פסקי דין על שמש מאיר אהרון | פסקי דין על שמש חיה רחל | פסקי דין על נאירנר בנימין | פסקי דין על נאירנר שרה |

1076/08 הפ     25/01/2010




הפ 1076/08 שמש מאיר אהרון, שמש חיה רחל נ' נאירנר בנימין, נאירנר שרה








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



25 ינואר 2010

ה"פ 1076/08 נאירנר בנימין
ואח' נ' שמש מאיר ואח'

ה"פ 1099/09 שמש מאיר ואח' נ' נאירנר בנימין
ואח'






בפני

כב' השופט
מגן אלטוביה


מבקשים (בה"פ 1099/09
ומשיבים בה"פ 1076/08)

1. שמש מאיר אהרון
2. שמש חיה רחל

באמצעות ב"כ, עו"ד שמריה מלכה


נגד


משיבים (בה"פ 1099/09
ומבקשים בה"פ 1076/08)

1. נאירנר בנימין

2. נאירנר שרה

באמצעות ב"כ, עו"ד חיים סוכוצ'בסקי





פסק דין


1.
עניינה של החלטה זו בהכרעתן של בקשה לאישור פסק בוררות אשר הדיון בה אוחד עם הבקשה לביטולו. במוקד הבקשות החלטת דייני "בית דין צדק בני ברק" בראשות הרב קרליץ ("הבוררים" או "בית הדין") מיום 24.3.08. כמצוות סעיף 28 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 ("החוק") משהוגשה בקשת ביטול ונדחתה "יאשר בית המשפט את הפסק במידה שלא בוטל או כפי שהושלם או תוקן". לפיכך, תכונה בקשת הביטול (ה"פ 1099/09) "הבקשה" ובהתאם יכונו מגישיה "המבקשים".



עוד יצוין כי ההחלטה נשוא הליך זה ניתנה לאחר שתי החלטות קודמות שניתנו על ידי בית הדין במסגרת הניסיון ליישב את הסכסוך שנתגלע בין הצדדים בבוררות. משכך, ולאור טענות הצדדים יש לפרוש תחילה את המסכת העובדתית בקשר עם הסכסוך והחלטות הבוררים.
רקע עובדתי
2.
ביום 6.3.07 נכרת בין בני הזוג שמש ("המבקשים" או "שמש" או "המוכרים") לבני הזוג נאירנר ("המשיבים" או "נאירנר") "זכרון דברים לקניית דירה והסכם" ("זכרון הדברים") בו הוסכם כי:

"אנו החתומים מטה המוכרים (שמש – מ.א.) ... מתחייבים למכור את הדירה שבבעלותינו ... וכן הקונים הנ"ל (נאירנר- מ.א.) מתחייבים לקנות את הדירה ... וכל זה מותנה באם ניתן להשיג אישור העברת בעלות ואישור רישום וכדומה ... ובמידה יסודר הפרטים (כך במקור – מ.א.) מתחייבים שני הצדדים לעשות חוזה בתוך שבועיים מהיום ... מאחר וההסכם נעשה ללא עורך דין, הפרטים המדויקים יהיו בהתאם להסכם עם העורך דין שיבחר מצידם של המוכרים" (נספח א' לבקשה).

3.
מזיכרון הדברים עולה כי המחיר המוסכם יעמוד על סך של 112,750$ וכי במעמד חתימת ההסכם שולם סך של 300$. יצויין כבר כעת כי להפרשי השערים בשערו היציג של הדולר, כמו גם לעליית ערך הדירה בשוק, תהא השפעה על השתלשלות הדברים. זאת לאור פערים משמעותיים בתמורה השקלית העתידה להתקבל מהמחיר המוסכם שנקבע בדולרים לעומת מחיר השוק. לפיכך לטענת נאירנר, אף שהתניה המסייגת את קיום העסקה בהשגת אישורי הזכויות נועדה להגן עליהם כרוכשים ונבעה ממצגם של שמש כי רישום הזכויות בדירה על שמם לא הושלם בגין חוב לרשות המקומית, עשו המוכרים שימוש בסייג זה כדי לסכל את השלמת העסקה וחתימת הסכם המכר, במטרה למכור את הדירה במחיר גבוה יותר. בדיעבד התברר, כך לטענת נאירנר, כי החוב לרשויות עמד על סך של כ-2,000 ₪ בלבד.

