פסקי דין על אחמד חאג' יחיה | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

81469/00 א     20/01/2004




א 81469/00 אחמד חאג' יחיה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




1
בתי המשפט
א 081469/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
20/1/04
תאריך:
כב' השופטת בלהה טולקובסקי

בפני
:

אחמד חאג' יחיה

בעניין:
התובע
ר. מרכוס

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1 . מגדל חברה לביטוח בע"מ

2 . אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
הנתבעות
נ. אלסטר

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
מבוא
1. התובע, אחמד חג' יחיה (להלן: התובע), יליד 18/7/82 נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 5/2/00 (להלן: התאונה).
הנתבעות הודו בחבותן לפצות את התובע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: החוק).
המחלוקת הינה, על כן, בשאלת גובה הנזק בלבד.

הפגיעה והנכות
2. ממקום התאונה, הובהל התובע לבי"ח מאיר שם אובחן כסובל משבר בירך הימנית, שבר בברך ימין, שבר בעצם הרדיוס באמת יד ימין ומפצעי שפשוף במצחו. התובע עבר ניתוח במהלכו קובע השבר בירך באמצעות מסמר תוך לשדי ובוצעה כריתה של מחצית הפיקה. ידו הימנית של התובע קובעה בגבס.
התובע אושפז עד ליום 14/2/00, משך 10 ימים. לאחר כשמונה חודשים, עבר התובע ניתוח נוסף להוצאת המסמור בגינו אושפז שנית מיום 13/10/00 ועד 16/10/00, משך 4 ימים.

3. ד"ר ש. ליובושיץ שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין השבר בעצם הפיקה והחסר של חלקה הדיסטלי ו-5% נכות, בגין השבר בירך שהתחבר תוך קיצור גף ימין ב-2 ס"מ לעומת אורך גף שמאל.
השבר ביד הימנית, לא הותיר נכות. לפיכך נכותו הצמיתה של התובע הינה בשיעור של 14.5%.
הנכות התפקודית
4. התובע טען כי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית בגובה הנכות הרפואית.
ב"כ הנתבעות טענה מאידך כי לא נותרה לתובע נכות תפקודית כלשהי שכן לשיטתה, המומחה הרפואי לא ציין בחוות דעתו כי מצא מגבלות אובייקטיביות כלשהן. לחלופין טענה ב"כ הנתבעות כי המגבלות שנותרו לתובע, הינן מינוריות ובהתחשב ביכולתו של התובע, שנפגע בהיותו קטין ובטרם השתלב בשוק העבודה, לנתב עצמו לעבודה המתאימה למגבלותיו, יש להעריך כי הנכות התפקודית הינה בגבולות של 5%.

5. עיון מדוקדק בחוות דעתו של ד"ר ליובושיץ מעלה כי נמצא דלדול יחסי של שרירי ירך ימין לעומת שמאל והמומחה אף מציין כי התובע מתהלך בצליעה קלה וכי נמצא קיצור של רגל ימין בשיעור של 2 ס"מ לעומת רגל שמאל.
אשר לברך, החלק הדיסטלי של הפיקה שסבל שבר מרוסק, הורחק ובבדיקה הודגמה מגבלה בכיפוף הברך בגין כאבים, אם כי לא נמצאה מגבלה מכנית.
משמדובר בנכות אורטופדית שנקבעה על בסיס ממצאים קליניים ורנטגניים אובייקטיביים כמתואר בחוות דעת המומחה, סבורה אני כי מדובר בנכות תפקודית ששיעורה כשיעור הנכות הרפואית.

הפסדי השתכרות בעתיד.
6. ב"כ הצדדים חלוקים בשאלת דרך חישוב הפיצוי בגין הפסדי השתכרות. בעוד שב"כ התובע טוען כי יש לחשב את הפיצוי, כמקובל לגבי קטינים שטרם השתלבו במעגל העבודה, בהתבסס על הנכות התפקודית והשכר הממוצע במשק, טוענת ב"כ הנתבעות כי יש לחשב את הפיצוי על בסיס השכר הממוצע במקום מגוריו של התובע, טייבה.
על פי תעודת עובד ציבור חתומה על ידי מר ז'ק בנדלק, מנהל תחום מחקרי בריאות ושכר במוסד לביטוח לאומי, נ/2, השכר הממוצע לעובד שכיר בישוב טייבה, בשנת 2000 עמד על סך של 4,577 ₪ המהווה כ-63.7% מהשכר הממוצע במשק באותה תקופה. עוד מוסיפה ב"כ הנתבעות וטוענת כי אף אביו של התובע העיד על המצב הכלכלי בטייבה ושיעור האבטלה השורר בה ולפיכך מקום שהוכחו נתונים ספציפיים לגבי התובע, אין מקום להיזקק לנתון הסטטיסטי של השכר הממוצע במשק.

