פסקי דין על בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ | פסקי דין על יוסף מחאג'נה חסן תלס | פסקי דין על מוחמד מחאגנה | פסקי דין על עלא מחאג'נה |

1264/04 א     28/01/2010




א 1264/04 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יוסף מחאג'נה חסן תלס, מוחמד מחאגנה, עלא מחאג'נה








בית משפט השלום בעכו



28 ינואר 2010

ת"א 1264-04 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
נ' מחאג'נה חסן תלס ואח'






בפני

כב' השופטת
ג'ני טנוס


התובע

בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ


נגד


הנתבעים

1. יוסף מחאג'נה חסן תלס

2. מוחמד מחאגנה

3. עלא מחאג'נה




פסק דין


עסקינן בתביעה כספית על סך 37,410 ש"ח שהגיש התובע, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
(להלן: "הבנק") נגד שלושת הנתבעים.

התביעה נסמכת על טענת הבנק באשר לערבותם של הנתבעים על פי כתב-ערבות להבטחת 'כל חוב' עד לסך של 40,000 ש"ח בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה, הוצאות ושכ"ט עו"ד, אותו תחוב החייבת העיקרית, גב' מחאג'נה מרים אחמד (להלן: "החייבת העיקרית"), כלפי הבנק .

אין חולק בין הצדדים, כי ביום 24/5/00 הגיש הבנק נגד החייבת העיקרית תביעה כספית על סך של 30,293 ש"ח לסילוק יתרת החוב בחשבון העו"ש שהתנהל על שמה, חשבון מס' 83003 (להלן: "החשבון") .

זה המקום לציין, כי החוב שעמד בבסיס התביעה שהוגשה בזמנו נגד החייבת העיקרית כלל שני רכיבים: האחד, בגין יתרת חוב בחשבון בשל חיובים שוטפים בעו"ש בסכום של 14,223 ש"ח. הרכיב השני הוא בגין פירעון מוקדם של יתרת הלוואה לא מסולקת, בסך של 15,003 ש"ח, וכן סכומים זניחים נוספים בגין עמלות וכד' (דף החשבון - נספח ה' 2 לתצהירו של פקיד הבנק).

לנוכח העובדה, כי החייבת העיקרית לא התגוננה מפני התביעה, ניתן נגדה

פסק דין
ביום 28/7/00 אשר חייב אותה בתשלום הסכום הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ומאחר שהחייבת העיקרית לא ביצעה את פסק הדין, נפתח נגדה תיק הוצל"פ שמספרו 0802335018 .



לאחר משלוח הודעות לנתבעים קיבל הבנק אישור של ראש ההוצל"פ לפתוח בהליכים כנגד הנתבעים מכוח ערבותם לחובות החייבת העיקרית, ובעקבות כך הוגשה התביעה דנן.

הנתבעים בתורם טוענים, כי הם מעולם לא חתמו על ערבות להבטחת "כל חוב" של החייבת העיקרית, אלא חתמו על ערבות להבטחת פירעון הלוואה שנטלה החייבת העיקרית על סך של 40,000 ש"ח (בערכי קרן).

אף שכתב הערבות עליו חתומים הנתבעים נושא כותרת של ערבות להבטחת כל חוב, טוענים הנתבעים כי הם הסכימו בזמנו לחתום על ערבות להבטחת פירעון ההלוואה, כאמור, מפני שכך היה רצונם, כך הם נתבקשו לעשות על ידי החייבת העיקרית, וכך הוסבר להם על ידי פקיד הבנק שטיפל בעניין.

עוד הוסיפו הנתבעים, שהבנק הטעה אותם לחשוב כי הם חותמים על ערבות להבטחת פירעון ההלוואה, ומכל מקום אין לחייב אותם בתשלום כלשהו במסגרת ההליך דנן מאחר שהבנק לא הוכיח את גובה החוב בגין פירעון מוקדם של ההלוואה, לאור כך שלא הוצג להם הסכם ההלוואה אף לא לוח הסילוקין. לפיכך לא ניתן לדעת מה היו התשלומים ששילמה החייבת העיקרית לצורך הפירעון השוטף של ההלוואה, מהו שיעור הריבית על פי הסכם ההלוואה, או מהו גובה הריבית בעקבות הפירעון המוקדם של יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת לאחר חיוב החשבון בסכום היתרה.

ולבסוף, טוענים הנתבעים כי הסכומים ששולמו על ידי החייבת העיקרית במועדים שונים, כמו גם
התשלום שנעשה על ידי ערב נוסף שאינו צד להליכים אלה, די בהם כדי לסלק כל חוב שהם חייבים, אם הם חייבים, כלפי החייבת העיקרית.

