פסקי דין על מריה יבדייב | פסקי דין על ל. א. | פסקי דין על גנאדי אילישייב

3487/08 א     03/02/2010




א 3487/08 מריה יבדייב, ל. א. נ' גנאדי אילישייב








בית משפט השלום בחיפה



03 פברואר 2010

ת"א 3487-08 יבדייב ואח' נ' אילישייב




בפני
כב' השופטת שולמית ברסלב



התובעים
1 מריה יבדייב
ת.ז. 314226143
2 ל. א.
(קטין) ת.ז. 214162646 – נמחק ביום 7/1/10


נגד

הנתבע
גנאדי אילישייב
ת.ז. 303562201




פסק דין



1.
עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת (ילידת 21/10/76), לטענתה, עקב אירוע תקיפה מיום 9/2/05 (להלן: "אירוע התקיפה").


התובעת מס' 1 והנתבע הסכימו כי התביעה תוכרע על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.


כמו כן הוסכם כי כל סכום שייפסק, אם
וככל שייפסק, ישולם בתשלומים שמספרם יקבע לפי שיקול דעת בית המשפט כאשר איחור בביצוע אחד מהתשלומים יגרום להעמדת מלוא יתרת התשלום לפירעון מיידי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין.

2.
ואלה העובדות הצריכות לענייננו אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:
2.1
ביום 14/2/05 הוגש לבית משפט השלום בעכו כתב אישום כנגד הנתבע בגין התאונה נשוא התביעה (ת.פ. 1376/05 - להלן "ההליך הפלילי ו-"כתב האישום", בהתאמה) בו מתואר אירוע התקיפה כדלקמן:
"1. ביום 9.2.05 בסמוך לשעה 12:45 בסמוך לדירתה של גיסתו מריה אלישיב (להלן: "המתלוננת") ברח' וולפסון 75/7 בנהריה תקף הנאשם את המתלוננת באמצעות סכין וגרם לה לפצע באזור טמפוראלי משמאל, חתך בעורף, שפשופים וחתך בלחי שמאל, כאבים ונפיחות ביד ימין ויד שמאל".

בהתאם לכך הואשם הנאשם בפציעה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.2
במשטרת ישראל נחקרו התובעת, הנתבע וצדדים שלישיים (הוצג וסומן נ/3).

2.3
בישיבה מיום 21/2/05 כפר הנאשם בכתב האישום ונעצר עד תום ההליכים (הוצג
וסומן נ/2).
2.4
ביום 5/4/05 הגיעו הצדדים להליך הפלילי להסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום על דרך החלפת המילה "סכין" במילים "חפץ קהה", הנאשם חזר בו מכפירתו בכתב האישום והודה בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן לאחר שאישר את דברי סנגורו כי הלה הקריא לו את כתב האישום בעזרת מתורגמנית בית המשפט והוא הבינו.

כמו כן ביקש סנגורו לצרף אישום נוסף של הנתבע (פ.א. 1739/04 בגין עבירת תקיפת סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין מיום 27/6/04) אשר אף בו הודה הנתבע.

על סמך הודאת הנתבע הורשע הלה בשתי העבירות ונגזר עליו עונש מאסר של 6 חודשים החל מיום מעצרו (9/2/05) וכן מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.

2.5
התובעת אושפזה להשגחה במחלקה כירורגית בית החולים לגליל המערבי נהריה
מיום 9/2/05 ועד ליום 10/2/05. בסיכום המחלה מצויין, בין היתר: סיפור של
אובדן הכרה לא
ברור; מתלוננת על כאבי ראש ובחילות; בבדיקה נצפו שפשופים
בפני
ם ובמצח, פצע באזור טמפוראלי משמאל, חתך בעורף ללא דימום, מספר
שפשופים וחתך בלחי שמאלי, כאבים ונפיחות ביד ימין ושמאל;
ct
ראש שבוצע
בחדר מיון פורש כתקין.

התובעת שוחררה תוך הוריה על מנוחה בת 10 ימים, הפנייה לביקורת במרפאה נוירולוגית או נוירוכרורגית בקופת החולים וביקורת רופא מטפל.