7. הלכה היא כי מקום שמדובר בתובע שנפגע בהיותו קטין ובטרם השתלב במעגל העבודה באופן המאפשר לבחון את השפעת נכותו על כושר השתכרותו, נזקקים אנו לנתונים ממוצעים וסטטיסטיים, כפי שנאמר בע"א 1433/98 חמד נ' גנאיים תק-על 99 (3) 1754 "אכן הנחת עבודה היא לנו, לגבי קטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, כי יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות שלהם על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק... הנחה זו נדחית מפני נתונים עובדתיים המצביעים על שכר צפוי גבוה יותר, או נמוך יותר, מהשכר הממוצע במשק".

ודוק- נתונים עובדתיים המצביעים על שכר צפוי, גבוה או נמוך מהשכר הממוצע במשק, הינם נתונים ספציפיים המתייחסים לקטין עצמו, כגון כישורים אינטלקטואליים מיוחדים המצביעים על פוטנציאל השתכרות גבוה מהממוצע (ראה לעניין זה; ע"א 3375/99 אקסלרוד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פד"י נד (4) 450)או מאידך, יכולות נמוכות, העדר השכלה או קיום מגבלות אחרות המצביעים על פוטנציאל השתכרות נמוך מהממוצע (ראה לעניין זה; ע"א 92/87 דנן נ' חודדה ואח' פ"ד מה (2) 604).

מקום מגורים כגורם המשפיע על חישוב הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, ילקח בחשבון כשמדובר בנפגע שמקום מגוריו הקבוע הינו מחוץ לישראל (ראה לעניין זה; ע"א 750/79 קלאונר נ' ברקוביץ ואח' פ"ד לז (4) 449, ע"א 718/91 סולימאן נ' טוויל ואח' תק-על 92 (3) 602). עוד יודגש כי בפסק הדין בעניין חמד נ' גנאיים הנ"ל, אליו הפנתה ב"כ הנתבעות בסיכומיה, דובר בקטינה שהתגוררה בכפר שההכנסה הממוצעת של תושביו היתה נמוכה, כדי מחצית השכר הממוצע במשק. טענת המערערים כי היה מקום להתחשב בכך כמו גם בעובדה שבנות המשפחה האחרות, אינן משתכרות כלל או זוכות לשכר נמוך ולפיכך לסטות מחישוב הפיצוי על בסיס השכר הממוצע במשק, נדחתה. 60221

מן המקובץ עולה כי להבדיל מהתייחסות לנתוניו, כישוריו ויכולותיו של הנפגע הספציפי העומד בפני
נו, אין אנו מעריכים את פוטנציאל השתכרותו של קטין, על בסיס מקום מגוריו בתחומי מדינת ישראל, אם גדל הוא בעיר, עיירה או כפר שהכנסות תושביו נמוכות או באחת משכונות היוקרה שתושביהן משתכרים הרבה מעבר לשכר הממוצע וכפי שנאמר בעניין זה "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" נדרים פ"א, א'.

8. בענייננו, מדובר בתובע שנפגע בהיותו כבן 18 ובמהלך לימודיו בכתה י"ב. התובע עמד בהצלחה בבחינות הבגרות וממוצע ציוניו הינו, על פי עדותו, 96.
התובע העיד על עצמו כי היה ספורטאי מצטיין ושחקן כדורסל בקבוצת שמשון בני טייבה וכי מאז סיום לימודיו התיכוניים, ניסה כוחו בלימודי הנדסאות מחשבים במכללה אך חדל מהם לאחר סמסטר אחד ובכוונתו לשפר את ממוצע ציוני הבגרות, לעשות מבחן פסיכומטרי ולהמשיך בלימודים באוניברסיטה. אשר לטענת ב"כ הנתבעות כי התובע העיד שפנה ללימודי הנדסת מחשבים ומלכתחילה לא התכוון למצוא פרנסתו בעבודת כפיים לפיכך השפעתה התפקודית של הנכות פחותה, יאמר כי נכון הדבר שבעיסוק במקצועות אקדמאיים, השפעת הנכות פחותה אך מאידך, השכר גבוה יותר.

