פסקי דין על עבד בן פריד עדוי | פסקי דין על מועתסם בן אברהים עדוי |

2767/09 בש     27/01/2010




בש 2767/09 מדינת ישראל נ' עבד בן פריד עדוי, מועתסם בן אברהים עדוי




בעניין:

1



בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת
ב"ש
002767/09

בתיק עיקרי: פ"ח
000158/09

בפני
:
כב' השופט צרפתי דני

תאריך:
27/01/201027/1/10



בעניין
:
מדינת ישראל





המבקשת


נ
ג
ד



1. עבד בן פריד עדוי

2. מועתסם בן אברהים עדוי




המשיבים

נוכחים
:
בשם המבקשת: עו"ד אורית קורין
בשם המשיב 1: עו"ד צדיק נסאר
בשם המשיב 2: עוה"ד סעיד חדאד
מהסניגוריה הציבורית
המשיבים בעצמם באמצעות הליווי

החלטה

בפני
בקשת המאשימה להורות על מעצרם של שני המשיבים, זאת עד תום ההליכים בפ.ח 158/09.

פרטי האישומים
:

כתב האישום שהוגש נגד המשיבים מייחס להם ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, נסיון לרצח והחזקה והובלה של נשק.

עפ"י תמצית כתב האישום, עובר ל- 9/12/09, קשרו המשיבים קשר לגרום בכוונת תחילה למותו של ראש מועצת טורעאן מר זהר, המכהן בתפקיד כמינוי מטעם משרד הפנים (להלן: "המתלונן").

בתאריך 9/12/09 סמוך לשעה 17:30 ובהמשך לקשר האמור, נסעו המשיבים ברכב שפרטיו באישום, כאשר המשיב מס' 1 (להלן: "עבד") נוהג ברכב השייך למשפחתו והמשיב מס' 2 (להלן: "מועתסם") יושב לידו, כשהם מצויידים באקדח.
סמוך לבנין מועצת טורעאן, ירד מועתסם מהרכב מצויד באקדח, נכנס רגלית למתחם החנייה במועצה, שם חנה רכב המתלונן וירה לעבר הרכב 4 יריות, זאת בכוונה לגרום למותו של המתלונן (יובהר כי המתלונן לא היה ברכב בעת הירי).

לאחר היריות נמלט מועתסם רגלית מהמקום.

ברכב המתלונן פגעו שני קליעים, בתא המטען.

מועתסם נעצר ב- 10/12/09 ועבד נעצר ב- 12/12/09.

טיעוני הצדדים
:

לטענת המבקשת, בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם הלכאורית של המשיבים;
הובהר כי החקירה תחילתה בידיעה מודיעינית שתוכנה גלוי ולפיה מועתסם נסע ברכב השייך לאחד מילדי פריד עדווי (אביו של עבד), כאשר מועתסם ביצע את הירי. פורט כי הרקע לירי בויכוח קשה בין המתלונן לראש המועצה המודח, כאשר מזמין ביצוע הירי הינו יוסף עדווי, אחיו של ראש המועצה המודח.

עיקר הראיות מבוססות על התוודותו של עבד בפני
המדובב המכונה "שאקר" (בעיקר כעולה מהקלטה מ.ט 28/09 - מיום 15/12/09), כולל הפללתו של מועתסם כמי שיחד עמו תכנן את הרצח וביצע את הירי בפועל.

עבד מסר ל"שאקר" בין השאר כי הוא ביחד עם מועתסם תכננו לבצע ירי לעבר ראש המועצה היהודי השונא מוסלמים וכי הם ניסו בעבר להוציא אל הפועל את התכנון ללא הצלחה. עבד ציין כי עשה טעות כשחזר לזירת האירוע כמה שעות לאחריו. עוד מסר עבד ל"שאקר" כי הוא פגש במועתסם במעצר נטופה וזה האחרון אמר לו שהוא סומך עליו.

ב"כ המבקשת מפנה גם לאמרות מפלילות נוספות בפני
מדובבים נוספים (מ.ט 22/09 + 23/09) לרבות הפללת מועתסם. עבד ציין תדריך שקיבל שלא יודה וכן איים שאם יתברר שמישהו "פתח" עליו, הוא יחטוף ממנו דקירה. כמו כן מוצג מ.ט. 24/09, הקלטה של עבד עם דודו משהור בה אומר הדוד לעבד שלא ידבר על מועתסם ויגיד שהיה לבדו. עבד מצידו מוסר כי מועתסם אמר לו לא לדבר.

המבקשת טוענת כי מועתסם ידע להתייחס בפני
המדובב יוסף (מ.ט. 29/09) כי היורה ברח רגלית מהמקום, כמו גם שהיורה דומה לו ולא לשאר העצורים. מאידך סירב מועתסם במהלך החקירה לצפות בהקלטה של האירוע ממצלמות המועצה (עמדה תמוהה כשלעצמה) וכן אישר כי החוקרים לא מסרו לו שהיורה ברח רגלית ובהתאמה הוא ידע על פרט מוכמן בחקירה.

המבקשת מפרטת כי אומתה הטענה בדבר הויכוח הטלפוני בין ראש המועצה המודח למתלונן יום טרם אירוע הירי (עדות המתלונן וגם מזכירתו).

המבקשת מפנה לחיזוקים וסתירות נוספות בין גרסות המשיבים והעדים שהובאו מיוזמתם למסור הודעות, לרבות בזיקה להודעותיהם השונות. האמור נכון ביחס לחוסר הבהירות האם יוסף עדווי היה במסעדה של מועתסם ובאיזה שעה, האם מועתסם נסע ברכב המאזדה של משפחת עבד אם לאו, ומה מעורבותו של העד אסיד בחלק מגרסת האליבי.

עוד לענין גרסת האליבי של מועתסם כי היה משעה 15:00 ועד חצות במסעדה שלו, הרי רק בהודעתו השניה מסר על מעורבות העובד סאמי שהגיע הוא עצמו למשטרה ביוזמתו ולאחר שנשלח ע"י האח של מועתסם, כאשר גם בגרסאות מועתסם וסאמי יש לכאורה סתירות, באשר למעשיו של מועתסם עם סגירת המסעדה סמוך לחצות.

