פסקי דין על אירינה גרבר | פסקי דין על פלקסטרוניקס (ישראל) | פסקי דין על אריה חברה לבטוח ואח' |

5831/05 א     12/01/2010




א 5831/05 אירינה גרבר נ' פלקסטרוניקס (ישראל) בע"מ, אריה חברה לבטוח בע"מ ואח'






בפני

כב' סגן הנשיא שכיב סרחאן
התובעת

אירינה גרבר
, ת.ז- 310897442

נגד
הנתבעות

1. פלקסטרוניקס (ישראל) בע"מ

2. אריה חברה לבטוח בע"מ

נגד

צד ג'
איי.אס.אס אשמורת בע"מ - גמור

בשם התובעת: עו"ד ח. אבו אחמד

בשם הנתבעות : עו"ד ח. כרייני

בשם צד ג' : עו"ד א. שטיין

פסק - דין
אקדמות מילין

1. התובעת ילידת 25.4.1962, נפגעה ביום 18.3.2001 בתאונת עבודה במהלך וכתוצאה מעבודתה כפועלת להרכבת דברי אלקטרוניקה אצל מעבידתה - הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), המבוטחת על-ידי הנתבעת 2 (להלן: "חברת-הביטוח"), בביטוח אחריות מעבידים, על-פי פוליסת ביטוח בת-תוקף, מס' 8685249241/00 (להלן: "הפוליסה"). התביעה דנן, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לתובעת בגין נזקי גוף, אשר נגרמו לה בתאונה.

2. על-פי הנטען, ביום התאונה עבדה התובעת באולם לייצור מעגלים אלקטרוניים. (להלן: "האולם"). בתום עבודתה, בשעה 16:10 או בסמוך לכך, היא אספה את כלי העבודה שלה לתוך ארגז הכלים האישי. (להלן: "הארגז"). היא לקחה את הארגז והלכה לכיוון התאים האישיים של העובדים וחדרי ההלבשה. (להלן: "המלתחה"). קיים מסדרון המחבר את האולם והמלתחה. היא הגיעה לדלת הכניסה למסדרון. פתחה את הדלת ונכנסה למסדרון. תוך כדי הליכתה במסדרון, היא החליקה, נפלה ארצה ונחבלה קשות (להלן: "התאונה").

3. כתוצאה מהתאונה, נחבלה התובעת בראש ובגב תחתון. מיד לאחר התאונה, הובהלה היא, באמבולנס, לבית-חולים "העמק" בעפולה (להלן: "בית-החולים"). היא נבדקה בחדר מיון ואובחנה אצלה רגישות במישוש בעמוד שדרה מותני, בגב, בצוואר ובאגן. התובעת התלוננה גם על סחרחורת. עקב הריונה, היא לא צולמה . היא שוחררה לביתה, עם המלצה לטיפול במשככי כאבים, מנוחה ומעקב רפואי בקופת-חולים בה היא רשומה.

4. ביום 13.4.2001, עברה התובעת הפלה עצמונית; ביום 16.6.2001, עברה היא הסננה אפידורלית של סטרואידים; ביום 30.7.2002, בוצעה (בבית-חולים "אסותא") "שאיבת" דיסק-חוליות l4-5; ביום 12.10.2001 עברה (בבית חולים "אסותא") כריתת דיסקים-חוליות l4-5 ו-l5-s1 פתוחה; ביום 25.3.2003, עברה חסם שורש וביום 29.9.2003 - טיפולי בגלי רדיו; ביום 13.2.2004, עברה השתלת אלקטרודה אפידורלית זמנית; וביום 23.3.2004 עברה (בבית-חולים "מאיר" בכפר-סבא) השתלת אלקטרודה אפידורלית קבועה.
וכן וכתוצאה מהתאונה ,פיתחה התובעת תגובה דיכאונית עם תסמינים פוסט-טראומטיים, והייתה בטיפול ומעקב פסיכיאטרי מתמשך.

5. התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל), לתשלום דמי פגיעה ולקביעת דרגת נכות מעבודה ותשלום גמלת נכות. ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובעת דרגות נכות רפואית כדלקמן: 10% לפי סעיף 37(7)(ב) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני, בצורה קלה; 20%, לפי סעיף 34(ב) לתקנות המל"ל בגין הפרעות פסיכונוירוטיות , המגבילות באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. וכן, עפי סמכותה לפי תקנה 15 לתקנות המל"ל, הגדילה הועדה הרפואית האמורה את דרגת נכותה הרפואית היציבה של התובעת ל- 42%, החל מיום 1.3.2004.כמו כן, הכיר המל"ל בתובעת, כ"נכה נזקק" לתקופה מיום 13.7.2003 ועד ליום 31.10.2004.

6. וכן, שילם המל"ל לתובעת דמי פגיעה עבור תקופת אי-כושר לעבודה מיום 19.3.2001 ועד ליום 16.9.2001, קצבת נכות מעבודה וגמלת הבטחת הכנסה. לאחר שערוך, מגיעים גמלאות המל"ל דנן לסך של 544,297 ₪, נכון להיום.

7. שני מומחים רפואיים מונו לתובעת: פרופ' אבי בלייך, מומחה לפסיכיאטריה ופסיכותרפיה. (להלן: "פרופ' בלייך") וד"ר יורם פולמן, מומחה לכירורגיה אורתופדית (להלן: "ד"ר פולמן"). פרופ' בלייך בדק את התובעת וקבע בחוות-דעתו בכתב, (מיום 12.3.2007), כי התובעת סובלת מהפרעת הסתגלות לפציעה ולתוצאותיה המתמשכות. ההפרעה מתאפיינת בתסמינים דיכאוניים, פוסט-טראומטיים וסומטיים. דרגת נכותה הרפואית היציבה של התובעת בגין התאונה הינה בשיעור של 10%, לפי סעיף 34(ב) לתקנות המל"ל.

8. גם ד"ר פולמן בדק את התובעת וקבע בחוות-דעתו בכתב (מיום 18.12.2006) ובתשובות הבהרה (מיום 24.10.2007), כי, לתובעת מצב תחלואתי של "גב כושל", ללא ציפי לשיפור עצמוני וללא אופציה לתיקון ניתוחי; דרגת נכותה הרפואית היציבה ,הינה בשיעור של 33.5% - 30% לפי סעיף 37(7)(ג) לתקנות המל"ל ב- 5% לפי סעיף 32(ו)(א)(ו) לתקנות המל"ל. התאונה רק החמירה את הנכות הרפואית דנן. בהתחשב בעברה הספינלי של התובעת ואופי התחלואה, יש לקבוע, כי דרגת נכותה הרפואית של התובעת בגין התאונה הינה רק 23%.

