלל, אך בגללה אין הוא מסוגל עוד לעסוק במקצועו הקודם; ולהפך ייתכן והפגיעה היא חמורה אך בכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה.
[ע"א 646/77 לוי נ' עמיאל ואח', פ"ד לב (3) 589, 593.]

...הנכות התפקודית באה להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית. היא באה להצביע על מידת ההגבלה בדרך-כלל, שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע... יש כמובן חשיבות למידת ההשפעה של הנכות על יכולתו של התובע להמשיך לעבוד במקצועו, ובקביעת הפסד כושר ההשתכרות יינתן לכך ביטוי. ראוי אף להביא בפני
בית-המשפט ראיות למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודות מסוימות, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לבית-המשפט להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו.
[ע"א גירוגיסיאן, בעמ' 801-800.]

יוצא, אפוא, כי נכות תפקודית של נפגע תלויה בנסיבות רבות, וביניהן: גילו, אופי עבודתו, מצבו הרפואי לפני הפגיעה, אופי הפגיעה, יכולתו להתרגל למצב החדש וכיו"ב.

10.
בהקשר זה בחר בא-כוח התובע להציג בסיכומיו תזה מרחיקת לכת, לפיה הפגיעה שאירעה לתובע הייתה פגיעה קשה, שאירעה לו בגיל צעיר, שינתה את מסלול חייו ופגעה קשות בכושר השתכרותו; ובלשונו של בא-כוח התובע עצמו:

עינינו הרואות כי הפגיעה הקשה שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה, גרמה לו לטראומה קשה ביותר, אשר פגעה בכושר השתכרותו... מדובר בתובע צעיר, שנפגע פגיעה רב מערכתית בחלקי גוף חשובים ביותר... כל בן אנוש שתיגרם לו פגיעה כה משמעותית כפי שארעה לתובע במקרה זה, יסבול מטראומה קשה ביותר, אשר תפגע בתפקודו היומיומי ובכושר עבודתו כפי שאכן אירע לתובע במקרה זה... כאשר יצא התובע ממעגל העבודה למשך חודשים רבים, קיים קושי רב לחזור ולהיקלט בשוק העבודה, ובמקרה זה מתבטאים נכותו ואובדן כושר השתכרותו במלוא חריפותם!
[סעיפים 16-15, 26 לסיכומי התובע.]


11.
ייאמר מיד כי - כפי שיפורט להלן בהרחבה - יש לדחות תזה זו מכל וכל, שכן אין לה כל אחיזה במציאות ובראיות שבאו בפני
בית-המשפט, המעידות על כך שאין קשר של ממש בין התנהלותו של התובע בשוק העבודה (עובר לתאונה ולאחריה) לבין הפגיעה שנגרמה לו בתאונה, ועל כל פנים אין בראיות אלה כל אינדיקציה – ולו הקלה ביותר – לתיאוריה "הנפשית" שהועלתה במפתיע על-ידי בא-כוח התובע.

בנסיבות אלה יש לדון בכל פגיעה ופגיעה לגופה בצורה עניינית, כאשר ההתייחסות לנכותו התפקודית של התובע מתחלקת ביסודה לשניים: האחת, בגין הנכות האורטופדית הנובעת מן הפגיעה ביד שמאל, אשר הוערכה על-ידי האורטופד, כאמור, בשיעור של 2%; והשנייה, בגין הצלקות בגופו של התובע, שהוערכו על-ידי שלושת המומחים בשיעורים של 10% בגין הצלקות בגפיים, 10% בגין הצלקת בבטן ו-4% בגין הצלקת בשפה התחתונה; והכול, כמובן, על רקע נסיבותיו האישיות של התובע.

