פסקי דין על מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א | פסקי דין על לאפייט סוכניות | פסקי דין על רול ארז צבי | פסקי דין על רול רן ואח' |

1621/09 תאק     27/01/2010




תאק 1621/09 מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' לאפייט סוכניות בע"מ, רול ארז צבי, רול רן ואח'








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



27 ינואר 2010

תא"ק 1621-09 מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א
נ' לאפייט סוכניות בע"מ
ואח'






מספר בקשה:9

בפני

כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט

מבקשת
מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א


נגד

משיבים
1. לאפייט סוכניות בע"מ
2. רול ארז צבי
3. רול רן
4. טלי רול
5. רוני דוידוף


החלטה

1.
המשיב 2 (להלן: 'המשיב') עתר לבטל את העיקול הזמני שהוטל ביום 2.6.09 במעמד צד אחד על כספים המגיעים לו עד סך של 2,800,000 ₪, להבטחת פסק הדין, ככל שיינתן נגד הנתבעים בתובענה שהגישה המבקשת.
משהוטל העיקול במעמד צד אחד, נדונה לפני הבקשה במעמד הצדדים מתחילתה.


2.
המבקשת (שתקרא גם מנורה) הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 2,716,900 ₪ נגד נתבעת 1 (להלן גם "לאפייט"), נגד המשיב ונגד הנתבע 3
- בעלי מניות בלאפייט, ומשמשים כמנהלים בה.
על פי כתב התביעה הפרו הנתבעים הסכם הלוואה שנחתם בין לאפייט לבין מנורה; בהתאם להסכם ההלוואה לוותה לאפייט ממנורה סך של 2,569,518 ₪ בערבות המשיב והנתבע 3; משלא עמדו הנתבעים בתנאי ההסכם ובהחזר ההלוואה בהתאם ללוח הסילוקין שנקבע, העמידה מנורה את ההלוואה לפירעון מיידי, כזכותה על פי הסכם ההלוואה.

3.
בבקשתה להטלת עיקול טענה מנורה כי הנתבעים אינם עומדים בתנאי פירעון ההלוואה, כי הוראת הקבע לתשלום החזרי ההלוואה - בוטלה, וכי למעשה הנתבעים לא פרעו ולו תשלום אחד בגין ההלוואה שנטלו. עוד טענה כי המשיב והנתבע 3 התחייבו לבטח עצמם בביטוחי חיים, שישמשו בטוחה להלוואה, אולם לא מילאו גם את התנאי הזה.
המבקשת גם ציינה כי עובר למתן ההלוואה, הציג המשיב מצג לפיו הוא בעל זכויות בנכס ברשפון ששוויו 10,000,000 ₪ (להלן: 'הנכס'), אך מספר ימים עובר להגשת בקשת העיקול הוברר למנורה כי המשיב ורעייתו מכרו את זכויותיהם בנכס למר רוני דוידוף, כעולה מנסח הרישום אשר צורף לבקשה (נספח י').

4.
לטענת המבקשת התנהגות הנתבעים מעוררת חשש ממשי להברחת נכסים בפועל על ידי הנתבעים, וכי מהעובדה שלא הוחזר ולו תשלום אחד על חשבון ההלוואה עולה כי מלכתחילה לא היה בכוונת הנתבעים להחזיר את ההלוואה שנטלו, ובעיקר כי בהעדר בטוחה של ממש לאבטחת פירעון ההלוואה נשוא התביעה יהיה קושי ממשי לגבות את פסק הדין לכשינתן לטובתה, משכך יש להותיר את העיקול על כנו.
לטענת המשיב
5.
יש לבטל העיקול מאחר שלא התקיימו התנאים הנדרשים בתקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה נגד המשיב, שכן הוא נתבע במסגרת התביעה כחייב עיקרי, (הלווה) הגם שאין הוא אלא ערב להלוואה שלקחה הנתבעת 1.

