פסקי דין על דבורה דש | פסקי דין על גדעון הק | פסקי דין על חיים דסה | פסקי דין על מרדכי פרץ |

8569-10/09 א     25/01/2010




א 8569-10/09 דבורה דש, גדעון הק נ' חיים דסה, מרדכי פרץ






בפני

כב' השופט נאסר ג'השאן
תובעים

1. דבורה דש

2. גדעון הק
נגד
נתבעים

1. חיים דסה

2. מרדכי פרץ
החלטה
1. בפני
שתי בקשות לעיכוב ההליכים שלפני, בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 5 לחוק הבוררות התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

התביעה
2. התובעים הגישו כנגד הנתבעים כתב תביעה, בגדרו עתרו לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בסך 723,225 ₪. בכתב תביעתם, טענו התובעים, בני זוג אשר עלו ארצה מטורונטו, כי החליטו לשפץ ביתם, אותו רכשו, בזכרון יעקב. הנתבע מס' 1 (להלן: "דסה") הציג עצמו כמפקח בנייה, שביכולתו לפקח על עבודות הבנייה, ולפיכך נחתם בין התובעים לבין דסה "הסכם פיקוח", נספח א' לכתב התביעה (להלן : "הסכם הפיקוח"). עוד טוענים התובעים, כי דסה המליץ על הנתבע מס' 2 (להלן: "פרץ") כמי שמסוגל לבצע עבודות הבניה והשיפוץ ולפיכך נחתם ביום 5.11.08 הסכם ביצוע עבודות הבנייה, בין התובעים לבין פרץ, נספח ב' לכתב התביעה (להלן : "הסכם הבנייה") (ראו סעיף 5 לכתב התביעה), לפיו הוסכם, כי פרץ יבצע את עבודות הבניה והשיפוץ בתמורה לסכום "פאושאלי" בסך 400,000 ₪. כמו כן, טענו התובעים (בסעיף 8 לכתב התביעה), כי בין התובעים לבין דסה הוסכם כי דסה יבצע את עבודות הפיקוח בתמורה לסכום כולל של- 30,000 ₪.

3. לטענת התובעים, הם גילו, בדיעבד, כי נפלו קורבן לקנוניה שרקם דסה כנגדם. לטענתם, הסתבר כי הצעת המחיר אותה הגיש פרץ נערכה ע"י דסה, כחלק מהסכם בין דסה לבין פרץ לגבי "חלוקת שלל" התמורה בגין עבודות השיפוצים. עוד הוסיפו התובעים, כי במהלך ביצוע העבודות התעקש דסה "לשחרר" כספים לפרץ, אף שבאותו שלב טרם ביצע פרץ את שלב הבנייה המצדיק תשלום עפ"י הוראות הסכם הבנייה . לטענת התובעים, חששם עלה כאשר פרץ הודה בפני
הם, כי אין הוא יכול לעבוד עם דסה, הואיל ודסה מוסיף תוספות מיותרות לעבודות. לאחר פיטורי דסה, הודה פרץ כי הוא ודסה היו שותפים וכי דסה משך כ- 20,000 ₪ לחודש מסכומים ששילמו התובעים ואשר היו אמורים להיות משולמים לפרץ בהתאם להסכם הבנייה .

4. לטענת התובעים, התגלה, בדיעבד, כי דסה לקח לכיסו עשרות אלפי ₪ שהיו אמורים להיות משולמים לפרץ (סעיף 33 לכתב התביעה) ובכך רוקן דסה את קופת הפרוייקט ללא ידיעת התובעים. לפיכך, נוצר מצב שבו פרץ לא יכל לממן את המשך הפרוייקט ולכן נאלצו התובעים לשלם לפרץ לפי התקדמות הפרוייקט לאחר שפרץ בא בדרישה לכספים לצורך השלמת הפרוייקט.