עוד הובהר כי המצלמה המאפשרת תצפית על אחד הפתחים של מסעדת מועתסם (זו שמעל בנק דיסקונט) לא כוללת תעוד של השעות הרלבנטיות של האירוע כשמכל מקום אושר כי למסעדה פתח נוסף שממילא אינו מתוצפת.

על כל פנים, פרק הזמן הקצר שנמשך האירוע וסמיכות המקומות, מחייבים מסקנה כי המשיבים לא יוכלו לספק הוכחות לאליבי מוצק בנסיבות.

המבקשת פירטה את העיכובים במעצר של עבד, זאת עד שהתברר כי הוא זה שנהג ברכב המאזדה, משעוכב בצומת גולני בבדיקה שגרתית עם הרכב, בעוד זה אינו רשום על שמו (ההודעה המודיעינית פירטה כאמור על אחד מבניו של פריד עדווי מבלי לפרטו בשם).

כטענת אליבי טען עבד כי עשה תיקונים בכפר ומטעמו הגיעו עדים למשטרה לאמת את האליבי, אשר המשותף להם כי אין בגרסאותיהם לשלול כי עבד יכל בזמנים הרלבנטים להיות נוכח בזירת האירועים.

האמור גם נכון ביחס לבירור השעות בהם האח של עבד (מוחמד) חזר מכפר קנא והחזיר את רכב המאזדה, כאשר כלל לא ברור לעת הזו אם אכן האח נסע לכפר קנא עם אותו רכב.
בנדון מפנה המבקשת לסתירות בהודעות.

ב"כ המבקשת מדגישה כי בשלב זה של הבקשה אין כל מקום להדרש לשאלות המשקל והאמינות כאשר הראיות לכאורה שהציגה, די בהם.
לטענתה הוכח בענייננו כי נסיונות המשיבים לרצוח את המתלונן יצאו מגדר פעולת הכנה והיוו חוליה בשרשרת המעשים שאמורה הייתה בסופו של דבר להביא לביצוע העבירה המושלמת.

הוידוי המפורש של המבצע בענייננו די בו להוכחת הכוונה, כאשר טענות המשיבים לענין אופי המעשים, לרבות הירי על רכב ריק, ואשר לכאורה לא בהכרח מתיישבים עם ביצוע העבירה נשוא האישום דווקא, יתבררו בתיק העיקרי כשאין להם משקל ממשי.
בענייננו הוכחה לכאורה המטרה, כאשר עבד התוודה בצורה ברורה כי במעשה ביקשו להמית את המתלונן, ולכן גם הצטיידו בנשק ועשו בו שימוש.

באשר לעילות המעצר טוענת המבקשת לעילת מעצר מכח סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), הואיל וקיים חשש כי המשיבים יסכנו את בטחון הציבור וכן את בטחון המתלונן בדגש להתוודות על הכוונות לירות גם בעבר.
בנוסף קיים חשש לשיבוש הליכי משפט ונסיון התחמקות כמפורט בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.
המבקשת מפנה לגרסאות השונות לנסיונות לשלוח עדים לביסוס גרסאות האליבי וכן האיום של עבד כי ידקור את מי "שיפתח עליו", כביסוס לחששות האמורים.
בנדון מצוין כי למועתסם עבר פלילי הכולל עבירות אלימות, סמים, רכוש והחזקת סמים.

לטענת המבקשת, בזיקה לחומרת העבירות ועוצמת העילות אין בנסיבות להסתפק בכל חלופת מעצר.

טיעוני המשיבים:

המשיבים בדגש לב"כ מועתסם, הרחיבו והעמיקו בטיעוניהם בעל פה ובכתב לסוגיית הראיות לכאורה.
אקדים כבר עתה כי עיקר הטיעונים בענין אין מקומם במסגרת דיון בראיות לכאורה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ברם הבהרות אלו לא הביאו את ב"כ המשיבים למקד ולצמצם טענותיהם לגדרי הבקשה בלבד.
הדברים חייבו משנה מקוד, על יסוד הודאות עבד בפני
המדובב אשר יש בהם לספק את עיקר הדרוש לקיום הראיות לכאורה לשלב זה של ההליך.

מכל מקום, לעיקרי טענות המשיבים אפרט כדלקמן;

ב"כ עבד פתח בחזרה על האליבי של מרשו, אשר כאמור טען כי עבד בשעת האירוע בהתקנת דלתות בכפר, תוך הפניה בהמשך לפרטי השעות, לעדות העד גבן שעל פי עיקרי עדותו, אישר שעבד היה אצל בנו ועבד, בשעות הרלבנטיות.
לטענתו, הנסיון בכתב האישום לראות באירועים כנסיון לרצח הינו מלאכותי ולא פרופורציונאלי;
האירועים מתיישבים יותר עם עבירה של השחתת רכב או לכל היותר נסיון פציעה.
גם מהלך החקירה המשטרתית כמו גם הבקשות השונות למעצר המשיבים לצרכי חקירה, לא התייחסו לאירועים כמבססים עבירת נסיון לרצח.

לענין התוודות מרשו בפני
המדובב "שאקר", טוען בא כוחו כי הוא פרי של תרגילי חקירה ומהלכי הפחדה לא קבילים, ואשר הובילו את עבד שהיה במצוקה נפשית ולא ישן ואף התלונן על אלימות מצד חוקריו, להתרברב על מעשים שלא שעשה, כאשר המדובב שתל בפיו ובמחשבתו שהוא שותף לאירועים תוך עידודו.
המדובב הכשיר את הקרקע כשטען כי הוא עצור בגין אירוע רצח, כשהוא מכיר את עבודות הימ"ר וכן פרט על סיכויי "ההחלצות" מחקירה זו.
המדובב גם הטעה את עבד, באמצעות תרגיל חקירה שנערך מוקדם לשיחה ביניהם במהלכו לכאורה ראה עבד את מועתסם עומד ליד רכב המאזדה ואנשי משטרה מצלמים, כאשר המדובב הבהיר בפני
עבד כי האמור מלמד כשמישהו בתיק הודה ונעשה שחזור.

