פסקי דין על נגר רונית | פסקי דין על זהר גרינברג | פסקי דין על מנהל עזבון המנוחה שרה נגר ז"ל | פסקי דין על האפוטרופוס הכללי ואח' |

1084/09 ברע     01/02/2010




ברע 1084/09 נגר רונית נ' זהר גרינברג, מנהל עזבון המנוחה שרה נגר ז"ל, האפוטרופוס הכללי ואח'




בעניין:


1

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים
ברע 001084/09

בפני
:
כב' השופט משה סובל

01/02/2010







נגר רונית
בעניין:


מבקשת

אלישע גרינפלד
ע"י ב"כ עו"ד






נ
ג
ד





1. עו"ד זהר גרינברג
, מנהל עזבון המנוחה שרה נגר ז"ל
2. האפוטרופוס הכללי
3. ויצמן נגר
4. רמי נגר
5. משה נגר
6. ציונה אלה
7. יעקב נגר (בכינוס נכסים)
8. יצחק נגר (בכינוס נכסים)




משיבים









החלטה

1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניני משפחה בירושלים (כב' השופט בן ציון גרינברגר) מיום 9.9.09, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטול מינויו של משיב 1 (עו"ד זהר גרינברג
; להלן – המשיב) כמנהל עזבון המנוחה שרה נגר ז"ל
.

2.
המשיב התמנה כמנהל מיוחד בפשיטת רגל לנכסי החייב יעקב נגר (משיב 7), אחיה של המבקשת ואחד מיורשי המנוחה. במסגרת אותם הליכים ניתן בבית משפט זה ביום 22.2.09 צו המסמיך את המשיב לפעול מול הרשמת לעניני ירושה ומול בית משפט קמא לשם מינויו כמנהל העיזבון. בקשת המשיב למינוי כאמור הוגשה לבית המשפט ביום 31.3.09. נאמר בה בין היתר כי המשיב פנה ליורשים השונים על מנת שיודיעו את עמדתם בנוגע לבקשתו, וכי "איש מהיורשים לא ראה לנכון להגיב לבקשה – גם לא על דרך של התנגדות". בית משפט קמא החליט ביום 6.4.09 להיעתר לבקשה, וביום 7.4.09 חתם על צו המינוי הפורמלי.

3.
ביום 6.5.09 הגישה המבקשת, אחת מהיורשות, בקשה דחופה לביטול צו המינוי ולעיכוב מיידי של פעולות מנהל העיזבון. בבקשה נטען כי המבקשת פנתה למשיב ביום 22.2.09 במכתב בו הודיעה לו על התנגדותה למינויו כמנהל העיזבון ודרשה ממנו להמציא לידיה כל מסמך אותו יגיש בנוגע לעיזבון. למרות זאת נמנע המשיב מלהודיע לה על הגשת בקשתו מיום 31.3.09, ואף הסתיר מבית המשפט במסגרת אותה בקשה את דבר התנגדותה למינויו.

4.
בית משפט קמא קיים דיון בבקשה והחליט לדחותה. בהחלטה הודגשה העובדה שאין בפי המבקשת כל נימוק התנגדות ענייני לעצם מינויו של המשיב כמנהל העיזבון, פרט לטענתה הנוגעת לציון העובדה הבלתי-נכונה בבקשת המינוי לגבי העדר ההתנגדות של מי מהיורשים. כן צוינה העובדה שב"כ היועץ המשפטי לממשלה, שנכחה בדיון והייתה עדה לאופי ההתקפות של משפחת המנוחה כנגד המשיב – התקפות שחרגו מכל פרופורציה עד כדי השתוללויות וצעקות באולם בית המשפט – סבורה אף היא כי חובה על בית המשפט להשאיר את מינוי המשיב בתוקף, על מנת שלא לתת יד למגמה הברורה של המשפחה למנוע מהמשיב לבצע את התפקיד שהטיל עליו בית המשפט המחוזי. בית משפט קמא אימץ עמדה זו, בקובעו כי הליקוי בבקשת המינוי שהוגשה – העולה כדי הפרת חובתו המקצועית של עורך דין להקפיד על דיוק בעובדות שהוא מצהיר עליהן – אינו חזות הכל אלא אך שיקול אחד בתוך ההקשר הכללי וקשת הנסיבות הקשות של ההליך הספציפי. התבוננות מקיפה כזאת הובילה את בית המשפט למסקנה כי הליקוי שנפל בבקשת המינוי אינו מגיע לדרגת חומרה המצדיקה את ביטול המינוי לאחר שכבר נעשה. בית המשפט הוסיף כי מקובלת עליו טענת המשיב לפיה הוא ניסה להודיע לבית המשפט על טעותו בניסוח הבקשה עוד לפני שהמבקשת הגישה את בקשתה לביטול המינוי, וכי צעד זה ממתן את עוצמת הטענה נגד המשיב. עוד נאמר בהחלטה כי בני המשפחה של המנוחה גמרו אומר למנוע מהמשיב בכל דרך אפשרית לבצע את משימתו לאתר נכסים של משיב 7 לטובת נושיו בהליך פשיטת הרגל, וכי עובדה זו מחייבת מתן עדיפות להפקדת ניהול העיזבון בידי המנהל המיוחד בפשיטת הרגל, ומכריעה את הכף לטובת השארת המינוי על כנו.

