פסקי דין על מרו אדזיאשוילי | פסקי דין על נסים מזוז | פסקי דין על איילון חברה לביטוח |

3554/06 א     02/02/2010




א 3554/06 מרו אדזיאשוילי נ' נסים מזוז, איילון חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בחיפה




2 פברואר 2010

ת"א 3554-06 אדזיאשוילי נ' מזוז ואח'






בפני

כב' השופטת
אריקה פריאל

תובעת
מרו אדזיאשוילי


נגד

נתבעים
1. נסים מזוז
2. איילון חברה לביטוח בע"מ




פסק דין

כללי
1.
התובעת, ילידת 1933, גמלאית, נפגעה בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 8.12.02 כאשר רכב מספר רישוי 90-129-19 שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 פגע
בה ובבעלה המנוח (אשר קיפח את חייו בתאונה) עת חצו את הכביש. השימוש ברכב היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: המבטחת).

אירוע זה יקרא להלן: התאונה.

אין חולק כי התאונה מהווה תאונת דרכים במובן המונח בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975
(להלן: חוק הפיצויים) וכי קיים כיסוי ביטוחי. המחלוקת נעוצה בשאלת גובה הנזק בלבד.

2.
ייאמר כבר עתה, כי בהיות התובעת גמלאית, עיקר המחלוקת נוגעת לפיצוי לו היא זכאית בגין עזרת הזולת.

המצב הרפואי
3.
ממקום התאונה הועברה התובעת לחדר המיון של בית חולים רמב"ם בחיפה, שם התלוננה על כאבים בכתף ימין ובגב. בבדיקה נמצאו שריטות קלות במצח ושפשופים בשוקיים. בוצעו
ct
ראש ואולטרסאונד בטן-חזה שהיו תקינים. בבדיקות
ct
של עמוד שדרה צווארי, חזה ובטן אובחנו שברים בזיזים הרוחביים בחוליות
d1-c7
מימין, שברים בזיזים רוחביים בחוליות

l2
-
l3
משמאל ושבר בכתף ימין.


מיום התאונה ועד ליום 17.2.02 אושפזה התובעת בבית חולים רמב"ם ומשם הועברה לצרכי שיקום לבית חולים אלישע, בו אושפזה עד ליום 10.1.03. סה"כ נזקקה התובעת לאשפוז במשך שלושים וארבעה ימים.

4.
במהלך האשפוז בבית החולים אלישע קבלה התובעת טיפולי פיסיותרפיה וריפוי בעיסוק. עם שחרורה נרשם בהערכה התפקודית (נספח א' לתצהירה) כי נותרו מגבלה וכאבים בכתף ימין וכאבים בגב וברגליים. כן נרשמו תלונות התובעת על סחרחורות בשינויי תנוחה ומעברים. בדוח טיפולי ריפוי בעיסוק נרשם כי "מתהלכת בעזרת הליכון גלגלים. מתקשה בקימה עצמאית מהמיטה. זקוקה לעזרה חלקית ברחצה. בלבוש – זקוקה לעזרה חלקית או לאביזרי עזר. זקוקה להמשך שיקום של כתף ימין. זוהי היד הדומיננטית שלה. זקוקה לתרגול נוסף של תפקודי יום-יום בבית".

התובעת שוחררה בהמלצה לעזרה בביצוע פעולות יומיומיות, טיפול פיסיותרפי שלוש פעמים בשבוע למשך שלושה שבועות וטיפול תרופתי.

5.
לאחר שחרורה קבלה התובעת טיפולי פיסיותרפיה בבית על ידי יחידת טיפולי בית של קופת חולים וכן המשיכה במעקב רפואי בקופת חולים. מיום שחרורה ולמשך שלושה שבועות, עד ליום 1.2.03, קיבלה עזרה סיעודית במימון המבטחת. החל ממועד זה אושר לתובעת טיפול על ידי מטפלת סיעודית מטעם המוסד לביטוח לאומי בהיקף של עשר שעות שבועיות (דהיינו שעתיים ביום למשך חמישה ימים בשבוע) עד ליום 1.6.04, עת הופסק הטיפול מחמת שינויים בתנאי הזכאות. החל מחודש פברואר 2006 החלה התובעת לקבל שוב עזרה סיעודית מטעם המוסד לביטוח לאומי באותו היקף שאושר לה קודם לכן.