על כל אלה השיב הבנק, כי אין ממש בטענות הנתבעים. הבנק חזר והדגיש, כי סכום החוב עפ"י כתב התביעה המתוקן מתבסס על תוספת ריבית כחוק ולא על שיעור הריבית הבנקאית. ובנוסף, הנתבעים אינם יכולים לטעון טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב, ולכן אין לאפשר להם להתכחש להתחייבותם עפ"י כתב הערבות. ולבסוף, גם לפי גישת הנתבעים התוצאה היא שהם חייבים לשלם את החוב המתייחס לרכיב ההלוואה, שלגביה אין הם מכחישים את ערבותם לסילוקה, ולכן בכל מקרה יש להשית עליהם חיוב זה.

ניסיונות של הצדדים וכן של בית המשפט להביא את המתדיינים לידי הסדר פשרה לא הצליחו, ולכן לא היה מנוס מקביעת התיק לישיבת הוכחות שבמסגרתה העידו פקיד הבנק וכן שניים מהנתבעים.

לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי את טענותיהם, נחה דעתי לדחות את התביעה.

אפתח בכך, כי אני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה הסכימו לערוב כלפי הבנק להבטחת תשלום ההלוואה שנטלה החייבת העיקרית, ותו לא. כמו כן, אני מקבלת את טענתם כי לא נתבקשו, לא הסכימו ולא הוסבר להם שהם נדרשים לערוב לכל חוב של החייבת העיקרית כלפי הבנק, יהיה מקורו אשר יהיה.

מסקנה זו נסמכת על מספר תהיות שהותירו את ראיות הבנק עם סימני שאלה. אומנם גם הגנת הנתבעים אינה חפה מקשיים, אך אין בכך כדי לשנות מן המסקנה הנ"ל או לרפא את סימני השאלה שנותרו בפרשת התביעה.

אתייחס להלן לראיות ולממצאים השונים שהתגלו לפניי.

כפי שציינתי מקודם, מטעם הבנק העיד הפקיד אשר טיפל בזמנו בערבותם של הנתבעים. הלה לא ידע למסור מזיכרונו פרטים שקשורים למעמד החתימה של הנתבעים על כתב הערבות בשל חלוף לא מעט שנים מאז, וכל עדותו בעניין התבססה למעשה על כתב הערבות, ממנו ידע לומר לנו כי הערבות של הנתבעים היא לכל חוב של החייבת העיקרית ולא לפירעון ההלוואה (עמ' 7 ועמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/08, שם מפנה פקיד הבנק לכתב הערבות כמקור לידיעתו).

מכאן, שאין כל עדיפות לעדות פקיד הבנק בעניין זה על פני עדותם של הנתבעים.

אם כך, איזו מבין שתי הגרסאות הנוגדות יש להעדיף ?

עיון בדף החשבון הרלוונטי מגלה, כי עובר למועד החתימה על כתב הערבות, אשר נחתם ביום 10/1/99 לא היתה כל יתרת חוב בחשבונה של החייבת העיקרית, ולמעשה היתרה בחשבון הראתה אפס ש"ח, וזאת עוד לפני זיכוי החשבון בסכום ההלוואה. ללמדנו, כי לא היתה שום סיבה נראית לעין, לפחות לא מתוך דף החשבון, שתצדיק החתמת הנתבעים על ערבות לתשלום כל חוב.

זאת ועוד, החתמת הנתבעים על כתב ערבות באותו יום בו אושרה ההלוואה לחייבת העיקרית, ביום 10/1/99, מלמד על קשר הדוק בין הערבות לבין אישור ההלוואה. ההתאמה הכרונולוגית לגבי מועד ביצוע שתי הפעולות הנ"ל מלמד, במידת סבירות גבוהה, שהערבות אכן נועדה להבטחת פירעון ההלוואה, כפי שטוענים הנתבעים מראשית ההליכים.

זה המקום להעיר, כי הבנק לא הצליח לאתר מסמכים שקשורים להסכם ההלוואה או לתנאי הפירעון, לרבות לוח הסילוקין. עובדה זו אינה מוסיפה תימוכין לתביעה, ומעוררת כשלעצמה תהיות ביחס להתנהלותו של הבנק.