4.
הואיל ולטענתם הסתמכו על זכרון הדברים המבטיח להם את רכישת הדירה, מכרו נאירנר ביום 28.3.07 את דירתם בקרית ספר (חוזה המכר, נספח ג' לתשובה). מנגד, המוכרים סירבו להכיר בתוקפו של זכרון הדברים ולחילופין סברו כי לאור ניסוחו הם רשאים לחזור בהם ממנו. הצדדים החליטו ליישב את הסכסוך שנתגלע ביניהם באמצעות בוררות בפני
דייני בית הדין. ביום 9.7.07 התקיים דיון בפני
הבוררים בו שטח מר שמש את טענותיו בכתב ולשיטתו "זכרון הדברים שנעשה הינו בכפוף להחלטתי בלבד בכל תנאי החוזה" (נספח ב' לבקשה). בין דרישותיו לכריתת הסכם מכר מציין מר שמש כי חתימת החוזה תתבצע בתוך שבועיים מיום הסדרת אישור העברת הזכויות בדירה; תשלום בסך 100,000$ ביום חתימת החוזה; תשלום היתרה במועד מסירת החזקה; וקביעת מועד מסירת החזקה לאחר 24 חודשים מיום חתימת החוזה.

בהמשך המסמך שהגיש לבוררים מסביר מר שמש את דרישתו לקבל כ-88% מהתמורה במעמד החתימה, אף שמסירת החזקה תתרחש רק כשנתיים לאחריו בכך ש"הסכום הנדרש ביום החוזה הינו תנאי בסיסי לביצוע העסקה מכיוון שפחות מזה אין ביכולתי לממש את הכסף". ובהמשך לדבריו "באם הקונה אינו מסכים לזה שתנאי זכרון הדברים הינם בכפוף להחלטת המוכר אזי התברר למפרע שלא היה מצד הקונה גמירות דעת לזכרון הדברים". מפרטיכל הדיון בפני
הבוררים ניתן ללמוד מפיו של מר שמש כי: "אשתי לא רצתה לחתום בגלל המחיר הנמוך. הדירה הוצעה ב-118, וירידת הדולר, ואמרתי לה נקבל את זה בשכירות" (נספח ח' לתשובה, שורות 11-12). היינו, השכרת הדירה לשנתיים (בין מועד חתימת הסכם המכר ובין מועד המסירה) תניב למוכרים הכנסה אשר תעלה למעשה את התמורה מ"מכירת הדירה".
5.
הזוג נאירנר, המשיבים, יוצגו בדיון הנזכר באמצעות עו"ד. לטענת המבקשים, במהלך הדיון נשאל ב"כ המשיבים על ידי הבוררים האם זיכרון הדברים תקף לפי חוקי המדינה והוא השיב על כך בחיוב (פסקה 10 לבקשה, ראה גם עמ' 15 לפרטיכל הדיון בהליך זה, שורות 7-14). ביום 20.8.07 פרסמו הבוררים את פסק דינם בו קבעו:

"זכרון הדברים כפי שנחתם בין הצדדים, הרי הוא מחייב את הצדדים לקיימו, כפי שפשט המנהג בבתי הדין בזמנינו לפסוק כן, בפרט שהיה מתן מקצת מעות. ולהרבה פוסקים החוזר בו, יש עליו מי שפרע; טענת הנתבעים שהעסקה מותנית במסירה אחר שנתיים כשהתשלום מראש, נדחית; על הצדדים לחתום חוזה תוך שבועיים מיום קבלת פס"ד זה. החוזה יערך על ידי עו"ד שיבחרו המוכרים, כמופיע בזכרון דברים, ועל פי תנאי תשלום המקובלים בעסקה מסוג זה. על החוזה לקבל אישור בית הדין לפני חתימתו" ("פסק הבוררות הראשון", נספח ג' להמרצה).

6.
שמש לא הצליחו להעביר את הזכויות על שמם בפרק הזמן שקצבו הבוררים לחתימת החוזה והצדדים חלוקים האם העיכוב בהשגת אישור הזכויות נבע מהתנהלותם של המוכרים או שמא מסיבות שאינן תלויות בהם. כך או כך חוזה המכר לא נחתם. בתוך כך, שלחו שמש מכתב לבוררים בו שטחו טענות נוספות וביקשו "לבדוק את הטיעונים החדשים" וכן "לנסח את הפסק בצורה ברורה" (נספח ד' להמרצה). ביום 13.11.07 הודיע מזכיר בית הדין לשמש בשמם של הבוררים כי "אחר העיון במכתבכם אין ביה"ד רואה מקום לשנות את פסק הדין. והוא עומד בתוקפו" (נספח יא' לתשובה).