הנכות התפקודית האורטופדית

12.
סעיף 35(1)(א)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התוספת"), שעניינו מחלות העצמות והפרקים, קובע:

(1) ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר
(א)
אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות

0%
(ב)
קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות

10%


כאמור, עיון בחוות-דעתו של האורטופד מעלה כי הוא סבר שמצבו האורטופדי של התובע הינו:

לא נשארה הגבלת תנועות בטווח התנועות של אמת יד שמאל לא בכתף, לא במרפק ולא בשורש כף היד השמאלית.
...
צילומי רנטגן עדכניים מתאריך 11.4.2006 מדגימים מצב שלאחר ניתוח וקיבוע פנימי של שברים באמת יד שמאל. עמדה טובה. שברים מחוברים.


יחד עם זאת, כאמור, האורטופד העריך את הנכות הרפואית האורטופדית של התובע (מעבר לצלקות) בשיעור של 2%, ועיון בחוות-דעתו ובסעיף 35 הנ"ל מלמד כי, כפי הנראה, הוא ביקש לאזן בכך בין סעיף 35(1)(א) לסעיף 35(1)(ב) הנ"ל.

13.
התובע, לעומת זאת, ביקש לקבוע כאמור כי נכותו התפקודית האורטופדית גבוהה יותר וטען כי הפגיעה בידו השמאלית פגעה אנושות בכושר השתכרותו.

14.
אין בידי לקבל עמדה זו של התובע, וזאת הן לאור האמור בחוות-דעתו של האורטופד שלא נסתרה, והן לאור חקירתו הנגדית של התובע, שבמהלכה התברר כי התובע נידון לעבודות שירות בעקבות התאונה וכי עבודות השירות שבוצעו על ידו כחצי שנה בלבד לאחר התאונה הצריכו מאמץ פיזי בלתי-מבוטל, ובלשונו של התובע:

ש. אלו עבודות שרות ביצעת בבית הספר?
ת. אני טיטאתי את החצר בבוקר. הייתי מרוקן את השקיות של האשפה ועוזר קצת למנקה. גם קצת בחדר אוכל, זו ישיבה כזאת.
ש.מה עזרת למנקה?
ת. לא כל כך זוכר, אולי לסחוב שקיות של כביסה. היא הייתה עושה גם כביסה.
[עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 29-25.]


ברור אפוא כי אם התובע יכול היה לבצע מאמץ פיזי זה כחצי שנה בלבד לאחר התאונה, הרי שאף לא צפויה לו מגבלה בעתיד, ועל כל פנים התובע לא הצביע על מגבלה קונקרטית כלשהי אשר יש בה כדי להביא למסקנה כי יש לייחס לו נכות תפקודית גבוהה יותר מזו הרפואית.

15.
אשר-על-כן אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע בתחום האורטופדי (מעבר לצלקות) עומדת על שיעור זהה לזה של נכותו הרפואית, קרי על שיעור של 2%.

הנכות התפקודית בגין הצלקות

16.
הצדדים חלוקים גם ביחס לנכות התפקודית שיש לייחס לתובע בגין הצלקות שהותירו בגופו התאונה והטיפולים שבאו בעקבותיה.

17.
הלכה היא כי, ככלל, לצלקות אין השלכה בהיבט התפקודי. ראו למשל: ע"א 586,587,588/84 מקלף ואח' נ' זילברברג ואח', פ"ד מג(1) 137, 152; ע"א גירוגיסיאן, בעמ' 799; ע"א 8639/04 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' גבוע (ניתן ביום 18.5.06, פורסם במאגרים).

יחד עם זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו וכך אנהג גם במקרה זה.

הצלקת ביד שמאל

18.
כאמור, בגין הצלקת ביד שמאל נקבעו לתובע 10% נכות רפואית לפי סעיף 75(1) לתוספת, שזו לשונו:

(1) צלקות בגוף
(א)
שאינן מפריעות, אינן מכערות וצלקות שאינן גורמות להתרופפות קיר הבטן


0%
(ב)
מכאיבות או מכערות

10%


יודגש כי, כאמור לעיל, האורטופד קבע את קביעתו בהסתמך על סעיף 75(1)(א) לתוספת, אך העמיד לכאורה את שיעור הנכות דווקא בהתאם לסעיף 75(1)(ב) לתוספת.

