פסקי דין על נציגות הבית המשותף ברח' ה' באייר 48 | פסקי דין על דליה צ'קניצקי | פסקי דין על נעמי שילה | פסקי דין על דוד מאור | פסקי דין על ציונה קפיטולניק | פסקי דין על יגאל פנירי | פסקי דין על רונן נימני "קפה קפה" | פסקי דין על עירית ת"א יפו |

185286/03 בשא     15/01/2004




בשא 185286/03 נציגות הבית המשותף ברח' ה' באייר 48, דליה צ'קניצקי, נעמי שילה, דוד מאור, ציונה קפיטולניק נ' יגאל פנירי, רונן נימני "קפה קפה", עירית ת"א יפו




1
בתי המשפט
בשא185286/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
15/01/2004
תאריך:
כב' השופט שינמן יעקב

בפני
:

1. נציגות הבית המשותף ברח' ה' באייר 48

2. דליה צ'קניצקי

3. נעמי שילה

4. דוד מאור

5. ציונה קפיטולניק

6. אברהם אורן
7. אפרים בן משה
בעניין:
המבקשים
- נ ג ד -
1. יגאל פנירי

2. רונן נימני "קפה קפה"

3. עירית ת"א יפו
המשיבים
החלטה

1. הבקשה:
בפני
בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבים 1 ו -2 האוסר עליהם לפתוח בית אוכל מסוג כלשהו בחנות המצויה ברח' אריה עקיבא 2 פינת ה' באייר 48, בכיכר המדינה, בתל אביב (להלן: "החנות").

2. הצדדים:
המבקשת 1 הינה נציגות הבית המשותף בבניין בו מצויה החנות (גוש 6213 חלקה 1319) (להלן: "הבית"), והמבקשים 2 - 7 הינם בעלי דירות בבית.

המשיב 1 הינו בעלים של החנות אשר שטחה 13 מ"ר (חלקה משנה 7, בנסח הטאבו המצורף כנספח א' לקשה), הממוקמת בפינה הצפונית של הבית.

המשיב 2 שכר מאת המשיב 1 את החנות ביום 08.10.03, לצורך פתיחת עסק של צורכי מזון (סעיף 7א' לחוזה השכירות) ובפועל מופעל העסק לטענת המשיב 2 כ"חומוסיה".

המשיבה 3 הינה, הרשות המקומית - עיריית תל אביב, אשר צורפה לבקשה כמשיבה פורמלית.

המשיבה 3 איננה רק משיבה פורמלית ובנוסף להיותה הרשות המקומית הינה, רשות הרישוי המנפיקה ומוציאה רשיונות לניהול עסקים כמשמעותם בחוק רישוי עסקים תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים").

3. הבקשה לצו מניעה זמני:
ביום 23.12.03 הוגשה ע"י המבקשים בקשה ליתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד ובמקביל הוגשה תובענה כנגד המשיבים למתן צו מניעה קבוע.

באותו יום ניתן על ידי צו מניעה ארעי, לפיו אסרתי על המשיבים לפתוח בחנות בית אוכל כלשהו, ובכלל זה מזנון ללא קבלת רשיון כדין ובכתב מאת המשיבה 3.

צו זה הותנה בהפקדת ערבויות על ידי המבקשים. המבקשים לא הפקידו את הערבויות כנדרש בצו, על כן פקע הצו הארעי, כעבור 72 שעות, בהתאם להחלטתי.

4. העובדות:
הבית הינו, בניין מגורים אשר בקומת הקרקע שלו ישנן חנויות ובקומות העליונות דירות מגורים. הבית מצוי כאמור בכיכר המדינה בתל אביב.

יש כבר עתה להאיר, כי אחד מבתי העסק הממוקמים בקומת הקרקע של הבית, הינו "קפה גודיס" הקיים במקום מזה שנים רבות והינו בסמיכות לחנות נשוא הדיון שבפני
.
בחנות התנהל במשך שנים עסק שעל פי רשיונו היה קיוסק - בו הותרה הכנת ומכירת כריכים, מכירת ממתקים, משקאות, גלידה וסיגריות ובפועל התנהל כמזנון מצומצם.

