פסקי דין על דליה (שרונה) פארן | פסקי דין על יעקב פסי | פסקי דין על משה הלל ואח' | פסקי דין על עיריית הרצליה

7688/09 רעא     04/02/2010




רעא 7688/09 דליה (שרונה) פארן, יעקב פסי, משה הלל ואח' נ' עיריית הרצליה




החלטה בתיק רע"א 7688/09
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון


רע"א
7688/09



בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


המבקשים:

1. דליה (שרונה) פארן



2. יעקב פסי



3. משה הלל


4. רפא זאב


5. משה ומוניקה אילון


6. נעמי ויוסף בריקמן


7. מרים פאר


8. אירית ורמי קדם


9. יעקב קדם


10. לבנת השקעות ופיתוח בע"מ



נ


ג


ד



המשיבה:
עיריית הרצליה


בקשת רשות ערעור על
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו שניתן ביום 29.7.09 בתיק ע"א 2328/03
על-ידי סגניות הנשיאה קובו ורובינשטיין והשופטת צ'רניאק

בשם המבקשים:
עו"ד אביתר רגר
בשם המשיבה:
עו"ד אילנה בארף שניר


החלטה

א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגניות הנשיאה קובו ורובינשטיין והשופטת צ'רניאק) מיום 29.7.09 בע"א 2328/03, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (השופט ארנסט) מיום 24.4.03 בתיק א' 63149/96. עניינם של ההליכים והבקשה - חיוב המבקשים בתשלום היטל סלילה בעבור סלילת כביש במקום מגוריהם, בעיר הרצליה.

עובדות והליכים

ב.
בשנת 1994 סללה המשיבה כביש ברחוב אלתרמן בעיר הרצליה, בגינו חוייבו תושבי האזור, ובכללם המבקשים, בתשלום היטל סלילה. המבקשים ביקשו מהמשיבה לבטל את חיובם בתשלום ההיטל, בנימוק כי נכנסו לדירותיהם לאחר תחילת סלילתו של הכביש. בקשה זו נדחתה. לאחר שעמדו על שלהם, הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום, וזה חייב את המבקשים בתשלום (תיק א' 63149/96 מיום 5.1.98). על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שם הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יבוטל פסק הדין, והתיק יוחזר לבית משפט השלום לצורך הכרעה בשאלת "סבירות החלטתו של מהנדס העיר בדבר מועד תחילת העבודות".

ג.
עיקרה של המחלוקת ביישום עובדות המקרה להוראות הדין סעיף 5 לחוק העזר הרצליה (סלילת רחובות), תשל"ו-1976 שזה לשונו כנתינתו (כיום הוחלף חוק העזר, כפי שצוין בפסקה י"א להלן):

"5. חיוב בעלי נכס בהיטל
מי שהיו בעת תחילת הסלילה הבעלים של נכס חייב בהיטל, ישלמו היטל בהתאם לחוק עזר זה; לעניין זה "התחלת סלילה" היום שנקבע בידי המהנדס כתאריך שבו החלה העבודה לסלילת הרחוב".

בקצרה ייאמר, כי עוד בשנת 1992 נערכו במקום עבודות תשתית, אשר כללו "עבודות עפר, מצעים, בניית קיר תומך וסילוק מבנה בתוואי הכביש". עבודות אלו היוו כ-
20-10 אחוזים מכלל העבודה, אשר הושלמה כשנתיים לאחר מכן, בשנת 1994. המבקשים טענו, כי מועד החיוב הוא שנת 1992, עת החלו עבודות התשתית, ולעת ההיא לא היו הם בעלי הנכס. המשיבה טענה מנגד, כי אותן עבודות מ- 1992 היוו אך "פריצת דרך" לסלילת הכביש, ואין לסווגן כמועד התחלת הסלילה כדרישת חוק העזר; לפיכך, טענה המשיבה, כי המועד לחיוב הוא בשנת 1994, השנה בה נעשה חלק הארי של עבודות הסלילה.

ד.
בית משפט השלום קבע, כי החלטת המשיבה לגבות את היטל הסלילה בשנת 1994 אינה סבירה בנסיבות. נומק, כי מועד גביית ההיטל נקבע על פי קריטריון אחיד של "תחילת העבודות". על סמך האמור נקבע, כי במקרה הנוכחי החלה עבודת הסלילה בשנת 1992, ובהתאם לכך ראוי להיקבע מועד הגבייה.

ה.
ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל. נקבע, כי החלטת המשיבה-מהנדס העיר-
באשר לקביעת מועד גביית ההיטל סבירה בנסיבות, ואין מקום להתערב בה. הוסבר, כי מועד תחילת העבודות נקבע על בסיס ממצאים עובדתיים ושיקולים נורמטיביים, הכוללים בין היתר את קריטריון ההנאה מן הבנוי. על סמך האמור נקבע, כי העבודות משנת 1992 שימשו כמצע לעבודות העיקריות ולא היוו תחילת סלילתו של הכביש, ועל כן צדקה המשיבה בקבעה את מועד גביית ההיטל לשנת 1994. מכאן הבקשה דנא.