7.
על אף האמור, ביום 7.2.08 זומן מר נאירנר ל"ברורי דברים" ליום 18.2.08 בפני
בית הדין. בזימון לדיון נכתב כי "הדיון ביוזמת הנתבע, שיש לו טיעונים חדשים" (נספח יב' לתשובה). עם זאת, ארבעה ימים בטרם הדיון ביקש מר שמש לדחות את מועד הדיון הואיל ו"כנראה שלא אוכל להודיע" (נספח יג' לתשובה). למפרע התברר כי באותו היום חתמו הזוג שמש על חוזה למכירת דירתם לצד ג' – ה"ה קונצקי ואזרד ("קונצקי", חוזה המכר, נספח ח' לבקשה). לגרסת שמש הדברים כלל אינם קשורים זה בזה שכן "בדרך כלל עושים דיון ב-18:00 וחתימת החוזה היתה ב-23:00, כך שאין קשר" (עמ' 8 לפרטיכל, שורה 16).

8.
בטענות שמש שהוגשו בכתב לבית הדין לקראת דיון נוסף בפני
הבוררים שנקבע ליום 26.2.08 נאמר כי "הייתי בטוח שהבית דין יפסוק שזכותי לבקש שנתיים שכירות מאחר ולא סוכם אחרת, ואז הקונה יבטל את העסקה ואתבע אותו בקנס ביטול, אך לכתחילה זה היה כוונתי בדבריי בדיון" (נספח ו' להמרצת שמש). באותו היום פוסק בית הדין בין השאר כי:

"זכרון הדברים שנחתם בין הצדדים ... הינו בר תוקף ... על כל המשתמע מכך; על הצדדים לחתום על הסכם מכר ביניהם בתוך 14 יום ...; תוך 90 יום מיום חתימת החוזה, על הנתבע למסור את החזקה בדירה לידי התובע, כנגד תשלום כל יתרת התמורה, בכפוף להסרת שעבודים של המוכר להמציא; ... לאור הנ"ל פוסק בית הדין גם כי חל איסור גמור על הנתבע לבצע עסקה סותרת לאמור ב

פסק דין
זה;
ניתן לממש פס"ד זה ברשויות המתאימות וכן לרשום הערה או עיקול על הנכס" ("פסק הבוררות השני", נספח טז לתשובה).

יומיים לאחר מכן, ביום 28.2.08 ביקשו נאירנר בה"פ 282/08 מתן תוקף של

פסק דין
לפסק הבוררות השני ובו ביום הוגשה בקשה למתן צו עיקול שיאפשר את ביצועו. ביום 9.3.08 הגישו המבקשים בקשה לביטול צו העיקול הזמני וביום 16.3.08 ביקשו בה"פ 326/08 את ביטול פסק הבוררות השני.

9.
משנודע דבר מכירת הדירה לצד ג' התקיים ביום 11.3.08 דיון נוסף בפני
הבוררים. ערב הדיון מינו המבקשים את אחיו של מר שמש ואת הטוען הרבני, מר אריה גרליץ, לייצגם בפני
בית הדין (העתק ייפוי הכח, נספח כ' לתשובה). יצוין כי ב"כ של קונצקי, עו"ד שמעון שגיא נכח אף הוא בעת הדיון בפני
הבוררים. בדיון זה נקבע כי "הדירה נקנתה כעת ב-560,000 ונאירנר קנה בזמנו כשהדולר היה 4.22 ב-6.3.07 ב-112,750$ שזה בשקלים 476,030 ₪ אם כן ההפרש 83,970 ₪ יקבל נאירנר וזה יופקד בביה"ד לאלתר, ויינתן לנאירנר לאחר סילוק העיקול" (פרטיכל הדיון, נספח יח' לתשובה, שורות 28-30). למחרת הדיון כותב עו"ד שגיא לבוררים כי למרות שנסע עם אחיו של מר שמש לביתו במטרה שיחתום על הוראה להעברת הפרש התמורה, סירב מר שמש לחתום על ההוראה הנזכרת.

10.
ביום 24.3.08 הגיע אחיו של מר שמש בלווית ב"כ קונצקי לדיון בפני
הבוררים. לטענת המבקשים, סברו כי בדיון זה ידונו הבוררים רק בעניין ביטול העיקול ולכן לא נכח מר שמש עצמו בבית הדין (סעיף 32 לתצהירו). במהלך הדיון העיד כי "באמת לא כמו שזה נראה, שרק בגלל זה ... אלא בעקבות שפחדתי להגיע לבית הדין שהרגשתי שהם שונאים אותי, אמרתי אולי כשאחי יגיע אולי ישמעו אותו" (עמ' 12 לפרטיכל, שורות 1-3). בסופו של הדיון קובעים הבוררים ב

פסק דין
נוסף המתייחס לסיטואציה "החדשה", בה צד ג' (קונצקי) רכש את הדירה, בין השאר, כי:

"יש לקיים את העסקה שנחתמה בין הרוכש לנתבעים, המחיר ברכישת הדירה כמופיע בחוזה הרכישה הוא סך 560,000 ₪; מאחר ועל פי פסק הדין הנ"ל (פסקי הבוררות הקודמים – מ.א.) התובעים זכאים לרכישת הדירה, והואיל וערך הדירה בעת זכרון הדברים שנחתם בין התובעים לנתבעים עמד על סך 476,030 ₪ קובע ביה"ד כי את היתרה יקבלו התובעים" ("פסק הבוררות השלישי", נספח יט' לתשובה).