כאמור, החנות נוהלה כמזנון מצומצם על ידי השוכרת הקודמת הגב' מימון ז'נט, שהייתה בעלת רשיון לניהול עסק לצמיתות משנת 1985.

הגב' מימון בסוף שנת 2003 החליטה מטעמים אלו או אחרים, להפסיק את תפעול החנות, ויתכן והדבר נבע בין היתר, ממחלוקת שהייתה לה עם עיריית ת"א, כשזו האחרונה התכוונה לשלול את רשיון העסק של הגב' מימון עקב הטענה, כי העסק מתנהל כ"בית אוכל" ולא כ"קיוסק" (ראה מכתב שימוע מיום 07.09.03, נספח ד' לתצהירו של מר יגאל פנירי
).

בסיומו של הליך השימוע, הוחלט ליתן לגב' מימון ארכה של 3 חודשים שבמהלכה תישקל האפשרות להסב את ה"עסק" ל"מזנון מצומצם".

בקשה להסבה כזו הוגשה ונדחתה ע"י המשיבה 3 וע"י משרד הבריאות (ראה מכתבה של הגב' נדיה קסלמן מנהלת מח' ביקורת עסקים מיום 23.12.03, שהוגש לי על ידי המבקשים בבקשה להמצאת מסמכים נוספים).

בנסיבות אלו, הפסיקה הגב' מימון לעשות שימוש ולתפעל את החנות וזו הועברה לחזקתו ולשכירותו של המשיב 2 על פי חוזה מיום 8.10.03, ומשלב זה שמה של הגב' מימון אינו מופיע עוד כשוכרת או כמפעילה של החנות.

לטענת המשיב 2 כשהושכרה לו החנות על ידי המשיב 1, לא נמסר לו ולא הודע לו, כי קיימת בעיה או התנגדות לתיפעול החנות מצד המבקשים.

כידוע רשיון עסק הינו אישי, אינו ניתן להעברה, ואינו בר תוקף עם העברת הבעלות או השליטה בעסק.
לא רק שכך נקבע על פי הדין, אלא כך נכתב מפורשות, למניעת כל ספק, ברשיון שניתן לגב' מימון.

המבקשים טענו בבקשתם, כי על פי חוק רישוי עסקים, על פי תכניות המתאר, ועל פי תקנון הבית המשותף אסורה פתיחת בית אוכל מסוג כלשהו בחנות נשוא בקשה זו.

עוד טענו המבקשים, כי פתיחת בית אוכל בחנות יגרום מטרד ליחיד, עקב מטרדי רעש, זבובים, אשפה, וכד', וכי בשל שטחה "המזערי" של החנות, קיים חשש שהשירות יינתן מחוץ לחנות, יוצבו שולחנות וכסאות על המדרכה, כפי שהדבר נעשה בעבר והמטרד יגבר.

ביום 19.10.03 פנתה המבקשת 1 למשיב 1 בדרישה שלא ישכיר את החנות לבית אוכל (ראה נספח ה' לבקשה) וביום 16.12.03 שלחה המבקשת 2 מכתב התראה למשיבים 1 ו - 2 (ראה נספח ו' לבקשה).

5. תשובת המשיבים:
המשיבים 1 ו - 2 התקשרו בחוזה שכירות לצורך פתיחת עסק למזון במקום, לטענתם מתוך הנחה ברורה, כי ניתן להמשיך לנהל עסק מזון במקום, בהתבסס על הרשיון של הגב' מימון, שהיה לצמיתות ומתוך הנחה שהם לא יופלו לרעה על ידי המשיבה 3.

המשיב 2 טען, כי בחנות ימכר מזון אשר יובא אל החנות כשהוא מוכן ללא צורך בבישול ובהכנה, דבר אשר ימנע כל חשש של מטרד.

בחנות כאמור התנהל עסק לממכר מזון (כמזנון או מזנון מצומצם) במשך שנים והמבקשים לא נקטו בכל הליך משפטי מטעמם, למניעת המטרדים, שנבעו מאותו עסק למעט תלונות שהוגשו למשיבה 3, כנגד הגב' מימון כפי שהוגשו ומוגשים כנגד בית הקפה "גודיס" הסמוך.