הבקשה הנוכחית

ו.
נטען, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מקנה למהנדס העיר סמכות בלתי מוגבלת בקביעת מועדי תשלום, ועלול ליצור תקדים מסוכן להטלת תשלומים לא מבוקרים. מצב זה, כך נטען, עלול ליצור אי ודאות בקרב רוכשי דירות שיתחייבו בהיטל סלילה זמן רב לאחר תחילת העבודות. לגופו של עניין נטען, כי סמכותו של מהנדס העיר בקביעת מועד הסלילה היא סמכות צרה, שיש להשתיתה בעיקר על ממצאים עובדתיים. במקרה דנא, כך נטען, קביעתו של בית משפט השלום מושתתת על תשתית עובדתית מוצקה, ואילו קביעתו של בית המשפט המחוזי אינה מתבססת על אותם ממצאים עובדתיים, ואינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק.

ז.
המשיבה טענה בתשובתה, כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור בסוגייה שנדונה בשלושה גלגולים קודמים בערכאות השונות. לגופו של עניין תומכת המשיבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי קביעת בית המשפט באשר לסבירות החלטתה של המשיבה, שהיא הסוגייה העיקרית במקרה דנא, מעוגנת היטב בתשתית העובדתית ובהלכות הפסוקות.

דיון והכרעה

ח.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי, כידוע, נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית החורגת ממחלוקת הצדדים (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור
(הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123), לא כל שכן בגלגול שלישי, שהוא אף חמישי במסכת ההתדיינות, כמקרה דנא (ראו גם רע"א 9885/06

שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

(לא פורסם)).

טענתה של המבקשת, כי לפסק הדין של בית המשפט המחוזי עלולות להיות השלכות ציבוריות מרחיקות לכת, שובת לב על פניה. ואולם, בסופו של יום ולאמיתו של דבר, ענייננו בשאלה שאינה חורגת מן המחלוקת הקונקרטית בין הצדדים, ועניינה יישום הדין לעובדות. בית המשפט המחוזי ציין אל נכון, כי ענייננו בבחינת
סבירות
ההחלטה באשר למועד הגבייה, בעקבות ההתדיינות הקודמת כמבואר מעלה, וכפי שציין: "הביקורת השיפוטית... מתמצה בבדיקה האם החלטת הרשות נתקבלה ללא משוא פנים, בלא הפלייה, כשהיא מושתת על טעמים ענייניים וללא שיקולים זרים, ואם מצויה היא בתחום הסבירות". החלטת העירייה לא היתה נגועה בשיקולים זרים, ומעוגנת היא-מטבע הדברים- בשאיפתה לגבות. ועוד, בחינתו של המקרה הנוכחי ביחס ל"מתחם הסבירות" נוגעת גם ליישום ראוי של סעיף 5 לחוק העזר. שתי הערכאות הקודמות עיגנו מסקנותיהן באשר למועד תחילת הסלילה בקביעות עובדתיות ומשפטיות. הכרעתו של בית המשפט המחוזי הושתה בסופו של יום על
פרשנות

הנסיבות העובדתיות ויישומן להוראת חוק העזר. כידוע לא לכך נועד הגלגול השלישי.

ט.
אכן חוק העזר משנת תשל"ו-1976 מנוסח בלשון גורפת – לטעמי גורפת מדי – בהגדירו "סלילת רחוב" בסעיף 1 באופן העשוי לכלול הכל בכל מכל, ולא אמנה כרוכל את כל רכיבי ההגדרה, מחוט ועד שרוך נעל, מהכנת תכניות ועד לנטיעת עצים וקביעת ספסלים ובכלל זה "כל עבודה אחרת הדרושה לסלילת רחוב או הכרוכה בה". זאת בשונה מחוק העזר לכפר סבא
(סלילת רחובות) תשס"ח-2008, יצירה חדשה שצורפו המבקשים, הקובע הגדרה "מהודקת" יותר, אף כי גם היא רחבה.


י.
גם הגדרת חוק העזר דנא באשר לתחילת הסלילה אינה מלבבת. סעיף 5(א) קובע "התחלת סלילה" כיום "שנקבע בידי המהנדס בתאריך שבו החלה העבודה לסלילת הרחוב". זאת, בשונה למשל מחוק העזר לכפר סבא הנזכר, הקובע בסעיף 2 מועד לקביעתה של "תחילת סלילה" אשר אינו תולה עצמו בהחלטה מינהלית, שבעייתיותה המסוימת מובנית ("היום שנקבע בידי המהנדס..."), דבר העשוי לומר דרשני במשפט המינהלי - אלא בגמר תכניות ואישור העיריה, כי בכוונתה לצאת למכרז בתוך 12 חודשים.

