פסקי דין על מועצה אזורית עמק חפר | פסקי דין על רוני רוזנבלט | פסקי דין על מיכאל גולדשטיין | פסקי דין על גדעון בר און | פסקי דין על שניר בוקי |

2114/01 פ     27/01/2010




פ 2114/01 מועצה אזורית עמק חפר נ' רוני רוזנבלט, מיכאל גולדשטיין, גדעון בר און, שניר בוקי




בפני
כב' השופטת אביבה טלמור
המאשימה
מועצה אזורית עמק חפר

ע"י עו"ד שר
נגד

הנאשמים
1 רוני רוזנבלט
- בעצמו
2 מיכאל גולדשטיין
- בעצמו
3 גדעון בר און
- בעצמו
4 שניר בוקי
– בעצמו
הכרעת דין

כנגד הנאשמים רוזנבלט רוני (להלן: "נאשם 1"), מיכאל גולדשטיין
(להלן: "נאשם 2"), גדעון בר און
(להלן: "נאשם 3") ושניר בוקי
(להלן: "נאשם 4"). הוגש כתב אישום במסגרת ת.פ. 2114/01 בימ"ש השלום בנתניה (להלן – "כתב האישום").
בכתב האישום נטען כי נאשם 1 הינו הזכאי להרשם כבעל הזכויות במקרקעין שבגוש 8334 חלקה 5 בבית ינאי (להלן: "המקרקעין") ומבצע עבודות הבניה במקרקעין, נאשם 2, עורך דין במקצועו, הינו הנאמן הרשום כבעל הזכויות והמחזיק במקרקעין יחד עם נאשם 1 ולפיכך שניהם אחראים לעבודות הבניה הנעשות במקרקעין ללא היתר בניה ובניגוד לחוק. נאשם 3 הינו אדריכל, עורך הבקשה לקבלת ההיתרים הנדרשים בחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (להלן – "החוק") והתקנות על פיו, נאשם 4 הינו המהנדס והמתכנן ומשכך נאשם 3 ונאשם 4 אחראים אף הם לעבודות הבניה הנעשות במקרקעין ללא היתר בניה ובניגוד לחוק.
המאשימה טענה עוד כי בתאריכים 31.12.00 ועד 2.8.01 או בסמוך לכך בגוש 8334 חלקה 55 בבית ינאי, דהיינו במקרקעין נשוא הדיון הנמצאים בתחום שיפוטה ובמרחב התכנון של הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר, ביצעו הנאשמים ו/או מי מטעמם את עבודות הבניה (להלן – "העבודות") הכוללת:
א. הריסה עד המסד של חלק מערבי של מבנה מגורים קיים בשטח של כ- 90 מ"ר. חלק המבנה מסומן א' בנספח a לכתב האישום (להלן: "נספח a").
ב. הקמת תוספת בניה חדשה לחלק המערבי של מבנה המגורים הקיים במקרקעין, במקום החלק שנהרס, בהיקף אחר ובשטח של כ- 120 מ"ר. התוספת מסומנת ב' בנספח b לכתב האישום (להלן – "נספח b").
ג. פרוק הגג המשופע בחלק המזרחי של מבנה המגורים שנותר, בשטח של כ – 130 מ"ר. הגג שפורק מסומן ג' בנספח a.
ד. הקמת גג בטון חדש בתוספת גג רעפים חלקי ומוגבה בשטח של כ- 130 מ"ר בחלק המזרחי הנותר של המבנה, הגג מסומן ד' בנספח b.
ה. סגירה ופתיחה של כ- 12 פתחים בכל מעטפת המבנה של החלק המזרחי שנותר. המעטפת מסומנת ד' בנספח b.
ו. הריסת סככה בשטח של כ- 30 מ"ר העשויה מקונסטרוקציית ברזל ומקורה אסבסט בצדה הצפון מזרחי של החלקה. הסככה מסומנת ה' בנספח a.
ז. הקמת מבנה מגורים שני בחלקה, בשטח של כ- 40 מ"ר במקום הסככה שנהרסה (נשוא סעיף ו' הנ"ל). המבנה בנוי מקונסטרוקצית בטון, גג בטון וקירות בלוקים. המבנה מסומן ו' בנספח b.
ח. יציקת רצפת בטון בשטח כולל של כ- 270 מ"ר על גבי יסודות מסביב לבית המגורים הגדול. הרצפה מסומנת ז' בנספח b.
ט. יציקת משטח בטון בשטח כולל של כ- 180 מ"ר על גבי כלונסאות שנקדחו במצוק בצד המערבי של החלקה תוך גרימת סיכון ליציבות המצוק של בית ינאי. המשטח מסומן ח' בנספח b.
י. יציקת משטח בטון, מדריגות ומעקים מבטון בצד הצפון מערבי של המבנה ובמפלס נמוך מהשטח הכולל של המגרש בשטח של כ- 50 מ"ר. המשטח מסומן ט' בנספח b .
יא. הקמת גדרות וקירות תומכים בהיקף המגרש ובאורך כולל של כ- 180 מ"ר. הגדרות מסומנים י' בנספח b.
יב. יציקת משטח בטון בצד המזרחי של המגרש בשטח של כ- 60 מ"ר. המשטח מסומן כ' בנספח b. (להלן: "עבודות בניה" ו/או "העבודות" ו/או "הבניה" בהתאמה).

הוסיפה המאשימה כי עבודות הבניה בוצעו במקרקעין בתחום בו חלה תכנית מתאר ארצית לחופים תמ"א 13 - המגבילה בניה במקרקעין המצויים בתחום 100 מ' מהחוף.
המאשימה טענה כי הבניה שבוצעה במקרקעין נשוא הדיון, בניה הטעונה היתר על פי חוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 והתקנות על פיו, נבנתה ובוצעה ע"י הנאשמים ללא היתר בניה כדין ובניגוד לחוק. הוגשה בקשה להיתר אשר אינה תואמת את היקף הבניה שבוצעה בפועל במקרקעין ומשכך נדחתה.
עוד ציינה המאשימה כי ביום 13.5.01 במסגרת תיק ב"ש 1154/01 הוצא צו הפסקה שיפוטי לנאשם 1 באמצעות נאשם 2, צו הפסקה שיפוטי אשר אסר עליו ו/או על מי מטעמו להמשיך בביצוע עבודות הבניה במקרקעין נשוא הדיון ולהמנע מאכלוס המבנה שנבנה במקרקעין. הצו הומצא כדין ביום 23.5.01, ובדיון שנערך בביהמ"ש לענין צו זה ביום 10.7.01 בבקשה לבטל את צו ההפסקה השיפוטי האמור - הושאר הצו השיפוטי על כנו תוך הבהרת תחולתו.
המאשימה טענה כי על פי דוחות פקח מיום 17.7.01 ומיום 1.8.01 הנאשים ו/או מי מטעמם המשיכו לבצע עבודות בניה במקרקעין נשוא הדיון ואף הוסיפו וביצעו עבודות בניה נוספות הטעונות היתר על אלה שכבר בוצעו - הכל ללא היתר כדין וזאת תוך הפרת צו ההפסקה השיפוטי.

בישיבת יום 22.5.03 הוקרא כתב האישום לנאשם 1 ובתשובתו לאישום ציין נאשם 1 כדלקמן: "מודה בעובדות המפורטות בסעיף א (1) לכתב האישום ככל הנוגע לכך שהוא, נאשם 1, זכאי להרשם כבעל הזכויות במקרקעין נשוא כתב האישום. באשר לסיפא של סעיף א(1) אני מאשר שהנאשם 2 הינו הנאמן אולם כופר בכך שנאשם 2 הוא הרשום כבעל הזכויות והמחזיק במקרקעין יחד עם נאשם 1. אני טוען שאני הוא בעל הזכויות היחיד במקרקעין ומחזיק בהם. אני טוען שלנאשם 2 אין קשר לעבודות שנעשו במקרקעין. אני כופר שאני אחראי לעבודות כלשהן במקרקעין. כופר בכל העובדות המפורטות בסעיף 3 על כל סעיפי המשנה שבו. כופר בעובדות שמפורטות בסעיף 4, 5, 6, 7 לכתב האישום".

בישיבת יום 25.3.03 הוקרא כתב האישום לנאשמים 2, 3, 4.

נאשם 2 בתשובתו לאישום טען כדלקמן: "כופר בעובדות המפורטות בסעיף א(1) לכתב האישום. לגבי סעיף א(2) אין לי עמדה. באשר לסעיף 7 א (3) כופר בקשר שלי לביצוע עבודות שהם נשוא סעיף א (3) על כל סעיפי המשנה שבו וכך גם לגבי סעיף 4 – כופר בעובדות המפורטות בסעיפים 4, 5, 6, 7".

נאשם 3 בתשובתו לאישום טען: "באשר לסעיף א(1) מכחיש מחוסר ידיעה. באשר לסעיף א (2) מודה שאני אדריכל במקצועי ועורך הבקשה לקבלת היתר. כמו כן אני יודע שנאשם 4 הוא מהנדס אבל מכחיש את כל יתר העובדות בסעיף זה. כופר בעובדות המפורטות בסעיף א(3) על כל סעיפי המשנה שלו. כופר בעובדות שבסעיף 4, 5, 6, 7".

נאשם 4 בתשובתו לאישום ציין: "באשר לסעיף א(1) מכחיש מחוסר ידיעה. באשר לסעיף א (2) אני יודע שנאשם 3 הינו אדריכל ועורך הבקשה לקבלת היתר. אני מודה שאני המהנדס המתכנן של חלק מהבניה. כופר בכל יתר העובדות המפורטות בכתב האישום. תפקידי היה רק פיקוח עליון על אותו חלק קטן של עבודות שאני תכננתי ולא על כל הבניה נשוא כתב האישום. כופר בעובדות המפורטות בסעיף א(3) על כל סעיפי המשנה שלו. כופר בעובדות שבסעיף 4, 5, 6, 7,".

שמעתי עדויות עדי התביעה, עדות הנאשמים ועדי הגנה מטעמם, עיינתי במוצגים שהוגשו על ידי הצדדים ובסיכומיהם בכתב.

מחומר הראיות עולה בברור שנאשם 1 הוא הזכאי להרשם כבעל הזכויות במקרקעין נשוא הדיון כפי שהעיד אף נאשם 1 עצמו.

עד התביעה רן וייסמן, פקח בניה מטעם הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר, ביקר במסגרת תפקידו במקרקעין נשוא הדיון בגוש 8334 חלקה 5 בבית ינאי, ערך דוחות, תשריטים וצילם תמונות באשר לממצאיו בכל אחד מביקוריו במקרקעין, אלו הוגשו לבית המשפט ומעידים על ביצוע עבודות בניה במקרקעין, ללא היתר כדין אף שעבודות בניה אלו שבוצעו טעונות היתר עפ"י החוק.

אין אלא להביא ממוצגים שהוגשו ע"י פקח הבניה רן וייסמן במהלך עדותו בביהמ"ש, מוצגים המלמדים על ביצוע עבודות הבניה במקרקעין נשוא כתב האישום ללא היתר כדין כדלקמן:

מוצג ת/1 שהוא דוח' פקח מיום 3.12.00 – בדו"ח פקח הבניה רן וייסמן ובתשריט שצורף מתואר חלק ממבנה ישן שהיה קיים במקרקעין שנהרס, ובמקומו נבנה מבנה חדש עם שינויים וקידוחי קרקע ליציקת כלונסאות בצידם המערבי של המקרקעין. פקח הבניה וייסמן ציין בעדותו כי לקידוחי הקרקע הוכנסו ברזלי בניין לשם יציקת הכלונסאות כשמרחק בין כלונס לכלונס כ- 1 מ'. כל אלו נבנו ללא היתר כדין.

במוצג ת/2 שהוא דוח' פקח מיום 7.1.01 ישנו פרוט ממצאי הביקור במקרקעין שערך פקח הבניה וייסמן ולפיו במועד זה כבר נמצא כי נוצק משטח בטון במקרקעין נשוא הדיון, הוכנו תבניות ליציקת עמודים ונוצקו שתי שורות של כלונסאות בגבול המגרש המערבי כשהמרחק בין השורות כ- 2 מטר. נוצקו יסודות במרחק כ- 3 מטר מהמבנה בחזיתות הצפונית, הדרומית והמזרחית. נוצק משטח בטון בחזית המערבית בשטח של המבנה הישן שנהרס – כל אלו בוצעו ללא היתר כדין.

מוצג ת/3 מלמד על ביקור שערך פקח הבניה וייסמן במקרקעין ביום 18.1.01, ביקור במסגרתו הדביק פקח הבניה וייסמן צו הפסקה מינהלי במבנה שנבנה במקרקעין נשוא הדיון, צו המורה להפסיק את עבודות הבניה המתבצעות במקרקעין ללא היתר כדין וכך גם מדווח פקח הבניה וויסמן כי בביקורו זה במקרקעין מצא כי עבודות הבניה המבוצעות במקרקעין הלכו והתקדמו באופן שבתוספת הבניה שנבנתה בחזית המערבית של המקרקעין נוצקו עמודי בטון ותקרת בטון כשעדיין לא נבנו קירות, ובחזית המערבית והדרומית נוצקו חגורות בטון והכל ללא היתר כדין.

מוצג ת/4 הינו דוח פקח הבניה וייסמן באשר לביקורו במקרקעין נשוא הדיון ביום 26.2.01 וכאן מדווח פקח הבניה וייסמן על ממצאיו במקרקעין בביקורו זה בהם ולפיהם בוצעה יציקת, משטח בטון לאורך הגבול המערבי של החלקה, נוצק משטח בטון ברוחב כ- 5 מ' ובאורך של כ- 45 מ' לאורך הגבול המערבי של החלקה. במשטח הבטון הורכבה צנרת ניקוז לפינוי מי הגשם ממערב הצוק לצד המזרחי של החלקה.
פקח הבניה בהגינותו ציין כי בביקורו זה במקרקעין אף מצא כי בחלקו המערבי של בית המגורים אין שינוי בבניה ממועד הדוח הקודם (18.1.01) בו הודבק צו ההפסקה המנהלי. לדוח זה מוצג ת/4 צורף תשריט מעודכן ותמונות שצילם הפקח במועד ביקורו 26.2.01 במקרקעין המעידים כולם על ביצוע עבודות הבניה במקרקעין, עבודות בניה שנעשו אף הם ללא היתר כדין כפי שראה ותעד הפקח וייסמן.

במוצג ת/5 המתעד את בקור פקח הבניה וייסמן במקרקעין ביום 1.3.01 – מפורטת עבודת בניית גדר בגבול הצפון מערבי של המקרקעין באופן שהחלו בבניית גדר בטון בגבול החלקה המערבי באורך של כ- 20 מ' ללא היתר, סיימו יציקת יסוד בטון והכנת ברזלי זיון לחגורת בטון, החלו בהרכבת תבנית ליציקת הגדר. הפקח צרף לד"ח שערך תשריט ותמונות שצלם המתעדים את ממצאיו האמורים באשר לבניה זו שמצא במקרקעין בביקורו בהם ביום 1.3.01 - בניה שנבנתה ללא היתר כדין.

כך גם בביקורו במקרקעין במסגרת תפקידו ביום 7.5.01 כמפורט בדוח הוא מוצג ת/6 מצא הפקח כי נמשכו עבודות הבניה במקרקעין הכל ללא היתר באופן שכבר נוצק משטח בטון עם גדרות לחניה, סככת חניה קודמת בפינה הצפון מזרחית במקרקעין נהרסה ובמקומה נבנה מבנה בטון בשטח של כ- 54 מ"ר ללא היתר. עוד ציין הפקח כי עדיין אין קירות למבנה וכי בגבול המזרחי של החלקה נשוא הדיון נוצק משטח בטון בשטח של כ- 60 מ"ר לחניה וכך גם מתבצעות עבודות טפסנות וברזלנות מסביב למשטח ליציקת גדרות / קירות תומכים בגובה של כ- 1 מטר.

הוגש מוצג ת/7 שהוא דוח ביקור הפקח וייסמן במקרקעין, מועד בו נמסר צו הפסקה שיפוטי שניתן בבית המשפט ביום 13.5.01 במסגרת תיק ב"ש 1154/01 ביהמ"ש שלום נתניה, ושתצהיר הפקח וייסמן צורף לבקשה למתן צו ההפסקה השיפוטי שניתן כאמור ביום 13.5.01 להפסקת עבודות הבניה במקרקעין נשוא הדיון.

מעדות פקח הבניה וייסמן ומוצג ת/8 שהוא דוח הפקח וייסמן מיום 6.6.01 למדים כי הבניה במקרקעין נמשכה - זאת אף שניתן צו הפסקה שיפוטי ביום 13.5.01 ונמסר כאמור במוצג ת/7, כשבדו"ח ת/8 מפרט הפקח כי למרות צו ההפסקה השיפוטי שנמסר כאמור, לא הופסקו עבודות הבניה ומצא הוא בביקורו זה במקרקעין ביום 6.6.01 כי המשיכו לבצע עבודות בניה במקרקעין באופן שהמשיכו בביצוע עבודות טיח שסויימו, אם כי עדיין אין שליכט צבע ריצוף חלונות ודלתות ועדיין לא בוצע ציפוי הגדרות. כך גם מצא הפקח וייסמן בביקורו זה במקרקעין כי לקונסטרוקציית המבנה בפינה הצפון מזרחית נבנו קירות + פתחים לחלונות ודלתות כשבניה זו אף היא בוצעה ללא היתר כדין. לדו"ח ת/8 שערך פקח הבניה וייסמן צורפו אף תמונות שצילם בביקורו זה במקרקעין המתעדות אף הן את ממצאיו האמורים.

בדוח מוצג ת/9 מיום 17.7.01 מציין הפקח וייסמן כי בביקורו זה במקרקעין ביום 17.7.01 מצא כי הבניה במקרקעין נמשכת זאת למרות צו ההפסקה המינהלי וצו ההפסקה השיפוטי שהוצאו כאמור בעדותו ובמוצגים שהוצגו בעניינם, והורכב כבר גג רעפים - הכל ללא היתר כדין.
לדוחות שהוגשו ע"י פקח הבניה וייסמן צורפו תמונות שצילם במועדי ביקוריו המתעדים את התקדמות ביצוע עבודות הבניה במקרקעין נשוא הדיון כפי שמצאם בביקורים שערך הכל כמפורט בעדותו, בדוחות שערך בתמונות והתשריטים שהוגשו.