2.6
התיק מתנהל על בסיס העדר נכות משלא הוגשה חוות דעת רפואית מטעם
התובעת.

2.7
ביום 7/1/10 נמחקה תביעתו של הקטין, התובע מס' 2.

3.
עיקר טענות התובעת מס' 1 (לעיל ולהלן "התובעת") הן כדלקמן:
3.1
אירוע התקיפה התרחש בעיצומו של הליך גירושין של התובעת מאחיו של הנתבע.
3.2
כתוצאה ממעשה התקיפה סבלה התובעת מחבלות קשות בפני
ם, בעין, פצע בגולגולת, שריטות ושפשופים בפני
ם, הגבלה בתנועות וכאבים בשורש כף יד ימין, בגב תחתון ובגפיים.
3.3
נוכח הרשעת הנתבע על פי הודאתו, חל סעיף 42א לפקודת הראיות ואין מקום לכל טענה בעניין החבות.
3.4
בנסיבות, אין להשית אשם תורם כלשהו על התובעת - התובעת הותקפה במכוון בביתה בחפץ קהה ונגרמו לה חבלות גם בעין ובגולגולת והכל כמפורט בסיכום האשפוז. על מידת האלימות שהופגנה כלפיה ניתן ללמוד גם מהתמונות שהוצגו.
3.5
התובעת טופלה בקופת חולים החל מיום 14/2/05 ועד ליום 11/6/07 בהתאם למסמכים שצורפו לתצהירה.
3.6
מעבר לנזקי הגוף והצלקות הפיזיות נגרמה לתובעת טראומה קשה. התובעת נמצאת במעקב פסיכולוגי במרכז למניעת אלימות במשפחה של השירות הסוציאלי עקב החרדות מהן היא סובלת ופגיעתה הנפשית.
3.7
הנתבע תקף את התובעת פעם נוספת לפני המקרה נשוא התובענה וכן לאחר מכן, לאחרונה בחודש יולי 2008, והוא ממשיך לאיים על חייהם של התובעת ובנה. כתוצאה מכך התובעת החליפה ארבע כתובות.

התלונה הנוספת במשטרה מעידה על חששה הממשי של התובעת מהנתבע ולא ברור הקשר של פיטורי הנתבע לאירוע התקיפה.
3.8
התובעת, בעלת השכלה תיכונית, לא עבדה בעת האירוע וכיום היא עובדת בחברת ביטוח.
3.9
לפיכך, יש לפצות את התובעת בסך של 55,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של ומע"מ כחוק, לפי הפירוט דלקמן:

3.9.1
עזרת צד ג' (לעבר) - התובעת נזקקה במהלך חודש ימים לעזרת אמה,
שאינה גרה עמה, אשר הגיעה מדי יום על מנת לטפל בתובעת ובבנה.
המדובר בעזרה מעבר לעזרה רגילה בין בני משפחה ועל כן יש לפסוק
בגין רכיב זה סך של 4,000 ₪.

3.9.2
הוצאות נסיעה (לעבר) – בנסיבות, יש לפסוק סך של 1,500 ₪ למרות
העדר הקבלות.

3.9.3
כאב וסבל - בפרט בשים לב לאופי התקיפה, לתסמינים הנפשיים
שהתלוו אליה ובכלל זה פחד וחרדה המלווים את התובעת עד היום, יש
להעמיד רכיב זה בסך של 50,000 ₪ המשקלל גם פיצוי עונשי ההולם את
חומרת הנסיבות.

4.
עיקר טענות הנתבע הן כלדקמן:

4.1
יש לדחות התביעה כנגד הנתבע מחמת העדר אחריות.
4.2
הנתבע מעולם לא פגע בתובעת אלא המדובר בעלילה שהיא העלילה עליו.
4.3
אין לקבל את ההרשעה כהוכחה לחבות - הנאשם כפר בהאשמות שיוחסו לו גם במשטרה וגם בישיבה הראשונה בהליך הפלילי. מאוחר יותר הופעל עליו לחץ ונכפה עליו הסכם הטיעון. הנתבע הודה במסגרת עסקת טיעון לאחר ששהה כבר חודשיים במעצר ועורך דינו הסביר לו כי אם לא יחתום על עסקת הטיעון המשפט יכול להארך זמן רב במהלכו ישהה במעצר, כי תוצאות המשפט אינן ידועות והוא אף יכול להישלח לכלא לתקופה של מספר שנים. לאחר שקלול כל הנתונים ובשל חוסר הוודאות והמצב הנפשי הקשה בו היה שרוי באותה עת העדיף הנתבע להודות במעשים שמעולם לא ביצע אותם ולחתום על עסקת הטיעון.
4.4
מעבר לכך, העובדה שהמשטרה הסכימה לעונש של 6 חודשים במקום העונש המירבי בגין העבירה היא 6 שנות מאסר מעידה כי לא היו מספיק ראיות על מנת להרשיעו. מההודאות במשטרה עולה כי לא היו עדים לאירוע - השכנים לא ראו אותו מכה את התובעת ולא ראו אותו בורח מהמקום. כך גם כתב האישום תוקן מאחר והתובעת טענה תחילה שהשתמש בסכין ולאחר מכן טענה שהמדובר בברזל.
4.5
התובעת היא אשר מטרידה את הנתבע - התובעת גרמה לפיטוריו לאחר שהגישה תלונה נוספת כנגדו במשטרה והגיעו שוטרים לעצרו במקום עבודתו. אמנם התברר שהנתבע לא תקף את התובעת אך בעקבות אירוע זה הסתבר למעבידו שיש לו רישום פלילי והוא פוטר (הודעת הפיטורין הוצגה וסומנה נ/3). כתוצאה מכך התובע כיום מובטל. מעבר לכך, התובעת התקשרה אל הנתבע פעמים רבות בדרישת לסכומי עתק תוך איומים.
4.6
לחלופין, לא נגרם לתובעת כל נזק. כל שהוצג על ידי התובעת הוא סיכום מבית החולים, מספר מסמכים בסמוך למועד האירוע ומסמך נוסף כשנתיים מאוחר יותר (מיום 15/7/07) שהקשרו לאירוע לא ברור. זאת ועוד. התובעת טענה שכתוצאה מהתקיפה איבדה את ההכרה, אך בבית החולים מצוין שסיפור אובדן ההכרה אינו ברור.
4.7
לפיכך, אין מקום לפיצוי התובעת, כמפורט להלן:

4.7.1
כאב וסבל - המדובר בסכום מופרז;

4.7.2
עזרת צד ג' והוצאות - נטען כעת על ידי התובעת כי אמה סייעה לה אך
לא הובאו כל ראיות בקשר לסיוע זה, כמו גם עבור הנסיעות שהוצאו על
ידה;

4.7.3
פיצוי עונשי - אין מקום לפסקם משלטענת הנתבע הוא לא ביצע כלל את
מעשה התקיפה.
5.
לאחר שבחנתי את כל הראיות שבפני
ואת כל טענות הצדדים ושקלתי את מכלול
הנסיבות ואת כל השיקולים הצריכים לעניין - אני מחייבת את הנתבע לשלם
לתובעת סך של 21,850 ₪ בתוספת שכ"ט ומע"מ כחוק בשיעור של 15% מע"מ כחוק.

הסכום הפסוק נקבע לאחר ניכוי כל התשלומים ששולמו לתובעת, אם וככל ששולמו, על ידי כל גורם שהוא
בגין האירוע נשוא התובענה.

הסכום הפסוק ישולם על ידי הנתבע ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1/3/10 ובכל 1 לחודש לאחר מכן.
יובהר כי אחור בביצוע אחד מהתשלומים יגרום להעמדת מלוא יתרת החוב הפסוק לפירעון מיידי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלום מלוא החוב הפסוק בפועל.


6.
ניתן בזה פטור מיתרת תשלום האגרה בהתאם לתקנה 5(ב)(2)(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007.

לצדדים נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.


ניתן היום,
י"ט שבט תש"ע, 03 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 3487/08 מריה יבדייב, ל. א. נ' גנאדי אילישייב (פורסם ב-ֽ 03/02/2010)