הבוררים קובעים כי על שמש לשלם לנאירנר מתוך התמורה שקיבלו מקונצקי סך של 83,970 ₪ המהווה את ההפרש בין המחיר המוסכם בזכרון הדברים ובין המחיר החוזי שנקבע עם הרוכשים "החדשים" וכי רק לאחר הסדרת תשלום זה יוסר העיקול.

11.
מספר ימים לפני הדיון בבית המשפט בעניין פסק הבוררות השני, ביום 11.11.08, הבהירו הבוררים כי "מאחר וקיים צד ג' שרכש את הדירה בתום לב [אע"פ שלא היתה לביה"ד סמכות כלפיו] אי אפשר לבצע במילואו את פסק הדין הראשון, אך בכדי לקיים את רוח פסק הדין נקבע כי שמש ישלם לנאירנר את ההפרש במחיר הדירה בסכום של 83,970 ₪. יש לציין כי הסכום שנקבע בפסה"ד הוא הפיצוי המינמלי המגיע למשפ' נאירנר לאור הנזק הרב שנגרם להם. אשר על כן יש לראות את כל פסקי הדין שניתנו על ידינו בעניין כמקשה אחת ולהתנהג על פיהם" (נספח כב' לתשובה, ההדגשות אינן במקור).

12.
בתאריך 16.12.08 הגישו המשיבים בהליך זה בקשה לאישור פסק הבוררות השלישי. לפיכך בדיון בעניין פסק הבוררות השני, מיום 16.3.09 קובעת כב' השופטת ברון כי:

"בקשת האישור השניה אינה מתיישבת עם בקשת האישור הראשונה, שכן פסק הבוררות מיום 24.3.08 נותן תוקף לעסקת המכר שבין שמש לבין הצד השלישי וממילא לא ניתן עוד לאכוף את זכרון הדברים ... ומשבחרו נאירנר להגיש את בקשת האישור השניה ובכך ביקשו לאכוף את פסק הבוררות מיום 24.3.08 אין עוד מקום לבקשת האישור הראשונה ואני מורה על מחיקתה. במצב דברים זה וכפי שהסכים ב"כ שמש, גם אין עוד מקום לבקשת הביטול הראשונה, ומשכך אני מורה גם על מחיקתה של זו" (עמ' 10 לפרטיכל הדיון, שורה 23 ואילך, נספח יז' לתשובה).

13.
כאמור, עניינה של הכרעה זו כאמור בה"פ 1076/08, בה ביקשו נאירנר את אישורו של פסק הבוררות השלישי, אשר הדיון בה אוחד יחד עם ה"פ 1099/09, בה ביקשו שמש את ביטולו.
טענות שמש

14.
בני הזוג שמש מלאי טענות כרימון כנגד ניהולו של הליך הבוררות, תוכנו של פסק הבוררות וניהול ההליך לאישור פסק בוררות זה. לטענתם, לא ניתן לדון באישורו של פסק הבוררות השלישי במנותק משני פסקי הבוררות שקדמו לו. לשיטתם, הואיל והבקשה לאישור פסק הבוררות השני נמחקה יש לבטל את הסכם הבוררות כולו.

15.
לטענת המבקשים, הסכם הבוררות נכרת תחת "אילוץ כפיה ואיום" ולדבריהם "לא רצו יותר להגיע לבית דין זה לאחר שראו את הנעשה להם בפסק הדין הראשון מתאריך 20.8.07, אך הגיעו בכדי לא להיות מוחרמים בקהילה" (פסקה 47 לסיכומי המבקשים). המבקשים הוסיפו וטענו כי הרגישו שבית הדין נוטה לטובת המשיבים הן בשל היכרות מוקדמת והן בשל שיחה שניהלו הדיינים ביידיש "שפה אשר אינה מוכרת למבקשים עקב היותם מעדות המזרח". אישוש לגרסתם מוצאים המבקשים גם בלשונו של פסק הבוררות השלישי הקובע כי: "יש להצטער על התנהגות מבישה זו שלאחר קבלת סמכות ביה"ד בוחרים הנתבעים (שמש, אשר נתבעו בבוררות בפני
בית הדין – מ.א.) להתעלם מכל פסקי הדין שנתנו בית הדין". המבקשים ציינו גם כי לא ניתנה להם הזדמנות לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם בפני
הבוררים.

