פסקי דין על חתאם עודה | פסקי דין על נביל עודה | פסקי דין על מוראד חטיב | פסקי דין על עומר ח'טיב |

9240-07/08 תק     21/01/2010




תק 9240-07/08 חתאם עודה, נביל עודה נ' מוראד חטיב, עומר ח'טיב








בית משפט לתביעות קטנות בנצרת



21 ינואר 2010

ת"ק 9240-07-08 עודה ואח' נ' חטיב ואח'






בפני

כב' הנשיא
ג'ורג' אזולאי


תובעים

1
.
חתאם עודה

2
.
נביל עודה


נגד


נתבעים

1. מוראד חטיב
2. עומר ח'טיב



פסק דין


אלו הן תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים, בה היו מעורבים רכב
התובעת 1, נהוג ע"י בעלה, התובע 2, מר נביל עודה
(להלן: "התובע" או "הנתבע שכנגד" או "התובעים" או "הנתבעים שכנגד") וכן רכב
הנתבע 1, נהוג ע"י אביו, הנתבע 2, מר עומר חטיב (להלן: "הנתבע" או "התובע שכנגד" או "הנתבעים" או "התובעים שכנגד").
לטענת התובע, ביום 24/5/08, נסע בכפר כנא ברכבו,
התפרץ מכביש צדדי רכב נהוג ע"י הנתבע, מבלי לתת לו זכות קדימה ומבלי להתחשב במצב הדרך והתנועה. בכך חסם את מסלול נסיעתו וגרם לרכבו נזקים בסך של 5,670 ₪.
מנגד טען הנתבע כי המדובר בצומת, כי האט את רכבו על מנת לחצות את הצומת, כאשר לפתע הגיע מצידו השמאלי רכבו של התובע במהירות מופרזת, ולא נתן לו זכות קדימה. עוד הוסיף, כי כאשר העיר לתובע על נהיגתו במהירות מופרזת השיב לו האחרון "אתה לא שוטר". בתביעה שכנגד ביקש הנתבע לחייב את התובע בסך של 5,000 ₪ עבור נזקיו.

החלטתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע וזאת
מן הטעמים הבאים:
התובע טען בעדותו בפני
י, כי במקום התאונה היה תמרור תן זכות קדימה, אשר הנתבע לא ציית לו ופנה שמאלה בחוסר זהירות, וזאת כשהוא מפנה לתמונה שם כביכול מופיע אותו התמרור. לשאלת בית משפט ומאחר ובתמונה מופיע תמרור המזהיר על עבודות בכביש ולא תמרור ב-36, הודה כי "אין תמרור תן זכות קדימה" והוסיף "נכון שהייתי צריך לתת לו זכות קדימה".
חרף העובדה, כי דבריו אלו של התובע מספיקים לי לצורך הכרעה בתביעה, בחרתי להוסיף מספר הערות.

יש ליתן זכות הקדימה לרכב הבא מימינך, ראה תקנה 64 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. לפיכך, אילו התובע היה עושה כן, התאונה ודאי הייתה נמנעת.

עתה יש לבדוק אם לנתבע אשם תורם.
תקנה 65 לתקנות התעבורה בעניין הכניסה לצומת, קובעת כי:
"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור".
משכך, חלה גם על הנתבע החובה להיכנס לצומת בזהירות המרבית, על מנת שכניסתו זו לא תביא להתנגשות עם כלי הרכב אחרים. לא אחת נפסק, כי זכות קדימה כזו איננה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, אין להשתמש בה "בעיניים עצומות"
וכי נהג, על-אף היותו בעל זכות דרך, צריך להיות ער לנעשה בכביש (ראה ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' חנחן
ואח', פ"ד כט(2), 342- 343). לפיכך אני קובע כי הנתבע, אשר לא הסתכל לצדדים כדי לוודא אם הדרך פנויה והחצייה אפשרית, אחראי במסגרת רשלנות תורמת בגדר 20% לאירוע התאונה.

אשר על כן התובע אחראי על 80% מהנזק שנגרם מהתאונה והנתבע אחראי על 20%.

לאור האמור לעיל,
אני מחייב את התובעים-הנתבעים-שכנגד עודה חתאם ועודה נביל, לשלם לנתבעים-התובעים-שכנגד סך של 2511 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום המלא בפועל.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
להודיע לצדדים.

ניתן היום,
ו' שבט תש"ע, 21 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 9240-07/08 חתאם עודה, נביל עודה נ' מוראד חטיב, עומר ח'טיב (פורסם ב-ֽ 21/01/2010)