בנוסף, המדובב סחף את עבד תוך הכנסת אלמנטים לאומנים ואמירות לפיהן יש לחסל משתפי פעולה.
ב"כ עבד מפנה לכך שעבד הבהיר בפני
המדובב כי הוא שמח שרק הרכב של המתלונן נפגע.

לענין הפרטים המוכמנים שלכאורה ידע אותם עבד (הגעה ובריחה רגלית של היורה), נטען כי הדברים פורסמו באינטרנט וכל הכפר דיבר על הנושא, כאשר יש לזכור שעבד נעצר רק ב- 12 לחודש.
(ב"כ מועתסם הגישו בענין גם את פרטי הידיעות שפורסמו באינטרנט).

לטענתו ההסבר להמצאותו בכיכר ליד המועצה מספר שעות אחרי האירוע, מעוגן במהלך נסיעתו לאחר שגמר לעבוד ואין לכך כל קשר לארוע שאירע שעות קודם לכך, כאשר עבד רק חשש באופן טבעי, שבשל כך "ילבישו" עליו תיק.
לטענתו בחינת ההודאה בפני
המדובב מלמדת כי הוא למעשה לא אישר את קרות האירועים וכי אף פרט בפני
המדובב שהאירוע נמנע בשל שהות אנשים בזירה (כאשר בענין זה לא דובר על ניסיונות קודמים כנטען, אלא על יום הארוע עצמו).

לטענתו האליבי המוצק לשעת האירוע כמו גם איכון טלפון האח (שלטענתו היה עם הרכב בכפר כנא וטרם חזר לטורעאן בשעת האירועים), מחזקים את המסקנה כי עבד לא היה שותף לאירועים ואין משקל להודאתו בפני
המדובב.

ב"כ עבד מלין על מחדלי חקירה של המשטרה, בין השאר על שלא ביררו עד תום את טענות האליבי, לרבות כשנמנעו מלגבות עדות מעדים מסויימים עליהם הצביע ב"כ עבד, הקודם.

ב"כ עבד הציג בכתב טענה למחדל ראייתי וביקש להותירו חסוי מהמבקשת, על מנת לא למנוע בהמשך בהגנת עבד, בתיק העיקרי.

לטענת ב"כ עבד גם אם לא תתקבל טענתו, כי לא גובשו ראיות לכאורה לחובת מרשו, יש לקבוע לחילופין כי לא נתקיימה עילת מעצר. בנדון, חוזר וטוען שהנסיון לראות באירוע שהתרחש כנסיון לרצח, הוא מלאכותי ובניגוד למימדים הטבעיים של האירוע.

ב"כ עבד מפרט שאילו באמת היה נעשה נסיון רצח, היה היורה מחכה לראות שהמתלונן נכנס לרכב ואף מתחיל בנסיעה לאחור. האירועים כפי שהתרחשו מלמדים בברור כי היורה רק ביקש לפגוע ברכב עצמו, ובהתאמה אין מדובר במסוכנות ממשית.

מכל מקום, המסוכנות המיוחסת היא נקודתית, כשלעבד אין עבר פלילי, בעוד המתלונן מאובטח ביותר.
הטענה כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, הינה חסרת בסיס.

לטענתו מכל מקום, ניתן להשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר לגביה הוא נכון לפרט ככל שהדברים יהיו רלוונטיים בתואם להחלטת בית המשפט.

באי כח מועתסם
ביקשו לחלק טיעוניהם לטיעון גלוי ולטיעון חסוי, כשאת האחרון הם ביקשו להותיר חסוי מעיני התביעה, על מנת שלא לחשוף את כל קו ההגנה שלהם, אלא לאחר שיוגשו ראיות התביעה בתיק העקרי.

לטענתם, אין בראיות המוצגות כדי להוות ראיות לכאורה, כשהמשטרה למעשה פעלה רק מתוך כוונה להפליל את מועתסם, תוך התבססות על ראיות מסולפות שהיא ערכה או קיבלה מאנשים מגמתיים.
לטענתם, בראיות קיימות סתירות גלויות המצדיקות בחינה ומשקל על פי הלכת זאדה גם בשלב זה של ההליך.

ב"כ מועתסם טענו כי בחומר הראיות אין ראיה ישירה לאירוע הירי על רכב המתלונן, בשעה הרלוונטית בטיעוני המבקשת.

העדים הישירים (לרבות הטכנאי מיזרייב), לא ראו יריות ולא אישרו בוודאות ירי, כאשר הטכנאי אף הניח שמדובר בהבזקים ופיצוצים של חזיז.
לטענתם, עיון במצלמות האבטחה שעל בנין המועצה מאמת שעסקינן בפיצוץ חזיז ולא ירי.
הם מדגישים שבמצלמות אין רואים את אירוע הירי, אלא רק אדם המתקרב לעבר המדרגות הסמוכות לשער, ולאחר מכן חוזר בחזרה בריצה.

בהקשר להשגות נוספות לעניין הנחזה ממצלמות האבטחה, על בנין המועצה מפנים ב"כ מועתסם לטיעוניהם החסויים.

עוד טוענים ב"כ מועתסם כנגד כך שלא הוצגו או לא נאספו נתוני מצלמת האבטחה הצופה לכביש הראשי, לשם ברח היורה. כמו כן, טוענים על שלא הוצגו מלוא נתוני הצילומים, אלא רק מקטעים קטנים, הוא הדין למצלמה הממוקמת מעל בנק דיסקונט, שם המסעדה של מועתסם (לגביהם נטען גם למחיקת מקטעים), וכן זו הממוקמת על מגרש המכוניות.
לטענתם, ניתן לפענח מתוך נתוני מצלמות המועצה את פרטי הלבוש של היורה, כאשר המשטרה נמנעה להשלים פעולות חקירה בעניין, לרבות חיפוש בביתו של מועתסם, השלמות לעניין נתוניי מבנה הגוף של היורה בהשוואה לנתוניי מועתסם, פעולות אשר היה בהם להוכיח את גירסת מועתסם, כי אינו מעורב.