כפי שנראה, התובע טרם השתלב במסלול הכשרה או עבודה מסודר ועתידו המקצועי, לוט בערפל. פסיקת הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד הינה, במקרה זה, בגדר ניסיון לנבא את העתיד כדברי כב' השופט חשין בע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד נז (1) 802 בעמ' 823-822;
"אכן בחישוב הפיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמים אנו בעינינו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות ותקוות ומשאלת-לב הן מציאות. הוטל עלינו לגלות את צפונות העתיד - עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה - ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים".
לפיכך ובהתחשב באופי הנכות שהינה נכות אורטופדית תפקודית, לא מצאתי לסטות מהכלל על פיו בהעדר נתונים ספציפיים ונסיבות מיוחדות, יחושב הפסד ההשתכרות על בסיס הנכות התפקודית והשכר הממוצע במשק. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד, מסתכם על כן, בניכוי מס ובהיוון מתאים בסך של 247,379 ₪, (247,379 = 291.3542 x 0.145 x 0.84 x 6971).

הפסדי שכר בעבר
9. התובע, פטור משירות בטחון, יצא לכאורה לשוק העבודה עם סיום לימודיו, בחודש אוגוסט 2000. אשר לקורותיו מאז ועד היום, העיד התובע כי ניסה כוחו בלימודים וכי למרות שלא פנה ללשכת העבודה חיפש עבודה באופן פרטי.
התובע העיד כי פנה לברר בקשר לעבודה כקופאי אך משנאמר לו כי נדרשת גם עבודת מלצרות, דחה את ההצעה שכן עבודה זו לא התאימה לו.
בהנתן כי התובע נדרש במהלכה של תקופה זו, להשלמת השכלתו והכשרתו מחד ומאידך בהתחשב בכך שסביר כי הוגבל במציאת עבודות זמניות, בשל נכותו, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בגין הפסדי השתכרות בעבר בסכום של 15,000 ₪.

עזרת הזולת בעבר
10. התובע ואביו העידו כי בתקופת ההחלמה שלאחר התאונה, נזקק התובע התובע לעזרה מוגברת שניתנה על ידי בני משפחתו ובכלל זה עזרה ברחצה, הלבשה וליווי לטיפולים רפואיים.
בתקופה הסמוכה לאחר התאונה כשרגלו וידו של התובע, היו נתונות בגבס, מקובל וסביר בעיני כי נזקק הוא לעזרת בני משפחתו במידה העולה על המקובל והמצופה מבני משפחה ובגין עזרה זו הינו זכאי לפיצוי.
ראה לעניין זה: ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח (1), 277.
בהתחשב במהות הפגיעה ותקופת אי הכושר שנמשכה על פי תעודות המחלה שצורפו לתצהיר, כשלושה וחצי חודשים מחד ומאידך בהעדר ראיה כלשהי להפסדי שכר שנגרמו למי מהוריו של התובע, אני אומדת את הפיצוי בגין עזרת בני המשפחה בעבר בסכום של 4,200 ₪ על בסיס התחשיב החלופי המוצע על ידי ב"כ הנתבעות בסיכומיה.

עזרת הזולת בעתיד
11. לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת בעתיד משלא הוכח כי התובע נזקק לעזרה בפעולות היום יום, מעבר לתקופת ההחלמה שלאחר התאונה.
עצם העובדה שנקבעה נכות צמיתה, אין בה כשלעצמה, כדי להוות הצדקה לפסיקת פיצוי בגין העסקת עזרה באופן קבוע. ראה לעניין זה, ע"א 151/84 חורי נ' בית החולים המשפחה הקדושה, פ"ד מב(1), 779.
משלא הוכח כאמור כי התובע מוגבל או מנוע מלבצע עבודות משק הבית או לסייע בביצוען, איני רואה מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