16.
עוד נטען כי הסמכות לבוררים ניתנה אך ורק לעניין תוקפו של זיכרון הדברים ובודאי שלא היה בסמכות בית הדין להטיל על המבקשים "קנסות". לשיטת המבקשים, הסכם הבוררות נכרת במרמה ו"לא נכנס לתוקף למרות חתימתו" הואיל והמבקשים ניהלו הליך לביטול צו זמני שניתן על ידי הבוררים במסגרתו הכפישו את דרך התנהלות הבוררות ולדבריהם הליך זה "כמוהו כהכרזה על העברת הבורר מתפקידו" (פסקה 51 לסיכומי המבקשים).


17.
המבקשים סבורים כי התוצאה אותה קבעו הבוררים, היינו "מכירה רעיונית" משמש לנאירנר ומהם לצד ג', תוך שנאירנר זכאים להפרש המחירים, הינה תוצאה לא חוקית. זאת הואיל ולא ייתכן שנאירנר "ימכרו" את הדירה מבלי לדווח על כך לרשויות המס. תוכנו של הפסק, כך לשיטת המבקשים, גם נוגד את תקנת הציבור, בין היתר משום שלשיטתם לא ייתכן שהפרת זכרון הדברים תגרור חיוב בסך 83,790 ₪. יתרה מזו, לטענת שמש בשטר הבוררות הוסכם כי הבוררים יפסקו בהתאם לדין והבוררים לא עשו כן שהרי, לטענתם, זכרון דברים שלא נקבע בו מועד תשלומים ומועד מסירת חזקה אינו תקף.

18.
לטענת שמש, נאירנר השתהו בפני
ה לבית המשפט הן לאחר פסקי הבוררות הראשונים והן לאחר פרסום פסק הבוררות השלישי "ובכך השתמשו בשימוש לא נאות בזכות התביעה ובציפייה הלגיטימית של נתבע שלא להיתבע" (כך במקור בפסקה 39 לסיכומי המבקשים).
טענות נאירנר
19.
לאחר שהמשיבים חזרו על טענתם המקדמית שהוכרעה כי בקשת ביטול פסק הבוררות הוגשה בחלוף הזמן הקבוע בסעיף 27(א) לחוק ומשכך דינה סילוק על הסף, דחו המשיבים לגופם של דברים את טענות המבקשים. נאירנר הדגישו כי הבוררים פעלו בהתאם לסמכותם, כפי שזו הוקנתה להם על ידי הצדדים בשטר הבוררות. לשיטתם, בניגוד לטענות המבקשים, ניתן להם יומם בפני
בית הדין. יתרה מזו, הבוררים הפגינו אורך רוח כלפי המבקשים אשר פעלו בניגוד מוחלט להוראותיהם, זאת אף שמר שמש ניסה להניא אותם מפסיקתם בין במכתבים להבהרת הפסק ובין בפגישה שערך בלוויית בני משפחתו עם אחד מהבוררים (עמ' 7 לפרטיכל, שורות 17-18; עמ' 8 לפרטיכל, שורות 19-20).

20.
המשיבים דוחים את הטענה כי הבוררים שינו את פסקי הבוררות בצורה מהותית וכן את הטענות אודות העברת הבורר מתפקידו אשר כלל לא הועלתה במהלך הליך הבוררות בבית הדין ולדבריהם "חוק הבוררות קובע דרכים לפיהם מועבר בורר מתפקידו ולמבקשים שמורה היתה הזכות החוקית לעשות שימוש בדרכים אלו" (פסקה 35 לסיכומי המשיבים). ביחס לטענת המבקשים כי מעובדות שלא יוכלו לפרט עולה כי הבוררים התמנו שלא כדין, נטען כי ל"טיעונים עלומים ונסתרים אלה" לא יוכלו המשיבים להגיב.

21.
אשר לתקנת הציבור סבורים המשיבים כי דווקא התנהלותם של המבקשים אשר התנערו מהחלטת הבוררים ומכרו את דירתם לצד ג' עומדת בניגוד לתקנת הציבור, ובודאי שאין בתוכן פסק הבוררות כדי לפגוע בתקנת הציבור.
דיון והכרעה

22.
בפתח הדברים אעיר כי כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 13.7.09 ושלא בלי היסוס נדחתה הטענה כי אין להזדקק לבקשת הביטול אשר הוגשה בחלוף המועדים הקבועים לכך בחוק. זאת בין השאר לאור התנהלותם של המשיבים ומיתר הטעמים המיוחדים שפורטו בהחלטה (עמ' 3-4 לפרטיכל). לפיכך, יש לבחון האם עומדת למבקשים מי מהעילות המנויות בסעיף 24 לחוק להתערבות בפסק דינם של הבוררים. סעיף זה קובע כי:

"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

(1)
לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;
(2)
הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין;
(3)
הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
(4)
לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
(5)
הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו;
(6)
הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן;
(7)
הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;
(8)
הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;
(9)
תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
(10)
קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד".
יודגש כי בדעת רוב מפיו של כב' השופט דנציגר נקבע כי עילות אלו "יש לפרש באופן מצמצם ודווקני" (רע"א 9060/04 טפת נבו נ' אליעזר כאשי ואח', תק-על 2008(1) 670 (2008)).