עדותו של עד התביעה זה, פקח הבניה רן וייסמן היתה עדות כנה, רצינית, מקצועית, עניינית ואחראית לה צורפו דוחות מפורטים שערך באשר לביקוריו במקרקעין במועדים שונים במסגרת תפקידו, הכל כמפורט בכל אחד מדוחות אלו, תשריטים ותמונות שצילם בהם מתועדות עבודות הבניה שבוצעו במקרקעין, עבודות בניה טעונות היתר שבוצעו ללא היתר כדין הכוללות הריסת חלק מהבית הישן שהיה קיים במקרקעין וביצוע עבודות בניה חדשות, לבניית מבנה חדש במקום הישן שנהרס, עבודות בניה רחבות הקף שבוצעו ללא היתר כדין ותוך הפרת צו הפסקה מינהלי וצו הפסקה שיפוטי.

זאת ועוד – עד התביעה, פקח הבניה עודד שנהב, שהחליף בתפקיד את פקח הבניה רן וייסמן ואשר ביקר במסגרת תפקידו במקרקעין נשוא כתב האישום, הגיש אף הוא דוחות שערך מביקוריו אלו במקרקעין בצרוף תשריטים ותמונות שצילם, תמונות המתעדות ממצאיו. פקח הבניה עודד שנהב העיד באשר לביקוריו במקרקעין נשוא הדיון וממצאי כל ביקור וביקור תוך הגשת הדוחות שערך, התשריטים והתמונות שצילם.

הדוח ת/10 שערך עד התביעה פקח הבניה עודד שנהב, הוא דוח מביקורו במקרקעין מיום 1.8.01 ובו מתאר פקח הבניה את מצב הבניה נכון למועד ביקורו זה במקרקעין בציינו כי מצא שבבית שהוקם במקרקעין במקום הבית הישן שנהרס יש כבר טיח פנים וחוץ, עדיין אין ריצוף חלונות , דלתות, כלים סניטרים ואביזרים. בית המגורים החדש שנבנה במקרקעין מוקף במשטח בטון בשטח של כ- 3.5 – 2.5 מ', בחלק מהגג קיימת הגבהה בגובה של 1.5 מ' עם פתחים וקירוי רעפים בשטח של כ- 20 מ' כשאין עדיין מדריגות או גישה כלשהי לקומה זו. ישנו מבנה מגורים נוסף בצד צפון מזרח בשטח של כ- 70 מ"ר. במבנה יש טיח חוץ, אין ריצוף, אין חלונות ודלתות, ישנם בתוך המבנה מחיצות בלוקים בנויות, עדיין אין חשמל, ישנו משטח חניה בחלק המזרחי בשטח של כ- 63 מ"ר. שטח הבית מוערך ע"י הפקח בכ- 340 מ"ר. לדוח זה מוצג ת/10 צרף פקח הבניה שנהב תשריט וצילומים שערך במועד ביקורו זה במקרקעין (1.8.01) המתעדים את ממצאיו כפי שמפורטים בדו"ח וכפי שמצאם ופרטם כאמור.
פקח הבניה עודד שנהב ביקר במקרקעין נשוא הדיון במסגרת תפקידו גם ביום 31.1.02 ובדוח שערך – מוצג ת/11 מדווח פקח הבניה עודד שנהב כי עבודות הבניה נמשכו מאז ביקורו הקודם במקרקעין באופן שנסתיימה בניית בית המגורים הגדול כולל טיח וצבע פנים וחוץ, ריצוף שבוצע בכל הבית, הכנה לנקודות חשמל, הורכבו חלונות ודלתות.
כך גם ציין כי מבנה העזר גובה התקרה בו כ- 2.20 מ' ומצב בנייתו דומה לבית המגורים הגדול דהיינו עבודות הבניה בו התקדמו ביותר וכמעט שהושלמו. כל הגדרות ההקפיות במקרקעין הושלמה בנייתן כולל המדרגות והגדרות הפנימיות וכך גם מצא כי קיימת התחלת בנייה של פרגולת עץ בשטח של כ- 30 מ"ר.

פקח הבניה עודד שנהב ערך ביקור נוסף במקרקעין ביום 8.2.02 ובדו"ח שערך מביקורו זה במקרקעין, הוא מוצג ת/12, פרט ממצאיו בציינו כי בניית הקונסטרוקציה מעץ הסתיימה.

בדוח פקח הבניה עודד שנהב מביקור נוסף שערך במקרקעין, הוא מוצג ת/13, מציין פקח הבניה שנהב כי מצא שהמבנה הצפוני הקטן שנבנה במקרקעין עדיין לא מאוכלס אם כי חובר לתשתיות, בוצעה הגבהה בקיר אבנים לגדר בחזית הראשית (מזרחית) לגובה הנע בין 2.1 – 1.8 מטר, ובניית הפרגולה בחזית מערבית הסתיימה.
באשר לבית המגורים הראשי שנבנה במקרקעין ללא היתר במקום המבנה הישן שנהרס בחלקו, נותרו לביצוע עבודות פנימיות כגון ריהוט, ציוד סניטרי, בחלק המערבי הבנוי על המצוק הבניה עדיין לא הסתיימה ומצא הוא בביקור זה כי בתוך מבנה מגורים ראשי זה שנבנה במקרקעין ישנו מזרון ומערכת סטריאו וסימנים המעידים שמישהו מתגורר מפעם לפעם במבנה זה אך ללא תשתיות סדירות.

דוח פקח הבניה עודד שנהב מביקור נוסף שערך במקרקעין במסגרת תפקידו הוא דוח מוצג ת/14 -ובו מציין מפקח הבניה שנהב שהמבנה שהוא בית מגורים המרכזי שנבנה ללא היתר כבר מאוכלס ופעיל וכי נבנתה פרגולה מערבית מעץ.
פקח הבניה עודד שנהב חזר וציין כי לכל עבודות הבניה שבוצעו במקרקעין ופורטו בדוחות שערך והגיש תשריטים ותמונות שצילם - אין היתר בניה כדין, אף שעבודות בניה אלו טעונות היתר כדין.

פקח הבניה עודד שנהב העיד כי באחד מביקוריו במקרקעין נשוא הדיון, זה מיום 8.2.02 (מוצג ת/12) פגש את נאשם 1 במקום, הוא זה שפתח לו את דלת בית המגורים כשהוא לבוש בלבניו ומשכך מניח הוא שנאשם 1 אותה עת כבר התגורר במקום. אף שהוא לא נכנס לתוך הבית פנימה, הרי שהתבונן הוא פנימה לתוך הבית וכפי שהבחין הבית היה כבר מאוכלס, נאשם 1 כאמור היה בתוכו, הסתובב בלבניו ונראה היה שהבית משמש כבר למגורים.
עוד ציין פקח הבניה שנהב בתשובות שהשיב לנאשם 1 בחקירתו הנגדית – שבאשר למבנים אחרים שנבנו בבית ינאי באותו רחוב בו נעשו עבודות הבניה במקרקעין נשוא הדיון, הרי שלגבי חלק מאלה שביצעו בחלקותיהם עבודות בניה ללא היתר ידוע לו שהוגשו כתבי אישום לביהמ"ש ואף זומן הוא להעיד בביהמ"ש בעניינם, כך שטענת נאשם 1 לפיה כביכול רק נגדו הוגש כתב אישום ואילו כנגד אחרים שביצעו עבודות בניה ללא היתר בחלקות הסמוכות לחלקתו לא הוגשו כתבי אישום אין יסוד.

עדות עד התביעה פקח הבניה עודד שנהב היתה עדות רצינית, אחראית ומקצועית במסגרתה הוגשו דוחות שערך, תשריטים ותמונות שצילם המתעדים את ממצאי ביקוריו במקרקעין ואלו לא נסתרו בראיה ממשית כלשהי ומהן עולה כפי שכך עולה אף מעדות פקח הבניה עד התביעה רן וייסמן, כי בוצעו במקרקעין נשוא הדיון עבודות בניה הטעונות היתר כדין בהקף גדול ביותר מבלי שלעבודות בניה אלו שבוצעו במקרקעין ניתן היתר כדין, ושעה שחלקן של עבודות בניה אלו בוצעו תוך הפרת צו הריסה מינהלי וצו הפסקה שיפוטי.

עדת התביעה אילנה ברק, אדריכלית במקצועה המשמשת כסגנית מהנדסת הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר, תארה בעדותה את מצב המבנה הישן שהיה קיים במקרקעין טרם ביצוע עבודות הבניה נשוא כתב האישום, את מבנה המגורים החדש שנבנה במקרקעין במקום המבנה הישן ואת עבודות הבניה שבוצעו לצורך הקמתו של מבנה מגורים חדש זה, עבודות בניה טעונות היתר על פי החוק ושבוצעו ללא היתר כדין.
אילנה ברק העידה ברורות כי בתרשים שהוגש כמוצג ת/15 נראים המקרקעין נשוא כתב האישום טרם תחילת ביצוע עבודות הבניה נשוא כתב האישום וזהו תרשים שהוכן עבור נאשם 2, עו"ד מיכאל גולדשטיין
שהינו הנאמן הרשום כבעל הזכויות והמחזיק במקרקעין יחד עם נאשם 1 – ע"י מודדי חדרה ביום 8.11.05.

כך גם הוגש כמוצג תרשים ת/16 כשעל תוכנית המדידה, כך העידה אילנה ברק, סומנו אותם חלקים של מבנים ומבנה שלם שנהרס.
הוגשה לביהמ"ש גם תוכנית מדידה שעודכנה אף היא ע"י המודד עבור נאשם 2, כשתוכנית מעודכנת זו היא מוצג ת/17.

מהתרשים מוצג ת/17 ומהמוצג ת/18 שהוגשו ניתן לראות כפי שהעידה עדת התביעה אילנה ברק, את הבניה החדשה שנבנתה במקרקעין ללא היתר כשהבנייה הצבועה בצבע ורוד מתווספת למבנים החדשים שנבנו מהמסד ועד הטפחות ללא היתר בניה, ואילו מה שצבוע בצבע תכלת הינו מבנה ישן שהתשתית שלו היתה קיימת בעבר (אף שאין אסמכתא להיתר לגבי מבנה ישן זה) והשינויים ותוספות הבניה המסומנים - הינם שנויים ותוספות בניה חדשים שנבנו ללא היתר בניה, אף שטעונים היתר הם.

הוסיפה וציינה עדת התביעה האדריכלית אילנה ברק כי עבודות הבניה שבוצעו ככל שנוגע לבניית הגדרות הקירות התומכים וכו' לא מסומנים במוצג ת/18 ולפיכך הוגשו המוצגים ת/19 ו- ת/20, בהם סומנו עבודות בניה אלו שנעשו במקרקעין באותיות התואמות את סעיפי כתב האישום וכך מומחשות עבודות בניה אלו שבוצעו ללא היתר בניה. עוד העידה אילנה ברק כי המבנה הצבוע בוורוד בת/18 הינו מבנה חדש לגמרי שנבנה כולו ללא היתר בניה כדין. הבניה שסומנה בצבע תכלת במוצג ת/18, ציינה אילנה ברק הינה בניה חדשה לחלוטין שנבנתה לאחר שהבניה הקודמת, הישנה שהיתה במקרקעין נהרסה ונותרה רק רצפה וקירות חיצוניים – והנאשמים הוסיפו בניה של עמודים, גג חדש, פתחים במעטפת המבנה וביסוס מסביב למבנה והכל ללא היתר בניה, אף שבניה זו טעונה היתר עפ"י החוק.

עדת התביעה אילנה ברק, שהיא כאמור אדריכלית במקצועה ומשמשת כאמור כסגנית מהנדסת הוועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר, העידה ונחקרה ארוכות באשר לבקשות להיתרים כפי שהוגשו לוועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר (להלן – "הועדה") ככל שנוגע לבניה נשוא כתב האישום שנבנתה במקרקעין ומעדותה ומוצגים שהוגשו לענין זה למדים כי מוצג ת/21 הינה הבקשה הראשונה להיתר מיום 12.2.01 שבה לא נרשם שמו של נאשם 1 כמבקש הבקשה להיתר אלא נרשם שמו של נאשם 2 כבעל הזכויות בנכס וכן נרשמו נאשם 3 ונאשם 4 כעורך הבקשה ומתכנן שלד הבניה.
נאשם 3 הוא זה שחתום על הבקשה.

הוסיפה והעידה אילנה ברק כי הבקשה להיתר זו מיום 12.2.01 נבדקה, היתה בדיון וניתנה בה החלטה כמפורט במוצג ת/22. בקשה זו להיתר נדחתה על הסף הכל כמפורט בה. בס' 3 להחלטה צויין כי הבקשה אינה עומדת בתנאים מקדמיים רבים הנדרשים לקידומה ולטיפול בה ובנוסף צויינה בס' 4 להחלטה מגבלת הבנייה עפ"י תוכנית מתאר ארצית תמ"א 13 ובס' 5 להחלטה צויינה חוסר ההתאמה בין המבוקש בבקשה להיתר לבין הבניה בפועל שבוצעה במקרקעין ללא היתר.

הוסיפה והעידה גב' ברק כי בהמשך, ביום 7.12.01 הוגשה בקשה שניה להיתר היא מוצג ת/23 שבה נרשם נאשם 1 כמבקש הבקשה ונאשם 2 כבעל הזכויות במקרקעין בנאמנות. הבקשה להיתר ת/23 נחתמה הן ע"י נאשם 1, הן ע"י נאשם 2 והן על ידי הנאשמים 3 ו-4.

בקשה להיתר זו מיום 7.12.01 - ת/23, נדונה בוועדה ונדחתה כמפורט במוצג ת/24.

בהחלטה, מוצג ת/24, הדוחה את הבקשה להיתר שהוגשה ע"י הנאשמים נקבע כי המבקש מתעלם מגליון הדרישות שנשלח אליו כמו גם מהחלטת ועדת הערר שהתקבלה בערר 214/01 וכן נקבע כי מדובר בבניה שבתחום 100 מ' מקו חוף הים כשלא נתבקשה לגביה הקלה מהוראות תוכנית מתאר ארצית תמ"א 13 וכי מדובר בבניה חדשה שבוצעה ללא היתר מעבר להיקף הבניה הקודם ומכל מקום הבקשה נדחתה מכל הטעמים המפורטים בהחלטה הדוחה את הבקשה.

מתוקף תפקידה כסגנית מהנדסת הוועדה, העידה אילנה ברק כי בקשה להיתר נוספת שלישית במספר, לאחר ששתי בקשות קודמות נדחו כאמור, הוגשה ביום 11.10.04 כשהעתק ממנה הוגש כמוצג ת/25. בבקשה להיתר מוצג ת/25 נרשמו שמות כל ארבעת הנאשמים בתיק זה כשנאשם 2 רשום כבעלים של המקרקעין (מבלי שצויינה הנאמנות בה משמש) וכשחתומים עליה נאשם 1 ונאשם 4 בלבד. בבקשה להיתר זו ת/25 ניתן לראות את הבניה החדשה שנבנתה ללא היתר בניה במקרקעין נשוא הדיון כולל עבודות השינויים ותוספות הבניה שנבנו ללא היתר באותו חלק מבנה ישן שהיה במקרקעין.

הוסיפה עדת התביעה ברק כי בעקבות הגשת הבקשה השלישית להיתר (מוצג ת/25) נשלח לנאשם 1 ביום 21.10.04 המסמך הוא מוצג ת/26 שבו הובהר לו שוב שלא קויימו דרישות מקדמיות להגשת הבקשה כגון העדר חתימות, מחסור בעותקים וכו' ולפיכך מוחזרת הבקשה לצורך עדכון ותיקון הכל כמפורט בס' 3 למוצג ת/26.

אילנה ברק ציינה בהגינותה, כי בהמשך פנו הנאשמים למועצה הארצית ובעקבות דיון שהיה שם קיבלה הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר את הבקשה להיתר כפי שהיא וזו הובאה לדיון במסגרת ועדת המשנה. הוגש לביהמ"ש במהלך עדותה של אילנה ברק מוצג ת/27 שהוא חוזה החכירה ההיסטורי בין מינהל מקרקעי ישראל לבין קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל כשכתובתם אצל בא כוחם שהוא נאשם 2 ולדבריה דבר זה יש בו כדי להצביע ולהעיד לגבי זהות הבעלות והחזקה במקרקעין נשוא כתב האישום. כך גם הוגש מוצג ת/28 שהוא אישור לטאבו של המועצה המקומית עמק חפר מיום 4.9.96 המתייחס למקרקעין נשוא כתב האישום דהיינו גוש 8334 חלקה 5 בבית ינאי, הרשומה ע"ש קרן היסוד להעברה לשמו של נאשם 2 בנאמנות.
הוגש גם מוצג ת/29 שהוא נסח טאבו מיום 14.1.04 לגבי המקרקעין נשוא הדיון שבו רשום רק שמו של נאשם 2 כחוכר המקרקעין בשלמות וכך גם הוגש מסמך מוצג ת/30 – נסח רישום מיום 14.11.04 שבו נרשמו בנוסף לחכירה ע"ש נאשם 2 גם משכנתא וגם הערה לגבי רישום נאמנות.

הוגש גם במהלך עדותה של אילנה ברק מוצג ת/31 שהוא הערר הראשון שהוגש על החלטת הוועדה – כשהערר הוגש ע"י נאשם 2 כשהוא עצמו היה מיוצג ע"י עו"ד מטעמו.

בחקירתה הנגדית הבהירה עדת התביעה אילנה ברק כי התוכניות החלות על המקרקעין הן תוכנית ע"ח/200, ותוכנית עח/33 ובכפוף לאישור המועצה הארצית בגין תכנית מתאר ארצית תמ"א 13 והוסיפה עדה זו בהגינותה כי ככל שנוגע לתוכניות המתאר השונות החלות תעיד עדת התביעה האדריכלית לארה גלייזר שהיא מהנדסת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עמק חפר.