ב"כ מועתסם טוענים כי האזנות בלתי אמצעיות לקלטות המתעדות את השיחות עם המדובב, בבחינת הראיה הגולמית הישירה, מלמדות כי התמלולים המוצגים אינם נכונים, מסולפים ו"מנותקים מהמציאות".
ב"כ המשיבים הציגו תמלולים חלקיים נגדיים מטעמם, וביחס לאותם מקטעים שהינם רלוונטיים להבנתם.
לטענתם, אין בקלטות כל תוכן המפליל את המשיבים.
להודאת עבד בפני
י המדובב "שאקר", אשר הוא כאמור עיקר לענייננו, יחדו ב"כ מועתסם נדבך בטיעוניהם בכתב ובעל פה.

ב"כ מועתסם סקרו והפנו להלכה הפסוקה, לדעת המלומדים ולמשפט משווה, בסוגיית המדובבים.

לטענתם, דרכיי הוצאת המידע על ידי המדובב "שאקר", היו שיטות פסולות כאשר על פי מבחני הקבילות, והצורך להווכח שבפני
נו הודאה חופשית ומרצון, פגמו ברצונו החופשי של עבד.
המדובב בענייננו ובחקירתו מפרט מידע שמסר עבד בפני
ו כשלדברים אין אחיזה בקלטת.
המשטרה לא עימתה את מועתסם עם דברים שלכאורה אמר בפני
י המדובב "יוסף", וזה מבסס את חוסר המשקל של מ.ט. 29/09 (לטענתם הפרט היחיד שעומת לגביו מועתסם בנוגע למדובב "יוסף", נוגע ל"בריחה לשיחים", שכלל לא עולה מהקלטת הנ"ל).

לעניין הודאת עבד בפני
י המדובב "שאקר", המדובר לטענתם בהתרברבות גרידא, כאשר לדוגמא טענותיו על אירוע ירי קודם, בו היה מעורב עם מועתסם בעבר והוביל למעצרם לחקירה, הוכחו כלא נכונים, לאחר בדיקת נתוניי מעצר בעבר הנוגעים למשיבים.
לטענתם, הבהרות עבד בפני
המדובב בקלטת 28/09, כי ניסיונות הירי לא צלחו, מתייחס לאירוע שבדיון בתואם לטענות ב"כ עבד בעניין וכפי שפורטו לעיל.

ב"כ המשיבים שבים ומציגים נתונים לביסוס האליבי של מועתסם.
בנדון מפנים לעדות העובד סאמי עדוי, שנמצאה סדורה על אף ניסיון החוקר לפגום בה במהלכה.

ב"כ מועתסם מדגיש כי המשטרה נמנעה מלחקור עדים נוספים שיכול, וראו את מועתסם במסעדה, ואף לא הפנתה למועתסם שאלות ישירות לאיסוף נתונים בענין.
הוא הדין לאליבי של עבד כאשר המשטרה לא העמיקה בגירסת אחיו מוחמד, לפיה נסע עם רכב המאזדה לכפר קנא ורק בשעה 18.00 חזר לכפר.

עוד מלינים ב"כ מועתסם, על חקירה מגמתית על הפרת חוק חקירת חשודים, משלא תועדו באמצעים טכנולוגיים חלקים נרחבים של החקירות, כאשר בענייננו עסקינן במחדלים מכוונים.

לעניין יסודות העבירה של נסיון הרצח, טוענים גם ב"כ מועתסם, כי התנהגות היורה על פי המצלמות המתעדות את האירוע כאמור, אינה מתיישבת עם נסיון רצח, אלא רק עם נסיון הפחדה, כפי שלטענתם גם טען עבד בפני
י המדובב.

לב"כ המבקשת ניתנה רשות להגיב לטיעונים הכתובים שהוגשו על ידי המשיבים, אולם השלמות מטעמה לא הוגשו.



דיון והכרעה
:


לראיות לכאורה:

לאחר עיון ובחינה של חומר החקירה, וטיעוני הצדדים שעיקריהם פורטו לעיל, אני רואה לקבוע, כי המבקשת הוכיחה קיומן של ראיות לכאורה על פי הנדרש במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים בעניין המשיבים.

לא מצאתי, בפרט בזיקה לטיעוני והפניות המשיבים, כי קיימות בחומר הראיות פורכות או סתירות מהותיות, המלמדות כי מארג הראיות המוצגות נפגם ואין בו לבסס את הפוטנציאל המרשיע, לכאורה, הטמון בהם.

מושכלות ראשוניים הם כי בדונו בבקשה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים, אין בית המשפט נדרש ואין בידיו הכלים, לבחון את הטענות והראיות לעומקן ולדקדוקיהן לרבות בסוגיות מהימנות ומשקל.
הבחינה מתמקדת בשאלה הלכאורית של סיכויי ההרשעה בתיק שבפני
ו, בהתבסס על חומר ראיות קיים, זאת מבלי כמובן להתעלם מראיות העומדות לכאורה לזכות המשיב או פירכות מהותיות וגלויות לעין.
ראה כדוגמא בש"פ 696/04 סבייח נ' מדינת ישראל
, פד"י נ"ח (3) 647.

בענייננו כראיה מרכזית הוצגה הודאתו של עבד בפני
י המדובב המכונה "שאקר", במצורף לאמירות וראיות משלימות נוספות המבססות קיומן של ראיות לכאורה.

טענות המשיבים כנגד הודאתו הנ"ל של עבד בפני
י המדובב, כמו גם האמירות והראיות המפלילות הנוספות שפורטו בטיעוניי המבקשת, אינם חורגים לעת הזו מטענות הנוגעות למשקל ומהימנות, כאשר לא מצאתי במכלול טעוני המשיבים כל נתון או טיעון המפריך מעיקרא או במשקל הדרוש על מנת להעמיד בספק את מארג הראיות לכאורה שהוצג לחובת המשיבים.
הדברים נכונים על דרך קל וחומר, גם באשר לפרטי הטענות לעניין מחדלי החקירה השונים עליהם ראו להרחיב ב"כ המשיבים.

המקום לברור מכלול טענות המשיבים בזיקה למשקלם ופרטיהם, הוא במסגרת התיק העקרי.

ההודאה המיוחסת לעבד ממוקדת בעיקר בקלטת מ.ט. 28/09, המתעדת שיחה בין עבד למדובב המכונה "שאקר".