23.
בפתח הדברים אדגיש כי את בחירת בית דינו של הרב קרליץ כמוסד הבוררות בפני
ו יתדיינו הצדדים בחרו המבקשים או למצער נבחר מותב זה בהסכמת המבקשים ולאחר בירור מעמיק: "הכלל הוא שהולכים אחר הנתבע. עלו כל מיני הצעות, היה מו"מ ארוך לאיזה בי"ד ללכת. הבנתי שהוא (מר שמש – מ.א.)

עשה המון שיעורי בית, הביא שמות של דיינים, ובסופו של דבר הלכנו לבית הדין של בני ברק" (עמ' 17 לפרטיכל, שורות 1-3). בשטר הבוררות שנחתם בידי הצדדים הוסכם על ידם כי:

"אנו החתומים מטה מקבלים עלינו לקיים ככל שיפסקו עלינו הרבנים ... (להלן: הבד"צ), בדבר כל הסכסוכים שבינינו והתביעות שיש לכל אחד מאיתנו הח"מ על חברו בעניין קיום עסקה ע"ב זכרון דברים שנחתם וכל הסכסוכים הנובעים ו/או הקשורים ו/או המסתעפים מהענין הנ"ל, והרינו מתחייבים לשלם כל מה שיחייבו הבד"צ ... הכל לפי ראות עיניהם הנראה להם מצד הדין ... הרשות בידי הבד"צ להוציא צוים, סעדים, הוראות, החלטות ופסקי דין מכל מין וסוג שהוא, לרבות חלקיים ו/או זמניים ו/או פסקי דין ביניים כפי ראות עיניהם, ולרבות החלטות על דרכי אכיפתם וביצוע בעין ... ורשאים הבד"צ להוציא צוים, סעדים, הוראות, החלטות ופסקי דין מכל מין וסוג שהוא אפילו לאחר זמן מופלג מאוד מהדיונים" (נספח ו' לתשובה).

24.
לטענת המבקשים נאלצו בכפיה לחתום על שטר הבוררות: "הם איימו עלי שאם בעצם לא אחתום אז ההשלכה של זה, אדם שלא רוצה להגיע לדיון אצל הדיינים ויכתבו כתב סירוב והדבר יפורסם ברבים, ששלושה מילדיי יצטרכו לעוף מתלמוד תורה ולכן בעצם אילצו אותי" (עמ' 10 לפרטיכל, שורות 6-8).

25.
אף שלעניין עילת הביטול שבסעיף 24(1) לחוק יש להבחין בין אי חוקיות לבין מירמה, אילוץ וכדומה (פרופ' סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל, 995 (2005), להלן: "אוטולנגי") דומני כי לא נפל פסול בהסכם הבוררות שנכרת בין הצדדים. בעניין כונן נדחתה טענתו של צד לבוררות אשר טען כי אולץ להסכים לבוררות מטעמים שונים:

"ראשית יש לציין שטענה זו בדבר פגמים של כפייה ועושק בהסכמי הבוררות המיוחדים, לא נטענה על ידו בזמן סביר [...] מאחר שהסכמי הבוררות אינם בטלים, אלא רק ניתנים לביטול, מחמת כפייה ועושק, היה על המשיב 1 להודיע על ביטולם תוך זמן סביר, בין לאחר שחדלה הכפייה ובין לאחר שהתבררה לו עילת הביטול בשל עושק (ראה: סע' 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973) [...]
שנית, לטענת העושק אין כל יסוד. הכלל הוא, שעילת העושק קמה רק משהתקיימו, במצטבר, שלושת היסודות הקבועים בסע' 18 לחוק החוזים [...] שלושת היסודות שבהם מדובר הם מצוקתו של העשוק, ניצול המצוקה על ידי העושק ותנאי חוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. בחינת הראיות אינה מצביעה על מצב של מצוקה אצל המשיב 1. הכלל הוא, שמצבו של העשוק צריך להיות חמור וקיצוני, כדי שיתקיים יסוד זה של העילה [...]