עתד התביעה אילנה ברק נחקרה ע"י נאשם 1 גם ככל שנוגע לעבודות הבניה שבוצעו במצוק שבמקרקעין והסבירה אילנה ברק בתשובתה לשאלותיו בענין זה כי נקדחו כלונסאות לתוך המצוק וכי נוצקה רצפה בכל הדופן המערבית של המגרש כפי שמופיע בתוכנית המדידה המאוחרת שהוגשה כמוצג על ידה במהלך הדיון וכך גם משנשאלה ע"י נאשם 1 לגבי ההבדלים בין מוצג ת/15 למפה ת/17 הסבירה כי בת/17 שהיא מפה מאוחרת יותר "יש תוספות גריעה נוספות של המצוק שנראות פה לאחר ביצוע עבודות הבניה במגרש שבמקרקעין נשוא הדיון לרבות אותם עבודות ביסוס שבוצעו בסמוך למצוק כפי שהעדתי עליהם".

עדת התביעה אילנה ברק נחקרה ארוכות על תפקידיה בועדה, המוצגים שהוגשו על ידה והתכניות החלות על המקרקעין ותשובותיה היו מקצועיות, ענייניות וברורות וכך גם חזרה והסבירה את היקף הבניה שנבנתה במקרקעין נשוא הדיון ללא היתר בניה כדין, אף שעבודות בניה אלו שבוצעו במקרקעין טעונות היתר הן, פרטה את השתלשלות הגשת הבקשות להיתר כפי שהיתה וההחלטות שניתנו לגבי בקשות להיתר אלו. עדותה של אילנה ברק היתה עדות מקצועית, רצינית ואחראית כשמפגינה היא ידע מקיף מקצועי ואחראי כאמור ואני נותנת אמון מלא בעדותה זו שלא נסתרה בראיה ממשית כלשהי.

עדת התביעה לארה גלייזר, מהנדסת במקצועה המשמשת כמהנדסת הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר, העידה שעל המקרקעין נשוא כתב האישום חלות שתי תכניות בענין עיר והן: תוכנית עח/33 ותוכנית עח/200 וכך גם חלה על המקרקעין תכנית מתאר ארצית תמ"א 13 ומכאן, כך ציינה, שמותר להקים במגרש שבמקרקעין נשוא הדיון בית אחד ששטחו 220 מ"ר ושטחי שרות עד 65 מ"ר.

(הוצגו לביהמ"ש לענין זה המוצגים ת/30, ת/31 ות/32).

מהנדסת הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר לארה לגייזר הציגה את מכתב היועצת המשפטית של משרד הפנים עו"ד שר
ית דנה המהווה הנחיות לועדה בנושא ההיתרים לבניה בתחום 100 מטר מחוף הים (ת/33) – מכתב המדבר בעדו כשממכתב זה מוצג ת/33 עולה ברורות כי בנייה בתחום 100 מטר מחוף הים אסורה לאחר אישורה של תכנית מתאר ארצית תמ"א 13, בין אם קיימת תוכנית בניה בהיתר שאושרה אף לפני אישורה של תמ"א 13 ובין אם לאו והוסיפה העדה כי "איסור זה חל גם על כל פעולת בניה אחרת הטעונה היתר, כגון הרחבת מבנה קיים או הריסתו, כולו או חלקו והקמתו מחדש, כל אלה אסורים מכוח הוראותיה של התמ"א כל עוד מצויים בתחום מאה מטר מחוף הים".

מהנדסת הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר לארה גלייזר הסבירה בעדותה באופן ברור וחד משמעי כי קיים הליך ענייני לבקשת היתר לבניה למרות האיסור האמור והוא בדרך של הגשת בקשת הקלה הטעונה אישורה של המועצה הארצית והוסיפה כי בענייננו הובהר הדבר לנאשם 2 שפנה לוועדה בעניין וביקש מידע להיתר עוד בשנת 1996, אולם אף שהובהרה לו הדרך להגשת בקשת הקלה הטעונה אישורה של המועצה הארצית לא הוגשה ו/או לא התקבלה כל בקשה מהנאשמים עפ"י הליך שגור זה. וכדבריה "במקרה הזה לא התקבלה שום הקלה, במקרה הזה גם לא הוגשה גם בקשה להקלה ע"י הנאשמים" והוסיפה "הוא לא רצה להגיש בקשה להקלה, הוא עד היום לא הגיש אותה" (ההדגשה שלי א.ט.).

עוד ציינה מהנדסת הועדה לארה גלייזר בעדותה לעניין זה "יש תהליך בחוק שקובע כיצד נערכים לדיון בבקשה להקלה. התהליך הזה לא מוצה ע"י המבקש במלואו, לא הוגשה בקשה כמו שצריך, ולכן הוועדה גם לא, כנראה שגם לא טפלה בזה כהקלה, כי אתם לא ביקשתם את זה" והוסיפה "אם הייתם מבקשים, היינו מטפלים" (ההדגשה שלי א.ט.).

משנחקרה מהנדסת הועדה לארה גלייזר ע"י נאשם 1 ונשאלה לגבי תכנית 133/4 השיבה ברורות כי "תכנית זו לא הופקדה, לא אושרה, לא קרה לה שום תהליך סטטוטורי, המסמכים הם לא סופיים, לא יכולה להתייחס".

בנוגע לציטוט מתוך הדיון בוועדת הערר שמספרה 21401 שהביא נאשם 2 בו נטען לכאורה שחוסר ההפקדה של תוכנית 133/4 גורמת לפגיעה בקניין הבהירה המהנדסת גלייזר שהוועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר לא רק שלא התעלמה מהחלטת ועדת הערר אלא קיימה אותה וציינה לעניין זה כך בעדותה: "יחד עם זאת כל סטייה מהוראות תמ"א 13 טעונה אישור של מוסד התכנון הגבוה ביותר, המועצה הארצית, ועל העורר לנקוט לשם אישורה של סטייה כאמור בהליכים לפי סעיף 149 לחוק, ומה שאמרתי קודם אכן הוא כך, אם עורר רוצה לקבל היתר בניה, עליו לנקוט בתהליך הקלה שטעונה ע"י המוסד הגבוה ביותר – המועצה הארצית. זה מה שאנחנו אומרים כל השנים" (ההדגשה שלי א.ט.).

עדת התביעה, מהנדסת הוועדה נחקרה ארוכות ע"י נאשם 1 ושוב ושוב חזרה וציינה כיצד ניתן לפעול כדין לצורך קבלת היתרי בניה במקרקעין נשוא הדיון וכדבריה "אני חוזרת על תשובתי. בידי הועדה המקומית יש מספיק כלים כדי להוציא היתרי בנייה ואין כאן צורך לבצע התפלספות שלמה שאני לא מבינה לאן זה מוביל, לא מבינה איזו הגנה מן הצדק כפי שאמר נאשם מס' 1, הוא רוצה להשיג משורה של תכניות שלא אושרו. יש מספיק כלים כדי להוציא היתרי בניה, בין אם זה בסמכותה של הוועדה המקומית, בסמכות גורמים תכנוניים אחרים שניתן לפנות אליהם לצורך קבלת ההיתר – הוועדה המקומית עוסקת במאות ואלפים של היתרי בניה במשך תקופה זאת. אף בבית ינאי הוצאו היתרי בנייה . אני לא מבינה לאן מובילה מסכת השאלות הלא רלבנטיות של נאשם מס' 1" (ההדגשה שלי א.ט.).

משהציג נאשם 1 למהנדסת הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר לארה גלייזר שאלות רבות הנוגעות להעדר פעולות הועדה ו/או המועצה האזורית לשימור המצוק בבית ינאי הסבירה העדה במקצועיות כי המועצה האזורית עמק חפר איננה בעלת הקרקע ולא מסוגלת לבצע עבודות במצוק ללא הסכמתם של מינהל מקרקעי ישראל, של המועצה הארצית לתכנון ובניה ושל משרד לאיכות הסביבה. עוד ציינה כי הרשות פעלה ופועלת לרתום את הגורמים האחראים במדינה לטפל במצוק בבית ינאי לשימורו וכי לוועדה המקומית לתכנון ובניה אין אמצעים כספיים לעשות כן, מה גם שאין זה בסמכותה, כאמור, והדבר כרוך בהסכמת הרשויות האחרות כפי שפורטו.

עדת התביעה מהנדסת הועדה לארה גלייזר נחקרה גם ע"י נאשם 4 והעידה שביקרה במקום נשוא הדיון מס' רב של פעמים וראתה את הבית החדש שנבנה במקרקעין, ציינה שאף זוכרת שפגשה בנאשם 4 במקרקעין נשוא הדיון באחת הפעמים והוא אף שוחח עימה. נאשם 4 במהלך חקירתו הנגדית את העדה גלייזר הסביר שהוא זה שעשה תוכניות קונסטרוקציה לייצוב המצוק ולשיקום הבית ולכך השיבה מהנדסת הועדה לארה גלייזר כי מעולם לא ביקש נאשם 4 להפגש איתה במשרדה ולא הגיש תוכניות שכאלה כחלק מהבקשה להיתר כנדרש בחוק. עוד ציינה בעדותה זו כי אם קונסטרוקטור מטפל בבקשה להיתר ומגלה שמבנה מסוכן הרי שחובתו להודיע על כך לוועדה המקומית וכי גם אם המבנה הוא מסוכן – יש לטפל בו במסגרת בקשה להיתר כנדרש בחוק.

עדותה של עדת התביעה, מהנדסת הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר לארה גלייזר היתה עדות מקצועית, רצינית, אחראית ועניינית ואני נותנת אמון מלא בעדותה זו שלא נסתרה בראיה ממשית כלשהי.

מטעם ההגנה העידו הנאשמים עצמם ושורת עדים ארוכה.

מעדות נאשם 1 עצמו למדים ברורות כי במקרקעין נשוא הדיון בוצעו במועדים הרלבנטים לכתב האישום עליהם העידו עדי התביעה, עבודות בניה טעונות היתר עפ"י החוק, מבלי שלעבודות בניה אלו שהתבצעו במקרקעין היה היתר בניה כדין.

נאשם 1 הודה בביצוע עבודות הריסה ועבודות בניה מחדש במקרקעין נשוא הדיון עבודות שבוצעו ללא היתר כדין בציינו בין השאר לעניין זה "הבית כולו עבר שיפוץ, בחלקו נהרס ובחלקו נבנה מחדש".

נאשם 1 ציין בעדותו "כמו שאמרתי אני הרסתי חלקים של המבנה, חלקים עיקריים של המבנה" והוסיף "אנחנו כל הבניין במזרחי, במערבי, בצפוני, בדרומי, כן הרסנו חלקים עיקריים, בנינו את חלקם החדש ושיפצנו כנ"ל גם בחלק המערבי".

צודקת המאשימה בטענתה לפיה נאשם 1 הודה למעשה באופן פרטני בביצוע עבודות הבניה ועבודות ההריסה כמפורט בעובדות נשוא ס' 3 לכתב האישום כפי שהעידו עדי התביעה וכמפורט במוצגי התביעה שהוגשו (דוחות, תשריטים ותמונות), דהיינו בביצוע עבודות בניה ועבודות הריסה ללא היתר בניה אף שעבודות הריסה ובניה אלו טעונות היתר כדין.

נאשם 1 אישר בעדותו -
1. ביצוע עבודות בניה של סגירת פתחים ופתיחת פתחים חדשים בכל מעטפת המבנה של החלק המזרחי של הבניה שנותרה כמפורט בסע' 3 (ה) לכתב האישום - (המעטפת מסומנת ד' בנספח b לכתב האישום - הוא מוצג ת/19).
2. בניית גג רעפים חדש כמפורט בסע' 3 (ד) לכתב האישום (הגג מסומן ד' בנספח b לכתב האישום- הוא מוצג ת/19).
3. יציקת משטח בטון חדש בצד המערבי (כמפורט בסע' 3 (ט) לכתב האישום (המשטח מסומן ח' בנספח b לכתב האישום הוא מוצג ת/19).
4. קידוח כלונסאות במצוק (כמפורט בסע' 3 (ט) לכתב האישום (מסומן ח' בנספח b לכתב האישום הוא מוצג ת/19).
5. יציקת משטח הבטון מעל הכלונסאות שנקדחו במצוק- כמפורט בסע' 3 (ט) לכתב האישום (מסומן ח' בנספח b לכתב האישום הוא מוצג ת/19).
6. יציקת בטון סביב בית המגורים הגדול שנבנה במקרקעין - כמפורט בסע' 3 (ח) לכתב האישום (מסומן ז' בנספח b לכתב האישום הוא מוצג ת/19).
7. יציקת משטח בטון בחלק המזרחי של המקרקעין כמפורט בסע' 3 (יב') לכתב האישום (מסומן כ' בנספח b לכתב האישום הוא מוצג ת/19).
8. בניית קיר בטון תומך כמפורט בסעיף 3 (יא) לכתב האישום (מסומן י' בנספח b לכתב האישום הוא ת/19).
9. יציקת מדרגות ומעקות מבטון כמפורט בסע' 3 (י') לכתב האישום (מסומן ט' בנספח b שצורף לכתב האישום - מוצג ת/19).
10. בניית גדרות וקירות תומכים בהיקף המגרש כמפורט בסע' 3 (יא) לכתב האישום.
11. בניית מבנה שני בחלקה – "מבנה עזר" – כמפורט בס' 3(ז) לכתב האישום (המבנה מסומן ו' בנספח b שצורף לכתב האישום – מוצג ת/19).
12. יציקת עמודים להקמת תוספת חדשה בבית החדש כמפורט בסעיף 3(ב) לכתב האישום (התוספת מסומנת ב' בנספח b שצורף לכתב האשום – מוצג ת/19).
13. יציקת משטח בטון בחזית הדרומית כמפורט בסעיף 3(ח) לכתב האישום (הרצפה מסומנת ז' בנספח b שצורף לכתב האישום – מוצג ת/19).
14. פירוק גג האסבסט ויציקת תקרת בטון כמפורט בסעיף 3(ג) לכתב האישום (הגג שפורק מסומן ג' בנספח a שצורף לכתב האשום מוצג ת/20).
15. הריסת סככת הברזל בחלק הצפוני מזרחי של החלקה כמפורט בסעיף 3 ו' לכתב האישום (הסככה מסומנת ה' בנספח a שצורף לכתב האישום – מוצג ת/20).

מחומר הראיות שהוגש לביהמ"ש לרבות נ/34 (חוות דעת השמאי טיגרמן) עולה ששטח הבית הישן שחלקו נהרס ובמקומו נבנתה הבניה החדשה היה כ- 180 מ"ר ובפועל הבניה החדשה שנבנתה על המקרקעין נשוא הדיון כפי שעולה מדוחות הפקחים, התשריטים, התמונות שהוגשו ומוצג ת/3 שהוא חשבון הארנונה של הנכס שנבנה במקרקעין, הינה בשטח של כ- 304 מ"ר כשבניה זו הטעונה היתר נבנתה ללא היתר כדין.

נאשם 1 אישר בעדותו את ביצוע עבודות ההריסה של הבניה הישנה שהיתה במקרקעין ואת ביצוען של עבודות הבניה החדשות במקרקעין, עבודות בניה שבוצעו ללא היתר כדין הכל כפי שהעידו למעשה עדי התביעה בציינו שאין ולא היה בידו היתר בניה לביצוען של עבודות בניה אלו במקרקעין וכדבריו "ידוע לביהמ"ש שאין היתר בניה כזה ולא אחר"), וכך גם העיד "קודם כל כבר השבתי הן לגבי העבודות שפירטתם בכתב האישום ו (ב) שאין היתר בניה, זה מן המפורסמות".

באשר לביצוען של עבודות הבניה שנעשו ע"י נאשם 1 במקרקעין ללא היתר כדין העיד נאשם 3, האדריכל גדעון בר און
בציינו בין השאר לגבי נאשם 1 רוני רוזנבלט
הדברים הבאים:
"כפי שראיתי רוני (הוא נאשם 1- הערה שלי א.ט.) הוא אדם יוצא דופן, כל מהלך הבניה המעורבות שלו היתה כל כך חזקה ואם הצעתי משהו לעשות, הוא אמר לי עזוב אני עושה. הוא ילד את הבניין הזה על צבעיו ועל צורתו למיטב ידיעתי ללא עזרה של אף אדריכל ועשה את זה יפה". (ההדגשה שלי א.ט.).

מעדות נאשם 1 למדים ברורות, ואת זאת אישר נאשם 1 מפורשות, שבמקרקעין נשוא הדיון שהוא בעל הזכויות בהם המחזיק והמשתמש במקרקעין אלו נשוא הדיון, בוצעו על ידו ו/או מי מטעמו עבודות הריסה ועבודות בניה רחבות היקף הכל כפי שפורט בעדויות עדי התביעה, בדוחות שהוגשו ע"י המפקחים, בתשריטים שנערכו בתמונות שצולמו בתוכניות שהוגשו ובמוצגי התביעה כולם שלא נסתרו - עבודות בניה הטעונות היתר ושבוצעו ללא היתר כדין.

אוסיף ואומר כי נאשם 1 זימן עדי הגנה מטעמו, אולם בעדותם של עדי הגנה אלו לא היה כדי לחזק גירסתו אלא דוקא כדי לחזק את גרסת המאשימה.

עדת ההגנה רצ'בסקי דינה, מנהלת מינהל התכנון לשעבר, באמצעותה ניסה הנאשם 1 להוכיח כביכול שאין ממש באיסור לגבי בניה בתחום קו ה- 100 מטר מחוף הים העידה ברורות כי מגמת תכנית המתאר הארצית תמ"א 13, כפי שציינה זאת גם עדת התביעה לארה גלייזר, מהנדסת הועדה לתכנון ובניה עמק חפר בעדותה, היא לשמור על חוף הים וכי בבנייה בתחום קו מאה מטר (100 מ') מהים נדרש היתר בניה שיהיה תואם את התוכנית התקיפה ולו בדרך הקלה. הוסיפה והבהירה עדה זו כי לא ניתן להוציא היתרים לפי תוכנית 133 לפני שזו אושרה.