6.
אין חולק, כי הגם שהעזרה הסיעודית אושרה לאחר התאונה הנדונה סובלת התובעת ממגוון בעיות רפואיות אשר לבדן הצדיקו את הסיוע.


מעיון בתיק הרפואי עב הכרס של התובעת עולה, כי עובר לתאונה סבלה מתחלואים רבים: מזה שנים חולת סכרת בעטייה נפגעה ראייתה. לאחר התאונה וללא קשר אליה התעוורה בשתי עינייה. כן סובלת התובעת מיתר לחץ דם ומבעיות לב; עוד לפני התאונה הופיעו שינויים ניווניים בכתפיים, בעמוד שדרה צווארי ומתני ואף אובחן בלט מרכזי בין חוליות 5
l
– 1
s
.
כן נזקקה לניתוח בכף יד שמאל וניתוח לכריתת ציסטה בשחלות.

חוות דעת המומחים
7.
התובעת הגישה בקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית משפט, ולבקשתה מונו מומחים בתחום האורטופדיה (דר' בני ברנפלד) ובתחום הנוירולוגיה (דר' בעז וולר).


8.
דר' ברנפלד סבר כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 42% (משוקללת) מתוכה יש לייחס לתאונה הנדונה מחצית בלבד. דר' וולר הגיע לכלל מסקנה, כי בעקבות התאונה לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי. עם זאת, נוכח תלונותיה על סחרחורות המליץ על מינוי מומחה בתחום אף-אוזן וגרון ברם התובעת לא עמדה על מינוי בתחום זה.
9.
מחוות דעתו עולה כי דר' ברנפלד מצא אצל התובעת מגבלות בתנועות עמוד שדרה צווארי בצורה בינונית והעריך את נכותה בשיעור 20% לפי סעיף 37(5)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956
(להלן : התקנות); מגבלות בטווחי תנועות עמוד שדרה מותני במידה קלה
והעריך את נכותה הצמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א)
לתקנות; הגבלה בטווחי תנועות הכתפיים כתוצאה מפגיעה בשרירי השרוול המסובב בצורה בינונית דו צדדית והעריך את נכותה הצמיתה בשיעור 20% לפי סעיף 42 (1)(ד) לתקנות.
כאמור, ייחס המומחה מחצית מהנכות האורטופדית למצב רפואי קודם, ובסה"כ ייחס לפגיעה בתאונה הנדונה נכות בשיעור 21% לצמיתות.
10.
בחקירת דר' ברנפלד בבית המשפט התברר כי בניגוד לקביעתו לא נפגעה התובעת בתאונה הנדונה בכתף שמאל. למעשה בסיכומיה לא חלקה באת כוח התובעת על כך (אם כי היא סבורה שאין בכך כדי להשפיע על גובה הפיצוי). לכן, יש להפחית 10% משיעור הנכות שנקבע על ידו. הנכות הצמיתה האורטופדית המשוקללת הכוללת תעמוד אפוא על
35.2% מתוכה יש לייחס 17.6% לתאונה הנדונה.

11.
למען הסר ספק יצוין, כי מעיון במסמכים הרפואיים עולה כי התובעת נפגעה בתאונה בכתף ימין בלבד (ראה סיכום אשפוז מבית החולים רמב"ם וכן תלונותיה במהלך האשפוז בבית החולים אלישע; עדות המומחה בעמ' 10 ש' 10) בעוד שלפני התאונה אובחנו שינויים ניוונים קשים בשתי הכתפיים כולל דלקת כרונית בכתף שמאל שטופלה כבר לפני התאונה הנדונה בהזרקה מקומית של סטרואידים (ראה תיקה הרפואי, מוצג נ/3).