5. פועל יוצא של מחדלי הנתבעים הוא שהעבודות בוצעו באופן חלקי, לקוי ורשלני (סעיף 38 ו- 39 לכתב התביעה). לטענת התובעים, בהמשך, הפסיק פרץ את העבודות באופן סופי, לאחר שהתובעים שילמו לנתבעים סך 490,000 ₪ (סעיפים 41 ו- 42 לכתב התביעה). מייד לאחר עזיבת פרץ לאתר הבנייה, התובעים הזמינו שמאי אשר קבע בחוות דעתו כי עלות השלמת העבודות ותיקון הליקויים הוא 530,425 ₪ (סעיף 44 לכתב התביעה – ראו נספח ג' לכתב התביעה). התובעים טענו לנזקים אחרים שנגרמו להם, לרבות איחור במסירת הבית בסך 60,000 ₪, עוגמת נפש בסך 100,000 ₪, שכ"ט שמאי 7,800 ₪ ובסה"כ 723,225 ₪, הוא סכום התביעה.

6. לטענת התובעים, הנתבעים רקמו קנוניה כנגדם במטרה לעשוק אותם ולהוציא מהם כספים במרמה בכך שהפרו את "חובותיהם החוקיות והמוסריות בכלל והחוזיות בפרט" (סעיף 50 לכתב התביעה). כן טענו התובעים, כי הנתבעים ניהלו עימם מו"מ בחוסר תום לב (סעיף 51 לכתב התביעה). לטענת התובעים, פעלו הנתבעים יחדיו למען הוצאת הסכום מן התובעים וגרמו בצוותא לנזק ומשכך, חייבים שניהם, ביחד ולחוד, לפצות את התובעים בגין נזקיהם.
טענות הצדדים בבקשות לעיכוב הליכים

7. בבקשות שלפני, עותרים פרץ ודסה לעכב את ההליכים שבפני
. אין חולקין, כי שני הנתבעים תומכים יתידותיהם בשני סעיפי בוררות שנקבעו בהסכם הבנייה בין פרץ לבין התובעים (שצורף כנספח ב' לכתב התביעה). אין מחלוקת, כי בהסכם שבין התובעים לבין דסה (נספח א' לכתב התביעה) לא קיים סעיף בוררות.

8. פרץ טוען, כי בהסכם בינו לבין התובעים קיים מנגנון בוררות ולפיכך יש להורות על עיכוב ההליכים ולהעביר את ההליך לבוררות. אף דסה מבקש להעביר את התובענה לבוררות ונימוקיו הם, שהוא, דסה, מסכים להתדיין באותה בוררות שתתקיים בין התובעים לבין פרץ. לטענתו, הוא הודיע על כך במכתב שהפנה לב"כ פרץ (נספח א' לבקשתו) והודעה על הסכמת דסה לבוררות הועברה לב"כ התובעים במכתב ב"כ של פרץ, עו"ד גרינפלד, מיום 17/11/09 (נספח ב' לבקשה שהגיש דסה).

9. בתגובה שהגישו התובעים מעלים הם מספר טענות; האחת נוגעת לפרשנות סעיפי הבוררות. לדידם, גדרי סמכותו של הבורר מצומצמים הם וכוללים רק "מחלוקות בשטח, בזמן אמת" (ראו: סעיף 11 לתשובתם) כך עולה, לשיטתם, גם מהסכמה בעל פה וגם מסעיף 19 לחוזה בין התובעים לבין פרץ. השנייה היא, כי הבורר עליו הוסכם פסול מלשמש בורר במחלוקות שנתגלעו בסכסוך דנן באשר איננו אובייקטיבי. כחיזוק לגרסתם טוענים הם כי הבורר הוא שהמליץ להם על דסה וכן במחלוקת שהתעוררה בשטח פעל אותו מהנדס ה לטובת המפקח. השלישית, נוגעת לבקשת דסה; התובעים טוענים, כי דסה אינו צד לחוזה הבוררות ואין הם מסכימים לצרפו להסכם הבוררות שבינם לבין הקבלן ועל כן אין זה יעיל כי הדיון יפוצל בין ערכאות שונות קרי: הבורר ובית המשפט, הן בשל העובדה כי התביעות כלפי הנתבעים השונים שלובות האחת בשניה ונובעת ממסכת עובדתית דומה והן באשר עלולות הערכאות השונות אף לבוא לידי הכרעות סותרות.