עדותה של דינה רצ'בסקי מנהלת מינהל התכנון לשעבר היתה עדות מקצועית, רצינית ואחראית, העולה בקנה אחד עם עדות עדת התביעה מהנדסת הועדה לתכנון ובניה עמק חפר לארה גלייזר ככל שנוגע לתוכניות התקפות לגבי המקרקעין נשוא הדיון וההיתרים הנדרשים לבניה במקרקעין נשוא הדיון עפ"י החוק. עדויות אלו לא נסתרו בראיה כלשהי ע"י נאשם 1 או מי מהנאשמים האחרים.

עד הגנה נוסף מטעם נאשם 1, היה נחמיה גנות ומעדותו עולה כי ייצג מספר תושבים בעלי זכויות במקרקעין בבית ינאי מול הרשויות בבקשות שהגישו לקבלת היתרי בניה לעבודות בניה שבוצעו במקרקעין כאלה ו/או אחרים בתחום בית ינאי.
עד ההגנה נחמיה גנות העיד כי טפל מול הרשויות ב- 3 לקוחות תושבי בית ינאי שזקוקים היו לשרותיו אל מול הרשויות לצורך טיפול בקבלת היתרים לבניה במקרקעין שבתחום בית ינאי, ועבור 2 מלקוחותיו אלו הגיש בקשות לקבלת היתרים שנענו בחיוב והתקבלו היתרים לבניה שביצעו במקרקעין שבתחום בית ינאי ואילו באשר לתושב השלישי שבבקשתו לקבלת היתרים טיפל - הוגשה בקשה לקבלת היתר לבניה במקרקעין שבתחום בית ינאי וההיתר אמור היה להתקבל תוך זמן קצר מועד מתן עדותו בביהמ"ש.
עוד ציין עד ההגנה גנות כי שני תושבים נוספים בבית ינאי פנו לקבל שירותיו מול הרשויות לעניין קבלת היתר לבניה שנבנתה במקרקעין שבתחום בית ינאי והוא הודיע להם כי לצורך כך יש לערוך תוכנית נקודתית.
מעדות נחמיה גנות שזומן כעד הגנה מטעם נאשם 1 למדים ברורות, כפי שלמדים על כך מעדויות עדי התביעה וכך גם מעדות עדת ההגנה רצ'בסקי דינה, כי לצורך קבלת היתרי בניה לכל בניה המתבצעת במקרקעין בתחום בית ינאי, מקום בו נמצאים המקרקעין נשוא הדיון ובהם בוצעה הבניה נשוא הדיון כפי שהוכח, יש להגיש בקשה לקבלת היתר, וניתן לפעול על פי החוק לצורך קבלת היתרים ובדרך הקבועה לשם כך מול הרשויות המוסמכות ותושבים בבית ינאי אשר רצו לבנות במקרקעין שבתחום בית ינאי הגישו בקשות לקבלת היתרי בניה ועמדו בנדרש, אף קיבלו היתרי בניה, הוגשו בקשות להיתר כשפעלו הם בהתאם לחוק ועל פי הנחיות הרשויות המופקדות על כך.

לא זו אף זו- נאשם 1 זימן כעד הגנה נוסף מטעמו את פרופ' מיכה קליין גיאולוג בחוג לגאוגרפיה באונברסיטת חיפה, אשר חיבר בשנת 2002 דו"ח בענין נסיגת המצוק בקו החוף.
כפי שהעידו עדי התביעה וכפי שהוכח בראיות המאשימה שלא נסתרו בראיה כלשהי ע"י ההגנה, הרי שבמקרקעין נשוא הדיון בוצעו עבודות יציקת בטון על גבי כלונסאות שנקדחו בצידו המערבי של המצוק שבמקרקעין נשוא הדיון, ואלו סיכנו את יציבות המצוק.

לעניין זה, זומן פרופ' קליין כעד הגנה מטעם נאשם 1 כאשר מטרת הזמנתו ע"י נאשם 1, כפי שעולה משאלות שנשאל, היתה לקבל הצדקה לעבודות הבניה שבוצעו במצוק ע"י הנאשם ו/או מי מטעמו במסגרת עבודות הבניה שבוצעו במקרקעין כאילו יש בעבודות קידוח הכלונסאות במצוק ויציקת הבטון כדי "לחזק" את המצוק ולא היה בהן כדי לסכן את יציבותו של המצוק.

עדותו של פרופ' מיכה קליין שאין חולק שהינו מומחה בתחומו לא היה בה כדי לבסס טענות הנאשמים כאילו יש בעבודות קידוח הכלונסאות ויציקת הבטון במצוק כפי שבוצעו על ידם במצוק לצורך ביצוע עבודות הבניה במקרקעין נשוא הדיון ושנעשו כולם ללא היתר כדין כדי "לחזק" את המצוק.
פרופ' קליין העיד כי נסיגת מצוק זו תופעה שהעולם כולו מתחבט בה, והוסיף "אם הייתי, אם היה לי פתרון אז הייתי בעל משרד גדול ועשיר בעולם כי העולם כולו מתמודד עם הבעיה הזאת ויש פתרונות זמניים, חלקיים, וכל פתרון פוגע במשהו, תלוי על מה אני מוותר, הפתרון הלא יפה אבל שמקובל ביותר בעולם הוא בניית קירות מגן מכל סוג שהוא"...(ההדגשה שלי א.ט.).
משנשאל בדבר קדוח כלונסאות במצוק השיב "אני לא אענה כי גיאולוגיה הנדסית זה לא תחום שלי, אם תבוא ותגיד האם כלונסאות יותר טוב משקום למטה ומגושי אבן מטה אני לא יודע" משנשאל (ע"י נאשם 4) "האם זה יכול להזיק" השיב "זה יכול אם עושים אותו לא נכון. כלונסאות יכולות לשים משקל על המצוק והמשקל יכול להפיל אותו" והוסיף והבהיר פרופ' קליין לשאלת נאשם 4 כי בניית קיר בתחתית המצוק תשמור על המצוק אולם כדבריו "אם הקיר הזה נבנה במצוק עצמו הוא בהחלט יכול להביא לערעור היציבות של המצוק" עוד ציין כי "הקדוח עצמו יכול לערער זאת אומרת זה לא מבטיח בטחון מוחלט אם זה בתוך המצוק". משנשאל באשר להשפעת עומק הקידוח על המצוק השיב "תלוי בטכניקת הקידוח...פיצוץ של חומר נפץ בתחתית, אז סביר מאוד שהשפעתו תהיה בעלת הד לכל אזור או האפקט יותר גדול של ההדף". (ההדגשה שלי – א.ט.).

מחומר הראיות עולה ברורות שהנאשמים לא פנו לפרופ' קליין לייעוץ טרם ביצוע את עבודות הבניה - קדוח כלונסאות במצוק ויציקת בטון כפי שביצעו במצוק והכל ללא היתר כדין, מה גם שבחרו הם לפתור את בעיית המצוק בתחום המקרקעין של נאשם 1 עפ"י יוזמתם הם, כשההמלצה היא עפ"י עדותו של פרופ' קליין לפתרון כולל לכל חזית החוף כיחידה אחת ולא שכל מהנדס יתחום 20 מ' מבלי שהוגשה בקשה לקבלת היתר לרשויות המוסמכות בצרוף כל התוכניות הנדרשות לעניין זה.

עוד יאמר כי נאשם 1 ניסה אף להראות באמצעות פרופ' קליין כי פעולות שנעשו על ידו במקרקעין נשוא הדיון בענין מי הנגר נעשו לטובת שימור המצוק, כפי שכך עשה לטענתו בענין קידוח הכלונסאות ויציקת הבטון במצוק שבמקרקעין, ולענין זה ציין פרופ' קליין כי הנגר העילי אינו גורם נחשב בנסיגת המצוק שכן הגורם הדומיננטי לנסיגת המצוק הינו פעולת הגלים בתחתית המצוק.

לא היה בה בעדות עד ההגנה פרופ' קליין כדי לבסס גרסת נאשם 1 לפיה בצוע עבודות הבניה במצוק, קדוח הכלונסאות ויציקת הבטון במצוק שבמקרקעין כדי לחזקו אלא שעדות זו חיזקה את גרסת המאשימה, לפיה היה בביצוען של עבודות בניה אלו במצוק כדי לסכן את יציבות המצוק מה עוד שהוכח שעבודות בניה אלו שבוצעו במצוק נעשו ללא היתר כדין ודי בכך לעניננו.

כך גם באשר לעדות עד ההגנה הנוסף מטעם נאשם 1 הוא פרופ' רם בן דוד, גיאולוג במקצועו העוסק בגיאולוגיה הנדסית.
גם עדותו של עד זה התמקדה בנושא המצוק שבמקרקעין.
עד ההגנה פרופ' רם בן דוד העיד כי עד ההגנה נחמיה גנות הזמין אצלו תסקיר השפעה על הסביבה (הוא מוצג נ/44 או מסמך 19) שהוגש למשרד לאיכות הסביבה ולועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר אולם אין הוא יודע כלל מה עלה בגורלו של תסקיר זה, אם אושר הוא אם לאו.

עד זה נחקר ארוכות. בחקירתו אישר פרופ' רם בן דוד כי נאשם 1 ביקש ממנו את חוות הדעת לעבודות הבניה שביצע במצוק זאת לאחר שכבר בוצעו עבודות הבניה נשוא הדיון במצוק, וכשהוא, פרופ' בן דוד לא היה נוכח בעת ביצוען של עבודות בניה אלו במצוק. משנשאל אם ביצוע עבודות בניה אף שנעשות הן לפי המלצה אך ללא פיקוח הנדסי עלולות לפגוע ביציבות המצוק השיב "זה כן" והוסיף כי פיקוח הנדסי לעבודות כאלה הוא חיוני. פרופ' בן דוד ציין בעדותו כי ההמלצות נשוא הדוח אמורות להיות מיושמות כמיקשה אחת וחייבות להיות מבוצעות תחח פיקוח הנדסי לחיזוק המצוק.
עדותו של פרופ' בן דוד היתה אף היא עדות מקצועית, מעניינת בתחומה אולם אין בה כדי להכשיר את ביצוען של עבודות קידוח הכלונסאות ויציקת הבטון במצוק שבמקרקעין נשוא הדיון, עבודות בניה אלו שבוצעו ללא היתר כדין וללא פיקוח הרשויות המוסמכות עפ"י החוק ואין בה אף כדי להכשירן בדיעבד.

עדות עדת ההגנה חיה רוזין המשמשת כמזכירת הועדה המקומית לתכנון ולבניה עמק חפר, ועדות עדת ההגנה ענת עכו המשמשת כמנהלת יחידת הפיקוח על הבניה אף בהן לא היה כדי לסייע לנאשם 1.

עדת ההגנה חיה רוזין העידה שהיא מזכירה אדמיניסטרטיבית בלבד של הועדה המקומית לתכנון ולבניה עמק חפר וכי רק מהנדסת הועדה לארה גלייזר היא זו שמכח סמכותה חותמת על הפרוטוקולים ולאחר מכן רשאית היא, חיה רוזין, לחתום על ההחלטות ולשולחן למכותבים.

בפני
עדת ההגנה ענת עכו, הציג נאשם 1 התראות שנשלחות לתושבים בבית ינאי בגין ביצוע עבודות בניה ללא היתר וזו ציינה כי ההתראות נשלחות במידה והבניה הינה עובדה מוגמרת במקרקעין. עוד העידה כי ההחלטה לגבי משלוח התראות היא שלה כמנהלת יחידת הפיקוח על הבניה ואילו ההחלטה להגשת כתבי אישום אינה בסמכותה אלא בסמכות התובעת בלבד.

העולה מהמקובץ כי עדויות עדי התביעה והמוצגים שהוגשו לביהמ"ש על ידם לא נסתרו בראיה ממשית ולו כלשהי על ידי נאשם 1 ועדי ההגנה מטעמו, וע"י הנאשמים האחרים בענייננו.

קובעת אני בקבלי גרסת המאשימה שלא נסתרה כאמור כי נאשם 1 בעל הזכויות במקרקעין נשוא כתב האישום המחזיק והמשתמש בהם ביצע את עבודות הבניה נשוא כתב האישום במקרקעין נשוא כתב האישום, עבודות בניה הטעונות היתר כדין, מבלי שבידו היתר בניה כדין לביצוען של עבודות בניה אלו במקרקעין וכך גם הפר נאשם 1 את צו ההפסקה השיפוטי נשוא ב.ש.1154/01 צו שהוצא לאחר דיון בבית המשפט ובהסכמת נאשם 1 ועו"ד גולדשטיין, נאמנו, שנכח בדיון – צו שיפוטי זה שהורה על הפסקת עבודות הבניה במקרקעין ואסר על איכלוס המבנים שנבנו במקרקעין.

ועתה לעניינו של נאשם 2 – עו"ד מיכאל גולדשטיין
.

בכתב האישום שהוגש כנגד נאשם 2 ביחד עם הנאשמים 1, 3 ו-4 נטען בסעיף 1 שבו כי "נאשם 1 הינו הזכאי להירשם כבעל הזכויות במקרקעין ומבצע העבודות, נאשם 2 הינו הנאמן הרשום כבעל הזכויות במקרקעין והמחזיק במקרקעין יחד עם נאשם 1 ולפיכך שניהם אחראים לעבודות הנעשות במקרקעין ללא היתר בניה ובניגוד לחוק" (ההדגשה שלי – א.ט.).
בס' 3 לכתב האישום מיחסת המאשימה ביצוע עבודות בניה ללא היתר לכל הנאשמים באופן שעבודות בניה אלו בוצעו ע" כל אחד מהנאשמים בעצמם ו/או שליחיהם ו/או מי מטעמם כשעבודות בניה אלו הטעונות היתר בוצעו ללא היתר כדין וכך גם נטען בסעיף 6 לכתב האישום כי ביום 13.5.01 במסגרת תיק ב"ש 1154/01 הוצא צו הפסקה שיפוטי לנאשם 1, באמצעות נאשם 2, שאסר עליו ו/או על מי מטעמו להמשיך בביצוע עבודות בניה נוספות, ללא היתר ולהימנע מאיכלוס המבנה וכי עפ"י דוחות פקח מיום 17.7.01 ומיום 1.8.01 כפי שנטען בסעיף 7 לכתב האישום הנאשמים ו/או מי מטעמם המשיכו בביצוע עבודות בניה הטעונות היתר, ללא היתר וביצעו והוסיפו עבודות בניה נוספות הכל ללא היתר ותוך הפרת צו הפסקה השיפוטי.

לאחר עיון בחומר הראיות שהובא במהלך הדיון קובעת אני כי ככל שנוגע לנאשם 2, מיכאל גולדשטיין
, עורך דין במקצועו, הוא נאמנו של נאשם 1, לא הוכיחה המאשימה מעל לכל ספק העבירות המיוחסות לו בכתב האישום משכך אני מזכה אותו מעבירות כתב האישום המיוחסות לו.

בסעיף 1 לכתב האישום מתואר נאשם 2 ע"י המאשימה כנאמן. כנאמן, היה על נאשם 2 לפעול על פי חוק הנאמנות תשל"ח - 1979 ועל כך אין חולק.

מטרת הנאמנות, במקרה של נאמנות עפ"י חוזה, כבענייננו, נקבעת בחוזה שבין הנאמן לנהנה והיא זו הקובעת את תחום סמכויותיו וחובותיו של הנאמן – הכל כאמור בהתאם לחוק.

מחומר הראיות 2 למדים כי נאשם 2, עו"ד גולדשטיין הינו נאמן עפ"י חוזה מיום 31.8.95 שנחתם בינו לבין נאשם 1.
מסגרת ומטרת הנאמנות מוגדרים בהסכם הנאמנות כדלקמן:
1. הנאמן יגיש כנאמנו של הנהנה, הצעה לרכישת זכויותיה של קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל – בנכס הידוע כחלקה 5 בגוש 8334 וזאת בהקשר להודעה שפורסמה בנדון.
2. הנאמן יפעל כנאמנו של הנהנה בכל הכרוך בהשתתפות בהליכים שיקבעו ע"י קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל בהקשר להגשת ההצעה הנ"ל ובמידה ובסופו של הליך תתקבל הצעתו – גם בהקשר לרכישת החלקה על כל הכרוך בכך.
3. על הנאמנות נשוא חוזה זה יחולו הוראות חוק הנאמנות – תשל"ט - 1979.
4. כל פעולותיו של הנאמן במסגרת הנאמנות נשוא חוזה הנאמנות תיעשה בהתאם להנחיות שתועברנה אליו מעת לעת ע"י הנהנה ובתיאום עימו.
5. הנאמן או הנהנה יוכלו להביא לידי סיום הנאמנות נשוא חוזה זה וזאת בהודעה מוקדמת לצד השני ובתאום ביניהם של ביצוע הפעולות הנדרשות לסיומה (ראה הסכם הנאמנות).

כך גם למדים ממסכת הראיות שהובאה כי הסכם נאמנות זה הוא ההסכם היחיד הנוגע לנאמנות בין נאשם 1 לנאשם 2 וכי הנאמנות לא הובאה לסיומה בהתאם לתנאי הסכם הנאמנות תוך תקופת הדיון המשפטי ועל פי חומר הראיות שהוצג לביהמ"ש.