12.
אני קובעת אפוא כי הנכות בכתף שמאל ממנה סובלת התובעת אינה נובעת מהתאונה הנדונה, ומכאן, יש לייחס לה נכות צמיתה בשיעור 17.6% בלבד בתחום האורטופדי.

13.
בסיכומיה טענה באת כוחה, כי מקור הסחרחורות מהן סובלת התובעת בפגיעה באוזן הפנימית וכי גם אם לא מונה מומחה בתחום אף-אוזן וגרון מוסמך בית משפט לקבוע כי נותרה לה נכות צמיתה בתחום זה. עוד הוסיפה, כי בעטיה של התאונה נגרמה לה נכות בתחום הנפשי הן בשל פגיעתה שלה והן בשל מות בעלה בתאונה.

14.
אין חולק, כי המילה האחרונה גם בתחום הרפואי מסורה לעולם לבית המשפט כאשר חוות דעת המומחה מהווה ראיה כיתר הראיות המוגשות במשפט. עם זאת, בהעדר חוות דעת אין אפשרות לקבוע נכויות נוספות או שיעורן, שהרי הידע הרפואי המקצועי הנו נחלת המומחה הרפואי. גם פסק הדין המובא על ידי באת כוח התובעת בסיכומיה (ת"א (מח-חי) 1055/92 שפיגל נ' שקולניק [פורסם בתקדין]) אינו יכול לסייע לה, שכן המחלוקת שם התייחסה לסוגיית הקשר הסיבתי בין מצב רפואי נתון לבין התאונה ואילו במקרה דנן מבוקש מבית המשפט לקבוע כי יש נכות ולהעריך את שיעורה.

15.
גם לגוף הענין אין לקבל את טענות התובעת. בנוגע לתחום הנפשי עתרה התובעת למינוי מומחה ובקשתה נדחתה. ביחס לנכות בתחום אף-אוזן וגרון הרי שלא נתבקש מינוי כאמור. מעבר לכך, אין בחומר הרפואי הרב ראשית ראיה המעידה על קשר סיבתי אפשרי בין תלונותיה לבין התאונה, כך שזולת המלצת דר' ולר אין מאומה.

16.
אשר על כן, לצורך הערכת נזקי התובעת יש להביא בחשבון נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 17.6%.

עזרת

הזולת

17.
לטענת התובעת מאז שחרורה מבית החולים ובמשך כל תוחלת חייה נזקקה, נזקקת ותזדקק לעזרה סיעודית בהיקף של שש שעות ביום, בין אם זו ניתנת על ידי עובד ובין אם זו ניתנת על ידי בני משפחתה. לדבריה, מאז התאונה מושיטים לה בני משפחתה עזרה מוגברת ורק מחמת חסרון כיס אינה מעסיקה עובד סיעודי בשכר. הנתבעת מצדה סבורה כי התובעת אינה זכאית לעזרה הסיעודית מעבר לזו אשר אושרה לה על ידי המוסד לביטוח לאומי והניתנת ממילא בשל בעיותיה הרפואיות הרבות ללא קשר לתאונה נדונה.

18.

אין חולק, כי מצבה הרפואי של התובעת מחייב עזרה סיעודית ללא קשר לתאונה הנדונה. לתובעת מגבלות תנועה קשות שהיו קיימות כבר קודם לכן, המועצמות בשל עודף משקל משמעותי. על כך יש להוסיף את העובדה שבעקבות מחלת הסכרת אבדה התובעת לחלוטין את מאור עינייה והדבר מקשה עד מאוד על תפקודה.

עם זאת, אין להתעלם מהמגבלות אשר הוספו בעטייה של התאונה שלבדן מצדיקות פיצוי בגין עזרת הזולת. סביר להניח כי אם היו בעיותיה של התובעת מסתכמות בפגיעה בתאונה היה מקום לפיצוי גם אם היתה העזרה ניתנת על ידי בני משפחתה. הלכה פסוקה היא, כי כאשר העזרה המושטת על ידי בני משפחה חורגת מזו המקובלת למקרה של בן משפחה חולה, זכאי הנפגע לפיצוי בגין ראש נזק זה.