הוצאות ניידות לעבר ולעתיד
12. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות ניידות לעבר לעתיד והגיש בעניין זה, כראיה מטעמו את חוות דעתו של הכלכלן משה קצין מיום 29/1/03 במסגרתה הוערכה עלות חודשית לאחזקת מכונית יצוגית 130 סמ"ק וכן אומדן עלות ההוצאות לנסיעה במוניות בהיקף של 500 ק"מ לחודש.
המומחה, מר קצין, אישר בעדותו כי חוות הדעת מתייחסת לעלויות אחזקת רכב ונסיעות במוניות ללא התייחסות למצבו הרפואי של התובע.
בהתחשב בכך שלתובע נקבעה נכות בשיעור של 14.5%, לא ראיתי מה צורך היה בהגשת חוות דעתו של מר קצין ויצויין כי אף התובע בסיכומיו, לא עתר לפסיקת פיצוי על בסיס העלויות המפורטות בחוות דעת זו.
בהתחשב בהוצאות מוגברות לצורך ניידות בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה בכלל ולצורך הטיפולים הרפואיים בפרט ובהתחשב בהוצאות יתרות לניידות מעבר לתקופת ההחלמה הראשונית, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בגין הוצאות ניידות יתרות, בעבר ובעתיד, בסך של 15,000 ₪.

הוצאות רפואיות
13. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות; תרופות, תחבושות, מכשירים רפואיים, טיפולים רפואיים וכדומה. מאידך לא הוגשו קבלות המתעדות הוצאות מסוג זה.
לאור ההלכה כפי שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724, זכאי התובע לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר.
יחד עם זאת, מוכנה אני להניח כי התובע נזקק לתרופות וחומרי חבישה וחיטוי כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים המתעדים את הטיפול בו לאחר התאונה וכן נדרש לשלם דמי השתתפות עצמית בגין קבלת טיפול רפואי ורכישת תרופות. לפיכך ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות ודמי השתתפות עצמית לצורך קבלת טיפול רפואי ורכישת תרופות בעבר ובעתיד.

נזק לא ממוני
14. נכותו של התובע נקבעה כאמור בשיעור של 14.5%.
התובע אושפז לאחר התאונה מיום 5/2/00 ועד 14/2/00 משך 10 ימים וכן אושפז בשנית לצורך הוצאת המסמור מיום 13/10/00 ועד 16/10/00 משך 4 ימים. הפיצוי עבור כאב וסבל בגין 14.5% נכות ו-14 ימי אשפוז מסתכם בסך של 28,668 ₪.

סיכום
סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגין נזקיו תולדת התאונה כדלקמן:
א. בגין הפסדי השתכרות בעתיד - 247,379 ₪
ב. בגין הפסדי השתכרות בעבר - 15,000 ₪
ג. בגין עזרת הזולת בעבר - 4,200 ₪
ד. בגין הוצאות ניידות בעבר ובעתיד - 15,000 ₪
ה. בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד - 2,000 ₪
ו. בגין כאב וסבל - 28,668 ₪
_________
312,247 ₪

בשולי הדברים אעיר כי לאור הוראות תקנה 16 ג' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ולאור העובדה שהסעד הנטען לצרכי אגרה, פורט כ"תביעה על פי חוק הפיצויים", לא ברור מדוע פורטו סכומי הנזק הכללי בכתב התביעה. ב"כ הנתבעות טענה כי התובע מנוע מלטעון לנזק העולה על סך של 282,258.84 ₪ שכן העמיד את תביעתו על הסכום האמור. יחד עם זאת, משסכום פסק הדין, אינו חורג מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשתה, לא ראיתי מקום להורות על תיקון התביעה על דרך של מחיקת סכומי הנזק הכללי שננקבו בה.

על הסכום של 312,247 ₪ יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק וכן הוצאות המשפט למעט ההוצאות בגין חוות דעתו ועדותו של מר משה קצין שלא ראיתי בהן כל צורך והצדקה, כמפורט בגוף פסק הדין.

הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום כ"ו בטבת, תשס"ד (20 בינואר 2004) במעמד עו"ד מרכוס ב"כ התובע, ועו"ד ולטפריד, ב"כ הנתבעות.

טולקובסקי בלהה, שופטת









א בית משפט שלום 81469/00 אחמד חאג' יחיה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/01/2004)