אין חוק כי ביום 25.10.95 נחתם חוזה מכר בין קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל לבין נאשם 2, הוא עו"ד מיכאל גולדשטיין
– בנאמנות.
במבוא להסכם זה מופיעה הצהרת הרוכש לפיה "הרוכש מצהיר כי הנהנה שעבורו נרכשות הזכויות בנאמנות הינו אדם פרטי ואינו עוסק מורשה". רוכש הזכויות בחלקה 5 בגוש 8334, הם המקרקעין נשוא הדיון הוא נהנה שנאשם 2 הינו נאמנו, הכל כמפורט בהסכם רכישה זה משנת 1995.
ביום 30.10.95 הגישו הנאמן (הוא נאשם 2) והנהנה (הוא נאשם 1) הודעה על נאמנות לפי סעיף 74 לחוק מס שבח מקרקעין התשכ"ג – 1963 בגין רכישת חלקה 5 בגוש 8334 לפיה הזכות נרכשה בשביל נאשם 1.
ביום 24.11.97 העביר נאשם 2, הוא הנאמן, למינהל מקרקעי ישראל את פרטיו של הנהנה (בצירוף העתק ההצהרה לרשויות המס) שעבורו נרכשו זכויות החכירה בחלקה 5 בגוש 8334 שהינה בבעלות הקק"ל ובניהול המינהל.

ביום 10.12.98 הועברה בלשכת רישום המקרקעין זכות השכירות בחלקה 5 בגוש 8334 לשמו של נאשם 2 בכפוף לרישום הערה עפ"י סעיף 4 לחוק הנאמנות על קיומה של נאמנות לטובת נאשם 1.

נאשם 1, הינחה את נאשם 2 במסגרת האמור בסעיף 4 להסכם הנאמנות, שלא לחשוף את שמו כרוכש המקרקעין נשוא הדיון ומצב דברים זה התקיים עד לשנת 2000 עת היה על נאשם 2 לחשוף את שמו של הנהנה, הוא נאשם 1, במסגרת חקירתו בדיון בהליך אזרחי שהתקיים בביהמ"ש בת.א. 135/97 בתביעה לסילוק ידם של רמי ומיכל גיסין שהחזיקו לטענתו של הנהנה, שלא כדין בחלק מחלקה 5 בגוש 8334.
בקבלי גרסת נאשם 2, עו"ד גולדשטיין קובעת אני כי מאז החתימה על הסכם הנאמנות, הקפיד עו"ד גולדשטיין להדגיש ולציין כי הוא איננו בעל הזכויות במקרקעין נשוא הדיון וכי מעמדו הוא כנאמן בלבד, וכי החל משנת 2000 גם זהותו של הנהנה, הוא נאשם 1, הוצגה על ידו של נאשם 2, הנאמן, לכל גורם איתו הוא היה בקשר בעניין נאמנותו זו כולל רשויות מוסמכות וגורמים פרטיים.
מאז שנת 1995 ידעו הן הודעה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר והן המועצה האזורית עמק חפר כי רוכש הזכויות במקרקעין נשוא הדיון (חלקה 5 בגוש 8334) הינו נהנה, שעו"ד גולדשטיין, הינו נאמנו.
משנת 2000 כאמור אף ידעו הם בעקבות ההליך האזרחי בו נאלץ הנאמן, עו"ד גולדשטיין לחשוף את שמו של הנהנה, כי נאשם 1 הוא הנהנה שנאשם 2 הינו נאמנו. כפי שציין עו"ד גולדשטיין בעדותו, ודבריו אכן נתמכים במסמכי המאשימה עצמה, הרי שבבקשה שהוגשה על ידי המאשימה עצמה לבית המשפט למתן צו הפסקה שיפוטי להפסקת עבודות בניה טעונות היתר שבוצעו ללא היתר במקרקעין נשוא הדיון, בקשה שהוגשה במסגרת ב"ש 1154/01 ביהמ"ש שלום בנתניה, צויין שמו של נאשם 1 רוזנבלט רוני בלבד כמשיב בבקשה זו למתן צו הפסקה שיפוטי כשבנימוקי הבקשה נאמר ע"י המאשימה, היא המבקשת באותה בקשה כי: "המשיב הוא בעל הזכויות במקרקעין, המחזיק, מבצע עבודות והמשתמש בפועל במקרקעין, ולפיכך אחראי לעבודות הנעשות במקרקעין ללא היתר בניה ובניגוד לחוק כשעו"ד גולדשטיין, אשר המבקשת, היא המאשימה, ידעה היטב שבפועל משמש הוא כנאמן בלבד של המשיב רוזנבלט (הוא נאשם 1) באותה בקשה לא מצאה לנכון ובצדק, לצרפו כמשיב באותה בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי. כך גם בתצהיר התומך בבקשה זו למתן צו הפסקה שיפוטי, תצהיר שניתן ע"י מפקח המבקשת (היא המאשימה בענייננו ) אף בו צויין: "המשיב (הכוונה לנאשם 1 – הערה שלי – א.ט.) הינו בעל הזכויות במקרקעין, המחזיק, מבצע העבודות והמשתמש בפועל במקרקעין, ולפיכך אחראי לעבודות הנעשות במקרקעין ללא היתר בניה ובניגוד לחוק".
רישומו של נאשם 2 כנאמן בלשכת רישום המקרקעין משמעותה היא שקיומה של נאמנות זו הינה כלפי כולי עלמא וזאת ידעה המאשימה היטב מתחילת קיומם של הליכי רכישת המקרקעין נשוא הדיון.
לאור הקבוע בהוראות הסכם הנאמנות ומטרת הנאמנות, ולאור העובדה שבוצעה העברת זכויות החכירה בחלקה 5 בגוש 8334 בהתאם להסכם עם קרן היסוד, הרי שמכח היות נאשם 2 נאמן, הרי שמצרף הוא חתימתו בכל מקום שזו נדרשת על פי דין.
קובעת אני בקבלי האמור בעדותו של נאשם 2 וכפי שעולה ממוצגים שהוגשו בכל אותם הליכים הנזכרים בעדותו של נאשם 2 הליכים אותם ניהל הוא בשמו של נאשם 1 בקשר למקרקעין - שהדבר נעשה על בסיס יפוי כח ספציפי שנתן נאשם 1 לנאשם 2 יפוי כח ספציפי כפי שניתן לעו"ד לצורך ייצוג לקוח בהליכים משפטיים וכפי שנאשם 1 גם יפה גם כוחם של עורכי דין אחרים בענייניו.

צודק נאשם 2 בטענתו לפיה רוכש הזכויות (בעל זכות החכירה) במקרקעין נשוא הדיון (חלקה 5 בגוש 8334) הינו נאשם 1 בלבד, הוא הנהנה היחיד מהזכויות במקרקעין אלו, המחזיק והמשתמש בזכויות אלו שבמקרקעין. הזכויות במקרקעין נשוא הדיון אינן זכויותיו של נאשם 2, שהוא נאמנו של נאשם 1 בלבד, לא בשלמות ולא בחלקן ולא היתה לנאשם 2 עפ"י הסכם הנאמנות זכות להנות מזכויות בחלקה או להשתמש בהן ובפועל הוא אכן לא נהנה מהן לא השתמש בהן. הפרטים אודות זהות רוכש הזכויות במקרקעין דווחו לרשויות המס, ללשכת רישום המקרקעין, לבעלים של המקרקעין – מינהל מקרקעי ישראל ומנהל אדמות קק"ל וכל רישום המתייחס לבעלים של הזכויות במקרקעין אלו אצל כל הגורמים והרשויות נעשה כפוף לדיווח הנאמנות בדבר זהות בעל הזכויות במקרקעין והיותו של נאשם 2 נאמן בלבד.
העובדה שנאשם 2 אינו בעל הזכויות במקרקעין וכי פועל הוא כנאמנו בלבד של נאשם 1 היתה ידועה לרשויות כולל למועצה האזורית עמק חפר ולועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר כאמור דבר שבא לידי בטוי גם בבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי (ב"ש 1154/01) שהוגשה לביהמ"ש ע"י המאשימה (היא המבקשת שם) כשנאשם 1 הוא בלבד היה המשיב באותה בקשה כמי שהוא בעל הזכויות במקרקעין, המחזיק, מבצע העבודות והמשתמש בפועל במקרקעין ולפיכך אחראי לעבודות הנעשות במקרקעין ללא היתר בניה ובניגוד לחוק, הכל גם בהתאם לדיווח פקח הבניה מטעם המבקשת רן וייסמן, המצהיר באותה בקשה.
לא רק שנאשם 1 לא היה בעל הזכויות במקרקעין נשוא הדיון אלא שלא היה הוא לא המחזיק במקרקעין אלו ולא המשתמש בהם.

עדי התביעה המהנדסת לארה גלייזר,האדריכלית אילנה ברק ופקחי הבניה רן ויסמן ועודד שנהב העידו ברורות שלא ראו את נאשם 2 מחזיק במקרקעין ו/או משתמש בהם, ואף הוסיפו שהם אינם מכירים אותו כלל.
נאשם 2 עצמו העיד ברורות כי מעולם לא החזיק במקרקעין נשוא הדיון לא עשה בהם שימוש, אין הוא בעל הזכויות בהם ואף תאר בעדותו כי העביר מפתחות הדירות שהיו במקרקעין מיד עם קבלת המקרקעין מקרן היסוד שמכרה המקרקעין - לנאשם 1, הכל במסגרת היותו של נאשם 2 נאמנו של נאשם 1 ובהתאם להסכם הנאמנות.
הוסיף נאשם 2 בעדותו כי מעבר לכך מעולם לא היו בידו מפתחות לנכס שבמקרקעין וגם כיום אין לו מפתחות כאלה.
הסכם הנאמנות על פיו נוצרה נאמנותו של נאשם 2 אינו כולל במסגרת קביעת מטרת הנאמנות כל ענין הנוגע לאחזקת הנכס שבמקרקעין או שימוש כלשהו בנכס זה על ידי הנאמן ומכאן שלא רק שבפועל לא עשה הנאמן הוא נאשם 2, כל שימוש במקרקעין ולא החזיק בהם אלא שמעשים אלו אף לא כלולים בסמכויותיו עפ"י הסכם הנאמנות ואין לו לגביהם כל סמכות ו/או רשות כפי שאכן כך העיד וכך פעל.
לא זו אף זו – נאשם 2, עו"ד גולדשטיין אף לא ביצע עפ"י מסכת הראיות את עבודות הבניה במקרקעין נשוא הדיון לא בעצמו ולא באמצעות מי מטעמו. בדוחות הפיקוח של פקחי הבניה אין ולא מופיע אזכור שמו של נאשם 2 כמבצע עבודות הבניה במקרקעין בעצמו ו/או ע"י אחרים. בדו"ח הפקוח נרשם במפורש שמו של נאשם 1 "רוזנבלט רוני" כמבצע עבודות הבניה במקרקעין (כפי שציינה זאת גם המאשימה בס' 1 לכתב האישום) וכך גם בבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי (ב"ש 1154/01) שהוגשה ע"י המאשימה לביהמ"ש זה, המשיב הינו נאשם 1 בלבד מי שהוגדר ע"י המבקשת (היא המאשימה בענייננו) וע"י פקח הבניה רן וייסמן שתצהירו צורף לאותה בקשה, כמי שהינו בעל הזכויות במקרקעין, המחזיק, מבצע עבודות הבניה במקרקעין ללא היתר בניה ובניגוד לחוק.
נאשם 2 העיד ברורות ועדותו מהימנה עלי ועולה בקנה אחד עם מסמכים שהוצגו, כי מעולם לא ביצע עבודות בניה כלשהן במקרקעין נשוא הדיון לא בעצמו ולא באמצעות מי מטעמו.

מחומר הראיות למדים שנאשם 1, שהוא מבצע עבודות הבניה במקרקעין נשוא הדיון, לא סיפר לנאשם 2 על ביצוע עבודות הבניה במקרקעין אלא בדיעבד לאחר שאלו הסתיימו וכך גם נאשמים 3 ו- 4 האדריכל והמהנדס להם מייחסת המאשימה מעורבות בביצוע עבודות הבניה במקרקעין לא הזכירו בעדותם בה פרטו את מסכת פעילותם במקרקעין, את נאשם 2 ולא נחקרו ע"י המאשימה בענין מעורבותו כביכול של נאשם 2 בביצוע עבודות בניה במקרקעין בין בעצמו ובין ע"י מי מטעמו.

קובעת אני בקבלי גרסת נאשם 2, בה נותנת אני אמון, כי נאשם 2 לא היה בעל הזכויות במקרקעין נשוא הדיון, לא היה המחזיק במקרקעין ו/או המשתמש בהם בפועל ו/או מבצע עבודות הבניה במקרקעין, הכל כטענתו של נאשם 2, עו"ד גולדשטיין, אשר שימש כנאמנו של נאשם 1, טענה שלא נסתרה בראיה ממשית כלשהי ע"י המאשימה.

המאשימה טענה כי הוכיחה את אחריותו של נאשם 2 לביצוע העבירות נשוא כתב האישום בהיותו בעל הזכויות הרשום, המחזיק הרשום והנאמן אשר חתם כמבקש הבקשה להיתר וחובה היתה עליו להשיג היתר כאמור – זאת בהסתמך על האמור בס' 208 (א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965.

סעיף 208 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 זו לשונו:
"208. האחראי לעבודה ולשימוש הטעונים היתר:
א. בוצעה עבודה או השתמשו במקרקעין בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סעיף 204, ניתן להאשים בה אחד או יותר מאלה:
1. בעל ההיתר לביצוע העבודה או השימוש כאמור;
2. מי שמוטלת עליו חובה להשיג היתר כאמור מכח חוק זה או תקנה על פיו;
3. בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה;
4. מי שהוחזק כבעלים של המקרקעין בשעת ביצוע העבירה;
5. בבעלות משותפת במקרקעין – כל אחד מן השותפים בשעת ביצוע העבירה;
6. המבצע בפועל את העבודה;
7. המשתמש בפועל במקרקעין;
8. האחראי לעבודה או לשימוש לרבות אדריכל, המהנדס המתכנן, המהנדס או ההנדסאים האחראים לביצוע, הקבלן הראשי וכן סוכניהם, אך למעט עובדים המועבדים על ידיהם.
ב. נאשם אחד מהמפורטים בסעיף קטן (א) בעבירה לפי סעיף 204 תהא זו הגנה טובה אם יוכיח שניים אלה;
1. העבירה נעברה שלא בידיעתו;
2. הוא נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראת חוק זה והתקנות על פיו בכל הנוגע לעבודה הנדונה".

מחומר הראיות עולה ברורות כי נאשם 2 פעל כנאמנו של נאשם 1 במסגרת הסכם הנאמנות ועל פי חוק הנאמנות והאמור בהם, דבר אשר היה ידוע למאשימה ולרשויות השונות.
נאשם 2 לא היה בעל הזכויות במקרקעין, לא המחזיק במקרקעין ו/או המשתמש במקרקעין ולא ביצע את עבודות הבניה במקרקעין לא בעצמו ולא באמצעות מי מטעמו.
נאשם 2, אשר פעל כנאמן של נאשם 1 בהתאם להסכם הנאמנות אינו מי שמוטלת עליו חובה להשיג היתר. נאשם 2 אינו מי שביצע עבודות בניה במקרקעין או מי שביקש לבצע עבודות בניה במקרקעין כאמור, לא היה המחזיק בהם ולא המשתמש בהם.
נאשם 2, כפי שעולה ברורות מחומר הראיות אינו הבעלים של המקרקעין (גוש 8334 חלקה 5) ולא הוחזק כבעלים של מקרקעין אלו ואף לא בעלים במשותף במקרקעין אלו. כך גם נאשם 2, עו"ד גולדשטיין, לא רק שלא ביצע עבודות בניה במקרקעין נשוא הדיון לא בעצמו ולא ע"י מי מטעמו אלא שגם לא היה לו כל קשר לביצוע עבודות בניה אלו במקרקעין, לא היתה לו כל סמכות במעמדו כנאמנו של נאשם 1 לביצוע עבודות בניה כלשהן במקרקעין נשוא הדיון או למנוע עשייתן, וכך גם בפועל לא ידע על ביצוען של עבודות בניה אלו במקרקעין במועד ביצועם. בעדותו ציין לענין זה עו"ד גולדשטיין "...הדגיש מר רוזנבלט כי כל העבודות הסתיימו". (ההדגשה שלי - א.ט.).

עדותו זו של נאשם 2 לא נסתרה בראיה ממשית כלשהי ע"י עדי המאשימה אלא אף נתמכה בעדותו של נאשם 1, ובפועל גם בעדותם של פקחי הבניה מטעם המאשימה רן וייסמן ועודד שנהב אשר לא ציינו בדוחות ובעדותם את נאשם 2 כמי שבצע עבודות כלשהן במקרקעין נשוא הדיון וכך גם עולה מעדותם שלא ראו את נאשם 2 במקרקעין, וראוהו רק כשהגיע לדיון בבית המשפט בעניינו של נאשם 1. ממסכת הראיות למדים עוד כי נאשם 2, עו"ד גולדשטיין הינו תושב ירושלים, המתגורר ועובד בירושלים כך שאין הוא עובר בסמוך למקרקעין נשוא הדיון שמיקומם הוא בבית ינאי, בדרכו לעבודה או לביתו, ולא היה דבר הנוגע לעיסוקיו של נאשם 2, כפי שעולה מחומר הראיות או לביצוע תפקידו כנאמנו של נאשם 1, שהצריך את ביקוריו במקרקעין נשוא הדיון.