עוד יש להוסיף, כי טענת המבטחת לפיה די בעזרה הסיעודית הניתנת לתובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי ואין להוסיף עליה דינה להדחות. שיקוליו של המוסד לביטוח לאומי שונים ומגוונים. ההחלטה מתקבלת לא רק בשים לב לצרכי הנפגע אלא גם משיקולים תקציבים והקריטריונים שנקבעו לקבלת עזרה זו מחמירים למדיי.
19.
מעבר לכך, העקרון העומד בבסיס דיני הנזיקין הנו השבת המצב לקדמותו (ראה בסוגיה ע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ [פורסם באתר נבו]).
גם אם לפני התאונה חייב מצבה עזרה מצד בני משפחתה, ויתכן כי גם ממוסדות המדינה, הרי התאונה הוסיפה מגבלות נוספות המקשות על תפקודה. לא כל שכן בשים לב לגילה המתקדם והקושי הטבעי להסתגל למצבה החדש.
בנוסף הפגיעה הנה בידה השלטת וסביר להניח כי עובדה זו מקשה על תפקודה. כל אלה מצדיקים הענקת פיצוי בגין עזרת הזולת.
20.
על יסוד האמור לעיל, אני מעריכה את הפיצוי בגין עזרת הזולת בעטיה של התאונה בגין תקופת העבר (מחודש פברואר 2003, מועד הפסקת העזרה שניתנה על ידי המבטחת) ועד חודש יוני 2004 (שנה וארבעה חודשים) על בסיס 3,000 ₪ לחודש. הפיצוי בגין תקופה זו מסתכם בסך של 48,000 ₪.

לאחר מכן ועד ליום מתן פסק הדין, יש לפסוק פיצוי על בסיס הערכה גלובלית. בהתאם לכך זכאית התובעת לפיצוי בסך 100,000 ₪.

21.
בגין העתיד, על בסיס תוחלת החיים הצפויה לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומתוך הנחה שיתר תחלואיה יחייבו להגביר את העזרה, כך שבחלוף הזמן יפחת החלק שיש לייחס לתאונה הנדונה, מן הראוי לפסוק סכום גלובלי המוערך בסך 60,000 ₪.

22.
הסכומים הנקובים לעיל מביאים בחשבון כי העזרה הסיעודית הניתנת על ידי המוסד לביטוח לאומי מבוססת על מגבלות התובעת עקב בעיותיה הרפואיות האחרות (עיוורון ומגבלות בתנועה שאינן קשורות לתאונה) ולכן אין להניח כי המוסד לביטוח לאומי יחזור למבטחת בתביעת שיבוב.

כמו כן, משנפסק סכום גלובלי בגין העזרה לעתיד, לא ראיתי לפסוק תשלומים עיתיים.

נזק בלתי ממוני
23.
התובעת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות רפואית משוקללת בשיעור 17.6%
לצמיתות ושלושים וארבעה ימי אשפוז ובניכוי אחוזי גיל בסך 37,119 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

הוצאות
24.

התובעת טוענת להוצאות רפואיות ונסיעה מוגברות, מעבר לאלו הכלולות בסל הבריאות. התובעת אמנם לא הציגה קבלות בגין ההוצאות הנטענות ברם חרף זאת ניתן להניח שהוציאה סכומים מסוימים בעיקר לצרכי נסיעה לקבלת טיפולים רפואיים או כהשתתפות בעלות תרופות. התובעת זכאית לפיצוי בסך
5,000 ₪
בגין ראש נזק זה בעבר ולעתיד.

סוף דבר
25.
על יסוד האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 250,119 ₪
בעד כל נזקיה הנובעים מהתאונה הנדונה.
כן ישלמו הנתבעים שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין ואת אגרת המשפט.
הסכומים הללו ישולמו תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי
חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961

החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום,
י"ח בשבט תש"ע, 2 פברואר
2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 3554/06 מרו אדזיאשוילי נ' נסים מזוז, איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/02/2010)