יוצא, כי נכותה הרפואית היציבה והמשוקללת של התובעת בגין התאונה הינה בשיעור של 29.65%.

9. לית מאן דיפליג, כי בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה, הייתה הפוליסה בתוקף, והתאונה מהווה מקרה ביטוח על-פיה.

טענות התובעת

10. התובעת טוענת, בין היתר, כי הנתבעת אחראית לתאונה ולנזקיה. התאונה ארעה בנסיבות אלה: ביום 18.3.2001, שעה 16:10 או בסמוך לכך, לאחר סיום יום העבודה באולם, היא לקחה את הארגז, והלכה לכיוון המלתחה. לאחר שפתחה את דלת הכניסה של המסדרון, והתחילה ללכת לכיוון המלתחה, מייד היא החליקה, כתוצאה מחומר נוזלי בשם "זסטרום" שהיה על הרצפה, נפלה ארצה על גבה ואיבדה את הכרתה. היא נחבלה קשות. החומר הנוזלי בשם "זסטרום" מיועד לניקוי מעגלים אלקטרוניים והוא דלף על הרצפה, במקום התאונה, ממכונה לשטיפת מעגלים מודפסים (אלקטרוניים) מקולקלת שהוצבה, משום מה, במסדרון. (להלן: "המכונה").

11. אליבא דתובעת, החומר הנוזלי בשם "זסטרום" הוא "דבר מסוכן" ונזקה נגרם על-ידו. לפי-כך ועל-פי הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח - 1968, (להלן: "הפקודה"), על הנתבעת הראיה שלא היתה גבי החומר האמור התרשלות שתחוב עליה.

12. וכן, ממשיכה התובעת וטוענת, כי במקרה דנן חל גם הכלל "הדבר מדבר על עצמו" לפי סעיף 41 לפקודה.

13. לחילופין, מבססת התובעת את עילת תביעתה על עוולת הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודה והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה. הנתבעת הפרה הוראת פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל - 1970 (להלן: "פקודת הבטיחות בעבודה"), במיוחד פרקים ב' ו- ג'.
וכן, הנתבעת, עובדיה, שליחיה, מנהליה ואורגניה התרשלו ,במעשה או במחדל, כלפי התובעת בכך שלא דאגו להנהיג אצל התובעת שיטת עבודה מתאימה ובטוחה ולא דאגו לקיומה. התובעת לא נקטה אמצעי זהירות סבירה, המתחייבים בנסיבות העניין, במטרה להרחיק כל סכנה אפשרית לתובעת בהליכתה מהאולם למלתחה, דרך המסדרון.
14. התובעת טוענת לפיצויים במספר פרטי נזק והם:

נזק מיוחד
א. הפסד השתכרות - 216,000 ₪.
ב. עזרת צד ג' - 108,000 ₪.
ג. הוצאות רפואיות ונסיעה - 40,000 ₪.

נזק כללי
ד. הפסד כושר השתכרות - 573,000 ₪.
ה. עזרת צד ג' - 400,000 ₪.
ו. הוצאות רפואיות ונסיעה - 160,000 ₪.
ז. הפסד זכויות סוציאליות - 114,600 ₪.
ח. כאב וסבל - 400,000 ₪.
=======
סה"כ - 2,011,600 ₪.

טענות הנתבעת

15. הנתבעות מכחישות, למעשה, את טענותיה המהותיות של התובעת, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים.

16. וכן, טוענות הנתבעות, כי התאונה ארעה עקב רשלנותה הבלעדית של התובעת. התאונה לא נגרמה בגין "דבר מסוכן". בנסיבות המקרה דנן, אין תחולה לכללים שבסעיפים 38 ו- 41 לפקודה. התובעת נושאת בנטל ההוכחה, מראשית המשפט ועד סופו. הנתבעת פעלה במיומנות ובזהירות, כפי שמעביד סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות העניין. לחילופין, התאונה היתה בלתי נמנעת. הנתבעת לא הפרה חובה חקוקה כלשהי.

17. באשר הנזקים הנתבעים, טוענות הנתבעות ,כי מדובר בנזקים מופרזים, מוגזמים וללא כל בסיס עובדתי או משפטי. התובעת לא עשתה דבר לשם הקטנת נזקיה. מכל מקום, יש לנכות מסכום הפיצויים כל סכום או גמלה או מענק או טובת הנאה שהתובעת קיבלה או תקבל או זכאית לקבל מכל מקור שהוא, לרבות המל"ל או כל מיטיב אחר.
טענות צד ג'

18. צד ג' היה, בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה, קבלן המספק שירותי נקיון לנתבעת. באשר לתביעה, מכחיש צד ג' את כל טענותיה המהותיות של התובעת, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק וגובהו. הנתבעת הינה המחזיקה של המקרקעין בהם התרחשה התאונה הנטענת והמוכחשת כשלעצמה ומשכך אחראית היא על נזקי התובעת הנטענים והמוכחשים, ועליה הנטל כי לא התרשלה. לא היתה התרשלות כלשהי מטעם הצד השלישי ועליה יחוב. החלקת התובעת היא מקרה רגיל ונופלת בגדר הסיכונים הסבירים והיומיומיים, והיא נדרשת להיזהר ממנה בעצמה. בגין מקרה זה, אין לייחס אחריות משפטית למאן דהוא . התאונה, אינה צפויה והיא בלתי נמנעת. מכל מקום, היא נגרמה, אם בכלל, כתוצאה מרשלנותה הבלעדית של התובעת או מרשלנותה הבלעדית של הנתבעת. באשר לנזקים, המוכחשים כשלעצמם, טוען צד ג', כי מדובר בנזקים גבוהים, מופרזים ומשוללי כל בסיס עובדתי או משפטי. הם התקיימו בתובעת עובר לתאונה. אין קשר סיבתי בין התאונה והנזקים הנתבעים. התובעת לא הקטינה את נזקיה. הם מנוגדים לעקרון של השבת המצב לקדמותו. יש לנקות מכל סכום שיפסק לטובת התובעת כל סכום שהתובעת קיבלה או זכאית לקבל מהמל"ל.