על כל פנים, לאחר שעיינתי בחוות-דעתו של האורטופד ובתמונה המתעדת את הצלקת עצמה בסמוך לאחר האירוע (ת/6), אינני רואה מקום לקבוע נכות תפקודית כלשהי בגין הצלקת ביד שמאל של התובע. שכן, לדעתי, מדובר בצלקת שאינה מפריעה ואינה מכערת (כלשונו של סעיף 75(1) הנ"ל), לא כל שכן שמן התמונה עולה כי היא מכוסה שיער אשר מסתיר את רובה. יצוין עוד כי בפני
בית-המשפט לא הוצגו תמונות עדכניות של הצלקת או הצלקת עצמה על גופו של התובע, אשר יכול והיו מלמדות ההיפך ממסקנה זו, ובכל מקרה יש להניח כי הצלקת דווקא הלכה והיטשטשה בחלוף הזמן.

הצלקת בבטן; מערכת העיכול

19.
כאמור, בגין הצלקת בבטן נקבעו לתובע 10% נכות רפואית, אף זאת לפי סעיף 75(1)(א) לתוספת. התובע טען בסעיף 8 לתצהירו כי צלקת זו מגרדת ורגישה לזיעה, לחום ולמגע עם הבגדים.

אף ביחס לצלקת זו בחר התובע שלא להציגה בפני
בית-המשפט ולא להביא תמונות עדכניות שלה, אלא רק תמונות אשר צולמו בסמוך לאחר האירוע (ת/4). אכן, מדובר בצלקת גדולה שאורכה 24 ס"מ, אך למרות זאת אינני רואה מקום לקבוע נכות תפקודית כלשהי בגין צלקת זו, וזאת בעיקר לאור מיקומה של הצלקת, הסמויה מן העין, ולאור העובדה כי טענות התובע ביחס לרגישות הטמונה בה לא באו לידי ביטוי בחוות-דעת הגסטרואנטרולוג ולא הוכחו בדרך אחרת.

20.
התובע הוסיף וטען בסעיף 8 לתצהירו כי הוא סובל מכאבי בטן וקיבה רגישה, וחזר על טענה זו גם בחקירתו בפני
י (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 7-5).

ברם, טענה זו אינה מתיישבת עם האמור לעיל בחוות-דעתו של הגסטרואנטרולוג, לפיה התובע אינו סובל מכאבי בטן או מהפרעות כלשהן בתפקוד מערכת העיכול ואף לא נקבעה לו נכות רפואית כלשהי בהקשר זה. זאת ועוד, בחוות-דעתו ציין הגסטרואנטרולוג כי "בבדיקתו על ידי [התובע] מסר שהוא מרגיש טוב, אינו סובל מכאבי בטן או מהפרעות כל שהן בתפקוד מערכת העיכול" (עמ' 1 לחוות-הדעת). כאשר נשאל התובע על כך בחקירתו הנגדית, טען כי ככל הנראה באותה תקופה חלה אצלו רגיעה בכאבי הבטן (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 10), ואולם לא הסביר מדוע לא פנה שוב למומחה ומסר לו מידע מפורט ביחס למצבו הרפואי העדכני.

בנוסף לכך, למותר לציין כי לתובע הייתה שמורה הזכות לחקור את הגסטרואנטרולוג על ממצאיו, ומשבחר שלא לעשות כן נותרה קביעתו של הלה כממצא רפואי סופי.

21.
לסיכום:

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענות התובע ביחס לנכות תפקודית בגין הצלקת בבטן בפרט ובגין הפרעות במערכת העיכול בכלל.