6. תגובת העירייה:
המשיבה 3 הגישה תגובתה לבקשה, וטענה כי למשיב 2 אין רשיון עסק כלשהו, לא הוגשה על ידו לרשות הרישוי - האגף לרישוי עסקים, בקשה לרשיון עסק, ואפילו לא הוגשה בקשה למידע מוקדם.

עוד הוסיפה המשיבה 3, כי גם אם בעתיד תוגש בקשה לרשיון לעסק מסוג "בית אוכל" - מזנון בית קפה או מסעדה, לא ניתן יהיה לאשר רשיון במקום בתנאים הקיימים של המבנה בו מצויה החנות.

מאז הגשת הבקשה לצו מניעה זמני ועד לדיון בפני
, הגיש ב"כ המשיבים מכתב נוסף, שנשלח לעו"ד בנימין אהרון (ב"כ המשיבים) מאת מנהלת מחלקת ביקורת עסקים מיום 23.12.03, בו הובהר לו מפורשות, שבשטח העסק אין כל אפשרות לנהל מזנון או כל בית אוכל אחר, וגם משרד הבריאות נתן חוו"ד ששטחי החנות קטנים מהדרוש, המחסן קטן מאד וצמוד לשירותים ובכל מקרה בחנות אין תנאים לפי דרישת משרד הבריאות והתכנית המוצעת לא אושרה על ידי משרד הבריאות. 60221

במהלך הדיון בפני
הוגש לי מכתב נוסף שנשלח לב"כ המשיבים ממנו עולה, כי עו"ד בנימין אהרון ענה למכתב האמור ובתשובה מיום 5.1.04, השיב מר אלחנן משי מנהל אגף לרישוי עסקים, כי בחנות לא ניתן להקים עסק כלשהו שנכלל בהגדרת "בית אוכל" כלומר מקום בו יושבים לקוחות, התב"ע החלה על המקום אינה כוללת שימושים של "בית אוכל" ובנסיבות אלו אגף הפיקוח יאכוף את ניהול העסק ללא רשיון והושבת הקהל במקום ללא היתר.

7. הדיון:
בדיון שהתקיים בפני
, חזרו ב"כ הצדדים על טיעוניהם הכתובים והוסיפו טיעונם בעל פה.

ב"כ המשיבים טען ארוכות לגבי קיומו של רשיון עסק לחנות, אך מנגד לא התכחש לעובדה, כי הרשיון היה אישי של הדיירת הקודמת בחנות (הגב' ג'נט מימון).
המשיבים צרפו לתצהיריהם את פרוטוקול ה"שימוע" (שהוזכר לעיל), שנערך כאמור לגב' מימון באגף הרישוי לעסקים בעיריית תל אביב ואשר על פיו, הוגשה תוכנית למזנון מצומצם ותכנית להגדלת שטח החנות על ידי תוספת מחסן.

המשיבים עשו מאמץ, הושג מחסן בשטח גדול יותר, על מנת לעמוד בדרישות משרד הבריאות ולקבל רשיון למזנון מצומצם. כאמור הצעותיה ותוכניותיה של הגב' מימון נידחו על ידי המשיבה 3.

המשיבה 3 טענה, כי לפי תב"ע 600 שחלה על הבית נשוא הבקשה, ניתן לנהל רק עסק קמעונאי לממכר מזון, לגבי עסקים אחרים הקיימים באזור טענה ב"כ המשיבה 3, כי הינם בגדר "שימוש חורג", והמדיניות הכללית של הועדה המקומית הינה שלא להתיר, בתי אוכל נוספים הפונים לכיכר, מעבר לאלו הקיימים, ובכל מקרה בין אם עסקים אלו פונים לכיכר ובין אם פונים לרחובות הסמוכים, הדבר יהיה נתון לשיקול דעתה של הועדה המקומית במסגרת דיוניה לשימוש חורג.

