פסקי דין על בניאיר אור יצחק | פסקי דין על ברוק גדעון | פסקי דין על ברוק אסתר | פסקי דין על "כלל" חברה לביטוח |

1851/01 א     13/01/2004




א 1851/01 בניאיר אור יצחק נ' ברוק גדעון, ברוק אסתר , "כלל" חברה לביטוח בע"מ




46
בתי המשפט
א 001851/01
בית משפט השלום אשדוד
13/01/04
תאריך:
סגן הנשיא כב' השופט ש' חמדני

בפני
:
התובע
בניאיר אור יצחק

בעניין:

אלדד שורק

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד

הנתבעים
1. ברוק גדעון

2. ברוק אסתר

3. "כלל" חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יצחק מנדה


פסק דין
1. התובע, קטין, יליד 22/11/89, נכנס ביום 3/4/00, לבית משפחת ברוק, הנתבעים 1 ו- 2, (להלן: "הנתבעים"), באשדוד, ובהיכנסו לחצר הבית, נושך ע"י כלבם של הנתבעים. הנתבעת 3 היא המבטחת של הנתבעים. הכלב מסוג איסקי סיבירי, נראה בתמונה שבדף האחרון בנ/4, (להלן: "הכלב").

התובע נושך באוזנו הימנית, נגרמו לו קרעים באוזן, הכוללים את העור והסחוס וגם קרעים בקרקפת. התובע אושפז בבי"ח קפלן, שם נותח בהרדמה כללית, לתפירת האוזן והפצעים. הוא שוחרר מביה"ח ביום 5/4/00. התובע חזר ללימודים לאחר שבועיים.

2. עפ"י חווה"ד ת/4, של ד"ר חיים קפלן, מומחה לניתוחים פלסטיים, מטעם התובע, נמצא בבדיקה עיוות של אוזן ימין, הקטנה יותר מהשמאלית. "קיים חוסר בשלמות ההליקס בחלקו העליון (קפל הסחוס ההיקפי של האוזן), שקע עם הופעה של קלואיד קטן בקצה ההליקס. כמו כן קיימת צלקת קווית היורדת לאורך האוזן בחלקה הקדמי באורך 4 ס"מ וברוחב 3 מ"מ. גובה העור אינו שווה משני צידי הצלקת. צלקת נוספת בקרקפת הגורמת להקרחה קטנה באיזור טמפוראלי בגודל 2x3 ס"מ".
בפרק הדיון והמסקנות העריך ד"ר קפלן -
"מדובר בילד בן 11.5 שסבל מהתקפה של כלב נשכני אשר גרם לילד פגיעות משמעותיות באוזן ימין עם עיוות של האוזן והופעה של צלקות. הצלקות גורמות לילד הרגשה של בושה וזאת בנוסף לרגישות מקומית עליה הוא מתלונן.
תיקון הצלקות ישפר באופן מוגבל את הצלקות ועלותו כ - 8,000 ₪ במחיר היום כולל עלות חדר ניתוח בבי"ח.
גם לאחר תיקון הצלקות עדיין יתאים לסעיף 75(2)ב' - עקב עיוות האוזן והצלקות. יש להוסיף 50% עקב גילו הצעיר, סה"כ יקבל 15% לצמיתות.

3. מטעם ההגנה הוגשה חוו"ד של פרופ' רפאל שפיר, מנתח פלסטיקאי, שהעריך את נכותו של התובע ב - 10%, בציינו כי מדובר בנכות אסתטית זמנית. להערכתו, לאחר ניתוח תיוותר נכות בשיעור 5% בלבד.
להערכת פרופ' שפיר, אין הצדקה להפעלת תקנה 15. להערכתו, ניתן לבצע את הניתוח המתקן בבי"ח ציבורי, במסגרת סל הבריאות.

4. בהודעה משותפת מיום 17/6/03 הודיעו ב"כ הצדדים, על הסכמתם לנכות אסטטית בשיעור 10%. עוד הסכימו הצדדים כי לחוות דעתו של ד"ר קפלן יצורף גם מכתבו מיום 10/3/02, המוצג ת/8.
הצדדים וויתרו על העדת המומחים מטעמם, בלי לפגוע בזכותם להסתמך על חוות דעת המומחים מטעמם, במסגרת סיכום טענותיהם.