19. יצויין, כי ביום 9.3.2005, בפתח פרשת ההגנה, הגיעו הנתבעות/המודיעות וצד ג' לידי הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק-דין, לפיו "ככל שתתקבל התביעה נגד הנתבעות תהיינה הנתבעות זכאיות לשיפוי מאת צד ג' בשיעור 10% מכל פיצוי שיוטל על הנתבעות" (עמ' 25, ש' 13-12).
הפלוגתא

20. הפלוגתא שבין הצדדים נסבה, למעשה, על שתי שאלות: האחת, אחריותה של הנתבעת לתאונה ולנזקי התובעת; והשניה, גובה הנזק ושיעור הפיצויים שיש בהם כדי להשיב את המצב לקדמותו.
מסכת הראיות

21. מטעם התביעה, העידו 4 עדים: הגב' סבטלנה קיסייב (להלן: "סבטלנה"); התובעת; הגב' אליסה גרבר, בתה של התובעת (להלן: "אליסה") ומר סטניסלב גרבר, בנה של התובעת (להלן: "סטניסלב"). התובעת וילדיה, הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (ת/1, ת/4 ו- ת/5, והכל בהתאמה).
וכן, הוגשו מטעמה שני מוצגים נוספים: ת/2 - צילום קבלות; ת/3 - אישורי התייצבות בלשכת התעסוקה.

22. מטעם ההגנה, העיד מר יצחק צור, מנהל האולם (להלן: "יצחק"), שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית שלו (נ/2).
וכן, הוגשו מטעמה מוצג אחד - נ/1 - אישור המל"ל בדבר תשלום הבטחת הכנסה לתובעת.
לא היו עדים לצד ג'. מטעמו הוגש מוצג אחד - ש/1 - שרטוט מקום התאונה שנעשה על-ידי יצחק.

דיון
התאונה

23. התובעת פירטה בתצהיר עדותה הראשית את התאונה ונסיבותיה, כדלקמן:

" ביום 18.3.01 בסביבות השעה 16:10 לאחר סיום יום עבודה אצל הנתבעת בתיק הנ"ל אספתי את כלי העבודה שלי, נשאתי אותם והתחלתי לצעוד לכיוון התא האישי שלי. כדי להגיע לשם הייתי צריכה לפתוח דלת ולעבור בפרוזדור המוביל לתאים האישיים של העובדים. איך שפתחתי את הדלת והתחלתי לצעוד בפרוזדור מייד החלקתי, נפלתי על גבי ואיבדתי הכרה.
....
....
הנני להצהיר כי לאחר התאונה כשהייתי עדיין על הכסא במקום התאונה ראיתי ששמו קרטון וניר על הרצפה וגם מסביבה למכונה לניקוי מעגלים אלקטרונים שעמדה בצד שמאל של הפרוזדור כדי למנוע החלקה של אנשים אחרים במקום.
....
....
הנני להבהיר כי מנהל המחלקה איציק היה מורה לעובדים להעביר את המכונה ממקום למקום בתוך המרחב הגדול בתוך הפרוזדור. זכור לי כי כיומיים לפני התאונה הניחו מכונה זו בצד שמאל של הפרוזדור במרחק של כמה צעדים מהכניסה והיא עבדה. מכונה זו היתה ברוחב 1-1.5 מ' בערך. אני יודעת מעבודתי כי מכונה זו משתמשת בנוזל ניקוי בשם 'זסטרום' המיועד לניקוי המעגלים האלקטרונים ששמים בתוכה. חומר זה הינו שקוף ולכן לא ניתן למעשה להבחין בו אם הוא לא נמצא על הרצפה.
....
....
ככל הנראה ביום התאונה דלף נוזל הזסטרום מהמכונה ו/או שהיא התקלקלה וזה מסביר מדוע שמו קרטונים על הרצפה ומסביב למכונה מיד לאחר שהחלקתי".
(ת/1 ,סעיפים 1, 77 עד 79)

24. במהלך עדותה, אימצה התובעת את כל האמור בתצהיר עדותה הראשית - ת/1 (עמ' 13, ש' 12). בחקירתה שתי-וערב, חזרה התובעת והדגישה, כי בזמן התאונה היא נעלה נעליים שחורות-רגילות ולא נעלי עקב. (עמ' 14, ש' 9). היא סיימה את עבודתה ,ארזה כליה בארגז, לקחה את הארגז והתחילה ללכת לכיוון המלתחה. הגיעה לדלת שבקצה האולם, פתחה את הדלת והיא הלכה כמה צעדים במסדרון. תוך כדי הליכתה, היא החליקה בגין שלולית חומר נוזלי בקוטר חצי מטר לערך שהיתה במקום (להלן: "השלולית"). נפלה ארצה על הגב והראש ונחבלה קשות. היא איבדה את הכרתה. השלולית היתה ליד המכונה. אנשים הושיבו אותה על כסא. היא התאוששה, התחילה לבכות והייתה בהיסטריה. היא מניחה כי החומר הנוזלי שהיה בשלולית הוא מסוג "זסטרום", שדלף מהמכונה השוטפת את "הכרטיסים" - הפלטות האלקטרוניות (המעגלים המודפסים). מדובר בחומר שקוף ומחליק. היא הבחינה בשלולית רק לאחר התאונה, שהתיישבה על הכסא והתאוששה. לאחר התאונה ,הניחו קרטונים על השלולית. המכונה לא היתה מוצבת במקום קבוע במסדרון. כל פעם היא הוצבה על-ידי הנתבעת במקום אחר במסדרון. היא מכירה את החומר "זסטרום", כי העובדים שוטפים את "הכרטיסים",באופן ידני, בחומר זה וזאת עוד, לפני שהתחילו לעבוד על המכונה, ששוטפת אותם באופן אוטומטי. (עמ' 15, ש' 17-15, ש' 28-27, ש' 32; עמ' 16, ש' 4, ש' 19-9; עמ' 17, ש' 23-15; עמ' 18, ש' 13, ש' 27-25; עמ' 19, ש' 1).