לסיום, מכתבי ההתראה שנשלחו עפ"י הנטען לנתבעים – ודבר קבלתם הוכחש על ידי האחרונים - מלמדים על כך כי הבנק דרש מהנתבעים תשלום חובה של החייבת העיקרית ביחד ולחוד (כך גם הוגשה התביעה), אף שפקיד הבנק אישר בעדותו כי החיובים הם נפרדים לאור כך שהנתבעים הם ערבים מוגנים. נתון זה אינו תורם לביסוס טענות הבנק כלפי הנתבעים.

השילוב בין כל אלה, לבין טענת הנתבעים כי ערבותם היא ערבות להבטחת פירעון ההלוואה ולא להבטחת תשלום כל חוב של החייבת העיקרית כלפי הבנק – יש בו כדי לערער את טענות הבנק ולהחלישן.

די באמור עד כה כדי להוביל למסקנה כי הבנק לא עמד בנטל הראשוני המוטל לפתחו.

יחד עם זאת, ומעבר לנדרש אוסיף, כי גם אם הייתי מקבלת את טענת הבנק כי הערבות היא ערבות לתשלום כל חוב, הרי שדין התביעה היה להידחות בכל מקרה, וזאת על שום מה ?

אשוב להזכיר, כי החוב במקור כלל שני רכיבים, חוב בגין הלוואה וחוב שוטף – כפי שציינתי מקודם. לאורך כל ההליך הנתבעים לא אישרו ואף בקשו לחלוק על הסכום
בו חויב חשבון החייבת העיקרית בגין יתרת ההלוואה הלא מסולקת. במצב דברים זה, ובשים לב לכך כי לא עלה בידי הבנק להציג את המסמכים הרלוונטיים בקשר להלוואה – הרי שלא ניתן לחייב את הנתבעים בתשלום רכיב החוב המתייחס להלוואה, על אף שאין הם חולקים על עצם הסכמתם לערוב לפירעונה.

טענת הבנק כי החוב נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ולכן אין רלוונטיות למסמכי ההלוואה – אינה מקובלת עליי, שכן היא מתייחסת לשערוך החוב הכולל לאחר מתן פסק הדין נגד החייבת העיקרית, ולא לחישוב הסכום בו חויב החשבון מלכתחילה בגין יתרת ההלוואה הלא מסולקת, סכום אשר נותר בגדר תעלומה. יתרה מכך, העובדה כי דף החשבון הרלוונטי למועד חיוב החשבון ביתרה הנ"ל, הוא בגדר רשומה מוסדית – אין בה כדי לרפא פגם זה, שכן חובה היה על הבנק להציג את כל המסמכים הקשורים להלוואה, נוכח הכחשת הנתבעים, ולהראות הכיצד הגיע לסכום אשר צוין בדף החשבון .

ומה באשר לרכיב השני של החוב, זה המתייחס ליתרת החוב השוטף אף ללא קשר להלוואה ?
ובכן, גם בקשר לרכיב זה יש לדחות את התביעה משום שאין חולק כי לאחר הגשת התביעה נגד החייבת העיקרית שולמו סכומים שונים שיש בהם לכאורה כדי לכסות את יתרת החוב המקורית בחשבון ביחס לרכיב זה אף אם נוסיף לכך הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בהקשר זה אוסיף, כי לא ניתן לבצע חלוקה של ההוצאות שנוספו לחוב (כגון הוצאות ושכר טרחת עו"ד וכו') בהתייחס לכל אחד משני הרכיבים בנפרד - ויש להניח כי לא נעשתה אבחנה כזו על ידי הבנק, שכן הוא התייחס לחוב כאל מכלול – ומכאן שלא ניתן לדעת אם הסכומים ששולמו יש בהם כדי לכסות גם את סכום ההוצאות המתייחס לרכיב החוב הנ"ל.

סיכומו של דבר, הבנק לא עמד בנטל ההוכחה שמוטל לפתחו ומנגד הגנת הנתבעים לא התערערה במאום. כך או כך דין התביעה היה להידחות, אף אם הייתי מקבלת את עמדת הבנק כי הנתבעים ערבים לכל חוב, וזאת מן הטעמים שפרטתי מעלה.

על יסוד הדברים הנ"ל, אני מורה על דחיית התביעה.

לפנים משורת הדין, ועל אף התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לנכון לעשות חיוב בגין הוצאות, ואני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתקים לידי ב"כ הצדדים.

ניתן היום,
י"ג שבט תש"ע, 28 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1264/04 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יוסף מחאג'נה חסן תלס, מוחמד מחאגנה, עלא מחאג'נה (פורסם ב-ֽ 28/01/2010)