כן טען כי מנורה הפרה ביודעין את חובת הגילוי המוטלת עליה כשעתרה לקבלת הצו במעמד צד אחד, כי העלימה עובדות מהותיות מבית המשפט בנוגע למכלול היחסים המשפטיים שבין הנתבעים לבין מנורה וכי יש באלה לשנות את הרושם המוטעה שנוצר למקרא הבקשה להטלת העיקול הזמני, ובכלל יחסים אלה, שלא ניתן לבית המשפט מידע עליהם, כלולות הלוואות שניתנו לנתבעים ובכלל זה לאבי המשיב, באמצעות מחלקת ביטוח חיים בחברת הבת של מנורה; כך לא הובאה לידיעת בית המשפט המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בשנת 2008 בעקבות הפרה נטענת של התחייבויות מנורה, הפתרון שנמצא לאחר משא ומתן בין הצדדים והועלה על הכתב בהסכם מיום 9.11.08 (נספח ו' לבקשה לביטול העיקול), במסגרתו נחתם הסכם ההלוואה דנן; וכי בגלל הפרת ההסכם על ידי מנורה נמנעו המשיבים לשלם את תשלומי ההלוואה. עוד טען המשיב כי מנורה כלל לא הוכיחה את תנאי הכבדה כנדרש בתקנה אלא רק כי העיקול נועד 'להבטחת ביצוע' פסק הדין ואין בכך להצדיק את העיקול; כן טען כי הנתבעת 1 היא חברה פעילה ורווחית וכי מחזורי הפעילות של חברות הבנות שלה מגיעים לעשרות מיליוני ₪ בשנה; וכן כי לא הוכחה הברחת נכסים מטעם מי מן הנתבעים, וממילא לא שמש הנכס כבטוחה להלוואות ועל כן אין מכר הנכס רלוונטי למבקשת.
תגובת המבקשת
11.
בתגובתה אישרה המבקשת כי המשיב הוא ערב וכי יש לתקן את טעות הסופר, אך אין בכך לגרוע מקיום עילת התביעה.
באשר למצב הכלכלי של המשיב ושל הנתבעת 1, נטען כי העובדה שההלוואה לא הוחזרה ולו בהחזר אחד מעיד על הקשיים הכלכליים ועל ההכבדה וכי למשיב "אין נכסים מלבד בית מגורים" שנמכר, משכך אין כל בטוחה להחזר ההלוואה.
ולהכרעתי
12.
לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות חקירת המצהירים ובטרם ראיתי לתת החלטה פניתי למשיב בשאלה "האם יש בידיו להציע בטוחה אחרת" כדי שאוכל לשקול את השיקולים הרלבנטיים בעת מתן ההחלטה ובין השאר איזון בין אינטרס המבקשת בבקשת העיקול לבין הותרת עיקול שלא יפריע לניהול עסקי המשיבים; לאחר שקבלתי תשובה כללית שלא סיפקה אותי הפניתי שוב שאלה למשיב "כדי שבית המשפט יוכל להתרשם כי אכן מדובר בבטוחה מתאימה – מבחינת שוויה, וודאותה וזמינותה...", ולכך השיב המשיב כי בידיו להציע בטוחה בדמות דירת גג וצרף חוות דעת שמאי לרבות הערכת שווי הדירה, אם כי חזר על טענתו כי הצעה זו היא רק לשאלת בית משפט אך יש מקום לבטל כליל את העיקול.

13.
אומר כבר כי בדעתי להותיר את העיקול אך לאפשר הטלתו על הדירה שהוצעה לשאלתי, וזאת לאחר ששקלתי את הנסיבות, את טענות המשיב המבקש לבטל העיקול, את התרשמותי מחקירתו, ואת טענותיו לגבי מנורה, טענות שיתבררו במהלך התביעה גופה ולא בשלב זה.

14.
ככל שמדובר בהטלת עיקול הובאו עיקרי התנאים ברע"א 9736/07 יורם קראוס נ. הראל בית השקעות בע"מ
[פורסם בנבו]: "תקנה 362 לתקנות קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין"
ולענין ההכבדה ראוי לצטט כי "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי).

