פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על אביב הרפז | פסקי דין על "אליהו" חברה לביטוח |

1905/07 א     11/01/2010




א 1905/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אביב הרפז, "אליהו" חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בקריות



11 ינואר 2010

ת"א 1905-07 בטוח לאומי-משרד ראשי נ' הרפז ואח'




בפני

כב' השופטת עפרה אטיאס


תובע

המוסד לביטוח לאומי



נגד


נתבעים

1. אביב הרפז
, ת.ז. 029258621
2. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


תביעת שיבוב, לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ו/או לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964, בגין תגמולים ששולמו לנפגע, נועם רוזנבאום (להלן- "הנפגע"), בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 9.7.00.

בתאונה היו מעורבים האופנוע בו נהג הנפגע, ללא ביטוח חובה בר תוקף, וכן רכב הנהוג על ידי הנתבע 1. התאונה התרחשה ברחוב הולנד בחיפה, בעת שהנתבע 1 שפנה שמאלה לחניה, חסם את נתיב נסיעתו של הנפגע שנסע על אופנוע בנתיב הנגדי, וגרם להתנגשות. המחלוקת בין הצדדים נסובה רק באשר לשיעור האשם התורם שיש לייחס לנתבע 1 בשל התאונה. (בסיכומיה חזרה בה ב"כ הנתבעים (ובצדק!) מטענתה כי אשמו של הנפגע היווה את הסיבה "המכרעת" לנזק).

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה

פסק דין
על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שמיעת שני
הנהגים, הנפגע והנתבע 1.

בגין התאונה התנהל כנגד הנתבע 1 הליך פלילי בבית המשפט לתעבורה בחיפה (ת.ד. 31704/00), והוא הורשע, על פי הודאתו, בנהיגה בחוסר זהירות בעת שהחל לפנות שמאלה, מבלי לוודא כי הדרך פנויה, ובכך חסם את דרכו של הנפגע, וגרם להתנגשות.

ב"כ הנתבעים ביקשה לשכנעני כי יש להעמיד את אשמו התורם של הנתבע 1 על שיעור של 30%, לפחות, וזאת, בין השאר, לאור תמצית עדויותיהן של שתי עדות ראייה, לפיהן הנפגע נסע על האופנוע במהירות גבוהה מאוד, וכן לאור מיקום הפגיעות ברכב הנתבע 1 (כנף ופגוש ימני), ממנו ניתן להסיק כי
הנתבע 1 כמעט והשלים את פנייתו לחנייה, בטרם ארעה ההתנגשות.


נזקי הנפגע ונכותו
:

לאחר התאונה הובהל הנפגע לבית החולים "בני ציון", שם אובחן כסובל משבר של השוקה והשוקית מצד שמאל, עם קרע של העורק הטיביאלי פוסטריורי.

ביום 4.7.00 אובחן הנפגע כסובל מתסמונת המדורים בשוק שמאל. בו ביום בוצע תיקון של העורק הטיביאלי ואינטרפוזיציה עם שתל ורידי. לאחר שחזור סגור של השברים, קובעה הרגל במקבע חיצוני.

ביום 5.7.00 בוצעה הטרייה של הפצע ותפירה משנית שלו. התובע שוחרר לביתו ביום 7.7.00, ואולם אושפז שוב ביום 28.8.00 בשל סימני זיהום. המקבע החיצוני סולק, הרגל גובסה, והנפגע היה תחת מעקב המרפאה האורתופדית בבית החולים "בני ציון".

ביום 14.1.01 אושפז הנפגע שוב בבית החולים "בני ציון", שם בוצע שחזור של השבר בשוקה, וקיבוע פנימי עם מסמר תוך לשדי.

הנפגע שוחרר ביום 19.1.2001 עם המלצה להליכה באמצעות קביים ופיזיותרפיה לחיזוק השרירים.

ביום 13.2.2002 אושפז הנפגע פעם נוספת לשם הוצאת המסמר התוך לשדי בשוקה השמאלית.

לנפגע נקבעו על ידי התובע (להלן- "המל"ל") נכויות זמניות כדלקמן:
100% מיום 2.1.2001 עד 30.4.2001.
30% מיום 1.5.01 ועד 31.8.02.
20% מיום 1.9.02 עד 31.12.02.
10% מיום 1.1.03 ועד 28.2.03.

לנפגע נקבעה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 14.5%, החל מיום 1.3.03 ואילך, וזאת בהחלטתה של הוועדה הרפואית לעררים מיום 30.7.03.

נכות זו כוללת נכות בשיעור של 10% בגין צלקת מכאיבה או מכערת ברגל, לפי סעיף 75(1)(ב) לתוספת לתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן- "תקנות המל"ל"), וכן נכות בשיעור של 5% בגין השפעה קלה של ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר על כושר הפעולה הכללי או התנועות, לפי סעיפים 35(1)(א)-(ב), מותאם לתקנות המל"ל.