העולה מהמקובץ הוא כי נאשם 2 אכן הוכיח במידה הנדרשת כי עבודות בניה שהתבצעו במקרקעין נשוא הדיון, כפי שעולה מחומר הראיות, נעשו שלא בידיעתו ו/או הסכמתו ו/או אישורו.
מהימנה עלי עדותו של נאשם 2 לפיה פעל הוא בנאמנות עבור נאשם 1 שהוא הנהנה עפ"י הסכם נאמנות, ובהתאם לחוק הנאמנות. ביצוע עבודות בניה במקרקעין נשוא הדיון לא היה בתחום סמכותו בהתאם להסכם הנאמנות ואף לא בתחום מומחיותו ואין ולא היה לו ואף לא צריך היה להיות לו קשר עם הפעילות הנוגעת לביצוע עבודות בניה בשטח המקרקעין ו/או שימוש במקרקעין והוא, נאשם 2, אף לא היה מעורב לא ברמת תכנון עבודות בניה אלו, עדכונן, הזמנת עובדים, ביצוע עבודות, פקוח על ביצוען ו/או תשלום עבור עבודות שכאלה.
הבניה שנבנתה במקרקעין הינה בית מגורי נאשם 1, ולאין לו לנאשם 2 שפעל כנאמנו של נאשם 1כל קשר למגורים בבית זה שנבנה במקרקעין ו/או לשימוש שנעשה בו.
כשהודיע נאשם 1 לעו"ד גולדשטיין (נאשם 2) שהוא, נאשם 1, קיבל צו הפסקת עבודה מינהלי, נשאל הוא, נאשם 1 ע"י נאשם 2 בענין ונענה כי בוצעו מס' עבודות בניה במקרקעין ולשאלתו, קיבל הוא מנאשם 1 הבהרה והדגשה באותו מעמד כי כל העבודות שבוצעו בנכס שבמקרקעין הסתיימו.
נאשם 2, כך למדים מחומר הראיות, לא היה כלל במצב בו נודע לי על ביצוען של עבודות בניה במקרקעין נשוא הדיון בעת ביצוען.
על שאלתה ההיפותטית של ב"כ המאשימה השיב לענין זה בחקירתו הנגדית "...אם היתה נוצרת סיטואציה שבה הייתי יודע על ביצוע עבודות בזמן ביצוען הייתי משוחח על כך עם מר רוזנבלט והייתי מחליט מה לעשות עם זה כאשר הדבר היחיד שאני יכול לעשות עם זה, וזה לא נוגע לביצוע העבודות, זה בעצם לבקש להפסיק את הנאמנות והייתי שוקל את הדברים לגופם לאחר שהייתי שומע את כל מה שהוא אומר. אבל אני אומר שבכל מקרה אין למעשים שיכולים להיות בתחום האפשרויות שלי, כל מעשה שיש לו כדי להשפיע כהוא זה על ביצוע העבודות או על אי ביצוע העבודות אני לא בעל הנכס".
אכן, נאשם 2 הינו עו"ד במקצועו, המשמש כנאמנו של נאשם 1 עפ"י הסכם נאמנות, ואינו האפוטרופוס של הנהנה או של לקוחו.

סיכומו של דבר המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח כי נאשם 2 אחראי לבצוע העבירות נשוא כתב האישום המיוחסות לו וכי הפר הוא ביודעין ו/או שלא ביודעין מחויבות חוקית כלשהי המוטלת עליו. לחלופין, כך גם אומר, הוכיח נאשם 2 כי התנאים לקיום ההגנה הקבועה בסעיף 208 (ב) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 מתקיימים בו בנאשם 2 והגנה זו עומדת לו.

מכל הטעמים האמורים אני מורה על זיכוי נאשם 2, עורך דין מיכאל גולדשטיין
, נאמנו של נאשם 1, מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ועתה לעניינו של נאשם 3 – האדריכל גדעון בראון:

נאשם 3 הינו אדריכל במקצועו אשר הואשם בביצוע עבודות הבניה נשוא כתב האישום, עבודות הטעונות היתר ושבוצעו ללא היתר כדין וזאת בתוקף היותו האדריכל ועורך הבקשות להיתר באשר לעבודות הבניה שבוצעו במקרקעין נשוא כתב האישום ללא היתר כדין.

מעדות נאשם 3 עולה כי לאחר שפגש את נאשם 1, שהוא בעל הזכויות במקרקעין נשוא הדיון, המחזיק והמשתמש בהם, קיבל על עצמו להכין את הבקשה להיתר בהתאם למסמך מיום 19.1.01 (a) וכבר ביום 8.2.01 הגיש בקשה להיתר.
לטענת נאשם 3 - עבודתו הופסקה ביום 12.3.01 אולם מעדותו עולה כי בתאריך 20.11.01 חזר לטפל בענין בקשת נאשם 1 להיתר לגבי הבניה במקרקעין נשוא הדיון, ואישר נאשם 3 כי הוא רואה עצמו בתפקיד עורך הבקשה להיתר ומי שמטפל בה מיום 20.11.01 וכדבריו "האמת היא, מודה, היה לי קשה להיות אדריכל שהוא מן חותמת גומי, מה ששורטט מה שתוכנן, זה היה יצירה שלו (של נאשם 1 – הערה שלי א.ט.), אני רק ארגנתי את זה מבחינה חוקית כבקשה להיתר מן המניין ובזה הסתיימה האחריות שלי לצערי ...".
מחומר הראיות למדים ברורות וכך גם אישר נאשם 3 בחקירתו הנגדית, כי נאשם 3 ביקר במקרקעין נשוא הדיון טרם הגשת הבקשה הראשונה להיתר זו מיום 8.2.01 אותה הגיש, וכי אכן הצהיר בבקשה להיתר, שכל הפרטים בה נכונים, וחתום הוא נאשם 3 על בקשה זו, כאחראי לביקורת. נאשם 3 אף הודה, כפי שציינה בצדק המאשימה, כי ראה הוא שחלק מהבית הישן שהיה בנוי במקרקעין נהרס, ואף ראה את הבניה החדשה שנבנתה במקרקעין אלו בביקוריו במקרקעין האמורים, אלא שהשליך הוא האחריות ממנו והלאה אל עבר מהנדס הבניה, הוא נאשם 4, כמי שנטל על עצמו את תפקיד מהנדס הבניה בקשר לבניה נשוא הדיון שנבנתה במקרקעין בציינו שהוא נאשם 4 מהנדס הבניין אחראי לתוכנית שהוצאה לעמודים והוסיף "נאמר לי שבוקי שניר (הוא נאשם 4 – הערה שלי א.ט.) הוא המהנדס של הבניין".

משהוצגו לנאשם 3, האדריכל גדעון בר און
, תמונות שצולמו מהבניה שבמקרקעין וכן הוצג לו צו ההריסה המינהלי שהוצא ונשאל הוא כאדריכל במקצועו אם דרוש היתר לבניה שבוצעה עד לאותו מועד במקרקעין נשוא הדיון השיב "הגשנו" דהיינו השיב בחיוב לשאלה זו ואף ציין "הגשנו", ואישר כי בניה שכזו כפי שנבנתה במקרקעין נשוא הדיון לא ניתן לבצע ללא מהנדס בניין או אדריכל.
פעם אחר פעם במהלך עדותו ניסה נאשם 3 להרחיק עצמו מאחריות כלשהי לבניה שבוצעה במקרקעין כשמטיל הוא האחריות לכל ענין ודבר על מהנדס הבניין הוא נאשם 4. נאשם 3 העיד כי כאדריכל אין זה מעניינו לאיזה עומק בקרקע נוצקו העמודים וכי זו בעיה של המהנדס שהוא זה שלוקח אחריות על החוזק של המבנה ושהמהנדס אחראי לכל נושא הקונסטרוקציה וכי אחריותו שלו, של נאשם 3, הינה אך ורק כדבריו "לעמוד בתכנון בניין או הגשת בניין שייעמוד בשטחים המותרים לו, בגבהים המותרים לו, יעמוד בדרישות ספציפיות של הועדה המקומית". עם זאת, הודה ואישר נאשם 3, האדריכל גדעון בר און
, כי ידע הוא שאין היתר לבניה נשוא הדיון שנבנתה במקרקעין.
נאשם 3, האדריכל הודה בעדותו ואישר כי הוא חתום גם על הבקשה השניה להיתר זו מיום 27.12.01 ואחראי לה, הודה כי השנויים שנעשו בין הבניה נשוא הבקשה להיתר הראשונה עליה חתם לבין זו השניה עליה חתם זו מיום 27.12.01 הינם שינויים משמעותיים וכדבריו " הכל בוטל והוחלף" וש"הבניה התקדמה" (ההדגשה שלי - א.ט).
מחומר הראיות עולה עוד כי המסמך ת/1 שהוגש בדיון מיום 15/3/07 סותר את עדות נאשם 3 ואת מכתבו מיום 17/10/04 (מוצג d מהדיון הנ"ל). בעוד שהנאשם העיד, וכתב במכתבו הנ"ל שנאשם 1 הורה לו להפסיק את הטיפול ביום 12/3/01 הרי שמהמסמך ת/1 עולה כי ב- 29/3/01 היינו מעל לשבועיים ימים לאחר תאריך 12/3/01 בו לטענתו "הפסיק" את הטיפול מטעם נאשם 1, הגיע הוא נאשם 3 לפגישה בועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר אצל האדריכלית אילנה ברק.
עוד יאמר כי על אף שקיבל התראה מהתובעת (ת/3) ביום 12/8/01, קיבל על עצמו נאשם 3 להגיש בקשה נוספת להיתר למרות ההתראה על כך שהוא צפוי להיות נאשם בכתב האישום בגין אחריותו לבניה שנעשתה ללא היתר במקרקעין נשוא האישום.
משנשאל נאשם 3 בחקירתו הנגדית אם מותר "לבקש ולעשות" דהיינו להגיש בקשה להיתר,לא להמתין לקבלת היתר, ולבצע עבודות בניה ללא היתר השיב "לי לא, לי לא, לי לא" והודה כי הופתע הוא מהקפיצה הגדולה בבניה משלב א' של ביצוע עבודות הבניה במקרקעין לשלב ב' של ביצועם.
נאשם 3 אישר כי הוא התעניין בגורל המצוק שבמקרקעין ועבודות הבניה שבוצעו במצוק זה וכי נאשם 4, מהנדס הבניה, הסביר לו לגבי החיזוקים שנעשו לצרכי בניה זו במקרקעין אך הוא לדבריו לא ראה אותם.
כך גם, בחקירתו הנגדית ע"י נאשם 1 הודה נאשם 3 במעורבות נוספת שלו בנושאי הבניה שנבנתה במקרקעין נשוא הדיון דהיינו במעורבותו לגבי הגשת תוכנית להג"א לגבי הממ"ד וקבלת אישורה וכן הודה שידוע לו כי ממ"ד אכן נבנה בפועל. עוד הודה ואישר נאשם 3 כי היה בשטח המקרקעין נשוא הדיון ומדד גדלים ומיקומם של פתחים טרם הגשת הבקשה השניה להיתר זו מיום 27.12.01.

העולה מהמקובץ הוא שנאשם 3, האדריכל, היה מודע היטב לבניה המתבצעת במקרקעין נשוא הדיון ללא היתר בניה, שיתף פעולה באופן מלא עם נאשם 1 לענין בניה זו שנבנתה ללא היתר כדין בכך שהגיש בקשות להיתר בניה על מנת להכשיר את הבניה שכבר נבנתה בפועל במקרקעין ללא היתר בניה ובניגוד לחוק, כשהבקשות להיתרים עליהם חתם הוא כלל לא תואמות את הבנוי בפועל במקרקעין, ולא הפעיל הוא, נאשם 3 את סמכותו ואחריותו המקצועית כאדריכל לענין זה.

נאשם 3 הואשם בכתב האישום כמי שהינו האדריכל המתכנן שחתום על הבקשות להיתר ואחראי לביצוע העבודות שנעשו ללא היתר כדין במקרקעין נשוא הדיון.

סעיף 208 (א) (8) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 מטיל אחריות לעבירות של עבודה או שימוש במקרקעין ללא היתר על האדריכל האחראי לביצוע עבודות הבניה שנעשו במקרקעין ללא היתר כדין.

קובלת אני כי בענייננו מוטלת אחריות זו על נאשם 3 כמי שחתום על הבקשות להיתר ואחראי לביצוע עבודות הבניה שנעשו במקרקעין ללא היתר כדין.

סעיף 208 (ב) קובע כי תהא זו הגנה טובה אם יוכיח "הנאשם שהעבירה נעברה שלא בידיעתו וכן שנקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות חוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965."

בעניננו עולה ברורות כי נאשם 3 האדריכל החתום על הבקשות להיתר נשוא כתב האישום, ידע היטב על ביצוע עבודות בניה בהיקף נרחב ביותר במקרקעין נשוא כתב האישום, עבודות בניה שבוצעו ללא היתר כדין אף שטעונות הן היתר עפ"י החוק ולא נקט הוא בשום אמצעי שהוא להפסקתן של עבודות בניה אלו המתבצעות במקרקעין ללא היתר כדין.
כפי שציינה המאשימה בטיעוניה, אחריותו של אדריכל לגבי עבירות בניה המתבצעת ללא היתר כדין במקרקעין נדונה בביהמ"ש העליון בע"פ 4603/90 בעניין אדורים חב' לבניין נ' מדינת ישראל פד"י מ"ז (2) 529 וכבר נפסק כי די בכך שאדריכל חתום כעורך הבקשות על מנת לחייבו ולעניין זה נאמר "די בתפקיד שהוא מילא כמבואר לעיל כאדריכל שחתם על הבקשה להיתר, כדי להחיל עליו את סעיף 208 (א) (8) גם בלי להתייחס לתכניות שהכין להגשה לשם הכשרה בדיעבד של הבניה הבלתי חוקית".

נסיונותיו של נאשם 3 להעביר האחריות והאשמה לפתחו של נאשם 4, מהנדס הבניין בלבד, נסיונות סרק היו אלה ואין בהם ממש. מחומר הראיות למדים ברורות דבר העולה אף מעדות נאשם 3 עצמו כי חבר הוא לנאשם 1 בנסיון להכשיר את הבניה הבלתי חוקית שבוצעה במקרקעין וזאת יותר מפעם אחת ובשתי בקשות שונות להיתר שהגיש במועדים ובזמנים שונים שעה שהבניה שבמקרקעין היתה שונה שוני מהותי במצבה במועד הגשת הבקשה הראשונה להיתר, לבין מצבה והתקדמותה הממשית נכון למועד הגשת הבקשה השניה להיתר, ונאשם 3 היה מודע למצב דברים זה בפעולותיו ולא עשה דבר להפסקת ביצוע עבודות הבניה הבלתי חוקית במקרקעין.
העובדה שנאשם 3 האדריכל אשר חתם על בקשת ההיתר הראשונה שב והסכים לשמש כאדריכל פעם נוספת וחתם על בקשת ההיתר השניה והכל על אף שידע בשתי הפעמים בהם חתם על בקשות ההיתר שאין הן תואמות את המציאות דהיינו את הבניה הקיימת בפועל במקרקעין וכי הבניה המתבצעת במקרקעין מתבצעת ללא היתר כדין אף שבניה זו טעונה היתר היא וכי הוא עצמו עומד בפני
הגשת כתב אישום נגדו ודבר לא עשה - די בכל אלו כדי לבסס אחריותו לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכך אני קובעת.

לסכום הוכחו בפני
העובדות המפורטות בכתב האישום ככל שנוגע לנאשם 3.

ועתה באשר לנאשם 4 – מהנדס הבניין בוקי שניר:
אין חולק כי נאשם 4 הינו מהנדס בניין במקצועו אשר חתם על הבקשות להיתרי בניה לבניה שבוצעה במקרקעין נשוא הדיון, בניה הטעונה היתר ושבוצעה וללא היתר בניה כדין.
נאשם 4 הואשם בכתב האישום נשוא הדיון כמי שאחראי לביצוע עבודות הבניה נשוא הדיון במקרקעין ללא היתר ובניגוד לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965.

מחומר הראיות עולה מעורבותו הישירה והחד משמעית של נאשם 4, מהנדס הבניין בוקי שניר, בביצוע עבודות הבניה במקרקעין נשוא הדיון עבודות בניה הטעונות היתר ושבוצעו ללא היתר כדין ותוך סיכון המצוק שבמקרקעין.
נאשם 4 העיד כי מעורבותו בעניין הבניה נשוא הדיון החלה כבר ביולי 2000 עת ביקר בנכס שבמקרקעין ביחד עם נאשם 1 והתרשם כבר אז ממצבו הגרוע של המבנה הישן שהיה בנוי במקרקעין אותם רכש נאשם 1.
נאשם 4 העיד ברורות כי הוא זה שהיפנה את תשומת ליבו של נאשם 1 לכך שצריך לטפל לא רק בבניין שבמקרקעין בעת ביצוע עבודות בניה במקרקעין, אלא גם במצוק שכן אחרת המצוק עלול להדרדר. כבר ב- 7.8.00 כך העיד נאשם 4, שירטט הוא לנאשם 1 תוכנית להצלת המבנה והמצוק (מוצג e) הכוללת הריסת קיר חיצוני והיסוד שלו, ויציקת קורה חדשה על גבי כלונסאות חדשים. עוד העיד נאשם 4 כי ידע הוא שיש טיפול של אדריכל המלווה את נושא הבניה שבמקרקעין ושנאשם 3, גדעון בר און
, היה השלישי באדריכלים שטיפלו בנושא זה וכי סבר הוא, נאשם 4, שהאדריכל מטפל בהיתר.

נאשם 4 העיד לעניין המצוק כי "אני לא , לא ראיתי איזה דבר חריג בכך שאני מטפל בהצלת המצוק, בהצלת הבניין מבלי לחכות שממש ההיתר ייחתם כיוון שאח"כ יהיה מאוחר מדי" (ההדגשה שלי א.ט).

די בדבריו אלו של מהנדס הבניין כדי ללמד על כך שכמהנדס בניין נטל , נאשם 4, לעצמו חירות תוך אי שמירה על הוראות החוק, ככל שנוגע לבצוע עבודות בניה ללא היתר כדין במקרקעין לגביהם פעל הוא. על נאשם 4 לפעול במסגרת תפקידו כמהנדס בניין אך ורק על פי החוק תוך שמירה קפדנית על בניה על פי היתרים כדין – דבר שבחר הוא שלא לעשות ודי בדבריו שלו לעניין זה.

נאשם 4 התייחס בעדותו לביצוע עבודות בניה ללא היתר כדין בציינו שבכל הארץ יש חריגות בניה. וכדבריו "יש כל מיני ואריאציות של עבירות בניה מצד מהנדס או אדריכל ותמיד אבל תמיד לא נתקלתי במקרה בודד אחד שלא מגיעים בסיכומו של דבר להיתר בניה חלק, מלא". כך ניסה, נאשם 4, "לגמד" מאחריותו הוא כמהנדס בנין ומאחריותו של האדריכל לביצוע עבודות בניה ללא היתר במקרקעין, אף שטעונות היתר הן.