15.
שוכנעתי כי המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח "ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה" כמצוות התקנות והפסיקה, וזאת בהסתמך על הסכם ההלוואה והערבות שנחתם להחזר ההלוואה. לא מצאתי כי יש בטענות המשיבים, כדי להפחית מעוצמת הראיות הלכאוריות הדרושות לשלב זה, ואני סבורה כי את טענות המשיבים נגד התנהלות מנורה יוכלו להביא בהמשך בשלב בירור התובענה לגופה. שבעתיים התרשמתי מטענות המבקשת, כי לא הוחזר ולו תשלום אחד על חשבון ההלוואה שנלקחה, גם אם למשיבים טענות ממשיות נגד מנורה; לא סביר בעיני שאף תשלום ולו אחד לא שולם על חשבון ההלוואה, ולמצער היה על המשיבים להראות כי התחילו לשלם את ההלוואה ורק אחר כך הפסיקו להחזיר את התשלומים בהתאם ללוח הסילוקין בשל טענות כאלה ואחרות; העובדה כי לא התחילו אפילו לשלם את ההלוואה מהווה תמיכה לכאורה לטענות המבקשת כי ההלוואה לא נלקחה בתום לב וכאמור בתצהיר המבקשת "עובדה זו מוכחת מכך כי למרות שנחתם הסכם הלוואה עם חברת לאפייט (הסכם הלוואה שהמבקש ערב לו), לאפייט והמבקש לא שילמו ולו שקל אחד בגין החזרי ההלוואה מיום נטילתה".

16.
אמנם על המבקשת היה לפרוס בפני
בית המשפט את כל העובדות ובין השאר כי קדמה להסכם ההלוואה מיום 24.12.08 מערכת יחסים בין בעלי הדין, וכי יש למשיבים יש טענות שונות נגד המבקשת טענות הנובעות ממחלוקת משפטית בין הצדדים, אך לא מצאתי כי אלה משמיטים את הקרקע מחובת פרעון ההלוואה, ובודאי שאין באלה כדי לגרוע מזכות המבקשת עד כדי ביטול העיקול. כאמור נחה דעתי כי היה על המשיבים להתחיל בתשלומי ההלוואה ולא לקחת הלוואה ולהתבצר בטענות שונות כגון גובה דמי ניהול, ולא לשלם כלל על חשבון ההלוואה או למצער היה עליהם להתחיל לשלם התשלומים תחת מחאה.

17.
אכן, נראה לכאורה כי הסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים הוא חלק מסיכום בין הצדדים שהועלה על הכתב (נספח ו' לבקשה), ובסעיף 3 קובע כי תינתן הלוואה לחברת לאפייט בסך של כ- 2.5 מיליון ₪, לה יהיו ערבים המשיב ואחיו - הנתבע 3 (דברי גב' לאונוב בעמ' 4 ש' 11-14; דבריו של מר קומפל בעמ' 8 ש' 20-25; נ/2), ואמנם לדעת המשיבים נועד להחליף הלוואות בסכום כולל של 3.5 מיליון ₪, אשר העניקה חברת בת של המבקשת (ולא המבקשת) בשנת 2006 למשיב, לאחיו- הנתבע 3 ולאביהם, שמועד פירעונן בשנת 2011; אך אין הדבר שומט את חיובי המשיבים על פי הסכם ההלוואה כלפי המבקשת, ולטעמי טענות המשיבים נגד המבקשת הם מתחום דיני החוזים וטעונים בירור ממשי בהליך התובענה. גם לא מצאתי כי יש במכלול היחסים בין הצדדים, להם טוענים המשיבים במסגרת טענותיהם השונות, כדי לשמוט את הקרקע מפני תשלום כלשהו על חשבון ההלוואה. גם טענות המשיבים באשר לגובה דמי הניהול שגבתה המבקשת אין בהם כדי להסיט מהעיקר, קרי, את עובדת אי עמידתם בהסכם ההלוואה ואפילו לא ראשית מעשה של תשלום החזר כלשהו.

18.
לאחר ששמעתי את המשיב בעת חקירתו על התצהיר, ומהעדר פרטים על מצב המשיבים, ובעיקר מהעובדה שהנכס, הגם שלא היה בטוחה ספציפית להחזר ההלוואה נמכר עובר להגשת הבקשה להטלת עיקול, אני סבורה כי הוכח לכאורה
יסוד ההכבדה. הפסיקה קבעה כי גובה סכום התובענה שאותו אמור העיקול להבטיח מלמד על הכבדה. לתנאי זה מצטרפת במקרה זה גם העובדה שהנכס של המשיב נמכר וכן כי לא נעשו ביטוח חיים כמתחייב על פי ההסכם על מנת שישמשו בטוחה, הגם שידוע כי סכומי פרמיה אינם גבוהים באופן יחסי.

