פסקי דין על אמג'ד עותמאן |

10051/09 עפ     31/01/2010




עפ 10051/09 אמג'ד עותמאן נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק ע"פ 10051/09



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים


ע"פ
10051/09



בפני
:

כבוד השופט א' א' לוי


כבוד השופט
י' דנציגר


כבוד השופט נ' הנדל


המערער:
אמג'ד עותמאן


נ


ג


ד
המשיבה:
מדינת ישראל


ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 10.12.09, בת.פ.ח. 627/09, שניתן על ידי סגן הנשיא י' צבן והשופטים ח' בן עמי, ר' כרמל


תאריך הישיבה:
י"ג בשבט התש"ע

(28.01.10)


בשם המערער:
עו"ד עותמאן עזאת

בשם המשיבה:

שירות המבחן:
עו"ד בת-עמי ברוט

גב' ברכה וייס

פסק-דין
השופט א' א' לוי
:

1.
בתאריך 6.12.08, פרצה קטטה באב-גוש על רקע של ויכוח בין נהגים. באותה קטטה נטלו חלק ראשד סובחי (להלן: ראשד) ועבד אלעזיז עותמאן (להלן: עותמאן), ובמהלכה נגרם לעותמאן חתך בראשו. בעקבות כך קשרו אחדים מבני משפחת עותמאן לפגוע בראשד ובני משפחתו, ולצורך זה הצטיידו ברעלות, אלות ומוטות ברזל. בשעה 21:00 נסע ראשד ברכב ועמו אביו ושנים מאחיו – איהב ונאדיר. לפתע חסמו את דרכם מספר כלי רכב, מהם יצאו אנשים אחדים שהחלו להלום ברכב בו נסע ראשד, ומשהצליחו להוציאו משם הפליאו בו את מכותיהם. על התוקפים נמנו גם כאלה שהיו מזוינים באקדחים מהם הם ירו באוויר וגם לעבר הקורבנות. כתוצאה מהתקיפה נגרם מותו של נאדר, ואיהאב וראשד נפצעו.



2.
המערער לא נמנה על קבוצת הקושרים, אלא רק על אלה שנכחו בזירה בעת תקיפתם של הקורבנות, ולאחר שהודה בעובדות שיוחסו לו הורשע בעבירות של ניסיון לחבלה חמורה. כמו כן, צרף המערער תיק נוסף בעובדותיו הודה, ובהן נטען כי מכר 400 כדורי אקדח לסוכן משטרה. על כל אלה דן אותו בית המשפט המחוזי ל-24 חודשי מאסר, 7 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב בפיצוי בסכום של 8000 ש"ח.

3.
בערעור שבפני
נו עותר המערער כי נקל בעונשו, הואיל ולהשקפתו נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי בית המשפט הרשיעו בעבירה של גרימת חבלה במזיד לרכב, אף שהתביעה לא עתרה לכך (ראו עמ' 86 לפרוטוקול הדיון: "
מעצם נוכחותו במקום הוא מודה כי שותף בניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, הוא לא מורשע בעבירה של חבלה במזיד ברכב").
כמו כן, נטען כי בית המשפט היה מיטיב לעשות אם היה גוזר עונש נפרד על כל אחד משני התיקים בהם הודה המערער, ולו נהג כך היה העונש הכולל מתון יותר, הואיל והצדדים הסכימו כי תהיה חפיפה בין העונשים.

4.
במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הצהירו הצדדים על עובדות מוסכמות אשר תהווינה תשתית להרשעה, ובאשר למערער נטען (ראו עמ' 86), כי הגיע לזירה עם אחרים, והתביעה אינה יכולה לומר מה חלקו הספציפי באירוע, ולמעשה נסמכת הרשעתו על היותו נוכח בזירה. מאידך, בעניינם של שני הנאשמים האחרים בפרשה זו נקבע כי הם נטלו חלק גם בחבלה במזיד ברכב, ועל כן ההיגיון מחייב כי עונשו של המערער לא היה אמור לעלות על העונש שהוטל על שני האחרים – 18 חודשי מאסר. ואם תאמר, כי ההחמרה בעניינו של המערער התחייבה מהרשעתו בתיק הנוסף של עסקה בנשק, לא נותר אלא להזכיר את אשר הצדדים הסכימו עליו עובר להכרעת הדין, לאמור, כי בעונשים שייגזרו בשני התיקים ישא המערער
בחופף
(ראו עמ' 86).


נוכח האמור, אנו מחליטים לקבל את הערעור, ומעמידים את תקופת המאסר הכוללת בה ישא המערער על 18 חודשים. יתר חלקיו של העונש – יעמדו בעינם.


ניתן היום, ט"ז בשבט התש"ע (31.01.2010).


ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09100510_o01.doc

אז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עפ בית המשפט העליון 10051/09 אמג'ד עותמאן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 31/01/2010)