10. דסה, בתשובתו המנומקת ורבת האסמכתאות, טוען כי מכיוון שהתובעים טוענים כי הוא ופרץ שותפים למזימה, הרי אין זה מן ההיגיון לפצל בעניינם את הדיון וממילא יש להעביר את הסכסוך בכללותו לידי הבורר המוסכם.
דיון והכרעה:

11. זו לשונו של סעיף 5 (א) לחוק הבוררות :

הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

ואילו סעיף 5 (ג) לחוק הבוררות קובע כדלהלן:

"בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

12. אדון תחילה בזכותו של הנתבע מס' 1 להגיש בקשה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות מקום שאין הוא צד להסכם בוררות בין הקבלן לבין התובעים. כלום יכול צד לדיון שאינו צד להסכם בוררות לעתור בבקשה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, וזאת בהתאם לסעיף בוררות בהסכם שאין הוא- המבקש- צד לו?

13. המלומדת ס' אוטולנגי בספרה "בוררות דין ונוהל" כרך א' בעמוד 262 ו 263 קובעת, כי צד להסכם בלבד (כלשון סעיף 5) יכול לבקש עיכוב ההליכים. לא כל "צד לדיון"
יכול לעתור בבקשה לעיכוב הליכים. וכלשונה של פרופ' אוטלונגי:

"זכאי לבקש עיכוב הליכים "בעל דין שהוא צד להסכם בוררות". כלומר, רק מי שהיה צד להסכם יכול לבקש עיכוב ולא כל צד לדיון"..... מכאן נובע שבקשה לעיכוב הליכים יכול להגיש רק מי שהיה צד להסכם הבוררות או חליפו. צד ג' להסכם לא יכול לבקש עיכוב הליכים, גם אם היה מעוניין או קשור בדרך זו או אחרת בהסכם המקורי שהכיל סעיף בוררות"

ראו גם : רע"א 1903/97 - עיריית תל-אביב נ' התחנה המרכזית החדשה .תקדין עליון 97(3), 566 .

14. סבורני, כי צודקים התובעים בטענתם, לפיה בינם לבין דסה אין כל הסכם בוררות. התובעים לא התכוונו להביא הסכסוכים בינם לבין דסה בפני
בורר. משכך, אני דוחה את בקשת דסה להעביר את הסכסוך בינו לבין המבקשים לבוררות.

15. בכך לא נסתם הגולל על טענת הנתבעים להעברת את הסכסוך בינם לבין התובעים לבוררות. נותרה בעינה השאלה; האם בנסיבות העניין, ראוי להעביר את הסכסוך כולו לבוררות לאור הסכמת דסה להתדיין בבוררות או שמא, יש לברר את הסכסוך כולו בבית המשפט. אפשרות שלישית בה יכול לנקוט בית המשפט היא לפצל את הדיון באופן שהתביעה כנגד דסה תידון בפני
בית המשפט ואילו התביעה שהגישו התובעים כנגד פרץ תידון בפני
הבורר. אדון, אפוא, בבקשת פרץ, כאשר אני מתעלם, לעת עתה, מטענות התובעים הנוגעות לזהות הבורר ולגדר סמכותו.

16. "הנטיה לעולם תהיה לכבד הסכם בוררות ולא לסכלו" (ע"א 331/89 השקעות וניהול בתי מלון מ. קסוטו בע"מ נ' מלון רם ירושלים פ"ד מה(1) 871,873). יחד עם זאת, לבית המשפט נתון שיקול דעת באם להעביר סכסוך לבוררות ויכול הוא שלא לעשות כן חרף קיומו של הסכם בוררות במידה ומצא "טעם מיוחד" לעשות כן. (ראו סעיף 5 (ג) הנ"ל לחוק הבוררות).

17. לטענת התובעים, העברת הסכסוך בין התובעים לבין דסה לבוררות עלול ליצור פיצול דיון בסכסוך, שהטענות בו שלובות והדבר עלול לגרור קביעות סותרות שתקבענה ע"י שתי הערכאות. כמו כן, טוענים התובעים שכל אחד מן הנתבעים עלול לטעון כי האחר הוא אשר קיבל את הכספים ששילמו התובעים ואף עלול כל אחד מן הנתבעים לשלוח הודעות צד ג' כנגד משנהו ובכך יווצרו כפל הליכים וכפל הוצאות. מאידך טעונים הנתבעים כי שניהם מסכימים לבוררות ועל כן ראוי כי ההליך, כולו, ידון בבוררות.