נאשם 4 אישר בעדותו כי טיפל בפרוייקטים של לקוחות נוספים פרוייקטים שעניינם בניה בבית ינאי וכי בכל יתר הפרוייקטים שביצע בבית ינאי קיבל היתרי בניה, פרט לבניה נשוא הדיון שבעניננו. עוד העיד נאשם 4 כי היו לנגד עיניו שעה שטיפל בבניה שבמקרקעין נשוא הדיון סקר של פרופ' בן דוד וסקר נוסף משנת 2003 שנכתב ע"י מהנדס נוסף ולפיהם יש פתרון לבניה על המצוק שבמקרקעין נשוא הדיון ושמירה עליו וזאת בדרך של בניה באמצעות כלונסאות.
צודקת המאשימה בטענתה לפיה אין ולא היה בסמכותו של נאשם 4 ליטול חירות לעצמו למצוא פתרונות משלו ככל שנוגע לבניה על המצוק וכך לפעול בבצוע בניה שכזו והכל ללא היתר כדין וכשסבור הוא שפתרונו שלו הוא הפתרון הנדרש לבניה זאת והכל בניגוד לחוק. אין אלא להביא מדבריו של נאשם 4 דברים האומרים דרשני "...עשיתי למצוק רק טוב ואין לך שום זכות לתבוע אותי על זה ואני רציני, הראיה שנת 2003 כמדומני או 2004 היו התמוטטויות לא נורמליות של המצוק מצפון ומדרום לחלקה של רוזנבלט המקום היחיד שאפשר להגיד שלא קרה לו שום דבר זה המצוק שלי" (ההדגשה שלי א.ט).
בהמשך העיד נאשם 4 כי מדובר בקידוחים שנעשו במצוק, ללא היתר כדין, לעומק של 27 מ' או
28 מ' המגיעים עד למפלס הים.

כשנשאל נאשם 4 על כך שמומחים טוענים כי עבודות שכאלה כפי שבוצעו על ידו ככל שנוגע לבניה נשוא הדיון המתבצעות במצוק יכולות למוטט את המצוק השיב שיש מומחים הסוברים ההפך כי קרקע זה לא מתימטיקה.
נאשם 4 הודה למעשה ואישר טענת המאשימה לפיה עבודות הבניה שבוצעו במקרקעין נשוא הדיון כולל אלו שבוצעו במצוק בוצעו ללא היתר כדין וכדבריו " עבדתי ללא היתר זה נכון, הייתי משוכנע שההיתר יגיע בהמשך" עוד העיד בעניין זה ברורות "אני ראיתי בעניין הזה ללא שייכות אם יש היתר כרגע או יהיה בעתיד היתר כי לא האמנתי שלא יהיה היתר" (ההדגשות שלי – א.ט.).
הנאשם אף אישר בעדותו שהכין תוכניות לממ"ד עבור הג"א ככל שנוגע לבניה שבמקרקעין נשוא הדיון ואף בדק את הממ"ד והכין תיק חישובים סטטייים לבניה זו. עוד אישר נאשם 4 בעדותו כי "כל היציקות הבודדות שהיו נבדקו על ידי ולמה הם נבדקו על ידי יש לי אחריות מקצועית ומוסרית".

עוד אישר נאשם 4 וציין בחקירתו הנגדית כי היה עליו להתריע בפני
הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר ככל שהמבנה הקודם אכן היה מסוכן, וכך גם הודה שהוא עצמו, כמהנדס בניין לא היה נוכח בשלב יציקות "דיפון המצוק" ולא בעת יציקת הכלונסאות ואף אין הוא יודע מי כן נכח ביציקה.
נאשם 4 העיד כי לא היה הסכם עבודה כתוב בינו לבין נאשם 1 אלא הסכם עבודה זה נערך ביניהם בעל פה.
נאשם 4 הודה וציין בעדותו כי נתן לנאשם 1 רעיונות לגבי ביצוע עבודות קונסטרוקציה, גגות וכו' וכי ידע שקיים אדריכל המטפל בענייני הבניה שבמקרקעין שהוא נאשם 3 גדעון בר און
.
נאשם 4 העיד כי גג המבנה נוצק מבלי שהוא היה נוכח בעת יציקתו אולם הוסיף כי הוא יודע להבחין אם הביצוע נעשה כנדרש או לא גם בדיעבד כפי שהוא יודע גם להבחין אם השלד שנבנה בוצע באופן מקצועי זאת אף בדיעבד.
נאשם 4 הודה שאכן עפ"י ת/21 קיימת הרחבה בעבודות הבניה שבוצעו בפועל במקרקעין מרוחב של 12.5 מ' ל- 14.95 מ' , הכל כטענת המאשימה.
נאשם 4 מהנדס הבניין העיד כי חתם על הבקשה להיתר בנובמבר 2001 על אף שידע כבר על ההליכים המשפטיים הפליליים שננקטו בענין הבניה שנבנתה על המקרקעין ללא היתר כדין וכי מוכן הוא להמשיך ולחתם במידת הצורך. כשנשאל נאשם 4 מדוע כמהנדס בניין לא מצא לנכון לעצור את הבניה הבלתי חוקית שהתבצעה במקרקעין ענה תחילה שהוא, נאשם 4 מהנדס הבניין "קטן מדי" ובהמשך ציין לענין זה "הדברים נוצקו, הדברים עמדו והכל היה יציב הכל היה סבבה בלשון, הכל היה טוב רק לא היה היתר אז אמרתי יהיה היתר...באמת אל תיתממי, אני צריך להגיד לו תשמע תעצור את העבודה" (ההדגשה שלי א.ט).
נאשם 4 הודה שהוא חתום כעורך הבקשה להיתר ת/25 (מ- 15/11/04) והוא זה שהמליץ לנאשם 1 כי ניתן לצקת משטח בטון על המצוק.

בחקירתו הנגדית ע"י נאשם 1 ציין נאשם 4 כי מעריך הוא שעבודות בניית שלד הבנין במקרקעין נשוא הדיון החלו באוגוסט 2000 והסתיימו כנראה באפריל 2001.
נאשם 4 בעדותו הלין למעשה על הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר שאינה "מודעת" כביכול לכך שמקבלים היתר בדיעבד.

מחומר הראיות למדים ברורות וכך קובעת אני שנאשם 4 בוקי שניר מהנדס הבניין - אחראי לעבודות הבניה שבוצעו במקרקעין נשוא כתב האישום, עבודות בניה הטעונות היתר, שבוצעו ללא היתר כדין ותוך סיכון המצוק.

על פי סעיף 208 (א) (8) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 ישא המהנדס המתכנן באחריות לעבירה שנעברה על סעיף 204 לחוק אלא אם עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 208 (ב) לחוק וההגנה היא אם העבירה נעברה שלא בידיעתו ו/או שהוא נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות חוק זה והתקנות על פיו ככל שנוגע לביצוע העבודה הנדונה.

בענייננו עולה בברור, וזאת למדים אף מעדות מהנדס הבנין נאשם 4 עצמו, כי נאשם 4 הוא מהנדס הבנין שהיה אחראי לביצוע עבודות הבניה במקרקעין נשוא הדיון, עבודות בניה טעונות היתר שבוצעו ללא היתר כדין, היה שותף מלא ופעיל לכל ביצוע עבודות הבניה רחבות ההיקף שבוצעו במקרקעין, עבודות שבוצעו ללא היתר כדין אף שטעונות היתר הן והיה מודע לכך שהבניה כולה ומדובר בבניה רחבת היקף כולל בניה במצוק תוך סיכונו, בוצעה ללא היתר כדין אף שטעונת היתר עבודת בנייה זו.

העדר היתר בניה לבניה שבוצעה במקרקעין נשוא הדיון לא עניין כלל את נאשם 4, שהיה מודע להעדר היתר בניה לעבודות הבניה שבוצעו במקרקעין. נאשם 4 לא רק שלא עשה דבר, כמהנדס בניין המלווה את הבניה, למניעת המשך ביצוע עבודות הבניה במקרקעין שבוצעו ללא היתר כדין אלא שגם עודד נאשם 4 וייזם מקצתן של עבודות הבניה לרבות לגבי חיזוק המצוק בעבודות הבניה שבוצעו בו.

נפסק לא אחת כי אין לשחרר מאחריות מהנדס בניין לנבנה במקרקעין אפילו כשהוא תמים, מה שאכן לא ניתן לקבוע לגבי נאשם 4 אשר פעל שלא בתמימות אלא במודעות מלאה שעה שהיה שותף מלא לביצוע עבודות בניה טעונות היתר ללא היתר כדין במקרקעין נשוא הדיון.

במסגרת רע"פ 6328/04חליל רבאח עוקה נ' מדינת ישראל (תק - על 2004 (3) קבעה לעניין זה כב' הנשיאה בייניש הדברים הבאים ואין אלא להביאם כלשונם:
"טענת המבקש היא, למעשה, שאין להטיל אחריות על מי שמגיש בקשה להיתר אך בפועל אינו נוטל חלק בביצוע העבודה. טענה זו דינה להידחות, שכן בית משפט זה כבר עמד על כך שתכלית החוק היא להרחיב את "מעגל האחראים גם על אלה שאיפשרו את ביצוע העבירה והכשירו את הקרקע לכך בפעולותיהם המקצועיות, שבלעדיהן לא ניתן היה לעשות כן " (דברי השופטת ש' נתניהו בע"פ 4603/90 גבירצמן נ' מדינת ישראל פד"י מ"ז (2) 529, 544) זאת כדי שישמר האינטרס הציבורי הקיים בריסון ההפקרות בתחום העבירות על חוק התכנון (ההדגשה שלי - א.ט).
כך בענייננו.
נאשם 4, מהנדס הבניין בוקי שניר, שהוא המהנדס שחתם על הבקשות להיתר וליווה את ביצוע עבודות הבניה שבוצעו במקרקעין נשוא הדיון מתחילתן ובמהלך ביצוען באופן אקטיבי, הכל כפי שפורט, ביודעו היטב כי אין לעבודות בניה אלו המתבצעות במקרקעין היתר כדין אף שטעונות היתר הן, אחראי הוא לביצוע עבודות בניה אלו במקרקעין שבוצעו ללא היתר כדין שהרי הוא זה שאיפשר ביצוען של עבודות בניה אלו במקרקעין והכשיר את הקרקע לכך בפעולותיו המקצועיות שבלעדיהן לא ניתן היה לבצע עבודות בניה אלו, ולא נקט הוא, נאשם 4, אף שמחובתו היה לעשות כן בשום אמצעי נאות לקיום הוראות החוק כנדרש ומשכך אחראי הוא לביצוע עבודות הבניה במקרקעין נשוא הדיון, עבודות בניה טעונות היתר שבוצעו ללא היתר כדין ובנגוד לחוק תוך סיכון המצוק.

לענין חבותם ואחריותם של האדריכל גדעון בר און
ומהנדס הבנין שניר בוקי
באשר לבניה הבלתי חוקית שנבנתה במקרקעין נשוא הדיון אין אלא להביא מדברים שנאמרו בענין דומה הנוגע לאחריות מהנדס ואדריכל לבצוע עבודות במקרקעין ללא היתר לו נדרש ביהמ"ש העליון במסגרת ע"פ 586/94 מרכז הספורט אזור בע"מ נ' מדינת ישראל פד"י נ"ה(2) 112 שבו שני אדריכלים ומהנדס טענו להגנתם שהעבודה נעשתה שלא בידיעתם ושהם נקטו בכל האמצעים לקיום הוראות חוק התכנון והבניה ובו קבע ביהמ"ש העליון שהגנה זו אינה עומדת בציינו "מדובר בנאשמים אשר ליוו את הבניה במשך שנים וידעו היטב את המתרחש, ואשר פניהם היו לרווח כספי מתוך התעלמות מחוקי התכנון והבניה. עצם המשכת הפעילות במקום במשך שנים, מתוך ידיעה ברורה שהבניה חורגת לחלוטין מתכנית המתאר החלה במקום מדברת בעד עצמה ומעידה כי אין מדובר באנשים תמי לב". ודברים אלו יפים לענייננו כאמור.

לסכום – קובעת אני כי הוכחו בפני
העובדות המפורטות בכתב האישום ככל שנוגע לאחריותו של נאשם 4 מהנדס הבנין לביצוע העבירות נשוא כתב האישום.

כאן המקום לציין כי נאשם 1 ו/או מי מטעמו העלה טענה נוספת ועיקרה שהוא פטור מקבלת היתר לעבודות הבניה שבוצעו במקרקעין נשוא הדיון, עבודות בניה שבוצעו ללא היתר כדין ועל כך אין חולק, ושאין תחולה לתכנית מתאר ארצית תמ"א 13 על המקרקעין ועל הבניה נשוא הדיון.
דין טענתו זו של נאשם 1 להדחות וכך אני מורה.
כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין הרי עבודות הבניה שבוצעו ע"י נאשם 1 ונאשמים 3 ו – 4 בוצעו במקרקעין נשוא הדיון ללא היתר כדין אף שעבודות בניה אלו שבוצעו טעונות היתר הן עפ"י סעיף 204 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965.
תכנית המתאר הארצית תמ"א – 13 חלה על המקרקעין נשוא הדיון, הכל כפי שהעידו במקצועיות עדות התביעה מהנדסת הועדה לתכנון ובניה עמק חפר לארה גלייזר, סגנית מהנדסת הוועדה לתכנון ובניה האדריכלית אילנה ברק ועדת ההגנה מטעם נאשם 1 דינה רצ'בסקי מנהלת מינהל התכנון לשעבר.
לא זו אף זו - המוצג ת/33 שהוא מכתב עו"ד שר
ית דנה, היועצת המשפטית של משרד הפנים באותה עת, קובע במפורש את תחולת תוכנית מתאר ארצית תמ"א – 13 על המקרקעין נשוא הדיון. זאת ועוד, נאשם 1 ועו"ד גולדשטיין, שפעל כנאמנו של נאשם 1, הגישו עררים בנושא זה והחלטות ועדת הערר המחוזית כמו גם החלטת בית המשפט המחוזי בת"א בעתירה המינהלית שהגיש נאשם 1 היו ברורות וחד משמעיות והן שעל נאשם 1 לקבל היתר לבניה רחבת ההיקף שביצע במקרקעין נשוא הדיון ועליו לקבל הקלה מתכנית מתאר ארצית תמ"א – 13, לבניה זו. (ראה בהחלטת ועדת הערר המחוזית בערר 214/01 (סומן כמוצג נ/9 וכמוצג נ/57 מהדיון מיום 10.2.05 (עמ' 7) וכן ראה החלטת ועדת הערר המחוזית בערר מס' 071/02 (מוצג נ/64) שבו נאמר מפורשות כי על העורר להוציא היתר, ולפרסם הקלה לפי סעיף 149 לחוק (ראה עמ' אחרון להחלטה) וכן ראה פסק דינו של כב' השופט המחוזי אברהם טל בעתירה המינהלית שהגיש נאשם 1 בעת"מ 1307/03 שבה קבע כב' השופט אברהם טל כי מדובר בבניה שנבנתה במקרקעין בסטיה ניכרת מהמבנה שהיה בנוי במקרקעין ערב כניסתה של תמ"א 13 לתוקף, ומשכך מוצדקת עמדת הועדה שעל העותר הוא נאשם 1 בענייננו לבקש הקלה מתכנית מתאר ארצית מתמ"א 13 והוסיף כב' השופט המחוזי אברהם טל בציינו "אני מקבל את עמדת המשיבים בכל הקשור לפרשנות של סעיף 6 לתמ"א 13 ולהחלתו על הבניה המבוקשת נשוא העתירה, שכן פרשנות זו מבוססת על לשונו של הסעיף ועל הפרשנות שבה פורש בפסיקת בית המשפט העליון והמחוזי בחיפה שצוטטו בהחלטות בעררים". (ההדגשה שלי א.ט.)

האמור מלמד שנאשם 1 אכן, כטענת המאשימה, חוזר שוב ושוב על אותן טענות באשר לתחולת תכנית מתאר ארצית תמ"א – 13 על המקרקעין נשוא הדיון, טענות אשר כבר נטענו בפני
גורמים שונים ברשויות, לרבות ועדות ערר וביהמ"ש המחוזי ועל אף כל המידע שהועבר אליו ו/או אל מי מטעמו ואף שטענותיו נדחו פעם אחר פעם. אין ולא מצאתי ממש בטענותיו אלו של נאשם 1.

טענות נאשם 1 לפיהן עבודות הבניה שבוצעו על ידו במקרקעין נשוא הדיון אינן טעונות היתר בניה והוא פטור מקבלת היתר בניה לעבודות בניה רחבות אלו שביצע במקרקעין ושאין תחולה לתכנית מתאר ארצית תמ"א 13 על המקרקעין נשוא הדיון דינן להדחות וכך אני מורה.

ועתה לטענת ההגנה מן הצדק:

"הגנה מן הצדק" הינה דוקטרינה הילכתית המכירה בסמכות בית המשפט לבטל כתב אישום שהגשתו או בירורו עומדים בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
דוקטרינת ההגנה מן הצדק נדונה בפסיקה בהרחבה בשורה של פסקי דין. הדוקטרינה עוגנה בשנת 2007 בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982.
בע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' לימור (פורסם בנבו) נקבע כי אף בגדרה של הוראת החוק החדשה: "המבחנים שנקבעו בפרשת בורוביץ (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' איתמר בורוביץ, פד"י נ"ט (6) 776 הערה שלי – א.ט.) ימשיכו להנחות את בית המשפט בבואו לבחון האם יש לקבל טענה של נאשם לפי סעיף זה" (שם, בפסקה 58).

