פסקי דין על בנק לאומי סניף טבריה | פסקי דין על מויאל שי השקעות ונכסים | פסקי דין על סהר עמנואל | פסקי דין על מויאל יעקב |

2129/06 א     24/01/2010




א 2129/06 בנק לאומי סניף טבריה נ' מויאל שי השקעות ונכסים בע"מ, סהר עמנואל, מויאל יעקב








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בנצרת



24 ינואר 2010

ת"א 2129-06 בנק לאומי סניף טבריה
נ' מויאל שי השקעות ונכסים בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופט
ערפאת טאהא

התובע
בנק לאומי סניף טבריה


נגד

הנתבעים
1. מויאל שי השקעות ונכסים בע"מ
2. סהר עמנואל
3. מויאל יעקב



פסק דין



לפני תביעה כספית שהגיש התובע, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") נגד חב' מויאל שי בע"מ (להלן: "החברה" או "הנתבעת"), ונגד בעלי המניות שלה, סהר עמנואל
, הנתבע מס' 2, ומויאל יעקב
, הנתבע מס' 3, אשר חתמו כערבים כלפי הבנק לתשלום חובה של החברה.

עובדות שאינן במחלוקת

1.
עיקר העובדות בתיק זה אינן שונויות במחלוקת בין הצדדים.

2.
ביום 7.12.00 חתמה החברה על הסכם ניהול חשבון חוזר דיביטורי, על פיו העמיד הבנק לטובת החברה הלוואות, אשראי ומשיכות יתר בסכומים שונים. על פי תנאי ההסכם, התחייבה החברה לשלם לבנק את יתרת החוב בחשבון, לפי דרישתו הראשונה של הבנק שתישלח לנתבעת בכתב.


עם פתיחת החשבון, חתמו הנתבעים 2 ו-3, סהר עמנואל
ומויאל יעקב
(בעלי המניות בחברה), על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, לפיו ערבו הנתבעים 2 ו- 3 כלפי הבנק לכל חובותיה של החברה, והתחייבו לשלם לבנק, לפי דרישתו הראשונה, את הסכומים המגיעים לו מהנתבעת.

3.
בחודש 2/03 נפרדו דרכיהם של מויאל יעקב
וסהר עמנואל
, וממועד זה החזיק סהר עמנואל
ב-100% ממניות החברה והפך להיות מנהלה היחיד. בהתאם לכך שלח מויאל יעקב
בתאריך 5.3.03 מכתב לבנק, והודיע על ביטול הערבות שלו לחברה ולחוב בחשבון המתנהל על שמה. מאותו מועד המשיכה החברה, באמצעות סהר עמנואל
, לנהל את החשבון, ללא מעורבותו של מויאל יעקב
.

4.
בשנים בהן נוהלה החברה על ידי יעקב מויאל וסהר עמנואל
, ובטרם נשלחה הודעת הביטול על ידי יעקב מויאל,
צברה החברה חובות בסכומים גדולים, ויתרת חובה, נכון לחודש 8/04, עמד על סך 456,776 ₪.

בחודש 8/04 הוגבל חשבון החברה על פי חוק שיקים ללא כיסוי, ובשל כך שלח הבנק לנתבעים, לרבות ליעקב מויאל, מכתב מיום 19.8.04, בו הוא דרש את סילוק יתרת החוב, אחרת ינקוט בהליכים משפטיים לגבייתו.

5.
לצורך סגירת החוב בחשבון, ביקשו החברה וסהר עמנואל
, שכאמור נשאר בעל המניות היחיד של החברה, מהבנק להעמיד להם הלוואה, שיש בה כדי לכסות את יתרת החוב בחשבון. הבנק אישר, עקרונית, את מתן ההלוואה, אך התנה זאת בחתימת יעקב מויאל כערב להשבת סכום ההלוואה, היה והנתבעים לא יעמדו בתשלומי ההלוואה השוטפים.

כאמור, יעקב מויאל כבר לא היה חלק מפעילותה העסקית של החברה, לא היה בעל מניות בה, ולכן הוא לא הסכים לחתום על מסמכי ההלוואה, והבנק לא הסכים להעמיד את ההלוואה לטובת החברה וסהר עמנואל
.