הצלקת בשפה התחתונה

22.
כאמור, בגין הצלקת בשפה התחתונה נקבעו לתובע 4% נכות רפואית לפי סעיף 75(2) לתוספת, שזו לשונו:

(2)


צלקות הפנים והצוואר
(א)
שטחיות ובלתי מכערות
0%
(ב)
מכערות או הגורמות לשינוי צורת העפעפיים, האף, השפתיים, האוזניים


10%


בא-כוח התובע טען, עם זאת, כי הצלקת בשפתו התחתונה של התובע אינה בגדר פגם אסתטי גרידא, אלא מדובר בצלקת בעלת רגישות הפוגעת בתפקודו היום-יומי של התובע, ולפיכך יש לפסוק לו שיעור אחוז נכות תפקודית גבוה יותר בגין צלקת זו.

דע עקא, מחקירתו של מומחה הפה ולסת עלה כי אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לתובע בגין הצלקת בשפה התחתונה כבר מכילים בחובם הן את הנכות האסתטית והן את הנכות בגין העקצוץ סביב הצלקת, ובלשונו של המומחה עצמו:

ש. שאלתי את התובע בקשר לצלקת והוא אומר שיש לו הרגשה של מין רגישות באזור הזה. אפשר להבין את זה?
ת. כן. משום שהצלקת חותכת ברקמות ולפי איך שזה נראה זה היה חתך עמוק וגם העצבים נפגעים וכמו כל עצב שניתק יש צורת ריפוי שלפעמים מתבטאת בצורת עקצוץ, העקצוץ הוא סביב הצלקת וכרוך באחוזי הנכות שאליהם התייחסתי.
[עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 15-11.]


בנסיבות אלה - וכמקובל בדרך כלל - אני סבורה כי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית של התובע על שיעור הנכות הרפואית שנקבע לו על-ידי מומחה הפה ולסת. יש לציין כי קביעה זו מוצדקת בעיניי גם לאור התרשמותי הישירה מן הצלקת ובהתייחס לקשיים שפגיעה אסתטית מסוימת זו עשויה לדאבון לב לגרום בתהליכי קבלה לעבודה בהשוואה למועמדים אחרים שאינם נושאים עמם פגם דומה.

הנכות התפקודית - סיכום

23.
מכלל האמור לעיל, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על שיעור משוקלל של 5.72% (ובמעוגל יש להעמידה על 6%), וזאת על-פי החלוקה הבאה:


א.
2% נכות תפקודית בגין הפגיעה האורטופדית ביד שמאל.

ב.
4% נכות תפקודית בגין הצלקת בשפה התחתונה.

24.
כאמור, מסקנה זו יש לקרוא בצוותא חדא עם הדברים שייאמרו להלן ביחס להתנהלותו של התובע עד כה בשוק העבודה, לרבות עובר לתאונה, מהם עולה כי במשך השנים התובע לא הפגין חריצות יתר או התמדה במקום עבודה מסוים. במלים אחרות, למסקנה בדבר נכותו התפקודית המזערית של התובע ניתן להגיע הן מצד ההתרשמות מן הנכות עצמה, כמתואר לעיל, והן מן הצד של "מבחן התוצאה", קרי העדר התרשמות כי דווקא הנכות התפקודית היא זו אשר גרמה או גורמת לפגיעה משמעותית בתפקודו של התובע ולקשיים בפני
הם הוא ניצב לכאורה בשוק העבודה (וזאת, כאמור, בניגוד לטענתו מרחיקת הלכת הנ"ל של בא-כוח התובע).

בסיס השכר של התובע

25.
התובע טען כי שכרו עובר לתאונה עמד על סך של 4,000 ₪ ברוטו, וזאת בהסתמך על תלוש השכר לחודש דצמבר 2004, שהוצא לו על-ידי אביו, מר ירחמיאל אזולאי, שהיה מעסיקו בתקופה זו (התובע הצהיר כי הועסק אצל אביו בהרכבת מדרגות). עוד טען התובע כי בהיותו אדם צעיר יחסית, שדרכו בשוק העבודה טרם התעצבה, הרי שבסיס שכר זה צפוי לצמוח לכל הפחות לשיעור הממוצע שבין השכר הממוצע במשק לבין שכר המינימום.