5.
בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי משעה שהתברר כי המשיב הצהיר דבר שאינו אמת, חובה הייתה על בית המשפט לבטל את המינוי, שהרי לא ייתכן שאדם המכסה את האמת ופועל בדרכים שאינן כשרות ישמש ידו הארוכה של בית המשפט כמנהל עיזבון. לטענת המבקשת, מתן תצהיר שקר על ידי המשיב מספיק, הוא כשלעצמו, להעברתו מתפקידו, ובנסיבות כאלה לא היה כל מקום לעריכת איזון בין כשל זה לבין שיקולים אחרים העשויים לתמוך בהמשך כהונת המשיב. כך, גם אם המשיב תיקן את הצהרתו בדיעבד מיוזמתו הוא, שכן עדיין המסר החינוכי המתקבל ממחילה של בית משפט על הצהרת כזב, בעייתי ביותר ופוגם במראית פני הצדק. המבקשת מדגישה כי התנגדות היורשים אינה למינוי מנהל לעיזבון אלא אך למינויו של המשיב, וכי אין ליורשים כל מגמה לחבל בניהול העיזבון. עוד נטען כי המשיב חטא לאמת פעם נוספת, בכך שציין בבקשתו כי עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הנה "כי יש למנות את המנהל המיוחד בהליכי פשיטת הרגל כמנהל עיזבון – כתנאי למתן צו הירושה", בעוד שבמכתב ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מיום 15.1.09 נאמר כי "יש לפעול למינוי מנהל עזבון בתיק", ותו לא, היינו שלא הובעה הדעה כי יש למנות דווקא את המשיב לתפקיד זה.

6.
לאחר ששקלתי את הבקשה ועיינתי במסמכים שצורפו לה, באתי לכלל מסקנה כי אין היא מצריכה תשובה וכי יש לדחותה על אתר. אפתח בכך שהמבקשת מנסה להציג את המשיב כמי "שהצהיר תצהיר שקר" (סעיף 36 לבקשה, וכן בסעיפים 39-40), בלא שמצויה ברשותה הוכחה מספקת לכך. תצהירו של המשיב התומך בבקשתו למינוי מנהל עיזבון נחתם על ידו ביום 2.3.09. למרות שעל גבי מכתבה של המבקשת אל המשיב, הנושא את התאריך 22.2.09, נכתב כי הוא נשלח בדואר רשום עם אישור מסירה, בפועל נשלח המכתב באופן הזה רק ביום 1.3.09, ולפי אישור המסירה נמסר במשרדו של המשיב ביום 3.3.09, היינו יום לאחר חתימת המשיב על התצהיר (בהערת אגב יצוין כי משיב 7 צוין כשולח הדואר הרשום, וגם המען שנרשם להחזרת אישור המסירה הוא מענו של משיב 7 ולא של המבקשת, דבר המטיל עננה באשר לעניין האמיתי של המבקשת בבקשה). אמנם הוצג אישור על משלוח המכתב גם בפקסימיליה ביום 1.3.09, ואמנם המשיב מאשר כי תשדורת הפקסימיליה התקבלה במשרדו ביום 1.3.09, אולם באותה נשימה מוסיף המשיב כי המכתב לא היה בפני
ו עת חתם למחרת היום (2.3.09) על התצהיר (סעיף 2.9 לתגובה לבקשה לביטול המינוי). בנסיבות אלו, וכאשר המבקשת עצמה השהתה את משלוח הדואר הרשום במשך שבוע ימים מאז כתיבת המכתב ושלחה אותו רק בתחילת חודש מרץ 2009 הגם שבמכתב המשיב לבא-כוחה (שהנו גם ב"כ משיב 7) מיום 18.1.09 נאמר כי המועד הצפוי להגשת הבקשה למינוי מנהל העיזבון הנו תחילת חודש פברואר 2009 – לא ניתן לקבוע כי המשיב חתם על התצהיר בהיותו מודע להתנגדותה של המבקשת למינוי. לא למותר להוסיף כי המשיב שלח גם למבקשת עצמה, ביום 18.1.09, מכתב בדואר רשום ובו הודעה על כוונתו לבקש להתמנות למנהל העיזבון והזמנה להבעת עמדתה בנדון. המבקשת לא דרשה את דבר הדואר, וזה הוחזר למשרדו של המשיב ביום 5.2.09. עובדה זו שימשה בין היתר את המשיב באמירתו (בסעיף 1ג לבקשה) כי המבקשת, כמו יתר היורשים, לא ראתה לנכון להגיב לבקשה.