6.
מאחר שהבנק לא העמיד לנתבעים את ההלוואה, ומאחר שהם לא פעלו לפירעון החוב, או כל חלק ממנו, הגיש הבנק את תביעתו דנן, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו את מלוא סכום החוב, אשר עמד על סך 505,874 ₪ נכון ליום 5.9.05, כשהריבית מחושבת עד 1.7.05.

7.
ביום 8.4.08 הגישו הבנק והנתבע מס' 3 הסכם פשרה, אשר הסדיר את מערכת היחסים ביניהם וסילק את תביעת הבנק נגד הנתבע מס' 3 בלבד. הסכם זה קיבל תוקף של

פסק דין
חלקי.

8.
מאחר שהתביעה נגד הנתבע מס' 3 סולקה,

פסק דין
זה יתייחס למערכת היחסים בין הבנק לבין הנתבעים 1 ו-2 בלבד (להלן: "הנתבעים").

טענות הנתבעים

9.
הנתבעים אינם חולקים על גובה החוב ועול העובדה, כי במועד הגשת התביעה, עמד חובה של החברה על סכום התביעה, דהיינו על סך 505,874 ₪. יחד עם זאת טוענים הנתבעים, כי אין הם חייבים לפרוע את החוב, מאחר שהבנק נהג ברשלנות ובניגוד לחובת תום הלב, דבר אשר גרם להם נזקים בסכום העולה על יתרת החוב. לתמיכה בטענתם זו, צירפו הנתבעים חוות דעת כלכלית של הכלכלן משה גרין על פיה, עקב התנהגות הבנק נגרם לחברה נזק בסך 940,000 ₪, אשר מתבטא בהפרש בין רמת האובליגו (החובות) ביום הגשת התביעה לבין רמת האובליגו שהחברה יכולה הייתה להגיע אליה, לולא התנהגות הבנק. לטענתו, רמת האובליגו במועד הגשת התביעה עמדה על כ-500,000 ₪, ולולא התנהגות הבנק, החברה הייתה פורעת את כל חובותיה ואף מגיעה ליתרה חיובית בסך של 440,000 ₪, כך שמדובר בנזק של 940,000 ₪.


מר גרין קבע בחוות דעתו, כי בנוסף לנזק שתואר לעיל, נגרם לנתבעים נזק נוסף עקב "הקפאת הפעילות" בחשבונם העסקי של הנתבעים. לשיטתו, " לא ניתן לתפקד ללא חשבון בנק, ולפתוח חשבון בנק חלופי אחר הנו תהליך מורכב המותנה בהמצאת בטחונות כספיים נוספים שלא עמדו לרשותו של סהר (הנתבע מס' 2. ע.ט.) באופן מיידי מחד, וצבירת מוניטין בנקאי, שוודאי לא ניתן להיעשות מיידית, מאידך". מר גרין טען, כי הוא אינו " יכול לאמוד כלכלית ראש נזק ישיר זה ואת גובה הפיצוי המגיע לסהר בעבורו", ועל כן הוא משאיר זאת לקביעת בית המשפט.

טענות הבנק

10.
הבנק טען מנגד, כי הוא התנהג על פי אמות המידה המקובלות, וכי לא נפל כל פגם בהתנהלותו. לשיטתו, הנתבעים לא הוכיחו את טענותיהם לעניין חוסר תום לב או רשלנות, ולא הוכיחו כי נגרם להם נזק כלשהו עקב התנהלותו. מכל מקום, כך נטען, יש לייחס לנתבעים רשלנות תורמת בשיעור 100% מאחר שהם לא חלקו על דפי החשבון ולא הסתייגו מהם. לגבי חוות דעתו של מר גרין נטען, כי מדובר בחוות דעת סתמית ובלתי מבוססת, ועל כן דינה להידחות. לטענת הבנק, לא הונחה תשתית ראייתית להוכחת הטענה שנפל פסול בהתנהלותו, ולא הובאו ראיות שיש בהן כדי לתמוך במסקנות המומחה לעניין גרימת נזק כלשהו לנתבעים.