המשיבה 3 כאמור, שהינה כזכור רשות הרישוי, הביעה תמיכתה בצו וטענה, כי במקום אין תשתיות מתאימות ושטח מספיק בכדי לנהל בית אוכל.

ב"כ המשיבים שעשה כל מאמץ על מנת לשכנע אותי, בדבר העוול שנעשה למרשיו, ביקש בנוסף, שלא להוציא צו מניעה זמני גם מן הטעם, כי הסעד הסופי זהה לסעד הזמני, וכי הבקשה הינה לאסור על המשיבים להפעיל במקום עסק מזון, או לפתוח בית אוכל מסוג כלשהו, שהינו סעד רחב בלתי מוצדק ובלתי פרופורציונלי לנזקים הנטענים ע"י המבקשים לפיהם יגרמו למבקשים מטרדי רעש וריח, שטרם הוכחו כלל.

לחילופין ביקש ב"כ המשיבים לחייב את המבקשים בהפקדת ערבות ופיקדון מתאימים, כדי שהמשיבים יוכל להיפרע, בגין כל נזק שיגרם להם, אם הצו יבוטל או התובענה תידחה.

ב"כ המבקשים חזר על נימוקי בקשתו אך הוסיף, כי הבקשה הינה למניעת פתיחת בית אוכל בלבד (ולא לכל עסק מזון), שלא ע"פ היתר כדין ע"פ חוק רישוי עסקים, המהווה עוולה של הפרת חובה חקוקה וכי פתיחת העסק ותפעולו מהווים מטרד ליחיד.

בנוסף טען ב"כ המבקשים, כי תקנון הבית המשותף לא מתיר פתיחה של בית אוכל או של קיוסק, ולפיכך גם מטעם זה יש למנוע את פתיחתה של החנות.

8. סעד זמני:
במסגרת הדיון בצו מניעה זמני יש לבדוק את טיב התביעה וסיכוייה ולצורך האמור יש לבדוק קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת התובענה.

דרישה זו הינה דרישה מחמירה יותר ומציבה "רף גבוה יותר" מאשר היה קיים עד לתיקון התקנות, כאשר הפסיקה הקודמת קבעה, כי די בכך שהתביעה אינה טורדנית וקיימת שאלה רצינית, שיש לדון בה וכי בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים.

בשלב בו הוגשה הבקשה, טרם פתיחת החנות, לא היו בידי המבקשים ראיות לכאורה וכן לא הוצגו בפני
ראיות מסוג כלשהו, כי פתיחת החנות אכן תהווה מטרד למבקשים.

יתר על כן, לא ברור כלל כיצד עסקם של המשיבים יהווה הפרעה ומטרד גדולים יותר, מאלו שהיו, עקב ניהול העסק ע"י הגב' מימון בחנות במשך שנים רבות, וכאמור המבקשים מטעמם, לא נקטו בכל צעד משפטי בגין מטרדים אלו.

על העותר לשכנע את ביהמ"ש בקיומה של עילת תביעה בטרם יעשה ביהמ"ש שימוש בסעד קיצוני של הוצאת צו בשלב כה מוקדם ומקדמי.

מן האמור עולה, כי חוסנה של התביעה כנגד המשיבים והראיות שהוצגו לי בגין מטרד ליחיד, אינם מספקים לצורך הוצאת צו מניעה ואם הייתי צריך לשקול את קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, לקיומה של עילת תביעה בגין עילת המטרד ליחיד, הרי שבנסיבות העניין, כשטרם בוצע המטרד ולאור העובדה שבמקום נוהל בפועל במשך שנים בית אוכל, לא הייתי נענה לבקשה למתן סעד זמני, אלא שזו אינה השאלה היחידה המכרעת לצורך הדיון שבפני
.

המבקשים בתביעתם ובבקשתם (סעיף 5 לכתב התביעה ולבקשה), מפרטים ארוכות את העובדה, כי למשיבים אין רשיון בר תוקף ע"פ חוק רישוי עסקים וכי אין כל סיכוי כי רשיון כזה יתקבל מאחר והחנות אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבתי אוכל) תשמ"ג - 1983, לפתיחת ולניהול בית אוכל כלשהו.