18. מקרה דומה נידון ברע"א 985/93 אלרינה אינווטסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס בע"מ פ"ד מח(1) 397). באותו

פסק דין
נידון מקרה שבו הוגשה תביעה כנגד מספר נתבעים כאשר ההסכם שבו נכלל סעיף בוררות נכרת בין התובעת לבין אחת הנתבעות. כל יתר הנתבעים הסכימו לבירור הסכסוך בבוררות. בית המשפט דן באם פיצול הדיון יכול לשמש "טעם מיוחד" כמשמעו בסעיף 5 (ג) לחוק הבוררות. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע מבחן דו שלבי לקביעת קיומו של "טעם מיוחד" המונע העברת הסכסוך לבוררות וכלשון בית המשפט:

"השאיפה לריכוז התביעות בהליך אחד, אינה בנסיבות דנא, חזות הכל ואין בה לבדה לשמש "טעם מיוחד" שלא לעכב את ההליכים. סבורני כי עד שאנו באים ליישם שאיפה זו, עלינו לקיים מבחן דו-שלבי.
ראשית, לבחון את "הנחיצות הדיונית", דהיינו, אם צורף לתובענה מי שאינו צד להסכם הבוררות, צירוף של אמת, או רק כדי שיהא בידי התובע עילה להתחמק מהתחייבותו ליישב את הסכסוך בבוררות (ספרה של פרופ' ס. אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל, מהדורה שלישית מורחבת, בעמ' 138). בשלב השני תבחן "הנחיצות המהותית", שבקיום הליך אחד בבית המשפט כנגד הנתבעים כולם. דהיינו, אם חיוני הוא, כדי שיהא בידי התובע לזכות בסעד אפקטיבי, כי הדיון לא יפוצל ויתנהל כמקשה אחת.
אם עולה החשש כי פיצול הדיון ישאיר את התובע חסר סעד, על אף שיזכה באחד ההליכים, משום שעלולים להקבע בהליך האחר ממצאים, מסקנות, או תוצאות סותרים, - כי אז תקנת הציבור מחייבת שלא תגרם למתדיין תוצאת תיקו אשר כזאת.

ראו גם :
- רע"א 3873/09 - עו"ד רחל בכר נ' מושב מצליח (טרם פורסם- ניתן ביום 7/9/2009)
- אוטלונגי בספרה הנ"ל בעמ' 302-306.

19. אבחן, אפוא, טענות הצדדים בהתאם למבחן הדו שלבי אותו התווה בית המשפט העליון. באשר לנחיצות הדיונית נראה, כי צירוף הנתבע מס' 1, דסה, הוא "צירוף אמת" ולא נועד בכדי להביא להתחמקות מהתחייבות התובעים ליישב את הסכסוך עם פרץ בבוררות. כאמור, בכתב תביעתם של התובעים נטען, כי דסה היה אמור להיות מפקח ובדיעבד התברר לתובעים כי הוא רקם קנוניה למען הוצאת כספים מן התובעים ואף קיבל כספים שהיו אמורים להיות מועברים לפרץ בגין עבודתו. בכך, כך לטענת התובעים, הפר דסה את הסכם הפיקוח הפרה יסודית, נטל כספים לעצמו, רוקן את קופת הפרוייקט, וגרם לפרץ "קשיים תזרימיים" שהביאו לביצוע עבודה לקויה ולנזקים להם טוענים התובעים (ראו טענות התובעים בסעיפים 25, 49, ו – 50 לכתב התביעה). משמע- צירוף דסה כנתבע אינו טכני, כי אם מהותי ולא השתכנעתי, כי צירופו הוא ניסיון להתחמק מסעיף הבוררות בין התובעים לבין פרץ.
20. מסקנתי זו מקבלת חיזוק מטענות הנתבעים במסגרת הליך אחר שהתנהל בפני
(שתי בקשות שהגישו התובעים לביטול עיקולים זמניים). באותו הליך (אליו הפנה דסה בתשובתו לתגובה- ראו לדוגמא סעיף 4 לתשובה לתגובה) עולה, כי צירוף דסה הוא "צירוף אמת" שכן אף לפרץ טענות קשות לגבי התנהלות דסה. פרץ הודה, כי דסה הוא ש"תפר את העסקה, הכין את החוזה,את כתב הכמויות את המחירים, הכל" (עמוד 18 שורות 18 ו- 19 לפרוטוקול הדיון בבקשות לעיקולים זמניים) ושהוא- פרץ, קיבל 120,000 ₪ כאשר יתרת הכסף, ניתן לדסה (שם, שורה 29) וכי פרץ הוציא לדסה תלוש משכורת לצורך תשלום קומסיון ((עמוד 19 שורות 11 ו- 12) וכי 370,000 ש"י נותרו בידי דסה (שם בשורה 19). הנ"ל מוכיח כי צירוף דסה, כאמור, אינו צירוף טכני.

