פסקי דין על מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא | פסקי דין על מרדכי כברה

1726/09 פ     10/01/2010




פ 1726/09 מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' מרדכי כברה








בית משפט השלום בכפר סבא



10 בינואר 2010

ת"פ 1726-09 מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא
נ' כברה






בפני

כב' השופטת
ניצה מימון שעשוע



בעניין:

מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא



המאשימה



נגד


מרדכי כברה
(עציר)



הנאשם


הכרעת דין


הנאשם הואשם בעבירות של נסיון התפרצות לבניין שאינו דירת מגורים והחזקת מכשירי פריצה.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 30.5.09 סמוך לאחר חצות הלילה, ניסה הנאשם להתפרץ לאתר בניה השייך לחברת דניה סיבוס בכ"ס (להלן: האתר) בכך שניסה לשבור את מנעול התלי של שער הכניסה באמצעות מוט ברזל, כדי להכנס לאתר בו מצויים קונטיינרים המכילים ציוד בניה וכלי עבודה חשמלים ולגנוב אותם. הנאשם נעצר במקום ובכליו נמצאו פנס, לום קאטר ומברג, המהווים מכשירי פריצה.

הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי אמנם היה במקום אך לא ביצע את המיוחס לו.

מטעם המאשימה העיד רס"ר ראובן סויד, ראש משמרת הסיור בתחנת כ"ס, אשר ערך דו"ח פעולה מליל האירוע (ת/3) שהוגש בהסכמה. מהדו"ח עולה כי התקבל דיווח ממודיע בשם אלי שהבחין באדם בעל מבנה גוף מלא לבוש חולצה שחורה פורץ לאתר בניה. העד הגיע באופן סמוי לאתר בהתאם להכוונת המודיע, הבחין באתר הסגור בשני שערים הסגורים במנעול תלי ושרשרת, ובתוכו שני קונטיינרים וציוד בניין. במקום הבחין באדם מתאים לתיאור כשהוא מחזיק בידיו מוט ברזל ארוך, שאת קצהו האחד הכניס לתוך המנעול, וניסה לשבור את המנעול ע"י העלאת והורדת המוט מספר פעמים. העד התקרב לחשוד מאחור בהפתעה, תפס את ידיו וכבל אותו באזיקים. הוא הודיע לחשוד – הוא הנאשם – על מעצרו. בחיפוש בכיסיו של הנאשם נמצאו קאטר, מברג ופנס, וכן תפס השוטר את מוט הברזל שאורכו כ-1.20 מ'. השוטר ציין כי הבחין שהנאשם עטף את המוט בחולצה ורודה בעת שאחז בו, ככל הנראה כדי לטשטש ט"א. הנאשם אמר לשוטר שסתם עבר במקום וכי כלי הפריצה שנתפסו בכיסו שייכים לו והביאם מביתו. השוטר עשה נסיון ליצור קשר טלפוני עם המודיע אלי כדי לגבות הודעתו, אך ללא הצלחה.

בחקירתו הנגדית נשאל העד אם לאתר היה שער כניסה אחד, שצולם בתמונות נ/1-נ/2 ואישר רק כי זהו השער שנפרץ. הוא לא הבחין אם נגרם נזק למנעול שניסה הנאשם לשבור. הוא לא ידע למסור פרטים נוספים על המודיע מעבר לשמו הפרטי, ומס' הטלפון שנמסר למוקד, וציין כי את ההודעה קיבל דרך מרכז השיגור ברמלה (מוקד 100). הוא הכחיש כי הנאשם היה במצב של אי יכולת לתקשר מילולית או לדבר לעניין. הוא ציין, כי אילו התרשם שהנאשם נתון תחת השפעת סמים או אלכוהול, היה מציין זאת בדו"ח.

הוגש הדיווח שנמסר למוקד 100 – בו מצויינים השם הפרטי של המודיע ומס' הטלפון שלו, והדיווח כי הבחור מנסה לפתוח את המנעול. לאחר מכן כי הוא מדבר בפלאפון, ולאחר מכן כי הוא מתרחק מהמקום לכיוון הפארק ומנסה להכנס לצד שני של המקום ברחוב המקביל לכיוון מזרח.

העד דוד לוי העיד כי ניסה לזמן את המודיע אלי למתן הודעה במשטרה ע"פ מס' הטלפון שנמסר לו, והציע גם שהמשטרה תגיע אליו, אך הלה אמר כי אינו מעוניין במסירת עדות וכי גילה אזרחות טובה בכך שדיווח למוקד על מה שראה.