בעמדה זו תומכת גם המשיבה 3, שהינה הרשות המוסמכת להוצאת רשיון.

אין ספק, כי המשיב פותח או פתח את עסקו, ללא שיהיה בידו רשיון או היתר זמני ע"פ חוק רישוי עסקים, והינו בגדר מי שהפר או מפר לכאורה את הוראות החוק ובכלל זה, סעיף 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1969.

אין זה חשוב אם מדובר בקיוסק או במזנון, או בכל סוג אחר של בית אוכל.
פתיחה של כל אחד מהם מחייבת הוצאת רשיון או היתר כדין, וללא קבלה בפועל של רשיון כזה, נאסר על אדם לפתוח את עסקו.

המחוקק שהיה ער לקשיים הכרוכים בהוצאת רשיון עסק מחד, ובצרכים הכלכליים מאידך, תיקן את החוק וקבע בשנת 1998 (תיקון תשנ"ח) שלבים להוצאת היתר, ובכלל זה שלב ביניים לפיו מי שרוצה להפעיל עסק יוכל לקבל, היתר זמני בשלב ראשון ובשלב שני, רשיון קבוע לתקופה ולתנאים שיקבעו בו.

חוק רישוי עסקים אינו חוק שמטרתו בירוקרטית, מטרתו בעיקר לשמור על בריאות הציבור, הבטחת שלומו של הציבור הנמצא בבתי העסק ובסביבתו בין היתר מההיבטים הבטיחותיים, הבריאותיים ובהיבט "איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים" (סעיף 1 לחוק).

הרוצה להוציא רשיון עסק בכלל ובתחום המזון בפרט, חייב לקבל אישורים, של משרד הבריאות, המשטרה, כיבוי אש וכד', והכל במטרה בסופו של דבר, להבטיח את שלומו, בריאותו, ביטחונו ואיכות חייו של הציבור, מניעת סיכונים ומטרדים ממי שמתגורר בסביבתו או בקרבתו של בית העסק, ולפיכך לא ניתן להוציא רשיון עסק, מבלי שנקבע כי המקום בו מבוקשת פתיחתו של העסק, תואם את תכנית המתאר ואת היעוד של אותו מבנה בו אמור להיפתח העסק.

פתיחתו של עסק ללא היתר הינה הפרה של הוראות סעיף 4 ו 14 לחוק רישוי עסקים ולפיכך פתיחתו ללא רשיון או היתר זמני, הינה בגדר הפרת חובה חקוקה.

משתוקן חוק רישוי עסקים כאמור וניתנו תנאים מקלים לפתיחתו של עסק ע"י קבלת היתר זמני, תיקן המחוקק גם את סעיף 22א' לחוק, בו נקבע:

"נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לניהול עסק או לפתיחתו, או לשימוש במבנים, בחצרים או במקרקעין לצורך ניהול עסק טעון רישוי, מבלי שניתן רשיון או היתר זמני, או בסטיה מן הרשיון או ההיתר הזמני, רשאי בית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים, ליתן צו ולפיו על המנויים בסעיף 14 או על בעל זכות בנכס או מי מטעמם , להימנע מפעולה באותו מקום במבנים, בחצרים או במקרקעין (ובחוק זה צו מניעת פעולות), בית המשפט רשאי לתת צו כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון בנסיבות העניין".

לא רק זאת שפתיחת עסק ללא רשיון, מהווה עבירה על פי חוק רישוי עסקים, אלא שהיא מהווה גם עוולה על פי סעיף 63 פקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח 1968 הקובע:

"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.
(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני".

העוולה של הפרה חקוקה שייכת לעוולות המסגרת, יסוד החיוב בעוולה זו, הוא ב"פירוש כוונת המחוקק" בחיקוק פלוני.