לאור חשיבות הדברים, גם לשלב הבקשה שבפני
י, כאשר ההקלטה עצמה מהווה את הראיה הראשית והגולמית לענייננו, כשמנגד טענו ב"כ המשיבים כנגד נכונות עיקרי התרגום, שהוצג על ידי המבקשת במסגרת התמלול א/49, נעזרתי על פי הסכמה מראש של ב"כ הצדדים בשופט עילבוני, השולט בשפה הערבית והינו אחד מחבריי ההרכב בתיק העיקרי.
השופט עילבוני האזין בעיקר לקלטת מ.ט. 28/09, לרבות תוך בדיקת נכונות התמלול א/49.
על פי ממצאיו, התמלול א/49 משקף נאמנה את הדברים הנאמרים בקלטת מבחינת דיוק התרגום והתמלול.
להוסיף, כי על פי התרשמותו, ההקשר והדינמיקה של הדו שיח שבין עבד למדובב, אף נותנים משנה חיזוק, אם נדרש, לאותן אמירות כפי שמופיעות ב – א/49.

בהתאם לתעודת ההכשר האמורה, בחנתי את התכנים המופיעים בתמליל א/49 הנ"ל, והמתעד את השיחה שבין עבד למכונה "שאקר".

עיון פרטני וכולל כאמור, אכן מלמד לכאורה, כי עבד מודה בפני
י המדובב, כי קשר קשר עם מועתסם לפגוע בראש המועצה היהודי של מועצת טורען, בשל התנכלותו למוסלמים.

עיון פרטני וכולל כאמור, אכן מלמד לכאורה, כי עבד מספר או מאשר לתומו בפני
י המדובב על הקשר שקשר עם מועתסם לפגוע בראש המועצה, וכן על האירוע עצמו בתואם למסגרת כתב האישום שבדיון.
על עיקר פרטי העובדות נשוא האישום, מספר עבד באופן מפורש, ועל חלק במשתמע, מההקשר הכולל או תוך אישור שאלות המדובב.

- עבד מספר על התכנון עם מועתסם לפגוע בראש המועצה היהודי של מועצת טורען, בשל
התנכלותו למוסלמים (ראה עמ' 5 לתמליל).

- עבד פירט כי הוא ומועתסם ניסו בעבר לממש את התכנון ללא הצלחה, בשל נוכחות אנשים

בסמוך לזירת האירועים (עמ' 4, 5 ועמ' 7 לתמליל).
(בהקשר זה לא התעלמתי מחוסר בהירות בנוגע לתאור בעמ' 4 לתמליל, בזיקה לטענת המשיבים, כי הוא מתאר ניסיון כושל, בנוגע לאירוע עצמו. מכל מקום, ברור סופי בענין מקומו בתיק העקרי, כשמהתרשמותי ועפ"י ההקשר הכולל והנקודתי, נכון לקבוע מלמד כי האירוע ביום 09/12/09 יצא אל הפועל ועל ידי המשיבים דנן).

- עבד ומועתסם נמנעו מלהיות יחד לפני ואחרי האירוע, כדי שלא יקשרו ביניהם (עמ' 3+5

לתמליל).
- עבד הסיע את מועתסם למקום האירוע, אבל הוריד אותו רחוק מהזירה (עמ' 9 לתמליל).
- מועתסם לא היה רעול פנים (עמ' 4 לתמליל).
- האירוע היה בשעה חמש וחצי (עמ' 4 לתמליל).
- עבד לא ירד מהרכב, רק מועתסם (עמ' 8 לתמליל).
- מועתסם ברח אחרי האירוע חזרה לעבודה, ישר למסעדה (עמ' 5 לתמליל).
- מועתסם לא עלה חזרה לרכב אחרי האירוע (עמ' 8 לתמליל).
- הרכב לא נקלט במצלמות, כי עצר רחוק מהזירה (עמ' 8+9 לתמליל).
- במצלמות לא רואים פנים ורק חלק מהרכב (עמ' 8+9 לתמליל).
- עוד מספר עבד, כי רכבים כמו שלו, יש שישה בכפר, והוא גם התקין מגיני רוח, כמו רכבים

אחרים במסגרת התכנון (עמ' 7 לתמליל).

- האירוע דרש מעבד להעדר מהעבודה, רק ל- 10 דקות, 15 דקות, כאשר לפני ואחרי היה בעבודה

(עמ' 6 לתמליל).
- מועתסם הביא איתו נשק ואחר כך החביא את הנשק עמו ירה (בעיקר עמ' 11 ו- 13 לתמליל).
- את הנשק קנה מועתסם מאחד דקדוקי מכפר קנא (עמ' 13-14 לתמליל).
- מועתסם בפועל לא פגע במתלונן, אלא רק ברכב שלו (עמ' 5 לתמליל).
- עבד מוסיף, כי עשה טעות בכך שחזר לזירת האירוע כמה שעות לאחר מכן (עמ' 3+8 לתמליל).
- עוד סיפר, כי פגש את מועתסם במעצר נטופה, ומועתסם אמר לו, כי הוא סומך עליו וממנו הוא

לא פוחד (עמ' 12+6 לתמליל).

המבקשת כאמור הפנתה לקלטות נוספות, מהן עולים לכאורה חיזוקים חלקיים למעורבות המשיבים באירוע.
בחיזוקים האמורים נוכחתי מתוך עיון בתמלילים שהציגה המבקשת.

מכל מקום, הואיל ולהתוודות עבד בפני
י המדובב "שאקר" כמפורט משקל גבוה לכאורה, ויש באמור כדי לספק את עיקר הדרוש לסוגיית הראיות לכאורה, נמנעתי מהעמדת ההקלטות הנוספות להשוואה לצורך בדיקת נכונות התמלול, על המעמסה הכרוכה בכך ושלא לצורך.

בהתאמה ולצורך הדיון שבפני
, אפשרתי למשיבים להנות מהספקות לכאורה, שהעלו בנקודות שונות, באשר לנכונות התמלולים האמורים, כאשר לא היה באלו כדי לשנות ממשית מהמשקל הכולל של הראיות לכאורה לחובת המשיבים.