הוגשה הודעתו של חאלד בשארה מנהל עבודה באתר, שמסר כי לא ידע שהיה נסיון לפרוץ לאתר ולא נגרם נזק למנעול.

הוגשה חוו"ד מומחה מז"פ מוטי פרץ, שקבע כי המברג, הקאטר ומוט הברזל בו תקוע ברזל בניין, עשויים לשמש, לפי העניין, לפריצה אלימה של דלתות או מנעולים או לחיתוך תיל. בחקירתו אמר כי בדק הימצאות ט"א על המוצגים הנ"ל אך לא מצא כאלה.

הנאשם
מסר שתי הודעות בחקירה.
בהודעה מיום 30.5.09 (ת/1) אמר כי כלל לא הלך לפרוץ, לא ידוע לו למה היה לום ברזל בידו ולמה היו מברג וקאטר בכיסו, לא ידע לומר מה עשה ליד אתר הבניה בשעת לילה מאוחרת, יצא מהבית לטייל, לעשות סיבוב ולחזור הביתה. לא שתה שום דבר לפני צאתו. לא זיהה את הלום ואת החולצה שהוצגו לו ולא ידוע לו כי החזיק אותם.

בהודעה מיום 1.6.09 (ת/2) מסר כי אינו זוכר מאומה, וכי היה תחת השפעת כדורי בונדורמין. טען כי לא היה מודע למעשיו בעת שנעצר וכלל לא ידע שיצא מהבית. הוא נשאל אם משתמש בסמים ואמר שמדי פעם, מה שיש, אם משיג כסף. נשאל מהיכן משיג, וענה שמקצבת המל"ל וכן לווה מאביו ומבנו. נשאל אם בליל האירוע היה תחת השפעת סמים ואמר כי לא ידוע לו אך היה תחת השפעת כדורי השינה. לא ידע להסביר את הימצאות המברג והקאטר בכיסו. לא ידוע מנין הגיע אליו מוט הברזל ולא זוכר שהחזיק בו.

בעדותו אמר הנאשם כי לא ידוע לו מה היו מעשיו במקום, זכור לו רק כי לקח ארבעה כדורי בונדורמין ושתה אלכוהול ולאחר מכן מצא עצמו מתעורר בבית חולים מאיר ולאחר מכן בכלא הדרים. הוא טען כי לא נחקר בבוקר לאחר האירוע כפי שעולה מההודעה אלא פעם אחת חקרו אותו אחרי יומיםי ופעם שניה אחרי חמישה ימים, ונאמר לו כי היה "מסטול" עד כדי כך שלא ניתן היה לחקור אותו לאחר שנעצר. טען כי אינו מכיר את האתר ולא יודע מה היו מעשיו שם אם היה שם כי היה "שפוך". הכחיש כי החזיק לום או ניסה לפרוץ. טען כי עבר טיפול גמילה מוצלח ולא נכון שאמר לחוקר כי משתמש בסמים כשמשיג אותם.

דיון

עדות השוטר סויד לגבי מראה עיניו כשהגיע לאתר בהכוונת המודיע והבחין בנאשם כשהוא מנסה לפרוץ את המנעול באמצעות מוט הברזל, היתה מהימנה עלי, והתיישבה עם הודעת המודיע על אדם העונה לתיאורו של הנאשם המנסה לפרוץ, שהינה ראיה נסיבתית, ועם הימצאות הקאטר, המברג והפנס בכיסיו של הנאשם.

חזקה על שוטר סיור מנוסה, שאילו היה מבחין לפי התנהגותו או דבריו של הנאשם כי הוא שתוי או תחת השפעת סמים, היה מציין זאת בדו"ח שלו, והעובדה כי לא עשה כן, יחד עם העובדה כי הנאשם הגיב בצורה עניינית כשנשאל למעשיו במקום, שוללות את הטענה המאוחרת של הנאשם בדבר היותו תחת השפעת חומרים משכרים באופן שלא היה מודע כלל למעשיו.

גם בהודעה הראשונה שנגבתה מהנאשם בבוקר למחרת האירוע ע"י חוקרת, התייחס עניינית לחשדות ולא מסר כי לקח כדורים או שתה, אלא נהפוך הוא – הכחיש שתיית אלכוהול לפני יציאתו מהבית – עומדת בניגוד לגרסתו הכבושה, וגם החוקרת לא ציינה בהודעה כי הבחינה בהתנהגות מוזרה או תשובות לא ענייניות של הנאשם מחמת היותו תחת השפעת חומרים פסיכואקטיביים.

