פסקי דין על חנה עמיר | פסקי דין על חיים עמיר | פסקי דין על רפאל בן אדיבה | פסקי דין על דיאנה ירושלימסקי |

2538/08 תאמ     31/01/2010




תאמ 2538/08 חנה עמיר, חיים עמיר נ' רפאל בן אדיבה, דיאנה ירושלימסקי








בית משפט השלום בחיפה



31 ינואר 2010

תא"מ 2538-08 עמיר ואח' נ' בן אדיבה ואח'






בפני

כב' השופט
אהרון
שדה

תובעים
1
.
חנה עמיר

2
.
חיים עמיר


נגד

נתבעים
1.
רפאל בן אדיבה
2.
דיאנה ירושלימסקי




פסק דין


בפני
תביעה לתשלום סך 23,000 ₪ המהווה לטענת התובעים השבה של עלות מקרר בסך 15,000 ₪ ופיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש בסך 8000 ₪.

אין חולק שמדובר במקרר מתצוגה, התובעים טוענים שהובטח להם שהוא במצב מצוין ונהנה מאחריות מלאה אך כשהגיע המקרה, התברר שיש בו פגמים שונים ולכן פנו לנתבעת 2 שהיתה הרוח החיה בעסקה והיא מצידה אישרה שאומנם יש פגמים אך סירבה לפעול להחלפת המקרר או לביטול העסקה.
רק בשלב הגשת התצהירים התברר כי בפועל לא שולמה מלוא עלות המקרר אלא רק סך 12,000 ₪ ושיק ע"ס 3,000 ₪ שנמסר ע"י התובעים בוטל.

התובעת 1 הצהירה כי בידה תמליל של הודעה על פיה התחייבו נציגי הנתבעים לאסוף את המקרר, דבר שבסופו של דבר לא קרה לטענתה.

הנתבעים הגישו כתב הגנה ותביעה שכנגד, במסגרתם תבעו את יתרת סכום המקרר וטענו כנגד התביעה ובין היתר שהתובעים ביקשו מקרר מסוג קופרבוש יוקרתי במחיר הזדמנותי, המקרר שנדרש היה אינטרגרלי קרי הצריך הרכבת דלתות עץ ע"מ לשלבו במטבח (יוער כי לתובעים נגריה העוסקת בכך). משכך מדובר היה במקרר שנפחו קטן ולדעת נתבעת 2 לא התאים לתובעים ואכן כך התריעה בפני
הם אך הם בשלהם, ביקשו לרכוש את המקרר וזה אכן סופק במצב חדש לחלוטין.

כשהתברר שנפחו אכן לא מתאים ביקשו לבטל את העסקה בתואנות שווא ואף איימו שיטענו שהמקרר לא תקין, לכן בסופו של דבר סרבו הנתבעים לבקשות התובעים.
הנתבעת 2 טענה להעדר יריבות כנגדה.

בכתב ההגנה שכנגד אישרו התובעים-הנתבעים שכנגד שבנר יאושם הסכימו להחלפת המקרר בפריטים אחרים אך גם זה לא קרה, לטענתם ביקר נציג הנתבעים אצלם ורשם דו"ח בקשר למצב המקרר.

הנתבעת 2 הגישה תצהיר נוסף ובו טענה כי בפני
ה הוצגה סיבת חזרתם של התובעים מהעסקה והיא נפח קטן מידי של המקרר, היא גם אישרה שאכן היה פגם מסוים בפלסטיקים שניתן היה לתקן מיידית במסגרת האחריות.
הנתבעת 2 טוענת כי הוטרדה רבות ע"י התובעים ולכן יתכן ואמרה שיקחו את המקרר למעבדה אך שללה אפשרות שאמרה שיוחלף במקרר חדש.