25. סבטלנה העידה, בעניין זה, כי היא עבדה ביחד עם התובעת באולם הקרוי גם ע"ש המזמין - "וויקן". בסוף העבודה, הם אוספים את כלי העבודה בארגז, והולכים להחליף בגדים במלתחה. שם, גם מניחים את ארגז הכלים בארון האישי. המסדרון משמש מעבר מהאולם למלתחה, והוא ברוחב מטר, מטר ועשרים ס"מ. היא נוהגת לסיים את עבודתה, כדקה עד שתי דקות, לפני שאר העובדים. ביום התאונה, היא סיימה את עבודתה, אספה את כלי העבודה בארגז הכלים והחלה את הליכתה לכיוון המלתחה. היא יצאה ראשונה מהאולם. התובעת יצאה בדיוק אחריה. היא הבחינה בשלולית על רצפת המסדרון וליד המכונה וכשני צעדים מדלת הכניסה למסדרון. היא עקפה את השלולית והגיעה לארון הבגדים שלה שבמלתחה, החליפה בגדיה והניחה את ארגז הכלים בארון. לפתע, היא שמעה "רעש מנפילה". (עמ' 8, ש' 25-24). הסתובבה וראתה את התובעת שוכבת על רצפת המסדרון איפה השלולית. העובדים יצאו מהאולם והתאספו סביב התובעת. היא חזרה לאולם והתקשרה לחברה של התובעת, בשם ארי, שהוא גם עובד במפעל הנתבעת ,אך באולם אחר. היא חזרה למקום התאונה. ראתה אנשים סביב התובעת שהיתה שוכבת על הרצפה. המנהלים הגיעו למקום התאונה. השעה היתה כבר 16:55. היא עזבה את המקום והלכה אל רכב ההסעה לשם חזרה לביתה. לאחר התאונה ובשנת 2004 ,הנתבעת התחילה לחלק לעובדיה נעליים מיוחדות לצרכי העבודה, ורצועות מיוחדות לנעליים המונעות מכות חשמל. שעות העבודה הרגילות באולם, הן בין השעה 07:00 ועד השעה 16:15. היא עדיין עובדת באותו מפעל של הנתבעת. (עמ' 8, ש' 29-19; עמ' 9, ש' 1, ש' 23-15; עמ' 11, ש' 32-4; עמ' 12, ש' 27, ש' 31; עמ' 13, ש' 4-1).

26. יצחק עבד, במועדים הרלוונטיים לתביעה, כמנהל האולם. מנהל המפעל היה מר צחי רודריג. במפעל יש מספר אולמות. לכל אולם יש מנהל, ויש מנהל כללי האחראי על כל מנהלי האולמות. המנהל הכללי היה מר בוריס קורדורסקי. במועדים הרלוונטיים לתובענה, לא היה לנתבעת מנהל בטיחות במפעל. המכונה שימשה חלק מתהליך הייצור באולם. המכונה הוצבה במסדרון, מאחר וממנה נודף חומר רעיל מסוג 141b, המתאדה בטמפרטורה של 31 מעלות. היא הוצבה, מחוץ לאולם, כדי למנוע הרעלה לעובדים. המכונה שוטפת את "הכרטיסים" המיוצרים באולם. אין בה חומר נוזלי אחר. החומר מסוג 141b הוא חומר נוזלי ומגיע כנוזל במיכלים. באופן תיאורטי, החומר דנן יכול לדלוף מהמכונה. המכונה הוצבה ביציאה מהאולם, במסדרון, במרחק של 3-2.5 מטרים מדלת היציאה של האולם. רוחב המכונה כ- 50-40 ס"מ. המסדרון משמש מעבר לעובדים מהאולם למלתחה, לחדר מדרגות ולמעליות. הוא הורה להציב את המכונה במסדרון. העובדים עוברים לידה בדרכם מהאולם למלתחה. קיימת צפיפות במפעל. במסדרון הונחו לא רק מכונות אלא גם קרטונים וכדומה. הוא לא היה עד-ראיה לתאונה. למקום התאונה, הוא הגיע בחלוף מספר דקות לאחר התאונה. כשהגיע, היו מספר עובדים במקום. כשהגיע למקום, התובעת שכבה על גבה על רצפת המסדרון, כשרגליה היו לכיוון דלת היציאה לחדר המדרגות וראשה לכיוון דלת היציאה מהאולם למסדרון, ובמרחק כמטר ממנה (ש/1). התובעת נעלה נעלי-עקב בצבע שחור. באולם, נדרשו העובדים לעבוד עם נעליים שטוחות וסגורות בלבד, והנחיה זו ניתנה לעובדים, בזמן קליטתם לעבודה, ובהנחיות התקופתיות. הוא לא יודע מי היה מטעם הנתבעת הממונה על מערך הדרכות העובדים. הוא לא יודע אם הנתבעת נתנה הנחיות מפורשות כלשהן לתובעת, ואם הודרכה באשר לעבודה באולם, אם לאו. הוא לא יודע אם יש לנתבעת נוהלי עבודה כתובים. התובעת היתה עם נעלי עקב, בגובה 4-3 ס"מ. בתאונה,התובעת לא איבדה את הכרתה. הוא שוחח עמה. היא אמרה לו, כי היא לא יכלה לקום. הוא הזעיק אמבולנס, והרחיק את העובדים שהתקהלו במקום. הקרטונים שהיו ליד המכונה, היו שם כל הזמן. ביום התאונה, לא היו מפגעי בטיחות במסדרון ולכן לא הוזמן עובד נקיון להסירם. במידה ויש מפגע באולם, הוא פונה לאחראי הנקיון במפעל, ודורש ממנו לשלוח עובד נקיון להסרת המפגע. ביום התאונה, התובעת לבשה נעליים שטוחות, בהתאם להנחיות. בסוף העבודה, היא החליפה אותם לנעלי עקב. היא רצה במסדרון לכיוון המדרגות וארעה התאונה. זה מה שהתובעת סיפרה לו. בזמן שטיפת והוצאת הכרטיסים במכונה, עשוי לטפטף חומר נזולי על הרצפה. לכן, שמים קרטונים ליד המכונה, במטרה למנוע טפטופים על הרצפה, והחלקה של העובדים שעוברים במסדרון. הקרטונים סופגים את החומר הנוזלי האמור, שהוא גם מתאדה. המסדרון מרוצף במרצפות מסוג טרצו, והוא מלוטש. המכונה עמדה כל הזמן במסדרון. לאחר התאונה, התובעת לא חזרה לעבודה. "זסטרום" הוא חומר המשמש לניקוי מעגלים מודפסים ושאריות של הלחמה מהמעגלים המודפסים. הוא נמצא בכמויות קטנות בתוך בקבוקים קטנים שנמצאים על שולחן העובדות אשר עוסקות בהלחמה והוא לא קשור למכונה. לחומר זה, יש אותו תפקיד של חומר 141b, אך עובד בצורה שונה. (נ/2 , עמ' 26, ש' 17-13, ש' 32-28, עמ' 27, ש' 2-1, ש' 30-14; עמ' 28, ש' 3-1, ש' 32-24; עמ' 29, ש' 17-15, ש' 22, ש' 31, עמ' 30, ש' 3-2, ש' 22-21; עמ' 31, ש' 3-1, ש' 9; עמ' 32, ש' 21-3; עמ' 33, ש' 30-15, עמ' 35, ש' 10-9, ש' 20-19, ש' 32-29; עמ' 36, ש' 16; עמ' 37, ש' 6-3, ש' 11-10, ש' 25-21).