5. לטענת התובע, הוא היה חברם של ילדי משפחת ברוק, עומרי ושי. עומרי גדול ממנו בשנה ושי קטן ממנו ב- 4 שנים. לטענתו, הוא שיחק עימם כדורגל, בעיקר עם עומרי וגם ביקר בביתם. גם הם ביקרו בביתו ושיחקו עימו במחשב.
לטענת התובע, ביום האירוע, יצא מביתו בשעה 14.00 לערך, בדרך לאימון בחוג
הכדורגל בו השתתף. האימון היה אמור להערך בשעה 15.30. עד לאימון רצה לשחק עם ילדי משפחת ברוק, שביתם היה מעבר לרחוב בו הוא התגורר.
לטענת התובע, הוא הקיש בדלת בית משפחת ברוק, שי אמר "פתוח", הוא נכנס וראו יחד טלויזיה. לאחר מכן, הוא רצה לשחק במכונית "קרטינג" שהיתה בחצר. שי פתח את הדלת לחצר וכשהוא, התובע, נכנס לחצר, הכלב, שלא היה קשור, קפץ עליו ונשך אותו.

6. לטענת הנתבעים, גירסת התובע הינה שיקרית.
לטענתם, לא היו קשרי חברות כלשהם, בין התובע לבין ילדי משפחת ברוק.
לטענתם, יש חברות בין מיקי, אחיו הגדול של התובע, לבין בנם רן. ימים ספורים לפני האירוע, התובע נלווה אל אחיו מיקי, שביקר בבית הנתבעים, זו פעם ראשונה ויחידה,
וקיבל מגב' ברוק קנה סוכר, שהם מגדלים בחצר. לטענתם, ביום האירוע התובע הגיע לביתם והקיש בדלת. שי, בנם הקטן, שהיה בן 6, ביום האירוע, שאל מי בדלת והתובע לא ענה. שי פתח קמעא את הדלת לראות מי בדלת וראה את התובע. הוא אמר לתובע, שהוא לבד בבית ואסור להכניס מישהו לבית. התובע דחף את הדלת, דחף גם אותו לכיון השולחן ויצא לחצר, הגם ששי אמר לו, לא לצאת לחצר. 60221
לטענת שי, התובע השיב, שלא איכפת לו ויצא לחצר. לאחר מכן, הוא ראה את התובע מהחלון, מחזיק את אוזנו. הוא רץ לחצר, הזיז את הכלב ולקח את התובע לשכן.

7. לטענת הנתבעים, בנסיבות הנ"ל עומדות להם ההגנות המנויות בסעיף 41 ב(2) ו - (3) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח - 1968 (להלן "פקודת הנזיקין"). שכן לטענתם, התובע בהתפרצותו לביתם ובתקיפת בנם, גם הסיג גבולם וגם תקף את בנם, כשהכלב שראה את התקיפה, נחלץ להגן על הבן המותקף.

8. מטעם התובע העידו הוא ואימו, שנחקרה על תצהירה ת/7.
מטעם הנתבעים העידו שי ועומרי וכן הנתבע 1, שנחקר על תצהירו נ/3. לתצהיר נ/3 צורפו גם העדויות שמסרו במשטרה, התובע, שי ברוק ואביו, הנתבע 1.

9. לאחר שהתרשמתי מהעדים ולאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, אי מקבל את גירסת התובע, באשר לפרטי האירוע, ודוחה את גירסתו של שי.
אני קובע, שהתובע נכנס לבית הנתבעים, ברשות, ראה טלויזיה ביחד עם שי, המאשר שראה טלויזיה, עובר לבואו של התובע, וכשיצא לשחק בחצר, נושך על ידי הכלב, שהתנפל עליו.
אני מקבל את גרסתו של התובע, כי הכלב היה משוחרר בחצר, אולם גם אם לא היה משוחרר, אלא היה קשור בכבל באורך 9 מטר לאורך הגדר, הרי שיכל להסתובב בחצר ולנשוך את התובע, כמעט בכל נקודה בחצר.
מכל מקום, ע"פ סעיף 41 א' לפקודת הנזיקין, "אין נפקא מינה, אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים".
אין אפוא, כל יסוד לטענת הנתבעים, על תחולת ההגנות שבסעיף 41 ב' לפקודת הנזיקין.
אני מקבל את גיסרת התובע, לא רק בגלל שהתרשמתי מכנות דבריו, אלא שהיא נראית ונשמעת סבירה יותר והגיונית יותר מגירסתו התמוהה של שי.
הטענה, כאילו התובע התפרץ לבית, תוך דחיפת הדלת, תוך דחיפתו של שי ויציאה מיד לחצר, למרות אזהרות מהכלב, לא סבירה בנסיבות העניין, וגם בהתחשב בגילו של התובע באותו יום, 10 שנים ו - 8 חודשים. מה עוד, שבעדותו במשטרה מסר שי גירסה שונה, שם הוא טען בשורה 2:

"ראיתי את אור ישב בהתחלה בתחנת אוטובוס מול הבית ואחרי זה הוא בא לכיוון הבית שלנו. הוא דפק בדלת אני אמרתי לאור אסור להיכנס שאני לבד אור דחף אותי ואני דחפתי אותו והוא רץ בתוך הבית לכיוון החצר...".

נראה, שהנתבעים נבהלו מתוצאות הנשיכה ומאיומי אביו של התובע לתבוע אותם, מה שהנתבע 1, מר ברוק, מכנה "סחיטה" ומיד החלו בבניית גירסה, כדי להדוף את התביעה. בבניית גירסה זו, כנראה, התייעצו עם יודעי דין, מה ההגנות העומדות להם במקרה של נשיכת הכלב ונערכו בהתאם. אומר הנתבע 1, בעמוד 44 בשורה 1 -

"אמרתי לאישתי זה מה שהאבא נותן לי כתשובה, אמרתי אם הוא מדבר איתי בצורה כזאת פה הולכת להיות סחיטה, ואז חשבתי על צילומים, ואמרתי אני עכשיו מחכה. כשבאתי למשטרה צחק ממני השוטר".

מר ברוק מיהר להקדים תרופה למכה, ורץ למשטרה, למסור את הגירסה שנבנתה, אלא שבמשטרה לא היו מוכנים לגבות ממנו עדות, כל עוד לא הוגשה תלונה ע"י הוריו של התובע.

מי שנערך להדוף את "הסחיטה", כביכול, צילם תמונות ורץ למשטרה, עשה מן הסתם, גם שיעורי בית ו"בישל" גירסה, אותה שיננו ילדיו.

לעומתם, התובע מסר את גירסתו במשטרה, ביום בו שוחרר מביה"ח - יומיים לאחר האירוע. קשה להאמין, שבמצב זה, לאחר ניתוח וכאבים, בהיותו כואב ודואב, יבנה גירסה שקרית, אותה פירט בעדותו במשטרה.

לא התעלמתי מהעובדה, שבעדותו במשטרה מסר התובע, כי שיחק עם עומרי ולא עם שי, אולם הוא הסביר שטעה בשמות, כי הכיר יותר את עומרי, שהיה קרוב לגילו וגם שיחק עמו כדורגל.
טעותו זו הועברה גם לאמו, כשזו בתשובה לשאלה 29 בנ/2, נקבה בשמו של עומרי .

10. אני מקבל את חוות דעתו של ד"ר קפלן, באשר לנכותו הצמיתה של התובע, לאחר שראיתי את הצלקות המכוערות וגם התרשמתי מהשפעתן על התובע, כפי שהעיד בעצמו.
הנכות היא, אפוא, נכות אסטטית, בשיעור 10% לצמיתות.
איני רואה מקום להפעלת תקנה 15, בהתחשב בעובדה, שיש מקום לניתוח מתקן, כך שבהנחה שגם אם יבצוע ניתוח כזה, תשאר נכות בשיעור 10%, כפי שניתן להבין גם
מת/8.
אם לא היה מקום לניתוח מתקן, הייתי מקבל את הערכתו של ד"ר קפלן, להפעיל תקנה 15 ולהעלות את הנכות ל - 15%.