לאור קביעתי בדבר מהימנות גרסת השוטר, הרי שטענת הנאשם בהודעתו השניה ובעדותו, כי ביצע את נסיון הפריצה כשהיה תחת השפעת כדורי שינה (בונדורמין) ולא היה כלל מודע למעשיו – אינה מהימנה כלל. אין זה סביר כי אדם הבולע ארבעה כדורי שינה ובנוסף שותה אלכוהול, יהיה מסוגל לצאת מהבית ולבצע סדרת מעשים אקטיבית שהנאשם נצפה מבצע אותם. התנהגות הנאשם כפי שהיא מתוארת ע"י השוטר סויד בדו"ח הפעולה מלמדת כי המשיב ביצע את מעשיו בתכנון מראש: הוא עטף את לום הברזל שהחזיק בידו בחולצה, כדי שלא להותיר עליו טביעות אצבע, הכה באמצעות המוט בצורה ממוקדת ומכוונת כדי לשבור את המנעול, החזיק בכיס המכנסיים הקצרים שלבש מברג, קאטר ופנס, וכאשר נשאל ע"י השוטר מנין לו המברג והקאטר שנמצאו בכיסו, ענה כי הביא אותם מהבית ו"סתם עבר במקום". מכאן, שהמשיב היה בהכרה צלולה בעת ביצוע נסיון הפריצה ואף ביצע אותו מתוך נסיון למנוע הותרת ט"א בזירה, שיאפשרו את זיהויו.

לעניין טענות הסניגור על מחדלי חקירה - אני סבורה כי הוכח שהמשטרה עשתה מאמץ סביר לקבל מהמודיע אימרה מפורטת, אך נוכח סירובו, אין באי הימצאות גרסתו לנגד עיני בית המשפט כדי לפגום במשקל עדותו הברורה של השוטר סויד. מאחר שהמודיע לא העיד, איני רואה מקום להשוות בין הדיווחים שמסר למוקד לבין עדות השוטר סויד, שהרי פער הזמנים בין הדיווח הראשוני למוקד עד להגעת השוטר סויד, וההשתלשלות של תנועת הנאשם בסמוך לאתר, מנקודת מבטו של המודיע, אינם ידועים לנו.

גם אי הימצאות ט"א על כלי הפריצה אינו מביא למסקנה הכרחית שיד אדם לא נגעה בהם, שהרי ידועים מקרים רבים בהם מסיבות שונות לא נותרים מעתקי ט"א על כלים וחפצים, קל וחומר בעניין מוט הברזל, לגביו יש סיבה מוכחת לכך.

לא מצאתי כל ממש בטענות הנאשם כי החוקרים "פיברקו" את תאריכי גביית הודעותיו ורשמו תאריכים מוקדמים יותר. החוקרים כלל לא הוזמנו לחקירה על טענה זו (שהועלתה לראשונה בעדותו) ולא היה להם כל אינטרס לעשות כן. לא הוצג כל מסמך רפואי או משטרתי שיתמוך בטענה כי לאחר מעצרו
היה הנאשם במצב של הכרה מעורפלת או אושפז עקב השפעת הכדורים.

הסניגור העלה טענה חלופית, כי האתר אותו ניסה הנאשם לפרוץ ע"י פריצת מנעול השער אינו "בניין", ועל כן ניתן להרשיע את הנאשם רק בנסיון להסגת גבול.

הגדרת סעיף 405(א) לחה"ע מחייבת כי הפורץ ישבור חלק חיצוני או פנימי של בניין, או יפתח דלת, חלון, תריס או כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח בבניין או פתח הנותן מעבר מחלק לחלק בבניין.

במקרה דנן, מדובר בנסיון פריצת שער נעול, הסוגר מגרש בו מצויים שני קונטיינרים, שאחד משמש כמשרד ואחד כמחסן כלי עבודה. פריצת מנעול השער מובילה למגרש, ולא לתוך אחד מהקונטיינרים, ועל כן לא ניתן לומר כי השער מהווה חלק חיצוני של "בניין", אם אתייחס לכל אחד מהקונטיינרים כאל בניין. בלשון בני אדם גם לא ניתן לומר כי אתר הבניה - המגרש בו עומדים הקונטיינרים - מהווה "בניין".

לפיכך אני מזכה את הנאשם מהעבירה של נסיון להתפרצות לבנין שאינו בית מגורים, ומרשיעה אותו בהחזקת כלי פריצה, בנסיון להיזק בזדון ובנסיון להסגת גבול כדי לעבור עבירה.

ניתנה היום,
י"ד טבת תש"ע , 10 בינואר 2010, במעמד הצדדים.














פ בית משפט שלום 1726/09 מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' מרדכי כברה (פורסם ב-ֽ 10/01/2010)