י"א.
מעבר להכרעה אוסיף, כי עירית הרצליה פירסמה חוק עזר חדש – חוק עזר להרצליה (סלילת רחובות), תשס"ז-2007, שבנושאים הרלבנטיים, כולל קביעת מועד הסלילה בידי המהנדס, נותר ביסודו כשהיה אך הוסף לעניין זה, כי הקביעה תהיה "על פי שיקול דעתו לפי נסיבות העניין", דבר העשוי להתפרש מזה כמוטה לטובת העיריה ("על פי שיקול דעתו") ומזה, כמוסיף "מרכיב אובייקטיבי" ("לפי נסיבות העניין"). לטעמי, מבלי לפגוע במקצועיות מהנדס העיר (בכל עת) וביושרתו, גם למראית עין של צדק אובייקטיבי יש חשיבות בכגון דא, וזאת לתשומת לב הנוגעים בדבר בעיריה ומשרד הפנים; עדיף היה לטעמי כי ייקבעו אמות מידה פרטניות בדומה לחוק העזר בכפר סבא. יתר על כן, ניתן לתמוה על השוני בין שתי עיריות - במקרה זה קרובות - בנושא כזה, שאמות המידה וההליכים לגביו צריכים להיקבע, על פי השכל הישר, בהנחיה ארצית של משרד הפנים.

י"ב.
אולם, אין לו לבית המשפט אלא החוק שלפניו הוא חוק העזר כנתינתו הרלבנטית, וכאן השאלה היא האם נפל פגם בהפעלת שיקול דעתו של המהנדס, מן הסוג שמחייב פסילתו. דומה כי התשובה לכך אינה בחיוב.

י"ג.
על פני הדברים נראה, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי, שעבודת הסלילה החלה בשנת 1994 מעוגנת בתשתית הראייתית, ועולה בקנה אחד עם מכלול השיקולים עליהם עמד.
כאמור (פרוטוקול בית משפט השלום מ- 18.12.02 עמ' 2, בעדות מהנדס העיר לעת הרלבנטית, מר גרנות), עבודות התשתית שנערכו בשנת 1992 היוו רק כ- 20-10% מכלל העבודות בכביש. מבחינה תקציבית המדובר ב- 114,000 ₪ אל מול 3.5 מליון ₪ ב-1994. דומה, כי הפסקה
בת שנתיים
בין עבודות התשתית לבין הסלילה גופה מנתקת באופן משמעותי את הקשר בין השתיים, ואין לסווגן כמכלול. ועוד, העבודות ב-1994 הצריכו
החלטה חדשה
של מועצת העיריה מ- 21.8.94. אציין גם, כי בית משפט השלום כתב שהדרך הנסללת היתה ונותרה 7 מ', אך בתצהיר המהנדס גרנות מדובר על הרחבה ל- 16 מ' ועל כך לא נחקר, וגם בית המשפט המחוזי מדבר בפדק דינו על 7 מ' מתחילה לעומת "הכביש הרחב" שנסלל אחר כך (המהנדס גם הסביר כי עבודות המצע ב- 1992 באו כדי לאפשר את הבניה ברחוב). אכן, לא אכחד כי במישור הלשוני ניתן היה לדחוק את עבודות 1992 להגדרת הסעיף, אלא שיש לפרש את העובדות למהותן, והמהות - הניתוק - בהקשר זה מטה את הכף, על פי האמור. בנוסף אעיר, כי שונה המקרה דנא מפרשת
לרר
(רע"א 3746/05
לרר נ' עיריית הרצליה

(לא פורסם)), כמוסבר בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. אמנם בדומה למקרה הנוכחי, גם בעניין
לרר
היתה שאלת כינונו של הכביש לשאלת המפתח בהכרעה, אולם שם דובר
בשתי עבודות סלילה נפרדות,
האחת מקדמת דנא, ואילו בענייננו המדובר בעבודת סלילה אחת שקדמה לה עבודת תשתית מסוימת, אשר טיבה נקבע כאמור בעיקר על סמך ממצאים עובדתיים. חוששני איפוא כי אין הנדון זהה לראיה.

י"ד.
אשר על כן, אין בקביעת בית המשפט, לפיה החלטת המשיבה נופלת במתחם הסבירות, כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול נוסף. אוסיף, כי אני יוצא כמובן מאליו מהנחה שהרשות, הגם שנוהלו עמה מאבקים בערכאות, תנהג כרשות הגונה כלפי המבקשים באשר להסדרי התשלום, מבלי לפגוע בעצם החיוב. בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ' שבט תש"ע (4.2.10).





ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09076880_t03.doc

רח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 7688/09 דליה (שרונה) פארן, יעקב פסי, משה הלל ואח' נ' עיריית הרצליה (פורסם ב-ֽ 04/02/2010)