דיון והכרעה

11.
לטענת הנתבעים, דרישת הבנק שיעקב מויאל יחתום בתור ערב על מסמכי ההלוואה כתנאי למתן ההלוואה היא דרישה בלתי סבירה, אשר העמידה אותם במצב בלתי אפשרי, נוכח העובדה שיעקב מויאל כבר העביר את מניותיו בחברה לסהר עמנואל
, וניתק כל קשר עסקי או אחר עם הנתבעים. על כן, כך נטען, התעקשות הבנק שיעקב מויאל יחתום על מסמכי הבנק כערב הייתה דרישה חסרת תום לב, אשר הפכה אותם לבני ערובה של יעקב מויאל.

12.
אין בידי לקבל טענו זו של הנתבעים. כפי שפורט לעיל, יעקב מויאל חתם, עם פתיחת חשבון הבנק, על כתב ערבות ולפיו, הוא התחייב לשלם לבנק את חובות החברה עם דרישתו הראשונה של הבנק. כתב ערבות זה היה בתוקף עד חודש 3/03, אז הודיע יעקב מויאל על ביטול ערבותו. ברי הוא שהודעת יעקב מויאל על ביטול ערבותו תקפה לגבי חובות עתידיים, אך אין בה כדי לבטל את ערבותו בגין חוב שהיה קיים בחשבון במועד מסירת הודעת הביטול.


אין מחלוקת בין הצדדים, כי במועד משלוח הודעת ביטול הערבות על ידי יעקב מויאל, החוב שביקשו הנתבעים לסלק על ידי נטילת הלוואה היה כבר קיים, ועל כן הודעת הביטול של יעקב מויאל לא הייתה יכולה לבטל את ערבותו לתשלום חוב זה. ברם, אילו הבנק היה מסכים בשנת 2005 להעמיד לטובת הנתבעים הלוואה לצורך סגירת אותו חוב, מבלי לדרוש את חתימתו של יעקב מויאל, יכול היה יעקב מויאל לטעון, כי הוא אינו חייב לבנק מאומה. יעקב מויאל יכול היה לטעון, כי החוב בחשבון נפרע, כי הוא אינו ערב להשבת סכום ההלוואה, שכן הוא לא חתם כערב להשבת סכום ההלוואה, ומאחר שמדובר בחוב שנוצר לאחר שכבר הודיע על ביטול ערבותו, אין הוא חייב לפרוע אותו חוב.

13.
מבלי להיכנס לשאלה אם יש ממש בטענה הנ"ל, ולכאורה מדובר בטענה שיש בה ממש, בקשתו של הבנק להסדיר את העניין באופן ברור מול יעקב מויאל, על מנת למנוע טענה שכתב הערבות אינו חל על ההלוואה שביקשו הנתבעים ליטול, היא בקשה לגיטימית, סבירה ואף מחויבת, לאור הודעת יעקב מויאל על ביטול ערבותו. כאמור, אילו הבנק לא היה מתעקש שיעקב מויאל יחתום על מסמכי ההלוואה, הדבר היה עלול להביא לביטול ערבותו באופן מוחלט והפטרתו מכל חוב כלפי הבנק. העובדה שהבנק פעל בזהירות על מנת להימנע מלהיכנס לתסבוכת משפטית, אינה מהווה התנהגות בחוסר תום לב, או התנהגות בלתי סבירה מצידו.


אין מחלוקת, כי הבנק חייב בחובת זהירות כלפי לקוחותיו, וכי הוא חייב לנהוג בסבירות ובתום לב ביחסיו כלפיהם. יחד עם זאת, הבנק מחויב לנהוג בזהירות גם כלפי עצמו, והוא אינו יכול להפקיר את האינטרסים שלו רק כדי לרצות לקוח מאוכזב. נהפוך הוא, חובת הזהירות של הבנק כלפי עצמו גוברת על חובת הזהירות שלו כלפי הלקוח, ומקום שקיימת התנגשות בין האינטרסים של השניים, זכותו של הבנק, ואף חובתו, להעדיף את האינטרסים שלו, כמובן מבלי להפקיר את אינטרס הלקוח, ומבלי לפגוע בו באופן בלתי סביר ובלתי מידתי.

