פסקי דין על גלית גנזיה | פסקי דין על איתן גנזיה | פסקי דין על דוד דהן

20106-06/09 תק     17/12/2009




תק 20106-06/09 גלית גנזיה, איתן גנזיה נ' דוד דהן








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



17 דצמבר 2009

ת"ק 20106-06-09 גנזיה ואח' נ' דהן






בפני

כב' השופטת
רננה גלפז מוקדי

תובעים

1
.
גלית גנזיה

2
.
איתן גנזיה


נגד

נתבע

1. דוד דהן




פסק דין


לפני תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי הצדדים בגין נזקים שנגרמו לרכביהם בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 7/5/2009 בטירת הכרמל.

התביעה
התובע טוען כי נסע ברכבו כאשר לפתע, יצא הנתבע ממקום חניה בנסיעה לאחור וחסם את נתיב הנסיעה.
הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען כי התאונה אירעה בנסיבות שונות, המפורטות להלן.
עוד טוען הנתבע כי הפגיעה הנטענת בדלת הרכב- אינה תולדה של תאונה זו.

התביעה שכנגד
הנתבע (התובע שכנגד) טוען כי רכבו חנה בניצב למדרכה, כאשר נסע לאחור על מנת לצאת מהחניה. כשהחל בנסיעה קדימה פגע בו רכב התובע מאחור. לטענת הנתבע, התובע נסע במהירות מופרזת ולא ציית לקו עצירה המוצב בדרכו.
התובע (הנתבע שכנגד), מכחיש בכתב הגנתו את כל טענות הנתבע.

דיון
בעת הדיון, העידו הצדדים באריכות לעניין נסיבות קרות התאונה כשכל אחד טוען כי האחר אחראי להתרחשותה.

הנתבע (התובע שכנגד) הסביר כי התובע פנה אל הרחוב שבו אירעה התאונה מרחוב צדדי (עמ' 2, שורה 2), כי עץ גדול שנמצא במקום הסתיר לתובע את שדה הראיה (שם, שורה 6), כי התובע ואביו שהיה עמו ברכב מיהרו (שם, שורה 25), כי ברכבו של התובע לא היו בלמים (שם, שורה 26) ועוד טען כי התובע נסע מהר ולא עצר בקו עצירה בצומת הסמוך לפני מקום התאונה(עמ' 3, שורה 9).
מאידך, טען הנתבע כי אותו עץ שלטענתו הסתיר לתובע את שדה הראיה, לא הסתיר את שדה הראיה שלו עצמו, אלא אם מגיעה מכונית באופן פתאומי, אולם הנתבע מודה כי "לגבי העץ אני אומר שהעץ מסתיר את שדה הראייה לא לי כי אם אני נוסע אחורה ואין מאחור שום מכונית אלא אם כן פתאום מופיעה מכונית. הוא הפתיע אותי. אני לא ראיתי שום מכונית." (עמ' 2, שורה 13)
לעניין הבלמים מודה הנתבע כי "לא היה בוחן אני ניסיתי לשחזר" (עמ' 2, שורה 26). בהעדר חוות דעת מקצועית בעניין, איני יכולה לקבל טענה זו.
לעניין המקום ממנו הגיע התובע, התובע טוען כי לא הגיע מכיוון הרחוב הצדדי, אלא "אני הגעתי ישר" (עמ' 3, שורה 2). הנתבע הודה כי לא ראה מהיכן הגיע התובע. לדבריו, הוא מניח כי התובע הגיע מן הרחוב הצדדי, שאחרת, לטענת הנתבע, היה רואה אותו בעת בנסע לאחור בעת שיצא מן החניה.
כך גם לעניין מהירות נסיעת התובע ואי העצירה כנדרש, אלו הן טענות אשר נשארות תלויות באוויר ללא הוכחה כלשהי ומבלי אפשרות להתייחס אליהן.
מרבית טענותיו של הנתבע אינן מבוססות כלל ועיקר והן מתבססות על הערכות של הנתבע, לאור תוצאות התאונה. במצב דברים שכזה, לא ניתן לייחס להן משמעות כלשהי.

התובע, מאידך, הציג בפני
תמונות של מקום התאונה, מהן עולה כי מקום התאונה הינו כביש דו סטרי, מרווח ובעל שדה ראיה רחב ופתוח.
כמו כן, מתמונות הנזקים שנגרמו לרכבים עולה כי רכבו של התובע נפגע בחלקו הקדמי- ימני בעוד שרכבו של הנתבע נפגע בחלקו האחורי שמאלי. ברור כי אין זו פגיעה של חזית-אחור אלא מדובר ברכב שהיה מונח מעט בסטייה. הנתבע, למעשה, יצא ממקום חניה, בנסיעה לאחור ואין זה משנה לענייננו אם סיים את הנסיעה לאחור אם לאו. ברי, לאור הנזקים שנגרמו לרכבים, כי התאונה התרחשה בנסיבות השונות מתיאורו של הנתבע.
אציין כי בחוות דעתו של השמאי מר מוגילבסקי, אשר בדק את רכבו של הנתבע, נכתב "מצורת הפגיעה נראה שהפגיעה היתה מאחור כשהרכב במצב ישר", אולם אין כל הסבר מדוע הסיק כך מר מוגילבסקי והוא לא הובא לעדות בבית המשפט.

מאחר והנתבע ביקש לצאת מחניה, היה עליו ליתן תשומת לב מירבית לתנאי הדרך שסביבו, לרבות ובמיוחד לכלי רכב שמגיעים, או עלולים להגיע, מכיוונים שונים. היה על הנתבע להביט לאחור לאורך כל שלבי נסיעתו לאחור מתוך החניה. הנתבע טען, אמנם, כי הביט לאחור, אולם הוא הודה כי כלל לא ראה את רכבו של התובע עד ששמע את החבטה.

ואולם, לא ניתן להטיל את מלוא האחריות לתאונה על כתפיו של הנתבע. בהתחשב בתנאי הדרך, ובעובדה שסמוך לכביש, חונים כלי רכב רבים, היה על התובע להתאים את מהירות נסיעתו לכביש אשר לצדדיו מקומות חניה ולקחת בחשבון כי יתכן שאחד מכלי הרכב יבקש לצאת מהחניה. על התובע היה לשמור מרחק ראוי מהנתבע על מנת למנוע את קרות הנזק.

לאור האמור, אני קובעת כי עיקר האחריות לתאונה רובץ לפתחו של הנתבע ואילו לתובע אשם תורם בשיעור של 30%.

נזקיו של התובע והנתבע שכנגד כדלקמן:
נזק ישיר: 4,130 ₪, עלות חוו"ד שמאי 654 ₪ סה"כ: 4,784 ₪. בניכוי אשם תורם בגובה 30%
3,350 ₪.

נזקיו של הנתבע והתובע שכנגד כדלקמן:
נזק ישיר: 4,620 ₪, עלות חוו"ד שמאי 578 ₪ סה"כ: 5,198 ₪. בניכוי אשם תורם בגובה 70%
1,560 ₪.

לאור האמור, ישלם הנתבע לתובע סך של 1790 ₪.
הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 ימים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ל כסלו תש"ע, 17 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 20106-06/09 גלית גנזיה, איתן גנזיה נ' דוד דהן (פורסם ב-ֽ 17/12/2009)