נוצרת עילת תביעה ואדם זכאי לסעד, בהתקיים שלושה אלה: (1) הנתבע עשה מעשה בלתי חוקי, (2) המעשה גרם נזק כספי לתובע, או פגע או בנוחיותו בהנאתו מרכושו, (3) הנזק או הפגיעה הם תוצאה ישירה וטבעית של מעשהו הבלתי חוקי של הנתבע (ראה ספרו של ג. טדסקי, דיני הנזיקין, עמוד 105, 106).
אם הסעד המבוקש הוא צו מניעה גרידא "מספיק להוכיח כי הנתבע עשה או מתכוון לעשות מעשה בלתי חוקי, וכי כתוצאה ישירה וטבעית ממנו ניזוק או נפגע התובע, או שהוא עלול להינזק או להיפגע" (ראה דברי כ' הש' ברנזון ב - ע"א 140/53 אדמה חברה בינל' בע"מ נ' לידיה לוי ט' פד"י 1666,1672.)

חוק רישוי עסקים בא להגן כאמור על האזרח ובכלל זה על המבקשים כשהנזק הצפוי להם בגין פתיחת העסק בניגוד לחוק, הינו נזק שהמחוקק התכוון למנוע בין היתר באמצעות האיסורים שבחוק רישוי עסקים.

לאור כל האמור לעיל, הרי שיש מקום להיענות לבקשת המבקשים הן מכוח סעיף 22א' לחוק רישוי עסקים והן מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין.

9. זהות הסעד הזמני והזמני:
ב"כ המשיבים כאמור העלה טענה בגין זהות הסעד המתבקש בבקשה לצו זמני לבין הזה המתבקש בתובענה. כבר נפסק, כי "זהות הסעד" אינה עוד אלא אחת הנסיבות שעל בית המשפט להביאן בחשבון במתן צו מניעה זמני.

אם שוכנע ביהמ"ש, כי מבחינת הדין המהותי עומדת למבקש עילה שהיא לכאורה מבוססת, ושמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, אין בזהות הסעד הזמני לסעד המבוקש בתובענה בלבד כדי להצדיק הימנעות ממתן סעד זמני (אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית, בעמוד410 וראה לעניין זה גם רע"א 2059/98 וולטה ייצוב קרקע נ' prs מדיטרניין בע"מ פ"ד נב(4),721,732).

10. מאזן הנוחות:
בין יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול בטרם הכרעה בבקשה, הינו שיקול של מאזן הנוחות. במקרה שבפני
מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המבקשים.

אם לא אענה לבקשה, ינתן בפועל הכשר לפתיחתו של עסק ללא היתר, וחריגה מהוראות הדין ובלאו הכי, יגרמו למבקשים הנזקים, שאותם הוראות הדין באו למנוע.

בהפרת חובה חקוקה, שאלת מאזן הנוחות מאבדת ממשקלה, ועל ביהמ"ש ליחס לה משקל מועט, כאשר לנגד עיניו עומדת מטרה למנוע ככל האפשר הפרת החובה חקוקה.

לפני המשיבים תמיד פתוחה הדרך וגם החובה לנקוט בהליכים המתבקשים על פי הדין להוצאת היתרים, הנדרשים לצורך פתיחתו של עסק, גם ללא הוצאת צווי מניעה וכאמור, לאחר תיקונו של חוק רישוי עסקים ניתן לקבל היתר זמני בהליך קצר.

אם יתברר בסופו של יום, כי לתובענה של המבקשים לא היה בסיס וכי היא תיפסק או יפקע הצו, תמיד תעמוד להם הזכות ופתוחה בפני
הם הדרך להגיש תביעה לביהמ"ש בגין הנזקים שנגרמו להם, ולצורך כך על ביהמ"ש בהתאם להוראות הדין, בעת מתן צו מניעה זמני להורות למשיבים על הפקדת ערובה וערבויות בהתאם.

11. סוף דבר:
התוצאה הינה, שבכפוף להפקדת הערבויות והבטוחות כמפורט להלן, אני מקבל את הבקשה בחלקה ונותן בזאת צו זמני, המורה למשיבים 1 ו - 2, שלא לפתוח בחנות המפורטת בבקשה עסק או בית אוכל כלשהו ובכלל זה קיוסק, מזנון או מזנון מצומצם, ללא קבלת רשיון כדין ובכתב מהמשיבה 3.