טענת "הגנה מן הצדק" הינה טענה לפיה יש לעכב את ההליכים נגד הנאשם משום שאין באפשרותו של בית המשפט להעניק לנאשם משפט הוגן, או משום שיש בניהול המשפט פגיעה בחוש הצדק וההגינות. תוצאת הפעלת "הגנה מן הצדק" היא, כי אין עוד מקום להעמיד את הנאשם לדין פלילי וזאת במנותק משאלת אשמתו או חפותו. טענת הגנה מן הצדק ניתן להעלות בתחילת הדיון המשפטי אולם אין זה כלל בל יעבור וניתן להעלותה לעתים עד סיום המשפט. ביהמ"ש העליון קבע סטנדרטים מחמירים לשימוש בהגנה מן הצדק: התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. מדובר בטענה שנתקבלה רק במקרים נדירים, בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. כך גם נקבע כי היות ולהחלת טענה זו עשויות להיות גם השלכות בלתי רצויות מבחינתו של הציבור, יש להפעילה במשורה. (ראה רע"פ 1498/07 יוחאי הרשברג נ' מדינת ישראל).

ומן הכלל אל הפרט.

נאשם 1 קיבל מהרשות אין ספור מידעים ומסמכים שביקש, התקיימו פגישות עם גורמים מטעמו ואף עמו וכך גם עם הנאשמים האחרים בתיק זה עם הרשויות השונות ונציגיהן בהתאם לדרישתו של נאשם 1 ו/או דרישת נאמנו ו/או מייצגיו ו/או גורמים שנשלחו על ידו וכל בקשה שהגיש לרשות טופלה על ידה הכל במקצועיות, באחריות ותוך מתן תשובות ברורות לנאשם 1 עצמו ו/או למי מטעמו כך שהרשויות פעלו כפי שהיה עליהן לפעול עפ"י סמכותן.
נאשם 1, נאשם 3 האדריכל מטעמו גדעון בראון וכך גם נאשם 4 מהנדס הבנין בוקי שניר הם אלו אשר, כפי שעולה מעדותם הם ומחומר הראיות שהובא בפני
ביהמ"ש, בצעו עבודות בניה במקרקעין נשוא כתב האישום מבלי שהיה היתר בניה לביצוען של עבודות בניה אלו, עבודות הטעונות היתר ושבוצעו ללא היתר בניה כדין. לא זו אף זו אף צו הפסקה שיפוטי שהוצא ונמסר כדין לא הועיל שכן הנאשמים 1, 3, ו-4 המשיכו בבצוע עבודות הבניה רחבות ההקף במקרקעין נשוא כתב האישום כולל במצוק, עבודות שבוצעו ללא היתר כדין.
יפים לענייננו דברי כב' שופט ביהמ"ש המחוזי אברהם טל כפי שנאמרו בפסק דינו מיום 31.10.05 בעניינו של נאשם 1 בעת"מ 1307/03 ומדובר היה בעתירתו של נאשם 1 רוני רוזנבלט
נגד ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז מרכז ואח' (אשר הוגשה במלואה להשלמת תיק המוצגים בענייננו בהתאם להחלטת בימ"ש זה) ואין אלא להביא דברי כב' השופט אברהם טל בעניינו של נאשם 1 היפים לענייננו כלשונם:
"העותר (הכוונה לנאשם 1 רוזנבלט רוני – הערה שלי א.ט.) בא לביהמ"ש כשידיו לא נקיות", כמתחייב ממי שמגיש עתירה מנהלית, שכן משך תקופה ארוכה הוא ביצע עבודות בניה רחבות היקף בחלקתו ללא היתר בניה וחרף צו הפסקת עבודה מנהלי וצו הפסקה שיפוטי שהוצאו נגדו. עיון בעבודות הבניה שביצע העותר בחלקה המתוארת בסעיף 3 לכתב האישום שהוגש נגדו (גם אם טרם הוכחו – א.ט.). (ובענייננו – אלו כבר הוכחו כמפורט בהכרעת דין זו – הערה שלי א.טלמור) והתבוננות בתמונות הבניה שצורפו לדוחות הפקחים, מעלים שלא מדובר רק בעבודות לייצוב המצוק, שהעותר "נאלץ" לבצע במקום הוועדה על מנת למנוע התמוטטות אלא בהריסת חלק ממבנה מגורים והקמת תוספת חדשה במקומו, פרוק גג והקמת אחר במקומו, הריסת סככה ובניית מבנה מגורים שני בחלקה ויציקת משטחי בטון תוך סיכון המצוק. גם אם מדובר היה בעבודות בניה שהעותר היה חייב לבצע, וגם אם הן בוצעו בפיקוח מומחים (שהועמדו יחד עם העותר לדין פלילי – א.ט.), אין בכך כדי להצדיק את התנהגות העורר, שהיה צריך לנקוט בהליכים משפטיים על מנת לבנות את הבניה שבנה בטרם עשה דין לעצמו וזלזל בריש גלי ברשויות החוק. אין בעובדה שהמשיבה הסכימה לדון בערר שהגיש העותר למרות שבנה ללא היתר, כדי להצדיק גם דין לגופה של העתירה, שכן כפי שאמרה המשיבה, הדיון בהוצאת היתר צריך להיות דיון תכנוני, ענייני ובלתי תלוי ואילו העותר בעתירה מנהלית חייב לבוא בשערי ביהמ"ש בידיים נקיות ולנהגו בתום, שלא כפי שנהג העותר. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את העתירה על הסף". (ההדגשות שלי א.ט.).

נאשם 1 וכך גם יתר הנאשמים לא הביאו ראיה ולו לכאורה שיש בה כדי להצביע על התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, התנהגות שערורייתית כלשהי שיש בה משום רדיפה ו/או דיכוי ו/או התעמרות בנאשם 1 ו/או במי מהנאשמים האחרים בתיק זה. נאשם 1 והנאשמים האחרים בתיק זה ו/או מי מהם לא הוכיחו כי בעניינם נהגה הרשות כביכול באופן שערורייתי במידה שבה המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת באופן שבו ביהמ"ש עומד פעור פה מול התנהגות שכזו שאין הדעת יכולה לסבלה. דבר מכל זה לא הוכח ע"י נאשם 1 ו/או ע"י מי מיתר הנאשמים וכאמור גם לא כך קבע ביהמ"ש המחוזי בעניינו של נאשם 1 במסגרת עת"מ 1307/03 אלא ההפך קבע ביהמ"ש המחוזי בציינו במפורש שהעותר, הוא נאשם 1, בא לביהמ"ש "כשידיו לא נקיות... שכן במשך תקופה ארוכה הוא ביצע עבודות בניה רחבות היקף בחלקתו ללא היתר בניה וחרף צו הפסקת עבודה מינהלי וצו הפסקה שיפוטי שהוצא נגדו... גם אם מדובר היה בעבודות בניה שהעותר היה חייב לבצע, וגם אם הן בוצעו בפיקוח מומחים (שהועמדו יחס עם העותר לדין פלילי – א.ט.), אין בכך כדי להצדיק את התנהגות העותר, שהיה צריך לנקוט בהליכים משפטיים על מנת לבנות את הבניה שבנה בטרם עשה דין לעצמו וזלזל בריש גלי ברשויות החוק".
זאת ועוד– מעדות עדת התביעה אילנה ברק, סגנית מהנדסת הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר וכך גם מעדותה של עדת התביעה לארה גלייזר, היא מהנדסת הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר וכך גם מעדות עדת ההגנה דינה רצ'בסקי מנהלת מינהל התכנון לשעבר ומעדות נאשם 4, מהנדס הבנין בוקי שניר עולה ברורות שקיים הליך ידוע, ברור ושגרתי על פיו היה על נאשם 1 לפעול טרם ביצע בניה טעונת היתר במקרקעין נשוא הדיון ולפיו במסגרת בקשה להיתר בניה לכלול בקשה להקלה מתוכנית מתאר ארצית תמ"א 13 כשבקשה זו טעונה אישורה של המועצה הארצית. מהנדסת הועדה לתכנון ובניה עמק חפר לארה גלייזר וכך גם סגניתה אילנה ברק העידו ברורות כי דבר זה הובהר לנאשם ומי מטעמו שפנו לועדה לתכנון ובניה עמק חפר בעניין וביקשו מידע להיתר עוד בשנת 1996 אבל למרות זאת לא הוגשה ו/או לא התקבלה בועדה לתכנון ובניה שום בקשה מהנאשמים עפ"י הליך זה וכדברי מהנדסת הועדה לארה גלייזר "במקרה הזה לא התקבלה שום הקלה, במקרה הזה לא הוגשה גם בקשה להקלה ע"י המבקשים" וכן "הוא לא רצה להגיש בקשה להקלה, הוא עד היום לא הגיש אותה". עוד ציינה "יש תהליך בחוק שקובע כיצד מבקשים הקלה. יש תהליך בחוק שקובע כיצד נערכים לדיון בבקשה להקלה. התהליך הזה לא מוצה ע"י המבקש (הוא נאשם 1 ו/או מי מטעמו – הערה שלי – א.ט.) במלואו, לא הוגשה בקשה כמו שצריך, ולכן הוועדה גם לא, כנראה, שגם לא טיפלה בזה כהקלה כי אתם לא ביקשתם את זה"... ו"אם הייתם מבקשים היינו מטפלים". עוד ציינה "יחד עם זאת כל סטייה מהוראות תמ"א 13 (תכנית מתאר ארצית 13 – הערה שלי א.ט.) טעונה אישור של מוסד תכנון הגבוה ביותר המועצה הארצית ועל העורר לנקוט לשם אישורה של סטייה כאמור בהליכים לפי סעיף 149 לחוק ומה שאמרתי קודם אכן הוא כך, אם עורר רוצה לקבל היתר בניה, עליו לנקוט בתהליך הקלה שטעונה ע"י המוסד הגבוה ביותר – המועצה הארצית. זה מה שאנחנו אומרים כל השנים".
כך גם עדת ההגנה מטעם נאשם 1 דינה רצ'בסקי מנהלת מנהל התכנון לשעבר תמכה בעדותה הרצינית והמקצועית בעדותן של מהנדסת הועדה לתכנון ובניה עמק חפר לארה גלייזר וסגניתה אילנה ברק והבהירה באופן חד משמעי את מגמת תוכנית המתאר הארצית תמ"א 13 לשמור על החוף, בציינה כי בבנייה בתחום 100 מ' מהחוף נדרש היתר בניה שיהיה תואם את התוכנית התקיפה ולו בדרך של הקלה. עוד ציינה והבהירה כי לא ניתן להוציא היתרים לפי תכנית ע"ח 133/4 לפני שזו אושרה. בעדותה זו ביססה עדת ההגנה דינה רצ'בסקי, מנהלת מנהל התכנון לשעבר כאמור את קביעותיה החד משמעיות של מהנדסת הועדה לארה גלייזר וסגניתה אילנה ברק.

נאשם 4, מהנדס הבניה בוקי שניר אשר טיפל בענייני הבניה של נאשם 1 במקרקעין, הכל כפי שפורט בהרחבה העיד במפורש כי הוא עצמו טיפל בפרוייקטים של בניה שהתבצעו במקרקעין שבבית ינאי עבור לקוחות שונים הוגשו בקשות להיתרי בניה ע"י לקוחותיו בין בעצמם ובין באמצעותו ונתקבלו היתרי בניה לאותה בניה שבוצעה במקרקעי לקוחותיו שבתחום בית ינאי למעט בניה זו שהוקמה במקרקעין של נאשם 1 אשר נבנתה ללא היתר בניה והוסיף כי "יש כל מיני ואריאציות של עבירות בניה מצד מהנדס או אדריכל ותמיד אבל תמיד, לא נתקלתי במקרה בודד אחד שלא מגיעים בסיכומו של דבר להיתר בניה חלק, מלא "... ומודה הוא נאשם 4 "עבדתי ללא היתר זה נכון הייתי משוכנע שההיתר יגיע בהמשך" וכן "אני ראיתי בעניין הזה ללא שייכות אם יש היתר כרגע או יהיה בעתיד היתר כי לא האמנתי שלא יהיה היתר".

העולה מהמקובץ כי נאשם 1 ו/או מי מטעמו וכך גם נאשמים 3 ו-4 לא פעלו כנדרש בחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 להוצאת היתר כדין לבניה נשוא כתב האישום. הנאשם 1 ו/או מי מטעמו ידעו היטב כי כל סטייה מהוראות תוכנית מתאר ארצית תמ"א 13 טעונה אישור של מוסד התכנון הגבוה ביותר הוא המועצה הארצית וכי אם ברצונם לקבל היתר בניה לבניה נשוא כתב האישום עליהם לנקוט בתהליך הקלה הטעונה אישור המוסד הגבוה ביותר היא המועצה הארצית אולם לא עשו כן אלא בחרו לבנות במקרקעין נשוא הדיון את הבניה נשוא הדיון, בניה הטעונה היתר - ללא היתר כדין ובנגוד לחוק. כאמור, נאשם 4 עצמו העיד כי לקוחות אחרים שלו בתחום בית ינאי אשר בנו במקרקעין שבבית ינאי נקטו בהליכים לקבלת היתרים לבניה שבנו במקרקעין וקיבלו היתרים כדין כך שדבר זה היה ידוע וברור לו למהנדס הבנין וכך גם לאדריכל ובודאי שלנאשם 1 ולכל מי שבא מטעמו.

לסכום, הטענות להגנה מן הצדק לפיהם התנהגות הרשות היתה בלתי נסבלת, שערוריתית, התנהגות שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם 1 ו/או מי מטעמו ו/או כלפי נאשמים 3 ו – 4 ומשכך יש לזכותם מטעמי הגנה מן הצדק אין בהן ממש דינן להדחות וכך אני מורה.

למותר לציין שאף טענת נאשם 1 שהועלתה לראשונה על ידו שעה שכבר החלה פרשת ההגנה בתיק זה וכך גם טענת נאשם 2 נאמנו עו"ד גולדשטיין לפיה התובעת, עו"ד שר
פעלה בחוסר סמכות בהגשת כתב האישום נשוא הדיון, דינה להדחות וכך אני מורה.
שקלתי טענה זו בזהירות יתרה ולא מצאתי כי נפל פגם מהותי בעצם הסמכות שהוענקה לתובעת עו"ד שר
עפ"י כתב המנוי שניתן לה כדין ושהוצג לבית המשפט. אין בטענה זו אותה העלה נאשם 1 בפני
גורמים נוספים, כדוגמת כב' היועהמ"ש לממשלה ואח' כמפורט בטיעוניו, יותר מאשר נסיון נוסף להסיט את הדיון מאותן עבודות בניה שבוצעו ללא היתר כדין במקרקעין נשוא הדיון והכל על מנת להתחמק מאחריות לביצוע עבודות הבניה נשוא כתב האישום עבודות בניה הטעונות היתר, ושבוצעו במקרקעין ללא היתר כדין ותוך סיכון המצוק ולהטיל רבב ברשויות השונות כולל בסמכות שהוענקה לתובעת על פי כתב המינוי שהוצג לביהמ"ש ועל פיו פעלה כדין.
כך גם נדחה נסיונו של נאשם 1 להרחיב את יריעת הדיון באופן שבדיון זה יועלה נושא דו"ח מבקר המדינה בענייני הרשות ופעילויותיה דו"ח שאינו רלבנטי לנשוא הדיון שבפני
. אף טענת נאשם 1 לפיה נהגה הרשות בדרך של אפליה בכך שלא הוגשו כתבי אישום נגד אחרים שבנו בתחום בית ינאי ללא היתר כדין נדחית שכן טענה זו לא הוכחה אף היא ע"י הנאשם ומחומר הראיות שהובא בפני
למדים שהוגשו כתבי אישום לביהמ"ש כנגד אחרים שבנו ללא היתר במקרקעין שבתחום בית ינאי ואף ניתנו פסקי דין בעניינם.

לסכום – עובדות כתב האישום לא הוכחו ככל שנוגע לנאשם 2 עורך דין מיכאל גולדשטיין
ואני מזכה נאשם 2, מעבירות כתב האישום המיוחסות לו.

הוכחו בפני
העובדות המפורטות בכתב האישום ככל שנוגע לנאשמים 1, 3 ו-4, אני מוצאת הנאשמים 1, 3 ו-4 אשמים בעבירות כתב האישום ומרשיעה אותם בעבירות כתב האישום לפי סעיפי האישום המיוחסים לכל אחד מהם בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ב שבט תש"ע, 27/01/2010 במעמד הנוכחים.
אביבה טלמור
, שופטת
החלטה
אין מקום בשלב זה לאפשר למאשימה להגיש חוות דעת שמאית בדבר ערכו של הנכס שנבנה במקרקעין נשוא כתב האישום.
עיון בכתב האישום שהוגש בתיק זה עוד ב-22.11.01 מלמד שבכתב האישום עצמו לא העלתה המאשימה בקשה ו/או הודעה שכזו לפיה תוגש חוות דעת שמאית בדבר ערכו של הנכס שנבנה במקרקעין נשוא כתב האישום וכך גם לא הודיעה על כך במהלך הדיון ועד היום.

מדובר בכתב אישום שכאמור הוגש עוד ב-22.11.01.
אין מקום היום לעתור לכך שתוגש חוות דעת שמאי לענין של ערכו של הנכס נכון להיום לקראת ישיבת הטעון לעונש.
הבקשה נדחית.
<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ב שבט תש"ע, 27/01/2010 במעמד הנוכחים.
אביבה טלמור
, שופטת
החלטה

לאחר ששמעתי דברי הצדדים בדבר מועד שבו ישמעו הטעונים לעונש. ישיבת יום 1.2.10 מבוטלת.
נקבע לטעון לעונש ליום 11.3.10 שעה 14:00.
לא תהיה דחיה נוספת.

<#10#>

ניתנה והודעה היום י"ב שבט תש"ע, 27/01/2010 במעמד הנוכחים.
אביבה טלמור
, שופטת
הוקלד על ידי: רונית שוקר
1
בית משפט השלום בנתניה
ת"פ 2114-01 מועצה אזורית עמק חפר
נ' רוזנבלט ואח'
27 ינואר 2010









פ בית משפט שלום 2114/01 מועצה אזורית עמק חפר נ' רוני רוזנבלט, מיכאל גולדשטיין, גדעון בר און, שניר בוקי (פורסם ב-ֽ 27/01/2010)