התובעת 1 והנתבעת 2 נחקרו וב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. פסק הדין ינומק באופן תמציתי ובהתאם לרוח תקנה 214 ט"ז לתקסד"א.
נתחיל בשאלת היריבות, אין חולק כי הנתבעת 2 הינה סוכנת של חברת קופרבוש ומי שרקמה את העסקה בין הנתבע 1 לתובעים.
אין בתיק שום ראיה הקושרת את נתבעת 2 כצד לעסקה, התובעים ידעו היטב מה עיסוקה של הנתבעת ומה תפקידה וגם ידעו על פי גרסתם שהכתובת למשל להחלפת המקרר הוא במחסני חברת קופרבוש שלא נתבעה,משום מה, בתביעה זו.

אין שום ראיה (גם לא טענה) שהנתבעת 2 גרמה בעצמה לנזק למקרר ואין שום עילה נזיקית שניתן לבסס לגביה.
שוכנעתי די הצורך שהתובעים שגם להם היו עסקים עם חברת קופרבוש ידעו היטב מה נתוני המקרר, הם ידעו שהם מקבלים מקרר מתצוגה, הם ידעו שהתצוגה היתה בחנות באילת והם ידעו שהיבואן והספק הוא חברת קופרבוש, גם את השיקים נתנו לפקודת קופרבוש וידעו כי היא זו שתיתן את האחריות למקרר.

לא הנתבעת 2 "מכרה" להם את המקרר, לא היא סיפקה אותו, לא היא קיבלה את תמורתו, לא היא היתה אמורה לתקנו ואני מקבל את גרסתה וטענתה לפיהן כל שעשתה היה ע"מ לרצות את התובעים ולפתור את הבעיות, כטובה או שירות ללקוח ובמיוחד לקוח שהוא סוחר שעבד עם קופרבוש ועימה.

ניסיונותיה לפתור את הבעיות, לגשר בין התובעים לשירות, לטכנאים, למחסן, ליבואן וכיו"ב אינם בגדר מחדל או התחייבות שהופרה, נהפוך הוא, שוכנעתי שהנתבעת 2 פעלה מעבר לנדרש שהרי היתה יכולה להתעלם מהתובעים ולהפנותם ליבואן או לנתבע 1 ודי היה בכך.

משכך, דין התביעה כנגד נתבעת 2 להדחות, אשר לתביעה כנגד נתבע 1 הרי שהתביעה היא במהותה תביעת השבה בעקבות ביטול ההסכם.

אם כך השאלה היא האם היו זכאים התובעים לדרוש את ביטול ההסכם?
בעניין זה חלים דיני הגנת הצרכן.
ככל שדרישתם לביטול הסכם היתה על יסוד פגם במקרר, זכות זו עמדה להם, ככל שדרישתם לא היתה על בסיס פגם, גם אז עמדה להם הזכות היות ואין בפני
נו כל ראיה על הצגת פרטי מדיניות החזרת המוצרים של הנתבע 1 או חברת קופרבוש.
יובהר, היום (ובניגוד לאמור בכתב ההגנה) שוב אין מחלוקת שעת אספקת המקרר נתגלו בו פגמים
אסטטיים כלשהם.

סעיף 4ג' לחוק הגנת הצרכן מטיל על הספק חובת גילוי מדיניות החזרת טובין שלא עקב פגם, ומטילה חובה להציב שלט או מודעה בעניין זה עם כל הפרטים הנדרשים על פי הדין.

משמבוצעות עסקאות "מרחוק" ראוי כי אותה מדיניות תבוא לידי ביטוי בהזמנה או בתעודת המשלוח.

משלא ניתן לקבוע שאותה מדיניות הובאה לידיעת התובעים,ניתנת האפשרות לפרש אותה באופן רחב ולטובת הצרכן-התובעים (ראה למשל פסק הדין בעניין ת.ק. (ב"ש) 1226/08 שניידרמן נ' מחסני חשמל מיום 1.6.08,מאגר נבו).