הנפגע הגיש כנגד הנתבעות תביעת נזיקין במסגרת ת.א. 8393/05 (שלום חיפה) ושם הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקבל תוקף של

פסק דין
לפיו שולם לו ע"י הנתבעים, "לפנים משורת הדין ומבלי להודות בכל טענה" סך של 235,453 ₪ כולל שכ"ט עו"ד ואגרת פתיחת הליך וזאת מעבר לתגמולי המל"ל.

הכרעה
:

אף שלאור המתווה הדיוני המוסכם, אין עליי חובה לנמק את הכרעתי, אדגיש כי אני דוחה מכל וכל את טענתה העיקרית של ב"כ הנתבעים בסיכומיה, לפיה יש להפחית מסכום התגמולים ששולם על ידי המל"ל חלק יחסי מהתגמולים המשקף לפי מידת אשמו התורם של הנפגע.

כידוע, חישוב הפיצויים לניזוק נעשה באופן הבא: תחילה יש לחשב את סכום הנזק. לאחר מכן, יש לנכות את האשם התורם המיוחס לניזוק, ורק לאחר מכן לנכות את תגמולי המל"ל (ראו:
ע"א 704/86 לוי נ' חקשוריאן, פ"ד מב
(4) 37 (1988).

במקרה דנא, בעת קביעת הפיצוי לניזוק, "נהנו" הנתבעים מניכוי אשם תורם, וכן נוכו מהפיצוי מלוא תגמולי המל"ל. בהסכם הפשרה שנחתם עם הנפגע, אף הובהר במפורש כי התשלום לנפגע הינו מעבר לתגמולי המל"ל. לפיכך, אין מקום לנכות מתגמולי המל"ל את האשם התורם שיש לייחס לניזוק, אשר יש להניח כי כבר נלקח בחשבון בעת קביעת גובה הנזק לו אחראים הנתבעים כלפי הניזוק.

אמנם, כלל יסוד בדיני השיבוב שבמימוש זכות הסוברוגציה נכנס המשובב לנעלי הניזוק "ואין הוא יכול לתבוע מן האחראי לנזק יותר ממה שהמבוטח יכול היה לתבוע ממנו" (ע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724). משמעות הדבר שהמל"ל לא יזכה לקבלת שיפוי בגין תגמולים העולים על
100% מן הנזק לאחר ניכוי האשם התורם (וראו בעניין זה:
ת.א. (שלום י-ם) 10867/00
המוסד לביטוח לאומי
נ' רון הנדסה בע"מ
(לא פורסם, 20.3.2003);

ת.א. (שלום י-ם) 24789/98
אליעזר נ' עיריית ירושלים
(לא פורסם, 20.6.2001);

ת.א. (שלום י-ם) 15939/01
נשיא נ' עירית ירושלים
(לא פורסם, 11.2.2009); וכן פסק הדין אליו הפנה ב"כ התובע בסיכומיו, ע"א 201/09 קופר נ' עז' המנוח נפתלי ז"ל (לא פורסם, 20.10.2009).

ואולם, בענייננו, איני סבורה כי סכום התגמולים עולה על הנזק שנגרם לנפגע לאחר ניכוי האשם התורם, שאני נכונה להסכים כי אינו מבוטל אם כי ל- 30% אינו מגיע. כל זאת, לאור נתוניו של הנפגע הספציפי, ובכלל זה: גילו בעת התאונה; הנכויות הזמניות הממושכות והנכות הצמיתה שנקבעה על ידי המל"ל; העובדה שהנכות בשיעור של 5% שנקבעה לנפגע על ידי המל"ל לפי סעיפים 35(1)(א)-(ב), מותאם לתקנות המל"ל, היא בעלת אופי תפקודי; הכאב וסבל שהיו ועדיין מנת חלקו של הנפגע בשל התאונה, וזאת, בין היתר, לאור האשפוזים, הניתוחים, המגבלות והצלקת המכוערת שנותרה ברגלו, כאשר לעניין כימות כאב וסבל, יש לזכור כי תביעת הנפגע, הושתתה על פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968, וככזו אינה מוגבלת לתקרות הקבועות בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

הנתבעים עצמם מצאו לנכון לפצות את הנפגע, גם אם לפנים משורת הדין,
בסכומים העולים בשיעור ניכר על תגמולי המל"ל, וזאת לאחר שאשמו התורם של הנפגע בוודאי נלקח בחשבון (היינו: גם לשיטת הנתבעים, אין מדובר בנסיבות בהן נזקי הנפגע נבלעים בתגמולי המל"ל שאז בכל מקרה זכאי הנפגע ל- 25% מסכום הפיצויים מכח הוראת סעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי סכום שנגרע מחובת השיפוי של המל"ל).

אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 109,317 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

לאור אופי ההליך וההסדר הדיוני שחסך מזמנם של הצדדים ושל בית המשפט, אפסוק לזכות התובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום מופחת בשיעור של 2,500 ₪ ומע"מ בלבד.

התשלומים נשוא פסק הדין ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים
.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום
.

ניתן היום, כ"ה טבת תש"ע, 11 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 1905/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אביב הרפז, "אליהו" חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/01/2010)