21. השאלה השניה, שעלי לבחון, היא קיומה של "נחיצות מהותית"- היינו האם קיים צורך בקיום הליך אחד כנגד כל הנתבעים. לעניין זה באתי לכלל מסקנה, כי קיימת נחיצות מהותית שההליך ידון בפני
ערכאה אחת. הטענות כנגד הנתבעים הן טענות שלובות. התובעים טענו, כי הנתבעים רקמו מזימה להוציא כסף מן התובעים, זוג עולים חדשים, לצורך הוצאת כספים וחלוקתם לאחר מכן. מכתב התביעה ומהדיון שהתנהל בפני
בבקשה לעיקולים ומבלי לקבוע מסמרות בשלב זה לגבי טענות הצדדים ההדדיות, עולה, לכאורה, כי פרץ טוען שהוא הוציא לדסה המפקח תלוש שכר. כן עולה, מטענות פרץ, כי דסה נטל כספים מעל הסכום המגיע לו על פי ההסכם בינו לבין התובעים. מן האמור עולה, כי לא ניתן להפריד את הטענות כנגד דסה מן הטענות כנגד פרץ וכל ערכאה שתדון בסכסוך אמורה לשמוע את כל הטענות כמכלול ולהכריע בטענות התובעים כנגד כל אחד מן הנתבעים. קיימת אפשרות , אפוא, כי פיצול הדיון, יביא להכרעות סותרות. פיצול הדיון יביא לבזבוז זמן שיפוטי מאחר ואותה מסכת עובדתית תוכרע פעמיים.

22. טעם אחר המצדיק בירור המחלוקת בפני
בית המשפט הוא שנתבעים עלולים לשלוח, האחד כלפי משנהו, הודעות צד ג' . פרץ כבר טען חלק מטענותיו כנגד דסה כאשר העיד (בהליך הבקשה למתן עיקולים זמניים) כי חלק ניכר מן הכסף שהיה מיועד לו נמצא בידי דסה ועל כן עלול פרץ לשלוח הודעת צד ג' כנגד דסה. אף דסה עלול לעשות כן באשר הנזקים הנטענים הם נזקים שנגרמו בגין עבודות בנייה.

23. טעם אחר המצדיק הותרת הסכסוך בפני
בית המשפט ולא להעבירו לבוררות הוא טיב הטענות שמעלים הצדדים האחד כלפי משנהו. אין מדובר בסכסוך הנסוב על ליקויי בנייה בלבד. משכך, וכאשר אין הסכם בוררות בין התובעים לבין דסה, איני סבור, כי ראוי, לאור הטענות שמעלים התובעים כנגד דסה, לברר טענות אלה בבוררות. העדר הצדקה לפיצול הדיון, תומכת דווקא בבירור הסכסוך בבית המשפט.

24. בנוסף, התובעים מעלים שני נימוקים נוספים, אשר מצדיקים, לשיטתם, דחיית הבקשה לעיכוב הליכים; האחד הוא, שגדרי סמכות הבורר מצומצמים ואינם מאפשרים העברת הסכסוך לבוררות הואיל והסכם הבוררות אינו ברור. הטענה השנייה היא, כי מדובר בבורר שמזוהה עם הנתבעים ואינו יכול לפסוק בסכסוך באובייקטיביות.

