פסקי דין על נועם אלקסלסי |

539-01/10 בפמ     17/01/2010




בפמ 539-01/10 נועם אלקסלסי נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בנצרת



17 ינואר 2010

בפ"מ 539-01-10 אלקסלסי נ' מדינת ישראל






בפני

כב' השופטת
עדי במביליה – אינשטיין


מבקש

נועם אלקסלסי


נגד


משיבה

מדינת ישראל



החלטה

בפני
י "בקשה להחזרת תפוס".

בהתאם להצהרת ב"כ המשיבה, נתפס הטרקטורון ע"י משטרת ישראל, בהתאם לסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש), התשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ").

אין חולק כי בתאריך 8/1/10 נהג המבקש בטרקטורון שבבעלותו בשטחי יוקנעם המושבה ונעצר ע"י שוטרים. הטרקטורון נתפס והמבקש עוכב ושוחרר בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית למשך 5 ימים. בתחילה עלה חשד לנהיגה בפסילה אך במהלך החקירה התברר כי לא נהג בפסילה.

ב"כ המבקש טען כי המבקש לא סיכן חיי אדם, לא נהג בפראות ולא חמק משוטרים. למבקש היו רישיון רכב וביטוח תקפים והוא שיתף פעולה עם השוטרים. המבקש טען כי משקיימת סמכות להשבתת הטרקטורון לפי סעיף 57א לפקודת התעבורה, אין תחולה לסעיף 32 לפסד"פ, משום שמדובר בחוק ספציפי הגובר על חוק כללי, ולכן נתפס הטרקטורון שלא כדין. לחלופין, טוען ב"כ המבקש כי סמכות התפיסה לפי סעיף 32 הופעלה בנדון באורח לא מידתי, שכן מדובר בעבירות תעבורה קלות, הנעוצות בליקויים בטרקטורון בלבד, וכי העובדה שהרכב עבר טסט ימים ספורים קודם לכן, מקימה ספק בדבר קיומן של ראיות לכאורה. ראוי היה, לטעמו, למצוא דרכים חלופיות להחזקת הטרקטורון כמוצג, שהנן מידתיות יותר, ולהשיב למבקש את הטרקטורון לאחר תיקון הליקויים שנמצאו.

ב"כ המשיבה מתנגדים לבקשה, טוענים כי סמכותם לתפוס את הטרקטורון מעוגנת בהוראת סעיף 32 לפסד"פ. ב"כ המשיבה מפנים לתיק החקירה, על חומר הראיות שנאסף עד כה, ולעברו התעבורתי של המבקש, הנוהג משנת 2003 וכבר זקף לחובתו 9 הרשעות קודמות. הרשעתו האחרונה משנת 2009 בגין עבירות דומות עם טרקטורון, עליהן נדון לפסילה בפועל, פסילה על תנאי שהנה בת תוקף בתיק זה ולקנס. ב"כ המשיבה מפנה לעובדה שהטרקטורון בו עסקינן נקנה ב-2010 וכמו בטרקטורון הקודם, נשוא הרשעתו האחרונה, כבר הוסרו ממנו קשת הבטיחות ולוחית הרישוי. ב"כ המשיבה טוען כי מעבר לליקויי הבטיחות, יבחן חשד לאי ציות להוראות שוטר נוכח החשד לבריחה מן השוטרים.

טרם דיון בטענות הצדדים, עלי להידרש לשאלה
מהיכן שואב בית משפט זה, שהנו בית משפט לתעבורה, את הסמכות העניינית לדון בבקשה לפי סעיף 34 לפסד"פ.

בסעיף 34 לפסד"פ נקבע כי בית משפט שלום, מוסמך לדון בבקשה למסירת תפוס לפי סעיף 34 לפסד"פ:

"34.
מסירת התפוס לפי צו
על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לעניין מסוים (להלן – שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט – הכל בתנאים שייקבעו בצו"

עיון בפרק הרביעי לפסד"פ, שכותרתו: "תפיסת חפצים", מעלה כי המחוקק ערך הפרדה ברורה ומודעת בין סמכות בית משפט השלום לדון בגורל החפץ - טרם כתב האישום, לבין סמכות בית המשפט הדן בתיק העיקרי לדון בגורל החפץ - מרגע הגשת כתב האישום.


המלומד קדמי בספרו "על סדר הדין בפליליים", חלק ראשון הליכים שלפני משפט ב, עמ' 712, 719, 721, מפנה להוראות הפסד"פ ומפרשן :

"א.
...עקרונית, כל עוד לא הוגש כתב אישום – נתונה סמכות הפיקוח על החזקת החפץ לבית-משפט שלום; והוא רשאי להורות מה ייעשה בו ממועד תפיסתו וכל עוד לא הוגש כתב אישום בפרשה שבגינה נתפס...