הפעלת מדובב הוכרה בפסיקה כתחבולה חקירתית מותרת ובבחינת הכרח בל יגונה.
המציאות מלמדת, כי במקרים רבים נוטה החשוד לפתוח את סגור לבו לפני מי שעצור עמו, ולהמנע מכך בחקירה בפני
איש מרות.
המציאות מלמדת כי המדובבים בדרך כלל אינם אנשי חוק ולעיתים קרובות ההיפך הוא הנכון, כשלמדובב מובטח גמול על פועלו.
לשאלת מהימנות בנוגע לפעולות מדובב, נמצא ברוב המקרים פתרון יעיל שעה שהשיחות שהוא מקיים עם החשוד מתועדות בהקלטה והשליטה בעזרים הטכניים מצויה בידי המפעיל, ראה ע"פ 4577/98, דיין נ' מדינת ישראל
, נה (2) 405.

לשאלת הקבילות המהותית וככלל, בית המשפט צריך להשתכנע שההודיה נמסרה באופן חופשי ומרצון, ללא איום ולחץ ותוך פגיעה בשורת עשיית הצדק, ובאוטונומיית החופש והבחירה של הנאשם.

ככלל נפסק כי הפעלת מדובב כשלעצמה אינה מפרה את זכות החשוד לאי הפללה עצמית.
כן הוכרו תחבולות חקירתיות בענין, כשהאבחנה נעוצה בשאלה האם היה בתחבולה כדי להפר את זכויותיו הבסיסיות ביותר של הנאשם, דוגמת שידול הנאשם לוותר על זכות השתיקה, תוך הטלת דופי בסניגור, השאת עצות משפטית, שידולו לוותר על יצוג עורך דין, ומניעת מפגשים עם עורך הדין בפועל.
ראה ע"פ 1301/06, עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל
, (טרם פורסם 22/06/09).

בשלב זה של ההליך, אין בידי בית המשפט כלים לבחון טענות בנוגע לקבילות ומשקל ההודאות של עבד בפני
י המדובב.
בירור טענות אלו לגופן ולעומקן, מקומו בתיק העקרי, ועל פי הכלים המוכרים, לרבות שמיעת עדויות וחקירת העדים.

לשלב הבקשה שבפני
, די בקביעה, כי על פניו לא נוכחתי בפגמים מהותיים כל שהם בפעולת הדיבוב נשוא מ.ט. 28/09, אשר הוא כאמור עיקר לענייננו.

לכאורה דברי עבד בפני
י המדובב משקפים אמירותיו מרצון וללא לחץ כאשר גם התחבולות הנטענות בעניין, לכאורה לגיטימיות.
לא נוכחתי, כי עבד אמר את הדברים תוך התפארות סתם, זאת ביחס לעיקרי הדברים כאמור.
ההכחשה הגורפת של עבד כשעומת עם אמירותיו בפני
המדובב, כמו גם מהלך השיחות עם המדובב והפרטים הקונקרטים שהוצגו בעניין, אינם מתיישבים לכאורה עם הטענה הנ"ל.
באשר להכחשה של עבד, כי קולו הוא המושמע במ.ט. 28/09, מסתפק בשלב זה באישור מועתסם, כי המשוחח בקלטת הוא אכן עבד.
לציין כי גם במהלך טיעוני ב"כ המשיבים, עולה כי לכאורה הם אינם חולקים, המשוחח הוא אכן עבד.

בזיקה לטיעון החסוי מס' 4, הרלוונטי לקבילות ולמשקל מ.ט. 28/09, אני מסתפק בקביעה, כי טיעון זה מקומו במהלך בירור התיק העקרי, כאשר לעת הזו אין מקום להדרש לו ובפרט שעה שהוא מבוסס על הנחות שיתבררו כשלעצמן, רק במסגרת התיק העקרי.

בכל הנוגע לצבר הראיות לכאורה הנוספות אשר הוצגו על ידי המבקשת, אני מסתפק בקביעה, כי עיקרן אכן בעל משקל מצטבר לחובת המשיבים, כאשר ב"כ המשיבים לא הציגו נתונים ונימוקים המובילים למסקנה, כי ראיות אלו מופרכות על פניהם, כנדרש לשלב זה של ההליך.
לעניין הראיות הלכאורה הנ"ל, מסתפק ככלל בהפניה לטיעוני המבקשת, לרבות כפי שהוצגו בתמצית לעיל במסגרת החלטה זו.

באשר לפרט הנוגע להגעה ולבריחה הרגלית של מועתסם לזירת ומזירת האירועים, לכאורה אכן מדובר בפרט שלא נחשף באופן ישיר בפני
המשיבים, והוא לכאורה אכן היה פרט מוכמן.

סירוב מועתסם לצפות בקלטת בניין המועצה ומאידך ידיעת פרטים בענין, פועלת גם היא לכאורה לחובתו.
גרסאות האליבי שהציגו המשיבים, אין בהם, לכל הפחות לסוגיית הראיות לכאורה, כדי לפגום ממשקל ראיות המבקשת בדגש להודאת עבד באשר למעורבותם באירוע.
הניסיון של ב"כ המשיבים להציג אליבי מפורט השולל כשלעצמו את האפשרות, כי המשיבים מעורבים היו באירוע, לרבות תוך הפניה למחדלי חקירה לכאורה כאלו או אחרים, דינו להידחות לעת הזו.

כפי שלכאורה פירט עבד עצמו בפני
י המדובב, האירוע כולו נמשך כ- 10-15 דקות, כאשר מייד לאחריו השתלבו הוא ומועתסם בעבודותיהם, עבד חזר לעבודת ההתקנה בכפר, ומועתסם למסעדה שלו המצויה בסמוך.

מכל מקום, משקל טענות ב"כ המשיבים, כי מחדלי חקירה, כולל ההימנעות מתשאול מלוא עדי האליבי שזימנו המשיבים למשטרה, או הימנעות מאיתור מלוא נתוני המצלמות השונות, יבחן במסגרת התיק העקרי, לרבות על רקע השלמות או חקירות שיבוצעו בענין.