מהימנות העדים ומשקל הראיות

27. אפתח ואומר, ללא כל היסוס, כי על-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם, ובשים לב למכלול נסיבות העניין ולאותות האמת אשר התגלו במהלך המשפט, עדויותיהן של התובעת וסבטלנה, לענייננו-שלנו, היו סבירות, קוהרנטיות, עקביות, שלמות ומהימנות בעיניי עד למאוד. בעדויות אלה, לא מצאתי סתירות מהותיות כלשהן היורדות לשורשו של עניין. ההפך הוא הנכון. מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לעדויות אלה בשאר הראיות הקבילות ובעלות משקל, ובכלל זה ראיות ההגנה.
ראשית, עדויותיהן של התובעת וסבטלנה, מחזקות, מאשרות ומסייעות עד למאוד, האחת את רעותה.

28. שנית, הן בטופס בל/250 והן בתעודות רפואיות לנפגעי עבודה (נספחים 13 (1) ו- (2) לת/1) צוין, לענייננו, כי התובעת החליקה ונפלה על גבה.

29. שלישית, בפרוטוקול ועדה רפואית לעררים של המל"ל, צויין, בפרק הממצאים והנימוקים, בין השאר, כי "7... בזמן עבודתה, החליקה וקיבלה מכה בראש ובגב". (נספח 8(2) לת/1).

30. רביעית, מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לעדותה של התובעת בדבר עלילותיה של התאונה, נסיבותיה וסיבותיה האפשריות גם בעדותו של יצחק, מנהל האולם, אשר העיד, כאמור, מטעם הנתבעות והכל כמפורט דלעיל.

האחריות
עוולת הרשלנות

31. שלושה הם יסודותיה של עוולת הרשלנות, כהגדרתה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודה: אשם (חובת הזהירות המושגית והקונקרטית והתרשלות), נזק וקשר סיבתי בין השניים. (ע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) (385), 400 (2004); ע"א 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 19.3.07) יסוד האשם, נבחן על-פי קיומה של התנהגות, במעשה או במחדל, בלתי-סבירה, בנסיבות בהן מן הראוי להטיל, בשל התנהגות זו, אחריות בנזיקין על המזיק (סעיף 35 לפקודה).

32. חובת הזהירות המושגית נבחנת על-פי השאלה, אם סוג המזיקים אליו משתייך המזיק הקונקרטי חב חובת זהירות כלפי סוג הניזוקים אליו משתייך הניזוק הקונקרטי בגין סוג הנזק שהתרחש. כלומר, האם היה על המזיק לצפות את הנזק. המבחן הינו מבחן הצפיות. קרי, האם נתבע סביר היה צריך לצפות את התרחשות הנזק. כאשר בית-המשפט בוחן האם קיימת חובת זהירות קונקרטית, עולה השאלה האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בין הנזק הספציפי שהתרחש הלכה למעשה. (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לז (1) 113, 134-122 (1983).

33. אכן, על התובע להוכיח, לפי מידת ההוכחה במשפטים אזרחיים, קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין ההתרשלות לנזק. הקשר העובדתי הוא "הגורם שבלעדיו אין" –condition sine qua non. משנקבע קיום הקשר הסיבתי העובדתי, קמה ועומדת השאלה, אם הקשר הסיבתי לא נשלל בשל שיקול של "סיבתיות משפטיות" (ע"א 145/80 ועקנין הנ"ל, בעמ' 146; ע"א 704/71 אגבריה נ' המאירי, פ"ד כו (1) 743, 747 (1972); ע"א 500/82 עציוני נ' עזקר בע"מ, פ"ד מ (2) 733, 738 (1986). מבחניו של הקשר הסיבתי המשפטי קובעים בסעיף 64(2) לפקודה. על-פיהם, לא תוטל אחריות בנזיקין על אדם, אם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". כאמור, המבחן של "הסיבה המכרעת" נקבע על-ידי בית-המשפט על-פי אמות מידה משפטיות וערכיות, אשר במרכזן עומדים שלושה מבחנים חלופיים: מבחן הצפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר. (ע"א 23/61 סיימון נ' משה , פ"ד יז (1) 449, 465-460 (1961). בעוולת הרשלנות, המבחן הנהוג הוא מבחן "הצפיות". (ע"א 145/80 ועקנין הנ"ל בעמ' 146), לפיו השאלה היא אם המזיק כאדם סביר, צריך היה לצפות שהתרשלותו תביא לנזקו של הניזוק. כאשר בהשתלשלות האירועים התערב גורם זר - בין זה צד ג' ובין זה הניזוק עצמו - תישאל השאלה, אם התערבותו של אותו גורם זר היא בגדר הצפיות הסבירה.

34. אכן ובעניין שלפנינו, חבה המעבידה-הנתבעת, עובדיה, שליחיה ואורגניה, חובת זהירות מושגית וקונקרטית, כלפי התובעת. מעביד נושא בחובת זהירות לעובדיו. (ע"א 547/67 גולדנברג נ' אייזק, פ"ד כב (2), 405, 410 (1968). המעביד נושא בחובה לנקוט כלפי עובדו בזהירות סבירה למען בטחונו ושלומו. (ע"א 8263/98 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ' מויאל, פ"ד נה (3), 666, 670) (2003). דין זהה נמצא ב- common law.
(ראו, j. munkman, employer's liability at common law, 6th ed. london (1996), pp. 27-94; charlesworth & percy, on negligence, 9th ed. london (1997), pp. 762-808; r.a buckley - the modern law of negligence, 2nd ed, (butterworths (1993), pp. 266-276).
בעניין זה, נפסק בע"א 707/79 וינר את טיקו ואח' נ' אמסלם, פ"ד לה (2), 209, 212-211 (1988), כי:

"הלכה פסוקה היא, כי המעביד חב חובת זהירות לעובדיו, ותוכנה של חובה זו היא, בין השאר, בדאגה לשיטת עבודה מתאימה ופיקוח יעיל: ע"א 171/56. חובתו של המעביד היא כפולה: להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה. עליו לרכז פיקוח ולוודא ביצוע".

(ראו - ע"א 2425/94 עיריית קרית מוצקין נ' דביר, פ"ד (3), 172, 177 (1999); ע"א 8216/99 עזבון המנוח סמיון פרידמן נ' רפפורט, תק-על 2001 (2), 15 (2001).