26.
ברם, כנרמז לעיל, לאחר ששמעתי את עדותו של התובע ובחנתי את כלל המוצגים בתיק הצטיירה בפני
י תמונה של אדם שלא הפגין עד כה חריצות או התמדה יתרה בעבודתו (בלשון המעטה), אלא לא עבד במשך תקופות מסוימות ובשאר הזמן "דילג" בין עבודות רבות ומגוונות במה שנחזה להיות משרות זמניות ו/או חלקיות בשכר נמוך מאד.

ראו לעניין זה, בין היתר, מסמך שהומצא לבית-המשפט על-ידי המוסד לביטוח לאומי באמצעות תעודת עובד ציבור (נ/1), שבו פורטו תקופות עבודתו של התובע אצל מעסיקים שונים בין השנים 2008-1991, וזאת על-פי רישומי המוסד לביטוח לאומי. ממסמך זה עולה לכאורה, בין השאר, כי שכרו החודשי הממוצע של התובע בשנה שקדמה לתאונה (2004) עמד על סך של 1,417 ₪ בלבד. (יצוין כי בא-כוח התובע התנגד להגשת מסמך זה, אך המסמך התקבל לבסוף בכפוף למתן אפשרות לבא-כוח התובע לחקור את הגורם הרלוונטי במוסד לביטוח לאומי (ראו החלטתי בעמ' 16 לפרוטוקול), אלא שאפשרות זו לא נוצלה על-ידי בא-כוח התובע ומכאן שיש לראותו כמי שהסכים להגשת המסמך).

כמו כן יש להדגיש את העובדה כי התובע נמנע מלהציג בפני
בית-המשפט את תלושי השכר שלו לאורך השנים והסתפק בהצגת שלושה תלושי שכר בלבד, מן החודשים אוקטובר-דצמבר 2004, אשר הוצאו לו על-ידי אביו, כאשר גם בין שלושה תלושי שכר אלה לבין עצמם הייתה קיימת שונות של ממש ביחס לגובה השכר (2,000 עד 4,000 ₪). כמו כן נמנע התובע מלזמן לעדות מי ממעסיקיו (לרבות אביו-מעסיקו) או כל גורם אחר אשר עשוי היה לשפוך אור על בסיס שכרו.

יצוין עוד כי אין מחלוקת בין הצדדים כי מאז התאונה ועד ליום עדותו בבית-המשפט לא עבד התובע כלל, למעט עבודה זמנית בת "שבוע-שבועיים".

יתרה מכך, התובע – רווק המתגורר עם הוריו מאז ומתמיד (עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 16) - לא העמיד בפני
בית-המשפט בסיס עובדתי כלשהו אשר יעיד על יכולותיו ועל תוכניותיו ושאיפותיו לעתיד לבוא (כגון ציונים בבית-הספר, שאיפות אקדמיות או השכלתיות אחרות, תוכניות לרכישת מקצוע וכיו"ב), ובעדותו בפני
י אף לא התרשמתי כי לתובע שאיפות כאלה וכי הוא מגלה אכפתיות כלשהי לגבי עתידו המקצועי. בהקשר זה אינני סבורה כי התובע, שהוא כיום בן כ-34 שנים, יכול להסתתר מאחורי גילו הצעיר יחסית, שכן בנסיבות החיים בישראל זהו גיל שבו ניתן לצפות מאדם ליטול אחריות ולגלות רצינות רבה יותר ביחס לדרכו המקצועית ולהשתכרותו בעתיד.