ב.
הוגש כתב אישום – עקרונית, נתונה הסמכות להורות מה ייעשה בחפץ לבית המשפט הדן בעניין שבגינו נתפס החפץ".

הנה כי כן, מהוראותיה הברורות של הפסד"פ ומן הפרשנות שניתנה להן בספרות המקצועית עולה כי המחוקק העניק לבית משפט השלום, ולו בלבד, את הסמכות לדון בסעדים זמניים מכוח סעיף 34 לפסד"פ וערך הבחנה בין דיון בתפיסת חפצים והמשך החזקתם טרם הגשת כתב אישום לבין דיון בהחזקתם לאחר כתב אישום.


בדרך דומה קבע המחוקק כי הסמכות לדון במעצר לצרכי חקירה, בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, נתונה לבית משפט השלום בלבד :

"2.
סמכות עניינית
הסמכות הענינית לדון בענין שחוק זה דן בו תהא נתונה –
(1)
כל עוד לא הוגש כתב אישום – לבית משפט השלום;
(2)
לאחר הגשת כתב אישום – לבית המשפט המוסמך לדון בכתב האישום..."


עם זאת, סעיף 25 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 דן בסמכותו של שופט תעבורה וקובע כדלקמן:


"(א)
מי שנתמנה שופט תעבורה לענין פקודה זו מוסמך לדון בעבירות אלה:
(1)
עבירות תעבורה
(2)
עבירות לפי הסעיפים 41, 39, 17, 2 ו- 46 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970...
(3)
...
(ב)
בטל.
(ג)
אין הוראות סעיף זה באות לגרוע מסמכות שופטים שאינם שופטי תעבורה לדון בעבירות תעבורה.
(ד)
לגבי העבירות המפורטות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) ולגבי סמכויותיו האחרות לפי פקודה זו דין שופט תעבורה כדין שופט בית משפט שלום ויהיו לו כל הסמכויות המסורות לשופט בית משפט שלום".

"עבירת תעבורה" מוגדרת בסעיף 1 לפקודת התעבורה כ"עבירה על פקודה זו ועל התקנות, לרבות חוקי העזר שהותקנו לפיה".

מסעיף 25(ד) ומסעיף 1 לפקודת התעבורה עולה כי כשמדובר בעבירה על פקודת התעבורה ועל תקנות התעבורה, דין שופט תעבורה כדין שופט בית משפט שלום ומסורות לו סמכויות זהות לאלו המסורות לשופט בית משפט שלום.



נשאלת השאלה אם אין הוראת סעיף 25(ד) לפקודת התעבורה בגדר הוראה המקנה לשופט התעבורה סמכויות של שופט בית משפט שלום, הן כשמדובר במסירת תפוס לפי צו בהתאם לסעיף 34 לפסד"פ ואולי אף בנוגע למעצר לצרכי חקירה בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), עת עסקינן בעבירות תעבורה.

אני סבורה כי מענה לשאלה זו צריך להינתן בשים לב לשלב הדיוני בו אנו מצויים.

בתיק שבפני
י טרם הוגש כתב אישום. התיק בשלבי חקירה.
בשלב זה של החקירה קיימות ראיות ראשוניות בלבד, פעולות החקירה טרם מוצו, עדויות המעורבים טרם הוצלבו ולא בוצעו פעולות זיהוי חיוניות.
כבר עתה עולה מפרשה זו תמונה מורכבת המקימה חשד לעבירות פליליות ולא לעבירות תעבורה בלבד. בהמשך החקירה עשוי להצטבר חומר ראיות נוסף שיבסס עבירות שאינן "עבירות תעבורה" כהגדרתן בסעיף 1 לפקודת התעבורה.

לא התעלמתי מהצהרת ב"כ המשיבה כי נחקר חשד לעבירות תעבורה בלבד, אולם היות שהתיק דנן מצוי בשלבי חקירה, לא ניתן לצפות מה תניב חקירה זו בסופה וכתולדה לא ניתן לקבוע בשלב זה כי בסופו של יום יצטברו ראיות לעבירות תעבורה בלבד ומהי העמדה שתגבש התביעה בהתאם לחומר הראיות הכולל.

משכך, הוראת סעיף 25(ד) לפקודת התעבורה לא חלה בשלב דיוני זה.

בנסיבות האמורות, הנני סבורה כי אין לבית המשפט לתעבורה סמכות עניינית לדון בבקשה זו.

בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, אני מורה על העברת בקשה זו לדיון בפני
בית משפט השלום בנצרת.

ניתנה היום,
ב' שבט תש"ע, 17 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.














בפמ בית משפט לתעבורה 539-01/10 נועם אלקסלסי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 17/01/2010)