35. מעביד חייב להדריך את עובדו, להזהירו מפני סכנות הכרוכות בעבודתו והצפויות לו, ולפקח על עבודתו בדרך המגינה את בטחונו ושלומו של העובד. חוסר אזהרה, פיקוח והדרכה מתאימה, כשזו מתחייבת, מהווה רשלנות מצד המעביד. חובת הזהירות של המעביד טומנת בחובה, בין היתר, אספקת ציוד תקין ונאות לעובד. (ראו ע"א 284/64 בית חרושת "אלבר" בע"מ נ' גולדמן, פ"ד יט (1) 371, 377-276) (1965); ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"מ בע"מ, פ"ד יט (1), 30, 32 (1965); ע"א 54/64 פרץ נ' קרן קיימת לישראל, פ"ד יח (3), 387, 394 (1964); ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב (1), 415, 420 (1988).

36. המעביד חייב, איפוא, לנקוט אמצעי זהירות המתחייבים, לפי נסיבות העניין, במטרה להרחיק כל סכנה אפשרית אשר ניתן לצפותה וככל שהעבודה מסוכנת יותר, עליו לנקוט אמצעי זהירות מוגברים. ידיעת העובד את טיב הסכנה הכרוכה בעבודתו והצפויה לו, כשלעצמה, אינה משחררת את המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים להבטחת עובדו, להרחיק את הסכנות הכרוכות בעבודה או להגן על העובד מפניהן. (ע"א 422/62 בראושטיין נ' שותפות רפיח את דן אפרים, פ"ד יז (1), 589, 592 (1963); wilson v. tyneside; (1963) window cleaning co. (1958) 2all e.r 265).

37. בנידון דינן, הנתבעת לא הנהיגה, במפעלה , שיטת עבודה בטוחה ולא דאגה לקיומה. היא לא נקטה אמצעי זהירות סבירים, המתחייבים בנסיבות העניין, במטרה להרחיק כל סכנה אפשרית אשר ניתן לצפותה. הצבת המכונה ,שמטפטף או נודף ממנה חומר נוזלי שקוף ,מרעיל ומחליק במסדרון , ללא הצבת שלטי אזהרה במקום, יוצרת סכנה ממשית לבטחונם ולשלמות גופם של העוברים והשבים במקום, ובכללם העובדים שבאולם. התנהגות זו, מהווה התרשלות.

38. וכן, הנתבעת התרשלה כלפי התובעת, שעה שלא דאגה להציב אמצעי גישה בטוחים וסבירים מהאולם למלתחה לבני-האדם שעוברים במקום, ובכללם התובעת. המסדרון, במיוחד במקום אירוע התאונה, לא היה בטוח, סביר ונאות. במעשה זה, אף הפרה הנתבעת הוראה חקוקה בדין - סעיף 49 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל - 1970.

39. זאת ועוד, הנתבעת התרשלה כלפי התובעת שעה שלא הזהירה אותה בפני
הסכנות הכרוכות במעברה במסדרון והצפויות לה. וכן, הנתבעת לא פיקחה על עבודתה של התובעת בדרך המגנה את בטחונה ושלמותה. חוסר אזהרה, פיקוח והדרכה מתאימה, כאמור, מהווה רשלנות מצד הנתבעת.

40. לשלמות התמונה ומעל לכל צורך, אוסיף, כי בראיות הישירות והנסיבתיות שבפני
י, יש בהן די בדבר עלילותה של התאונה ובדבר סיבותיה האפשריות, כדי לבסס, לכאורה, את רשלנות הנתבעת, במידה הנדרשת להעברת הנטל לשכמה, שלא היתה רשלנות מצידה בקרות התאונה וגרימת נזקי התובעת. הנתבעת לא הרימה נטל זה.
אשם תורם

41. לטענת הנתבעות, יש להטיל על התובעת אשם תורם. התובעת הינה עובדת ותיקה ו ועליה להיזהר כשהיא עוברת במסדרון. אציין, כי במכלול נסיבות העניין, אין לייחס לתובעת אשם תורם, וטענת הנתבעות, בעניין זה, הן בעלמא ואף בניגוד מוחלט למכלול הראיות הקבילות ובעלות משקל, המונחות בפני
י. ראשית כל, נזכור, כי עסקינן בתאונת עבודה אשר נפגעה בה התובעת - העובדת. בעניין זה, נוהג בית-המשפט לדקדק עם המעביד, בקשר לאחריותו לתאונה. בע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו , פ"ד לו (2) 592, 604-603, (1982), נפסק כי:

"מגמה שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית-המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר נפגע בה עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל ועל העבודה, שבמסגרתה מצבע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו".

(וראו גם - ע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' מגד, פ"ד לח (4) 70, 74 (1984); ע"א 16/85 עזרא נ' ועקנין, פ"ד מא (1), 649, 656 (1987); ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח (1), 72,81 (1984); השוו-(1914) ,101-102,94 , ,232 u.s gila valley g &n.r.y co.v.hall

42. זאת ועוד, בע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי (פרחן), פ"ד מא (4), 524, 528 (1987), נפסק, כי:

"רק אם יצליח המעביד המזיק להראות, שהעובד הפעיל שיקול דעת עצמאי באופן שהוא יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית ולא רק פעל בתוך דל"ת אמות הסיכון שיצר המעביד על-ידי הפרת חובתו החקוקה, עד שפגיעתו היתה פועל יוצא מאותו סיכון, רק אז ייחס בית-המשפט אשם תורם לעובד ויאמר, כי עליו לשאת בחלק מן הנזק".

וכן, בחלוקת האחריות לתאונה בין עובד לבין מעביד שהפר חובה חקוקה לקיום הבטיחות במקום העבודה, נפסק, כי:

"אמת נכון הדבר, לא בנקל ימצא בית-המשפט עובד הסומך תביעתו על הפרת חובה חקוקה של מעביד לקיום הבטיחות במפעיל, אשם ברשלנות תורמת. הטלת חובות אלה על המעביד מיועדות להבטיח את העובד גם בפני
רשלנותו הוא ולכן יקבע בית-המשפט רק במקרים נדירים שגם העובד אשר ברשלנות לתוצאה המזיקה".

(ע"א 453/72 ג'רבי (קטין) נ' רשות הגנים הלאומיים, פ"ד כח (1), 197, 199 (1974); וראו - ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"ד נג (5), 581, 588 (1999).