יתכן והיה יכול הנתבע לבקש השתתפות בעלות ההובלה והמשלוח אם ההחזרה היא "סתמית" או נגועה במידה כזו או אחרת בחוסר תום לב
אך עצם הזכות להחזיר ולהשיב את המקרר קיימת. אין שום ראיה לכך שהובהר לתובעים שאין אפשרות להחזיר את המקרר ושתנאי זה הדבר היה חלק מתנאי העסקה.

הדברים הינם בבחינת קל וחומר כשמתגלה פגם בטובין,כאמור בשלב זה הנני מפריד בין שאלת תום הלב וההתעקשות על ההחלפה או ההחזרה ולבין הזכות לדרוש זאת ועניין זה יבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.

מכאן, לטענות שבסעיפים 7-8 לכתב ההגנה אין בסיס, היו פגמים במקרר גם אם ניתן היה לתקנם בקלות לכן גם לא היה צריך "להמציא" פגמים ונשאלת שאלת מפתח נוספת, אם המקרר שסופק לא היה בגודל המתאים, מדוע ביקשו התובעים להחליפו לחדש (אין טענה שביקשו להחליף למקרר אחר או גדול יותר)?

כמובן שאין חובה על הנתבע 1 להחליף מקרר מתצוגה שעלה כ- 50% מהמחירון במקרר אחר חדש, הדבר אינו הגיוני ואינו סביר מבחינה כלכלית, אך אם מסרבים התובעים לתקנו ודורשים את ביטול העסקה ואין ראיה על כך שהתובעים ידעו על מדיניות החזרת טובין בכלל או שהיה תנאי מוסכם בנוגע לכך בעסקה בפרט,יש לבטלה, להשיב המקרר ולהשיב הכספים.

לא ברור מדוע מיד עם קרות האירועים המפורטים בסעיף 7 לכתב ההגנה לא בוטלה העסקה ומדוע הנתבע השאיר את המקרר אצל התובעים כשכבר אז היה ברור שהתובעים "יעשו את המוות" ויתעקשו על החלפה ולא תיקון, פעולה שאינה באה בחשבון מבחינתו ולחילופין דרשו את ביטול העסקה.

אם כך היה נעשה, התביעה היתה נמנעת.

אשר על כן ניתן לסכם ולומר שלתובעים עמדה זכות לבטל את העסקה,מסעיף 6 לכתב ההגנה עולה שהם גם ביקשו לעשות כך ולכן יש להורות על ביטול העסקה והשבה הדדית.

לא נסתרה טענת התובעים לפיה ניסו להחזיר את המקרר בעצמם למחסני חברת קופרבוש.

משכך, הנני מורה על ביטול העסקה ומורה לנתבע 1 להשיב לתובעים סך 13,000 ₪ (הסכום כולל הפרשים מיום הגשת התביעה) כשמנגד הנני מורה לתובעים לאפשר לנציגי הנתבע 1 לאסוף חזרה את המקרר. התשלום יבוצע תוך 40 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

איסוף המקרר ע"י נציגי נתבע 1 יעשה בתיאום עם התובעים תוך 60 יום, לא תנוצל זכות זו, יהיו רשאים התובעים לעשות עם המקרר כרצונם. ככל שתעוררנה בעיות בתיאום מועד האיסוף, יעשה הדבר ע"י ב"כ הצדדים.

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.
התביעה שכנגד נדחית גם היא.

שקלתי את עניין ההוצאות, התרשמתי גם מכך שהתובעים לא היו נכונים באמת לפתור את הבעיה, תרומתם למצב שנוצר שרירה קיימת וממשית
ומשכך לא אתן צו להוצאות נוספות כלשהן.

ניתן היום,
ט"ז שבט תש"ע, 31 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 2538/08 חנה עמיר, חיים עמיר נ' רפאל בן אדיבה, דיאנה ירושלימסקי (פורסם ב-ֽ 31/01/2010)