27.
בנסיבות אלה אני סבורה כי יש להעמיד את בסיס השכר של התובע על שכר המינימום הקבוע בחוק, העומד כיום על סך של 3,850 ₪ בחודש (שכר נטו, ללא הפחתה נוספת של מס הכנסה), שכן התובע לא הראה בשום דרך כי הוא עומד להשתכר יותר מסכום זה. למעשה, כאמור לעיל, נראה כי הנתבעת צודקת בטענתה כי בפועל השתכר התובע עובר לתאונה אף פחות מסכום זה.

הפסד שכר לעבר

28.
במסגרת ראש נזק זה יש להתייחס לשתי תקופות שונות: תקופת אי-הכושר שנקבעה לתובע מיד לאחר התאונה, והתקופה שמתום תקופת אי-הכושר ועד ליום מתן פסק-הדין.

29.
אשר לתקופה הראשונה, לתובע נקבעו בסך-הכול 5 חודשי אי-כושר, מיום 9.1.05 ועד ליום 30.5.05, וזאת במקובץ על-פי תעודות שונות שהוצאו על-ידי המרפאות השונות בשירותי בריאות כללית ובבית-החולים, שבהן היה התובע נתון במעקב לאחר שחרורו מבית-החולים.

בגין תקופה זו זכאי אפוא התובע לפיצוי מלא בסך של 5 חודשים
x
3,850 ₪ = 19,250 ₪.

ברם, מסכום זה יש לקזז את גמלת הבטחת ההכנסה שאותה קיבל התובע מן המוסד לביטוח לאומי בתקופה זו, שאחרת יהיה בכך משום פיצוי יתר וחריגה מן העיקרון של השבת מצב התובע לקדמתו. הסך הכולל של גמלת הבטחת ההכנסה בחודשים אלה, בניכוי ההפרשה לביטוח בריאות, היה 4,401 ₪ (ראו תעודת עובדת ציבור מאת המוסד לביטוח לאומי מיום 10.8.08), המשוערך מאמצע תקופה זו (31.3.05) ועד ליום מתן פסק-הדין לסך של 5,091 ₪; ובסך הכול בגין התקופה הראשונה של הפסדי השכר לעבר יש לפצות את התובע בסך של 19,250 ₪ פחות 5,091 ₪ = 14,159 ₪.

30.
אשר לתקופה שמתום תקופת אי-הכושר ועד ליום מתן פסק-הדין, הרי שמדובר בתקופה בת 55 חודשים, שהפיצוי בגינה הינו 6% נכות תפקודית

x
55 חודשים
x
3,850 ₪ = 12,705 ₪.

31.
לסיכום:

בגין הפסד לשכר לעבר יש לפסוק לתובע סך כולל של 14,159 ₪ + 12,705 ₪ = 26,864 ₪.

הפסד שכר לעתיד

32.
הפסד כושר ההשתכרות של התובע עומד, כאמור, על שיעור של 6% משכר המינימום, קרי על סך של 6%

x
3,850 ₪ נטו לחודש = 231 ₪ נטו לחודש. כאמור, התובע הוא יליד 6.10.76, כך שממועד מתן פסק-הדין נותרו לו כ-34 שנות עבודה עד ליציאתו לפנסיה בגיל 67.

בנסיבות אלה חישוב הפסד השכר לעתיד הינו: 231 ₪
x
מקדם היוון 254.4924367 = 58,788 ₪.

הפסד תנאים סוציאליים (הפרשות המעביד לפנסיה)

33.
לאור צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק שנכנס לתוקפו ביום 1.1.08, יש להניח לטובת התובע כי כתוצאה מן התאונה נוצר לו גם הפסד של הפרשות המעביד לפנסיה בגין הפסד השכר לעתיד שנגרם לו.

הפיצוי בגין ראש נזק זה הינו אפוא 5% הפרשות המעביד לפנסיה בהתאם לצו הנ"ל (למרות ששיעור מלא זה של הפרשות יחל רק ב-1.1.2013)
x
הפסד השכר לעתיד המהוון הנ"ל 58,788 ₪ = 2,939 ₪.

כאב וסבל

34.
כאמור, נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור של 25% והתובע היה מאושפז בבית-החולים במשך שמונה ימים.