14.
כך הוא המצב במקרה דנן. עמדו בפני
הבנק שתי אופציות בחירה; הוא יכול היה להעדיף את האינטרס של הנתבעים ולהעמיד לטובתם הלוואה ובכך לפטור את יעקב מויאל מערבותו לחוב קיים. האופציה השנייה הייתה להעדיף את האינטרסים שלו, ולעמוד על כך שיעקב מויאל יחתום על מסמכי ההלוואה כערב ובכך "לשמר" את כתב הערבות עליו הוא חתם עם פתיחת החשבון. בנסיבות אלה, החלטת הבנק לאמץ את האופציה השנייה היא החלטה עסקית סבירה, שמטרתה לאפשר לבנק להמשיך ולהחזיק בבטוחה שהייתה כבר קיימת בידיו להשבת כספיו. מדובר, כאמור, בהחלטה לגיטימית, שאין בה שום פגם.

15.
כפי שפורט לעיל, הנתבעים ביססו את הגנתם על הטענה, כי התניית מתן ההלוואה בחתימת יעקב מויאל כערב להשבת סכום ההלוואה, מהווה התנהלות רשלנית וחסרת תום לב, וכי התנהלות זו גרמה להם נזקים בסכומים העולים על גובה החוב לו טוען הבנק. מאחר שדחיתי את הטענה, כי התנהלות הבנק, במקרה דנן, מהווה מעשה רשלני או התנהלות בחוסר תום לב, ניתן היה לדחות את התביעה כבר עתה ולסיים את פסק הדין כאן.


יחד עם זאת, וכדי להשלים את התמונה, אתייחס להלן לטענות הנתבעים ולפיה, סירובו של הבנק להעמיד לטובתם את סכום ההלוואה, גרם להם נזקים חמורים, בסכומים העולים על גובה החוב לו טוען הבנק.

16.
עיון בדפי החשבון שצורפו לתצהיר מטעם הבנק ובחוות דעתו של מר משה גרין מלמד, כי טענת הנתבעים לגרימת נזק עקב סירוב הבנק להעמיד לטובתם הלוואה, היא טענת סרק חסרת בסיס, אשר הועלתה אך ורק במטרה לדחות את הקץ.


ממסמכי הבנק שצורפו על ידי הנתבעים (נספח י"ג לתצהיר סהר עמנואל
) ומעדותו בפני
עולה, כי הירידה באובליגו של החברה מסכום של 1.44 מיליון ₪ לסך של כ-500,000 ₪ לא נבעה מפעילותה העסקית של החברה, אלא ממימוש פיקדונות ובטחונות שהיו כבר בידי הבנק, כגון מימוש פיקדונות בסך 400,000 ₪, מכירת ניירות ערך בסך 60,000 ₪ ומימוש ממסרים דחויים בסך כ-100,000 ₪. עולה, אם כן, כי הירידה באובליגו של החברה עקב פעילותה העסקית אינה מסתכמת ב-940,000 ₪ כפי שנטען בתצהיר הנתבע מס' 2 ובחוות הדעת מר גרין, אלא בסכום הרבה יותר נמוך, שאינו משקף היקף פעילות מרשים, שניתן על פיו לקבוע שהמגמה הייתה נמשכת גם בעתיד.


יתרה מכך, מדפי החשבון עולה, כי החל מחודש 7/04 לא הפקידה החברה סכום כלשהו בחשבון המתנהל אצל התובע. עוד הסתבר, כי בחודש 8/04 הוגבל חשבונה של החברה בהתאם לחוק שיקים ללא כיסוי, ובעקבות הגבלת החשבון שלח הבנק לחברה את הדרישה לפרוע את חובה.