באם נפתח בחנות עסק כלשהו, אני מורה להם להפסיק את ניהולו ותפעולו של העסק, לאלתר, עד לקבל היתר זמני או רשיון כדין ובכתב מהמשיבה 3.

הצו האמור מותנה ויפקע במידה ולא יומצאו ההתחייבויות והערבויות הבאות תוך 7 ימים מהיום:

א. התחייבות עצמית של המבקשים ללא הגבלה בסכום להבטחת פיצוי המשיבים על כל נזק שייגרם להם כתוצאה ממתן הצו אם יבוטל או יפקע הצו או תיפסק התובענה.

ב. ערבות צדדים שלישיים, מוגבלת עד לסך 15,000 ₪ להבטחת פיצוי המשיבים על כל נזק שייגרם להם כתוצאה ממתן הצו אם יבוטל או יפקע הצו או תיפסק התובענה.

ג. פיקדון כספי במזומן בסך 5,000 ש"ח או ערבות בנקאית אוטונומית בלתי מותנת, בלתי מוגבלת צמודה ליוקר המחייה על סך של 5,000 ₪, כעירבון
להבטחת פיצוי המשיבים על כל נזק שייגרם להם כתוצאה ממתן הצו אם יבוטל או יפקע הצו או תיפסק התובענה.

12. הוצאות:
הגם שנעתרתי באופן חלקי לבקשת המבקשים, איני סבור כי בנסיבות העניין יש להשית הוצאות על המשיבים.

המבקשים בבקשתם לא טרחו לציין ולהדגיש, כי בשטח החנות התנהל במשך שנים רבות בית אוכל. הדבר לא צוין בבקשה ולא באף אחד מתצהירי התמיכה לבקשה, וכשהפניתי את תשומת לב המבקשים במהלך הדיון לעובדה זו, הם היפנו אותי למכתב נספח ה' לבקשה ממנו הייתי אמור להבין, כי קודם לכן היה מושכר המקום לחנות שהופעלה כבית קפה, וגרמה למטרדי רעש, ריח ואי נוחות, לדיירי הבניין שהיו צריכים לסבול את הרעשים והריחות עד השעות המאוחרות של הלילה.

במכתב זה, הודיעו המבקשים למשיב 1, כי רק במקרה של "הפרת זכותם של דיירי הבניין לשקט וניקיון" יפעלו המבקשים "לאכיפת זכויותיו וסילוק כל מטרד" ובלאו הכי, לא הזכירו את התנגדותם לפתיחתו של בית אוכל קיוסק או מזנון שאינם גורמים למטרד.

אכן בעת מתן הצו הארעי, שמתי ליבי לאותו מכתב ולכן נעתרתי לבקשה לצו ארעי אך ורק, בהתייחס להיבט של ניהול העסק ללא רשיון ולא להיבט ולנימוקי המטרד.

אני סבור, כי בנסיבת העניין חובתם של המבקשים הייתה להתכבד ולהיכנס לפרטי עברו של המקום, בצורה מקיפה ומפורטת, ובכלל זה לעובדה כי שנים רבות התקיים בחנות בית קפה שגרם למטרדי רעש וריח והם לא עשו כן, אלא בדרך צירוף נספח כשציפו, כי ביהמ"ש "ילמד זאת" מתוך מכתב (נספח ה') שצורף לבקשתם.

לאור כל האמור ובנסיבות אלו הגעתי למסקנה, כי הגם שנעניתי לבקשתם של המבקשים להוצאת הצו באופן חלקי, איני משית הוצאות על המשיבים, ואני קובע כי כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק לצדדים.
ניתנה היום כ"א בטבת, תשס"ד (15 בינואר 2004) בהעדר הצדדים.

יעקב שינמן, שופט








בשא בית משפט שלום 185286/03 נציגות הבית המשותף ברח' ה' באייר 48, דליה צ'קניצקי, נעמי שילה, דוד מאור, ציונה קפיטולניק נ' יגאל פנירי, רונן נימני "קפה קפה", עירית ת"א יפו (פורסם ב-ֽ 15/01/2004)