אציין כי לא התרשמתי מתשובת המשיב שמכר הנכס היה בגלל ש'הציעו לו סכומים גבוהים משווי הנכס' מאחר שלא סביר בעיני שהתדפקו על דלת המשיב והציעו לו סתם כך לרכוש את הנכס – אלא אם קדם לכך הליך כלשהו מצד המשיב שנועד לממש את הנכס.

19.
אציין כי מחקירות המצהירים עולה כי המשיב הציע למנורה, בעת הרלוונטית, לשעבד את הנכס הנמכר אך המבקשת סירבה להצעה וכדברי הגב' ליאונוב: "הוא היה מוכן לשעבד את הנכס בתנאי שיתנו לו עוד כסף ומנורה לא הסכימה" (עמ' 3 ש' 23), גם מר קומפל בחקירתו אישר את הדברים: "... בדיעבד עשינו טעות שלא שיעבדנו את הבית. כי לא אנחנו – וגם ארז רון כנראה לא ידע - שהבית שווה 14 מיליון ש"ח" (עמ' 8 ש' 34-39).

20.
בנסיבות העניין שוכנעתי כי מכר הנכס הגם שלא שימש בטוחה להלוואה, והעדר בטוחה אחרת שהמשיבים נמעו מלתת (ביטוחי חיים)
– ממלאים אחר תנאי ההכבדה בנסיבות.

21.

לענין ההכבדה, וכפי שכבר ציינתי לעיל, נקבע בפסיקה כי תנאי ההכבדה נגזרים גם מסכום התביעה, ובהעדר נתונים של ממש על מצב המשיב אין לי אלא להסיק מהנסיבות שהוצגו לי ולטעמי צירוף של סכום התביעה הגבוה ביחד עם מכר הנכס, אי מתן בטוחה עליה התחייבו המשיבים ואי עמידה בתנאי החזר ההלוואה ולמעשה אי תשלום ולו אחד מתשלומי לוח הסילוקין ממלאים אחר יסוד ההכבדה כמשמעו בפסיקה.

22.
נותר לי לשקול את מאזן הנוחות, ולאחר שנתתי דעתי לחשש לפגיעה בזכות הקנינית של המשיב, ומנגד לעילת התביעה המגובה בהסכם הלוואה ללא כל בטוחה ובהתמלא תנאי ההכבדה, אני סבורה כי במאזן הנוחות והנזק שעלול להגרם למבקשת היקף התביעה, והזמן הארוך שידרש לקיום ההליכים עדיף בעיני עניינה של המבקשת והנסיבות מטות את כפות המאזניים בשלב זה לטובת הותרת העיקול כי נראה לי שהנזק שיגרם למבקשת אם לא יוטל עיקול גדול מזה שיגרם למשיבים אם צו העיקול יוותר.

23.
אציין עם זאת כי בבחינת מאזן הנוחות ראיתי לאפשר הטלת העיקול על הדירה המוצעת (שגם בעבר הוצעה) כאמור בתשובת המשיב, קרי על דירת הגג ברחוב בבלי 5/26 בתל אביב, הידועה כגוש 6107 חלקה 417/26 הגם שראיתי בנסח הרישום כי רשומה משכנתא אחת לטובת בנק המזרחי; אם ירשם העיקול על הדירה במצבה כאמור בנסח ניתן להמירו בעיקול הנוכחי.


סוף דבר, ניתן להחליף את העיקול הקיים בעיקול על הנכס האמור או על כל נכס אחר שיוצע לבית המשפט, ובנסיבות – לא ראיתי לבטיל הוצאות על מי מהצדדים.
ניתנה היום,
י"ב שבט תש"ע, 27 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת












תאק בית משפט מחוזי 1621/09 מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' לאפייט סוכניות בע"מ, רול ארז צבי, רול רן ואח' (פורסם ב-ֽ 27/01/2010)