עובדות אלה מלמדות, כי פעילותה העסקית של החברה התדרדרה, והיא נקלעה למצוקה כלכלית ללא שום קשר לאי העמדת ההלוואה לטובתה בשנת 2005.

17.
סהר עמנואל
טען בתצהירו, כי מאחר שהבנק לא הסכים להעמיד לטובת החברה את סכום ההלוואה, הוא לא יכול היה לתפקד בחשבון, ועל כן העתיק את הפעילות העסקית של החברה לבנק הפועלים.


גם בטענה זו לא מצאתי ממש. כאמור, בשנת 2004 הוגבל חשבון החברה, ואין ספק שהגבלת חשבון הקשתה על ניהול החשבון. ניהול עסקיה של החברה באמצעות חשבון מוגבל הוא הרבה יותר קשה מניהול עסקיה דרך חשבון שמסגרת האשראי שלו נפרצה. יתרה מכך, בשנת 2005 הגיש בנק הפועלים נגד הנתבעים תביעה על סך כ-3.5 מיליון ₪, ובקשת רשות להתגונן שהגישו הנתבעים נדחתה. עובדות אלה אינן תומכות בטענת הנתבעים, שכביכול הם העתיקו את פעילותה העסקית של החברה לבנק הפועלים.


זאת ועוד, הנתבעים לא הציגו מסמכים, דפי חשבון או כל מסמך אחר, שיש בו כדי לתמוך בטענתם לעניין הפקדת כספים בחשבון החברה בבנק הפועלים ולעניין העתקת פעילותה הפיננסית לאותו בנק. הלכה פסוקה היא שהימנעות בעל דין מלהציג ראיות שברשותו פועלת לרעתו במובן זה שמניחים, שאילו אותה ראיה הייתה מוגשת, היא הייתה מפריכה את גרסת בעל הדין שמצפים ממנו להגישה. על כן, יש להניח, כי אילו הנתבעים היו מציגים את דפי החשבון אשר התנהל בבנק הפועלים, היה מתברר, כי פעילותה העסקית של החברה קרסה, ללא שום קשר לסירובו של הבנק להעמיד לה את סכום ההלוואה.

18.
כזכור, מר גרין ביסס את חוות דעתו לעניין הנזקים שנגרמו כביכול לנתבעים על העובדה שהאובליגו של החברה ירד במשך ארבע השנים שקדמו לסירוב הבנק להעמיד את ההלוואה, בסכום של 940,000 ₪, והוא הניח, כי לולא סירובו של הבנק להעמיד לנתבעים את סכום ההלוואה, האובליגו היה יורד באותו סכום במשך ארבע השנים שלאחר מכן.


כפי שפורט לעיל, הוכח באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי חלק ניכר מחובות החברה ירד בשל מימוש בטחונות, ולא בשל פעילותה העסקית. יתרה מכך, הוכח כי בשנה שקדמה למועד הרלבנטי, פעילותה העסקית של החברה הצטמצמה, ההפקדות בחשבון הבנק הופסקו, חשבונה הוגבל, והוגשה נגדה תביעת ענק על סכום של כ-3.5 מיליון ₪ על ידי בנק הפועלים.


מר גרין אינו מנתח בחוות דעתו את פעילותה העסקית של החברה בשנים 2004 ו-2005, אינו מתייחס לזרם התקבולים וההוצאות באותן שנים, אינו מתייחס למאזני החברה, ומבסס את קביעתו הסתמית על הירידה ברמת האובליגו – נתון שאין לו שום קשר להיקף פעילותה של החברה. מר גרין אינו מפרט מה היו הכנסותיה של החברה בשנה או בשנתיים שקדמו למועד הרלבנטי, האם היא הייתה חברה רווחית, מה גרם לחריגות המשמעותיות ממסגרת האשראי, מדוע הופסקו ההפקדות בחשבון, מדוע הוגבל חשבונה של החברה, ועל סמך מה הוא הגיע למסקנה שהאובליגו היה ממשיך לרדת.