25. סבורני כי הוראות הסכם הבוררות אינן ברורות דיין. יש בכך, כטעם נפרד ולמצער כשהוא מצטרף לנימוקים אותם מניתי עד כה, כדי להצדיק דחיית בקשת התובעים. לשם דיון בטענה זו אביא לשונם של שני סעיפים הבוררות האמורים בהסכם:

סעיף 12 להסכם: שכותרתו "בורר דן יחיד":

" בורר דן יחיד יהיה יצחק מייזל מהנדס הבית אשר יהיה מוסמך להכריע בכל עניין שנמסר להכרעתו על פי הוראות הסכם זה ובכל חילוקי דעות מקצועיים בין הצדדים, ובכל דבר הכרוך בביצוע העבודה על פי הסכם זה והתאמתו לתוכנית ולמפרט"

סעיף 19.1 להסכם: שכותרתו "בוררות":

"הצדדים מסכימים, כי כל חילוקי הדעות שיתגלעו ביניהם בקשר להסכם זה, פירושו, כריתתו, ביצועו וכל הנובע ממנו, למעט חילוקי דעות לגביהם נקבע בהסכם זה כי ימסרו להכרעת המהנדס כבורר דן יחיד, על פי חוק הבוררות"

סעיף 19.4 להסכם: שכותרתו "בוררות":

"פניה למהנדס המכריע או למפקח לא תהווה עילה לקבלן להפסיק או להאיט ו/או לעכב ביצוע העבודה"

26. הלכה פסוקה היא, שאי בהירות ביחס להסכם הבוררות מצדיקה סירובו של בית המשפט להיעתר להעברת סכסוך לבוררות (ע"א 270/75 "רמד" בע"מ נ' חברת ווסטצ'סטר בע"מ פ"ד כט(2) 813 וכן אוטולנגי, לעיל, 287). עיון בשני סעיפים אלה מעלה, כי קיימת אי בהירות באשר לכוונת הצדדים. לא ברור משני הסעיפים אם הבורר האמור בסעיף 19 הוא הבורר עליו הסכימו הצדדים בסעיף 12 ואם המדובר באותו בורר, מדוע היה צורך בשני סעיפים? בנוסף, אם המהנדס האמור בסעיף 19.4 הוא הבורר האמור בסעיף 12 מדוע נוקט סעיף 19.4 בלשון "מהנדס מכריע" ולא בלשון "בורר"? ועוד, עיון מעמיק בסעיף 19.1 מעלה, כי הושמטו ממנו חלקים שלעולם לא נדע מהם. מבחינה תחבירית, חסר בסעיף חלק ההמשך למשפט "וכל הנובע ממנו" חלק שהיה אמור להופיע לאחר פסקת ההחרגה. בנוסף לא ברור- מהם הסכסוכים המוחרגים ("למעט חילוקי דעות לגביהם נקבע בהסכם זה כי ימסרו להכרעת המהנדס כבורר דן יחיד"). האם הכוונה למנגנון ההכרעה האמור בסעיף 12 ואם זו הכוונה, באילו סכסוכים מוסמך הבורר לדון בהתאם לסעיף 12 להסכם. המסקנה, היא שבפני
נו שני סעיפי בוררות לא ברורים. מדובר אפוא בטעם המצדיק לבדו דחיית הבקשה לעיכוב הליכים ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא מצטרף לטעמים האמורים לעיל.

27. באשר לטענה, כי המהנדס אינו אובייקטיבי, אני מוצא עצמי פטור מלדון בטענה זו, הואיל ואילו הייתי מגיע למסקנה כי מן הדין להעביר את ההליך לבוררות, לבית המשפט היתה סמכות למנות בורר אחר.

28. מכל המקובץ עולה, כי דין שתי הבקשות לעיכוב ההליכים והעברת הסכסוך לבוררות להידחות. הנתבעים יגישו כתבי הגנה מטעמם תוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו.

29. כל אחד מן המבקשים (הנתבעים) ישלם לתובעים בגין שכ"ט עו"ד והוצאות ניהול שתי הבקשות, סך 1,500 ₪ ומע"מ בגינו.
ניתנה היום, י' שבט תש"ע, 25 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בחדרה

25 ינואר 2010
ת"א 8569-10-09 דש ואח' נ' דסה ואח'
1 מתוך 9








א בית משפט שלום 8569-10/09 דבורה דש, גדעון הק נ' חיים דסה, מרדכי פרץ (פורסם ב-ֽ 25/01/2010)