פסקי דין על יפתח חבלין | פסקי דין על גרר שזור 2008 בע"מ

1547-01/09 תק     25/01/2010




תק 1547-01/09 יפתח חבלין נ' גרר שזור 2008 בע"מ




לך



2


בית משפט לתביעות קטנות בעכו

ת"ק 1547-01-09 חבלין נ' גרר שזור 2008 בע"מ
ח.פ. 512709726



25 ינואר 2010


בפני
כב' השופטת זהבה (קאודרס) בנר



התובע

יפתח חבלין


נגד

הנתבעת

גרר שזור 2008 בע"מ
ח.פ. 512709726




צד ג'





מנורה חברה לביטוח בע"מ

<#2#>
נוכחים:
התובע: נוכח
נציג הנתבעת: מר אמיר פרדון
נהג הנתבעת: מר איאד קבלאן
נציג צד: אורן גולן

פסק דין
חלקי

בפני
י תביעה רכושית בגין תאונת דרכים אשר ארעה ביום ה-10.3.08.

א.

רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
במשפט האזרחי נטל ההוכחה נקבע ע"פ "הטיית מאזן ההסתברות". בפסה"ד בעניין ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598, נקבע בכל הנוגע למאזן הסתברויות זה כי "... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".
המשפט האזרחי מטיל על התובע הן את 'חובת השכנוע' והן את 'חובת הבאת הראיות' להוכחת תביעתו, וזאת כפועל יוצא מהכלל הידוע מהמשפט העברי – "המוציא מחברו, עליו הראיה". מבחינת 'חובת השכנוע' על התובע רובץ הנטל לשכנע בצדקת טענותיו. בנוסף, על התובע החובה להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה, לאמור: שבידו עילת תביעה לכאורה, שלא התיישנה, המוכחת בראיות קבילות, איכותיות ומספיקות בעיני החוק.
באשר לשאלת נטל ההוכחה - יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות: בעוד נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, הרי שנטל הבאת הראיות הינו החובה המשנית הנלווית לנטל השכנוע. בעוד שנטל השכנוע הינו קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט, הרי שנטל הראיות הוא דינאמי, והוא עשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (וראה לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, עמ' 8, קדמי "על הראיות" (חלק שלישי, 2003) 1506-1505; ע"א 6160/90 דרוקר נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124).
לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיות, או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעוינות (א. הרנון "דיני ראיות" חלק ראשון (1979) 188). במקרה זה מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. לעומת זאת, אם לאחר הערכת מכלול הראיות מגיע בית המשפט למסקנה כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על פני משנהו, כך שהוא הצליח לשכנע בצדקת עילתו על פי מאזן ההסתברויות, אין משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (פרשת גרשון שלעיל, עמ' 8; ע"א 7905/98
aerocon c.c
. נ' הוק תעופה בע"מ
, פ"ד נה(4) 387, 397; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז (5) 35, 46-45).
לעתים הופך המחוקק את חובת נטל ההוכחה. כך, למשל, בתביעה של עובד לתשלום שכר בגין שעות עבודתו, היה נטל ההוכחה עליו, כמקובל, כלומר היה עליו להוכיח כמה שעות עבד. בתיקון לחוק הגנת הכשר, שתוקפו מ – 1 בפברואר 2009, עבר נטל ההוכחה אל המעביד, ונקבע:
"בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו".
הוראת ס' 54 לפקודת הראיות קובעת, כי עת מצוי בפני
בית המשפט עניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם יטעים זאת וינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה.
עדותו של עד מעוניין, דהיינו - מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראיתי שמן הראוי לתת לדבריו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה ( ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1), 679, 681)
אין צורך להסביר כי בעל דין נמנה באופן מובהק על העדים ה"מעוניינים". על כן, כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הדבר מחייב משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו.
בשל כך, על פי הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 הכרעה על סמך עדות יחידה של עד מעוניין, מחייבת הנמקה מפורטת. פרשנות סעיף זה, על פי פסיקת בית המשפט העליון היא, כי אין צורך בסיוע - שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - כפי שהיה בעבר, ודי בחובת הנמקה המוטלת על השופט כדי להסביר מדוע הוא מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין, על אף הבעייתיות של עדות זו.

ב.
לאחר לימוד מסמכי בי-הדין ושמיעת הצדדים, ולאחר שהדגימו בפני
י אופן קרות התאונה אני קובעת כי דין התביעה להדחות וזאת מהסיבות כדלקמן:

לאחר עיון במסמכי בי-הדין וכן שמיעת הצדדים ועיון בכל הראיות שהוגשו ולאחר שהצדדים הדגימו בפני
י כיצד קרתה התאונה, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל והנימוקים לכך הם כדלקמן:

1.
אני מאמינה לתובע בלבד וקובעת שדבריו הם אמת צרופה.

2.
אני דוחה את גרסתו של נהג רכב הנתבעת אשר הוציא עצמו לחלוטין מתאונה קשה אשר בה נעברו עבירות תנועה רבות על ידו וטען שרק כשהוא הגיע לצומת פתאום הופיע איזה נהג וביקש לדבר איתו. יש בכך משום הסתרת האמת בצורה הבוטה ביותר!. לא יתכן שמשאית אשר עוקפת שלא כדין, חוצה ועוברת לשוליים של הצד השני, נוסעת נגד התנועה והנהג לא ראה, לא שמע, לא ידע!!!

3.
הצילומים של נזק רכב הנתבע מתאימים לגרסתו של הנתבע.

4.
א.
לפיכך אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בכל הקשור להשתתפות העצמית, לכינון, להפסד הפרמיה, דהיינו סך של 2,678 ₪. על הנתבעת וצד ג' לשלם סכום זה לתובע יחד ולחוד בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ב.
לעניין ההשתתפות העצמית בירידת הערך בסך 795 ₪ וכן הפרש בגין ירידת ערך בסך 1,060 ₪ - על התובע להעביר לביהמ"ש ולצד שכנגד בתוך 10 ימים מהיום מסמכים המאמתים ומבססים רכיבים אלו. ביהמ"ש, במידה ומסמכים אלו יוצגו בפני
ו, ישלים פסק הדין ויעביר השלמה זו לצדדים.

פג.
כמו כן, אני קובעת כי על הנתבעת בלבד לשלם לתובע הוצאות בסך 1,500 ₪ ועל צד ג' הוצאות בסך 500 ₪, וזאת תוך 30 יום שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
<#4#>

ניתנה והודעה היום י' שבט תש"ע, 25/01/2010 במעמד הנוכחים.



זהבה קאודרס-בנר, שופטת

הוקלד על ידי: חני טננבאום







תק בית משפט לתביעות קטנות 1547-01/09 יפתח חבלין נ' גרר שזור 2008 בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/01/2010)