כפי שצוין בחוות הדעת עצמה, מר גרין לא התייחס לנזק שנגרם עקב הקפאת הפעילות בחשבון הבנק, אילו נזקים נגרמו, אם בכלל, ומדוע החברה לא הייתה יכולה להמשיך את פעילותה העסקית באמצעות אותו חשבון בנק, או באמצעות חשבון הבנק שהתנהל בבנק הפועלים. מר גרין קובע באופן כללי, סתמי ולא מנומק, כי הקפאת הפעילות בחשבון הבנק יכולה לגרום לנזק זה או אחר, מבלי לפרט אילו נזקים נגרמו לחברה במקרה ספציפי זה ומה שיעורם.

19.
זאת ועוד, בחוות הדעת התייחס מר גרין, לכאורה, לשני ראשי נזק שכביכול נגרמו לחברה; האחד הוא הפסקת מגמת הירידה ברמת האובליגו והשני הנזק עקב הקפאת חשבון הבנק של החברה. האמת היא שלא הצלחתי לרדת לסוף דעתו של מר גרין בתיאור שני ראשי הנזק, ולא הצלחתי להבין מדוע מדובר בשני ראשי נזק שונים ולא בנזק אחד.

טענת הנתבעים היא שסירובו של הבנק להעמיד את סכום ההלוואה גרם להקפאת הפעילות בחשבון, דבר שגרם להפסקת פעילותה העסקית של החברה, ובשל כך היא לא יכולה הייתה להמשיך בפירעון חובותיה. מדובר, אם כן, בנזק אחד, שאחד הביטויים שלו הוא הפסקת מגמת הירידה של האובליגו. פיצול הנזק לשני ראשי נזק הוא פעולה מלאכותית, אשר נועדה להציג את הפסקת מגמת הירידה באובליגו כראש נזק בפני
עצמי ללא הוכחת נזק של ממש. כפי שלא יכול היה מר גרין לקבוע את הנזק בראש הנזק השני, שעניינו הקפאת הפעילות בחשבון, הוא לא יכול היה לקבוע שמגמת הירידה באובליגו הייתה נמשכת, שכן לא הוצגו בפני
ו נתונים, שיש בהם כדי ללמד, כאמור, על היקף פעילותה של החברה בשנתיים שקדמו למועד הרלבנטי.

מכל המפורט לעיל עולה, כי חוות דעתו של מר גרין היא חוות דעת כללית, סתמית, שטחית ביותר, ובלתי מבוססת. על חוות דעת כזו לא ניתן לסמוך, ולא ניתן לבסס ממצאים כלשהם.

20.
המסקנה המתבקשת מכל האמור היא שהנתבעים לא הוכיחו, כי נגרם להם כל נזק עקב התנהלות הבנק ועקב סירובו להעמיד לטובתם את סכום ההלוואה, וניסיונם לגלגל את האחריות לקריסת עסקיהם לפתחו של הבנק הוא ניסיון מופרך וחסר בסיס.


סוף דבר

21.
הנתבעים לא הוכיחו שום התרשלות או חוסר תום לב בהתנהלות הבנק. נהפוך הוא – החלטת הבנק שלא להעמיד את סכום ההלוואה לטובת הנתבעים ללא חתימת יעקב מויאל היתה, בנסיבות המקרה, החלטה עסקית סבירה ונכונה, ועל כן אין להטיל על הבנק אחריות כלשהי בגין התנהלות זו. יתרה מכך, הנתבעים לא הוכיחו, כי סירובו של הבנק לאשר את ההלוואה גרם להם נזק כלשהו, ועל כן גם מטעם זה דין טענותיהם להידחות.

22.
אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 505,874 ₪, בתוספת ריבית מרבית כפי שתהיה נהוגה בבנק לאומי לישראל בע"מ מעת לעת, וזאת מיום הגשת התביעה (15.9.05) ועד התשלום המלא בפועל.



כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לבנק הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ + מע"מ. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.


ניתן היום,
ט' שבט תש"ע, 24 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 2129/06 בנק לאומי סניף טבריה נ' מויאל שי השקעות ונכסים בע"מ, סהר עמנואל, מויאל יעקב (פורסם ב-ֽ 24/01/2010)