בענייננו די בקביעה, כי על פניו גירסת האליבי שהוצגה, לא שוללת את מעורבות המשיבים באירוע;

למסעדה של מועתסם שני פתחים, כשפתח אחד אינו נצפה בקלטת בנק דיסקונט, גם אם זו האחרונה הייתה מתעדת את מלוא השעות הרלוונטיות.
העובד סאמי שנשלח לתמוך באליבי של מועתסם, הציג לכאורה גירסה לא אחידה באשר למעשיו של מועתסם בסיום העבודה באותו יום והאמור משליך לכאורה לסוגיית המשקל.

לעניין עבודתו של
עבד בזמן האירוע, הרי עבד עצמו לכאורה העיד, כי נעדר ממנה רק למספר דקות לצורך ביצוע העבירות והעדרותו לא הורגשה.
גם העד גבן לא שלל, כי עבד יכל להעדר ממקום העבודות. גם בהנחה ואמר את הדברים לאחר שהציגו בפני
ו הנחות מוטעות כנטען על ידי ב"כ המשיבים, אין בכך לאיין לכאורה את ההסתייגויות הנ"ל.

הדיוקים לכאורה שמבקשים ב"כ המשיבים ללמוד לענין המועדים בהם נעדר אחיו של עבד (מוחמד) מהכפר, אינם בעלי משקל לכל הפחות לשלב זה של ההליך, שעה שאין כל ראיה פוזיטיבית, כי האח
נסע לכפר קנא עם רכב המאזדה.
גם המסקנות והדיוקים לכאורה שביקשו ב"כ המשיבים להציג לעניין המתועד במצלמות האבטחה על בניין המועצה, או החוסרים והמחדלים לכאורה בסוגיה זו, אין בהם לפגום במשקל הראיות לכאורה.

עדויות ישירות של המתלונן, המזכיר, המזכירה והטכנאי, במשולב עם מצב הרכב של המתלונן, הקליעים שנמצאו בזירה והנצפה במצלמות האבטחה, מלמדים כי ירו על רכב המתלונן, בשעה המפורטת בכתב האישום. להזכיר כי עבד בפני
י המדובב לכאורה מאשר את הדברים, לרבות לעניין השעה.

בהתאמה טענת ב"כ המשיבים, כי התעוד במצלמה, במשולב עם עדות הטכנאי, מתיישב עם חזיז שנזרק במקום, אינה דורשת בשלב זה ניתוח ודיון.

הוא הדין באשר למחדלי חקירה לכאורה כאלו או אחרים, לרבות בהקשר להעדר נתוני מצלמות, מזוית כזו או אחרת, מחדל לכאורה בניתוח נתוני הצילום כולל אפשרות לקבל פרטים על זהות היורה, בגדיו ונתונים גופניים שלו, (כאשר בעין בלתי מזוינת ולאחר בדיקה מדוקדקת, לכאורה אינם ניתנים לזיהוי), כמו גם הניסיון לפרש נתוני צילום כאלו או אחרים כפועלים לטובת המשיבים.

גם הטיעון החסוי (טיעונים מס' 1 עד 3), בא בגדר ניסיונות אלו ובהתאמה לא מצאתי בו, לעת הזו לפחות, כל נתון או פרט ממשי הפוגם בראיות לכאורה, העומדים לחובת המשיבים.
פרטי הטענות המוצגות מקומן בהליך העיקרי.

האמור נכון אף מבלי שנתתי משקל לעובדה כי ביחס לטענות והנתונים המוצגים בטיעון החסוי נמנע מהמבקשת להציג התייחסות וטיעון נגד, כאשר חסר זה מפחית ממשקל הנתונים שכשלעצמו אינו גבוה.

הטיעון החסוי מס' 5 כאמור, הפך גלוי במהלך הדיון בפני
י, כאשר הוא לכאורה הופרך לאחר עיון בפלטי השיחות הננוגעות לאח מוחמד ולשאלת מיקומו.

משנוכחתי על פי המפורט עד כה, כי אין בטיעונים החסויים כדי לשנות ממסקנותיי לסוגיית הראיות לכאורה, לא ראיתי לדון בשאלת הזכות להחסותם מפני המבקשת, בנסיבות הבקשה, זאת במובחן מהסמכות העקרונית והטבועה למנוע חשיפת ראיות המוצגות על ידי המשיבים בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים במקרים מתחייבים.
מכל מקום, מאחר וכאמור על פי מבחן התוצאה, לא היה לטיעונים החסויים משקל לענין הבקשה דנן, ראיתי להימנע מחשיפתם, על מנת למנוע אפשרות כל שהיא, כי תיפגע הגנת המשיבים בעתיד ועל פי זכותם העקרונית למנוע חשיפת ראיותיהם, טרם הצגת ראיות המבקשת בתיק העקרי.

טענות המשיבים, כי נכון לצמצם את גדרי האירוע על נסיבותיו והמיוחס למשיבים כמבסס עבירות של חבלה במזיד ברכב, או ניסיון פציעה לכל היותר, כאשר האירוע על פי נסיבותיו אינו בא בגדר ניסיון לרצח, צריך ויתבררו גם הם בתיק העקרי.

לסוגיית הראיות לכאורה עמדה המבקשת גם בנטל זה, זאת מבלי שהתעלמתי מספקות כאלה או אחרים בענין שכאמור ילובנו בתיק העקרי.

לגדר סעיף 305 לחוק העונשין, נכנס מי שמנסה שלא כדין לגרום למותו של אדם.

לצורך היסודות העובדתיים של העבירה הנ"ל, נדרש ביצוע מעשה של ניסיון היוצא מגדר הכנה בלבד.
הניסיון לגרום למותו של אדם, מתקיים בכל אופן או אמצעי כשלא נדרש שמבחינה אובייקטיבית יבוצע המעשה בתנאים ובאמצעים המאפשרים את השלמתה של העבירה ובלבד שהמבצע לא היה מודע לכך שהוא פועל באמצעים או בתנאים שאינם מתאימים לכך.
כמו כן, ולשימוש באמצעי המתאים בדרך כלל גם משקל ראייתי לבחינת התקיימות היסוד הנפשי.