7.
עדיין חובה רבצה על המשיב לתקן את הבקשה משהובא לידיעתו מכתב ההתנגדות של המבקשת למינויו. מאחר שבקשת המשיב הוגשה לבית משפט קמא רק ביום 31.3.09, בעוד שכבר ביום 3.3.09 התקבל מכתבה הרשום של המבקשת במשרדו, עמד לרשות המשיב די והותר זמן על מנת לתקן את הבקשה ולציין בה את התנגדותה של המבקשת. זהו מחדל של ממש בתפקודו של עורך דין, כפי שציין בית משפט קמא. עדיין אין הדבר מגיע לכדי מתן תצהיר כוזב כטענת המבקשת.

8.
שקילת נפקותו של המחדל האמור נעשתה על ידי בית משפט קמא. בית המשפט העמיד את המהות והעוצמה של המחדל אל מול נתוניו הקונקרטיים של התיק, לרבות: עמדת היועץ המשפטי לממשלה; המשימה המוטלת על מנהל העיזבון לסייע לנושי החייב בתיק פשיטת הרגל באיסוף ובמימוש מהירים של נכסי העיזבון; ההשתלחות נטולת הרסן במשיב במהלך הדיון; ומאמציה החוזרים ונשנים של משפחת המנוחה למנוע מהמשיב בכל דרך אפשרית לבצע את משימתו האמורה (לאחר שההסתלקות מהירושה של משיבים 7-8, המצויים שניהם בהליכי פשיטת רגל, בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי). התוצאה אליה הגיע בית המשפט לאחר עריכת האיזון האמור אינה מופרכת ואינה נגועה בפגם המצדיק התערבות של ערכאת הערעור בהחלטה שעניינה זהותו של מנהל עיזבון, שהנה החלטה בעלת אופי דיוני ושאינה חורצת לגופן של זכויות וחובות. כך במיוחד משלא הוכחה חתימת המשיב על תצהיר שקרי, ובהינתן העובדה שהמשיב דיווח על הטעות שנפלה בבקשת המינוי ביוזמתו הוא, עת שלח לבית משפט קמא ביום 26.4.09 – עשרה ימים לפני שהמבקשת הגישה את בקשתה מיום 6.5.09 לביטול המינוי – הודעה בדבר התנגדותה למינויו ובקשה לאשר את המשך פעילותו כמנהל העיזבון חרף התנגדות זו (הבקשה נפתחה בבית המשפט רק ביום 10.5.09 בשל דרישת המזכירות לתשלום אגרה).

9.
בקשת המבקשת לבית משפט קמא לביטול מינויו של המשיב לא הזכירה את הטענה הנוגעת לאופן הצגת עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במסגרת בקשת המינוי. ממילא לא ניתן לתקוף את החלטת בית משפט קמא באמצעות טענה זו.

10.
מכל האמור, הבקשה נדחית בלא צורך בתשובה. אין צו להוצאות. הערבון יוחזר למבקשת.

ניתנה היום, י"ז בשבט תש"ע (1 בפברואר 2010), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.


משה סובל
, שופט









ברע בית משפט מחוזי 1084/09 נגר רונית נ' זהר גרינברג, מנהל עזבון המנוחה שרה נגר ז"ל, האפוטרופוס הכללי ואח' (פורסם ב-ֽ 01/02/2010)