בנסיבות אלה, ובהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, התובע זכאי לסך של 50,723 ₪ בגין ראש נזק זה.

הוצאות בעבר

35.
על אף שכתב התביעה התייחס גם להוצאות שנגרמו לתובע בעבר (כגון הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה), הרי שעניין זה לא נזכר יותר בסיכומי התובע ולפיכך נראה כי טענות אלה נזנחו על ידיו.

הוצאות בגין טיפולי שיניים בעתיד

36.
כאמור, מומחה הפה ולסת קבע כי התובע ייאלץ לעבור טיפולי שיניים בעתיד. אני מקבלת אפוא את החישוב שהוצג על-ידי בא-כוח התובע לעניין זה, אשר אמד ראש נזק זה בסך של 22,759 ₪.

עוד יצוין כי, כאמור, המומחה אמד את עלות השחזור מחומר מרוכב בסך של 450-350 ₪ לכל שן ואת עלות התקנת הכתר בסך של 2,800-2,000 ₪ לכל שן. אני סבורה אפוא כי בצדק נהג בא-כוח התובע אשר כלל בחישובו את הממוצע בין שני סכומים אלה (400 ₪ ו-2,400 ₪ בהתאמה), ואינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה בשל עיקרון הקטנת הנזק יש לבחור בסכום המינימאלי שצוין על-ידי המומחה. למותר לציין, כי לעניין זה אין כל קשר לעיקרון של הקטנת הנזק, אלא מדובר על אומדן עלות של שירות רפואי מסוים ולפיכך יהיה זה נכון לדבוק לצורך חישוב זה בעלות הממוצעת הצפויה - שלא נסתרה על-ידי מי מהצדדים - וזאת על מנת שלא לקפח מי מהצדדים.

הוצאות רפואיות נוספות בעתיד

37.
בא-כוח התובע טען כי מעבר לטיפולי השיניים, יזדקק התובע לטיפולים רפואיים נוספים בתחום האורטופדי והגסטרואנטרולוגי, שאינם כלולים בסל הבריאות.

אני דוחה טענה זו, שכן אין בחוות-דעת המומחים אזכור כלשהו לכך שהתובע יזדקק בעתיד לטיפולים רפואיים נוספים בתחומים אלה. על כל פנים, טענה זו נטענה בעלמא והתובע לא הניח לה כל תשתית ולא הצביע על טיפולים ספציפיים כלשהם שיידרשו בתחום זה, ודאי שלא על כאלה שאינם נכללים בסל הבריאות.

הוצאות נסיעה לעתיד

38.
לאור קביעתי לעיל כי התובע יזדקק בעתיד לטיפולי שיניים, אני פוסקת לו על דרך האומדן פיצוי בגין ההוצאות הצפויות על נסיעות בעתיד בסך כולל של 1,000 ₪.

סוף דבר

39.
הנתבעת תשלם לתובע סך של 163,073 ₪ לפי הפירוט הבא:

הפסד שכר לעבר
-

26,864 ₪
הפסד שכר לעתיד
-
58,788 ₪
הפסד תנאים סוציאליים
-
2,939 ₪
כאב וסבל
-
50,723 ₪
הוצאות טיפולי שיניים בעתיד
-
22,759 ₪
הוצאות נסיעה לעתיד
-
1,000 ₪
סך הכול
-
163,073 ₪


לסכום זה יתווספו הוצאות משפט, שכר טרחת עורך-דין ומע"מ כחוק, ומן הסכום הכולל ינוכה תשלום תכוף בסך של 25,000 ₪ שהנתבעת שילמה לתובע בעבר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום התכוף ועד למועד מתן פסק-הדין.

המזכירות תשלח את העתק פסק-הדין לצדדים בדואר
.

ניתן היום,
י"ב טבת תש"ע, 29 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 3553/05 חוטר ישי אזולאי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/12/2009)