היסוד הנפשי בעבירה מחייב כוונת קטילה גרידא, בבחינת הכוונה להמית הינו בחזות מראש של התוצאה הקטלנית ובחפץ בתוצאה הקטלנית דווקא.
לעניין היסוד הנפשי של העבירה דנן המוגדרת, כעבירת התנהגות, חלה הלכת הידיעה, בבחינת דרישה למודעות כלפי רכיבי היסוד העובדתי שפורט.
דרישת הכוונה להמית משקפת דרישה של "שאיפה להשגת המטרה", שהיא קטילת הקורבן (שלא התממשה).
ככלל אין מניעה לעשיית שימוש לצורך הוכחת היסוד הנפשי הדרוש, בחזקות שבעובדה לעניין "המודעות", ו"הכוונה" ובראיות נסיבתיות.
כמובן וככלל מקום בו נותר ספק שמא התכוון הנאשם אך לפגיעה גופנית, ולא למוות דווקא, יהנה ממנו הנאשם ולא יורשע בעבירה של ניסיון לרצח, הואיל וכאמור נדרש חפץ בתוצאה קטלנית דווקא.
בנדון ראה י.קדמי, על הדין בפלילים, חלק שלישי, עמ' 1,242 ואילך.

הבירור והדיון העיקרי בסוגיית כוונת הקטילה בענייננו, מקומו במסגרת התיק העקרי.
במסגרת זו יבחנו לעומקן טענות המשיבים, כי היורה, לכל היותר התכוון להפחיד/לפגוע ברכב המתלונן, זאת לאור נסיבות ביצוע העבירה ומבחן התוצאה לרבות הטיעון לפיו, אילו ביקש היורה להתנקש במתלונן ולרוצחו היה עורך תצפיות מקדימות, ממתין לכניסתו לרכב, ואף לתחילת הנסיעה לאחור, הנעת הרכב והדלקת אורות.

לשלב ההליך שבפני
י די, לצורך ביסוס הראיות לכאורה לעניין עבירת ניסיון הרצח, בהודאות לכאורה של עבד, כי תכננו לפגוע במתלונן, בעובדה כי המתנקש השתמש בנשק היכול להמית, זאת במשולב לעדויות המתלונן, כי הירי אירע מספר דקות לאחר שכיבה את האורות בלשכתו, כאשר אילולי התעכב ושוחח עם המזכיר, היה הוא מצוי בעת הירי בתוך רכבו.

בענייננו, גם בהנחה ומבחן התוצאה כמו גם הנסיבות, הביאו תחילה להנחה, כי מדובר בניסיון חבלה, כפי שהדברים קיבלו ביטוי במסגרת הארכות המעצר, הרי יש לכל הפחות באמירות עבד בפני
י המדובב לבסס לכאורה את ההליך הנפשי הדרוש לעבירת ניסיון הרצח, בבחינת גילוי צפונות הלב והמטרות של עבד ומועתסם (על פי ההקשרים הכוללים של הדברים, לכל הפחות).

בשלב הנתון דנן, ובפרט שעה שהמשיבים מרחיקים עצמם מהאירועים, ואינם מתעמתים או מפרטים פוזיטיבית לענין הכוונות וההלך הנפשי שלהם, אין מקום לקביעה כי הוכח כרסום ממשי בראיות לכאורה המפורטות, לרבות באשר ליסוד הנפשי.
(גם הבירורים באשר לפרשנות המדוייקת של האמירות השונות בפני
י המדובב, האם נכון לפרשם ככוונת הפחדה ופגיעה בלבד או כוונת וניסיון התנקשות לצורך המתת המתלונן, מקומן כאמור בתיק העקרי).


עילות מעצר וחלופת מעצר:

באשר לעילות המעצר העומדות לחובת המשיבים, אין צורך להכביר במילים:

חזקת המסוכנות הקבועה בסע' 21 (א) (1) (ג) (4) לחוק המעצרים, חלה במלוא עוצמתה בענייננו, שעה שמיוחסת למשיבים לכאורה אחת מעבירות האלימות החמורות בספר החוקים, תוך שימוש בנשק חם.

חומרה יתרה יש לייחס למעשיהם לכאורה, הכוללים תכנון ותעוזה, וכן מטרה לירות בראש מועצה מכהן, הממלא תפקיד ממלכתי, רק בשל מעשיו ודעותיו, אליבא לתפיסת המשיבים.

עוצמת האלימות והתעוזה, וביטויי אלימות כמפורט, מלמדים כי המשיבים מסוכנים כלפי כולי עלמא, ולא נקודתית כנגד פלוני או אלמוני.

כנגד המשיבים גם עולה חשש לשיבוש הליכי משפט, והתחמקות מהדין כמפורט בסעיף 21 (א) 1 (א) לחוק המעצרים.

כעולה מחומר הראיות, גייסו המשיבים עדים בניסיון לשבש ראיות לחובתם ולתמוך באליבי שהציגו.
התמלולים מלמדים על איומים לפגוע בעדים, כמו גם נכונות לשבש הליכי משפט.

תעוזתם לכאורה של המשיבים, כמו גם חומרת העבירות והענישה הצפויה, גם מקימים חשש להתחמקות מן הדין, אם ישוחררו.
למועתסם עבר פלילי הפועל לחובתו.

מכלול המפורט לעיל, מלמד כי לא ניתן להשיג את מטרות המעצר, על דרך של חלופת מעצר.

המשיבים על יסוד הראיות לכאורה שהוצגו בעניינם, גם הוכיחו כי אינם ראויים לאמון המהווה בסיס לכל חלופת מעצר.

בהתאמה למכלול נכון לקבוע, כי לא תסכון ביחס למשיבים כל חלופת מעצר, ועל כן אני מורה על מעצרם מאחורי סורג ובריח, עד תום ההליכים נגדם.

ניתנה היום, י"ב בשבט, תש"ע (27 בינואר 2010), במעמד הצדדים.



צרפתי דני
, שופט






002767/09בש 054

עדן + סימי






בש בית משפט מחוזי 2767/09 מדינת ישראל נ' עבד בן פריד עדוי, מועתסם בן אברהים עדוי (פורסם ב-ֽ 27/01/2010)