43. שנית, בדיקת המקרה שלפנינו על כל נסיבותיו, הן לפי מבחן "האדם הסביר" (ע"א 145/80 ועקנין הנ"ל, שם, עמ' 149) והן לפי מבחן "מידת האשמה" (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום הנ"ל, שם, עמ' 81), הנהוג בחלוקת האחריות לתאונת עבודה בין המעביד לעובד, מראה, בעליל, כי אין מקום לייחס אשם תורם לתובעת. בענייננו, עובד סביר לא היה נזהר יותר מהתובעת. התובעת ציינה בחקירתה, כי היא נעלה נעליים רגילות. כן ציינה, כי היא לא הבחינה בשלולית שהכילה חומר ניקוי שקוף ,מחליק ומרעיל.התאונה קרתה במסדרון , שהוא מקום צפוף ומלא קרטונים וכדו'. יוצא איפוא כי התאונה קרתה באשמה הבלעדי של הנתבעת. כן המקרה שבפני
נו, אינו נופל במסגרת המקרים הנדירים, בהם "אשמו" של העובד, כגורם לתאונה, בולט לעין. ההפך הוא הנכון. אין לייחס כלל אשם תורם לתובעת. המעבידה – הנתבעת היא שיצרה את סיכון הפגיעה בתובעת, כתוצאה מרשלנותה.

הנזק
דרגת הנכות

44. כמבואר, כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בגב ובצוואר. פרופסור בלייך קבע בחוות-דעתו בכתב, כי התובעת סובלת מהפרעת הסתגלות (adjustment disorder) לפציעה ולתוצאותיה המתמשכות. ההפרעה מאופיינת בתסמינים דיכאוניים, פוסט-טראומטיים וסומטיים. דרגת נכותה הרפואית היציבה של התובעת בגין התאונה, הינה בשיעור של 10%, לפי סעיף 34(ב) לתקנות המל"ל. וכן, קבע ד"ר פולמן בחוות-דעתו ובתשובות ההבהרה, כי מצבה הרפואי העכשווי של התובעת מוגדר כ-"גב כושל", מצב תחלואתי ללא ציפי לשיפור עצמוני וללא אופציה לתיקון ניתוחי. בהתחשב בעברה הספינלי של התובעת, דרגת נכותה הרפואית היציבה בגין התאונה, הינה בשיעור של 23%. לפי סעיפים 37(7)(ג) ו- 32(1)(א)(1) לתקנות המל"ל. יוצא, כי דרגת נכותה הרפואית הצמיתה והמשוקללת של התובעת בגין התאונה הינה בשיעור של 29.65% ובעיגול - 30%. יצויין, כי פרופסור בלייך וד"ר פולמן, לא נחקרו כלל על חוות-דעתם הרפואית דנן.

45. כאמור, התובעת ילידת 25.4.1962, גרושה, משתי מערכות נישואים ואם לשני ילדים - סטניסלב, יליד שנת 1982, מבעלה הראשון, ואליסה, ילידת שנת 1987 מבעלה השני. מאז התאונה, אינה עובדת ומתקיימת מקצבת נכות מעבודה והבטחת הכנסה. היא סיימה לימודים תיכוניים ובוגרת האקדמיה למוסיקה. היא מורה למוסיקה במקצועה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובכלל זה גילה של התובעת, עברה, עבודתה ומקצועה, יכולתה להסתגל למצבה החדש או יכולתה לעבור מקצוע מתאים אחר ולמצוא בו עבודה ומקור פרנסה, מצב התעסוקה בשוק, הפגיעה הרפואית ותוצאותיה, דרגת הנכות הרפואית היציבה ועוד נסיבות כהנה וכהנה, מסקנתי היא, כי דרגת נכותה הרפואית של התובעת הינה אקויולנטית לדרגת נכותה הרפואית היציבה, החל מיום 1.11.2004 ואילך.

שיעור הנזק
נזק לא ממוני

46. התובעת נפגעה בתאונה בגב ובצוואר. נקבעה לה דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור של 30%. היא עברה טיפולים רפואיים ממושכים, (סעיף 4 דלעיל). היא לא חזרה לעבודה. בעקבות התאונה, היא סבלה מכאבי גב ניכרים עם מוגבלות מתמשכת, חרף הטיפולים הרפואיים שקיבלה . בהמשך, היא פיתחה תגובה דיכאונית ותסמונת פוסט-טראומטית. היא קיבלה ומקבלת תרופות נוגדי דיכאון וחרדה. דהיום, היא סובלת מהגבלה קשה בתנועות עמוד שדרה מותני. סבורני, כי התובעת עלולה לסבול בעתיד מכאבי גב חזקים ומאי-נוחות מפגיעותיה הרפואיות. במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובעת, על דרך האומדן הגלובאלי ,בפרט נזק זה , סך של 150,000 ₪ .
הפסד השתכרות בעבר

47. על-פי נתוני המל"ל, שכרה הממוצע של התובעת, עובר לתאונה, היה סך של 3,048 ₪, ברוטו לחודש (חוו"ד אקטוארית, מיום 25.8.2008). על-כן, הכנסתה החודשית ברוטו של התובעת, לולא התאונה ולאחר שערוך להיום, מגיעה ל- 3,755 ₪. בתקופה הראשונה, החל מיום התאונה (18.3.2001) ועד ליום 31.10.2004, היתה התובעת באי-כושר מלא לעבודה. חסרון הכיס שהיה לתובעת, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק להיום, הינו סך של 209,080 ₪.

48. בתקופה השניה, החל מיום 1.11.04 ועד היום, חסרון הכיס של התובעת היא כדלקמן:
3,755 ₪ x 30% x 62 חודשים = 69,843 ₪.
סכום זה נושא רבית, מאמצע התקופה ועד היום, ומגיע ל- 77,060 ₪.
יוצא, כי סכום הפיצויים להם זכאית התובעת בפרט נזק זה, נכון להיום, הוא כדלקמן:
209,080 ₪ + 77,060 ₪ = 286,140 ₪.
הפסד השתכרות בעתיד

49. התובעת זכאית לפיצויים ,בפרט נזק זה, כדלקמן:

3,755 ₪x 30% x 176.1565 (מקדם ההיוון) = 198,440 ₪.
עזרת צד ג' בעבר ובעתיד

50. אכן, הוכח בפני
י, כדבעי, כי התובעת נזקקה לעזרה סיעודית ולעזרה במשק הבית ,שניתנו לה במיוחד על-ידי בניה, אליסה וסטניסלב, בגין מוגבלויותיה בפעולות היום-יום, כתוצאה מהתאונה. אין המדובר בעזרה סבירה, רגילה, טבעית ושוטפת והנהוגה במשפחה סבירה וממוצעת במדינה. גם בעתיד, תיזקק התובעת, ככל הנראה, לעזרה סיעודית ולעזרה במשק הבית, בגין מוגבלויותיה הרפואיות. התאונה גרמה ועתידה לגרום לתובעת בעתיד הוצאות בשל הצורך בעזרה סיעודית ועזרה במשק הבית. (ת/5, ת/4, ת/1, סעיפים 63-59, עמ' 13, ש' 10; עמ' 19, ש' 32-31; עמ' 20, ש' 21; עמ' 23, ש' 9). ויודגש: עדויותיהם של התובעת ובניה, אליסה וסטניסלב לעצם מתן העזרה הסיעודית והעזרה במשק הבית לתובעת בגין התאונה ולא לעצם היקפה ואורכה, היו סבירות ומהימנות. אזכיר, כי המל"ל הכיר בתובעת בעבר ולתקופות מסוימות כ"נכה נזקק". בהתחשב במכלול נסיבות העניין ועל דרך האומדן הגלובאלי, אני פוסק לתובעת בפרט נזק זה, סך של 75,000 ₪.

שאר פרטי הנזק הנתבעים

51. התובעת לא הוכיחה בראיה טובה את שאר נזקיה.
בשולי הדברים, ברצוני להעיר מספר הערות, בכל הקשור לנזק הנתבע, בפרט הוצאות רפואיות ונסיעה, כדלקמן: חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד - 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), מעניק זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על-פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (ס' 6 לחוק). סל שירותי הבריאות מנוי בסעיף 7 וברשימות הכלולות בתוספות השניה והשלישית לחוק הבריאות. על-פי הוראות חוק הבריאות, חייבות קופות-החולים ליתן, לכל חבריהן, את כל שירותי הבריאות, להם הם זכאים לפי החוק האמור. זאת ועוד, התאונה היא תאונת עבודה, והתובעת הגישה תביעה לגמלאות מהמל"ל. המל"ל הכיר בתביעה. נפגע בתאונת עבודה זכאי לריפוי, להחלמה ולשיקום רפואי בדרך, בהיקף ובאופן כפי שנקבע בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") (סעיפים 87 ו- 88) ובתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח - 1968. (להלן: "התקנות למתן טיפול רפואי"). ריפוי, החלמה ושיקום רפואי יינתנו בדרכים שונות ובכללן, קופות-החולים, שיוכרו כמוסדות לשירות רפואי (ס' 89(א) לחוק הביטוח הלאומי). תקנה 1 לתקנות למתן טיפול רפואי, מגדירה את הטיפול הרפואי, לו זכאי נפגע בתאונת עבודה, ככל שייקבע על-ידי הרופא המטפל. וכן, זכאי הנפגע האמור, מהמל"ל, להוצאות נסיעה באמצעי תחבורה, לשם קבלת טיפול רפואי, וכן להוצאות כלכלה, לינה ודמי בטלה (תקנות 7 ו- 7א' לתקנות למתן טיפול רפואי).
זאת ועוד, הלכה היא, כי על הניזוק לפעול למימוש זכויותיו על-פי הדין, לקבלת תשלום או עזרה חינם וזאת מכוח הדוקטרינה בדבר הקטנת הנזק. ( ע"א 2801/96 אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' יפרח, פ"ד נה(1), 817, 826-825 (2001). בענייננו, כל ההוצאות הרפואיות שהיו לתובעת בעבר, ואלו שיהיו לה בעתיד והוצאות הנסיעה הכרוכות בקבלת הטיפול הרפואי, או שנכללו בסל הבריאות והיא זכאית להן, מקופת-החולים בה היא רשומה, והכל על-פי הוראות חוק הבריאות, או שהיא זכאית להן מהמל"ל, בהיותה נפגעת בתאונת עבודה. על-כן, אין התובעת זכאית לפיצוי בפרט נזק זה.

ניכויים - גמלאות המל"ל

52. התאונה הינה תאונת עבודה. המל"ל שילם לתובעת בגין התאונה דמי פגיעה, גמלת נכות מעבודה וגמלת הבטחת הכנסה. לאחר שערוך להיום, מגיעים גמלאות המל"ל דנן לסך של 544,297 ₪.
על-פי הדין, יש לנכות סכום זה מסכום הפיצויים המגיעים לתובעת בגין התאונה.

סכום הפיצויים הכולל

53. הנה-כי-כן, סכום הפיצויים הכולל המגיע לתובעת, נכון להיום, הוא כדלקמן:

א. נזק לא ממוני - 150,000 ₪.
ב. הפסד השתכרות בעבר - 286,140 ₪.
ג. הפסד השתכרות בעתיד - 198,440 ₪.
ד. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד - 75,000 ₪.
=======
סה"כ 709,580 ₪.


ה. ניכוי גמלאות המל"ל - 544,297 ₪.
=======
יתרה- 165,283 ₪.

התוצאה

54. התוצאה היא, איפוא, כי אני נעתר לתובענה ומחייבת בזה את הנתבעות לשלם לתובעת כדלקמן:

א. סך של 165,283 ₪ ;

ב. וכן, הוצאות משפט (אגרה + שכ"ט מומחים) בסך של 12,250 ₪ בצירוף
הפרשי הצמדה ורבית כחוק, החל מיום 2.10.05 ועד התשלום המלא בפועל;

ג. וכן, שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ כחוק מהסכום הפסוק שבס"ק א'
דלעיל;

ד. הנתבעות ישלמו לתובעת, באמצעות בא-כוחה, את הסכומים המפורטים
לעיל בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לידיהן, שאם לא כן, ישא
הסכום הפסוק שבס"ק א' דלעיל הפרשי הצמדה ורבית כחוק, החל מהיום
ועד התשלום המלא בפועל, והתובעת תהיה רשאית לנקוט בכל ההליכים
המשפטיים לביצוע פסק-הדין, והכל בכפוף להוראות כל דין שלעניין.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו טבת תש"ע, 12 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בנצרת

12 ינואר 2010
ת"א 5831-05 אירינה גרבר
נ' פלקסטרוניקס (ישראל) בע"מ ואח'
1 מתוך 24








א בית משפט שלום 5831/05 אירינה גרבר נ' פלקסטרוניקס (ישראל) בע"מ, אריה חברה לבטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 12/01/2010)