11. הנכות התפקודית
כפי שעולה מחוות הדעת, הנכות בעיקרה היא נכות אסטטית. לנכות זו לא צריכה להיות השלכה תפקודית משמעותית, הגם שהתובע מרגיש שצוחקים לו ומכנים אותו בשמות ובכינויים, בשל הצלקות המכוערות.
לבד מההרגשה הסובייקטיבית, יכולה להיות פגיעה תפקודית, במובן זה שהוא יפסל בשל נכותו האסטטית לתפקידים מסויימים, או מקצועות יחודיים, בעיקר כשהוא צעיר לימים וטרם גיבש דעתו באיזה מקצוע לבחור. קשה להעריך את הנכות התפקודית. נראה לי, שהנכות התפקודית היא בשיעור 5%, לכל היותר.
2. הנזק

א. הפסד השתכרות בעתיד
כשמדובר בנכות תפקודית של 5% בלבד, שבעיקרה אסטטית, יש לקבוע סכום גלובאלי לא גדול, תוך התחשבות בגילו הרך של התובע, שהינו היום כבן 14, יש לפסוק סך של 30,000 ₪.

ב. כאב וסבל,
ראש הנזק העיקרי בתביעה זו הוא כאב וסבל, כשהכאב והסבל הם גם פיזיים, בשלבי הפציעה וההחלמה וגם נפשיים, במובן ההרגשה הסובייקטיבית של התובע כלפי חבריו, הלועגים לו ומכנים אותו בכינוים שונים, בשל אוזנו הפגועה והמצולקת.
מה גם, שבדעתו לעבור ניתוק מתקן, שכרוך גם הוא בכאב וסבל נוספים. יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 60,000 ₪ עבור כאב וסבל.

ג. הוצאות רפואיות

לתובע היו הוצאות רפואיות עבור השתתפות בתרופות והוא יזדקק לכך גם בעתיד, הן בעת הניתוח המתקן והן לשיכוך הכאבים שהוא חש, בשל גירודים בצלקות.
היו לו גם הוצאות עבור חוות הדעת של ד"ר קפלן וכן לקבלת מסמכים רפואיים. בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, כולל 8,000 ₪ עבור ניתוח מתקן. יש לפסוק לו סך של 18,000 ₪ כערכם היום. הנתבעים לא הוכיחו שניתוח כזה כלול בסל הבריאות. מכל מקום, בנסיבות כאלה, מן הראוי לאפשר לתובע לבחור מנתח פלסטי טוב, לפי בחירתו.

ד. הוצאות נסיעה
להורי התובע נגרמו הוצאות נסיעה, הן במהלך ימי אשפוזו של התובע והן במהלך החלמתו הממושכת, כשהיה צורך להסיעו לטיפולים, לבדיקות ולמעקב. מן הסתם, יהיו הוצאות נסיעה גם בעתיד, הן לשם הניתוח המתקן והן לצרכים הקשורים בנכות האסטטית.
עבור הוצאות אלה לעבר ולעתיד יש לפסוק סך של 5,000 ₪ כערכם היום.

ה. עזרת הזולת
אימו של התובע העידה, שסעדה את התובע במיטת חוליו במשך שבועיים ימים ואני מאמין לה, בהתחשב בפגיעה הקשה ממנה סבל התובע. בנוסף לאם, סעדו את התובע גם אחרים מבני המשפחה.
גם בעת הניתוח המתקן יזדקק התובע לעזרה, כלשהי, עד להחלמתו.
יש לפסוק לו סך של 5,000 ₪, עבור עזרת הזולת לעבר ולעתיד, כערכם היום.

13. סיכום
א. הפסד השתכרות בעתיד 30,000 ₪.
ב. כאב וסבל 60,000 ₪.
ג. הוצאות רפואיות 18,000 ₪.
ד. הוצאות נסיעה 5,000 ₪.
ה. עזרת הזולת 5,000 ₪.
______________
סה"כ 118,000 ₪.

14. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 118,000 ₪, בצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.
כן ישלמו הנתבעים לתובע, את הוצאות המשפט ובנוסף גם שכ"ט עו"ד בסך 23,000 ₪,
בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית, מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום י"ט בטבת, תשס"ד (13 בינואר 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
השימוע הקבוע ליום 29/1/04 מבוטל.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ש.חמדני - שופט

001851/01א נורית ק.








א בית משפט שלום 1851/01 בניאיר אור יצחק נ' ברוק גדעון, ברוק אסתר , "כלל" חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/01/2004)