שלישית, על מנת שתקום עילת ביטול בשל כפייה, יש להוכיח, שמעשה הכפייה נעשה על ידי "הצד השני או אחר מטעמו" (ראה: סע' 17(א) לחוק החוזים). תצהיריו ועדותו של המשיב 1 אינם מצביעים על כל מעשה של כפייה או של לחץ מצד המבקשים 4-3 ו-7-6, או מצד אחרים שפעלו מטעמם" (ה"פ (תל-אביב) 1165/92 שמואל כונן נ' יוסף רוזנבוים, תק-מח 93(2), 966)

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם אני סבור כי המבקשים לא עשו מאומה מיד לאחר הדיון בו אולצו לטענתם לחתום על הסכם הבוררות בפני
בית הדין ורק בעקבות בקשתם של נאירנר לאישור פסק הבוררות השני, בשלב מאוחר יותר, פנו לבית המשפט בבקשת ביטול;

המבקשים לא נשאו בנטל להוכיח את מרכיבי הכפיה והאילוץ הנטענים ובתוך כך לא הוכיחו כי היו שרויים במצוקה, וכי המשיבים ניצלו את מצוקתם ואילצום לפנות לבוררות בפני
בית הדין. זאת מבלי להתייחס כלל לשאלה האם תנאי הבוררות גרועים במידה בלתי סבירה מן החלופות שעמדו בפני
הם ליישוב הסכסוך. אדרבה, נאמנים עלי דברי המשיבים לפיהם נהגו כהוראת המשפט העברי הקובע כי ככלל "התובע צריך לילך אחר הנתבע" (רמ"א חו"מ, סימן יד' סעיף א, לדיון רחב בכלל זה, טעמיו וחריגיו, ראה פסק דינו המקיף של בית הדין הרבני האזורי בחיפה, בד"ר 3568-35-2 ב.א. נ' ב.י. (ניתן ביום 3.2.08) פורסם ב"נבו"). יתרה מזו, המבקשים ביקשו מהבוררים להבהיר את החלטותיהם ואף ביקשו דיון נוסף בפני
הם בעקבות טיעונים חדשים שביקשו להעלות. המבקשים ובני משפחתם אף נפגשו במרוצת הזמן עם מי מהדיינים בביתו. בנוסף, המבקשים שנמנעו מלסרב להתדיין בפני
הבוררים בשל החשש לטענתם שיוחרמו בקהילתם (סעיף 75 לבקשה) לא נמנעו מלהפר את שנקבע בפסק הבוררות ונראה שכלל לא חששו מהשלכתם של המעשים.

המבקשים גם לא טענו כי המשיבים או מי מטעמם הם שגרמו לכפיה הנטענת (השווה ה"פ (תל-אביב) 1961/92 יהושע נבו נ' פיגנבאום יעקב, תק-מח 93(2) 1155). בנסיבות אלו אני סבור כי אין לקבל את טענות המבקשים בעניין זה.

26.
בהמשך לאמור, וכמוסכם על הצדדים בשטר הבוררות, רשאים היו הבוררים לדון "בעניין קיום עסקה ע"ב זכרון דברים שנחתם וכל הסכסוכים הנובעים ו/או הקשורים ו/או המסתעפים מהענין הנ"ל" ואף הוסמכו על ידי הצדדים "להוציא צוים, סעדים, הוראות, החלטות ופסקי דין מכל מין וסוג שהוא, לרבות חלקיים ו/או זמניים ו/או פסקי דין ביניים כפי ראות עיניהם, ולרבות החלטות על דרכי אכיפתם וביצוע בעין". היינו, סמכותם של הבוררים הוסדרה כדין. עוד שוכנעתי כי למבקשים ניתן יומם בפני
הבוררים. המבקשים שטחו את טענותיהם בכתב ובעל פה ובשלב מסויים אף יוצגו בפני
הבוררים באמצעות אחיו של מר שמש ובאמצעות טוען רבני.

27.
גם דינה של הטענה הנסמכת על סעיף 24(7) דינה להידחות. לעניין עילה זו מסבירה פרופ' אוטולנגי:

"מה צריך מבקש הביטול להוכיח? ראשית, דבר ההתנאה לפסוק בהתאם לדין; שנית, מה היתה צריכה להיות החלטת הבורר על פי הדין; ושלישית, מהי סטייתו של הבורר מהדין המהותי. טענות אלו לא תהיינה ניתנות להוכחה, אלא אם כן נוסף לחיוב בפסיקה על פי החוק, יחוייב הבורר גם בהנמקת פסקו" (אוטולנגי, 1069)

28.
מבלי להידרש כלל לשאלה האם חוייבו הבוררים לפסוק על פי החוק, בשטר הבוררות מצוין במפורש כי הצדדים מסכימים כי "אנו מוותרים מראש על מתן נימוק כל שהוא לפסק הדין ו/או לכל החלטה". טענת המבקשים כיום אינה עולה אפוא בקנה אחד עם הסכמתם דאז כי פסק הבוררות כלל לא ינומק. למעלה מכך, בעניין כוכבי קבע בית המשפט כי במקום בו התכוון בורר לפסוק בהתאם לדין אך טעה לגביו, נקבע כי טעותו אינה ניתנת לתיקון במסגרת עילת הביטול המנויה בסעיף 24(7) לחוק:

"לענייננו ניתן איפוא להוסיף, כי בהעדר חובת הנמקה, חזקה היא כי הבורר פעל על פי הדין וכי שקל, בין היתר, את מכלול הטענות שנטענו על ידי הצדדים. זאת ועוד, אף אם טעה הבורר בדבר-הלכה או בשיקול דעת אין בכך כדי לבטל את הכרעתו. רק אם התעלם כליל מהדין המהותי ולא פעל על פיו, הגם שהותנה בשטר-הבוררין כי יפסוק על פי הדין, תהא עילה לבטלות הפסק בהתאם לסעיף 24(7) לחוק (ע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסליום השקעות ופיתוח, פ"ד מב(3), 265 (1985), לעמדות שונות בסוגיה זו ראה אוטולנגי 1070 ואילך).

לאור האמור יש לדחות את טענת המבקשים בקשר עם עילת ביטול זו.

29.
אשר לעניין הטענה כי פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור דומני כי מוטב היה שלא להעלותה. או בלשונו של כב' השופט ויתקון "מהסס אני להישען על מושגים בלתי ברורים של 'תקנת הציבור' שכידוע לא פעם דומתה ל'סוס פרוע' שאינך יודע לאן יובילך" (ע"א 508/71 חלאוי נ' מפעל הפיס, פ"ד כז(1) 38) וממילא "אם ניתן להימנע מלרכב עליו – מוטב" (אוטולנגי, עמ' 1087). תמהני האם אמנם סבורים המבקשים כי תוכנו של פסק הבוררות "חורג מהערכים המקובלים של האדם הממוצע בחברה הנוכחית" (שם בעמ' 1089 ובהפניות שם). רק לפני ימים ספורים חזר והדגיש בית המשפט העליון כי:

"משמעות המושג "תקנת הציבור" בהקשר לעילת הביטול בסעיף 24(9) לחוק הבוררות שונה בתכלית מזו הנטענת כאן [...] פגיעה בתקנת הציבור בהקשר לעילת הביטול האמורה משמעה פגיעה מהותית בענין הקשור בתפיסת עולם, והשקפות צדק, מוסר, ומצפון ציבורי של החברה בהשלכתה על פסיקת הבורר" (רע"א 7773/06 גולדסיל בע"מ נ' אליר חברה לבניין בע"מ (ניתן ביום 13.1.10).

איני סבור כי תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור. כמוסבר בהבהרה מיום 11.11.08 הבוררים לא קבעו כי הדירה נמכרה באופן ממשי אלא שיערו את הפיצוי בגין הנזק שנגרם למשיבים בגין מכירת הדירה לצד ג' תוך הפרת זיכרון הדברים והתעלמות מפסק הבוררות.

30.
בטרם חתימה אשוב ואדגיש כי איני מוצא שנגרם למי מהצדדים עיוות דין בהליך או בתוצאתו ובהתאם להוראת סעיף 26 לחוק די בכך כדי לדחות את בקשת הביטול.




סוף דבר

31.
הפרשים בשערו היציג של הדולר ושינויים במחיר השוק של הדירה נשוא זכרון הדברים הובילו לסכסוך שנתגלע בין הצדדים בקשר עם קיומה של עסקה למכירת הדירה. הצדדים בחרו להפנות סכסוך זה על כל הנובע ממנו לבוררות בפני
בית הדין. לא מצאתי כי נפל פסול בכריתתו של הסכם הבוררות בו התקשרו הצדדים.

32.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור כי לא עומדת למבקשים כל עילה לביטול פסקם של הבוררים, מה גם שדומני כי לצדדים לא נגרם עיוות דין. משכך, בקשת הביטול נדחית ואני מאשר את פסק הבוררות.

33.
המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 1,500 ₪. כן ישאו המבקשים בהוצאות שכר טרחת עורך דין המשיבים בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום אלא אם יוסדרו בתוך 45 יום.

ניתן היום,
י' שבט תש"ע, 25 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 1076/08 שמש מאיר אהרון, שמש חיה רחל נ' נאירנר בנימין, נאירנר שרה (פורסם ב-ֽ 25/01/2010)